קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היעדרות מהעבודה עקב אשפוז בת הזוג: .1לפני תביעה לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963 (להלן - החוק). .2טענות התובע הן: א. התובע טוען כי עבד אצל הנתבעת בין התאריכים 9.2.94ועד 21.8.95, מועד בו פוטר. ב. התובע טוען כי נעדר 4ימים מעבודתו בשל אישפוז אשתו בגלל סיכון גבוה בעת הריונה. לדבריו - לאחר שהגיע לעבודה, סירב המעביד לקבלו בחזרה. ג. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין בסך 000, 7ש"ח. .3טענות הנתבעת הן: א. התובע נעדר מעבודתו ללא רשות מספר ימים ויש בכך נטישה של עבודתו. ב. התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין כיוון שהתפטר מיוזמתו, וכיוון שביצע חבלה באחד ממכונות הדפוס אשר גרמה לנתבעת נזקים רבים. ג. שכרו הרגיל של התובע היה 278, 2ש"ח לחודש, ואילו היה זכאי לפיצויי פיטורין היה זה בסכום של 465, 3ש"ח. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1באשר לטענה כי התובע ביצע חבלה במכונת הדפוס - בכתב ההגנה (סעיף 5ב) טענה הנתבעת כי התובע חיבל במזיד במכונת ההדפסה עליה עבד וכי עקב פעולה רשלנית שביצע, גרם לנזק במכונת ההדפסה מצב שהביא לעצירת המכונה לזמן מה, להזמנת חלקים מחו"ל, איחור בלוח זמנים במסירת עבודות ובנזק כספי ניכר. כן טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי לאחר שנשאל התובע ע"י מנהל הייצור - כיצד קורה שמשאירים מפתח ברגים גדול במכונה ומפעילים אותה? בחר התובע בתגובה מיוזמתו, לנטוש את עבודתו ומשמרתו, להתלבש לצאת את המפעל ולהעלם למספר ימים מבלי להודיע אם ישוב כלל. .2התובע הכחיש בעדותו כי חיבל במזיד במכונה. התובע טען כי נעל את המכונה לפני שפתח את המגן, וכי גם אם טעה בפעולתו הרי לא היה זה במתכוון אלא בגדר תקלה שיכולה לקרות. מטעמים השמורים עימו, בחר ב"כ הנתבעת שלא להביא ראיות מטעמו, ולפיכך - נותרה עדותו של התובע בלתי נסתרת. כל טענות הנתבעת בכתב ההגנה, הן בגדר טענות בלבד ואינן מהוות ראיה עד אשר יוכחו. אני מקבלת איפוא את עדות התובע כי התקלה שאירעה במכונה, גם אם אירעה עקב פעולה לא נכונה של התובע, לא נעשתה במזיד אלא בשוגג. .3התובע העיד כי פוטר מעבודתו. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי התובע לא פוטר, אלא נטש את מקום עבודתו. הבסיס לטענת הנתבעת היה כי התובע נעדר מעבודתו במשך 4ימים מבלי לקבל רשות לצורך זה. התובע טען כי נעדר מעבודתו במשך 4ימים, לאחר ששהה עם אשתו בבית החולים בגלל הריון בסיכון גבוה. התובע הודה כי לא קיבל רשות להיעדר מעבודתו, אך העיד כי המעביד ידע על בעיותיו האישיות, ואף ניסה להקל עליו בכך ששיבץ אותו למשמרות בוקר בלבד. .4התובע היה בבית החולים בימים שלישי - חמישי בשבוע, וביום ראשון שב לעבודה. כאשר חזר לעבודתו, נשלח לכריכייה, ושם נאמר לו כי אינו יכול לעבוד עד שיבוא "יוסי". התובע התייצב בעבודה למשך 3ימים ואף החתים כרטיס, ובתום 3ימים ביקש להכנס למשרדו של יוסי ולדבר איתו. לפי עדות התובע, סירב יוסי לדבר איתו וטען כי עזב את עבודתו. יצויין, כי לא הובאו כל ראיות מטעם הנתבעת. ב"כ הנתבעת טען טענות עובדתיות בסיכומיו, אך כאמור לעיל - טענות אלה, שנטענו בסיכומים בלבד, אינן בגדר עדות. לפיכך - אני מקבלת את עדותו של התובע באשר לתיאור העובדתי הנ"ל. .5באשר לטענה כי התובע נטש את עבודתו בכך שנעדר במשך 4ימים ללא רשות - כבר