קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת עבודה עקב מחלה בגב: התביעה בתיק זה היא לחיוב הנתבעת בתשלום פ"פ (פיצויים פיטורים) בסך 425, 12ש"ח. כמו כן בחיוב הנתבעת בתשלום פדיון חופשה בסך 260, 1ש"ח, בהחזר הוצאות נסיעה בסך 230ש"ח. בכתב התביעה נטען כי התובע עבד משנת 86' ועד שנת 93', כאשר נאלץ בחודש ספטמבר להודיע כי עקב מחלה בגבו לא יוכל להמשיך בעבודה אצל הנתבעת. לאור זאת, סוכם בינו לבין הנתבעת כי התובע יפרוש מהעבודה וישולמו לו פ"פ. התובע נתבקש להשלים את העבודה עד ראש השנה באותו חודש והתובע עבד כך למרות מצבו הפיזי הקשה. הנתבעת לא עמדה בהבטחותיה ולא שילמה לו פ"פ. מעבר לכך, נטען כי התובע השתכר סכום של 71ש"ח ליום ולא כפי שדווח ע"י הנתבעת לשירות התעסוקה ולכן זכאי הוא לפ"פ הנתבעים. כמו כן זכאי הוא לפדיון חופשה לשנת 93' משלא יצא לחופשה בשנה זו והנתבעת התחייבה לשלם לו בגין כך. התובע גם לא קיבל החזר הוצאות נסיעה לחודש .10/93 בכתב ההגנה נטען כי התובע עזב את העבודה מיוזמתו משהוצע לו בלחץ משפחתי עבודה כמורה ספורט בבי"ס בקלקיליה. הנתבעת היתה מעוניינת בהמשך עבודתו ואף הבהירה לו כי לא תשלם לו פ"פ אם יעזוב, ולכן ביקש התובע לעבוד בו זמנית בשני מקומות העבודה, דהיינו בביה"ס ואצל הנתבעת. הנתבעת הסכימה לכך שיעבוד במשמרת שניה החל מהשעה 00: .14התובע התמיד בכך משך חודשיים, כאשר במקביל ביקש תשלום דמי נסיעה גבוה יותר ואף ביקש כי הנתבעת תציב לנוחותו רכב צמוד כדי לאפשר לו ניידות וזמינות. הנתבעת סירבה לרכוש עבורו את הרכב ובעקבות זאת נטש התובע את מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת. התובע גרם לנתבעת נזק בשיעור 000, 25ש"ח ויש לקזז סכום זה מכל סכום שיקבע כי מגיע לתובע. יש לדחות את טענת התובע כי לקה בגבו. העובדה היא כי עבר לעבוד כמורה ספורט. הנתבעת, מכל מקום, לא הבטיחה לתובע פ"פ והוא אף לא זכאי לכך עפ"י החוק. באשר לפדיון החופשה הנתבע, הנתבעת שילמה את שכרו של התובע באמצעות שירות התעסוקה, כשהתשלום כולל את התנאים הסוציאלים שנשלחים לתובע בשיק מטעם שירות התעסוקה. שכרו היומי של התובע היה כמפורט בתלושי המשכורת, דהיינו 63.60ש"ח בסיום עבודתו. התובע לא הוכיח זכאותו לסכום הנתבע בגין החזר הוצאות נסיעה. מכל הטעמים האלה, יש לדחות את התביעה. ביום הדיון במעמד הצדדים טען התובע כי, כאשר הוצע לו בשנת 93' להתחיל לעבוד כמורה בבי"ס בקלקיליה, רצה להפסיק את עבודתו בנתבעת תוך קבלת פיצויים ואז מנהל הנתבעת בשם מיקי ביקש ממנו להמשיך ולעבוד רק לתקופת החגים. לאחר שהתובע סיים לעבוד את תקופת החגים - פנה לבקש את פ"פ, אך מנהל הנתבעת סירב לשלם את פ"פ ואף אמר לתובע ללכת הביתה. לטענת