קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות ערעור על החלטת ועדה רפואית: .1וועדה רפואית לעררים קבעה ביום 28.04.96, שהמערער לא איבד יותר מ- %50 מכושרו להשתכר, ובכך דחתה ערר על החלטת פקיד תביעות מיום .19.02.96 המערער, אשר לא היה מיוצג באותה העת, הגיש במקביל ומיד עם קבלת החלטת פקיד התביעות, הן ערר בפני המשיב והן ערעור לביה"ד בחיפה. לאחר החלטת הוועדה לעררים, נדון הערעור (אשר הוגש במקור כנגד החלטת פקיד תביעות ונדון בפועל כערעור נגד החלטת הוועדה לעררים), ובתחילה הועבר לבי"ד זה בשל חוסר סמכות מקומית, ולאחר מכן נמחק ע"י כב' השופט סומך (פס"ד מיום 12.09.96בתיק נו/01-339), בשל העדר הופעת המערער. ביום 13.08.97, הוגש הערעור שבפני. ב"כ המשיב ביקש, במעמד הדיון שנקבע בפני, שהערעור ידחה על הסף מחמת התיישנות. המחלוקת בין הצדדים, נסבה, אם כן, על השאלה האם יש לקבל את טענת ההתיישנות, אם לאו, ומובן שבכך יש להכריע תחילה. .2להלן בתמצית עיקר טענות ב"כ המערער, בעניין ההתיישנות, בדיון שנערך בפני: א) לטענת המערער, לא הודע לו על דחית הערעור והמכתב היחידי שקיבל היה מיום .19.02.96 ב) במכתב הדחיה אין הנמקה, הוא אינו מתאים לנסיבות, ועל כן אין לראות בו משום הודעה על דחית הערעור. ג) נטל הראיה על המשיב להוכיח שהמערער קיבל הודעה על דחית הערעור ומתי קיבל אותה. הדבר מתחייב מהאמור בחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט -1958, (ס' 2(א) ו- 6). ד) טענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. היה על ב"כ המשיב לטעון אותה במכתבי תשובה ששלח לב"כ המערער. ה) ישנה סתירה בין האמור בס' ג' להודעה, לבין העובדה שנקבעו לו % 49נכות. .3להלן בתמצית עיקר טענות ב"כ המשיב בסיכומים בכתב שהגיש: א) ביום 15.05.96, נשלח למערער מכתב ובו הודעה על החלטת הוועדה לעררים מיום .28.04.96 ביום 09.06.96, הומצא עותק מפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור, לתיק ביה"ד בחיפה, במסגרתו נדון הערעור. ביום 13.06.96, התקיים דיון במעמד הצדדים בביה"ד בחיפה והמערער נכח בו. ב"כ המערער נמנע מלציין מפורשות מדוע הוגש הערעור באיחור כה רב ורק מפנה במכתביו בהם ביקש מב"כ המערער את כל החומר שעמד לרשותו. המערער לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. ב) טענת ההתיישנות נטענה בהזדמנות הראשונה, שכן יש לטעון את הטענה, עפ"י ס' 3לחוק ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה. ג) חזקה שב"כ המערער היה מודע לכך, שהערעור נדחה. ד) המערער נבדק ע"י הועדה לעררים ביום 28.04.96וטענת ב"כ המערער (אמנם ברמז) כי סבר שהוועדה טרם סיימה את דיונה, היינו שהערר עדיין תלוי ועומד, אינה יכולה להתקבל. המחוקק גילה את דעתו כאשר קבע כי אי-מתן תשובה תוך שלושת החודשים לאחר הגשת הבקשה (בענייננו, הגשת בקשת הערר - נספח 5המצ"ב) רואים אותה "לעניין כל דין" כהחלטה לסרב לבקשה [ר' סעיף 6(ב) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט - 1958, להלן:ו- החוק). ה) לטענת ב"כ המערער לא קיבל תשובה למכתבו מיום .02.09.96המשיב כבר הבהיר כי המכתב הגיע לסניף טבריה שעה שהתיק היה בלשכה המשפטית בנצרת ווטרם נמחק הערעור בבית הדין. באותה עת החומר המבוקש במכתב מיום 02.09.96, היה מצוי בתיק כב' ביה"ד ואם ב"כ המערער "נכנס לתמונה" ב- 08.96, וביום 16.09.96הוגשה בקשה למחיקת הערר הרי באותה תאריך, לכל המאוחר, כבר היה צריך לדעת את העובדות לאשורן ולמצות תוך 30יום את הגשת הערעור כנגד ההחלטה מ- .28.04.96במקום לפעול כאמור המתין ב"כ המערער כ- 11חודשים עד שהחליט להגיש את הערעור. ו) איחר מבוטח בהגשת ערעור בלא שיהיה לכך צידוק מן הצידוקים המוזכרים בחוק ההתיישנות, יש לדחות הערעור על הסף. כפי שבואר לעיל, פעל המערער כאילו בידו זמן בלתי מוגבל למצות את זכותו לערעור למרות שעובדות המהוות את עילת הערעור היו ידועות לו, הן לאור המסמכים שבתיק נו/339- 1והן לאור האמור בס' 6(ב) לחוק. אם נקבל את טענת המערער (שהיה מיוצג מ08.96 0) כי עילת הערעור לא היתה ידוע לו הרי הוא לא פעל בזהירות הסבירה הנדרשת בס' 8לחוק ההתיישנות ולפיכך, גם מן הטעם הזה, יש לקבל את טענת ההתיישנות. ז) אי-לכך, גם אם נקבל את טענת ב"כ המערער כי היה על המל"ל להשיב למכתב תוך 3חודשים [ס' 2(א) לחוק] ונלך לקראת המערער ונניח שעד אז לא ידע על דחיית בקשת הערר, הרי שעל פי ס' 6(ב) לחוק תקופת ההתיישנות החלה לרוץ בתוך 3החודשים האמורים. מהאמור עולה כי היה על המערער להגיש את הערעור לכל המאוחר ביום 05.01.91ולא ב- 13.08.97כפי שעשה. .4א) תקנה 2לתקנות הבטוח הלאומי, (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ז - 1977קובעת "ערעור על החלטה יוגש לביה"ד האזורי לעבודה תוך 30יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער;". ב) ביה"ד אינו מוסמך להאריך את המועד אשר נקבע בתקנות להגשת הערעור. (ר' דב"ע מא/98-0 זיסרמן נ. המל"ל, פד"ע יב 237, וכן דב"ע נו/156-0 זילברמן נ. המל"ל, (ניתן ביום 19.03.97, טרם פורסם). ג) נשאלת השאלה, האם יש לומר, בנסיבות המקרה דנן, האם, ומתי, "נמסרה ההחלטה למערער". ס' 6לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. ועילת התובענה פרושה ידיעת מכלול העובדות המזכות, (דב"ע מב/61-3 בענין ינאי פד"ע יד ע' 149). כפי שנאמר לעיל, לטענת ב"כ המערער לא קיבל את ההודעה על דחית הערעור. יש לקחת בחשבון שב"כ המערער הסביר ש"נכנס לתמונה" רק באוגוסט 96, בעוד שההודעה בדבר דחית הערר שוגרה ביום .15.05.96 ס' 8לחוק ההתיישנות קובע "נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". לטענת ב"כ המשיב, כפי שצוטטה לעיל, גם אם המערער (ו/או ב"כ), לא קיבל למענו את ההחלטה בדבר דחית הערר, הרי ש"צריך היה לדעת" דבר דחית הערר וכן, "לא נקט זהירות סבירה "כדי לברר מה עלה בגורל הערר". המערער עצמו לא הופיע בפני ולא אמר מאומה. יחד עם זאת, ב"כ המערער הופיע וגם הגיש עותק משני מכתבים שהאחרון שבהם הוא מיום 13.05.97, ממנו עולה שלחלוטין לא ברור האם נדחה הערר אם לאו. לערעור עצמו שהוגש בפני, הוענקה הכותרת "כתב ערר", וצורפה אליו הודעת הדחיה מיום 19.02.96, (מטעם פקיד התביעות). מהחומר דלעיל, יחד עם דברי ב"כ המערער בפני, עולה בברור חוסר הבנה ובלבול מצד המערער ו/או ב"כ. אינני סבורה שבעובדה שבחודש יוני 96, התקיים דיון במעמד המערער שלא היה מיוצג ובאותה עת היה בתיק ביה"ד עותק ממכתב הדחיה של הערר, יש כדי ללמד על ידיעה שגם הערר נדחה. אשר לעובדה שבעת שהערעור נמחק ע"י בי"ד זה - כבר היה המערער מיוצג - ממכתב ב"כ המערער מיום 13.05.97עולה שמשרדו ביקש למחוק את הערעור מתוך תפיסה שמדובר בערר שמן הראוי שיתברר בפני וועדה לעררים ולא בפני ביה"ד. ומנגד לכל אלו, הרי שמצד המל"ל אין כל טענה או מסמך התומכים בכך שמכתב הדחיה הומצא למערער או לב"כ וישנן רק הנחות. לא הובאה כל אסמכתא התומכת בהנחות לפיהן המערער ו/או ב"כ קיבלו או ראו עותק ממכתב הדחיה בזמן כלשהו. ד) טוען ב"כ המשיב שב"כ המערער לא נקט זהירות סבירה כדי לברר מה עלה בגורל הערר. סבורני, שמדובר במקרה גבולי מבחינה זו שכן, ב"כ המערער הסתפק במשלוח שני מכתבים במרוחי זמן של יותר ממחצית השנה זה מזה, ולא טרח, למשל, לעיין בתיק ביה"ד או להגיש, מטעמי זהירות ערעור קודם למועד שבו הגיש. יחד עם זאת, אין לומר שב"כ המערער שקט לחלוטין על שמריו, והרושם העולה הוא יותר של אי בקיאות במטריה החוקית והמעשית מאשר הזנחה. במקרה גבולי שכזה, סבורני שעל הספק לפעול לטובת המערער, מה גם שמדובר בחוק סוציאלי ובמצוי זכויות מכוחו, וסגירת שערים בפני הזכאי על פי החוק - משיקולים דיוניים, (אם כי במאמר מוסגר אומר שאינני סבורה שזה המקרה בו יש להלין על המשיב בגין זאת שאינו משתמש בשיקול דעתו ומוותר על טענת ההתיישנות שכן, אין ספק שחלף זמן רב ומדובר במערער שהיה מיוצג כבר שנה עובר ליום הגשת הערעור). ה) אשר לטענות המפנות לחוק לתיקון סדרי המינהל - (החלטות והנמקות) התשי"ט -1958, סבורני שדווקא ס' 6לחוק אליו מפנה ב"כ המשיב, תומך בחלקו בעמדת המערער דווקא, ורק בחלקו האחר בעמדת המשיב. שכן - ס' 6(א) לחוק, מטיל את נטל הראיה בדבר בצוע פעולות שונות (לרבות מתן הודעה בדבר נימוקי הסירוב והודעה בדבר זכות הערר) - על "עובד הציבור" ומדברי שדלעיל, ברור שמסקנתי הינה שלא הוכח שהמערער קיבל את מכתב הדחיה. ומאידך, אכן מס' 6ב' עולה שמקום בו "עובד ציבור" לא מודיע תוך 3חודשים את החלטתו, רואים בכך החלטה לסרב לבקשה ללא מתן נימוקים. לפיכך, הטענה מצד ב"כ המשיב לפיה יש למנות את ההתיישנות, לכל היאוחר, מהיום שבו תמו 3חודשים מאז ששוגר מכתבו הראשון של ב"כ המערער - איננה נטולת טעם. יחד עם זאת - יש לאבחן בין מכתב ב"כ המערער בו ביקש חומר מהמשיב (ואשר אין חולק שלא נענה), לבין עצם "הבקשה" להפעלת זכות אשר אליה מתייחס החוק (לענייננו - ערר), מה גם, שבפועל אין נדירים המקרים בהם חולפים יותר מ- 3חודשים מהיום שבו מגיש המבוטח ערר ועד היום שבו מזומן הוא בפני וועדה לעררים... זאת ועוד - ברור לחלוטין שמטרתו של ס' 6לחוק הינה להציב גבולות לעובדי הציבור והרשויות ומטרת ס' 6ב' הינה הקפדה על קיום החוק ומתן נפקויות לאי קיומו, נפקויות כלפי הרשות ולא ההפך, ועל כן הפרשנות שתביא לכך שאי עמידה בהוראות החוק מצד הרשות תהיה לרועץ כלפי האזרח, בענייננו המבוטח, ותביא להתחלת מרוץ התיישנות ללא מודעות המבוטח, מרוץ שבסופו נסגרים שערי בית המשפט מפניו - איננה מתקבלת על הדעת. .5סיכומו של דבר - אינני מקבלת את טענת ההתיישנות ואת הבקשה לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות וזאת שוב תוך שאני מציינת שטוב היה אם מצד המערער וב"כ היו ננקטות יותר פעולות על מנת לברר את המצב לאשורו. לפיכך, אינני מוצאת לנכון לחייב את המשיב בהוצאות המשפט של המערער בשל הבקשה לדחיה על הסף. .6הצדדים יגישו סיכומים בכתב לעניין הערעור לגופו. סיכומי המערער יוגשו בתוך 30יום מיום קבלת עותק החלטה זו. סיכומי המשיב יוגשו בתוך 30יום מיום קבלת סיכומי המערער. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתהתיישנות