הלכה פסוקה היא כי שומה על בית הדין לעבודה לבחון בקפידה יתרה טענה של קיום יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה ואף בין אדם לבין תאגיד המנוהל על ידי קרוב משפחתו (ראו למשל: דב"ע לג/108- 0המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה 31; דב"ע לג/159- 0מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134; דב"ע מח/141- 0גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 98, דב"ע נא/6- 0שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 202וכן דב"ע נג/78- 0פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 283). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת קרוב משפחה לצורך דמי אבטלה בביטוח לאומי: .1ביום 14/9/92הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה (נ/1). בטופס התביעה נרשם כי התובע עבד אצל חברת רחיב סובח ובניו בע"מ (היא "הצד השלישי", שתיקרא להלן: "החברה"), מיום 1/3/92עד יום 31/7/92, כי התובע פוטר וכי יש קרבה משפחתית בין התובע לבין המעביד. .2הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 5/11/93מאחר שלטענת הנתבע, התובע אינו מבוטח בביטוח אבטלה, לפי סעיף 127א לחוק (הכוונה היתה לסעיף 127א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, אשר הוחלף בסעיף 158לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995שייקרא להלן: "החוק"). .3כנגד דחיית התביעה - הגיש התובע את התובענה שבפני. בכתב ההגנה הסביר הנתבע כי טענתו על אי-היותו של התובע "מבוטח" נובעת מכך שלדעת הנתבע לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין החברה. .4לאחר שהנתבע ביקש (וקיבל) רשות להאריך לו את המועד לעשות כן, הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי נגד החברה, לפיה אם תתקבל התביעה והנתבע יחוייב לשלם לתובע את דמי האבטלה, ביקש הנתבע כי על החברה יהיה לשפות את הנתבע בגין כך, וזאת עקב טענת הנתבע כי החברה שילמה את דמי הביטוח בגין העסקת התובע באיחור רב, והמקרה הנטען על ידי (האבטלה) אירע בטרם תשלום דמי הביטוח. הנתבע הסתמך בהודעתו על הוראות סעיף 369לחוק. החברה לא הגישה כתב הגנה כנגד ההודעה לצד השלישי, ומובהר בזה כי אילו היתה תביעתו של התובע מתקבלת, לא הייתי רואה סיבה שלא לחייב את החברה לשפות את הנתבע בסכום השווה לגמלה שהנתבע היה מחוייב בה, בהתאם להוראות סעיף 369לחוק. .5 את הראיות בתיק שמעתי כ"דן יחיד" לבקשתם המשותפת של ב"כ הצדדים. אלה עובדות המקרה .6 מר רחיב סובח (שייקרא להלן: "רחיב") הוא בן אחיו של התובע. רחיב הוא בעל השליטה בחברה. החברה החלה את פעילותה בשנת 1991, עסקה בעבודות בניה, אך נקלעה לקשיים כספיים ומאז שנת 1992, החברה איננה פעילה. .7 החברה דיווחה לנתבע על העסקת עובדים בחודשים מאי, יוני ויולי .1991 לאחר מכן, בעקבות הצהרת החברה על אי-העסקת עובדים, ובעקבות סגירת תיק הניכויים במס הכנסה, נסגר גם תיק הניכויים של החברה. מאז לא דיווחה החברה על העסקת עובדים כלשהם, עד לחודש יולי .1994 .8 בשנת 1992עסק התובע בעבודות בניה יחד עם רחיב. כך עבד התובע עם רחיב אצל בן דודו של התובע, מר מוחמד