התובע, המופיעה לראשונה בעדותו, גורש מהעבודה בעקבות דרישתו לפ"פ שהובטחו לו קודם לכן. באשר לפדיון החופשה, הסביר התובע כי הסכום הנתבע מתייחס לתקופה שקודמת לשנת 92' בגין ימים שלא ניצל, ואישר כי קיבל שיק ע"ח חופשה בשנת 93'. מטעם הנתבעת העיד מר גבריאל גוהר שאף הוא מנהל בנתבעת. עד זה טען כי התובע עזב משדרישתו לקבל הלוואה בסך 000, 7ש"ח לרכישת רכב כדי להקל עליו את הנסיעות נדחתה. לטענתו, לא היתה הבטחה לשלם לתובע פ"פ והתובע אף לא דרש פ"פ משסיים את העבודה ביוזמתו. העד הכחיש גם את הטענה כי התובע ביקש לעזוב קודם החגים והוצע לו להמשיך עד אחרי החגים, אלא לטענתו התובע החל לעבוד בלחץ משפחת אישתו כמאמן או מורה בבי"ס ולכן ביקש לעבוד בנתבעת בשעות אחה"צ והנתבעת נענתה לבקשתו. לאחר תקופה, כשראה שהנסיעות קשות עליו, ביקש את ההלוואה לרכב, אך הנתבעת לא נענתה משחששה כי התובע עומד לעזוב את העבודה. העד חזר וטען כי התובע לא קיבל תשלומי שכר מעבר לשכר המצויין בתלוש הלשכה. העד אישר כי לתובע שולמו הפרשים ע"ח חופשה לשנת 92', וטען כי עובדים שאינם מנצלים את החופשה בפועל מגיעים איתם להבנה בדבר תוספת בגין כך. העד לא ידע לאמר אם עבור שנת 93' שולמה תוספת שכזאת לתובע. ב"כ התובע בסיכומיו ביקש לקבל את גירסת התובע ולקבוע כי אכן ביקש להתפטר בתחילת שנת הלימודים תוך קבלת פ"פ שהובטחו לו, ולבקשת המעביד הסכים לעבוד עד תום תקופת החגים כדי לסייע בתקופת הלחץ. ב"כ התובע טוען כי אילו רצה התובע לעזוב מיוזמתו, לא היה כל טעם שימשיך לעבוד בתנאים קשים של עבודת בוקר בבי"ס ועבודת אחה"צ אצל הנתבעת, והיה עוזב כבר בתחילת .9/93 ב"כ הנתבעת הצביע על אי דיוקים בעדותו של התובע, כאשר בתחילה טען שביקש לעזוב ב/93-9, אח"כ הודה שזה היה ב/93- .10התובע דורש פדיון חופשה, כאשר בעדותו הודה שקיבל את הסכום הנתבע משירות התעסוקה, ואז בנה גירסה כי מדובר על שנים קודמות; וביקש לדחות את גירסתו כי הוא זכאי להפרשים. יש לקבל את גירסת הנתבעת כי התובע דרש הלוואה, ומשזו לא ניתנה לו - עזב את העבודה ולא חזר. יש לדחות את גירסת התובע שהובטחו לו פ"פ. התובע לא הרים את הנטל ויש לדחות את התביעה. להלן החלטתנו:ו- לאחר ששמענו את גירסאות הצדדים, הגענו למסקנות כדלקמן: בכתב התביעה טוען התובע כי עקב מחלת גב לא יכול היה להמשיך לעבוד בנתבעת וביקש לסיים את עבודתו תוך קבלת פ"פ. מנהל הנתבעת ביקש ממנו להמשיך בעבודה עד אחרי החגים, שזו עונה "בוערת", תוך הבטחה כי ישולמו לו פ"פ. מנהל הנתבעת סירב לשלם את פ"פ. בכתב התביעה לא עולה הטענה שהתובע מעלה בעדותו, לפיה כאשר ביקש לסיים את העבודה לאחר תקופת החגים ומנהל הנתבעת דחה את דרישתו לפ"פ - פיטר אותו מנהל הנתבעת; גירסה זו עולה לראשונה בעדותו של התובע. מול גירסת התובע, שכאמור נטל ההוכחה מוטל עליו, נטען מטעם הנתבעת כי התובע התפטר מיוזמתו משדרישתו לקבל הלוואה לרכישת רכב נדחתה ע"י הנתבעת. לגבי הטענה של התובע כי ביקש להתפטר עקב מצבו הרפואי, הרי שהתובע בעצמו מודה כי לא הציג אישור רפואי לנתבעת בענין זה. גם לתיק ביה"ד המציא אישור ממועד מאוחר למועד הפסקת עבודתו, שהתובע הסכים כי היה .28.10.93התובע בעדותו מציין, כי רק כאשר מנהל הנתבעת ביקש לפטר אותו, טען בפניו אודות מצבו הבריאותי. לכן, אין בפנינו גירסה כי התובע התפטר עקב מצבו הרפואי הבריאותי. באשר לטענה כי מנהל הנתבעת הבטיח לתובע פ"פ תוך שהוא מתנה התשלום בעבודה עד אחרי החגים, אין בפנינו כל ראיה התומכת בגירסת התובע בענין זה. מול גירסתו של התובע עומדת טענת הנתבעת כי התובע לא דרש פ"פ ולא היתה כל הבטחה לתשלום פ"פ. משכאמור נטל ההוכחה מוטל על התובע, ואין כל ראיה תומכת בגירסתו, ומשעדותו לוקה בסתירות, הרי שאנו דוחים את גירסתו בדבר הבטחה לתשלום פ"פ. כמו כן, אין אנו מקבלים את טענתו, שעולה לראשונה כאמור בעדותו, כאילו פוטר. ב"כ התובע טען כי יש לקבל את גירסת התובע שהסכים לעבוד בתנאים קשים לאחר 9/93רק עקב ההבטחה כי יקבל פ"פ, ואילולא הבטחה זו- היה מפסיק העבודה בתחילת שנה"ל. סבורים אנו שבאותה מידה ניתן לראות הגיון בטענת הנתבעת כי התובע ביקש לעבוד בנתבעת במשרת אחה"צ, ומשראה כי עבודה בשתי משרות (המורה בבוקר וכעובד הנתבעת בשעות אחה"צ) קשה לו - החליט לעזוב את העבודה. אשר על כן, משהתובע כאמור לא הרים את הנטל להוכיח את ההסכם שמכוחו זכאי הוא לפ"פ, דין תביעתו בגין עילה זו להידחות. ככל הנוגע לפדיון חופשה - בכתב התביעה התובע לא מציין בגין איזו תקופה דורש הוא את סכום פדיון החופשה בסך 260, 1ש"ח. בעדותו הודה כי בגין שנת 93' קיבל שיק ע"ס זה בגין פדיון חופשה משירות התעסוקה, ולכן טען כי תביעתו מתייחסת להפרשי חופשה משנים קודמות, כאשר לתמיכת גירסתו הגיש את ת/3, שהוא ספח שיק המציין תשלום בגין הפרשי חופשה לשנת 92'. התובע לא מציין כי הדרישה שלו היא לגבי הפרשים לשנת 93'; ויש היגיון בטענת ב"כ הנתבעת כי חזקה על הנתבעת כי אם שילמה לתובע הפרשי חופשה לשנת 92', אזי שילמה גם בגין תקופות קודמות לאותו מועד. הנתבעת מאשרת כי לזכות התובע עומד הסך 230ש"ח בגין נסיעות לחודש עבודתו האחרון, ולכן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם סכום זה. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע את הסך 230ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.11.93ועד הפרעון. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.עמוד השדרהרפואההפסקת עבודהכאבי גב / בעיות גב