חובת ביטוח עובדי מוסדות ההסתדרות הכללית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת ביטוח עובדי מוסדות ההסתדרות הכללית: הרקע וההליכים שבפנינו התובעת עבדה אצל הנתבעת ("כללית") בתקופה 10/1971- 28/4/1974, עת הסתיימה עבודתה מרצונה (ס' 16, נספח ז' לתצהיר גולני) ולאחר מכן ב- 31/8/1975- 31/12/2005 עד פרישתה לגמלאות (נספחים א' ו-ח' לתצהיר התובעת, נספחים ח' ו-י' לתצהיר גולני (התקופה הרלוונטית להליך). בין יתר תפקידיה שימשה התובעת כאחות ובתפקידה האחרון כמנהלת ביה"ס לסיעוד. התובעת היא תושבת וחברת קבוצת שילר ("הקיבוץ") והיתה כך גם בתקופה הרלוונטית לתביעה. ביום 14/3/2010 הגישה תביעה נגד כללית ובעיקרה, טענה כי כללית לא הפרישה עבורה דמי גמולים (לא ביטחה אותה בקג"מ) עבור התקופה שהחל מ- 1975 ועד 8/1991, בניגוד למתחייב מההסדרים החלים בכללית. לטענתה, משהופסקה עבודתה עקב הגיעה לגיל פרישה, ומשכתוצאה ממחדלה של כללית לא היה לה הסדר פנסיה מלא כדין, הרי שהיא זכאית לפיצויי פיטורים וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ביום 25/5/2010 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן ע"פ החלטת ביה"ד. ביום 14/7/2010 כללית הגישה כתב הגנה מטעמה. כן הגישה בקשה להתיר לה להגיש הודעת צד ג' כנגד הקיבוץ כשעיקר טענותיה כדלקמן: בהתאם להנחיות ההסתדרות שהיו רלוונטיות עד לשנות ה- 90, כללית העבירה את שכר התובעת לרבות את דמי הגמולים בגינה לקיבוץ, הלכה למעשה הקיבוץ היה המבטח הפנסיוני של התובעת והוא זה שאמור לשאת בתשלום פנסיה / תשלום פ"פ, לכללית זכות השבה מצד ג' / שיפוי / פיצוי בגין כל סעד שייפסק כנגדה, ככל שייפסק. ביום 6/9/2010 התירה כב' הרשמת ריכטמן משלוח הודעת צד ג' וזאת בהיעדר תגובה אלא שבהתאם לבקשה מוסכמת לביטול החלטה זו (20/9/2010) בוטלה ההחלטה (מיום 17/11/2010) ולאחר עיון בבקשה ובתגובה נדחתה הבקשה מן הטעם שהיחסים בין צד ג' לכללית אינם יחסים שבסמכות העניינית של ביה"ד. כללית הגישה ערעור על החלטה זו ומשהוחלט להחזיר התיק לבי"ד זה (ע"ע 59294-11-10, פס"ד מ- 14/12/2010) קבעה כב' השופטת אגסי כי "לאור ההודעה המשותפת של הצדדים והסכמתם לקבלת הערעור (כך ש)המבקשת תהיה רשאית להגיש הודעת צד שלישי כנגד קיבוץ שילר" (ע"ר 59095-11-10, פס"ד מ-1/2/2011). ביום 16/5/2011 הוגש כתב הגנה מטעם הקיבוץ. ביום 18/10/2011 הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת. ביום 26/12/2011 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם כללית ובהם תצהיר זכי בניאט (מנהל כוח אדם בנתבעת וטיפל גם בתשלום המשכורות לעובדים חברי קיבוציים במחוז צפון; "זכי"), יחיאל נרקיס (מילא בין היתר את תפקיד מנהל משאבי אנוש במחוז מרכז; "נרקיס"), משה דיין (שימש מאז 1974 בתפקידים שונים בתחום פרט ושכר ובין היתר כחשב שכר, מנהל מדור משכורת, סגן ומ"מ מנהל חשבונות ראשי ועוזר מנהל ביה"ח סורוקה עד 1994 ומאז 2006 מונה לתפקיד ממונה פרט ושכר במחוז חיפה והגליל המערבי; "דיין") וגור גולני ("גולני"). כן הוגשה בקשה לזימון 5 עדים שנדחתה ולגביה נקבע כי העדויות - ככל שרלוונטיות יוגשו במסגרת תצהירים. ביום 22/1/2012 הוגש תצהיר עדות משלים של גולני וביום 24/1/2012 הוגשו גם תצהיריהם של ביריה גוטשטיין (אחראית על הטיפול בנושא ההתחשבנות עם הקיבוצים; "ביריה"), מלכה מנחם (במסגרת תפקידה כמנהלת חשבונות היתה אחראית על נושא ההתחשבנות עם הקיבוצים השונים אשר כונו אז המשקים; "מנחם"); תצהיר בועז אפלל (עוסק בתחום הביטוחים בקיבוץ יפתח כולל ביטוח רכוש ופרט; "אפלל"). ביום 13/8/2012 הוגשו תצהירי הקיבוץ ובהם תצהיר הגב' מרים יעקב (מנהלת הקהילה של הקיבוץ החל מ- 9/2010; "יעקב") ומר יהודה רבד (מנהל החשבונות של הקיבוץ משנת 1967; "רבד"). ביום 11/10/2012 הגישה כללית ראיה נוספת לתיק (תקנון הקיבוץ) שצורפה לתצהיר גולני. ביום 7/11/2012 הגישה כללית בקשה לצירוף מסמכים לתצהירו של גולני (בצירוף המסמכים) ונוכח עיתוי הבקשה (טרם הדיון) נעתרנו לה. ביום 19/11/2012 התקיים דיון הוכחות. יצויין כבר עתה, כי במהלך הדיון ביקש ב"כ התובעת להוציא את תצהירי עדי הנתבעת (למעט של גולני) מטעמי יעילות, משזמן החקירות עלה על הזמן שהוקצב לכך ובשל חוסר הרלוונטיות בעדותם. ב"כ הקיבוץ לא התנגד לבקשה וב"כ כללית התנגד לה מהטעמים כמפורט שם (עמ' 33-34 לפרוטוקול). לאחר ששקלנו הטענות קבענו כי התצהירים יעמדו על כנם ויישארו בתיק, כל ב"כ יחקור העדים לפי שיקול דעתו ומשאין קושי לציין בטיעוניהם המשפטיים את מה שברור על פניו ממסכת הראיות של הנתבעת ומתצהירי המצהירים שטרם נחקרו, ודאי כשנטען שאינם רלוונטיים. עם זאת, משחלף הזמן שהוקצב לחקירות ותוך הארכת זמן קצרה לשם מיצוי החקירות, נכון היה ביה"ד ליתן לפי בחירת ב"כ התובעת לחקור עד או שניים לפי רצונו. לאחר הפסקה לבקשת הצדדים, וויתר הקיבוץ על חקירת המצהירים ביריה ואפלל כש"הוויתור הוא מבלי להביע הסכמה במה שנאמר בתצהיריהם בכדי לייעל ולא לחזור לאור הזמן הקצר שנקצב", העדים שוחררו (עמ' 36). בסופו של יום, נחקרו על תצהיריהם: התובעת; גולני ונרקיס (מטעם כללית); רבד ויעקב (מטעם הקיבוץ). ביום 3/12/2012 התקיים דיון נוסף ובו סיכמה התובעת את טענותיה בע"פ ובכתב. כללית הודיעה כי היא חוזרת על טענותיה שבכתב ההגנה והגישה סיכומים בכתב תוך שביקשה לצרף פרוטוקולים של חקירות נגדיות בתע"א 3403/09 אביה ברק נ' שירותי בריאות כללית שם נחקרו עדי הנתבעת שלא נחקרו בהליך זה. ב"כ התובעת וב"כ הקיבוץ התנגדו לבקשה (מהנימוקים כמפורט, עמ' 50 לפרוטוקול). ב"כ הקיבוץ גם ביקש להגיש סיכומיו בתוך 30 ימים. בנסיבות, קבענו כי כללית תגיש תשובה לסיכומים בכתב שהגישה התובעת ויצורפו לה הפרוטוקולים כמבוקש. כן קצבנו המועדים להגשת יתר הסיכומים בתיק (עמ' 51 לפרוטוקול). ביום 13/12/2012 הגישה כללית השלמת סיכומים בע"פ. ביום 18/12/2012 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת. ביום 3/1/2013 הוגשו סיכומי הקיבוץ. ביום 14/1/2013 הגישה כללית סיכומי תשובה לסיכומי הקיבוץ. טענות הצדדים בתמצית טענות התובעת - תנאי העסקתה בכללית מוגדרים בחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות ("החוקה") ובהסכמים מיוחדים אשר מסדירים את תנאי העסקתם של אחים ואחיות בכללית; מכוח ס' 1 בפרק 19 לחוקה זכאית התובעת להיות חברה בקג"מ וחובה היתה על כללית להפריש עבורה את דמי הגמולים לקג"מ; החוקה היא הסדר קוגנטי בין העובד למעביד, הזכויות מכוחו הן של התובעת (ולא של הקיבוץ) וכללית אינה יכולה להתנות עליו באופן חד צדדי או לקבוע עבור העובד מה ייעשה בכספיו; קובץ ההנחיות של כללית המחריג לכאורה תשלומים לתובעת כחברת קיבוץ הוא ברמת כללית ולא ברמת ההסתדרות הכללית והוא נסוג מפני החוקה ולראיה, בשנת 91 החלה כללית להפריש הכספים לתובעת (עמ' 49 לפרוטוקול, סיכומים); הוראת תשלום דמי גמולים אינה ניתנת להתנאה שכן היא מעוגנת בחוקי המגן, גם כללית אינה חולקת על עצם החובה להפריש גמול לפנסיה (סיכומי התובעת); כללית לא הפרישה עבור התובעת את דמי התגמולים לקג"מ החל מראשית העסקתה (למעט עבור 3 חודשים ב- 1981), אלא רק החל מ- 8/1991 (נספח ד' לתצהירה); כחברת קיבוץ התובעת לא עסקה בתנאים הסוציאליים המגיעים לה; משכורתה וכל מענק ששולמו לה נכנסו ישירות לחשבון הקיבוץ, תלושי שכרה הועברו לגזברות הקיבוץ והוא שדאג לכלכלתה ולכן לא היתה מודעת לאי הפרשת הסכומים (ס' 10 לתצהירה); רק בסמוך לסיום עבודתה הודיעה לה קג"מ על קצבת הפנסיה הזעומה שעתידה לקבל (13/7/2005) אז פנתה לוועד העובדים (נספח ו' לתצהירה), וביקשה להאריך תקופת העסקתה אלא שבקשתה נדחתה והיא נאלצה לפרוש ב- 12/2005; עם פרישתה לגמלאות אושרה לה פנסיה חודשית בשיעור 34.67% מן השכר הקובע (נספח ז' לתצהיר התובעת); עקב זאת נאלצת התובעת לעבוד לאחר פרישה (ס' 35 לתצהירה); חרף הכנסותיה הנוספות (ס' 25 לתצהירה) מצבה הכלכלי אינו שפיר, הקיבוץ אינו מעביר לה תשלום פנסיה מעבר לפנסיה שמקבלת מקג"מ; נוכח מצבה הכלכלי גם לא התאפשר לה לשכור עו"ד לצורך הגשת תביעה בסמוך לפרישתה מכללית (רק לאחר שהמשרד שמייצג אותה הציע הסדר ייצוג כללי לכל ציבור האחיות שפרשו מכללית עם "פנסיה פגומה" באופן שלא חייב אותה בהוצאות כספיות משמעותיות, התאפשר לה להגיש התביעה); לאור העובדה שהנתבעת לא מילאה חובתה בהתאם להסכם הקיבוצי, ללא הסכם או אישור הפוטר אותה מכך ומשהזכות הפנסיונית של התובעת נמצאת בחסר, על כללית לשלם לה פיצויי פיטורים בגין התקופה שבה לא היתה מבוטחת בקג"מ (תחילת העסקתה ועד 8/1991 ובקיזוז 3 חודשי הפרשה בשנת 1981) ובסה"כ, 179 חודשים X8.33% X השכר הקובע (21,671 ₪) ובסה"כ 323,130 ₪ בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 1/1/2006 ועד למועד שבו ישולמו הפיצויים בפועל ולחלופין, הפרשי ריבית והצמדה; (בסיכומיה טענה כי בתביעה נפלה טעות, תקופת התביעה הנכונה 189 חודשים ( 8/1975- 7/1991) וסכום התביעה הנכון 341,181 ₪, והשאירה הענין לשק"ד ביה"ד); עם פרישתה לגמלאות - שולמו לה מענקי פרישה (ס' ח' לתצהירה). טענות כללית - ע"פ חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, עובדי כללית מבוטחים בקג"מ אך לעניין עובדים שהם חברי קבוצות וקיבוצים ניתנה הוראה ע"י ההסתדרות לפיה יש להעביר את דמי הגמולים ישירות לקיבוץ העובד; חוקת העבודה היא הסדר קיבוצי ומשכך, כללית הייתה רשאית לשנותו; מה גם שבתקופה כאמור פעלה הנתבעת (וכך גם הקיבוץ) כחלק ממפעל ההסתדרות (ס' 17 לכתב הגנה); מערכת היחסים בין הקיבוץ לחבריו מוסדרת בתקנון הקיבוץ המהווה חוזה בין הקיבוץ וחבריו וע"פ התקנון והנחיות התנועה הקיבוצית (שהקיבוץ חלק ממנה) נדרש החבר להעביר לקופת הקיבוץ כל תשלום או הטבה שקיבל לרבות הזכויות הסוציאליות, בהתאם כל חבר קיבוץ נדרש לתת לכללית את חשבון הקיבוץ לצורך תשלום המשכורת עבור עבודתו ומנגד, חבותו הכלכלית של הקיבוץ משתרעת עד לאריכות ימיהם של חברי הקיבוץ והם זכאים לתשלומי פנסיה מהקיבוץ עם הגיעם לגיל פרישה; לעניין דמי הגמולים בפרט, לפי ההסדר שנהג עד לתחילת שנות ה- 90, במסגרת התשלומים ששילמה כללית לקיבוץ נכלל גם תשלום חלק המעסיק בדמי הגמולים בשיעור 12% (6% תגמולים + 6% פיצויים) (או בשיעורים נמוכים) ואז נעשתה התחשבנות בין הקיבוץ ובין כללית (ס' 14.9-10 לכתב הגנה); בתחילת שנות ה- 90, שונו ההנחיות ומאז העבירה כללית את הסכומים ישירות לקג"מ תוך שניכתה את חלק העובד (ס' 14.11 לכתב ההגנה); כך לגבי כל הקיבוצים וחברי הקיבוצים (עובדי הכללית) ללא יוצא מן הכלל (טענת "נוהג"); כך הוסדרו גם הזכויות הפנסיוניות של התובעת בגין מלוא תקופת עבודתה: ביום 4/12/1977 התובעת נתנה הוראה בלתי חוזרת ולפיה: "...הנני מבקשת להעביר כל חודש את המשכורת (וכל סכום אחר שיגיע לי בקשר לעבודתי) למזכירות קיבוץ שילר. תוקף הוראה זו עד להודעה חדשה מצידי" (ס' 17- 21, נספח ט', לתצהיר גולני), עד 8/1991 היתה מבוטחת על ידי הקיבוץ והחל מ- 8/1991 הופרשו עבורה הכספים ישירות (ס' 16 לכתב ההגנה, נספח ו' לתצהיר גולני); התובעת ידעה / היה עליה לדעת כי לא בוטחה בקג"מ לפני 1991, כי זכויותיה מוסדרות בקיבוץ וכי משכורתה ובכלל זאת דמי הגמולים, הועברו ישירות אל הקיבוץ בהתאם להוראתה; התובעת יָשנה על תביעתה וכעת נדרשת כללית לאתר מסמכים וראיות שקשה להשיגן לגבי שנות ה-70 וה-80, חלק מעובדיה הרלוונטיים אינם עוד עובדים וחלקם נפטרו או שהם מבוגרים וכתוצאה מכך נגרם לכללית נזק ראייתי מהותי, השיהוי הממושך פוגע בציפייתה הלגיטימית שלא להִתבע (פס"ד תלמוד תורה); התובעת מבקשת להנות מכפל זכויות, הזכות לפנסיה והזכות לפ"פ ללא ביסוס (ס' 14.8 לכתב הגנה); דין התביעה להדחות מחמת שיהוי ו/או השתק ו/או מניעות ו/או וויתור ו/או חוסר תום לב ו/או עשיית עושר ולא במשפט; התביעה לתשלום דמי גמולים התיישנה ודינה להידחות. לחלופין, בסיום עבודתה שולם לתובעת מענק פרישה בסך 380,548 ₪ כדלקמן: 179,486 ₪ (2.33%) ומענק בגין אי ניצול דמי מחלה בסך 201,062 ₪ (ס' 15 לכתב הגנה, ס' 22, נספח י' לתצהיר גולני). לפיכך יש להעמיד שיעור הפיצויים על 6% בלבד (שכן מענק 2.33% שקול להשלמת פ"פ) ולקזז מכל סכום שייפסק את הסכומים ששולמו לתובעת בגין מענק דמי מחלה ו/או לחייבה להשיבם לכללית בצירוף הפרשי ריבית והצמדה [שכן ניתן רק לפורשים לגמלאות ולא לעובדים שפוטרו מעבודתם (ס' 10 לסיכומים בכתב)]; התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה; אין מקום לחייב כללית בהפרשי הצמדה וריבית לנוכח השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה. טענות הקיבוץ - אין לכללית עילת תביעה/יריבות אישית עם הקיבוץ, בפרט אין עילת תביעה בגין השבה; תביעת כללית לוקה בהתיישנות, שכן כבר בשנת 1991 ידעה כי לתובעת עילת תביעה נגדה ובכל מקרה ידעה 7 שנים ויותר לפני ששלחה את הודעת צד ג' כי אחיות, חברות קיבוצים שעבדו אצלה תובעות או מתכוונות לתבוע אותה בגין מחדליה להפריש דמי גמולים עד 1991; אשר לתובעת - כחברת קיבוץ היא נדרשה להעביר כל הכנסותיה אל הקיבוץ והקיבוץ היה מחויב לדאוג לצרכיה בכפוף לתקנון הקיבוץ, להחלטות האסיפה הכללית ו"לדינים הרלוונטיים" (ס' 3 לתצהיר יעקב); במסגרת המשכורות של התובעת שהועברו לקיבוץ, ככל שהועברו, לא היתה סיבה להעביר את דמי הגמולים שכן סכום זה היה על כללית להעביר לקרן ולא לעובד או לקיבוץ (ס' 7 לכתב הגנה) וככל הידוע לקיבוץ, דמי הגמולים הוסדרו במערכת היחסים שבין התובעת ובין כללית ואין לקיבוץ יד או מידע בנוגע להסדר זה (ס' 8 לכתב הגנה); הקיבוץ אינו מאשר קבלה בפועל של מלוא משכורות התובעת ודמי הגמולים וזאת בהעדר ראיות ומסמכים רלוונטיים; טענת כללית (כי דמי הגמולים הועברו במשך השנים לקיבוץ במקום לקרן וכעת אין לחייבה בתשלום נוסף וכפול) היא טענת "פרעתי" שיש להוכיחה ביחס לתובעת (פס"ד רחל אנטוורג). ולהכרעתנו - לאחר שבחנו טענות הצדדים וראיותיהם החלטנו לקבל התביעה בחלקה כפי שיפורט שלהלן: א. ההסדר בגין תשלום דמי הגמולים ס' 1 בפרק 19 לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות קובע כי על כללית לבטח עובדיה בקג"מ ולהפריש עבורם דמי הגמולים ללא יוצא מן הכלל. כללית לא הוכיחה כי קיים בחוקה סעיף המחריג עובדים שהם חברי קיבוצים. לפיכך מכוח החוקה ברי כי אין ולא היה לכללית פטור מביטוח התובעת / מתשלום דמי גמולים בגינה. עם זאת, חוקת העבודה היא הסדר קיבוצי שניתן להתנות עליו ואף לשנותו באופן חד צדדי. נכון הוא כי כל שינוי כאמור צריך שיעשה בשקיפות ובאופן ענייני. כך על אחת כמה וכמה בכל הנוגע לסוגיה שבפנינו, נוכח אופיים הסוציאלי של התשלומים ואופיו המיוחד של הסדר הפנסיה. כללית טענה כי ההוראה שבחוקה עומדת יחד עם הנחיות והוראות משלימות. כך כפי שהעיד גולני (עמ' 22- 24): "ש.