סובח, אצל מר אבו רומי ואצל מר ח'אלד שמא, וכן במפעל ציקלון. לגירסת התובע, הנתמכת בעדותו של רחיב, שילם לו רחיב סכומים במזומן עבור עבודתו זו, במועדים בלתי קבועים, בסכומים שהיו אמורים להגיע לכדי -.000, 2ש"ח לחודש. התובע העיד כי לא נותרה יתרה לזכותו אצל החברה והוא קיבל את כל כספו. לעומת זאת, לגירסתו של רחיב, נותרה החברה חייבת לתובע סך של -.500, 2ש"ח, בגין תקופה העולה על חודש עבודה, וזו הסיבה שבגינה פוטר התובע, שכן יש לו משפחה ואין אפשרות להשאירו בלא שכר. .9א. התובע לא קיבל מהחברה תלושי משכורת בעת עבודתו יחד עם רחיב. ב. בחודש ספטמבר 1992בא התובע למשרדו של מנהל החשבונות של החברה, מר עדנאן המאם, ביקש לקבל ממנו תלושי משכורת של החברה, אך מר המאם סירב לנפק לו תלושים מעין אלה, בלא קבלת הוראה בכתב מן החברה. ג. לפיכך, פנה התובע לרחיב, שהתקשר טלפונית אל מר המאם, והלה הכתיב לו מכתב שנמסר לבסוף למר המאם, ועל פי הוציא מר המאם תלושי משכורת לתובע. ד. במכתב האמור (נ/2) אשר תאריכו הוא 12/9/92(כלומר, יומיים טרם הגשת התביעה (נ/1) לנתבע) נרשם על ידי רחיב כי הוא מבקש להכין עבור התובע תלושי משכורת לחודשים ממרץ 1992ועד יולי 1992, על סך -.000, 2ש"ח נטו. כן נרשמה במכתב התחייבותו של רחיב לשלם את המתחייב מכך לנתבע ולמס הכנסה. ה. עם קבלת המכתב נ/ 2הנפיק מר המאם לתובע תלושי משכורת של החברה לחודשים המבוקשים. ו. אמנם, מר המאם העיד כי עוד בחודש יוני 1992קיבל מכתב מן החברה להוצאת תלושי משכורת לתובע, אך איני מקבל גירסה זו, הן בשל כך שהיא לא נתמכה לא בעדות של התובע ולא בעדות של רחיב, והן מהסיבה הפשוטה שאם היה מכתב כזה כבר בחודש יוני 1992, לא היתה כל סיבה סבירה לסרובו של מר המאם למסור לתובע את התלושים על פי בקשתו, גם בלא מכתב חדש מאת רחיב. .10בתקופה שמחודש ספטמבר 1991ועד יום 92/2/28, טרם תחילת עיסוקו של התובע עם רחיב, עבד התובע אצל מר מוחמד תאופיק רינאוי מכפר ריינה, בעבודות שונות בנצרת עלית. הקפדה יתרה בבדיקת התביעה .11הלכה פסוקה היא כי שומה על בית הדין לעבודה לבחון בקפידה יתרה טענה של קיום יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה ואף בין אדם לבין תאגיד המנוהל על ידי קרוב משפחתו (ראו למשל: דב"ע לג/108- 0המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה 31; דב"ע לג/159- 0מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134; דב"ע מח/141- 0גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 98, דב"ע נא/6- 0שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 202וכן דב"ע נג/78- 0פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 283). אמנם, בסיכומיה הביעה ב"כ הנתבע את דעתה שיש משמעות לכך שקירבה בין אחיין לבין דוד אינה מנויה ברשימה שבהגדרת "בן משפחה" בסעיף 1לחוק, אלא שבצדק טענה ב"כ הנתבע כי ההגיון מחייב הקפדה גם במקרה זה. כאן המקום להזכיר כי הגדרת "בן משפחה" בסעיף 1לחוק, אינה באה לשם צמצום ראייתו של אדם כעובד אצל בן משפחתו, אלא להיפך - היא באה להרחבת הגדרת "עובד" ולהחילה על גם על "בן משפחה" אשר אין בינו לבין קרובו יחסי עובד-מעביד. מכאן, שהעובדה שיחסי