הרגשת כאבים חזקים בזמן עבודה כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרגשת כאבים חזקים בזמן עבודה: א. הרקע וההליך .1תובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה מיום 27.3.97, כאשר במהלך עבודתו בתיקוני אספלט במדרכה ובכביש חש כאבים עזים בצד שמאל ובגב התחתון. התובע מציין כי הפגיעה ארעה ביום 27.3.97, בשעה 00:12, וכי הפסיק עבודתו ופנה לטיפול רפואי ב - .30.3.97עוד ציין כי באירוע נכח העד מר ששון (נ/1). טופס 250הוצא ע"י המעביד לקופת החולים רק ביום 14.4.97(נ/5), באותו מועד בו מילא התובע את הודעתו (נ/1). בתעודה רפואית לנפגע בעבודה, שהוצאה ב16.4.97, נרשם כי בזמן עבודה מאמצת חש כאבים עזים..." (ת/2). .2תובע מסר הודעה לחוקר המל"ל ובה ציין כי הוא עובד במחלקת שפ"ע בעירית ראשל"צ, וכי עבודתו הרגילה היתה "ממש פועל. נהג טרקטור עובד עם המכבש מתקן כבישים... העבודה עצמה היא עבודה פיזית קשה", (עמ' 1לנ/2), וכי בד"כ עובדים 3כשבזמן הפגיעה עבדו רק שניים. התובע מציין כי בעת שביקש להרים את המכבש לטרקטור ולהמשיך לתיקון הבא חש בכאבים בבטן בצד שמאל. אעפ"כ, העלה את המכבש ואמר לחברו כי סובל הוא מכאבים. משנתבקש התובע לציין ארוע ספציפי שגרם לפגיעתו הסביר כי המכבש נותן ויברציות, כי באותו יום עסק בעבודה פיזית, וכי הרגיש בכאב כשהרים המכבש לטרקטור. כשנשאל לגבי "מיוחדות" הרמת המכבש לטרקטור, השיב "כל הזמן אותו דבר... בממוצע בין 10- 5פעמים ביום אני מוריד ומעלה את המכבש". התובע מציין עוד כי החל להעדר מעבודתו שבוע לאחר המקרה, אף כי עד שהחל להעדר מעבודתו לא עבד פיזית. .3תביעתו של התובע נדחתה ע"י הנתבע בנימוק כי הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל. .4בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 19.8.98טען המערער כי התובע העלה/הוריד את המכבש "לפרקים" (סעיף 5) וכי באותו יום בוצעה העבודה ע"י שניים ולא ע"י שלושה כמקובל, כי מדובר בביצוע מספר רב של עבודות תקון, כי באותו יום נאלץ התובע להעלות ולהוריד המכבש הכבד "פעמים רבות, תוך הפעלת כוח פיזי רב וביצוע מאמצים קשים ביותר ויוצאי דופן בהתייחס לעבודתו היומיומית, זאת בנוסף להשלכת כמות אספלט גדולה... " (סעיף 7). עוד טען כי חש בכאב פתאומי עת העלה המכבש בפעם התשיעית באותו יום. .5הנתבע בהגנתו הכחיש הנטען וטען כי לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 84לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995(להלן: "החוק"), ולחילופין, השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. .6התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד הוא עצמו וכן העיד את מר ששון. הצדדים סיכמו טענותיהם בתום הדיון והתיק נדחה למתן פסק-דין. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתן פסק הדין. ב. ההכרעה .1ב- 30.3.97פנה התובע לראשונה לטיפול רפואי. התובע טען כי באותו יום "אחה"צ לא היתה הרופאה שלי וביום ראשון ניגשתי לד"ר....". (נ/ 2עמ. 2) וכי פנייתו לרופאה היתה ביום ראשון בבוקר (שם עמ. 3). ואכן ביום 30.3.97מופיע בכרטיסו הרישום הבא: " 30.3.97כאבי בטן עליונה מותן שמאל; שבועיים ללא חום בבדיקה רגישות קל. בטן רכה". כן צויינו בדיקות שנשלח אליהן ומימצאיהן. (נ/4). כשבועיים קודם לכן, ב- 12.3.97, אכן ביקר התובע אצל הרופא ואז נרשם "... בנוסף כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין..." (ת/1). התובע טען בעדותו כי הרופאה טעתה כשרשמה שבועיים, וכי מה שהיתה צריכה לכתוב שבועיים קודם לכן, כתבה ב - 30.3.97, וכי לא יתכן שנפגע ב- 27.3והרופאה תכתוב ב- 30.3, "כשבועיים". התובע הפנה לכרטיסו הרפואי שבועיים קודם (ת/1). עפ"י עדות התובע, פנייתו לטיפול רפואי היתה בתחום 72השעות המחוייבות בחוק: הארוע קרה ביום ה' בסביבות השעה 00: 12ופנייתו לרופא היתה ביום א' בבוקר בסביבות השעה 00: 08(עמ' 2לפרוטוקול שורה 21). השאלות שהוצגו לתובע בהקשר זה מתייחסות לשניים: האחד - העדר אזכור בכרטיס הרפואי בדבר מאמץ, ובעיקר מאמץ בעבודה, והשני ייחוס התלונות ברישום הרפואי לתלונות שהושמעו שבועיים קודם. הדגש נוסף ניתן לשני אלה ע"י הפניית התובע לעובדה כי בפגיעה אחרת שארעה לו בעבר ידע לציין כי מדובר בפגיעה בעבודה (נ/3). התובע אינו נותן הסבר לאמור ובמיוחד לא לגורם הראשון, אלא מתמודד הוא אך בענין הקשר הרישום, לרישומים שקדמו בשבועיים. אין חולק כי אין זה סביר שב - .30.3תרשום הרופאה כי מדובר בשבועיים, כשהתובע טוען לארוע מ- .27.3דוקא לגישתו - יש ליתן משקל נוסף לעובדה כי מהרישום מ - 30.3.97נעדר כל אזכור בדבר ארוע בעבודה שארע 3ימים קודם לכן. אין זאת כי אם התובע לא תיאר עובדות אלה כלל בפני הרופא. לא נעלם מעיני כי ב - 12.3.97עת ביקר אצל הרופאה דובר בכאבי גם עם הקרנה לרגל ימין - ובענייננו התלונה מתייחסת לצד שמאל - אך דוקא ענין זה והעדר איפיון מיוחד (לעבודה) בפנייה מ- 30.3, מלמדים כי התובע לא טען בפני הרופאה על ארוע בעבודה, ודאי לא על מאמץ בלתי רגיל. לכך יש תמוכין אף בת/ 2- גם כחודש לאחר הארוע, בעת הוצאתה של התעודה הרפואית הראשונה, מדובר רק "בעבודה מאומצת" - זה ותו לא. דהיינו, גם במועד זה לא ציין התובע בפני הרופאה כי מדובר במאמץ מיוחד/בלתי רגיל/יוצא דופן ובל נשכח כי ענין לנו עם תובע העובד, כשיגרה, עבודה פיזית קשה. התייחסות הרופא ב - 30.3.97לתלונות העבר, שוללת מיניה וביה, העלאת טענה בדבר תלונה עובדתית מיוחדת וספציפית. ראוי לצין עוד כי ב - 30.3.97לא נקבע בקע מפשעתי, דהיינו, בקע נמצא בתובע רק מאוחר יותר. .2ובאשר לארוע עצמו - כבר צוייו כי בתצהירו מציין התובע את הסיבות לפגיעה באותו יום באמרו כי את העבודה ביצעו רק שניים (במקום 3), כי מדובר במספר רב של עבודות, דהיינו, בהיקף עבודה שעלה על-הרגיל (סעיף 6), וכי בשל העדרו של הפועל השלישי נאלץ להעלות ולהוריד המכבש "פעמים רבות, תוך הפעלת כח פיזי רב וביצוע מאמצים קשים ביותר ויוצאי דופן... בנוסף להשלכת כמות אספלט גדולה". (סעיף 7). מהודעתו (נ/2) עולה כי בדר"כ עובד התובע כפועל, בעבודה פיזית קשה, וכי באותו יום עבדו רק שניים. עוד עולה כי בהעלאת - הורדת המכבש לא היתה כל חריגות, שכן בממוצע הוא עצמו מעלה 10- 5פעמים ביום את המכבש (עמ' 3נ/2) ובאותו יום, כאמור בתביעתו , ארע הארוע בפעם התשיעית להורדת והעלאת המכבש. (סעיף 8לתביעה). גם אם ל"האדרת" הענין נטען כי בתצהיר (סעיף 8) כי מדובר בפעם ה - 18הרי בפועל מדובר באותה כמות ( 9פעמים של העלאה והורדה, אקוויוולנטיים ל - 18פעמים פעולה ב"כוון אחד"). במאמר מוסגר אעיר עוד, כי יש נסיון מסויים להטעייה בסעיף זה שכן, אף אליבא דתובע לא העלה המכבש 18פעם, אלא 9הוריד ובהעלאה ה 9ארע מה שאירע. אבחן איפוא את כל הנימוקים שהועלו לחריגות העבודה באותו יום: עבודת שניים במקום שלושה - התובע טען כי באותו יום עבדו רק הוא והעד ששון (עמ' 3לעדותו). כשנשאל ע"י ביה"ד הוא עונה כי הבעיה לא נעוצה בכך שעבדו שניים במקום שלושה כרגיל, אלא בהיבטים אחרים ודי היה בכך לדחות טיעון זה. העד ששון אישר כי אין זו הפעם הראשונה בה עבדו שניים ולא שלושה, וכי כך ארע אחת לשבוע בממוצע, וכי אין זו פעם ראשונה שהתובע בעצמו מעלה ומוריד המכבש. מכך עולה בבירור כי בעצם היות הצוות צוות של שניים אין כל חריגות/מיוחדות. כמות אספלט של שלושה - התובע לא ציין עניין זה כלל בהודעתו, אלא בתצהירו (סעיף 7). בעדותו ציין שבגין היותם צוות של שניים, צריך היה להשליך 2קוב אספלט עם את, וזו עבודה מאומצת (גם כאן נאמר "מאומצת" אך לא נאמר "יוצאת דופן"). דא עקא כי מעדות מר ששון עולה כי לקחו באותו יום כמות של 2טון אספלט, כמות הנלקחת כשיש צוות של שלושה, וכי אין מדובר בארוע ראשון בו עבד התובע בכמות כזו. והעיקר - העד מציין שהוא עצמו זה שהשליך באותו יום את האספלט - ממילא, אין מדובר במאמץ יוצא דופן של התובע בהקשר זה. (כפי שטען בתצהירו, סיפא סעיף 7). מספר העבודות - גם טענה זו מופרכת מיניה וביה מדברי התובע עצמו, שציין בהודעתו כי בין 10- 5פעמים ביום יש צורך להוריד ולהעלות המכבש, דהיינו, זה מספר המקומות בהם מתבצע התיקון. כך גם אישר בעדותו (עמ' 2שורה 28) אישר כי בממוצע עובדים ביום ב - 10- 5מקומות בממוצע. ואף כי העד ששון אמר בתחילה כי 9מקומות זה לא בד"כ, אישר אח"כ כי אכן גירסת התובע נכונה, אבל יש מקומות ויש מקומות, וכי עבודה במקום אחד בו נשפכת כל הכמות, איננה קשה יותר מעבודה ב - 9מקומות. עוד אמר כי באותו יום היתה עבודה יותר גדולה במקום התשיעי (אחרי 8מקומות שכבר עבדו בהם), אך גם זה חלק מהעבודה הרגילה (עמ' 4שורה 24). גם בכך אין מדובר במאמץ לא רגיל. הורדת והעלאת המכבש - התובע והעד תארו כי העלאת/הורדת המכבש מתבצעת ידנית על גבי מגלשיים מהעגלה לכביש. התובע טען בתצהירו כי העלה המכבש 18פעם - כבר הראנו לעיל כי אין זה כך, וכי משמדובר במקום התשיעי מדובר ב - 9פעמים בהם הורד המכבש, ובפעם התשיעית שהועלה המכבש. סה"כ הפעולה "הורדה והעלאה" היא 18, כפי שנטען בתביעה. התובע בנ/ 2(עמ' 3) ציין כי בממוצע הוא עצמו מעלה ומוריד מכבש בין 5ל- 10פעמים ביום - הוא ולא אחר. בתביעתו טען כי עסק בכך רק "לפרקים" (סעיף 5), בתצהירו טען כי בד"כ לא עסק בכך, אלא לעיתים וגם אז עשה כן בממוצע עד 6פעמים (סעיף 5) . בעדותו טען כי מדובר ב - 10- 5מקומות, דהיינו 10- 5הורדה/העלאת מכבש, וכי באותו יום עשה כן 9פעמים וזה לא יום עבודה רגיל. העד ששון טען כי בד"כ הפועל החסר הוא שעסק בהורדת/העלאת המכבש, אף כי נוכחות שניים-שלושה עובדים איננה משנה לענין הורדת והעלאת המכבש, כי (ממילא) אדם אחד מוריד ומעלה את המכבש, וכי לא היתה זו הפעם הראשונה שרק התובע העלה והוריד המכבש (עמ' 4). גם מעדויות אלה - אין ללמוד כי מדובר במאמץ יוצא דופן. עבודה פיזית קשה - כאמור בתצהירו, טען התובע כי מדובר בהפעלת כח פיזי רב וביצוע מאמצים קשים ביותר ויוצאי דופן. דא עקא כי בנ/ 2תיאר התובע את עבודתו כ"ממש פועל", וכי מדובר בעבודה פיזית קשה (עמ' 1). אין חולק כי מדובר בעבודה פיזית קשה - כך גם העד ששון: "העבודה היא קשה בד"כ, זה לא משחק ילדים". (עמ' 4שורה 10). בעדות עלתה אף העובדה כי בנוסף לעבודת האספלט עוסק התובע גם בעבודות של העמסת ציוד, במות ,חול וכו', וכך אף העיד ששון (עמ' 5שורה 4). כך או כך מדובר בעובדה, שרוטינית היא פיזית וקשה, ולא הופניתי למיוחדותה ביום הארוע. משכך יש לדחות גם טענה זו. אזכיר עוד כי לא נטען כי בהעלאה הספציפית של המכבש או בהעלאות שקדמו לה היה קושי מיוחד מכשלה, שיש בהם להסביר מאמץ לא רגיל. .3התובע טוען בסיכומיו כי אין להתעלם ממכתב הרופאה התעסוקתית (נספח ד' לתצהירו). נכון טענה ב"כ הנתבע כי אין מדובר בקביעה "אובייקטיבית" כפי שנעשה בנספח ד', אלא עלינו לבחון המאמץ בהתייחס לעובד הספיציפי שבפנינו ועד כמה מדובר במאמץ לא רגיל לאדם שעבודתו הרגילה היתה מאמץ פיזי קשה. ניכר, בכל הכבוד, בנספח ד' כי אין הרופאה ערה לדרישות החוק וממילא אין רלבנטיות לקביעתה כי יש להכיר בארוע כתאונת עבודה. .4לאור כל האמור - נדחית התביעה, ללא צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה