התקף לב בגלל דיון במס הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל דיון במס הכנסה: א. הרקע וההליך .1ביום 1.5.96הגיש התובע, עובד עצמאי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע מיום .17.3.96התובע טוען כי היה צריך להיות לו דיון במס הכנסה בתאריך זה, וכשהגיע לעבודה, נכנס ללחץ והחל להקיא ולהרגיש ברע (נ/2). .2בהודעתו לחוקר מטעם הנתבע סיפר כי הוא בעלים של עסק לעבודות אלומיניום מ- 4/94ולפני כן היה שותף בעסק אחר. בחודש דצמבר 95' קיבל פניה ממס הכנסה, רו"ח מטעמו (להלן : "ברי") היה בדיון במ"ה, ונקבע דיון ליום 17.3.96שעה 10:00, עליו הודיעו לו ברי כשבוע-שבועיים לפני כן. התובע מציין שהתכונן פעמים רבות לדיון, בפגישות עם ברי ובליקוט החומר, וכי היה ממש לחוץ כל הזמן. ביום הארוע בדרכו לעבודה חש קצת לא טוב, וכשעה אחרי שהגיע לעבודה הקיא. לקראת הצהריים שוב הרגיש לא טוב, שוב הקיא והזעיק את בנו שפינה אותו לבי"ח תה"ש שם אושפז עד .25.3.96 לפגישה במס הכנסה התובע לא אמור היה לבוא, ואף לא היה בקשר עם רו"ח. התובע נשאל מדוע היה לחץ שהרי לדבריו טעוניו צודקים, ובמקרה הגרוע מתדיינים בביהמ"ש - והוא משיב: "אין שליטה לדברים כאלה" כאשר אני מתעצבן אני מתחיל לרעוד אני עצבני מטבעי וכל זה משפיע עלי בצורה בלתי רגילה". התובע מציין כי עישן פחות מקופסא ביום, כי הוא עצמאי משנת 1971וכי בעבר היו דיונים במס הכנסה, ובעבר אף חוייב בכופר. עוד ציין כי מאז שקיבל את המכתבים ממס הכנסה, היה בלחץ שהלך והתגבר ועוד טרם הארוע אמר לברי כי ילך אתם לבימ"ש, וכי כל הזמן היה לי "בראש רק את ענין מס הכנסה כל הזמן טחנתי את זה וטחנתי" (נ/1). .3הנתבע דחה את התביעה משלא הוכח קיום ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עסוקו במשלח ידו ומשמדובר במתח מתמשך. .4בתביעתו לביה"ד טוען התובע כי נקבעה פגישה במס הכנסה ל- 7.3.96(ככל הנראה צ"ל 17.3.96) וכי יום לפני הישיבה היה מתוח מאוד והופיעו כאבי חזה שנמשכו לסירוגין עד יום המחרת. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו, של בנו ושל ברי. ראוי לציין כי בתביעה לביה"ד עולה לראשונה הטענה כי יום לפני הארוע היה במתח לא רגיל, עצבני, טרוד מהפגישה שנקבעה למחרת, עד כדי שחש כאבים חזקים בחזה שנמשכו עד ליום המחרת. .5משנקבע התיק לדיון נחקרו ברי והתובע. משביקשה ב"כ התובע כי יחקר אף בנו, שלא בא לדיון, נקבע מועד נוסף, שוחרר אף מפקח מס הכנסה, שזומן כעד ע"י הנתבע, והנתבע ויתר על עדותו. הדיון נדחה פעמיים לבקשת ב"כ התובע, ובדיון שנקבע ליום 17.12.98ביקשה ב"כ התובע לוותר על תצהירו של הבן והגישה סכומים. סכומי נתבע הוגשו ביום 11.3.99לא הוגשו סכומי תשובה. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - ניתן פסק הדי: ב. ההכרעה .1בעיות עם מס הכנסה - בתצהירו טוען התובע כי משך כל שנות עבודתו לא היו לו בעיות עם שלטונות מס הכנסה, והם קיבלו את הדוחות שהוגשו ע"י ברי. טענתו זו איננה עומדת במבחן המציאות, אף לפי דבריו-הוא. די בעיון בנ/ 1כדי להווכח שאין הטענה שבתצהיר - נכונה. כאמור, התובע עצמו סיפר כי בעבר היו דיונים במס הכנסה, אך לא באופן רציני, אף כי בעבר חוייב בתשלום כופר. אם מדובר ב"דיונים" כפי שהיו בראשית 96' - הרי לדבריו-הוא היו דיונים עוד בעבר. ונציין כי התובע עצמו טען בהודעתו כי היו דיונים, ולא רק דיון אחד. ודיונים עם מס הכנסה - בודאי בבחינת "בעיה" המה. נציין כי ברי מספר על דיון שהיה עם מס הכנסה בשנת 91'. בעדותו בביה"ד מאשר התובע כי בעבר היו דיונים עם מס הכנסה - אך דיונים שגרתיים, בעוד שבמקרה זה מדובר היה בדיון שכלל תביעה לתשלום, ומכל מקום כך הבין הוא כי מייחסים לו העלמת הכנסות, ולפיכך - נלחץ. מעדות ברי עולה כי לא היו בעבר בעיות, אלא רק דיונים. .2הארועים טרם 17.3- אין חולק כי על הפגישה ב- 17.3נודע לתובע כשבוע-שבועיים קודם (נ/ 1עמ' 1, נ/ 4עמ' 4). ברי טוען כי כשבוע לפני 17.3נפגש עם התובע ומסר לו על הפגישה, ומאז לא היה לו קשר עם התובע. התובע טוען כי היה בלחץ, כל הזמן היה ממש לחוץ, ישב עם ברי הרבה פעמים ודנו בענין וליקטו חומר. - הסברו ותאורו זה מתייחס עפ"י קונטקס הדברים לשבוע-שבועיים טרם 17.3.96(עמ' 1לנ/1), ולא לכל התקופה מדצמבר. כאמור, לראשונה בתביעתו טוען הוא כי יום לפני הארוע היה מתוח מאוד. כך גם בתצהירו. גרסתו זו נסתרת מיניה וביה מדבריו ב- 6/96(נ/1), וגם מעדותו בביה"ד עולה כי עם קבלת ת/ 1נלחץ. עוד הבהיר בעדותו כי אחרי כל ישיבה עם מס הכנסה, החל מ- 12/95- התברר לו שהמצב הולך ומחמיר. התובע טען בעדותו כי חודש לפני הארוע אמר לו ברי שב- 17.3יקבל שומות לפי מיטב השפיטה, כי מדובר בפגישה לסיום דיון ואף טען כי היה אצל ברי יומיים-שלושה לפני הארוע (עמ' 6, שורות 26-27) - גרסה הסותרת כאמור את הודעת ברי עצמו. בעדותו טוען התובע כי "ידעתי כל הזמן שרוצים להגדיל לי את השומות" (עמ' 7שורות 14-13) וכי כל פתק שהוא מקבל ממס הכנסה הוא נלחץ ומרגיש לא טוב (עמ' 7שורות 6-5), "זה עולה לי בבריאות אם אני הולך למס הכנסה" (עמ' 7שורות 7-26). גם אם נתעלם מנ/ 1- ברור מעדות התובע בפנינו כי היה מצוי במתח ובלחץ מינואר 96'. דבריו בהודעתו, שנאמרו בטרם קבלת סיוע משפטי, לפיהם היה "כל הזמן ממש לחוץ" - מקובלים עלינו כתאור מצבו עובר ל-.17.3.96 .3הרגשת התובע יממה לפני 17.3.96- מעניין כי עד להליך בביה"ד לא ניתן כל בטוי לטענתו בדבר כאבים רק ביממה שקדמה לארוע. יצויין כי בגרסתו זו מנסה התובע לבטל לחלוטין דבריו כאמור בסעיף 2לעיל לפיהם מדובר בתקופה של כחודשיים בה היה ממש לחוץ ולבטל הטענה בדבר מתח מתמשך שיש בו כדי לשלול הכרה בארוע כפגיעה בעבודה (טענה שהובהרה כאמור במכתב הדחיה של הנתבע). בחדר מיון צויין כי יום לפני הארוע חש "צריבה" בחזה שבאה והלכה, נמשכה רצוף בלילה, לוותה בהקאות וביום הארוע חזרה הרגשה זו. מעניין כי ביח' לטפול נמרץ ביום 17.3.96בשעה 00:15, כשעתיים לאחר קבלתו, מתאר התובע את קורותיו יום קודם ובאותו יום, וכן פרטים