קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות מטפלת בילדים: .1לפני תביעה לפיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963 (להלן - החוק), וכן תביעה לפדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת. .2התובעת עבדה אצל הנתבעים כמטפלת בארבעת ילדיהם (שהנם ילידי 85', 87', 89', ו- 93') בין 93/8ל- 95/5, היא החלה לעבוד במשרה חלקית, ולאחר מכן עבדה משעת בוקר מוקדמת (6:30) ועד 15:ב.30 .3התובעת טוענת כי ביום 1.5.95פוטרה מעבודתה על ידי הנתבעים על אתר. לטענתה, היה שכרה החודשי האחרון בסך 700, 1ש"ח ולפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורין בסך 975, 2ש"ח. כן טוענת התובעת כי לא קיבלה את ימי החופשה המגיעים לה, דמי הבראה ותמורת הודעה מוקדמת. .4הנתבעים טוענים כי התובעת התפטרה מיוזמתה למרות שהביעו נכונות להעסיקה, ולפיכך אינה זכאית לפיצויי פיטורין. באשר לחופשה שנתית טוענים הנתבעים כי התובעת קיבלה את כל ימי החופשה המגיעים לה ואף מעבר לכך. באשר לדמי הבראה - טוענים הנתבעים כי התובעת סירבה לקבל אותם לאחר שהציעו לשלמם עם תום עבודתה, עד אשר נאלצו להפקיד את ההמחאה בקופת בית הדין. .5הנתבעים טוענים כי עקב התפטרות התובעת נגרמו להם נזקים רבים הנובעים מהיעדר מציאת סידור לילדיהם. הנתבעים תובעים לקזז את הנזקים הנ"ל מכל סכום שיגיע לתובעת, אם יגיע כזה. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1בכתב הגנתם ובעדותם העידו הנתבעים כי בסוף ינואר 95' או תחילת פברואר 95' הודיעה התובעת כי ברצונה לטפל בביתם בתינוק נוסף של משפחה אחרת מאותו איזור מגורים. הנתבעים, אשר להם ארבעה ילדים וביניהם תינוקת, סירבו לכך. התובעת המשיכה לעבוד עוד חודש וחצי בלא שאמרה דבר, ובאמצע מרץ 95' הודיעה לנתבעים כי מאחר שלא הסכימו לדרישתה להכניס לביתם תינוק נוסף, החליטה לחזור למקום מגוריה הקודם בחיפה, כדי להתגורר ליד בנה. כמו כן הודיעה התובעת לנתבעים כי מאחר שחוזה השכירות שלה מסתיים ב- 1.6.95, היא מבקשת לעזוב ב- .20.5.95 .2הנתבעים טענו כי הופתעו מהודעת ההתפטרות של התובעת, ואף נפגעו מכך בעיקר בשל העובדה כי לקראת סוף שנת הלימודים היה עליהם לחפש מטפלת אחרת. לאחר מאמצים, מצאו הנתבעים מקום פנוי במעון יום לתינוקת החל מיום 1.5.95, ועל התובעת היה להוציאה מהמעון בצהריים ולטפל בה. באותו יום התפתח בין התובעת לנתבעים ויכוח קולני, ובסיומו הודיעו לה הנתבעים כי אם אינה מרוצה מעבודתה אצלם היא יכולה להפסיק את העבודה כבר באותו יום. הדבר הועלה על הכתב בפתק שצורף לתביעה. התובעת הכחישה את גירסתם של הנתבעים. .3התובעת עשתה עלי רושם לא אמין, וכמי שמנסה להציג עצמו כ"צד החלש" והנפגע בתביעה זו. אני מעדיפה את גירסת הנתבעים על פני גירסת התובעת והנימוקים יובאו להלן. התובעת הכחישה כי היא מתגוררת בחיפה, וטענה כי היא גרה ברח' אהרונוביץ 4בחולון יחד עם אחותה. עיון בתיק בית הדין מעלה כי הכתובת למשלוח כתבי בי דין שמסרה התובעת היא של תיבת דואר בחיפה. התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע בעבר לא גרה עם אחותה בחולון, ואילו לאחר סיום תקופת השכירות - היא מתגוררת אצלה. אי מתן הסבר כזה מחזק את הגירסה כי התובעת חזרה לגור בחיפה. .4מטעם הנתבעים הוגש תצהירה של גב' ורד דלל, מזכירת איגוד מקצועי במועצת פועלי ראשון לציון, בסקטורים של סיעוד, חקלאים, המשקם, מטפלות ועובדות משק בית. התובעת ויתרה על חקירתה הנגדית של עדה זו, ולפיכך - נותר תצהירה בעינו כשהוא בלתי מעורער, ונתקבל כראיה. .5מתצהיר זה עולה כי ביום 2.5.95הגיעה התובעת למשרדה של העדה, התלוננה כי פוטרה על ידי הנתבעים וביקשה לברר זכויותיה. העדה יצרה קשר טלפוני מיידי עם הנתבעת מס' 2, אשר אמרה לה כי התובעת לא פוטרה אלא עזבה את עבודתה עקב רצונה לעבור לחיפה. כאשר אמרה התובעת באותו מעמד כי פוטרה, הציעה הנתבעת מס' 2באמצעות גב' דלל, באותה שיחת טלפון, כי התובעת תחזור למחרת לעבודה. גב' דלל הסבירה לתובעת כי הסיטואציה מחייבת אותה לחזור לעבודה, והציעה לה לחזור לעבודתה. התובעת סירבה בטענה שאינה מסוגלת לחזור לעבודה באוירה כזו. עקב כך, הודיעה גב' דלל לתובעת כי לא תייצג אותה בתביעה, עקב התפטרותה וסירובה לחזור לעבוד אצל הנתבעים. .6מטעם הנתבעים הובאה לעדות גב' פרץ מסעול, אשר עבדה אצל הנתבעים 5 שנים. העדה העידה כי התובעת סיפרה לה שהיא מתכוונת לעזוב בחודש מאי את עבודתה אצל הנתבעים כיוון שלא אפשרו לה להביא לביתם תינוק נוסף לטיפול. אותה עדה אף העידה כי לאחר שסיימה לעבוד אצל הנתבעים, קיבלה פיצויי פיטורין וכן דמי הבראה. עדויות שתי העדות הן בחלקן עדות שמיעה, אך אני נותנת לעדויות אלה את המשקל הראוי, שיש בו כדי לתמוך בגירסת הנתבעים בנוסף להתרשמותי הישירה מעדותה הבלתי אמינה של התובעת. לפיכך - מקובלת עלי גירסת הנתבעים לגבי נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת. .7התובעת טענה בעדותה כי הנתבעים התכוונו בכל מקרה לסיים את עבודתה בחופש הגדול. הנתבעים הודו בכך (סעיף 5למכתבם אל התובעת מיום 21.5.95). עבודת התובעת היתה אמורה להימשך עד אוגוסט, אך היא בחרה להפסיק אותה כבר בחודש מאי. .8כבר נפסק כי - "על מנת שיקבע כי אכן סוימו יחסי עובד - מעביד חייבת להיוצר הודאות כי אכן "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד שני" (דב"ע ל/1- 3זמל הרמן נ. דואיב גילה פד"ע א' 18; דב"ע ל/18- 3נח בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב' 41). "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות". (בג"צ 76/566אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי וההסתדרות הכללית פ"ד לא' (2) 197). ובודאי שהדין זהה לגבי המעביד. .9עוד נפסק כי - "היסוד הן של הפיטורין והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע שם/116- 3שלום סלמה נ' מדינת ישראל פד"ע יב' 375; דב"ע ל/1- 3זמל הרמן נ' דואיב גילה פד"ע א' 18; דב"ע ל/18- 3נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ פד"ע ב' 41; דב"ע לב/58- 3רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד' 298; דב"ע נא/1- 3מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין פד"ע כב' 271). אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי באקט פורמלי דווקא אלא גם "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיים" (דב"ע לה/85- 3עירית כפר סבא נ' יעקב כהן פד"ע 175). .10כמו כן נפסק כי - הדיבור המביא את היחסים לידי סיים חייב להיות חד משמעי: "כשם שלא ייתפס עובד בדיבור שביעדנא דריתחא כי מתפטר הוא ועל ידי כך יפסיד פיצויים כך לא יתפס מעביד בדיבור במצב נפשי דומה כי מפטר הוא את עובדו ויחוייב בפיצויים" (דב"ע ל/10- 3פנחס כהן נ' ורמוס אברהם פד"ע א' 100; דב"ע לב/26- 3דניאל חיים נ' אהרון ושות' פד"ע ד' 149). .11התובעת היא זו אשר שמה קץ ליחסי העבודה. התובעת הודיעה במחצית חודש מרץ כי תפסיק לעבוד בסוף חודש מאי 95', ובכך הביעה רצונה להתפטר תוך מתן הודעה מוקדמת למעבידיה. ביום 