קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם בעל פה לשלם פיצויי פיטורים גם אם העובד מתפטר: מבוא לפנינו תביעתו של מר ארז אשר (להלן: "התובע"), הנוגעת לסיום עבודתו בנתבעת, חברה פרטית המבצעת אינטגרציה למערכות מחשוב והמספקת שירותים בתחום המחשוב. התובע, טכנאי אלקטרוניקה ומחשבים, הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 27.8.1995 ועד ליום 1.5.2010, עת התפטר התובע מעבודתו. התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עגמת נפש לאור נסיבות סיום עבודתו אצל הנתבעת. העובדות הצריכות להכרעה התובע החל את עבודתו בנתבעת בשנת 1995 והוצב מטעמה אצל לקוחות שונים על מנת לתן שירותים בתחום המחשבים. החל משנת 1997 ועד להתפטרותו של התובע ביום 1.5.10 הוצב התובע בתעשייה האווירית לישראל (להלן: "תע"א") ושימש כאיש מחשבים מטעמה של הנתבעת. בתחילה הוצב התובע בתע"א במסגרת התקשרות ישירה בין הנתבעת לתע"א בהסכם למתן שירותים, ואילו משנת 2005 או בסמוך לכך ואילך המשיך התובע לספק שירותים לתע"א במסגרת התקשרות עקיפה, כאשר הנתבעת התקשרה עם חברת HP וזו התקשרה עם תע"א. בין התובע לבין הנתבעת נחתמו שני הסכמי עבודה: ההסכם הראשון אשר כותרתו "הסכם שכר עבודה לשנת 2002" נחתם ביום 25.11.01 (להלן: "הסכם 2002", נספח 4 לכתב התביעה). סעיף 6 להסכם קבע: "ארז חופשי יהיה לחפש מקום אחר אולם במידה שימצא הוא מתחייב לעשות חפיפה ולהעביר הכשרה את מחליפו לתקופה של לא פחות מ-2 חודשים. בתמורה לכך יהיה זכאי לפיצויים מלאים". ההסכם השני אשר כותרתו "תוספות להסכם עבודה אישי" נחתם ביום 1.1.09 (להלן: "הסכם 2009", נספח 5 לכתב התביעה), בו נקבע בסעיף 4.4 כי : תשלומי החברה לפי הסכם זה לפיצויי פיטורים יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים שבגינם נעשתה ההפרשה בלבד. תשלומים אלה לא יהיו ניתנים להחזרה למעביד, למעט במקרים המפורטים בצו ההרחבה" הצדדים חלוקים בפרשנות הוראות אלה בהסכמים. בשנת 2009 הציעה תע"א לתובע להיקלט כעובד מן המניין ולהפוך להיות עובד תע"א במישרין. הצעה זו לא בשלה לכדי מעשה. בסוף חודש אפריל 2010 קיבל התובע הצעה נוספת מתע"א. ביום 3.5.10 הודיע התובע למנכ"ל הנתבעת, מר עופר אלבז (להלן: "עופר") כי הוא קיבל הצעה מתע"א להיקלט כעובד באותו תפקיד בו שימש כעובד מטעם הנתבעת. ביום 5.5.10 התקיימה פגישה בין עופר לבין מנהל המחשוב בתע"א, מר דב ראוך (להלן: "דב" או "מר ראוך") בה נדונה קליטתו של התובע כעובד תע"א. הצדדים חלוקים לגבי תוכן פגישה זאת והדברים שהוחלפו בין השניים. לאחר הפגישה בין עופר למר ראוך התקיימה פגישה נוספת בין התובע לבין עופר. הצדדים חלוקים אף לגבי תוכן פגישה זאת. לאחר הפגישה שלח התובע מכתב לנתבעת ובו הודיע על הפסקת עבודתו בנתבעת החל מיום 30.4.10 (להלן: "מכתב ההתפטרות", נספח 1 לכתב התביעה). לטענת התובע מכתב ההתפטרות נכתב לבקשת הנתבעת. התובע נקלט כעובד תע"א החל מיום 1.5.10. ביום 30.4.10 או בסמוך לכך הפסיקה תע"א את התקשרותה עם HP ועם הנתבעת. טענות התובע בתובענה התובע הודיע על התפטרותו ביום 3.5.10 תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודשיים בהתאם להסכם בין הצדדים. במקביל, הודיע התובע לתע"א על קבלת ההצעה לקליטתו כעובד בתום ההודעה המוקדמת אותה נתן לנתבעת. לאחר הפגישה שנערכה בין עופר למר ראוך, פנה עופר לתובע וציין בפניו כי הוא מסכים לוותר על תקופת ההודעה המוקדמת באופן שהתובע יחשב עובד תע"א החל מיום 1.5.10. בהתאם לבקשתו, שלח התובע את מכתב ההתפטרות מיום 5.5.10, בו הודיע על תאריך הפסקת עבודה רטרואקטיבי. חרף האמור ובניגוד להתחייבותה, הודיעה הנתבעת לתובע על שלילת פיצויי הפיטורים להם היה זכאי וקיזזה משכרו בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן תשלום בגין הרכב אשר הועמד לרשותו (מכתב מיום 10.5.10, נספח 2 לכתב התביעה). סעיף 6 להסכם 2002 המשיך לחול בין הצדדים אף לאחר תום שנת 2002 תוך עדכון תשלומים ותנאי עבודה. במסגרת סעיף 6 להסכם נקבע כי התובע יהא זכאי לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות וזאת בכפוף למתן חודשיים הודעה מוקדמת וביצוע חפיפה. התובע חתם על הסכם 2009 לאחר שהוסבר לו על יד הנתבעת כי בהחלת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים במסגרת ההסכם, נשמרת זכאותו לקבלת פיצויי פיטורים במקרה של התפטרות. לאור האמור לעיל, יש לפרש את הסכם 2009 כמשמר את זכויות התובע כפי שהיו על פי הסכם 2002, לרבות לעניין זכאותו לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות. לחילופין טוען התובע, כי הוא חתם על הסכם 2009 עקב הטעייה ועל כן הוא זכאי לבטלו ככל הנוגע לתחולתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. לחילופין, תנאיו של הסכם 2002 עמדו בעינם עד ליום 1.1.09 ותחולתו של הסכם 2009 הייתה ממועד חתימתו ואילך. בהתאם, התובע זכאי לפיצויי פיטורים עד ליום 1.1.09. הנתבעת וויתרה על זכאותה לקבלת הודעה מוקדמת והיא מנועה לחזור בה מהסכמתה. לחילופין, הנתבעת הטעתה את התובע ו/או יצרה מצג ולפיו היא הסכימה לוותר על ההודעה המוקדמת ועל כן היא מנועה מלפעול בניגוד למצג שעה שבהסתמך על כך שינה התובע את מצבו. לטענת התובע, בהתאם להודאת הנתבעת במכתבה מיום 10.5.10 בחובתה לשחרר לזכותו את ההפרשות שבוצעו על ידה בגין פיצויי פיטורים לתקופה שמיום 1.1.09 ועד ליום 1.5.10, התובע זכאי לכספים אלו. בנוסף, זכאי התובע לשחרור הכספים שהופקדו בגין רכיב התגמולים וקרן השתלמות. התובע עתר לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו עקב חזרתה של הנתבעת מהסכמתה לפטור את התובע מחובתו לתן חודשיים הודעה מוקדמת וזאת תוך הטעייתו, לרבות לגבי מהותו של הסכם 2009 וזכאותו לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות לפיו. התובע טען כי הנתבעת נהגה כלפיו בחוסר תום לב שעה שניצלה את העובדה כי נתבקש לחתום על מסמך העדר תביעות כלפיה וכלפי תע"א וקיזזה באופן חד צדדי את ההודעה המוקדמת משכרו. נוכח האמור, התובע טוען כי יש לפצותו בסכום ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מכך שנאלץ לשכנע את תע"א לוותר על דרישתה להצהרה בדבר היעדר תביעות כלפי הנתבעת. טענות הנתבעת בתובענה בתחילת חודש 5/10 הודיע התובע לעופר כי תע"א שבה והציעה לו להיקלט כעובד מן המניין. חרף הבטחתו כי יעדכן את עופר טרם קבלת הצעתה של תע"א, התובע לא הודיע כי הוא קיבל את ההצעה וכי הוא עומד לסיים את עבודתו בנתבעת. בפגישה שהתקיימה בין עופר ומר ראוך ביום 5.5.10 נודע לעופר לראשונה כי התובע נקלט כעובד תע"א לאחר שהחל את עבודתו ביום 1.5.10. בשיחתו הטלפונית עם התובע, הודה התובע כי החל את עבודתו בתע"א מ- 1.5.10 וזאת לאור דרישתה. לאחר שיחתו של עופר עם התובע, ביקש עופר כי התובע ימסור לו הודעה בכתב על התפטרותו ומועד הכנסה לתוקף, ובעקבות דרישתו מסר התובע את מכתב ההתפטרות. הנתבעת לא הודיעה לתע"א, לתובע או לכל גורם אחר כי היא מוותרת על תקופת ההודעה המוקדמת ולא הסכימה כי התובע יהפוך לעובד מן המניין החל מיום 1.5.10. ויתור על תקופת ההודעה המוקדמת של התובע משמעותה אבדן הכנסה משמעותי לנתבעת. יתרה מהאמור, לו הייתה הנתבעת מסכימה לוויתור כאמור, היה הדבר מעוגן בכתב. עופר ציין בפני מר ראוך כי הנתבעת זכאית לקבלת פיצוי בגין קליטתו של התובע כעובד תע"א. בסופו של דבר, הנתבעת לא קיבלה כל פיצוי. התובע נטש את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזק כספי לנתבעת. לתובע לא קמה הזכות לפיצויי פיטורים הן מכח הדין והן מכח הסכמי עבודה בין הצדדים. הסכם 2002 העניק זכות לקבלת פיצויי פיטורים במקרה של התפטרות וזאת מתוך רצון לשמר את עובדי הנתבעת בתקופה בה הנתבעת נאלצה לצמצם את שכרם. מדובר היה בהסכמה לתקופה מוגבלת עד שיועלה השכר כפי שאכן התרחש. בכל מקרה אין חולק כי התובע לא נתן הודעה מוקדמת ולא ביצע חפיפה. מבלי לגרוע מהאמור, הזכאות לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות במציאת עבודה "במקום אחר" קמה אילו התובע היה מוצא עבודה במקום אחר ולא בתע"א- בה הוצב התובע מטעם הנתבעת. באשר להסכם 2009 הכחישה הנתבעת כי היא הציגה בפני התובע מצג שווא ו/או הטעתה אותו. לטענתה, היא העבירה לתובע טיוטה ובה התחייבות הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). התובע סרב לחתום על המסמך ונערכו בו תיקונים לבקשתו. לו סבור היה התובע כי יש להוסיף סעיף ובו שמירת זכויותיו מהסכם 2002, היה מבקש לעשות כן. התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ו/או לפיצוי אחר בגין הפרת הסכם. משהצדדים חתמו על הסכם 2009, פג תוקפו של הסכם 2002 לגבי התקופה שקדמה לחתימה על הסכם 2009. הנתבעת הסכימה לשחרר את ההפרשות בגין תגמולים לתקופה מיום 1.1.09 ועד ליום 1.5.10 כאשר הכספים שהופרשו בגין פיצויי פיטורים יושבו לנתבעת. משהדבר לא היה ניתן לביצוע ללא חתימתו של התובע- לא שוחררו הכספים, הן לתובע והן לנתבעת. התובע נתבקש ע"י תע"א לחתום על מסמך היעדר תביעות כלפי תע"א וכלפי הנתבעת. הנתבעת לא ביקשה מהתובע לחתום על מסמך זה ולא הייתה מעורבת בדרישה לחתימה זו. התובע לא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש באשר התובע לא הפסיד יום עבודה אחד באשר הוא התחיל את עבודתו בתע"א בשעה שהיה עדיין עובד הנתבעת. התובע הפר את חובת הנאמנות והאמון כלפי הנתבעת שעה שהחל לעבוד בתע"א במקביל לעבודתו בנתבעת וזאת מבלי לספר על כך ומבלי לתן כל הודעה מוקדמת לנתבעת, וזאת כאשר המשיך להשתמש ברכב שהועמד לרשותו ובטלפון הסלולרי. הנתבעת קיזזה את שכר חודש 4/2010 לאור אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע וכן לאור סכומים שהתובע חב לנתבעת בגין תשלום לחברת הליסינג והוצאות דלק בגין הרכב שהועמד לשימושו וכן בגין ארוחות לחודשים מאי - יוני 2010. עם הגשת כתב ההגנה, השיבה הנתבעת לתובע את הסכומים שקוזזו ועתרה לקיזוז סכומים אלו מכל סכום שיפסק לטובת התובע. ביום 13.3.12 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו בפנינו מטעם התובע- התובע ומר דב ראוך. מטעם הנתבעת העידו עופר, הגב' ויוי אלבז, אשתו של עופר ועובדת בנתבעת (להלן: "הגב' אלבז") ומר אסף דנש (להלן: "מר דנש"), עובד חברת HP, אשר שימש כאיש הקשר בין הנתבעת לתע"א. דיון והכרעה נסיבות סיום עבודתו של התובע לטענת התובע, ביום 3.5.10 הוא נפגש עם עופר והודיע לו על התפטרותו מהנתבעת וקליטתו כעובד תע"א תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודשיים (סעיף 6 לתצהיר התובע). לטענתו, הן בשנת 2009 והן בשנת 2010 הוא יידע את עופר על הצעתה של תע"א כי הוא ייקלט כעובד מן המניין (סעיף 5 לתצהיר התובע). עופר הכחיש כי התובע הודיע על התפטרותו וטען כי ביום 3.5.10 התובע סיפר לו כי תע"א הציעה לו להיקלט כעובד וכי הוא שוקל את ההצעה. לטענתו, רק במסגרת הפגישה בינו לבין מר ראוך נודע לו לראשונה כי התובע החל את עבודתו בתע"א ביום 1.5.10 במקביל לעבודתו בנתבעת. נתנו אמון מלא בגרסת התובע אשר הייתה עקבית ונתמכה בראיות נוספות. לעומתו, גילינו בעדותו של עופר סתירות. עופר העיד כי מר ראוך מעולם לא אמר לו כי הוא מתכוון לקלוט את התובע וכי נודע לו על כך לראשונה ביום 5.5.10 (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 12 ש' 24-26). בתצהירו הודה עופר כי התובע פנה אליו בעבר וסיפר לו על הצעתה של תע"א לקלוט אותו כעובד (סעיף 6 לתצהירו של עופר). מר ראוך העיד כי בפגישה שנערכה בינו לבין עופר הוא שוחח עמו על רצונה של תע"א לקלוט את התובע כעובד וזאת לאחר סדרה ארוכה של שיחות שהחלה בחודש פברואר 2010 ואף התנהלה שנה קודם לכן (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 1 ש' 16-17). בדומה, העיד מר דנש כי התקיימו שיחות עם תע"א בו הודיעו לו על כוונתם לקלוט את התובע כעובד (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 7 ש' 30). עולה אפוא, כי קליטתו של התובע כעובד תע"א לא הפתיעה את הנתבעת וזאת נוכח העובדה כי נוהלו על כך שיחות במשך תקופה ארוכה וזאת בידיעתו ובשיתופו של עופר. התובע העיד כי הוא אמר לעופר כי יתחיל את עבודתו בתע"א לאחר מתן הודעה מוקדמת בת חודשיים לנתבעת (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 5 ש' 9-11). וכי הוא הודיע לתע"א שהוא מחויב לתת חודשיים הודעה מוקדמת והוא "מתכוון לכבד את ההסכם" (שם, עמ' 4 ש' 31-32 עמ' 5 ש' 1). עופר אישר כי התובע ציין בפניו כי במידה והוא יקבל את הצעתה של תע"א הוא ייתן הודעה מוקדמת בת חודשיים (סעיף 6 לתצהירו של עופר). יחד עם האמור טען כי התובע לא הודיע על קבלת הצעתה של תע"א ולמעשה החל את עבודתו כבר ביום 1.5.10 כאשר לעופר נודע על כך רק ביום 5.5.10. איננו מקבלים את גרסתו של עופר. שוכנענו כי התובע נפגש עם עופר במטרה לספר לו כי הוא מקבל את הצעתה של תע"א ובלשונו: "אמרתי לו שקיבלתי עבודה בתעשייה האווירית בסכום מסויים. האם יש לו כנגד להציע לי משהו אחר כדי שאני לא אעזוב. כבר היינו בסיטואציה הזאת בעבר. עופר אמר שההצעה מצויינת ואין לו מה לתת לי כנגד ואיחל לי בהצלחה" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 5 ש' 2-4) בניגוד לנטען בתצהירו, עופר לא הכחיש בעדותו כי התובע ציין בפניו כי הוא עומד לקבל את הצעתה של תע"א לאחר חודשיים הודעה מוקדמת והוסיף: "כשהוא אמר לי את זה אמרתי לו שיהיה לו בהצלחה. אמרתי לו שאני מבקש להיפגש עם מר ראוך כדי להבין איך אנחנו סוגרים את זה". (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 13 ש' 1-5). מכאן עולה כי עופר ידע ביום 3.5.10 לאחר הפגישה עם התובע, כי הוא קיבל את הצעתה של תע"א וכי התובע מתכוון לעמוד בהתחייבות למתן הודעה מוקדמת בת חודשיים. לאור המידע הנ"ל ביקש להיפגש עם מר ראוך ב- 5.5.10 וזאת על מנת לנסות לבקש מתע"א פיצוי בגין קליטתו של התובע. האם הנתבעת וויתרה על תקופת ההודעה המוקדמת? לטענת התובע, ביום 5.5.10 לאחר פגישתו של עופר עם מר ראוך פנה עופר לתובע ובירך אותו על תנאי העבודה אשר הוצעו לו בתע"א. עופר הוסיף כי הוא נתן את הסכמתו למר ראוך בדבר קליטתו של התובע החל מיום 1.5.10 תוך וויתור על תקופת ההודעה המוקדמת. התובע הוסיף כי עופר ביקש ממנו כי יעלה על הכתב את דבר התפטרותו מיום 1.5.10 וכי לאור יחסי האמון ששררו בין השניים, נעתר התובע לבקשתו ושלח את מכתב ההתפטרות הנושא תאריך 5.5.10, המהווה למעשה הודעה מתוקנת להודעת ההתפטרות אשר נמסרה לעופר בעל פה. כשנשאל התובע בעדותו מי הודיע לו שהוא ייקלט בתע"א החל מיום 1.5.10 (מבלי לתן הודעה מוקדמת) השיב: "דב, אבל לא ב- 3.5 וגם לא ב- 5.5 אלא רק למחרת. כאשר אחרי השיחה שהייתה לי עם עופר לאחר השיחה שלו עם דב, עופר ייחל (צ.ל- איחל ח.ט) לי בהצלחה ואמר שהוא משחרר אותי מכל ההתחייבויות. שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא אמר לי לאותם חודשיים. למחרת הודעתי בתעשייה האווירית שאני מתחיל לעבוד ורק אז הם אמרו לי שמבחינתם אני מתחיל לעבוד ב- 1.5" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 5 ש' 27-31) וכן: "ש. אתה טוען שבעצם עופר בשם הנתבעת ויתר לך על מתן הודעה מוקדמת של חודשיים ת. ודאי, הוא גם אמר לי את זה בצורה מפורשת" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 4 ש' 22-23) עופר הכחיש כי וויתר על תקופת ההודעה המוקדמת. בתצהירו טען כי מר ראוך כלל לא ביקש ממנו כי יוותר על תקופת ההודעה המוקדמת של התובע וגם לו היה מבקש עופר לא היה נעתר לבקשתו כיוון שהמתין להצעת הפיצוי לנתבעת בגין קליטת התובע בתע"א במישרין. עוד הוסיף כי התובע למעשה החל את עבודתו בתע"א ב- 1.5.11 ורק ביום 5.5.11 נודע לו על כך ולפיכך, כלל לא הייתה לו הזדמנות לוותר על תקופת ההודעה המוקדמת שחב התובע, שכן הוא החל את עבודתו בתע"א במקביל לעבודתו אצל הנתבעת (סעיפים 8-10 לתצהירו של עופר). איננו מקבלים את גרסתה של הנתבעת. שוכנענו כי עופר הסכים כי התובע ייקלט באופן מידי בתע"א תוך וויתור על תקופת ההודעה המוקדמת וכי קליטתו של התובע לעבודה בתע"א הייתה באופן רטרואקטיבי. מהעדויות אשר נפרשו בפנינו שוכנענו כי התובע אכן הסכים להצעתה של תע"א בכפוף למתן הודעה מוקדמת לנתבעת וזאת כפי שעולה מתצהירו של מר ראוך לפיו תע"א ידעה כי ייתכן והתובע לא יתחיל את עבודתו באופן מידי אלא רק בתום תקופת ההודעה המוקדמת (סעיף 4 לתצהירו של מר ראוך). מר ראוך הצהיר כי הוא ביקש מעופר לוותר על חודשי ההודעה המוקדמת של התובע ולאפשר את המעבר לתע"א בהקדם. מר ראוך העיד כי התובע נקלט רטרואקטיבית לאחר שהייתה הסכמה מצד עופר: "ש. בשיחה מ- 5.5.10, אז אמרת לו פעם ראשונה שהתובע התחיל לעבוד אצלכם ב- 1.5.10. ת. לא. אני לא הודעתי מתי התובע התחיל לעבוד בתעשייה האווירית. אני חושב שיש פה אי בהירות מסוימת. קלטנו אחרי השיחה ב- 5.5 רטרואקטיבית אחרי שהבנתי שיש הסכמה מצד עופר לתהליך." (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 1 ש' 22, עמ' 2 1-3) לשאלה כיצד הוא הבין כי יש הסכמה השיב: "אני לא זוכר את המילים המדויקות. הייתה הסכמה בשיחה שעופר יעזור לשחרר אותו כמה שיותר מהר ואנחנו נבדוק את האפשרויות להוציא חבילות עבודה מסוימות בהתאם לצורך ובהתאם לאפשרויות של הנתבעת לספק" ש. אומר עופר שאחד תלוי בשני, תן לי פיצוי 17,000 דולר או עבודות אחרות ואז אני אשחרר את העובד וגם אשחרר לו את הקופות. האם עופר משקר שזו הגרסה? ת. אחד- לא דיברנו על הקופות, הנושא כלל לא עלה. גם הנושא של התלות בין שני הדברים אני בפירוש אמרתי שאין קשר בין שני הדברים. הכוונה לקשר לבין שחרור של התובע לבין עבודות נוספות. אמרתי לו בפירוש שאני לא יכול להתחייב." (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 2 ש' 4-14) עוד הוסיף כי עופר ביקש ממנו לבדוק את האפשרות כי תע"א תתקשר עם הנתבעת לאספקת שירותים שיינתנו על ידי עובד אחר מטעמה, כך שתובטח לה הכנסה בעתיד לאחר עזיבתו של התובע (סעיף 5 לתצהירו של מר ראוך). עופר טען כי מר ראוך הבטיח לנסות להוציא הזמנה על סך 17,000$ אשר תהווה פיצוי עבור החודשיים בהם התובע לא יעבוד אצל הנתבעת. בדומה לאמור העיד מר דנש כי עופר שוחח עמו בדבר קליטתו של התובע בתע"א וציין בפניו כי צריך לבדוק עם מר ראוך קבלת פיצוי על מהלך זה. בהמשך הוסיף כי בשיחה עם מר ראוך נאמר לו כי "ישנה הצעה על השולחן שאיכשהו תכסה על עגמת נפש וחוסר ההוגנות" וזאת תמורת התחייבות לפעילות כנגד הסכום שהוצע (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 7 ש' 24-26, עמ' 8 ש' 1-4). הנתבעת ניסתה לטעון כי האחד היה מותנה בשני כך ששחרור התובע ממחויבותו היה מותנה בקבלת פיצוי מתע"א. עופר העיד: ש. אני אומרת לך שאחרי הפגישה שלך עם דב ראוך ב- 3.5.10 שוב איחלת לתובע בהצלחה וזה כשסוכם בינך לבין דב ראוך שאתם מוותרים על חודשיים הודעה מוקדמת. ת. ההסכמה שלי שבמידה ואני מקבל פיצוי מהתעשייה האווירית אני לא ימנע (צ.ל אמנע- ח.ט) מהתובע לעבוד.... ש. למה לא שלחת שום הודעה לתעשייה אווירית אחרי הפגישה עם ראוך שהייתה הסכמה בתנאי? ת. בפגישה הייתי מופתע. התקשרתי לארז לוודא שזה אכן כך, הוא אמר לי שהוא יחזור אלי ואחרי שעתיים הוא חזר אלי. אין לי קשר עסקי לתעשייה האווירית אלא עם אסף דנש מ-HP". (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 13 ש' 6-15) למעלה מהעובדה כי טענה זו סותרת את גרסתו של עופר לפיה מר ראוך כלל לא ביקש ממנו כי יוותר על חודשי ההודעה המוקדמת אשר חב התובע, הרי שבעדותו מר ראוך הכחיש את התלות בין הדברים וציין כי אמר כך מפורשות לעופר: "הוא ידע שאני לא יכול להתחייב כי אמרתי. מעבר לזה הוא ידע שאנו לא יכול להוציא הזמנה לנתבעת בשום צורה שהיא" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 2 ש' 10-27). לא הוכח בפנינו כי עופר הציג את הדברים בפני התובע ו/או בפני מר ראוך באופן שניתן היה להבין כי וויתורו על ההודעה המוקדמת מותנה בקבלת פיצוי מתע"א. לטעמנו, עופר הסכים לשחרור התובע לבקשתו של מר ראוך, וזאת לאחר שביקש כי תמשך ההתקשרות עם הנתבעת וכי יינתן לה פיצוי על קליטתו של התובע וזאת משיקולים עסקיים. אנו מקבלים את גרסתו של מר ראוך לפיה הוא הבטיח לנסות ולבדוק את בקשתו של עופר מבלי להבטיח לו דבר ומבלי לקשור בין שחרורו של התובע ממחויבותו לבין קבלת הפיצוי מתע"א. עופר תלה תקוות בהבטחה זאת ובאפשרות להמשך קשר עסקי עם תע"א. מסקנתנו מתחזקת נוכח העובדה כי ביום 30.4.10 תמה ההתקשרות בין הנתבעת ו-HP לתע"א. כך, מר ראוך העיד כי בחודש 2/2010 התקיימו מספר שיחות מול מר דנש ועופר בהן הובהר כי לא תצא הזמנת המשך (סעיפים 4 ו-5 לתצהירו של מר ראוך, פרוטוקול 13.3.12, עמ' 3 ש' 15-21). פגישות אלו החלו שנה קודם לכן, בשנת 2009 בנושא חוזה HP עם הנתבעת אשר בסופן הוחלט על הפסקת ההתקשרות בין תע"א לנתבעת במתכונת הנוכחית עד ליום 30.4.10. הפסקת ההתקשרות בין תע"א לנתבעת נבעה מבעיות בקיום החוזה עם הנתבעת אשר גרמו לכך, בין היתר, כי ההזמנה לשנת 2009 יצאה באיחור של 7 חודשים. לטענתו של מר ראוך, הוסבר מפורשות למר דנש ולעופר סיבת הקשיים ואי אישור הזמנה זו (סעיפים 4 ו-5 לתצהירו של מר ראוך, פרוטוקול 13.3.12, עמ' 3 ש' 15-21). עופר לא הכחיש כי הודע לו על הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת. יחד עם האמור העיד כי לא פעם נאמר לו ע"י מר ראוך כי ההתקשרות מופסקת ובמקביל הוא קיבל דרישה מ-HP להגיש הצעת מחיר. עוד הוסיף כי ההצעה לא אושרה רק אחרי שהתובע נקלט בתע"א (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 13 ש' 25-29). עולה אפוא כי הנתבעת עמדה למעשה מול שוקת שבורה, מחד- הפסקת ההתקשרות עם תע"א ומאידך- קליטתו של התובע כעובד תע"א. מסקנתנו הינה כי במצב דברים זה, בשעה שמר ראוך ביקש מעופר לשחרר את התובע ממחויבותו, כלשונו, עופר נעתר לבקשתו וזאת מאחר וקיווה כי במידה ויוותר על חודשי ההודעה המוקדמת יינתן לנתבעת פיצוי כספי על קליטתו של התובע ותע"א תמשיך לספק לנתבעת עבודה. לא נעלמה מעיננו עדותו של מר ראוך לפיה לא אישר כי עופר אמר לו מפורשות כי הוא מוותר על תקופת ההודעה המוקדמת לה מחויב התובע (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 2 ש' 28-29). אלא שאין בכך לשנות את מסקנתנו. ראשית, קיבלנו את עדותו של מר ראוך כי עופר הבטיח לשחרר את התובע כמה שיותר מהר (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 2 ש' 7-8), ובכך יש למעשה ויתור על ההודעה המוקדמת. שנית, קיבלנו את עדות התובע כי לאחר השיחה בין עופר למר ראוך אמר לו עופר במפורש כי הוא משחרר אותו מההתחייבות למתן הודעה מוקדמת. נוכח האמור הרי שאנו מקבלים את גרסת התובע כי מכתב ההתפטרות אותו שלח בציון תאריך 30.4.10, נכתב לאחר קבלת הסכמתו של עופר לקליטתו בתע"א באופן מידי. ערים אנו לטענת הנתבעת באשר לאבדן ההכנסה שנגרם לה כתוצאה מוויתור על תקופת ההודעה המוקדמת. יחד עם זאת, במצב שנוצר בו הופסקה ההתקשרות עם תע"א, אנו סבורים כי הנתבעת, משיקוליה העסקיים ונוכח המצב אליו נקלעה סברה כי ייתכן ותצמח לה טובת הנאה מוויתור זה. הנתבעת לא הוכיחה כי הייתה יכולה להציב באופן מידי את התובע, אשר עבד כ-13 שנים בתע"א, בפרויקטים אחרים. הנתבעת טענה כי לאחר הפגישה בין עופר למר ראוך, שוחח עופר עם התובע וזה הודה בפניו כי החל לעבוד במישרין בתע"א ביום 1.5.10. הנתבעת צרפה תלוש שכר של התובע מתע"א מחודש 6/2010 בו צוין תאריך התחלת עבודת התובע ביום 1.5.10 ממנו ביקשה ללמוד כי התובע החל לעבוד ביום 1.5.10 (נספח נת/1). אין בכך כדי לסתור את גרסת התובע לפיה נקלט כעובד תע"א ביום 1.5.10 רטרואקטיבית לאחר שעופר ויתר על ההודעה המוקדמת. פרשנות הסכמי העבודה בין התובע לנתבעת וזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים כאמור, בין התובע לנתבעת נחתמו שני הסכמי עבודה: הסכם 2002 והסכם 2009. סעיף 6 להסכם 2002 קובע, כאמור: "ארז חופשי יהיה לחפש מקום אחר אולם במידה שימצא הוא מתחייב לעשות חפיפה ולהעביר הכשרה את מחליפו לתקופה של לא פחות מ- 2 חודשים. בתמורה לכך יהיה זכאי לפיצויים מלאים" הנתבעת טוענת כי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים מותנית הייתה במעבר ל"מקום אחר" כפי שמצוין בסעיף 6 להסכם 2002. משהתובע התפטר על מנת לעבור לתע"א, הרי שלא מדובר ב"מקום אחר" ואין ליישם את סעיף 6 לעיל. אנו דוחים את טענת הנתבעת. יש לפרש את סעיף 6 כפשוטו לפיו הכוונה למקום אחר ולא בנתבעת, ללא תלות במקום בו הוצב. כמו כן, התובע העיד כי הגבלה באשר לקליטתו כעובד בתע"א מעולם לא עלתה בינו לבין הנתבעת (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 7 ש' 7-11). מתצהירו של עופר עולה כי הוא מעולם לא ציין בפני התובע כל מגבלה באשר לקליטתו בתע"א וכי חילופי הדברים בין השניים וכן מכתבו של עופר מיום 10.5.10 נגעו אך ורק לתקופת ההודעה המוקדמת. לטעמנו, חזקה שלו היה מדובר בתנאי בחוזה, הרי שהוא היה מוצא ביטויו במכתב זה ו/או בחילופי הדברים וזאת בדומה לנושא ההודעה המוקדמת. בעדותו, נשאל עופר: "ש. אני מפנה אותך למכתב שלכם שנושא תאריך 10.5, ת/2 לתצהירך. תראה לי איפה כתבו במכתב שלכם שיש לכם בעיה עם זה שארז עובר דווקא לתעשייה האווירית. ת. זו כבר הייתה עובדה." (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 14 ש' 18-20). עופר ידע כבר בשנת 2009 כי תע"א הציעה לתובע להיקלט כעובד. מכאן, שלו הדבר היה בניגוד להסכם הרי שעופר היה דואג לעדכן את התובע כי מעבר זה ישלול את זכאותו לפיצויי פיטורים ו/או היה דואג לעגן הגבלה על מעבר כזה בהתקשרות החוזית בין השניים. למעלה מהצורך יצוין כי בעדותה טענה הגב' אלבז כי סעיף המגביל את התקשרותו של התובע עם תע"א לא הוסף באופן מפורש להסכם 2009 מאחר והוא בא להרחיב את הסכם 2002 (פרוטוקול 13.3.12 עמ' 11 ש' 7-13). איננו מקבלים טענה זו. אנו סבורים כי במידה וכוונת הצדדים הייתה להגביל את התובע בהתקשרות עם תע"א ו/או עם כל חברה אשר הנתבעת סיפקה לה שירותים בדומה לתע"א, הרי שהדבר היה נכתב במפורש בהסכם 2009 וזאת בדומה לכך כי הסכם 2009 חוזר ודן בחובתו של התובע לתן הודעה מוקדמת בת חודשיים. מכאן, שלטעמנו יש לפרש את המילים "מקום אחר" כמקום עבודה שאינו הנתבעת וזאת בכפוף למגבלה שבסעיף 11 להסכם לפיה אין העובד רשאי לעבוד אצל מתחרי הנתבעת הישירים למשך 12 חודשים ללא אישור מיוחד מהנתבעת. הגבלה אשר הוספה במפורש בהסכם 2009. משקבענו כי ההגבלה בדבר "מקום אחר" לא חלה בהתקשרותו של התובע עם תע"א, הרי שאין אנו נדרשים לדון בטענת התובע בדבר היותה של הנתבעת קבלן כוח אדם ככל הנוגע ליחסיה המשולשים עם התובע ועם תע"א. לטענת התובע תנאיו של הסכם 2002 המשיכו לחול לאחר תום שנת 2002 תוך עדכון מעת לעת של תנאי העבודה והשכר. מנגד, טענה הנתבעת, כי הסכם 2002 לרבות ההסכמה לתשלום פיצויי פיטורים במקרה של התפטרות חל לשנת 2002 בלבד. הגב' אלבז העידה כי: "ש. את אומרת בתצהיר בסעיף 24 שהסכם 2002 היה לתקופה מוגבלת, איפה זה כתוב? ת. זה לא כתוב, זה משהו שאנחנו די הנחנו ומאחר וזה לא כתוב אנחנו כבר לא חולקים על זה" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 11 ש' 14-15). לאור הודאתה של הגב' אלבז ומשגרסתו של התובע לא נסתרה, הרי שאנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה הסכם 2002 חל במשך שנה אחת בלבד. האם הסכם 2009 שינה את זכאותו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים? לטענת התובע, בשלהי שנת 2008 נשלחה אליו טיוטת הסכם 2009 אשר בנסחה המקורי לא כללה סעיף הזהה לסעיף 6 בהסכם 2002 ועל כן סרב לחתום על טיוטה זו. בעקבות האמור, נוסף סעיף 4.4 לעיל הדן בתחולתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תוך שהוסבר לתובע כי נשמרת זכאותו לקבלת פיצויי פיטורים במקרה של התפטרות וזאת בכפוף למתן חודשיים הודעה מוקדמת. הסכם 2009 אשר כותרתו "תוספות להסכם עבודה אישי" קבע כי "השינויים בהסכם תקפים החל מתאריך 1.1.09 למשך כל זמן עבודתו של העובד בחברה בעתיד" (סעיף 2 להסכם). עוד נכתב כי הסכם זה מהווה תוספת להסדרת היחסים בין הצדדים. סעיף 4.4 להסכם 2009 קבע כדלקמן: "תשלומי החברה לפי הסכם זה לפיצויי פיטורים יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים שבגינם נעשתה ההפרשה בלבד. תשלומים אלה לא יהיו ניתנים להחזרה למעביד, למעט במקרים המפורטים בצו ההרחבה" לטענת הנתבעת סעיף 4.4 היה בנוסח המקורי אשר נשלח לתובע. התובע חתם על הסכם זה לאחר שקרא בעיון ונערכו בו שינויים לבקשתו. לדידה, לו סבור היה התובע כי יש להוסיף להסכם 2002 סעיף בדבר שמירת זכאותו לקבלת פיצויי פיטורים במקרה של התפטרות, הוא היה מבקש לעשות כן ומשלא צוין במפורש- הרי שיש לדחות את טענות התובע בדבר זכאותו לפיצויי פיטורים בהתאם להסכם 2002. הנתבעת טענה כי על פי הסכם 2009, במידה והתובע עומד בתנאים שנקבעו, זכאותו הינה בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים לתקופה החל מיום 1.1.09. עמדת הנתבעת לעניין זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין לתקופה שקדמה לחתימתו של התובע על הסכם 2009, לא הייתה אחידה. הגב' אלבז נחקרה על משמעותו של סעיף 4.4. להסכם 2009: ש. מה אומר סעיף 4.4? ת. שהפיצויים יחושבו החל מהכנסת הסעיף ומה שיהיה בפיצויים זה מה שיופרש לקופה. בהנחה שתוך שנה או שנתיים יעלה השכר זה לא יחושב לפיצויים רטרואקטיבית. ש. נכון ה- 31.12.08 ערב חתימת ההסכם הזה לתובע יש זכאות לקבלת פיצויים מלאים גם אם הוא מתפטר. למה שהוא יוותר על הזכאות הזאת. ת. הוא לא מוותר על הזכות לקבל פיצויי פיטורים גם אם הוא מתפטר. הסעיף הזה בא להסדיר משהו אחר. ש. ע"פ גרסתכם עד סוף 2008 אם ארז מתפטר בתנאים שיש לנו ויכוח עליהם הוא מקבל פיצויים מלאים. ת. בתנאים האלה כן. ש. מ- 1.1.2009 ואילך אם ארז מתפטר באותם תנאים שמחוייבים מהסכם 2002 הוא מקבל פיצויים? ת. ע"פ התנאים של 2002, לעבור למקום עבודה אחר ו- 60 יום וחפיפה שזה נעשה גם בהסכם 2009. (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 10 ש' 1-14) בניגוד לכך העיד עופר: "ש. אתה מנהל החברה, איך אתה מסביר את חוסר ההגיון בטענה שלכם שארז חוסך לעצמו חודשיים הודעה מוקדמת ומסכן 15 משכורות? ת. אין קשר בין הדברים. ברגע שאדם מתפטר מבחינתי הוא לא זכאי לפיצויים. ש. אבל כתוב בהסכם אחרת. ת. אני לא ראיתי שזה כתוב בהסכם אחרת. מעולם לא מנעתי מעובדים פיצויים" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 13 ש' 20-24) מכאן, על אף העובדה כי הנתבעת מכחישה את זכאותו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים וזאת מאחר ולא עמד בתנאי ההסכם (מתן הודעה מוקדמת ומעבר ל"מקום אחר") הרי שעולה בברור כי אף לדידה, במידה והתובע היה עומד בתנאי הסכם 2002, הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים מלאים עבור התקופה שקדמה ליום 1.1.09. מסקנה זאת נלמדת גם מלשון ההסכם אשר נרשם בו במפורש כאמור, כי הוא מהווה תוספת להסדרת היחסים בין הצדדים. מסקנה זו נתמכת בעדותו של התובע לפיה לאורך השנים היה בינו לבין הנתבעת הסכם בעל פה לפיו הובטח לו שזכויותיו יישמרו גם אם הוא יתפטר וכתוצאה מהאמור סירב עופר להעלות את שכר התובע בטענה כי במידה ויתפטר הנתבעת תאלץ לשלם לו "הרבה כסף" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 4 ש' 16-19). מעדותו של עופר עולה כי לו הוא היה מקבל את הפיצוי שלטענתו הובטח לו מתע"א, הוא היה מוותר על שכרו האחרון של התובע והיה משחרר את הכספים שנצטברו בקופה לגבי כל תקופת העסקה (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 15 ש' 1-8). בדומה, העיד מר דנש כי עופר לא כעס כאשר סיפר לו כי תע"א קולטת את התובע כעובד אלא הודיע לו שצריך "לראות מול דב בתעשייה האווירית איך מסכמים על פיצוי מסויים, כי זה לא תקין" (פרוטוקול 13.3.12, עמ' 7 ש' 25-26). משהופסקה בסופו של דבר ההתקשרות בין הנתבעת לתע"א בניגוד לציפיותיה של הנתבעת, בחרה הנתבעת לנסות ו"לפצות" עצמה על הפסד ההכנסה באי תשלום פיצויי פיטורים לתובע וזאת במקום להתמודד מול תע"א. למעלה מן הצורך נחזור ונדגיש כי חוזה ההתקשרות בין הנתבעת ל- HP ולתע"א הסתיים ב- 30.4.10. הנתבעת לא הוכיחה, כאמור כי יכולה הייתה להציב את התובע במקום אחר. לא זו אף זו, מטרת ההודעה המוקדמת על פי הסכם 2002 היא לערוך חפיפה עם מחליפו של התובע. לא נטען ולא הוכח כי היה לתובע מחליף אצל לקוח כלשהו שניתן היה לחפוף אותו. המסקנה אפוא, כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים לתקופה מיום 27.8.95-31.12.08 בהתאם להסכם 2002. החל מ- 1.1.09 חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 4.4 להסכם 2009. אשר לתקופה מיום 27.8.95-31.12.08 זכאי התובע לפיצויי פיטורים מלאים כדלקמן: 13.33 (שנים) X 12,532 (שכר אחרון) = 167,051 ₪. אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מצאנו כי בנסיבות העניין יש להפחיתם ולהעמידם על ריבית והצמדה כדין וזאת משעולה כי בין הצדדים קיימת מחלוקת כנה באשר לזכאותו של התובע. אשר לתקופה שמיום 1.1.09 ועד למועד התפטרותו של התובע ביום 30.4.10, קובע סעיף 4.4 כאמור, כי תשלומי הנתבעת לפיצויי פיטורים יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים וכי תשלומים אלה לא יהיו ניתנים להחזרה לנתבעת. התובע טען כי הוא חתם על הסכם 2009 לאחר שהוסבר לו כי בהחלת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים נשמרת זכאותו לקבלת פיצויי פיטורים וזאת בהתאם להסכם 2002, ומשכך, התובע זכאי לפיצויים מלאים גם בגין תקופה זו. לחילופין התקשרותו בהסכם 2009 הייתה עקב הטעייה ועל כן הוא זכאי לבטל את סעיף 4.4 להסכם 2009 ולחילופין את הסכם 2009 כולו. איננו מקבלים את טענת התובע. אין חולק כי התובע סרב לחתום על הטיוטה הראשונה שנמסרה לו ובעקבות סירובו נערכו בה תיקונים לבקשתו. איננו מקבלים את הטענה לפיה הוא הוטעה על ידי הנתבעת באשר לא הוכח בפנינו באיזה אופן וכן לאור העובדה כי סעיף 4.4 לא פגע בזכאותו לקבלת פיצויי פיטורים במקרה של התפטרות. לא נטען כי הנתבעת הפרישה בחסר בגין רכיב פיצויי הפיטורים, לפיכך תמסור הנתבעת לתובע תוך 10 ימים מקבלת פסק הדין מכתב למנורה מבטחים לשחרור כספי התובע הצבורים בגין פיצויי פיטורים. כמו כן, תמציא הנתבעת לתובע תוך המועד הנקוב מכתב לשחרור כספי התגמולים וקרן ההשתלמות הצבורים על שמו. זכאותו של התובע לפיצוי בגין עגמת נפש וחוסר תום לב התובע עתר לפיצוי בגין עגמת נפש אשר נגרמה לו, לטענתו, עקב חזרתה של הנתבעת מהסכמתה לפטור את התובע מחובתו לתן הודעה מוקדמת וזאת תוך הטעייתו, לרבות לגבי מהותו של הסכם 2009 וזכאותו לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות לפיו. התובע טען כי בטרם קליטתו כעובד תע"א הוא נתבקש לחתום על מסמך העדר תביעות כלפי תע"א וכלפי הנתבעת ככל הנוגע לתקופה בה הועסק על ידי הנתבעת. אחר מו"מ נאותה תע"א להסתפק בהצהרה בדבר היעדר תביעות כלפיה בלבד. לטענת התובע, הנתבעת נהגה כלפיו בחוסר תום לב שעה שניצלה את העובדה כי נתבקש לחתום על מסמך זה והודיעה על העדר זכאותו לפיצויי פיטורים תוך קיזוז דמי ההודעה המוקדמת משכרו. לאור האמור, עתר התובע לפיצוי בגין הוצאות ניהול מו"מ עם תע"א. הנתבעת הכחישה כי חזרה בה מהסכמתה וכי הטעתה את התובע וטענה כי אין מקום לחייבה בפיצוי כלשהו באשר התובע הוא זה שנהג בחוסר תום לב והפר את החובות החלות עליו שעה שהתפטר מעבודתו לאלתר. באשר למסמך עליו התבקש התובע לחתום טענה הנתבעת כי ככל שהיו לתע"א דרישות כלפי התובע הרי שאין היא עומדת מאחורי דרישות אלו ועל כן אין היא חבה בתשלום כלשהו. הנתבעת קיזזה משכרו של התובע כדין. בע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל נ' יעל חן (3.11.2008) נפסק כי: "ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש "לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים"; כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס "להוראות שבחקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק" וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות". על אף המסקנות הדוחות את גרסת הנתבעת, נסיבות המקרה שלפנינו אינן נמנות על המקרים הקיצוניים בהם נפסק פיצוי בגין עוגמת נפש. על כן, אנו דוחים את תביעתו של התובע ברכיב זה. טענות קיזוז בחודש מאי 2010 קיזזה הנתבעת משכרו של התובע לחודש 4/2010, סך 12,532 ₪ (ברוטו) בגין אי מתן הודעה מוקדמת וסך 1,910 ₪ (ברוטו) בגין שימוש ברכב בתקופה שבין 1.5.10 ל-6.5.10 וכן בגין ארוחות אשר שולמו לתובע מראש בגין חודשים 5-6/10 (נספח 3 לכתב התביעה). בתאריך 14.11.10 הושבו לתובע הסכומים אשר קוזזו בסך 9,313 ₪ (נטו) וכן הוצא לו תלוש מתוקן לחודש 4/2010 (נספח נת/6). הנתבעת עתרה לקיזוז סך 14,442 ₪ כדלקמן: 12,532 ₪- אי מתן הודעה מוקדמת, 1,091 ₪- תשלום לחברת הליסינג, 379 ₪- תשלום בגין דלק ו- 440 ש"ח בגין ארוחות לחודשים 5-6/2010 (נספחים מב/7 ומב/8). באשר להודעה המוקדמת - משקבענו כי הנתבעת ויתרה על תקופת ההודעה המוקדמת הרי שאין אנו מתירים קיזוז בגין רכיב זה. באשר לרכיבים הנוספים, התובע הודה כי הנתבעת הייתה רשאית לקזז משכרו את הסכומים אשר נוכו משכר חודש 2010 בסך 1,910 ₪: 1,091 ₪ לחברת הליסינג, 379 ₪ הוצאות דלק ו- 440 ש"ח בגין ארוחות. לאור האמור, משהנתבעת השיבה סכומים אלו לתובע ומשאין מחלוקת בדבר סכומים אלו, הרי שאנו קובעים כי הנתבעת רשאית לקזז סך 1,910 ₪ מהסכום אשר נפסק לתובע. התובע עתר לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין ניכוי ההודעה המוקדמת משכרו שלא כדין מיום 16.5.10 ועד ליום 14.11.10. בנסיבות העניין משהוכח כי השכר קוזז בשל טעות כנה ומשהושב מיד לאחר הגשת התביעה, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על ריבית והצמדה. משכך אנו קובעים כי התובע זכאי לריבית והצמדה על סך 9,313 ₪ מיום 16.5.10 ועד ליום 14.11.10 בסך 234 ₪ . סיכום התוצאה הינה כי תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך 165,141 ₪ (פיצויי פיטורים בסך 167,051 ₪ בניכוי הקיזוז שהותר בסך 1,910 ₪). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך 234 ₪ בגין ריבית והצמדה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.11.10 ועד לתשלום בפועל. הנתבעת תמציא לתובע תוך 10 ימים מהמצאת פסק הדין מכתב לחברת מנורה מבטחים לשחרור כספי הפיצויים, התגמולים וקרן ההשתלמות הצבורים על שמו. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. כל הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום שיומצא לנתבעת פסק הדין. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. חוזהפיצוייםחוזה בעל פהבעל פהפיטוריםפיצויי פיטורים