הפסקת עבודה עקב רעלת הריון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת עבודה עקב רעלת הריון: .1התובעת הגישה ביום 24.11.92תביעה כנגד מנהלת הנתבעת לשלם לה פיצוי פיטורים בסך 016, 9ש"ח בגין התפטרותה לתקופת עבודתה מיום 10.8.95ועד ליום 12.8.92, תביעה לפדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה והפרשי דמי חופשה, אשר לא שולמו לה בגין כל שנות עבודתה בנתבעת. סך תביעתה מסתכמת בסך 288, 11ש"ח. .2לטענת התובעת וכפי שעולה מכתב העדות שהוגש על ידה לרבות המסמכים שצורפו לו ומיום 23.5.93, עולה, כי: התובעת היתה מועסקת במתפרה, אשר היתה בבעלות הנתבעת באשדוד במשך כ- 7שנים. התובעת החלה עבודתה במתפרה ביום 10.8.85, וסיימה עבודתה בפועל ביום 2.6.92 בגין חובתה להיות בשמירת הריון בהתאם לאישורים רפואיים, אשר צרפה. במהלך 5.92הודיעה מנהלת הנתבעת לעובדיה, כי מפעל המתפרה עובר מאשדוד לראשון לציון. ביום 3.6.92אושפזה התובעת בבית החולים "קפלן" ברחובות בגין חשש לרעלת הריון והודעה על כך נמסרה למנהלת הנתבעת. בגין מצבה הרפואי הנ"ל ואשפוזה של התובעת הפסיקה עבודתה בפועל בהתאם להחלטת רופאיה. בתאריך 14.6.92הועבר מפעל המתפרה לראשון לציון, התובעת שלחה ביום 15.6.92 למנהלת הנתבעת מסמכים המאשרים מצבה הרפואי וטופס, לחתימתה, על תביעת התובעת למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת גמלה בגין שמירת הריון. מנהלת הנתבעת חתמה על הטופס הנ"ל. [נספח ד' לכתב עדות התובעת]. למרות האמור לעיל לאחר חתימת התביעה לביטוח לאומי, קיבלה התובעת מכתב מאת מנהלת הנתבעת ומיום 16.2.92, בו נאמר, כי התובעת נעדרת ללא הצדקה מעבודתה ומבקשת לדעת סיבת העדרותה של התובע מהעבודה, [נספח ו' לכתב העדות]. ביום 21.7.92הוארכה תקופת שמירת ההריון למשך 3שבועות נוספים, [נספח ח' לכתב עדות התובעת], וביום 12.7.92הוארכה התקופה עד ליום הלידה המשוער. התובעת קיבלה קיצבה מאת המוסד לביטוח לאומי לתקופה בה היתה בשמירת הריון, [נספח ט' לכתב עדותה]. ביום 12.8.92ילדה התובעת בת במזל טוב. לאחר הלידה דרשה התובעת מאת מנהלת הנתבעת דמי חופשה שנתית, אשר לא קיבלה לשנת העבודה האחרונה, ולטענתה הבטיחה לה האחרונה לשלם לה ב- .9.92 לגבי פיצוי פיטורים ביקשה מנהלת הנתבעת לדחות הטיפול לאחר סיום חופשת הלידה, היינו לאחר עבור 3חודשים מיום הלידה. טענה, כי אין לה כסף וכי ביקשה מהתובעת לפנות אליה במכתב, אשר יקבל טיפול מטעם עורך דינה של מנהל הנתבעת. התובעת שלחה מכתב דרישה לקבלת זכויותיה לרבות מכתב באמצעות מועצת פועלי אשדוד, [נספח כ' לכתב העדות], במכתב מפורטות כל דרישותיה, אולם במכתב זה לא זכתה התובעת לכל תשובה. התובעת היתה בחופשת לידה עד ליום 3.11.92, [נספח ל' לכתב עדותה], וקיבלה דמי לידה מאת המוסד לביטוח לאומי עפ"י המפורט באותו נספח. .3התובעת תובעת פיצוי פיטורין לתקופת עבודתה מיום 10.8.85עד ליום 12.8.92עפ"י חישוב ממוצע שכר בשיעור 288, 1ש"ח לחודש למשך 7שנות עבודה ובסך כולל של 016, 9ש"ח. בגין פדיון חופשה תובעת התובעת הפרשי פדיון מאחר ולטענתה הנתבעת שילמה לה חופשה רק בגין 12ימי חופשה, אולם עפ"י החוק עליה לשלם הפרשי פדיון חופשה בהתאם לתקופת עבודתה בנתבעת ובסך כולל של פדיון 10ימי חופשה לתקופת עבודתה מ- 1989עד ל- .1991 כמו כן טוענת, כי לא קיבלה חופשה לשנת עבודת האחרונה וכן תובעת פדיון דמי הבראה עבור שנת 92' ובסך 882ש"ח. .4הנתבעת טוענת להגנתה, כי לא מגיעים לתובעת פיצוי פיטורים מאחר והתפטרה בגין מעבר המתפרה לראשון לציון ולא בשל הריונה ו/או לידתה ולחילופין, כי הסכום אותו תבעה התובעת הינו מוגזם לאור העובדה, כי לא עבדה משרה מלאה. [סעיף 4לכתב ההגנה]. הנתבעת לא הוכיחה בפני ביה"ד בכל ראיה שהיא, כי התובעת לא עבדה משרה מלאה או לחילופין מה היה היקף משרתה של התובעת לכל תקופת עבודתה. כמו כן, אין כל טענה, כי התובעת לא עבדה ברציפות בתקופה אותה היא מפרטת בכתב תביעתה. עוד טוענת הנתבעת בתצהיר שהוגש מטעמה במקום עדות ראשית ומיום 28.6.93, כי התובעת היתה חוזרת לעבודה לאחר הלידה כפי שחזרה לאחר לידות קודמות שהיו לה, ורק מבקשת לנצל את עובדת הריונה והלידה לקבלת פיצוי פיטורים. [סעיף 5לתצהיר]. בגין שאר זכויות הסוציאליות, הנתבעת טוענת, כי התובעת לא עבדה משרה מלאה ויש לחשב המגיע לה בהתאם להיקף משרתה, כן טוענת, כי התובעת קיבלה את מלוא הכספים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה ובאשר לדמי הבראה מצרפת לתצהירה תלוש שכר של התובעת מחודש 4.92, ממנו עולה, כי התובעת קיבלה 530ש"ח בגין דמי הבראה. .5בתיק זה נתקיים דיון מקדמי ביום 5.5.93, בפני כב' הרשם ולאחר מכן נקבע התיק לדיון בפני ביה"ד וביום 24.1.95נתקיים הדיון. מנהלת הנתבעת הגב' גב' קאופטיל הופיעה והודיעה, כי נאלצת לפטר את בא-כוחה בשל קשיים כספיים. ביה"ד נתן החלטה המשחררת את בא-כוחה מייצוג. כמו כן, נמחקה הגב' קאופטיל כנתבעת והנתבעת המופיעה בכותרת פסה"ד זה הינה הנתבעת הבלעדית. לאחר דיון קצר ושמיעת הצדדים, ביקשו הצדדים לפסוק לפשרה בתיק זה. .6באשר לתביעת התובעת לפיצוי פיטורין, התובעת תובעת בהתאם לכתב עדותה פיצוי פיטורין לתקופת עבודתה עד ליום .12.8.92 התובעת הציגה אישורים רפואיים, אשר אמיתותם לא הוכחשה ע"י הנתבעת, פנתה לאחר הלידה בבקשה לקבל פיצוי פיטורים במסגרת התפטרות אם לאחר לידה לצורך טיפול בתינוקה. טענתה של הנתבעת, כי אין התובעת זכאית לפיצוי פיטורין מאחר והתפטרה בגלל מעבר מפעל המתפרה מאשדוד לראשון, לא הוכחה ולו לכאורה בפני ביה"ד. למותר לציין, כי לאור ההוכחות שהציגה התובעת הרי הפסקת עבודתה בגין שמירת הריון החלה עוד בטרם עבר מפעל המתפרה לראשון לציון ב- .14.6.92 כמו כן, אין מחלוקת, ולא הוכחש בתצהיר הנתבעת, כי בתקופה הנ"ל ועד ללידה נאסר על התובעת בשל מצבה הרפואי. עפ"י סעיף 7(א) לחוק פיצוי פיטורים התשכ"ג - 1963(להלן - החוק), התפטרה עובדת, תוך 9חודשים מיום שילדה על מנת לטפל בילדה - יראו לענין החוק את התפטרותה כפיטורים. לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי פיטורים בגין התפטרותה בנסיבות שפורטו לעיל. באשר לתקופת עבודתה הרצופה לצורך חישוב שיעור הפיצויים נאמר בסעיף 2(5) לחוק, כי חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד עפ"י חוק או בהסכמת המעביד לא יפסיקו רציפותו בעבודה מחמת אותה הפסקה. הכוונה בסעיף הנ"ל הינה לחופשת לידה מכח סעיף 6לחוק עבודת נשים או העדרות מעבודה לאחר הלידה מכח סעיף 7לאותו חוק. במקרה הנדון התובעת לא קיבלה שכר עבודה מאת הנתבעת לתקופה שבה היתה בשמירת הריון, ובצדק שכן, קיבלה גמלה מאת המוסד לביטוח לאומי, אולם בהתאם לאמור בחוק אין בכך משום הפסקת רציפות יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. מהעובדות שהוכחו בפני ביה"ד התובעת התפטרה לאחר סיום חופשת הלידה, היינו ביום 3.11.92וללא ספק זכאית לקבל פיצוי פיטורים לתקופה המסתיימת באותו מועד. באשר לגובה שכרה לצורך חישוב פיצוי הפיטורים מקובל על ביה"ד גובה השכר, אשר היווה בסיס לחישוב שנעשה על ידי התובעת בכתב עדותה וזאת בהסתמך על הסכומים שפורטו בנספח ל' לכתב עדותה היינו, טופס מאת הביטוח לאומי באשר לתשלום דמי הלידה לתובעת. אין טענה בכתב ההגנה מטעם הנתבעת לשלילת תשלום פיצוי הלנה, מצבה הכלכלי של הנתבעת אינו מהווה עילה לאי תשלום פיצוי הלנה, אולם בשל העובדה, כי בפשרה מדובר ביה"ד לא יפסוק במקרה הנדון פיצוי הלנה לתובעת. .7באשר לפדיון חופשה והפרשי דמי חופשה, אשר תובעת התובעת. עפ"י הפסיקה נטל ההוכחה, כי מלוא ימי החופשה שולמו לעובד מוטל על שכמו של המעביד, אולם הנתבעת לא הביאה כל ראיה באשר לדמי החופשה, אשר שולמו לתובעת ולא באשר להיקף משרתה, אשר הנתבעת טוענת להגנתה, כי התובעת קיבלה מלוא דמי החופשה המגיעים לה בגין כל תק' עבודתה באופן יחסי להיקף משרתה. מתוך הראיות, אשר הוצגו לביה"ד לא הוכח ע"י הנתבעת, כי התובעת קיבלה פדיון חופשה ולו לגבי שנת עבודתה האחרונה, כאשר עובדה זו ניתן להוכיח ע"י הצגת תלושי שכר. ובאשר לפדיון דמי הבראה, התובעת תובעת סך 882ש"ח ללא כל פירוט והנתבעת טוענת להגנתה, כי שילמה לתובע בחודש 4.92סך 530ש"ח דמי הבראה ולפיכך לא מגיע לתובעת פדיון דמי הבראה. .8הצדדים ייפו את כוחו של ביה"ד לפסוק לפשרה בתיק זה לאור האמור לעיל הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת סך 000, 10ש"ח תוך 30יום מיום פסק דין זה. באם לא ישולם הסך הנ"ל במועד תהיה זכאית התובעת לקבלת הפרשי הצמדה וריבית חוקית על הסך הנ"ל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.הריוןהפסקת עבודהחוק עבודת נשים