נפסק כי העדרות מהעבודה, יכול ותהא ביטוי לסיים יחסי עובד ומעביד על ידי העובד, דהיינו ביטוי להתפטרות. לעתים יהא בה הפרת משמעת, הכל תלוי בנסיבות המקרה (דב"ע לה/45-3 נטשה מוחמד ואח' נ' יזרום בע"מ פד"ע ז' 64). כן נפסק כי "האבחנה בין מקרה שבו העדרות מעבודה תהווה רק 'הפרת משמעת' על כל הנובע מכך, ובין מקרה שבו העדרות תהווה 'זניחת העבודה' על כל הנובע מכך אינה קלה, והכל תלוי במכלול הנסיבות (דב"ע מד/29-3 מדינת ישראל נ' נביל חטיב דב"ע טו' 393; בג"ץ 525/84 נביל חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה ומדינת ישראל פ"ד מ(1) 673)". .6הפסיקה מביאה דוגמאות לאבחנה זו: "כך למשל, יציאה לחופשת נשואין ארבעה ימים לפני המועד שאושר על ידי המעביד, אינה התפטרות (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה פד"ע א' 18). והוא הדין בחזרה באחור של ארבעה ימים מחופשה מאושרת, חרף אזהרות המעביד (דב"ע ל/7-3 יוסף שלגי נ' שרה סימני פד"ע א' 87), ובודאי שהדין זהה באי הופעה חד פעמית לעבודה, אף אם הוזהר העובד כי יראו באי הופעתו 'התפטרות' (דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' נ' שושנה שריר דבע מו/12-3, 10, המכללה לטכנולוגיה נ' משה אוסטפלד פד"ע יז' 353)". .7על יסוד האמור לעיל אני קובעת, כי היעדרות התובע במשך 4ימים מעבודתו ללא קבלת רשות, אינה מהווה נטישת העבודה, אלא הפרת משמעת. אביא להלן מקרים שהוכרו כמקרים של זניחת העבודה ונטישתה: "מקום שבו עובד לא קיים משך חודשים רבים את חובתו החוזית ולא עבד, הוכר כזניחה, מאחר ובמעשהו נתן ביטוי לכך שהוא מביא את החוזה לידי גמר (דב"ע לה/16-3 זיסו יוזיפוף נ' יעקב חנוני פד"ע ז' 3; דב"ע מז/70-3 מחמוד דיב עוודאללה נ' עירית ירושלים פד"ע יט' 147). כן הוכרה כזניחת העבודה העדרות של 5חודשים בעת 'שביתה פוליטית' שעה שניתן לעובדים מוצא לשוב לעבודה, והם אף סרבו לנקוב מועד לשובם לעבודה (דב"ע מד/29-3 מדינת ישראל נ' נביל חטיב דב"ע טו', 393; בג"ץ 525/84 נביל חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה ומדינת ישראל פ"ד מ(1) 673)". .8התובע חזר לעבודתו ביום א' בשבוע, ומעדותו עולה כי המעביד סירב להמשיך ולהעסיקו. אותו מעביד טען כי שמע שהתובע עזב את עבודתו. באשר לשאלה מי סיים את יחסי העבודה כבר נקבע כי - "על מנת שיקבע כי אכן סוימו יחסי עובד - מעביד חייבת להיוצר הודאות כי אכן "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד שני" (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ. דואיב גילה פד"ע א' 18; דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב' 41). "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות". (בג"צ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי וההסתדרות הכללית פ"ד לא' (2) 197). ובודאי שהדין זהה לגבי המעביד". .9עוד נפסק כי - "היסוד הן של הפיטורין והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע שם/116-3 שלום סלמה נ' מדינת ישראל פד"ע יב' 375; דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה פד"ע א' 18; דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ פד"ע ב' 41; דב"ע לב/58-3 רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד' 298; דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין פד"ע כב' 271). אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי באקט פורמלי דווקא אלא גם "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיים" (דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא נ' יעקב כהן פד"ע 175)". .10כמו כן נפסק כי - "משאומר מעביד לעובד כי "אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה" וכי "הוא יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו אלא אם יוכח כי הדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, בעידנא דריתחא (דב"ע לה/41-3 יעקב היגר נ' דינה שוורץ פד"ע ז' 24)". "מעשיו של הצד המביא את יחסי עובד - מעביד לידי גמר הם הקובעים; "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "יחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות" (דב"ע לב/58-3 רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד' 298; דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא נ' יעקב כהן פד"ע ז' 175; דב"ע לה/45-3 נטשה מוחמד ואח' נ' יזרום בע"מ פד"ע ז' 64; דב"ע מו/10-3, המכללה לטכנולוגיה נ' משה אוסטפלד פד"ע יז 353)". .11התובע ביקש לחזור ולעבוד, ואף התייצב במשך שלושה ימים בעבודה כשהוא נכון לעבוד. כאשר ביקש מהמעביד "יוסי" לשוחח איתו, סירב המעביד לעשות כן ועל פי עדות התובע - הוציא אותו מהמשרד. המעביד אף טען כי שמע שהתובע עזב את העבודה. יצויין, כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה מטעמה. לפיכך - אני מקבלת כראיה את התיאור העובדתי שתיאר התובע וקובעת כי יש במעשיו של המעביד משום סיום יחסי העבודה בינו לבין התובע וקובעת כי התובע פוטר. .12לקביעתי הנ"ל יש להוסיף את עדותו של התובע, לפיה היה מובטל מעבודה במשך חודש וחצי - חודשיים לאחר פיטוריו. אין זה סביר בעיני כי התובע יתפטר מרצונו מעבודתו או יחפוץ לזנוח אותה, כאשר אין לו מקום עבודה אחר ואשתו אמורה ללדת. כאמור לעיל, לא נסתרו עדויות התובע על ידי הנתבעת אשר לא הביאה עדויות מטעמה. .13היעדרותו של התובע מן העבודה ללא רשות מהווה הפרת משמעת. ההסכם הקיבוצי הכללי לתעשיית הדפוס על ענפיו אימץ בפרק י' 9את תקנון העבודה - הסכם קיבוצי כללי שנחתם בין ההסתדרות ובין התאחדות בעלי התעשיה ביום .19.9.62על פי סעיף 51לתקנון העבודה הנ"ל - אם נעדר עובד מעבודתו בלי רשות ובלי סיבה סבירה יהיה צפוי להתראה בכתב, או קנס כספי או הפסקת עבודה ללא תשלום עד ל- 3ימים. תקנון העבודה אינו מטיל על מקרה כזה סנקציה של שלילת פיצויי פיטורין. .14אשר על כן - אני קובעת כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת, וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורין. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי קיימת מחלוקת של ממש בדבר זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין, וזאת לענין פיצויי ההלנה. אני מקבלת טענה זו וקובעת כי בין הצדדים התקיימה מחלוקת של ממש לענין סיום עבודתו של התובע. לפיכך - יופחתו פיצויי ההלנה לשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק. .15התובע בעדותו הסכים לחישובה של הנתבעת כמופיע בסעיף 8ג' בכתב ההגנה. לפיכך - תשלם הנתבעת לתובע סך 465, 3ש"ח כפיצויי פיטורין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.95ועד ליום התשלום בפועל. מאחר שהתובע לא היה מיוצג - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי וזאת תוך 15יום מקבלת פסק הדין. רפואההשעיה