1.5.95התפתח ויכוח בין התובעת לנתבעים, שכתוצאה ממנו ויתרו הנתבעים על המשך תקופת ההודעה המוקדמת, והודיעו לתובעת כי בפועל היא יכולה להפסיק עבודתה כבר באותו יום. הנתבעים היו נכונים להמשיך ולהעסיק את התובעת עד סיום עבודתה, ואף הודיעו למחרת היום לגב' ורד דלל כי הם נכונים לקבל את התובעת לעבודה. אין במעשם של הנתבעים משום פיטורים, אלא ויתור על המשך עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת. הנתבעים אף חזרו בהם מויתור זה, בעת השיחה עם גב' דלל, אך התובעת סירבה לשוב לעבודה. מאחר שהתובעת התפטרה מיוזמתה, אין היא זכאית לפיצויי פיטורין. התביעה לפיצויי פיטורין - נדחית, ולפיכך נדחית מאליה גם התביעה לתמורת הודעה מוקדמת. .12באשר לפדיון חופשה - כבר נפסק כי "נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (ראה דיון לא/22- 3ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). .13הנתבעים המציאו לתיק בית הדין רישומים מדוייקים של ימי החופשה (ותאריכיהם) בהם יצאה התובעת לחופשה. הנתבעים אף הביאו ראיה כי באותם תאריכים או בחלקם שהו בעצמם בנופש, כדי לתמוך בגירסה שהתובעת שהתה בחופשה אף היא. מאחר שעדות הנתבעים מהימנה עלי, אני מקבלת גירסה זו, הנתמכת ברישומים כמצוות הפסיקה, וקובעת כי התובעת קיבלה כ- 30ימי חופשה במקום 17.5ימי חופשה שהיא תובעת. התביעה לפדיון חופשה - נדחית. .14באשר לזכאות התובעת להפרשי שכר - התובעת לא חזרה על טענה זו ולא הביאה כל ראיה כי לא שולם לה מלוא שכרה ביום .1.5.95במצורף ל"מכתב הפיטורים" שצירפה התובעת לתביעתה, הוגש גם צילום המחאה על סך 360, 1ש"ח כשכר חודש אפריל. אף בסיכומיה לא חזרה התובעת על תביעתה ל- 97ש"ח הפרשי שכר, ונראה כי זנחה אותה. התובעת אף לא התייחסה לטענת הנתבעים בסיכומיהם בסעיף 2.3.2, בה טענו כי קיבלה שכר עודף של 65ש"ח לחודש אפריל 95'. לפיכך - נדחית גם תביעה זו. .15באשר לתשלום דמי הבראה - הנתבעים מודים כי התובעת זכאית לדמי הבראה באופן יחסי לתקופת עבודתה, ואף הפקידו בקופת בית הדין סך 555, 1ש"ח כדמי הבראה ביום .23.8.95הנתבעים הביעו נכונות לשלם לתובעת את דמי ההבראה המגיעים לה, אך היא סרבה לקבל דמי ההבראה לאחר שהתפטרה, והמשיכה לסרב ולקבל אותם במהלך הדיון המשפטי. התובעת לא הסבירה את אופן חישוב דמי ההבראה המגיעים לה, ולפיכך אני מקבלת את חישובם של הנתבעים בנושא זה. .16הנתבעים טענו טענת קיזוז וביקשו לקזז מכל סכום שיגיע לתובעת את הנזקים שלדבריהם נגרמו להם עקב הפרת הסכם העבודה של התובעת עמם. הנתבעים פרטו בסיכומיהם את הנזקים שנגרמו להם, וניכו מהם הוצאות שהיו נגרמות מהמשך עבודתה של התובעת. הסכום שנותר לקיזוז הוא 301, 2ש"ח. הנזק שסכום זה מייצג, לא הוכח די צורכו, וזאת כיוון שהנתבעים הודו בעדותם כי יתכן שילדיהם (או לפחות הצעיר שביניהם פרט לתינוקת) היו הולכים ממילא לקיטנות קיץ. אשר על כן - אני דוחה את טענת הקיזוז. .17העולה מכל האמור לעיל הוא כי התובעת זכאית לתשלום דמי ההבראה אשר הופקדו בקופת בית הדין ביום 23.8.95, ויתר התביעות - נידחות. .18התובעת תשלם לנתבעים סך 500, 2ש"ח + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. לצורך הבטחת תשלום ההוצאות יוחזר הסכום שהופקד בקופת בית הדין לידי הנתבעים. מסכום ההוצאות שנפסק לעיל בצירוף מע"מ ינוכה הסכום שהופקד בקופת בית הדין והתובעת מחוייבת לשלם לנתבעים את היתרה כאמור לעיל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי וזאת תוך 15יום מקבלת פסק הדין.קטיניםמטפלתהתפטרות