נוספים לגביהם נשאל. אף שההתרחשות הרפואית לא תוארה ע"י התובע בנ/1, משתוארה ע"י התובע עם קבלתו לביה"ח, ברי כי מתארת היא מצב אמיתי ובזמן אמת. משכך - אין ביום 17.3.96כל ארוע חריג אלא עוסקים אנו באשפוז ביום זה בגין כאבים בחזה מהם סבל עוד ב- 16.3ואוטם שכנראה פקד אותו ביום .16.3אין לומר כי האוטם הוא הארוע התאונתי, אלא האוטם יכול שיהא תוצאה של ארוע תאונתי. .4אנמנזה - אין תימה שהתובע לא ציין דבר בביה"ח, עם אשפוזו. כך קרה, לא רק משום שמצבו הרפואי היה קשה וסבל מכאבים - שכן למרות כאביו ידע ליתן פרטים אחרים. כך קרה מן הטעם שלמעשה לא קרה כל דבר ביום הארוע או יום וטרם הארוע. התובע אינו מציין, יחד עם תאור הכאבים וההקאות, משכם, ותדירותם ביממה האחרונה, כי היה לחוץ מאוד ביממה זו. העדר טענה כזו מסתבר דוקא עם העובדה שהתובע בהודעתו, וכך אף התרשמותנו מעדותו - היה לחוץ מאוד במשך החודשיים שקדמו לאשפוזו, לחץ שבהכרח גבר עם התקרב הדיון במס הכנסה - אך עדיין לחץ ממשי ומתמשך. .5העובדה כי דרישת שלטונות המס בדיעבד הובררה כלא נכונה (נטען כי היא "שקרית וחסרת כל בסיס"?!) אין בה דבר כדי לקבוע "חריגות" לארוע, שלא היה. עוד נזכיר כי התובע לא "הואשם" בדבר, אלא נעשתה לו שומה, לפי שקול דעתו המקצועי של מפקח שטיפל בתיקו. .6לא הובהר בגרסת התובע מהו הארוע שארע לו ב-17.3, שהרי אשפוזו-מחלתו, אינם ארוע. אין גם ספק כי התובע לא השתתף בכל פגישה באותו יום, ואף לא אמור היה ליטול חלק בפגישה זו. התובע אף לא ידע תוצאות הפגישה בטרם אושפז. כך או כך - אין עסקינן בארוע תאונתי ביום זה ואף לא ביום הסמוך לו אלא רק בתוצאה הרפואית, שהארוע אליו מבקשים לקשור אותו אכן היה בסמיכות, אך לאחר התוצאה הרפואית, ולא לפניה! משלא הוכח כל ארוע ודאי לא ארוע תאונתי, ומשעסקינן במתח נפשי על פני זמן ממושך - ודאי אין עסקינן בארוע או בארוע חריג. בקביעתנו מבהירים אנו כי לא שוכנענו בקיומו של ארוע ודאי לא חריג בחיי עבודתו של התובע, גם אם עסקינן בקביעה שהיא סובייקטיבית. דהיינו, לא רק משום שענין לנו עם אדם שמתעצבן ומתרגש מהר (-כנחתום המעיד על עיסתו) אלא שלא תואר על ידו ארוע חריג ואפילו לא לחץ מיוחד או התרגשות רבה ביום ה- .16.3כל שתואר הוא מצב רפואי שונה ומיוחד, על רקע מתחים ולחצים מתמשכים. ואם אכן היה נרגש/לחוץ במיוחד - הכיצד אין זכר לאלה באנמנזה?! .7אין גם לקבל טענת התובע ברמה העקרונית. עובד עצמאי עניינים שונים לו עם לקוחותיו, ספקיו, והרשויות השונות. מחלוקת עם שלטונות המס היא ענין מצוי ואולי אף ענין שגרתי. אין לומר כי קושי שיש לעובד עצמאי עם שלטונות מס הכנסה או המוסד לביטוח לאומי יש בו משום ארוע מיוחד או חריג. דהיינו, אף לולא האמור בהכרעתנו לעיל - גם לענין עצמו לא היינו נוטים לראות ארוע חריג. .8לאור כל אלה, משלא הוכח קיומו של ארוע, ודאי לא חריג, ומשהוכח בפנינו מתח מתמשך בו היה התובע נתון כחדשיים טרם הארוע - נדחית התביעה. אין צו להוצאות.מיסיםדיוןהתקף לב / אוטם שריר הלבמס הכנסה