קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכמה מכוח התנהגות בדיני עבודה: 1. הסוגיה העומדת להכרעה בהליך שבפני נוגעת לזכאותו של התובע, להפרשי שכר בגין ניכויים שבוצעו מרכיב "מענק" לצורך הפרשות סוציאליות (גמל ופיצויים - "ההפרשות הסוציאליות"), כאשר לטענת בי. טי. סי. מרכז נסיעות עסקי בע"מ ("הנתבעת") הניכוי בוצע לבקשת התובע ובהסכמתו. הרקע העובדתי 2. להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מהמוסכמות ומחומר הראיות שבתיק: א. התובע הועסק כסוכן נסיעות, בנתבעת, בשתי תקופות: הראשונה, מיום 19/4/05 ועד 17/10/08; השנייה, מיום 2/2/09, ועד לפיטוריו ביום 30/4/11. ב. מעת שחזר התובע לעבודה בנתבעת, בתקופה השנייה ועד חודש 4/09 עבד התובע על בסיס משכורת חודשית וגמול שעות נוספות גלובלי. ג. בחודש מאי 2009 שונה מבנה השכר של התובע, והוסכם כי שכרו יעמוד על 3,850 ש"ח, ובנוסף יהיה זכאי למענק בשיעור 33% מסך רווחי המכירות שביצע. ד. ממועד זה ועד פיטוריו הועסק התובע על בסיס משכורת חודשית בסך 3,850 ש"ח, בצירוף מענק בשיעור 33% מסך הרווחיות של המכירות החודשיות שלו, כאשר הנתבעת מפרישה לתנאים סוציאליים (גמל ופיצויים) משכר היסוד בלבד. ה. מחודש אוקטובר 2009 נוכה מהמענק ששולם לתובע סכום השווה ל- 13.33% מהמענק החודשי, סכום אשר הועבר לחברת כלל עבור חלק המעביד לתגמולים ולפיצויים. ו. התובע פוטר מעבודתו בנתבעת ביום 30/4/11, ושולמו לו פיצויי פיטורים. ז. ביום 15/11/11 הגיש התובע את התביעה דנן לתשלום הפרשי שכר והחזר קיזוז. 3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ואילו מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אהרון (רוני) שמש, סמנכ"ל כספים בחברת האם של הנתבעת ("מר שמש"), ומר זאב אלון, מנהל סניף חיפה בנתבעת ומנהלו הישיר של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה ("מר אלון"). 4. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 10/10/12, נחקרו התובע ושני המצהירים מטעם הנתבעת בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 5. להשלמת התמונה אוסיף, כי לאחר שהוגשו סיכומי התובע ובטרם הגשת סיכומי הנתבעת, הודיע התובע על פיטורי בא כוחו, עורך הדין אסף הדרי (החלטה מיום 26/11/12). לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעת, נעתר בית הדין לבקשת התובע והתיר לו להגיש סיכומי תשובה (החלטה מיום 14/1/13). 6. בתביעתו, עתר התובע לסעדים הבאים: א. תשלום הפרשי שכר עבודה בסך 26,524 ש"ח, בגין סכומים שנוכו מהמענק מחודש 1/10 ועד 4/11; יובהר, כי סכום התביעה שבכתב התביעה הינו 36,845 ש"ח. בעקבות דיון ההוכחות, ומשבית הדין העיר לתובע על האופן שבו נערכו תחשיביו (החלטה מיום 10/10/12), התאפשר לתובע לכמת את רכיב תביעתו מחדש. לפיכך, ובהתאם לתחשיב המתוקן שצורף לסיכומי התובע, הועמד סכום התביעה המעודכן על סך 26,524 ש"ח. ב. החזר סכום של 555 ש"ח, אשר קוזז לטענת התובע שלא כדין בחודש נובמבר 2011. כאן המקום לציין, כי בדיון שהתקיים ביום 17/4/12, הודיע התובע כי הוא מוותר על רכיב התביעה שעניינו החזר תשלום בסך 2,400 ש"ח עבור חודש יוני 2009. 7. לסיום, וכפי שהוסכם בין הצדדים, מכל סכום שייפסק לתובע, אם ייפסק, יש לקזז סך 1,685.5 ש"ח, סכום שאין חולק בין הצדדים כי שולם לתובע ביתר בשנת 2009. גדר המחלוקת 8. משאין מחלוקת שהנתבעת ניכתה ההפרשות הסוציאליות מסכום המענק החודשי של התובע בסכום השווה ל- 13.33% מגובה המענק, 5% עבור תגמולים מעביד ו- 8.33% עבור פיצויים, המחלוקת העיקרית המחייבת הכרעה היא האם - כטענת התובע - מדובר בניכוי ללא הסכמתו של התובע ושלא כדין; או שמא כטענת הנתבעת, יש לראות את התובע כמסכים לניכוי, במפורש או במשתמע. טענות הצדדים 9. לטענת התובע, הנתבעת לא הייתה רשאית לקזז סכומים מהמענק החודשי, גם אם התובע היה נותן הסכמתו, שכן מדובר בזכות שאינה ניתנת לוויתור. לפי הטענה, הנתבעת מחויבת הייתה להפריש לקופת הגמל, את הסכומים שהפרישה ממרכיב המענק, בהיותו חלק עיקרי משכרו של התובע. התובע מוסיף וטוען שמעולם לא נתן הסכמתו לניכוי שבוצע מהמענק החודשי עבור הפרשות סוציאליות. עוד הוא מוסיף שפנה פעמים רבות לנתבעת בבקשה להפסיק את הניכוי שבוצע שלא בהסכמתו. ואחרון, טוען התובע, שהנתבעת העמידה אותו בפני עובדה מוגמרת, שכן הוא הועסק בתפקיד ייחודי וסבר שאם ילין על תנאי שכרו, יפוטר מעבודתו ויתקשה למצוא עבודה חלופית. 10. לטענת הנתבעת, היא פעלה כדין והפרישה לטובת התובע עבור גמל ופיצויים משכר היסוד, ולא חלה עליה חובה שבדין לבצע הפרשות סוציאליות מהמענק החודשי. לטענתה, התובע פנה אליה בעניין תשלום זכויות סוציאליות מסכום המענק, מעבר להפרשות משכר היסוד, ובין הצדדים הוסכם כי הסכומים שיופרשו עבור הזכויות הסוציאליות יקוזזו מסכום המענק המגיע לתובע מדי חודש, הן עבור חלק העובד והן עבור חלק המעביד. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אלמלא התובע הסכים לכך, הייתה היא רשאית להפחית את גובה המענק (שיעור נמוך מ- 33% מהרווחים) ולהפריש לזכויות הסוציאליות מהמענק המופחת. טענת הנתבעת היא, שלא זו בלבד שהתובע הסכים במפורש לקיזוז מהמענק עבור זכויות סוציאליות, אלא גם במשתמע. לפי הטענה, התובע מעולם לא העלה טענה בדבר אי תשלום זכויות סוציאליות או שכר עבודה, והנתבעת התוודעה לראשונה לטענות אלה במכתב מטעם התובע שנשלח לנתבעת ביום 5/9/11, כארבעה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה. עוד נטען, כי טענת התובע לקיפוח משוללת כל יסוד נוכח העלייה המשמעותית בשכרו לאחר השינוי במבנה השכר. דיון והכרעה 11. אקדים ואומר, שלאור התרשמותי מהצדדים בעת מתן עדותם, נאמנה עלי גרסת הנתבעת, הנתמכת בראיות נוספות, ובחלקה גם בעדות התובע, ואני מעדיפה אותה על פני גרסתו של התובע. התובע לא הביא כל עדות לתמיכה בגרסתו, וגם אין ראיה בכתב שתשמש לו חיזוק או סיוע. לא רק התרשמותי מהעדים ותוכן עדותם היא שהכריעה את הכף לכיוון העדפת עדות עדי הנתבעת, שגרסתה מקובלת עלי כגרסה אמינה, סבירה והגיונית, אלא שבצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות שהוכחו בפני, ביחד עם הגיונם של הדברים - הכול כמכלול - מעלה שהגרסה העובדתית של הנתבעת מעוררת אמון רב מזו של התובע, שלא התאימה תמיד למציאות העובדתית שהוא עצמו העיד לגביה. להלן עוד אפרט. 12. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות, לעדויותיהם, כמו גם לחומר הראיות שבתיק, אלו העובדות הנוספות לאלו שאינן שנויות במחלוקת שפורטו לעיל, והצריכות לענייננו כפי שאני קובעת, הן על יסוד הראיות והן על יסוד התרשמותי מבעלי הדין בעת מתן עדותם: א. בשלהי שנת 2008 פרץ משבר עולמי בענף הספנות, בעקבותיו נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים והיקף פעילותה ירד במידה ניכרת. בחודש אפריל 2009, לאחר מספר חודשים במהלכם ניסתה להתמודד עם המשבר, נאלצה הנתבעת לבצע צעדי התייעלות של הקטנת עלויות, וביניהם פיטורי צמצום. לעדותו של מר שמש בחקירתו הנגדית, שני עובדים בנתבעת פוטרו באותה עת (פ: 12, ש: 24). ב. אי לכך החליטה הנתבעת להציע לתובע, בחודש מאי 2009, לערוך שינוי במבנה שכרו (עדות התובע, פ: 5, ש: 30): כאמור, עד חודש אפריל 2009 הועסק התובע על בסיס משכורת חודשית וגמול שעות נוספות גלובאלי. מר שמש העיד: "לתובע הוגשה הצעה בחודש מאי, על רקע משבר ספנות בעולם. עולם הספנות קרס. המחלקה של התובע מתייחסת אך ורק לימאים. עמד על הפרק לסגור לגמרי את המחלקה. כדי לשמור על הגחלת ועל מנת לא לקפח פרנסה של אנשים עלתה הצעה שלי, אמרנו נעשה הקבלה בין ההוצאות של המחלקה לבין הכנסותיה, אני גידרתי זאת כדי להעניק ודאות לעובד, שכר בסיס 3,850 ש"ח + 33% מענק מהרווחיות" (פ: 14, ש: 28 - פ: 15, ש: 1). ג. בחודש מאי 2009 התקיימה פגישה בנוכחות מר עפר חודורוב, מנהל הנתבעת, התובע ומנהלו הישיר, מר אלון. בפגישה הועלתה ההצעה לשינוי מבנה שכרו. אין חולק, כי התובע הסכים להצעה, כאשר ההסכמה בין הצדדים הייתה בעל פה ולא עוגנה בכתובים. ד. מחודש מאי 2009 ועד סיום עבודתו בנתבעת, השתכר התובע על בסיס משכורת חודשית בסך 3,850 ש"ח, וכן מענק בשיעור 33% מסך הרווחיות של המכירות שביצע. אין חולק שמחודש מאי 2009 נוכו מהמענק הסכומים שהופרשו לקופת הגמל, כך לאורך כל תקופת עבודתו של התובע מאז ועד פיטוריו, רק בדרך זו הוענק המענק ("המענק"). ה. אין חולק בין הצדדים, כי הם לא צפו מראש את גובה המענק החודשי שכן לא ניתן היה לחזות מראש את סך הרווחיות של מכירות התובע. בפועל, המענק היה גבוה מזה ששיערו הצדדים (עדות התובע, פ: 6, ש: 1, 4, 7), ולאחר השינוי התובע השתכר משמעותית יותר מאשר קודם לשינוי. לשם ההמחשה, עיון בריכוז המשכורות לשנת 2009 מלמד כי משכורתו של התובע טרם השינוי עמדה על סך 8,000 ש"ח ברוטו לערך, בעוד שלאחר השינוי משכורתו עמדה על סך 17,600 ש"ח בממוצע (כפי שעולה מריכוז משכורות לשנת 2010), היינו שכרו של התובע יותר מהוכפל. ו. אין מחלוקת, כי מחודש 5/09 הפרישה הנתבעת את ההפרשות הסוציאליות משכר היסוד בסך 3,850 ש"ח, ואילו את ההפרשות הסוציאליות בגין רכיב המענק ניכתה הנתבעת מהמענק, כך שהסכום הכולל - החלק שהועבר לתובע מידי חודש יחד עם ההפרשות הסוציאליות בגינו - של המענק באחוזים היה לפי ההסכם שבין הצדדים. ז. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וכעולה מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי במועד הסכמת הצדדים על שינוי מבנה שכרו של התובע, בחודש מאי 2009, הוסכם בין הצדדים כי ההפרשות הסוציאליות יבוצעו משכר היסוד לבדו וכי מהמענק יופרשו ההפרשות הסוציאליות כך שבסך הכל סכום המענק החודשי יעמוד על 33% מהרווחיות שישיג התובע בעבודתו באותו חודש. יודגש בהקשר זה, כי לגרסת הנתבעת, הוסכם בין הצדדים באופן ברור וחד משמעי שכך ישולמו ההפרשות הסוציאליות מתוך הנחה שהמענק הינו תוספת משתנה לשכר. התובע, מנגד, לא טען כי הנתבעת התחייבה להפריש הפרשות סוציאליות בנוסף למענק או שהיה סיכום אחר בין הצדדים. יתרה מזאת: התובע הצהיר כי "הנתבעת עמדה בהסכם עד חודש נובמבר 2009" (סעיף 5ג' לתצהיר התובע). משמע, שלא היו ואין לתובע טענות כנגד התנהלות הנתבעת מחודש מאי 2009 ועד נובמבר 2009. התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים מובילה אף היא למסקנה שכוונת הנתבעת הייתה להפריש לתנאים סוציאליים מתוך סכום המענק, וזאת יש להבין על רקע הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הנתבעת בסמוך לאותו מועד. גם התנהגותם המאוחרת של הצדדים לאחר חודש מאי 2009, מלמדת על הסכמה לפיה ההפרשות הסוציאליות יבוצעו על ידי הנתבעת משכר היסוד כפי שהיה נהוג בעבר בין הצדדים, ואילו לגבי המענק הוסכם שהן תנוכנה מתוכו. היינו לא יגדל אחוז המענק - כולל הפרשות סוציאליות - על 33% הרווחיות שישיג התובע בחודש נתון. לסיום, קביעתי זו מבוססת, לא רק על התנהגות הצדדים במהלך כל התקופה שלאחר הוספת המענק לתנאי עבודת התובע, אלא גם מתוך התרשמותי החד משמעית שהתובע היה בקיא בתנאי העסקתו. במהלך עדותו הצטייר התובע כמי שמקפיד לבדוק את הנתונים, לאמתם ולברר את העובדות עד שנחה דעתו. כך, למשל, בחקירתו נגדית העיד התובע כי מדי חודש בדק את תלוש השכר וחישוב המענק על פי הדו"ח שנמסר לו מהנתבעת (פ: 7, ש: 2- 7). לגרסת התובע, "ב- 12/09 גיליתי שיש בעיה בהפרשות" (פ: 8, ש: 11). לטענת התובע, פנה אל מנהלו הישיר, מר אלון, ומשזה לא סיפק לו תשובה ברורה, נערכה פגישה ואף התקיימה שיחה טלפונית עם סמנכ"ל הכספים, מר שמש. מעדויות הצדדים אף עלה, כי התובע ערך בירורים מול סוכנות הביטוח ומול חשבת השכר כדי לעמוד על שיעור ההפרשות שבוצעו משכרו, וכשלא הסתפק בהסברים שניתנו לו, פנה אל הנתבעת לבירור נוסף (עדותו של מר אלון, פ: 16, ש: 1). לאור האמור, יש להניח כי לו הייתה לתובע - כעובד המודע היטב לתנאי שכרו - טרוניה נגד ההפרשות הסוציאליות מתוך כספי המענק ולא בנוסף להם, טענה כזו הייתה עולה כבר בחודש יוני 2009, בתלוש השכר הראשון לאחר השינוי. נוכח גרסת התובע, לפיה רק בחודש דצמבר 2009 הבחין שסכום המענק נמוך מהסכום שאמור היה להשתלם לו, אני בדעה כי התובע הסכים - במפורש או במשתמע - להפרשות סוציאליות משכר היסוד בלבד. ח. אין חולק כי התובע הוא שפנה מיוזמתו לנציגי הנתבעת וביקש שההפרשות יבוצעו גם מרכיב המענק. מר שמש העיד כי "התובע ביקש הפרשות על כל שכרו. גם על מרכיב המענק" (פ: 14, ש: 24). בדומה, העיד מר אלון: "... לאחר מספר חודשים שהתובע קיבל את תלושי השכר שמשקפים את המענק הוא פנה בעל פה ואמר שיופרשו לו הפרשות סוציאליות מהמענק. השבתי לו שזה ייבדק, ואכן נערכה פגישה עם סמנכ"ל הכספים בחודש ספטמבר אחרי הרמת הכוסית, ואז הובהרו לו כל הפרטים" (פ: 15, ש: 27- 30). ט. הנה כי כן, הוכח כי חודשים ספורים לאחר השינוי במבנה השכר שבוצע בחודש 5/09, ולאחר שהתובע העריך את המצב החדש, פנה התובע אל מר אלון וביקש שהנתבעת תפריש עבורו גם מרכיב המענק. י. בין הצדדים נערכה פגישה בה נכחו התובע, מר אלון ומר שמש. התובע טוען בהקשר זה, כי לאחר שהבחין בניכוי ביום 1/12/09, פנה אל מנהלו הישיר, מר אלון, אשר לא ידע להשיב לו והבטיח לטפל בנושא. לפי הטענה, רק כעבור שלושה חודשים, בחודש אפריל 2010, התקיימה הפגישה. הנתבעת, מנגד, טוענת שהפגישה התקיימה בחודש ספטמבר 2009. לגרסת הנתבעת, לאחר הרמת כוסית לרגל השנה החדשה, נפגש התובע עם מר שמש וביקש שיופסק ניכוי ההפרשות הסוציאליות מתוך המענק ויופרשו על המענק במלואו הפרשות סוציאליות. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי כגרסת הנתבעת, הפגישה התקיימה בחודש ספטמבר 2009, בסמוך לאירוע הרמת כוסית לראש השנה. מסקנתי זו מבוססת, בין היתר, על התכתבות בין סמנכ"ל הכספים בנתבעת, מר שמש, לבין חשבת השכר של הנתבעת, הגב' אסתי עבדה, מיום 1/11/09 (נספח ב' לכתב ההגנה). בהודעת דואר אלקטרוני כתב מר שמש: "בהמשך לשיחתנו לגבי פאבל ליטבק [התובע - מ.ש.ג.] אבקש לגזור את ההפרשות הסוציאליות שלו מתוך המענקים המשולמים לו וזאת החל ממשכורת 10.09" (ההדגשה במקור). גרסת התובע לגבי מועד הפגישה נדחית בהיותה בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים. הא ראיה שעד חודש ספטמבר 2009 (היינו במועד סמוך לראש השנה) הופרש לגמל ולפיצויים רק משכר היסוד, ואילו מחודש אוקטובר 2009 הופרש גם מרכיב המענק. אף מתלוש השכר המתוקן לחודש אוקטובר 2009 (נספח ג' לכתב ההגנה) ניתן להיווכח בהפחתת גובה המענק החודשי מ- 12,400 ש"ח ל- 11,114 ש"ח. השינוי בשיעור ההפרשות הסוציאליות מחודש אוקטובר 2009 יש בו כדי להעיד על אותה שיחה שנערכה בין הצדדים במהלך חודש ספטמבר 2009. יתרה מזאת: לא ייתכן שהנתבעת, על דעת עצמה ובאורח חד צדדי, תחליט לבצע הפרשות סוציאליות מתוך מענק המשולם לעובד. ולבסוף, לאור התרשמותי מהתובע כעובד העומד על זכויותיו, אין זה מתקבל על הדעת שהתובע "גילה" טעות בתלוש השכר לחודש נובמבר 2009 (ביום 1/12/09, לטענתו), והמתין עד חודש אפריל 2010 כדי לברר סוגיה זו, כשבמהלך כל החודשים שחלפו מופחת סכום המענק החודשי המשולם לו מבלי שהדבר מובן או מוסבר לו כהלכה, ומבלי שהוא מוחה בכתב על השינוי ה"חד צדדי" כטענתו. יא. לאור כל האמור, מקובלת עלי גרסת הנתבעת לפיה בחודש ספטמבר 2009 נערכה פגישה בין התובע לבין נציגי הנתבעת, בה הובהר לתובע כי מאחר שסכומי המענק גבוהים מכפי שצפתה הנתבעת, הנתבעת מעוניינת לשמור על המסגרת התקציבית כפי שהוסכמה בין הצדדים בחודש מאי 2009. לאמור: סך העלויות לנתבעת כמעסיק לא יחרוג מ- 33% מרווחי המכירות החודשיות של התובע. יב. מחומר הראיות עולה, כי להנהלת הנתבעת הייתה נכונות לשקול את דרישתו של התובע כחלק ממשא ומתן עמו. אולם נוכח המיתון הכלכלי בענף הספנות, הנתבעת לא נענתה לבקשת התובע בדבר הפרשות סוציאליות מסכום המענק, והציעה לו שתי חלופות אחרות. כך העיד מר שמש: "כעקרון על תמריץ שהוא משתנה אין חובה להפריש לתנאים סוציאליים. היות ומדובר במרכיב שהפך להיות מהותי, מאחר והתובע בא ודרש זאת נעתרנו לבקשתו, אני הבהרתי לו באותה פגישה שזה התקציב, שזו המסגרת, ואם הוא אכן רוצה את המרכיבים הסוציאליות [כך במקור - מ.ש.ג.] מהסכום הזה, זה ייגזר מסכום זה או לחילופין המענק יופחת ל- 25% ועל הסכום הזה יופרשו התנאים הסוציאליים. כך שבכל מקרה ובכל מצב לא הייתה מגמה לחרוג מהתקציב שהוגדר מראש" (פ: 14, ש: 3- 8). גרסה דומה הציג העד מר אלון בעדותו: "כשראינו שסכומי המענק גדולים ממה שתכננו מבחינה תקציבית ולאור בקשתו של התובע להפרשה של ההפרשות הסוציאליות, הצענו לו להישאר באותה מתכונת או להצעה של 25% כדי לא לחרוג מההוצאות התקציביות שלנו" (פ: 16, ש: 5- 6). גם התובע אישר בעדותו, כי הנתבעת הציעה לו הפרשה לתנאים סוציאליים מהמענק שלו, היינו ניכוי 13.33% מרכיב המענק, ולחילופין הוצע לתובע מענק חודשי בסך 22% מרווחיות המכירות שלו, כאשר הנתבעת תפריש לתנאים סוציאליים מסכום המענק האמור (עדות התובע, פ: 7, ש: 29- 31; סעיף 13 לסיכומי התובע). בעוד שהנתבעת מכנה הצעה זו כ"שתי חלופות", התובע טוען כי לא הבין את האופציה השנייה, ולכן פסל אותה על הסף (עדות התובע, פ: 8, ש: 1). לגרסת התובע, לא הייתה לו ברירה אלא להסכים לניכוי מהמענק, וכלשונו: "לא הציעו לי זאת כאופציה אלא כהחלטה" (פ: 9, ש: 1- 2). יג. הנה כי כן, החל מחודש אוקטובר 2009, נוכה מדי חודש מסכום המענק סכום השווה ל-13.33% מהמענק (5% עבור תגמולים חלק מעביד ו- 8.33% עבור פיצויים), כפי שהעיד מר שמש: "בדוגמה של חודש 6/10, כשאני מחלק את סכום המענק עבור הרווחיות של חודש 5/10 (14,473 ש"ח) ב- 1.1333, התוצאה היא הסכום ששולם בתלוש השכר לחודש 6/10 ברכיב 'מענק' (12,770 ש"ח)" (פ: 17, ש: 6- 8). יד. גרסת התובע בתצהירו, לפיה "פניתי אל הנתבעת בדרישות חוזרות ונשנות הן בכתב והן בעל פה לשלם לי את זכויותיי המגיעות לי וזאת ללא הועיל", נסתרה בעדותו של התובע. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי לא פנה לנתבעת בכתב, להודיע כי הוא מתנגד לאותו ניכוי (פ: 8, ש:21, 24, 26). גרסת התובע לפיה מחה בעל פה מבוססת כל כולה על עדותו של התובע עצמו. אולם התובע לא הציג ולו ראשית ראיה לתמוך בגרסתו לפיה הביע התנגדות לאותו ניכוי, וכי "פנה מס' פעמים לנתבעת בבקשה להפסיק את הניכוי שבוצע שלא בהסכמתו" (סעיף 14 לסיכומי התובע). מסקנה זו מקבלת ביסוס מעדותו של התובע בחקירה נגדית, משהעיד כי נאלץ להסכים, באומרו "לא הציעו לי זאת כאופציה אלא כהחלטה" (פ: 9, ש: 1- 2). טענתו היחידה של המערער, שאף היא לא נתמכה בכל ראיה חיצונית, הייתה שביקש להפריש תנאים סוציאליים גם מהמענק. טענה זו אינה עולה כדי התנגדות לניכוי, אלא לכל היותר השלמה עם אותו ניכוי ובקשה לשקול את שינויו בעניינו. מנסיבות העניין עולה בבירור כי התובע קיבל את תשובת הנתבעת והמשיך לעבוד באותם תנאים, עם מענק מופחת, הגם שהתשובה לא סיפקה את רצונותיו. טו. לא נעלמה מעיני עדות התובע, לפיה "לא היה לי נוח אבל לא הייתה לי ברירה" (פ: 9, ש: 8; ראו גם: פ: 10, ש: 10). התובע אמנם העיד כי שקל באותו שלב לסיים את עבודתו, אלא שלשיטתו לא עשה כן, שכן לא מצא עבודה חלופית בתחום הייחודי בו הוא מתמקצע, ולכן ביכר להישאר לעבוד הנתבעת (פ: 9, ש: 5; סעיף 9 לסיכומי התשובה). הלכה למעשה, התובע עבד בתנאים אלה עד למועד פיטוריו בחודש אפריל 2011, היינו כשנה וחצי. התובע הגיש את התביעה דנן רק לאחר שפוטר מעבודתו בנתבעת. טז. התובע פוטר מעבודתו על רקע ויכוח עם עובדת אחרת, כאשר לטענת הנתבעת מדובר באירוע אלימות בו היה מעורב התובע והוא תקף את אותה עובדת. בנסיבות אלה, ובשים לב לטענות הנתבעת בדבר הפסקת עבודתו של התובע, כלל לא בטוח שהתובע זכאי לפיצוי הפיטורים ששולמו לו. 13. זוהי, אפוא, התשתית העובדתית שביסוד השתלשלות העניינים נשוא הניכוי מסכום המענק החודשי. אפנה לדון עתה בנפקות אותו ניכוי לאור התשתית העובדתית שהוכחה בפניי. 14. עסקינן בשינוי תניה בחוזה עבודה אישי. בהקשר זה נזכיר מושכלות יסוד: חוזה העבודה מסדיר מערכת יחסים דו ממדית (קבועה ומשתנה). המימד הראשון הוא מימד קבוע, המשקף את התחייבותו של העובד להעמיד את כוח עבודתו לשירותו של המעביד, ואת התחייבותו ההדדית של המעביד לספק לעובד עבודה ולשלם לו שכר תמורתה. המימד השני הוא מימד משתנה. מימד זה נוגע לפרטים גמישים של ההעסקה, כפי שאלה מתגבשים בעת ההתקשרות ומשתנים מעת לעת. כך, למשל, שכר העבודה שהמעביד חייב לשלם לעובד עשוי להשתנות מדי פעם בפעם; כך גם התפקיד שהעובד אמור למלא (רות בן ישראל דיני עבודה כרך ב, בעמ' 532- 533) ("רות בן ישראל"). אוסיף, כי חוזה העבודה הינו חוזה יחס, במובן זה שהוא חוזה ארוך טווח ומורכב. קיים חוזה שלד הקובע את תנאי העבודה בעת כריתת החוזה. חוזה השלד נועד להבטיח לצדדים ליחסי העבודה מידה של ודאות וצפיות. במקביל, ובכדי לאפשר לצדדים גמישות ויכולת הסתגלות לתנאים משתנים, הם יכולים לשנות ולהשלים את תנאי החוזה במהלך קשר העבודה (רות בן ישראל, בעמ' 537- 538). עמד על כך פרופ' דוידוב במאמרו: "לעתים קרובות אדם מתקבל לעבודה על בסיס הסכמה בדבר שכר העבודה, שעות העבודה וידיעה כללית של תחום העיסוק בלבד, וכל הפרטים האחרים - אופי העבודה, הכפיפות לממונים ולהוראות, נהלי המשמעת, תנאי העבודה המלאים וכיוצא בזה - נסגרים מאוחר יותר ומשתנים מעת לעת. אכן, יחסי העבודה נמשכים בדרך כלל תקופה ארוכה יחסית, שאינה קבועה מראש, ולא ניתן לצפות מראש כל שינוי שיידרש ביחסים. שינויים במשק המקומי והעולמי, שינויים בטכנולוגיה, ברגולציה ועוד - כולם מחייבים שינויים מעת לעת בדרישות מהעובד, באופן ביצוע העבודה, באופן הפיקוח על העובד וכיוצא בזה" (גיא דוידוב "הפררוגטיבה של המעביד ודיני החוזים: בעקבות פרשות נהרי וגרינשפן" משפטים לח תשס"ח 417, בעמ' 427). 15. ומכאן לענייננו: חוזה העבודה המקורי בין הצדדים כלל הוראה בדבר משכורת חודשית בתוספת גמול שעות נוספות גלובליות. השינויים שפקדו את ענף הספנות הולידו את הצורך הניהולי בשינוי מבנה השכר של התובע. בחודש מאי 2009, הנתבעת הציעה לתובע לערוך שינוי בחוזה העבודה. אין מדובר בהצעה לכרות חוזה עבודה חדש, כי אם בהצעה לשנות תניה בחוזה. הברירה הייתה בידי התובע, והוא הסכים להמשיך לעבוד בתנאים החדשים. בעשותם כן, ערכו הצדדים דנן שינוי (רביזיה) ומילאו את החוזה בתוכן חדש (ראו בהקשר זה: דב"ע לח/ 3- 30 מרים זהר-גלבלום - נאמנות התיאטרון הלאומי "הבימה", פד"ע ו 309, 313). התובע המשיך לעבוד בנתבעת, כאשר הלכה למעשה הנתבעת מבצעת הפרשות סוציאליות משכר היסוד בלבד. נמצא, אפוא, כי הסכמת הצדדים בחודש מאי 2009 הייתה - בין אם במפורש ובין אם במשתמע - להפרשות סוציאליות משכר היסוד בלבד. ככל שחלפו החודשים, ראו הצדדים שסכום המענק גבוה מזה שיכלו לצפות מראש. התובע, מחד, היה מרוצה מעליית שכרו החודשי, אך מאידך, היה מעוניין להעלות את שיעור השתתפות המעביד עבור הפרשות סוציאליות. לפיכך, בחודש ספטמבר 2009 פנה התובע אל הנתבעת וביקש לשנות תנאי מתנאי חוזה העבודה, כך שההפרשות יכללו הן את שכר היסוד והן את המענק החודשי. שינוי כזה יכול לבוא רק כתוצאה מהסכמה הדדית, שכן הוא מבקש לשנות את בסיס ההסכמה של הצדדים. הצדדים ניהלו, אפוא, משא ומתן כאשר השיקול הכספי עמד לנגד עיניו של כל אחד מהצדדים. התובע לא הסתפק בחישוב המסתכם בסכום אשר יישאר "בידו" כסכום "נטו" לאחר ניכוי המיסים למיניהם, אלא ביקש להגדיל את הסכומים (השתתפות המעביד) המצטברים לזכותו עבור גמל ופיצויים. הנתבעת קבעה את עמדתה לפי סך עלותו של התובע כעובד וכולל בכך את השכר ברוטו כולל כל התנאים הסוציאליים. לאמור, הנתבעת הייתה מעוניינת לשמור על מסגרת התקציב שהוקצתה מלכתחילה, שכר מינימום חודשי בתוספת מענק בשיעור 33% מסך רווחיות המכירות של התובע. בנסיבות אלה, הציעה הנתבעת לתובע שתי חלופות: האחת, לשמור על מענק בשיעור 33% מהרווחים, כאשר הפרשות המעביד יהיו על חשבון מה ששונה בהסכם העבודה החדש, היינו המענק (ניכוי מהמענק); השנייה, הפחתת המענק לשיעור 25% מהרווחים, ובנוסף הנתבעת תפריש מסכום זה חלק מעביד לגמל ולפיצויים. ממכלול הראיות עולה, כי התובע בחר באופציה הראשונה, כך שהמענק נשאר בשיעור 33% מסך רווחי המכירות שלו, אולם ההפרשות נוכו מהמענק החודשי. המסקנה שזו הייתה בחירתו של התובע נסמכת בעיקר על ההתנהגות המאוחרת של הצדדים, כמו גם על ראיות בכתב התומכות במסקנה זו. 16. הלכה למעשה, מחודש אוקטובר 2009 ועד למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים ביום 30/4/11, שולם לתובע מענק חודשי בשיעור 33% מסך רווחיות המכירות החודשיות שלו, כאשר הופחת סכום השווה ל- 13.33% מהמענק, ניכוי עבור הפרשות סוציאליות במקום הנתבעת כמעביד. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, שהתובע לא התנגד בכתב לניכוי זה, לא בחודש אוקטובר 2009 ואף לא במועד כלשהו שלאחר מכן במשך שנה וחצי בהם המשיך לעבוד בנתבעת עם מענק מופחת. התובע אף לא הוכיח כי הלין על הניכוי, עד אשר הגיש את תביעתו זו לבית הדין, ואף זאת רק לאחר שהופסקה עבודתו בנתבעת. במקרים כגון דא, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי עבודה במשך פרק זמן משמעותי בתנאי העבודה החדשים מלמדת על הסכמת העובד לשינוי תנאי העבודה. כך, לדוגמה, בדב"ע נד/ 3- 86 יוחנן גולן - אי. אל. די. בע"מ, פד"ע כז 270, העובד מחה ראשית על השינוי בתנאי העבודה, אך לאחר מכן לא נקט בצעד אחר. לאחר שהמשיך העובד לעבוד שמונה חודשים מהמועד שבו ידע על השינוי בתנאי שכרו ועד הגשת התביעה על ידו, נפסק כי הדבר מצביע על השלמתו עם תנאי החוזה החדש, ונדחתה תביעתו להפרשי שכר (ראו גם: ע"ע 1397/02 שושנה קורקוס - שנאב חברה לשמירה וניקיון, ניתן ביום 1/6/04; ע"ע 772/07 תמר אסתר - קיבוץ כנרת, ניתן ביום 1/12/08). מקל וחומר בנסיבות שבפניי, משחלף פרק זמן של 14 חודשים מן המועד שבו בוצע הניכוי מהמענק. משעה שהתובע התעכב פרק זמן ארוך ובלתי סביר בהגשת תביעתו, על אף שהנהלת הנתבעת מעולם לא נענתה לבקשתו בדבר הפרשות סוציאליות מהמענק החודשי, יש לראות בהמשך עבודתו בנתבעת באותם תנאים משום הסכמה מכוח התנהגות. 17. אשר לטענה שהניכוי מהמענק החודשי נעשה שלא כדין: א. אין חולק שהתובע לא תבע בכתב התביעה פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה עבור רכיב המענק. עניין זה הועלה לראשונה בסיכומיו, כאשר שטען התובע לעניין זכאותו לתשלום פנסיה לפי צו ההרחבה בדבר פנסיית חובה ("צו ההרחבה"). לפי הטענה, הוראות צו ההרחבה אינן ניתנות לוויתור ומהוות חלק מחוזה העבודה של התובע. לפיכך, טען התובע כי יש לכלול את רכיב המענק כחלק משכרו הקובע. בסיכומי התשובה הוסיף התובע וטען, כי המענק שולם לפי פריון עבודה, והוא מהווה חלק עיקרי מהמשכורת. ב. אין חולק שבתקופת עבודתו בוטח התובע בקרן פנסיה בשיעורים המתחייבים בהסכם הפנסיה ולא בשיעורים המתחייבים מהוראות צו ההרחבה, שתחולתו מיום 1/1/08. ג. אמנם, אין ספק שרכיב עמלות מהווה חלק אינטגראלי של שכר העבודה. לכן, גם בענייננו, היה מקום להפריש בגין רכיב המענק לפנסיה, אולם אך ורק על פי צו ההרחבה והשיעורים שבו. יחד עם זאת, כיון שאין בתביעתו של התובע ראש נזק כאמור, והעניין הועלה לראשונה בסיכומיו, הרי שעל פי כלל ה"אולטרא פטיטה", לא מוסמך בית הדין לפסק סעד זה ולהידרש לטענה זו. ד. לכן אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית. 18. משכך הם פני הדברים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענת התובע לפיה הניכויים מסכום המענק החודשי שלו נעשו שלא כדין וללא הסכמתו, ואני קובעת כי התובע אינו זכאי לתשלום הפרשי שכר. בהקשר זה ראיתי לנכון לציין, כי ראוי היה שהנתבעת תעגן את ההסכמות והתניות החוזיות במסמך בכתב. לאור האמור, התביעה להפרשי שכר עבודה - נדחית. 19. אשר לתביעה להחזר כספי בסך 555 ש"ח, אשר לטענת התובע קוזז בחודש נובמבר 2011 שלא כדין: לטענת התובע, סכום זה קוזז משכרו, לכאורה עבור מפרעה או מקדמה. נטען עוד, כי התובע לא ביקש ולא קיבל מקדמה, ולכן הקיזוז משכרו נעשה שלא כדין. הנתבעת טענה מנגד, כי בחודש 10/09 שולם בטעות לתובע סכום של 555 ש"ח ביתר. לפי הטענה, סכום זה קוזז משכר החודש העוקב, כפי שאף הודע לתובע. אשר לדעתי: הוכח כי מחודש אוקטובר 2009 בוצעו הפרשות גם מהמענק החודשי תוך ניכוי 13.33% מסכום המענק. עדי הנתבעת העידו, ועדותם מקובלת עלי כאמינה, כי בשל טעות משרדית, שולם המענק לחודש אוקטובר 2009 ביתר, ונוצר הפרש בסך 555 ש"ח (פ: 14, ש: 28 - פ: 15, ש: 2). עיון בתלוש המקורי ובתלוש המתוקן לחודש אוקטובר 2009 (נספחים ג' ו- ד' לכתב ההגנה), מעלה כי הסכום הופיע כמפרעה ששולמה לתובע, וקוזז ממשכורת חודש נובמבר 2009. לפיכך, שוכנעתי כי הקיזוז משכרו של התובע לחודש נובמבר 2009 בוצע כדין, ודין טענת התובע לפיה הוא זכאי להחזר כספי - להידחות. סוף דבר 20. התביעה נדחית על כל מרכיביה. אזכיר, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת זכאית לקיזוז סך 1,685.5 ש"ח, אשר שולם לתובע ביתר בשנת 2009. משנדחו מכלול תביעות התובע, התייתר גם הצורך לדון בטענת הקיזוז. 21. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ש"ח, אשר ישולמו לידיה תוך 30 ימים מעת שיומצא לתובע פסק דין זה, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. הסכם התנהגות