קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת קצבת ילד נכה: .1מדובר בתביעה לגימלת ילד נכה עבור בת התובעת. התביעה הופסקה לילדה החל ביום 1.4.92, ותביעת התובעת לבדיקה מחדש מיום 25.7.93נדחתה אף היא במכתב מיום .6.9.93 .2לטענת הנתבע אין התובעת זכאית לגימלה, הואיל והילדה אינה תלויה במידה רבה בעזרת הזולת כנדרש בתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה בלימודים וסידורים לילד נכה) התש"ם - 1980(להלן התקנות). התביעה לבדיקה מחדש נדחתה הואיל ולא היתה עדות רפואית ביחס להחמרה במצבה של הילדה. .3בעדותה טענה התובעת: "בעיות הילדה נכון ל/91-12, ביום הבדיקה לא הייתי במקרה בבית אלא בעלי היה. הוא לא כל כך מודע למצב. אני לא חושבת שהמצב שלה השתנה. המצב שלה היה באופן כללי כמו היום. היא בבי"ס של חינוך מיוחד. היא צריכה קצת עזרה בבוקר להלביש אותה, אם אני לא אעיר אותה ולהגיד לה להתלבש ולעזור לה להוריד, יש לה זמן, היא לא מודעת שהיא צריכה להספיק להסעה. אני מעירה אותה בשעה 45: 06מרימה את השמיכה ובודקת אם היא רטובה. היא הולכת לבד למקלחת, שוטפת פנים לבד, מצחצחת שיניים לבד, אבל תמיד אני מחזירה אותה שוב לצחצח כי היא לא מצחצחת טוב, אני מדגימה לה, אני עוזרת לה, היא לא יודעת לצחצח. יש לה בעיות עם השיניים ועשו לה השתלות. עדיין לא סיימנו עם הבעיות כי היא לא מצחצחת טוב. אם היא מרטיבה אז אני נכנסת איתה למקלחת כדי לקלח אותה מהר כדי שתספיק להסעה. בערב אני נכנסת איתה למקלחת, לפעמים, לפעמים כשזה רק הגוף אז היא מתקלחת לבד, כשהיא צריכה לחפוף את הראש אני נכנסת איתה כדי לחפוף לה את הראש כי יש לה שיער ארוך, והיא לא מסוגלת לחפוף לבד. זה קורה אחת ליומיים. כשהיא יוצאת מהמקלחת אני לוקחת אותה עם חלוק לחדר ועוזרת לה להתלבש. היא יכולה להתלבש לבד אבל היא לא מודעת לזמן שהיא מוגבלת בו, היא מתלבשת אבל מרושל, לא מסודרת. אני מדרבנת אותה, מזרזת אותה, קוראת לה כדי לשרוך לה את הנעליים. היא לובשת לבד את הטרנינג שלה, אני מדרבנת אותה ואם היא לובשת הפוך אני מעירה לה. היא באה למטבח, אני מסרקת אותה, ומכינה לה כוס חלב והיא שותה את זה, אני שמה לה את זה על השולחן ואני יושבת לידה עד שהיא שותה. היא לא אוכלת בבוקר, היא לא אוהבת. כשהיא שותה היא לא בולעת יפה כי הפה פתוח ואני צריכה לנגב לה, אני מנגבת אותה, מכינה לה כריך ופירות, מכינה לה את התיק ודואגת להלביש לה את המעיל אם קר בחוץ, היא יכולה ללבוש אבל צריך לזרז אותה, כל הזמן. אני שמה לה את התיק, אם יש לי זמן אני יורדת איתה להסעה ואם לא היא יורדת לבד, כי ההסעה היא מול החלון של הבית, דאגתי לכך שההסעה תהיה מול החלון של הבית. היא חוזרת מבי"ס בשעה 00:15, לפני זמן מה פתחו מועדון של אקי"ם והיא הולכת לשם, מזה שבועיים. לפני כן היא היתה מגיעה בשעה 00: 15הביתה, רואה טלויזיה ונחה, היא לא אוכלת בבית כי היא אוכלת בבי"ס, היא לוקחת ארוחת 00: 10ושם נותנים לה ארוחת צהרים. אני מביאה לה מעדן או שאני אומרת לה לקחת מעדן, היא רואה טלויזיה ואח"כ אני דואגת שתכין שיעורים בחדר, אם יש לה, אני יושבת איתה ועוזרת לה. היא חייבת עזרה כי היא לא שולטת בקריאה, היא לא יודעת לקרוא. עכשיו רק התחילה כתב של גדולים. הרבה לרדת למטה אני לא נותנת לה כי מציקים לה, אני נותנת לה לרדת כשעה אבל לא כל יום. היום שיש לה את המועדון לא יוצא לה בכלל לרדת. המועדון הוא משעה 45: 15עד 30: .18יש לה הסעה שלוקחת אותה ומחזירה אותה. לגבי הפרשות, היא נכנסת לשירותים, היא מנקה בעצמה, אבל לפעמים אין לה שליטה על שתן והיא עושה במכנסים, אני גם מעירה לה להחליף תחתונים. לא תמיד היא מרטיבה בלילה, אבל לפעמים. ביחס לאמור בדו"ח שהילדה הורידה בגדים והחזירה אותם, אני אומרת שהיא עושה את הדברים כפי שכתוב בדו"ח האחות אבל בבוקר היא לא מודעת להסעה שהיא תלויה בה, היא אדישה ולא מודעת למה שקורה מסביב ואני חייבת לעזור לה. יש לי עוד ילד שהוא בכיתה א' והוא מסתדר לעומתה. ביחס לאמור בדו"ח לגבי רחצה, אני מסכימה לאמור בדו"ח. היא זקוקה לדרבון ועזרה לחפיפה במיוחד. אם אני לא נכנסת למקלחת ונותנת לה את הסבון ביד היא מתרחצת באופן שטחי. ביחס לאמור בדו"ח לגבי אכילה, זה נכון, אבל זה כתוצאה מזה שהייתי איתה 4שנים בבית, וכל הזמן לימדתי אותה, לא הזנחתי אותה. גם אחרי יום עבודה כשעבדתי ישבתי איתה כדי שתהיה מסודרת. האמור בדו"ח לגבי הפרשות נכון. אני קראתי את הדו"ח ופרט לכך אין לי מה להעיר על כך. לגבי חוות הדעת הפסיכולוגית, אני אומרת שהייתי אצל הפסיכולוג בביה"ס והוא אמר שהוא לא רואה כל שינוי. לגבי נ/ 3(דו"ח ביה"ס), אין לי הערות. אני נותנת לה אוכל לביה"ס אבל אני לא יודעת אם היא אוכלת שם לבד כי אני לא שם, אני מניחה שהיא אוכלת לבד. בערב אני מגישה לה את האוכל, אם צריך לרסק אז אני מרסקת לה כי יש לה בעיות בפה. היא אוכלת לבד. .4מטעם הנתבע הוגש דו"ח של אחות לבריאות הציבור, ממנו עולה שהילדה אינה תלויה בעזרת הזולת ברוב פעולות היומיום, והיא זקוקה לעזרה בעיקר ברחצה כמו בני גילה. לדברי האב היא מרטיבה בלילה. כמו כן, הוגשה חוות דעת פסיכולוגית ודו"ח של בית הספר בו לומדת הילדה המתאימים בעיקרם לממצאי האחות. .5בתקנה 2(א) לתקנות האמורות נקבעה זכאות לגימלה "בעד ילד התלוי בעזרת הזולת במידה רבה ברוב שעות היממה". בסעיף 1לתקנות האמורות, הוגדר "ילד התלוי בעזרת הזולת" כמי ש"תלוי בעזרת הזולת בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו, בביצוע פעולות יומיום תקופה של 6חודשים רצופים לפחות". "פעולות יומיום" הוגדרו באותו סעיף, כ"פעולות לבישה, אכילה, הגיינה אישית, רחצה, ניידות עצמאית בבית והקשור בהן". בפסיקת בית הדין הארצי נקבע ש"פעולות היומיום" האמורות הן אלה הנעשות בבית ובחוג המשפחה של הנכה, ואין להתחשב בקשייו של הילד לתפקד מחוץ לבית. השגחה על ילד נכה, אינה משמשת קנה מידה להערכת תלות הילד בעזרת הזולת. (דב"ע מט/179-0, המוסד נ' דב משה פרץ, פד"ע כב' 61). .6אינני רואה הבדל מהותי בין עדות האם ובין דו"ח האחות, מהם עולה שהילדה זקוקה בעיקר לדרבון ברחצת הגוף ובהגיינה אישית ולעזרה מועטה באכילה, אך לא ניתן לקבוע שהיא ממלאת אחר דרישות התקנות לזכאות לגימלה. .7לאור זאת, אני דוחה את התביעה.קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכהקצבת ילדים