קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסה מעסק משותף - ביטוח לאומי: .1העתירה בפני עניינה קביעת הנתבע כי הכנסתם של שני בני הזוג, התובעים, לשנים 1993, 1992, 1991, היא הכנסה מעסק משותף המחייב יחס חלוקה בהתאם לתקנה 24לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א  1971(להלן "התקנות"). כן עותרים התובעים להצהיר כי השומות הסופיות שהוצאו להם על ידי מס הכנסה מחייבות את הנתבע ולפיהן יש לחשב את דמי הביטוח. .2בכתב ההגנה נטען כי לתובעים עסק משותף, כפי שהוצהר על ידיהם במהלך השנים. מאחר ומדובר בהכנסות מעסק משותף, גביית דמי הביטוח נעשתה כדין ובהתאם לתקנות. עוד נטען כי קביעת פקיד השומה אינה משקפת את יחסי בני הזוג, כפי שהיו בפועל. לאחר בחינת חומר הראיות שהוצג בפני ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: .3התובעים הנם בני זוג המתגוררים בכפר מונאש. התובע ואביו הנם הבעלים של חברה בשם חממות יצהר בע"מ, ח.פ. 3-206591-51, שהוקמה בתאריך 18/12/94ועוסקת, על פי תזכיר ההתאגדות, בייצור שיווק והתקנה של חממות לחקלאות (נספחים א' וב' לסיכומי התובעים). קודם להקמת החברה, ניהלו התובע ואביו עסק של חממות במשך כ - 30שנה (עדות התובע - עמ' 9לפרוט'). התובעת, יחד עם הגב' הילה יצהר, הנן בעלים של חברה בשם ש.י. אוהל אירועים בע"מ, ח.פ.0-206663-51, שהוקמה בתאריך 19/12/94, ועיסוקה השכרת מבנים זמניים לאירועים, כמפורט בתזכיר ההתאגדות. בתאריך 8/10/95שונה שם החברה לשם י.ש. - תיירות והשכרות בע"מ. (נספחים ד - ז לסיכומי התובעים). בטופס הודעה על שינוי סוג שהגיש התובע לנתבע ביום 28/3/95(נ/1) מלא התובע את פרטי התעסקותו כדלהלן: התעסקות קודמת - עד יום 31/12/94- עצמאי - משק חקלאי כפר מונאש התעסקות נוכחית - מיום 1/1/95- שכיר - חב' חממות יצהר בע"מ, תיק ניכויים מס' .921234175 בטופס הודעה על שינוי סוג שהגישה התובעת לנתבע ביום 7/5/95(נ/6) מלאה התובעת את פרטי התעסקותה כדלהלן: התעסקות קודמת - עד יום 31/12/94- עצמאית - משק חקלאי כפר מונאש התעסקות נוכחית - מיום 1/1/95- שכירה - חב' חממות יצהר בע"מ, תיק ניכויים מס' .921234175 מראיות אלה עולה כי לתקופה נשוא התביעה, דיווחו התובעים על היות שניהם עצמאים במשק החקלאי המשותף. .4מכוח ס' 67(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) "הכנסה שהושגה מיגיעתם האישית של איש ואישה במשק חקלאי והיא טעונת מס לפי סעיף 2(8) לגבי אחד מהם, יראוה, לעניין פקודה זו כהכנסתם של האיש והאישה, בחלקים שווים ויחולו עליה הוראות סעיף 38, אולם לא יורשה חישוב המס בנפרד לפי סעיף .66" לכאורה, די בהצהרותיהם של התובעים על גבי הטופס לשינוי , באשר לעיסוקם בתקופה נשואת הערעור במשק החקלאי, כדי לחייבם במשותף, לאור לשונו של סעיף 67(א) לפקודה. אולם, לטענת התובעים, בתקופה נשואת הערעור לא עסקו בחקלאות אלא בשני עיסוקים שונים ובלתי תלויים: התובע עסק במסגרייה לייצור חממות לחקלאות ואילו התובעת עסקה בהקמת אוהלי אירועים וסככות הצללה. (ס' 2ו- 5לתצהיר התובע; ס' 4לתצהיר התובעת). לאור טענתם, כי אכן לא עסקו בחקלאות באותה עת, עלינו לבחון את מידת התלות בין עיסוקיהם. .5מן הפסיקה אנו למדים באשר לעקרונות המנחים בעניין מבחן התלות: "העיקרון הוא כי הכנסות הבעל והאשה החיים יחדיו נחשבות להכנסה אחת אשר בגינה מחויב הבעל במס. (ס' 65לפקודה). בס' 66מצוי חריג לעקרון זה אשר על פיו יכולים בני זוג ליהנות מחישוב נפרד, ובלבד שנתמלאו שני תנאים: כי הכנסת האשה באה מיגיעה אישית, וכי הכנסתה נובעת ממקור עצמאי ואיננה תלויה בהכנסות הבעל... נטל ההוכחה בעניין זה הוא על הנישום... הפסיקה החמירה עם הנישומים המבקשים להוכיח את קיומו של התנאי הנ"ל, וקבעה שאפילו חלקו של הבעל בניהול העסק זעיר לעומת חלקה של האישה, די בכך כדי לשלול חישוב נפרד." (ע"א 789/86 - סוהיל חזאן נ' פקיד שומה עכו, פ"ד מג(1) עמ' .429/430) "קיומה של תלות כזו הוא עניין לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, וקשה להסיק ולהקיש ממקרה אחד למשנהו. המבחן, שעל-פיו נקבע אם אכן קיימת התלות אם לאו, אינו צריך להיות מבחן פורמאלי אלא מהותי. ...בין 'תלות' גמורה ו'אי-תלות' גמורה ייתכן שטח-ביניים של תלות חלקית, והשאלה היא מה דינו של שטח ביניים זה לאור סעיף 66(ב): האם יצורף ל'תלות' או ל'אי-תלות'? הייתי מכריע בכל מקרה לפי עודף המשקל: אם התלות בין שני מקורות ההכנסה היא חלשה יחסית, הייתי מרחיב ומחיל עליה את דין ה'אי-תלות' לפי סעיף 66(ב); אבל אם מידת התלות היא חזקה, אם כי לא עד כדי 'תלות' גמורה במובן של 'תנאי-בלעדיו-אין', הייתי דוחה את התביעה לחישוב נפרד, לא מפני ש'תלות' גמורה יש כאן, אלא מפני ש'אי-תלות' במובן הסעיף 66(ב) אין כאן. במקרה שאי-תלותם של מקורות ההכנסה מוטלת בספק, יש לדחות את התביעה לחישוב נפרד" (ע"א 322/83 - ד"ר יוסף קרקו נ' פקיד השומה - מדגם עפולה, פ"ד לח(4) עמ' 836/837). בענייננו, מעדותו של התובע, אנו למדים כי מיקום העסק של התובעת היה בביתם, החומרים לכיסויים סופקו באמצעותו והוא אף עזר בהקמת האוהלים (עמ' 8לפרוט'). גם התובעת העידה כי העסק הוקם בביתה, והחומרים לו סופקו מהעסק של בעלה (עמ' 10לפרוט'). התובעת הצהירה כי פתחה עסק עצמאי להקמת אוהלי אירועים. (ס' 4לתצהיר). ב"כ הנתבע הציגה טופס שינוי סוג ממנו עולה כי התובעת הצהירה על מעבר לסטאטוס של שכירה בחברה של בעלה, התובע (נ/6). כן הוצג תלוש שכר, מחודש 1/95, ממנו עולה כי התובעת הייתה שכירה בעסקו של התובע (נ/7). התובעת אף אישרה בעדותה כי הייתה שכירה בחברה של התובע , בניגוד לאמור בתצהירה (עמ' 11לפרוט). הפועל היוצא הנו כי, אפילו נלך לשיטתה של התובעת ונאמר כי עסקה בהקמת אהלי אירועים, התמונה המתקבלת הינה כי לבעלה חלק נכבד בניהול העסק, ולפיכך אין היא עומדת במבחן אי התלות שנקבע בפסיקה, ויש לראות בהכנסותיה כהכנסות מעסק משותף. משקבענו לעיל כי בעסק משותף עסקינן - חלות בענייננו הוראות תקנה 24הקובעת את יחס החלוקה בעסק משותף. .6אשר לטענה בדבר חלות השומה הסופית של מס ההכנסה, בהתאם להוראות סעיף 345לחוק - העיקרון המנחה נקבע בהלכת בית הדין כדלקמן: "העובדה שדמי הביטוח הלאומי נקבעים בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה, אין לה דבר עם שאלת פרשנות חוק הביטוח הלאומי. "(דב"ע נא/45-0 המוסד לבטוח לאומי נ. יפה בלובר, פד"ע כג, עמ' 337). אף בענייננו, הוראות סעיף 345חלות על דרך קביעת הסכומים שעל המוסד לגבות מאת מבוטחיו לאחר שנקבע מעמדו של מבוטח. עם זאת עצם הגדרת המבוטח כעסק נפרד או כעסק משותף מסורה לשיקול דעתו של המוסד - ומשנקבע כי בעסק משותף עסקינן, חלות הוראות תקנה 24, בבחינת .Specialis lex סוף דבר, משקבענו לעיל כי חלוקת ההכנסות בין בני הזוג נעשתה כדין בהתאם לאמור בתקנה 24לתקנות - דין התביעה להדחות. .7אין צו להוצאות.ביטוח לאומי