אני מציג לך את פרק 19 לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. נכון שסעיף 1 מטיל עליכם חובה לבטח כל חבר וחבר בקג"ם? ת.אני מפנה אותך לסעיף אחר, סעיף זה לא עומד ברשות עצמו, יש סעיף אחר בתקנון שמחריג את חברי הקיבוצים. ש.תפנה אותי בבקשה... ש. תאשר לי שאין בחוקת העבודה הוראה המחריגה אתכם מתשלומים לעובדי הקיבוצים לקג"ם. ת.לא מאשר, יתרה מזו אני משוכנע, לא נתת לי את פרק חוקת העבודה ולא הבאתי אותה איתי. אני משוכנע שהנהלים מחריגים את חברי הקיבוצים, אני לא בטוח שזה הכיוון שאתה באמת מנסה. ש.אני מפנה אותך למה שכתבת בתצהירך, לגבי השנים 71-74. בשנים האלה אתה יודע האם התובעת היתה מבוטחת בקג"ם? ת.כן, היא לא היתה מבוטחת בקג"ם, כי חברי קיבוצים לא בוטחו בקג"ם. ש.ואם אני אומר לך שהיא היתה מבוטחת אז? ת.אז אמרת. אני לא יודע. אני יודע בוודאות של 100% שחברי קיבוצים לא היו מבוטחים. התנועה הקיבוצית לא איפשרה לבטח אותם בקרן הגמלאות והיו תשובות שליליות של קג"ם שלא מתאפשר למרות הרצון שלהם לבטח חברי קיבוצים בקרן. ש.למיטב ידיעתך התשובות האלה קיבלו תוקף בחוקת העבודה ע"י סעיף ברור בחוקת העבודה שקובע שחברי קיבוצים לא יהיו מבוטחים בקג"ם? ת.ההחרגה הזו קיבלה תוקף בחוקת העבודה למיט(ב) זכרוני ואולי במסמך של האגף לארגון ומנהל של ההסתדרות הכללית שמבית מדרשו יוצאת חוקת העבודה ונכתבת ע"י האגף הזה. ש.והאם אתה יודע אם המכתב הזה נכנס באופן רשמי כסעיף בתוך חוקת העבודה? ת.כן. ש.אתה טוען שבתחילת שנות ה-90 שונו ההנחיות לגבי העברת דמי הגמולים והתקבלו הנחיות חדשות על העברות מהכללית לקג"ם. היכן ההנחיות הללו? ת.כרגע אני לא יודע להגיד לך היכן הן, אני יודע בוודאות שהיו הנחיות של ההסתדרות הכללית לבצע העברה, אני חושב אפילו שנה רטרו, וב-91 ראיתי את זה במו עיניי. ש.האם אתה מכיר הנחיות כאלה בכתב? ת.אני אומר שראיתי הנחיות כאלה בעבר. ש.מדוע לא צירפת אותן לתצהירך? ת.אין לי תשובה לזה כרגע. ש.האם ניסית לאתר אותן? ת.כל מה שהיה לי העברתי לבאי כוחי. ש.אם כך אני מבין שאין הנחיות כאלה. ת.זה אתה אמרת. למען הסר ספק - בהחלט יש". וכך בחקירתו החוזרת (עמ' 33): " ש.נשאלת לגבי מסמכים שמתקנים את חוקת העבודה אני רוצה להראות לך את נספח א' לתצהיר שלך ואת נספח האחרון לקובץ לענייני עובדים לבקשה לצירוף מסמכים. האחד זה קובץ הוראות בענייני עובדים מהדורה שנייה מ- 1970 והשני זה קובץ הוראות בענייני כוח אדם מ - 1981. מה יש לך להגיד על זה ביחס לתשובה שענית ? ת.יש כאן חומר משלים לתשובה שלי. מקובץ הוראות כוח אדם מ- 25 לנובמבר 81' בפרק שדן בגמלאות וביטוח בסעיף 71.102 שרובה בהמשך לסעיף 71.101 דן בחובת הפרשה על כל העובדים הסעיף 71.102 מחריג את חברי הקיבוצים. ש.מה עם המסמך השני ? ת.קובץ הוראות לענייני עובדים מהדורה שנייה מ- 1970 סעיף 71.104 מבצע את אותה החרגה". באופן דומה העיד גם נרקיס (עמ' 38-39): "ש.אתה מכיר את חוקת העבודה של ההסתדרות? בהחלט. ש.אתה מכיר את פרק ביטוח הגמלאות של חוקת העבודה של ההסתדרות? ת.לא במפורט. אני כבר כמה שנים לא עוסק בזה אבל את העקרונות מכיר. ש. אתה פעלת על פי חוקת העבודה של ההסתדרות? ת.זו הייתה חובתי ופעלתי ש. האם אתה זוכר הוראות בתוך חוקת העבודה של ההסתדרות שהחריגו אחיות עבודות קיבוץ מההסדר של קג"מ? ת. אני לא זוכר דבר כזה. לעומת זאת אני זוכר הוראות מפורשות או כללים מפורשים שהחריגו והכללים האלה הגיעו מהרמה הארצית של קופת חולים שאליהם זה הגיע מההסתדרות הכללית ש.אבל אתה לא זוכר את זה כחלק מהוראות חוקת העבודה? ת.אני לא זוכר זה עדיין לא אומר שאין שם". בנוסף, הוצגו לפנינו ראיות הנוגעות לתשלום דמי גמולים לחברי קיבוצים וקבוצות עובדי הכללית: המדובר באסופת מכתבים ברמת התנועה הקיבוצית או ההסתדרות, זאת משכללית הייתה מוסד הסתדרותי ונטען כי היה עליה לפעול בהתאם להנחיות אלו. כן הוצגו הנחיות פנימיות בכללית מהן עולה כי לגבי חברי קיבוץ שהם עובדי כללית חל או שאמור היה להיות מוחל הסדר שונה, לפיו כללית לא תבטח את העובד בקג"מ אלא תעביר את דמי הגמולים בגינו ישירות לקיבוצים (ס' 7-14, נספחים א'-ה', לתצהיר גולני). כך, במכתב מיום 2/1/1960 של הועדה המרכזית הבין קיבוצית/הקיבוץ המאוחד אל קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות צוין: "הועדה ... עומדת על דעתה שיש לקיים את ההחלטה שהתקבלה לפני שנים לפיה אין לכלול את חברי הקיבוצים, עובדי מוסדות ההסתדרות במסגרת פעולתה של קרן הגמלאות המרכזית" (תצהיר אפלל). במכתב בקשר עם קיבוץ דן מ- 1968 צוין: "מאחר וחברי הקיבוצים אינם מבוטחים בקרן הגמלאות המרכזית- אנו מחזירים את דמי הגמולים שהועברו אלינו לקופת חולים מחוז הגליל..." (תצהיר גולני). במכתב מ- 26/7/1970, של קרן הגמלאות המרכזית אל הועד הפועל בעניין עובדי ההסתדרות חברי התנועה הקיבוצית תוארה הבעיה לפיה מגיעות פניות של עובדים חברי הקיבוצים ושל מזכירויות המשקים הקיבוציים בבקשה לצרף חברים לקרן אלא שצוין "אין אנו יכולים להיענות בחיוב לפניות מאחר ועד היום לא בוטלה ההחלטה שנתקבלה בעניין זה בתנועה הקיבוצית עוד לפני 15 שנים". ובהמשך: "מאחר והפניות של משקים שונים ושל חברים הן לא מעטות, נבקש לבוא בדברים עם נציגי הזרמים בתנועה הקיבוצית ולאפשר לאותם חברים... להיות חברים בקרן על בסיס הסכם מיוחד שיביא בחשבון את האופי המיוחד לגבי עובד חבר משק. נודה לכם אם תשתפו את נציגנו בדיונים..." (תצהיר אפלל). במכתב מ- 21/12/1970 של קרן הגמלאות המרכזית אל הועד הפועל צוין כי "מאז הוקמה הקרן שלנו (ואף תקופה מסוימת לפני כן) לא ירדה בעיה זו מסדר-יומה של הקרן ואף של הועדה המרכזת של הועד הפועל, מאחר והתנועה הקיבוצית, על כל זרמיה, החליטה, מתוך נימוקים משלה, כי אין חבר קיבוץ יכול להיות בקרן פנסיה (הועדה המרכזית אשרה לאור זה, כי עובדי מוסדות ההסתדרות- חברי משקים, אינם יכולים להיות חברים בקרן)". לאחר ששקלה הקרן את הסוגיה נוכח פניות חוזרות הוחלט על ידי הנהלת הקרן (ביום 8/12/1970): "1. כל מקום עבודה, שעובדיו הם החברים בקרן, רשאי לצרף גם את חברי הקיבוצים העובדים באותו מקום עבודה לקרן, בתנאי בל יעבור, שכל חברי הקיבוצים העובדים באותו מקום עבודה או מפעל, ללא יוצא מן הכלל, יצטרפו כחברים בקרן. על הנהלת המפעל או המוסד להתחייב בפני הקרן כי כל חבר קיבוץ שיתקבל להבא לעבודה גם כן יצטרף לקרן הגמלאות. 