זניחת מקום העבודה

ההלכה היא, כי ניתוק קשר עבודה בין על ידי פיטורים ובין על ידי התפטרות מחייב הבעת כוונה ברורה וחד משמעית מצד המעביד או העובד. מקרה חריג הינו זניחת העבודה כאשר הנטל להוכיח את הטענה של זניחת העבודה מוטל על כתפי זה הטוען אותה. (דב"ע שמ/96- 3מרסל בכר נגד יעקב, עבודה ועו"ד ארצי כרך יג (1), 4). נטל זה הינו נטל כבד הרובץ לפיתחו של המעביד. אין חולק כי התובע לא הודיע לנתבע על התפטרותו. טענת הנתבע הינה שיש לראות בהתנהגותו זניחת העבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זניחת מקום העבודה: .1בכתב התביעה המתוקן מבקש התובע לפסוק לו פיצוי פיטורים, פיצוי הלנת פיצוי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, ודמי מחלה. הנתבע בכתב הגנתו, דחה את זכאותו של התובע לכל רכיבי תביעתו. .2התובע עבד אצל הנתבע כפועל בבית המלאכה לשיש. הצדדים חלוקים מתי החל התובע את עבודתו. לטענת התובע, היה זה בשנת 1980ולטענת הנתבע, היה זה בשנת .1984הצדדים גם נחלקו באשר למועד ואופן סיום העבודה. לטענת התובע, סיים את עבודתו בתחילת חודש מארס 1996, בשל פיטוריו ולטענת הנתבע, בינואר 1996, זנח התובע את העבודה. אופן סיום העבודה (זכאות לפיצוי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת). .3התובע הציג אישורי מחלה שצורפו כנספחים ב-ה, לכתב תביעתו המתוקן ונתקבלו על ידינו. אישורים אלה, תוקפם הינו, מיום 17/01/96ועד .29/02/96לטענת התובע, ביקש לאחר תקופת המחלה לשוב לעבודה אך הנתבע סירב לקבלו. .4לטענת הנתבע, שכר התובע חנות כבר בשלהי שנת 1995בה התכוון להקים עסק שיעסוק בין היתר בצילומים ובגרפיקה. התובע החל לעבוד בחנות זו, בתחילת 1996ובכך למעשה זנח את העבודה. עוד טען הנתבע כי האישורים הרפואיים אותם הציג, אינם אמיתיים. עוד טוען הנתבע, כי לא פיטר את התובע והוא נכון לקבלו לעבודה כאז כן עתה. .5הנתבע פנה למזכיר אגודת פועלי הבנין בדימונה, מר טימסית, בספטמבר 1995ובנובמבר 1995, תוך שהוא מלין על העדרויותיו ואיחוריו של התובע, וביקשו לזמן את התובע לבירור: "ובמידה ולא נאלץ אנו לפטרו מהעבודה". שני הצדדים נתלו במכתב זה מנובמבר 1995, כאשר כל אחד מפרשו לשיטתו. מר טימסית, נפגש עם בין התובע והנתבע ובמעמד שלושתם נכתב סיכום הדברים מיום 01/01/96, שנחתם על ידי התובע, הנתבע ומר טימסית ונקבע וכך נקבע בתמצית: א. התובע יקבל הפרשי שכר בגין שנים קודמות ביחס לחופשה והבראה בסך של 7000ש"ח בשבעה שיקים דחויים. ב. שכרו של התובע לכל שעת עבודה יעלה ל- 14ש"ח. ג. התובע יחתים כרטיס נוכחות, והוא מתחייב להתיצב בעבודה כל יום בשעה 07.00בבוקר, ועליו להודיע על כל העדרות צפויה לפחות יום אחד לפני אותה העדרות. ד. התובע יצבור זכויות "סוציאליות כמו חופשה + הבראה" החל מינואר .1996 .6ביום 21/01/96, כתב מר טימסית לתובע כדלקמן: "בתאריך הנ"ל התקיים בירור משמעתי במ.פ. דימונה, בסיכום הבירור הוחלט ונחתם על ידך ועל ידי מעסיקך בנוכחותי שהמעסיק לפי הסיכום התחייב לשנות מס' הטבות בשכרך ומבחנתך התחייבת לשנות את תפוסי התנהגותך בעבודה כמו לבוא בזמן לעבודה ולא להעדר בלי אישור מעבידך. לצערי הרב מעבידך פנה אלינו בתאריך 17/1/98והתלונן שאתה לא מקיים את התחייבותך וממשיך להעדר ולא להופיע בזמן לעבודה ללא אישור וזה בזמן שמעסיקך קיים בפועל את כל ההסכם כלפיך. אנו רואים זאת בחומרה רבה, עקב הנזקים העצומים שאתה גורם למעסיקך זה שאתה ממשיך להעדר מהעבודה ללא אישור. לידעתך במידה ולא יהיה שינוי בהתנהגותך יהיה מעסיקך רשאי לפטר אותך ללא פיצוי פיטורין ולחייב אותך בהודעה מוקדמת". .7לטענת הנתבע, התיצב התובע בסוף חודש פברואר-תחילת חודש מארס וסיפר לו כי היה חולה והגיש לו תעודות רפואיות. התובע טען, (סעיף 18לתצהירו), כי מסר למר טימסית אודות מחלתו ומהאחרון נודע לו שהנתבע התלונן על העדרויותיו, מבלי שיידע את מר טימסית כי סיבת ההעדרות היא מחלה. .8לטענת התובע, אכן התכוון להקים עסק בתחום הגרפיקה אך לא היה בכך כדי לפגוע בעבודתו אצל הנתבע. עסק זה, הופעל על ידי אחותו גב' מרים שהעידה בפנינו. בהמשך עדותו, לאחר שהוצג לו שיק ועליו מופיע חתימתו של התובע כמנהל כללי של העסק, הוא אישר ששימש כמנהל כללי של העסק וכי החנות, בה התנהל העסק, נשכרה בנובמבר 1995, אך לטענתו, נפתחה למעשה רק ביוני 1996עת ניתן לה רישיון. .9ההלכה היא, כי ניתוק קשר עבודה בין על ידי פיטורים ובין על ידי התפטרות מחייב הבעת כוונה ברורה וחד משמעית מצד המעביד או העובד. מקרה חריג הינו זניחת העבודה כאשר הנטל להוכיח את הטענה של זניחת העבודה מוטל על כתפי זה הטוען אותה. (דב"ע שמ/96- 3מרסל בכר נגד יעקב, עבודה ועו"ד ארצי כרך יג (1), 4). נטל זה הינו נטל כבד הרובץ לפיתחו של המעביד. אין חולק כי התובע לא הודיע לנתבע על התפטרותו. טענת הנתבע הינה שיש לראות בהתנהגותו זניחת העבודה. .10עדותו של הנתבע עשתה עלינו רושם מהימן והיא נתמכת גם בעדותו של מזכיר מועצת הפועלים, מר טימסית. אכן לא דבר רגיל שמזכיר מועצת הפועלים בא להעיד מטעם המעביד, אך כך אירע בעניננו. עדותו של התובע לפיה, הוא זה שפנה למזכיר מועצת הפועלים (פרוטוקול עמ' 2שורות 21-18), אינה מתיישבת עם הדברים שמסר מר טימסית ולפיהם את הבירור יזם דווקא הנתבע (פרוטוקול עמ' 7שורות 12-13). דבריו של התובע לפיהם מסר למר טימסית שהעדרויותיו במהלך חודש ינואר-פברואר 1996, היו בעטיה של מחלה, אף הם אינם מתיישבים עם עדותו של מר טימסית לפיהם לא שמע על הסבר שענינו מחלה לאחר סיכום הדברים מיום 01/01/96(פרוטוקול עמ' 6שורות 4-5). התובע חזר בו מהדברים שמסר בפתח עדותו, לפיהם היה עובד של אחותו רק לאחר שהוצג לו שיק מיום 20/01/96, עליו הוא חתום כמנכ"ל העסק. דברים אלה אף אינם מתיישבים עם דברי אחותו לפיהם היא שימשה בתחילה כעובדת נקיון ואילו אחיה ניהל למעשה את העסק. נציין כי התרשמנו שאחותו של התובע אינה בקיאה באופן ניהול העסק וידיעותיה כמו גם יכולותיה, מוגבלות ביותר. לעומת זאת, עדותו של הנתבע, נתמכת בעדותו של מר טימסית, ועשתה עלינו רושם מהימן. לפיכך, אנו מעדיפים אותה על פני עדותו של התובע. .11דבריו של התובע, לפיהם, החל העסק לפעול רק בחודש יוני 1996, אינם מתיישבים עם דברי אחותו לפיהם, כבר בינואר 1996, החלו לפעול בעסק, ומינואר 1996, כך העידה האחות, עסקה בניקיון העסק. אם העסק לא היה פעיל מה הטעם היה לנקותו מאותו עת ואילך, על כורחך אתה מגיע למסקנה כי העסק החל לפעול מינואר .1996האחות גם ציינה כי בינואר 1996, היה התובע בעסק וכי החל ללמדה את מלאכת הצילום עליה היא מופקדת כיום. נציין כי התובע חתום על שיק מהתאריך 20/01/96, כאמור. נחזור ונזכיר כי חוזה השכירות של החנות, עליו חתום התובע, תוקפו מיום 01/12/95ואילך עת קיבל את החנות לחזקתו. .12נוכח כל האמור, אנו מקבלים איפוא את גירסתו של הנתבע לפיה, לא פיטר את התובע. מחומר הראיות כאמור לעיל עולה כי התובע למעשה פתח עסק בראשית שנת 1996ואנו דוחים את גרסתו כאילו החל העסק לעבוד רק ביוני .1996יש לזכור כי קבלת עבודה אצל מעביד יתכן ויראו בה ביטוי לכוונת עובד להתפטר וביחוד עת ברור שקבלת העבודה האחרת אינה מתיישבת עם המשך קיומם של יחסי עובד ומעביד בעבודתו הקודמת. כך הדבר לגבי קבלת עבודה אחרת ובודאי במקרה של פתיחת עסק כאשר התובע הינו מנהלו ואילו העובדת האחרת (אחותו), לא היתה מוכשרת, אותה עת להפעיל או לנהל את העסק. בפרט יש לזכור כי העסק הינו בתחום הצילום והגרפיקה כאשר המומחיות בתחום זה, הינה, של התובע עצמו ואילו אחותו עסקה בתחילה לפחות (וזו התקופה המעניינת אותנו), בניקיון בלבד. ראה בענין זה דב"ע לח/2- 2בית החולים ביקור חולים נ' מגדלנה הגלברג פד"ע ט 276; דב"ע מח/13- 3המועצה המקומית ירוחם נ' מריק וולינסקי פד"ע יט 353; דב"ע מז/154- 3תמר מדמוני נ' המועצה המקומית נתיבות פד"ע .144עוד נקבע כי פתיחת עסק פרטי עשויה למנתק את יחסי העבודה אם פתיחתו והפעלתו אינם מתישבים עם קיום יחסי עובד ומעביד, וראה דב"ע ש"ן 45- 3מסלסי מרדכי נ' מועדון הים התיכון עבודה ארצי .696 .13לסיכום חלק זה, נוכח האמור, אנו קובעים כי התובע לא פוטר אלא זנח למעשה בחודש ינואר 1996, את העבודה. לפיכך, לא יהיה זכאי לפיצוי פיטורים וכפועל יוצא מכך, לפיצוי הלנה ואף לא לתשלום חלף הודעה מוקדמת. דמי מחלה. .14נוכח קביעתנו לפיה זנח התובע את העבודה במחצית חודש ינואר 1996עת החל לעבוד בעסק אותו פתח הוא לא זכאי לדמי מחלה ביחס למחצית השניה של חודש ינואר וביחס לחודש פברואר. לפיכך, דין תביעתו ברכיב זה להידחות. פדיון חופשה והבראה. .15באשר לפדיון חופשה שנתית ולדמי הבראה, הרי בגין אלה קיבל התובע בינואר 1996, תשלום של 7000ש"ח במסגרת סיכום הדברים שנערך במעמד שלושתם ב .01/01/96יש לזכור שהתובע זכאי לדמי הבראה רק ביחס לשנתיים האחרונות והזכאות ביחס לתקופה שקדמה, אינה ניתנת לפדיון על פי סעיף 6א לצוו ההרחבה שקבע את הזכאות לדמי הבראה ולפדיון זכות נלווית זו. .16באשר לימי החופשה, הרי הזכאות בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית מתיישנת וימי חופשה שלא נוצלו יורדים לטמיון. במקרה דנן, בשים לב לשכרו של התובע, הרי זכאותו למירב ימי הבראה במשך השנתיים האחרונים, בצירוף פדיון מירב ימי החופשה שלא ירדו לטמיון אינם מגיעים ל- 000, 7ש"ח ששולמו לו בינואר .1996לפיכך, ומשלא הוכח שהתשלום עליו הוסכם בסיכום הדברים מיום 01/01/96, אינו עבור השנים האחרונות הרי יש לומר שהתובע קיבל את מלוא זכאותו. מכך שנרשם (בסיכום הדברים מיום 01/01/96), כי התובע יחל לצבור זכויות מיום 01/01/96, ניתן ללמוד שהזכויות בגינן שולם לו 000, 7ש"ח הינן כל אלה להן היה זכאי עד אותה עת. לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע גם ברכיבים של חופשה והבראה. .17למסקנה זו, נגיע גם אם נלך בדרך אחרת. סיכום הדברים מיום 01/01/96, למעשה מהווה ויתור בדיעבד על כל זכויות החופשה וההבראה שנצברו לזכות התובע. הסכם זה, יש ליתן לו תוקף בין היתר מכח האוטונומיה של הרצון החופשי המוגנת ומעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. טענת התובע בענין זה תהיה כי לפנינו הסכם לויתור על זכות קוגנטית, שאינה ניתנת לויתור ולכן אין לו תוקף. הזכויות לימי חופשה כמו גם לדמי הבראה הינן, קוגנטיות, ועל כך אין חולק. יחד עם זאת, במקרה דנן, סיכום הדברים מיום 01/01/96, הינו,ויתור בדיעבד וויתור כזה על אף האמור בחוק חופשה שנתית יש לו תוקף מאחר וכבר הגיע זמן מימושה של הזכות. וראה ע"א 378/70עזבון המנוח משה שהד נ' צבי דרדיקמן פד"י כה (2) 182, ממנו עולה אבחנה בין ויתור מראש על זכות קוגנטית לו אין תוקף, לבין ויתור בדיעבד, לאחר שהגיע מועד ממוש הזכות, שלו יש תוקף. .18סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך - 500, 1ש"ח. התפטרות בדין מפוטר