אחיין-דוד אינם מנויים בהגדרת "בן משפחה" אינה יכולה להיטיב במשהו עם התובע, ואין בה כדי למנוע מבית הדין את ההקפדה היתרה הנדרשת בבדיקת הטענה על קיומם של יחסי עובד-מעביד. .12בין הקריטריונים שאותם יש לבחון כאשר בוחנים את מהות היחסים, נמצא ענין של סדירות העבודה, תשלום שכר ריאלי, ועניינים אחרים שיש בין עובד למעביד (כגון תשלום תוספת יוקר, מתן חופשה שנתית וכיו"ב). .14על פי הממצאים שנקבעו לעיל, נראה לי כי לא עלה בידי התובע להוכיח שבינו לבין החברה התקיימו יחסי עובד-מעביד. ראשית - ענין תשלום השכר בפועל. בין על פי גירסת התובע ובין על פי גירסתו של רחיב, התובע לא קיבל תשלום שכר חודשי במועד בו היה על "עובד" לקבלו ותשלום השכר, לא היה קבוע. יתרה מכך, העובדה שהתגלעה סתירה בין הגירסאות, כשהתובע טען שקיבל את כל שכרו ורחיב טען שהחברה נותרה חייבת שכר לרחיב, יש בה כדי להטיל ספק משמעותי בשאלה האם אכן היה תשלום כלשהו, אשר נחשב על ידי הצדדים כ"משכורת". סביר יותר להניח, בהתחשב בעובדה שה"שכר" שולם כל אימת שהתקבלו תשלומים מאת לקוחות החברה, שהצדדים ראו עצמם כמי שזכאים להתחלק בכספי החברה, כעין "שותפים" בחברה, אלא שמסיבות שלהם העדיפו כי התובע ייחשב כשכיר של החברה. שנית - לא הובאה כל ראיה למתן חופשה שנתית בפועל או לתשלום פדיון חופשה לתובע על ידי החברה. התלושים (נ/3), הינם זהים בסכומיהם לכל החודשים, ואינם משקפים ניצול חופשה או תשלום פדיון חופשה. שלישית - על פי עדותו של רחיב, היו מקרים שהתובע עבד משעה 06: 30עד שעה 17: .00אין כל ראיה לכך ששולם לו גמול שעות נוספות בגין מקרים אלה (ואם התלושים היו משקפים את האמת - הרי שלא שולם לתובע גמול שעות נוספות). .15 הדעת נותנת שעובד, שבינו לבין מעבידתו מתקיימים יחסי עבודה רגילים, לא יוותר על זכותו לחופשה או זכותו לגמול שעות נוספות, וכי לא ייווצרו בינו לבין מנהל החברה בה הוא מועסק חלוקי דעות שלפיהם העובד טוען כי קיבל את מלוא שכרו ודווקא מנהל החברה אומר כי נותר חייב שכר בגין תקופה העולה על חודש. כשמצרפים את הספקות העולות מעובדות אלה, אל ההקפדה היתרה שבה יש לבחון את טענת התובע על קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה, לאור קרבת המשפחה בינו לבין רחיב, הרי שמגיעים למסקנה כי התובע, כאמור לעיל, לא הרים את הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד כאלה. .16 סעיף 158לחוק מונה כ"מבוטח" לענין ביטוח אבטלה, מי שהוא "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". משלא הוכיח התובע כי היה "עובד", הרי שממילא לא הוכיח כי הוא "מבוטח" לפי פרק ז' לחוק, ואין הוא זכאי לזכויות מכח אותו פרק. בשל כך, גם לא צבר התובע "תקופת אכשרה" בכל תקופת עיסוקו בחברה. לסיכום .17 לאור כל האמור לעיל, ומאחר שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו על קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה, אני דוחה את התביעה. משכך, אני דוחה גם את ההודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע נגד החברה. .18 אין צו להוצאות. .19 כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.העסקת קרובי משפחהביטוח לאומידמי אבטלה