קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרעה באישיות על רקע אלכוהוליזם: .1המערער, יליד שנת 1939, סובל מליקויים שונים; הפרעה באישיות על רקע אלכוהוליזם, מצב אחר - .c.v.aשיתוק חלקי בצד ימין, וליקוי בשמיעה. המערער פנה למשיב בבקשה לשלם לו קצבה לפי פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(היום - פרק ט לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995- שייקרא להלן: "החוק"). .2ביום 16/6/94, קבע רופא מוסמך מטעם המשיב כי למערער נכות רפואית זמנית בשיעור %76, עד ליום .31/3/95 ביום 28/9/94קבעה ועדה לעררים כי למערער דרגת אי-כושר בשיעור % 75שתוקפה עד לתום תוקף דרגת הנכות הרפואית (כלומר 31/3/95). לפיכך, קיבל המערער מהמשיב קיצבת נכות בשיעור קיצבת יחיד מלאה, בהתאם להוראת סעיף 200(א) לחוק. בהחלטתה של הועדה לעררים מיום 28/9/94נאמר, בין השאר, כך: "בן 55, אובחן כסובל מלקוי שמיעה, הפרעה באישיות על רקע אלכוהוליזם ומ.א. C.v.aבצורה קלה. לדעת חברי הועדה למרות ששופר במצב ה c.v.aעדיין קיימת חולשה בצד ימין של הגוף. ולדעת הועדה עקב מגבלותיו בהתיחס לגילו ולעובדה שהוא אינו עובד מזה שנים - התובע אינו לעבוד בעבודה מפרנסת ולהשתכר כדי מחייתו". .3לאחר שתמה זמניות הנכות הרפואית, נבדק המערער שוב על ידי רופא מוסמך מטעם המשיב, אשר קבע כי למערער דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור % .65ההבדל בין דרגה זו לדרגה שנקבעה למערער בשנת 1994נבע מכך שדרגת הנכות שנקבעה בגין המצב שלאחר ה-. C.v.aירדה משיעור שהובא בחשבון לענין נכות לפי פרק ט לחוק לשיעור אשר אינו מחושב במסגרת קביעת הנכות הרפואית לפי פרק ט' לחוק. הרופא שקבע את נכותו היציבה של המערער חיווה דעתו באשר לכושר השתכרותו של המערער, בציינו כי המערער מתאים לעבודה במשרה חלקית בעבודות קלות שאינן דורשות מאמץ פיזי, אינן מצריכות שמיעה חדה ואין בהן לחץ נפשי. .4גם פקידת שיקום חוותה דעתה על כושר השתכרותו של המערער. בחוות דעתה של פקידת השיקום, נאמר, בין השאר, כך: "לנ"ל אין כל שאיפה תעסוקתית, וגם לא הצעה קונקרטית לשיקומו המקצועי. אינו מעוניין בשיקום והטיעונים שלו, כולם מסביב למחלתו, במיוחד ה... . -. C.v.aבהתחשב בגילו המתקדם, מצבו התיפקודי שאכן מגביל אותו, במידה מסויימת במיגוון תפקידים, ועצם העובדה שהנ"ל אינו עובד מזה שנים, הריני בדעה שהנ"ל איבד את כושרו להשתכר, באופן חלקי ויציב, וממליצה לאשר לו דרגת אי כושר חלקית ויציבה. ובתקווה שהנ"ל יהיה ער לכוחותיו הנוכחיות, ויקח יוזמה לפנות ללשכת התעסוקה, לחיפוש עבודה חלקית ומתאימה, שתעזור לו לחזור למעגל חיי העבודה, באופן הדרגתי". .5עניינו של המערער הובא להחלטת פקיד תביעות, אשר החליט, ביום 27/6/95, לאמץ את מסקנות הרופא המוסמך ופקידת השיקום וקבע למערער דרגת אי-כושר בשיעור %.60 .6המערער ערר על החלטת פקיד התביעות בפני ועדה לעררים שדנה בעניינו ביום 18/9/95והחליטה לדחות את עררו. בהחלטת הועדה לעררים נאמר: "... הועדה עיינה בכל המסמכים שבתיק כולל דוחות השיקום ובדעה שהתובע במצבו מסוגל לעבודה באופן חלקי שלא דורשת הפעלת יד ימין ובעבודות כגון סדרנות, שמירה על חניון ובעבודות נוספות אחרות ללא מאמצים פיזיים". .7כנגד החלטת הועדה לעררים מיום 95/9/18(שתיקרא להלן: "הועדה"), הגיש המערער את הערעור שבפני. .8תמצית טענות המערער א. המערער סובל גם מאסטמה (טענה זו נשללה על ידי הרופא שדן בעניינו בשנת 1994). ב. המערער אינו מתפקד בצד ימין של גופו. ג. ניתוח שעבר המערער לשיפור מצב שמיעתו - לא הצליח. ד. המערער הופנה לשיקום והסכים ללכת אך לא הצליח לעבוד (לטענה זו, של הפניה לשיקום, לא נמצאו תימוכין במסמכים שהוגשו). .9תמצית טענות ב"כ המשיב א. לפי חוות דעתו של הרופא המוסמך חל שיפור שכושרו להשתכר ולכן ירדה דרגת אי-כושרו. ב. הועדה שמעה את המערער, רשמה את תלונות ועיינה בדו"ח פקידת השיקום. בהסתמך על כל אלה קבעה לו הועדה דרגת אי-כושר בשיעור %.60 ג. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. גורל הערעור .10סעיף 213לחוק קובע, בין השאר, כי ניתן לערער על החלטת ועדה לעררים בפני בית דין אזורי לעבודה בשאלות משפטיות בלבד. טענותיו של המערער - כולן, הינן במישור המקצועי ואין להן היבט משפטי. .11עם זאת, נראה לי כי החלטת הועדה לוקה בחסר, כפי שיפורט להלן. א. כאמור לעיל, בשנת 1994, קבעה הועדה לעררים הקודמת כי למרות השיפור במצבו מבחינת ה-. C.v.aשעבר, ולמרות שמצבו בענין זה, הוגדר כבר אז "בצורה קלה", הרי שלאור גילו ולאור העובדה שאינו עובד מזה שנים, אין המערער מסוגל לעבוד בעבודה מפרנסת. ב. לעומת זאת, הועדה, אשר דנה בעניינו רק מספר חודשים מאוחר יותר, לא הזכירה כלל את השיקולים של גיל המערער (שהתבגר בינתיים) והשפעת העובדה שאינו עובד כבר שנים (שכעת היתה תקופה ארוכה יותר). ג. החלטתה של הועדה על השיפור במצב כושרו של המערער להשתכר נראית כמבוססת כולה על השיפור במצבו לאחר ה,-. C.v.aאולם, כאמור לעיל, גם כאשר נבדק המערער על ידי הועדה לעררים הקודמת, בשנת 1994, היה זה לאחר שיפור מצבו שכבר הוגדר "קל" בכל הנוגע ל,-. C.v.aוהשיקולים שהביאו את הועדה הקודמת להחלטתה היו אחרים - (גיל וניתוק ממושך מעבודה). ד. מאחר, שכאמור, הועדה (הנוכחית) לא הזכירה כלל את השיקולים שהכריעו את הכף בועדה הקודמת, הרי שלא ניתן לדעת האם הועדה אכן נתנה דעתה על שיקולים אלה והחליטה למרות זאת כי המערער מסוגל חלקית להשתכר, או שמא הועדה כלל לא הביאה זאת בחשבון שיקוליה. ה. כבר בשל כך מוצדק יהיה לקבל את הערעור ולבקש מהועדה לפרט בפרוטוקול החלטתה את אופן שיקול דעתה בענין גילו של המערער והעובדה שהוא אינו עובד מזה שנים. .12בשל אופן ניסוח החלטת הועדה (על כך שהמערער אינו רואה עצמו כשיר לכל תעסוקה שהיא) ואף בשל העובדה שהועדה, ככל הנראה, החליטה לאמץ את חוות דעתה של פקידת השיקום, כפי שאף פקיד התביעות אימץ אותה, אני מוצא לנכון להעיר הערה נוספת. המלצתה של פקידת השיקום ניתנה, כמצוטט לעיל, תוך תקווה שקביעה על אובדן חלקי בלבד של כושר ההשתכרות, יביא את המערער לפנות ללשכת התעסוקה. שיקול זה, של המרצת המבוטח לפנות לחפש עבודה ההולמת את כושרו, הינו לגיטימי ואף רצוי, ככל שמדובר בקביעה של גורם משקם, כפקידת השיקום. בהתאם לדעתה של פקידת השיקום, הרי שהיה רצוי שהמערער יופנה לאבחון שיקומי כלשהו כדי לבדוק אם אכן יש אפשרות לשקמו ולהחזירו, לפחות חלקית, למעגל העבודה. אולם, לדעתי, אין הועדה רשאית לקבוע למערער דרגת אי-כושר נמוכה כדי להמריץ אותו לצאת לעבודה. תפקידה של ועדה לעררים - כמו תפקידו של פקיד התביעות - הוא לקבוע את דרגת אי-כושרו של המערער להשתכר (ראו סעיף 209לחוק ביחד עם תקנה 5לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד-1984). אמנם נכון שנכה שמסרב, ללא צידוק מספיק, למלא הוראות בקשר להכשרה מקצועית או לעמוד לבדיקה שיקומית, צפוי להפחתה, השהייה או שלילה של גימלתו - כאמור בסעיף 217לחוק, אולם, סעיף זה אמור להיות מופעל על ידי המשיב ולא על ידי הועדה לעררים. המחוקק לא הסמיך, באותו סעיף או בכל סעיף אחר, את הועדה לעררים להפחית מדרגת אי-הכושר המתאימה לנכה בשל כך שהוא אינו יוזם פניה ללשכת התעסוקה או לא רואה לעצמו כל אפשרות של שיקום. אדרבא, סרוב להשתקם או העדר מוטיבציה לשיקום יכולים להעיד על דרגת אי-כושר גבוהה יותר. אם יש נכה שאינו רואה עצמו מסוגל להשתקם אך לדעת גורמי השיקום רצוי ל"עודדו" לצאת לשיקום כלשהו או לחיפוש עבודה, הרי שהדרך להשיג את המטרה של המרצתו להשתקם, אינה בהפחתת דרגת אי-כושרו על יד פקיד תביעות או ועדה לעררים, אלא בדרך של החלטת המשיב על פי סעיף 217לחוק, בלא קשר לדרגת אי-הכושר. את סמכותו מכח סעיף 217לחוק רשאי המשיב להפעיל, משיקולים סבירים וענייניים תוך שמירת עיקרי הצדק הטבעי, לרבות זכות הטיעון של הנכה, וודאי שלא ניתן להפעיל סמכות זו "בדלת האחורית", על ידי הועדה לעררים. לסיכום .13לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, תוך מתן ההוראות הבאות: א. הועדה תפרט בפרוטוקול החלטתה מה היה השיפור במצב כושרו של המערער להשתכר לעומת שנת 1994, לאור העובדה שגם כאשר נקבעה למערער דרגת אי-כושר של %75, היה המערער כבר לאחר שיפור במצב שלאחר ה.-.c.v.a ב. הועדה תביא בחשבון שיקוליה את גילו של המערער ואת משך זמן ניתוקו ממעגל העבודה ותפרט את השפעת גורמים אלה על שיקוליה. ג. הועדה לא תוכל לשקול את העדר המוטיבציה של המערער להשתקם או את הרצון לעודדו לצאת ללשכת התעסוקה, כשיקולים שיש בהם, לכשעצמם, כדי להפחית את דרגת אי-הכושר (אלא אם תסביר הועדה כיצד העדר המוטיבציה של המערער תורם לשיפור בכושרו להשתכר). .14על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט בגין הערעור בסך -. 250ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/4/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/4/96ועד התשלום בפועל. .15כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שיומצא לו.משקאות משכרים / אלכוהול