2. חבר קבוץ יצטרף לקרן באורח אישי על יסוד פניתו האישית בכתב להנהלת הקרן ודינו יהיה כדין כלל חברי הקרן. החלטה זו תובא לידיעתו של המרכז לביטחון סוציאלי על מנת שיודיע על כך לתנועה הקיבוצית של כל זרמיה" ("החלטת הקרן") (תצהיר אפלל). החלטת הקרן נשלחה ביום 5/1/1971 על ידי ההסתדרות אל מזכירות התנועה הקיבוצית. בחוזר מ- 27/1/1971, מכתב ההסתדרות אל הנהלת המוסדות, ועדי העובדים והאגודות השיתופיות לעזרה הדדית ולחיסכון (קופת התגמולים לשעבר) בדבר צירוף עובדי ההסתדרות חברי התנועה הקיבוצית לקרן צוין: "כידוע, לא היו מבוטחים עד כה עובדי ההסתדרות- חברי התנועה הקיבוצית בקרן שלנו, וזה עפ"י החלטת התנועה הקיבוצית, על כל זרמיה, באישור הועדה המרכזת של הועד הפועל ... לאור פניות לקרן של חברים רבים... דנה הנהלת הקרן בבעיה וסיכמה בישיבתה מה- 12 בינואר 1971, כדלהלן: "הקרן תצרף אליה את חברי התנועה הקיבוצית (העובדים במוסדות המסונפים לקרן) בתנאי, שכל עובדי המוסד חברי התנועה הקיבוצית, ללא יוצא מן הכלל, יצטרפו אליה, וכן גם אלה שיתקבלו לעבודה במוסד להבא. הוותק ... ייחשב... מה- 1 בינואר 1971 ואילך..." נבקשכם להודיענו על חברי הקיבוצים העובדים במוסדכם, כדי שנוכל לצרפם לקרן בהתאם" (תצהיר אפלל, ראה גם ההפניה לספר של עו"ד גיל, עמ' 903, נספח ב' לתצהיר גולני). במכתב הוועד הפועל אל התנועה הקיבוצית מיום 8/7/1971 צוין כי ההסדר אומץ במספר מוסדות ומספר ארגונים מקצועיים מכניסים לקרן הגמלאות את ההפרשות הכספיות וכי "התנגדות התעוררה לגבי קופת חולים, ובינתיים קופת חולים עיכבה את העברת ההפרשות" מוצע לשוב ולבחון הנושא (צורף לתצהיר אפלל). בחוזר מ- 24/1/72 של כללית להנהלות המחוזות צוין: "בחוזר... מ- 10.3.71 הבאנו לידיעתכם את החלטת הנהלת קרן הגמלאות, לפיה יצורפו חברי הקיבוצים לקרן. ההחלטה התקבלה בתנאי שכל חברי הקיבוצים העובדים באותו מוסד יצטרפו לק.ג.מ וכן אלו שיתקבלו במוסד להבא. בעקבות הסיכום הנ"ל הוחל בצירוף חברי הקיבוצים העובדים בקופ"ח לקרן הגימלאות ו... כי חלק מהקיבוצים מתנגדים לכך, מנימוקים שונים. הבעיה הועלתה לדיון מחודש בהנהלת הקרן ובמוסדות ההסתדרות העליונים. לאחר שהוחלט שוב, כי כל חברי הקיבוצים העובדים באותו מוסד חייבים להיות חברי הקרן ומאחר שאין באפשרותנו לחייב את אותם קיבוצים המתנגדים לכך להצטרף אליה, אנו מבטלים את חוזרנו הנ"ל. אי לכך הנכם מתבקשים לגבות בחזרה מק.ג.מ את כל הכספים שהעברתם להם בעבור חברי הקיבוצים העובדים אצלכם מ- 1.1.71 ואילך, ולהעביר הכספים המתאימים לקיבוצים עצמם, כפי שהיה מקובל בעבר (ראה קובץ הוראות סעיף 71.104)" (תצהיר גולני). בהוראה (על גבי נייר של כללית, חתומה בידי זאב פרנקל, מנהל המנגנון בהנהלה המרכזית) מ- 11/1981, בפרק 71, הוראה 71.102, נקבע ביחס לעובדי המוסד חברי קיבוצים וקבוצות כי "עובד המוסד - חבר קבוץ וקבוצה אינו נכלל במסגרת פעולתה של קג"מ ואין להעביר לקרן דמי גמולים בעדו. את דמי הגמולים - לפי השיעורים המגיעים לקג"מ- יש להעביר לקיבוץ אליו משתייך העובד הנ"ל. המוסד אינו אחראי לגבי עובדים מסוג זה בכל הנוגע לזכויות אשר הקרן מקנה לחבריה" (נספח א' לתצהיר גולני; יוער כי בס' 6 לתצהיר דיין- ההפניה היא להנחיות "קובץ הוראות בענייני עובדים" בחלק 7 בפרק 71.104, דיין הצהיר כי קובץ זה נוסח על ידי ההסתדרות וחל על כל מוסדות ההסתדרות כמו גם על כללית אך לא צורפה האסמכתא, נטען על ידי כללית כי הכוונה היא לנספח שסומן 1.6 וצורף לבקשה לצירוף מסמכים מ- 7/11/2012). כללית טענה כי פעלה בהתאם להחלטות ההסתדרות והתנועה הקיבוצית לפיהן כל תשלום שמגיע לעובד חייב לעבור לקיבוץ וכך גם לעניין דמי הגמולים (ס' 6 לתצהיר זכי). אופן תשלום זה היה לגבי כל הקיבוצים וחבריהם ללא יוצא מן הכלל (ס' 8 לתצהיר נרקיס). לשם הוכחת טענה זו צירפה כללית דפי התחשבנות ותכתובת בנושא עם קיבוץ רעים / קיבוץ להב/ קיבוץ דביר ולפיהם כללית התבקשה להעביר את המשכורות של העובדים, לרבות את דמי הגמולים, לחשבון הבנק של הקיבוצים. זכי הצהיר כי עד לתחילת שנות ה- 90, בקליטת עובד חבר קיבוץ עדכן את הנהלת החשבונות בדבר ההוראות על העברת המשכורת ודמי הגמולים, פיקח על כך שהמשכורת וכל תמורה נוספת תועבר לחשבון הקיבוץ וכי לא ינוכה מהעובד חלקו בדמי הגמולים (ס' 8). דמי הגמולים (חלק עובד ומעביד, תשלום גמולים ופיצויים) לא הועברו על ידי כללית במסגרת תלוש השכר אלא במסגרת התחשבנות כוללת שבין כללית ובין כל קיבוץ (תשלום/ זיכוי ע"ש הקיבוץ), באופן שגרתי וקבוע "בדרך כלל מידי רבעון" (ס' 10-11 לתצהירי זכי ונרקיס, ס' 8 לתצהיר דיין). ביריה ומלכה הצהירו כי לכל קיבוץ היה כרטיס חו"ז וכל ההתחשבנות עם אותו הקיבוץ (למעט משכורות העובדים), בוצעה באמצעותו (ס' 5 לתצהיר ביריה, ס' 6-9 לתצהיר מנחם): ביריה היתה מזכה אחת ל"תקופה" את הכרטיס בהתאם לדיווח ממדור שכר (מנחם "בכל חודש", ס' 6-9 לתצהירה), במידה שהסיכום היה ביתרת זכות אז כללית היתה שולחת המחאה לקיבוץ ובמקרה של יתרת חובה אז הקיבוץ היה מעביר המחאה לפקודת הכללית ובמקרה של טעות פנו לבירור (ס' 6-11 לתצהיר ביריה). כללית טענה כי כך נהגה גם ביחס לתובעת: התובעת נתנה הוראה בלתי חוזרת (4/12/1977) להעביר את משכורתה וכל סכום אחר שיגיע לה בקשר לעבודתה, מידי חודש למזכירות הקיבוץ (ס' 17- 21, נספח ט' לתצהיר גולני) וכך היה גם לגבי דמי הגמולים; מכיוון שההצטרפות לקג"מ היתה מותנית בהצטרפות קבוצתית של כל העובדים - כללית לא היתה יכולה לצרף התובעת באופן אישי לקג"מ (ס' 10 שם). בשנת 1991 "שונו ההחלטות בנוגע להעברת דמי הגמולים לגבי כל הקיבוצים וכל העובדים חברי הקיבוצים" והחל ממועד זה צורפו העובדים לקג"מ, בסמוך לכך חתמו העובדים על טופס הצטרפות, כללית הפסיקה להעביר לקיבוצים דמי גמולים בשיעור 12%, החלה לשלם ישירות לקג"מ (ס' 13 לתצהיר ביריה, ס' 11 לתצהיר מנחם) כמו גם לנכות משכר העובדים 5.5% (ס' 11- 12 לתצהירי זכי, נרקיס ודיין). עדי כללית הצהירו כי לא מדובר בחתימה סתמית, העובדים שאלו שאלות ובקשו הבהרות והוסבר להם כי עד למועד הצירוף - הכספים והזכויות הפנסיוניות הועברו לקיבוץ של כל עובד ועובד (ס' 12 לתצהיר זכי, נרקיס ודיין, ס' 14 לתצהיר גולני). עם זאת, לא הוצגו בפנינו הנחיות/החלטות על אודות שינוי ההסדר משנת 1991 והטענה בעניין זה נטענה בעלמא. לא ברור מי הנחה כאמור, לא ברור האם ההנחיה היא ברמת כללית או שמא ברמה הקיבוצית. גם לא הוצג בפנינו טופס הצטרפות של התובעת מאותה עת. נרקיס נחקר בנושא (בעמ' 39): "ש. דיברת על שנת 91, יש איזשהו הסכם כתוב או מסמך שמעגן את שינוי ההנחיה הזו? ת. למיטב זכרוני אני זוכר שיש קודם כל חוזר מההנהלה הראשית לכל המחוזות אז הייתי במחוז ראשל"צ אני זוכר שקיבלתי חוזר כזה שהבהיר במדויק כיצד להתחיל לנהוג בנושא ההפרשות לקרן פנסיה עבור חברי הקיבוצים לאו דווקא אחיות והתחלנו לנהוג בהתאם לכך. ש. למה לא צירפת את החוזר הזה לתצהיר שלך? ת. אין לי תשובה טובה. אבל יש חוזר כזה. ש. מתי ריאית אותו פעם אחרונה? ת. במסגרת הכנת התצהיר שלי ראיתי אותו לפי מה שאני זוכר אבל אני זוכר אותו טוב מאוד משנת 91'. חוזר כזה אני זוכר כי זה עשה שינוי גדול מאוד. בכל התפיסה של אחיות ועובדי קיבוצים. ש. החוזר שאתה מדבר עליהם זכה להסדרה במעמד של הסדר קיבוצי או דומה? ת. אני לא יודע לומר מהתפקיד שלי המחוזי אלו כללים שנקבעו ברמת על של מוסד ארצי הנהלה הראשית של הקופה. ש. ובדיעבד ממרום שנותיך? ת. אני לא יודע לומר אם זה הסדר קיבוצי. או הסכם. אני לא יודע את הגבולות המדויקים". סבורים אנו כי אין בכל אלה כדי להעיד או להוכיח את טענת הנוהג (ביחס לכל הקיבוצים וחברי הקיבוצים עד למועד זה) או את טענת "פרעתי" של כללית ביחס לתובעת (לפיה, כללית העבירה את מלוא דמי הגמולים בגין התובעת עד למועד זה) כמפורט להלן: 1. טענת הנוהג - מאסופת המכתבים ומהמסמכים שנזכרו לעיל עולה כי לא התקבלה בהכרח החלטה סופית וברורה שלא לבטח את העובדים חברי הקיבוצים ישירות בקג"מ אלא דווקא להעביר הכספים לקיבוצים. התרשמנו מכך כי לא היתה החלטה חד משמעית וברורה אלא נתגלעו מחלוקות בנושא. גם ההנחיות האופרטיביות של כללית למוסדותיה שלא להעביר הכספים ישירות לקיבוצים הן ברמתה ולא ברור על מה נסמכו ובידי מי התקבלו. טענות כללית לפיהן פעלה הלכה למעשה ע"פ שנקבע בהם - נסמכו על זכרון עדיה בלבד. ממילא כך, ואפילו הנחיות אלו ככל שהיה בהן ממש (להעביר את דמי הגמולים בגין העובדים חברי הקיבוצים ישירות לקיבוץ) - לא שוכנענו כי יושמו הלכה למעשה ובוצעו כדבעי ביחס לכולם. כך, לא שוכנענו כי דה פקטו, נהגה כללית להעביר את הסכומים בהכרח ישירות רק לקיבוצים ולא לעובדים. כך למשל ביחס לתובעת ממש, נמצא כי חרף ההסדר הנטען, כללית העבירה דמי גמולים לקג"מ, במהלך התקופה באופן אקראי ל- 3 חודשים בלא שסיפקה הסבר מתקבל על הדעת לעניין זה. נרקיס למשל, השיב "לא יודע להסביר" (עמ' 39), גם גולני לא סיפק בעדותו הסבר כלשהו ביחס לתובעת, מה גם שהעיד כי במשך השנים הנושא שב ונשנה כשכללית ביקשה לבטח את העובדים אך התשובה היתה שלילית, חרף זאת נותרה עלומה השאלה כיצד זה בוטחה התובעת חרף האמור (עמ' 19-21). בנוסף, כלל לא ברור מה קרה עם סכומים אלו הלכה למעשה. התובעת קיזזה חודשים / הפקדות אלו מסך תביעתה, שמא יש ללמוד מכך כי כללית לא ביקשה השבה של הסכומים כאמור מהקרן והעברתם לקיבוץ (או שילמה פעמיים)? גולני נחקר גם בנושא זה והעיד (עמ' 19-21): "ש. איך זה שהתובעת ביום בהיר אחד בחודש אוגוסט 81 לפתע צירפתם את התובעת לקג"מ למשך שלושה חודשים? ת. אתה רוצה שאני אגיד לפי מיטב הבנתי או לפי ידיעה אישית ש.לפי מה שאתה יודע? ת. אני יודע שהיו תכתובות בין כללית לבין ההסתדרות על שמותיה השונים בבקשה לבטח את חברי הקיבוץ בקג"מ כל אחד תחת זהותו וההסתדרות שהייתה מעל הכללית והיה לה משקל עצום באותם השנים להנהגת הקיבוצים - סירבה. ש. אני שואל אותך על שנת 81 10 שנים לאחר מכן? ת.זה חזר ונשנה מעת לעת כשכללית ביקשה לבטח את העמיתים, התשובה הייתה לא. ש. ובכל זאת היו מופעים במשך השנים ב 71 ואילך שלפתע הכללית ביטחה בקג"מ במשך פרקי זמן מסוימים? ת.היו נסיונות מעת לעת וקג"מ החזירו את הכסף ואמרו שהם לא מוכנים או לא יכולים לקבל את הכסף ש. אתה יודע שהכסף הזה בשלושה החודשים האלה חזר לכללית? ת.אני מניח שכן ש. אתה יודע שכן? ת.אני מניח שכן ש. האם אתה יודע? ת.ידיעה של מאה אחוזים בוודאי שאין לי ש. מדוע בתצהיר שלך לא אמרתם דבר אלא פשוט קיבלתם את ההנחה שצוינה שהתובעת בוטחה שלושה חודשים בקג"מ? ת. באותה מידה אני מניח אבל בוודאות יותר גדולה ברור לי שבמסגרת ההתחשבנות הרבעונית מול הקיבוצים דמי הגמולים הועברו לקיבוץ כמו לכל הקיבוצים. ש.אז בדיוק בעניין הזה אני מפנה אותך לעמוד השלישי של הנספח לתצהיר המשלים שלך. שם אנחנו רואים שבכרטסת של קבוצת שילר הועברו דמי גמולים... לפי מה שאתה אומר לי בחודשים האלה גם ביטחתם את התובעת בקג"מ וגם העברתם דמי גמולים לקיבוץ? ת. ההתחשבנות מול כל הקיבוצים ללא אפליה הייתה מתמשכת. ש. מבלי לשים לב לסיבותיו הפרטניות של עובד כזה או אחר? ת.נהפוך הוא, מתוך שימת לב מרובה מאוד של שני הצדדים אבל בפרט גזברויות הקיבוצים על כל סכום שולי ככל שיהיה. ש. ובכל זאת במענה לשאלה המקורית שלי האם אתה טוען שלצורך העניין בחודש ספטמבר 81' התובעת גם קיבלה כסף ישירות מהקג"מ וגם הועברו עבורה דמי גמולים ישירות לקיבוץ? ת. התכוונת לומר שכללית העבירה גם לקג"מ וגם לקיבוץ, תשובתי היא שכללית בהחלט העבירה אך לא באותה נקודת זמן לשניהם. ש.אז לפי מה שאתה אומר לי עכשיו הציון פה של דמי גמולים עבור חודש ספטמבר 81 אינו נוגע לתובעת שכן אנחנו יודעים שבאותה נקודת זמן התובעת הייתה מבוטחת בקג"מ אותו חודש? ת.לא בדקתי את הסכומים בכל מקרה התובעת לא הייתה מבוטחת בקג"מ כיוון שקג"מ החזירו את הכספים. ש. ואת זה אתה אומר ללא ידיעה אישית? ת.אני ראיתי תכתובות שקג"מ מחזירים כספים, ידיעה אישית על שלושה חודשים ספציפיים אלה בוודאי שלא ש. האם ראית תכתובות לגבי החזרת כספים לשלושה חודשים אלה בגין התובעת ? ת.אינני יכול ש. נכון שתכתובות כאלה לא צורפו לתצהיר הראשי שלך? ת. לא זכור לי. ש. תעיין ותגיד לי או שתתן לעו"ד שלך לקצר את העבודה. ת. אני מפנה לנספח ג'. ש. איזה עמוד? ת.יש רק עמוד אחד. ש. האם נספח ג' שהוא נכתב משנת 68 לכבוד קיבוץ דן מהווה אסמכתא להחזרת גמולים בשנת 81 בעניינו של קבוצת שילר? ת. בהחלט כן, ההתנהלות קרן הגמלאות המרכזית הייתה אחידה ללא קשר לאיזה קיבוץ מדובר ש.יש לך מסמך דומה לגבי קבוצת שילר? כן או לא? ת. מכתב של קג"מ...ש. כן או לא? ת. לא שמעתי את השאלה. ש. האם יש לך מכתב דומה למכתב שהצגת לי רק שהמוען אינו קבוצת דן אלא קבוצת שילר? ת. לא אין לי" בנוסף, מהראיות שהובאו בפנינו, לא ברור באלו נסיבות לשיטת כללית, ניתן להסיק דין זהה בהכרח בין הקיבוץ ובין קיבוצים אחרים שלא פעלו ע"פ ההנחיות. כך למשל כפי שעולה ממכתב מ- 30/11/1971 של מרכז משק כפר בלום אל ברית התנועה הקיבוצית ולפיו: "כבר לפני שנה נהגו מוסדות ההסתדרות שלא לנכות ממשכורות חברינו הנ"ל עבור קרנות פנסיה. מאידך המוסדות הנ"ל העבירו לנו ישירות חלקם בפנסיה. לפני שנה הפסיקו המוסדות הנ"ל (ארגון מגדלי פירות, המשביר, קופ"ח) את הנוהג הזה, לדבריהם על פי דרישתכם..." (נספח א' לבקשה לצירוף מסמכים מיום 7/11/2012). כך גם ראוי להביא תוכנו של המכתב מיום 13/12/1971 של מזכיר ברית התנועה הקיבוצית אל מזכירות כפר בלום שבהמשך לכך: "הננו להודיעכם כי מזכירות ברית התנועה הקיבוצית קיימה מו"מ עם הנהלת קרן הגמלאות והמרכז לביטחון סוציאלי של ההסתדרות... ומסתמן הסדר אשר יענה על הבעיה העקרונית שנתעוררה בקיבוצים רבים. ברגע שההסדר הזה יאושר ע"י מזכירות ה"ברית"...נעביר לידיעתכם את תכנו, וכמובן את כל ההוראות הקשורות בכך. למען הדיוק הננו להעביר שה"ברית" מעולם לא הסכימה לנוהג אשר הוחלט עליו ע"י קרן הגמלאות ולכן החלה במו"מ על הסדר ההולם את אורחות חייו של הקיבוץ..." גולני נחקר בנושא זה והעיד (עמ' 28- 29): "ש.אתה צירפת במסגרת מסמכים נוספים מכתב מה- 7.11.12 של כפר בלום, אני מסתכל על המכתב שאתה צירפת, במכתב הזה כותב מרכז משק כפר בלום לברית התנועה הקיבוצית (מקריא) (30.11.71), הוא כותב שעד לפני שנה נהגו מוסדות ההסתדרות שלא לנכות ממשכורות חברינו עבור קרנות פנסיה מאידך העבירו לנו ישירות את חלקן בפנסיה. לפני שנה הוא כותב שהפסיקו. לדבריהם על פי דרישת התנועה הקיבוצית, אני לומד מתוך המסמך הזה שגם קופת חולים הפסיקה את הנוהג הזה של העברה ישירה של חלקם בפנסיה לקיבוצים אתה מסכים איתי שזה מה שכתוב כאן ? ת.לא. אני מסכים שזה מה שכתוב כאן אתה צודק. ש. היינו על פי טענתו של מרכז משק כפר בלום קופת חולים הפסיקה להעביר ישירות לקיבוץ את חלק המעביד בקרן הפנסיה. ת.זה מה שכתוב. ש.אנחנו מבינים שאם אתה מדבר על הנחייה כזו שהייתה, או שלא הייתה או שלא קיימו אותה. ת.היו ניסיונות לבצע הפרשות אל קרן הגמלאות על ידי כללית בזמנו הנסיונות האלה נדחו. ש.אתה אומר שבשנת 71 .. ת. 71-72 קופת חולים כללית הפרישה הן לקיבוצים ישירות ואם היה מקום כזה או אחר שחרג מהנחיות יכול להיות אני לא ידוע לכל מקום ומקום משלושים מוסדות כללית שהיו באותם השנים העיקרון שגם אני יישמתי אותו היה להעביר את דמי הגמולים אל הקיבוץ. ש. אני הצגתי בפנייך את המסמך הזה על מנת שתחשוב עם עצמך אם אתה אינך מפגין כאן יתר ביטחון עצמי בעמדה שאתה מציג כאן בפני בית הדין ת.אני בטוח שלא. אם אפשר היה לקבל את חבילת הדפים האלה... ש.תדפדף לתשובה של דן לבנון מכפר בלום, תשובה מה- 13.12.71... ת.המסמך כתוב.. מנבא עתידות שלא קרו בפועל ש.מתוך המסמך הזה זה מסמך התשובה, עולה שיש אך אומרים "בלאגן" בכל מה שקשור לקשרים וליחסים בין הקיבוצים לקופת חולים של ההסתדרות בהקשר לדמי הגמולים. הדברים לא ברורים ולא סגורים הם טעונים הסבר וברור נכון? ת.הדברים היו ברורים ללא ספק כי כאשר עלו קולות שאמרו בוא נשנה את המצב והמסמך שאתה מציג לי כאן הוא חוזה את העתיד לאותה שנה בדרך מסוימת שלא התגשמה לצערינו ועד היום הזה מדברים על ההסדר של הביטחון הסוציאלי של התנועה הקיבוצית ועם הצורך לשנות את התקנונים.ש.אתה מסכים איתי שמתוך נוסחו של המכתב שאני מציג בפנייך עכשיו מכתב מה- 13.12.71 חתום ע"י פינחסי המזכיר, עולה שיש מחלוקות בין הקיבוצים לבין קופת חולים לבין ההסתדרות וכל מה שקשור ת.אני ממש לא מסכים במסמך בנזכרת המועצה לייצור ושיווק תנובה והמשביר כללית לא נזכרת בשום צורה שהיא. ש.אתה טועה ומטעה, מציג לפניך שוב. ת. אני התייחסתי למסמך... ש.אתה טועה ומטעה משום שהתשובה הזו מתייחסת למסמך מה- 30.11 שבו מתייחסת נזכרת הקופה. אתה רוצה לשנות את התשובה שלך או להמשיך עם הביטחון העצמי שלך? ת.העמדה שלי היא עמדה בהירה ביותר. בסופו של יום כב' בית המשפט יפסוק. ש. אתה מאשר שזה חל גם על כללית ? ת.אני לא יודע לקשר בין אחד לשני". ראה גם מכתב מיום 13/1/69 של שלמה רוזן מברית התנועה הקיבוצית אל מזכירי התנועות הקיבוציות (שאומנם לא הובהר מעמדן והרלוונטיות לעניננו) צוין: "חברים העובדים במוסדות ההסתדרות עוררו בפני את שאלת הנוהג הקיים בדבר אי-השתתפות חברי הקיבוצים בקרנות פנסיה והעברת הכספים המשתלמים ע"י המעביד לקיבוצים. כפי שהתברר לי מתוך שיחות, הלכה זו אינה מקוימת הלכה למעשה לגבי כל המקרים. מקיימים אותה החברים הנבחרים במוסדות אולם לא כן העובדים האחרים...הביאו בפני מקרים כי כאשר חבר נאלץ לפרוש, הקיבוץ הנוגע בדבר הציג תביעות לתשלומים כלשהם שלא היה להם כמובן יסוד. נראה לי כי הגיעה השעה כי נשקול בדבר שנית ולבחון את ההחלטה שנתקבלה בזמנו מחדש..." (נספח א' לבקשה לצירוף מסמכים של כללית מ- 7/11/2012). על יישום שונה של הנוהג לגביו מוצע לערוך בחינה יסודית ולהסדיר הנושא, שנראה כי טעון הסדר, ראה גם במכתבים מ- 11/11/1969; 7/10/69; 14/11/69. ממילא, לא הוצג מסמך שהסדיר הנושא וכאמור לעיל - נשקפות מחלוקות בנושא ולא נוהג קבוע, ברור ואחיד - ולוּ למועד הרלוונטי. גם רבד, חבר הקיבוץ, העיד (עמ' 43): "ש. מה היתה התייחסות של הקבוצה לברית התנועה הקיבוצית, האם ההחלטות היו מחייבות את הקבוצה? ת. מבחינתנו היו כהמלצה ולא יותר. היו מקרים שנהגנו גם לא לפיהם". מכאן כי לא בהכרח ניתן ללמוד על קיומו של נוהג ברור. מה גם שספק שמא הכספים הועברו במלואם ע"י כללית בגין כל העובדים חברי הקיבוצים ולשם תכליתם. כך למשל כפי שעלה מחקירתו של גולני "ש. האם הייתם מוודאים שכל קיבוץ וקיבוץ לוקח את אותם דמי גמולים ששילמתם לו מפקיד אותם בקרן יעודית לצורכי פנסיה? ת. לא בדקנו. ... ש. האם הייתם מוודאים שהקיבוץ מנכה מהמשכורת את חלק העובד בדמי הגמולים ומעבירם לקרן ייעודית לצרכי פנסיה? ... ת. לא בדקנו, בהכירנו תקנוני קיבוצים שחלק מהמ(ה)ות של הקיבוץ זה הביטחון הסוציאלי לחבריו"(עמ' 22), הכספים הועברו "מפה לשם", ההתחשבנות היתה בגין מגוון נושאים ודמי גמולים היה אחד מהם (עמ' 32). גם מנחם (עמ' 30-31) וביריה (עמ' 33) העידו בעניין אביה ברק, כי התחשבנות היתה כללית וכי לא היתה אינדיקציה או ידיעה האם הכספים שהתבקשה להעביר לקיבוצים הם כספים בגין כל חברי הקיבוצים שעבדו; העידה כי לא אשרה, בדקה או שאלה אם יש חברים נוספים שלא נמסרו לה שמותיהם אלא במקרים בהם הועברו אליה בירורים ספציפיים. [יוער, כי ביחס לשנים שלאחר "ששונו ההנחיות" ב- 91 נרקיס העיד (עמ' 39): "... בשנה הזו התחילה הת(ח)ולה של הפרשות האישיות לאחיות האלה לקרן הגמלאות על פי החלטה שנעשתה בהסתדרות והתהליך הזה היה מתמשך ולא היה חד וחלק ואני מתאר לעצמי שהיו מקרים שזה לא התחיל מיד עם הת(ח)ולה שנקבעה"]. יצוין, בהקשר זה כי כללית טענה בסיכומיה כי הטענה לפיה כללית לא ווידאה מה נעשה בכספים - היא הרחבת חזית אסורה - משהתנגדה לכך הנתבעת בעת שהועלתה הטענה בחקירה נגדית - מקובלת עלינו התנגדותה. - עניין שעלה גם בפרוטוקולים בענין אביה ברק. (בניגוד לטענת כללית - התובעת עצמה לא הודתה כי מדובר בשיטה שנהגה כלפי כל האחיות חברות הקיבוצים). ממילא לגופא - אין בפנינו ראיות די כדי להצביע כי היה קיים נוהג מובהק לפיו העבירה כללית, בגין כל עובדיה חברי הקיבוצים את דמי הגמולים, מדי חודש בחודשו (או במסגרת התחשבנות תקופתית קבועה) ישירות לקיבוץ. 2. טענת "פרעתי" - ממילא, אף לוּ הוכחה כדבעי טענת הנוהג והיינו מניחים כי הכשלים והספקות כמפורט לעיל עניינם בחריגות "מקומיות" סבירות הנובעות לכל היותר מטעויות בעבודה השוטפת (משמדובר במספר לא מבוטל של קיבוצים, מחוזות ובעלי תפקידים רבים וגם בכללית שיכולים היו להתנגד לביצוע ההנחיות בנסיבות ומשיקולים שונים ואף לשגות בתום לב בביצוען), כך שלכאורה מדובר ב"שיטה" או בדרך מקובלת, הרי שאין בכך כדי להוכיח כי ביחס לתובעת שילמה כללית את כל הסכומים כסדרם ובמלואם. טענת כללית כי העבירה את מלוא הכספים בגין התובעת לקיבוץ היא טענת פרעתי ולא שוכנענו כי עמדה בנטל ההוכחה הרובץ עליה בעניין זה. אף אם יכולנו לקבל כי כללית נהגה באופן דומה כלפי כל עובדיה הרי שלא הוכח כי לתובעת - הופרשו מלוא דמי הגמולים כסדרם (לקיבוץ, בתקופה הנדונה). כאמור, עדי כללית העידו כי לא בדקו מה נעשה בכספים ולא ווידאו כי הופרשו בהכרח לשם תכליתם (וראה גם עניין רחל אנטוורג), מה גם שביחס לעובדים / קיבוצים אחרים, המציאה כללית מסמכים כלשהם בעוד ביחס לתובעת לא הומצאו ראיות מספקות. עדיה גם לא ידעו לספק הסברים ביחס לתובעת או ביחס לקיבוץ, זאת משכלל לא עבדו במחוז שבו עבדה התובעת, לא הכירו אותה באופן אישי ולא ביצעו פעולות שכר בקשר אליה או ביחס לקיבוץ (נרקיס, בעמ' 37-38 וגולני בעמ' 16). ראה למשל עדותו של גולני (עמ' 30- 31): "ש. ובתוך מאות המסמכים שכרוכים בתוך הספרים האלה כל מה שהצלחת למצוא שמתייחס או שבו מופיע השם זיווה שפירא הוא נייר אחד ? ת. כל מה שהצלחנו למצוא בקשר לכרטיסיות הנהלת חשבונות של בית חולים קפלן זה הדבר הזה ש.מתוך כל הספרים האלה זה נכון שהצלחת למצוא דף אחד שבו מופיע השם זיווה שפירא ת. לא ש.אז אילו עוד מסמכים? ת. חיפשתי דמי גמולים לקיבוצים באותו אזור. הייתה התנהלות אחידה. דבר שני, חיפשנו כרטיסיות הנהלות חשבונות שמתייחסות לקבוצת שילר. דבר שלישי אם אפשר אבל לא בהכרח כי זה לא היה דרך הדברים הרגילה, הדרך הרגילה הייתה ... דמי גמולים שלושה חודשים לקיבוץ אבל לפי מיטב זכרוני השם זיווה שפירא ראיתי אותו יותר מפעם אחת אני לא יכול כרגע להראות את זה. ש. אולי העו"ד שלך יעזור לך? ת. אולי. ש.אני ראיתי דף אחד שבו מופיע זיווה שפירא. ההתייחסות כאן תסכים איתי שמדובר בעצם .. אתה יכול להסביר את הנייר הזה בכלל אתה מכיר את המסמך ? ת. היכרות אינטימית לא. ראיתי שהרבעון עליו יש העברה עבור התובעת אל הקבוץ הוא שונה מהרבעון עליו רשומה השורה השניה אפריל עד יוני, דמי הגמולים מן הסתם לאחרים יש כאן אפריל עד יוני ואני רק יכול להציע שזה אולי היה בעקבות העברה חד פעמית אל הקרן והעברה חזרה ואל הקיבוץ רטרואקטיבית אבל אין לי ידיעה אישית על זה. ש.אני מראה לך שהרבעון הראשון הזה מופיע בחובה ובזכות אותו סכום דהיינו התוצאה היא אפס. ת. לא יודע מכיוון שאני יודע שיש עדה שעשתה את זה בפועל במו ידיה אם אוכל להציע שהיא תישאל בשאלה. ש. אתה גם יכול לומר לנו מי זה "דקס"? ת.אני חושב שהשאלה צריכה להיות אל שולחיך, הארכיון שיש להם הוא אין ערוך יותר טוב ממה שיש אצלנו. ש.אתה מדבר מידיעה אישית ? ת.אחרי שקראתי את עבודת הדוקטורט של ד"ר מיכל מן ושפע הארכייונים שיש לתנועה הקיבוצית בעבודה שדנה בחומרים וסיוד שבין 1920 - 1924 עד 1948 עם עשרות רבות של ארכיונים אין לי ספק שעומד לרשות הקיבוץ והקיבוצים חומרים רבים שאני לא מצליח לאתר אותם. ש.ואתה בתור אדם נורמטיבי מסיק מהדברים האלו שלקבוצת שילר יש ארכיון מפואר? ת.אני מסיק שבמרבית הקיבוצים הוותיקים... לא זוכר כרגע מ 80 או משהו כזה ארכיונים כל אחד ואחד אני זוכר בודדים מהם לכן אני לא יכול להשיב חיובית על שאלתך". גם נרקיס בעדותו (עמ' 37-38): "ש.האם יש לך ידיעה אישית לגבי עובדות התביעה הקונקרטיות שבהן אנחנו עוסקים? ת.יש לידיעה אישית שקיבלתי בחודשים האחרונים. ש.בזמן אמת בין השנים 75-91? ת.אני לא זוכר באופן קונקרטי את המקרה. ש.מה היה תפקידך באותם שנים? ת. משנת 89 ועד 91 הייתי מנהל משאבי אנוש של המחוז - מחוז מרכז ש. ולפני שנת 89? ת.איש כוח אדם בהנהלה הראשית של קופת חולים. ש.אתה יודע כמה אחיות של כללית עבדו בקיבוץ קבוצת שילר בשנים הרלוונטיות לתביעה? ת.כדי להיות קצר אני אומר שלא זכור לי אבל כדי להר(ח)יב את העניין אני אומר שבקיבוצים עבדה אחות אחת בדר"כ לפעמים היה תגבור אם היה מדובר בקיבוץ גדול ש.וכשהיו מעבירים דמי גמולים לקיבוצים לשיטתך עבור איזה אחות היו מעבירים? ת.עבור אחיות שהיו עובדות כללית וקיבלו שכרן בכללית ותלוש משכורת אבל בסעיף הפרשה לגמולים לא היה רשום דבר משום שלא הייתה התחשבנות של כללית מול הקיבוץ ש.ואחיות התגבור לא קיבלו דמי גמולים? ת.לא יודע לומר כי אם זו הייתה אחות תגבור מטעם הכללית אז הייתה התחשבנות מסודרת, לגבי אחרות אני לא יודע. ש.אבל הם סיפקו שירותים בכובע של כללית? ת. איני יודע. אני עסקתי בעובדים שהיו רשומים אצלנו כעובדים. ש. אתה וידאת מה הקיבוצים עושים עם כספי הגמולים שהייתם מעבירים להם האם הייתם מעבירים אותם לקרן פנסיה או לשוטף של הקיבוץ? ת. לא. ש.האם דמי הגמולים היו עוברים כמו שהם רשומים בכרטסות או שזה היה מתאזן במסגרת החובה והזכות של הכרטסות והיה מועבר סכום סופי מכם לקיבוצים או להפך? ת. אני לא יכול לומר דברים מדויקים פה מכיוון שזו הייתה התחשבנות בין מוסדות וזו לא הייתה בטריטוריה של משאבי אנוש הכוונה היא בין מוסדות יודעים את הסכום שהוא אחוז מהשכר וזה היה עובר לקיבוץ לא דרך מערכת כוח אדם אלא דרך הנהלת חשבונות. ש.אבל אתה לא יודע אם הסכום הזה היה עובר צבוע כדמי גמולים לחשבון הקיבוץ? ת.ממה שאני ראיתי מידי פעם את הסדר הופעת ההתחשבנות הזו בהנהלת חשבונות ואני אומר את זה מעבר לתפקידי כי זה לא היה, אני ראיתי שהוקצו לכך שורות בחשבון שבין הקופה לבין הקיבוץ היו לכך שורות יעודיות. ש.ובסכום הסופי שהועבר פיזית? ת.אין לי שום דרך לראות את זה. ראיתי את זה בספרים ש.אתה לא מכיר את הסכומים שהועבר לקיבוצים? ת.לא. ש. ואתה לא יודע מה הקיבוצים עשו עם זה? ת. וודאי שלא. אני יודע לגבי החלק הראשון, בדקתי מספר פעמים שזה נגזרת מדויקת שזה חלק המוסד מהשכר של אותה אחות שגם הוא בעצם הלך לקיבוץ". אפלל שהצהיר על אודות עובדת חברת קיבוץ יפתח שפנתה אליו ב- 95 בנוגע לפנסיה שלא קיבלה, לאחר שבדק התברר לו כי הממסד התנועתי הקיבוצי הוא שנתן הנחיה שלא לצרף את חברי הקיבוצים לקג"מ (צורפו נספחים א'-ז' לתצהירו) הצהיר בד בבד, כי אינו יודע ולא בדק האם כללית שילמה לקיבוץ יפתח את דמי הגמולים במקום להעבירם לקג"מ (ס' 8). כמו כן, הפוך וחפש ולא תמצא בתצהירו דבר ביחס לתובעת. גם בפרוטוקולים של עדי המצהירים שלא העידו בפנינו (אלא בדיון אחר) אין כדי לשפוך אור על עניינה של התובעת, לא כל שכן להוכיח כי שולמו בגינה דמי הגמולים במלואם וכסדרם. עדי כללית אומנם הצהירו כי פעילותם מתייחסת לעובדים אחרים, אלא ש"... עובדי תחום השכר נפגשים באופן שגרתי ודנים בנושאים הקשורים לעבודתם ובדרכי עבודה בכדי להתנהל באופן אחיד" (ס' 5, כך גם בס' 5 אצל נרקיס, ס' 5 אצל משה דיין); בהיותם עובדי המוסדות השונים בכללית, מרחבי הארץ, שביצעו אישית התחשבנות בין כללית והקיבוצים ובשל כך יש רלוונטיות לעדותם. מה גם שבשל היעדר המסמכים בעניינה של התובעת - מבקשת היא מביה"ד להתחשב וללמוד מנסיבות העניין ומקיומו של הנוהג. אלא שכאמור לא שוכנענו כי הוכח נוהג ולא היה בעדותם הכללית כדי לשפוך אור בעניינה של התובעת. ויובהר, לתצהיר המשלים של גולני, אכן צורפו דפי התחשבנות עם הקיבוץ. ואולם, המדובר ב- 3 כרטסות בלבד (מתייחסות רק לשנים 77,80 ו- 81), שמה של התובעת אוזכר בעמ' אחד בלבד, ומכאן, וודאי לא ניתן להסיק מסקנה ברורה כי מדי חודש בחודש, העבירה כללית את מלוא הגמולים כסדרם בגין התובעת לקיבוץ. לגופא, לא רק שאין ללמוד מעניינם של קיבוצים אחרים לעניין הקיבוץ או התובעת (כאמור לעיל) אלא שאפילו ביחס לעובדות חברות הקיבוץ קיימת אבחנה בין אחת לרעותה (עמ' 21-22 לעדות גולני, עמ' 38-38 לעדות נרקיס). גם מכאן ממסמכים או עדויות באשר "לשיטה", אין בהכרח כדי להעיד על ההתנהלות ביחס לתובעת ועל כך כי הועברו בגינה מלוא הסכומים כדין. כך לעניין תוכן הכרטסות - לא נסתר כי בקיבוץ לא מכירים עובד בשם "דקס" ששמו צוין (ס' 13 לתצהיר יעקב), כשגולני נשאל האם ביקש לאתר עדים שיכולים להעיד ביחס לתובעת /להתנהלות מול הקיבוץ של התובעת - לא סיפק הסבר מניח את הדעת: "לא זכור לי כרגע ספציפית לגבי הקיבוץ שלה" (עמ' 18-19). לכך נוסיף עוד כי בטופס 161 של התובעת ציינה כללית כי הופרש עבורה רק רכיב התגמולים (ללא פיצויים, 6%), ומנגד, ציינה בט' 161 כי הופרש לפנסיה מקיפה (ולא פנסיית יסוד) באופן שאינו מתיישב עם טענת כללית כי בתקופה הרלוונטית הועברו לקיבוץ 12% (ס' 14.9 להגנתה). גולני נחקר והעיד (עמ' 24-25): "ש.בסעיף 14 להודעת הפרישה שהכנתם לתובעת, מפנה לנספח י' לא סימנתם את רובריקת הפיצויים ותגמולים. האם אני מבין מכך שהפרשתם רק 6% חלק המעביד לתובעת? ת.אני מבין שאתה רוצה להבין את זה, אני אומר שההפך הוא הנכון, יש פה רישום לא מלא של פקידה במוסד שטח, שלא התייחסה לנקודה הזו והיה ברור לה לחלוטין במלוא מאת האחוזים של ההפרשה מ-91 היתה הן לתגמולים והן לפיצויים. ש.ולמה לא הפרדתם בין ההפרשות שבוצעו לקג"ם לבין ההפרשות שבוצעו לכאורה ע"י הנתבעת ישירות לקיבוץ? ת.באיזה מובן השאלה לא הפרדתם? ש.אני מכיר הודעות פרישה אחרות שבהם כאשר הכללית ציינה את הזכויות הסוציאליות שנצברו לזכות העובד, אז היא הפרידה ולזכויות שנצברו אצל הקיבוץ לכאורה לבין הזכויות שנצברו אצל קג"ם לפני 91 ואחרי 91, ואילו בהודעת הפרישה שהכנתם לתובעת איני רואה כל הפרדה כזו, וגם איני רואה כל ציון של קג"ם או של כל גורם אחר. האם גם כאן מדובר ברשלנות של הפקידה? ת.כללית לא הפרידה ולא רשום דבר ממה שעבר לקיבוץ כי זה היה חלקו של הקיבוץ לעשות את מה שהוא צריך בכל הקשור לעובדת שכירה החל מ-91, העברנו סכום אחד בבלוק אחד לקרן הגמלאות המרכזי, ההעברה היא מרכזית, הניכוי הוא מרכזי, לא חישוב ידני של מקום כזה או אחר, כולל בשנת 91, ולכן אני משוכנע ב-100% שהעברה כללה את מלוא 12% לאותן השנים, ויש כאן רישום של פקידה שבאותן השנים ההבנה המלאה בינה לבין הרפרנטית המתאימה בקרן הגמלאות, היתה שהסכום הוא סכום שכולל גם תגמולים וגם פיצויים". דא עקא - שע"פ הטופס קיימות 3 אופציות: פיצויים/תגמולים/פיצויים ותגמולים. מה גם שלגרסת כללית שכר התובעת (ולרבות יתר התשלומים) הועברו לקיבוץ, אז מדוע ראתה לנכון כללית לציין רק תגמולים? עוד יוער, כי מעבר לפעולתה/הבנתה של הפקידה המאוזכרת, הרי שגם ביחס לפקיד אחר בכללית, עולה ספק בקשר להוכחת העברת הכספים (ונזכיר - אין בפנינו אותה פקידה, ודאי לא "הבנתה"!). יעקב (מטעם הקיבוץ) הצהירה כי פנתה לחברי הקיבוץ שעסקו בתחום לחפש מסמכים בגנזך אך דבר לא נמצא (ס' 4-7, ס' 12-14 לכתב הגנה) וכי לצורך הכנת התצהיר ערכה בירור "עם מי שהיה בזמנו ועודנו מנהל החשבונות של הקיבוץ" שלא יכול היה לאשר טענות הנתבעת; "לפי מיטב ידיעתי, הקיבוץ לא קיבל בשנים 1991-1975 את חלק המעסיק ב"דמי הגמולים" בשיעור 12% כנטען בהודעת צד שלישי על ידי שירותי בריאות כללית ואלה לא הועברו לקיבוץ מידי כל רבעון כנטען בהודעת צד שלישי. אדגיש עוד כי הקיבוץ לא קיבל עד ל- 8/1991 דמי גמולים בשיעור 12% כנטען על ידי שירותי בריאות כללית" (ס' 10); כי הקיבוץ אינו מחזיק בדמי גמולים כלשהם של התובעת ואינו מכיר בהתחשבנות שנערכה בינו ובין כללית; למיטב ידיעתה לא שולמו עבור התובעת דמי גמולים בכלל (ס' 9 לכתב הגנה, ס' 7 לתצהירה) וכי הקיבוץ לא יכול לאשר קבלת סכום כלשהו בהעדר ראיות (ס' 11). כשנחקרה בעניין זה העידה (עמ' 43): "ש. אני מבין שהכחשה של הקיבוץ לכך שלא הועברו דמי גמולים בגין התובעת נובעת מסיבה אחת בלבד שלא נמצאו אצלכם ניירות שמעידים על כך? ת. אנחנו גם לא יודעים על כך, הכוונה אני לא יודעת ומימה שביררתי עם אנשים שעבדו באותה תקופה הם גם לא יודעים ולא זוכרים ולא מצאו שום סימוכין". גם רבד הצהיר (ס' 4) כי כמי שעסק בנושא הוא אינו יכול לזכור כיום אם הקיבוץ קיבל או לא קיבל עבור התובעת בשנים 1975-1991 את חלק המעסיק בדמי הגמולים בשיעור 12% או בכל שיעור אחר, כי בהתאם לבקשת יעקב פנה לארכיב לחפש אסמכתא אולם כל החיפושים עלו בתוהו, כנראה עקב אובדן חלק מהמסמכים מפאת שיטפון ולא נמצא מסמך המעיד על כך (ס' 5) והעיד (עמ' 44): "ש.הצהרת שאתה לא זוכר את הסוגיה של גמולים לקג"מ בגין אחיות חברות קיבוץ שמועסקות בכללית? ת.נכון.שם הגזברית שולמית ניר. ש. דיברת איתה בנושא זה מתישהו? ת.על הנושא הזה אני לא זוכר שדיברתי איתה. גם לא לקראת הכנת תצהירי. ש.אתה יודע אם מרים יעקב דיברה איתה בנושא הזה ? ת. אין לי מושג. ש.מה היתה התייחסות של הקבוצה לברית התנועה הקיבוצית , האם ההחלטות היו מחייבות את הקבוצה ? ת. מבחינתנו היתה כהמלצה ולא יותר. היו מקרים שנהגנו גם שלא לפיהם . ש.ואז היתה צריכה להיות החלטה של אסיפת הקיבוץ ? ת.תלוי באיזה רמה. לפעמים יש דברים פשוטים שמזכירות הקיבוץ יכלה להחליט בהם כסמכותה, והיו דברים עקרוניים שהובאו לאסיפה. ש.נושא של הפרשת גמולים לקרן פנסיה בגין התובעת עלה אי פעם באסיפה ? ת. לא. אינני זוכר דבר כזה. ש.אני מבין שהעניינים שלה עלו מידי פעם באסיפה, למשל כשהיא רצתה שנת שבתון כדי לבצע או לסיים את הדוקטורט ? ת.דברים כאלה בוודאי הובאו". טענת כללית כי אי שמירת המסמכים על ידי הקיבוץ צריכה לפעול לחובת הקיבוץ ואין לאפשר לו להתחמק מאחריותו שכן במהלך כל תקופת העסקתה הועברו כל הסכומים אל הקיבוץ (ס' 28-29 לתצהיר גולני) - אין בה כדי לשנות ממסקנתנו. ויובהר - טענת הקיבוץ "הרוחץ בנקיון כפיו" ודאי בגרסתו בהגנתו, ברור ממנה כי רָב המידע שבידיו, מזה שהודָה בו או מזה שהביא בפנינו. לא ממש הבנו מדוע העידה יעקב - שכל ידיעותיה מאחרים הם, שלא הובהר מדוע לא העידו. ורבד - שכל עדותו היא בבחינת "אולי" (ובמאמר מוסגר - לא נדע מתי היה "השטפון", היכן, מה אוכסן בו, ממתי, מי חיפש, מתי והיכן, ודאי כשגם הוא מעיד מחד שאינו זוכר ומאידך - ברר עם מי שודאי מידע אצלו ואף מצא לציין כי המלצות ברית התנועה הקבוצית לא תמיד נהגו לפיהן ובל נשכח כי לא היה מזכיר הקבוץ). שוכנענו כי במשך שנות העסקתה העבירה כללית סכומים בגין התובעת אל הקיבוץ מכוח היותה חברת קיבוץ. מתוקף כך, לקיבוץ היתה מעורבות ביחס לסכומים ששולמו או שאמורים היו להיות משולמים לתובעת (למשל בנוגע להשתתפות בעזרה לחיילות, ראה נספחים יב', יג' 5 לתצהיר גולני שם למשל צוין בקשר ליתרה בקרן השתלמות: "לא ידוע לי כל הדוחות בקיבוץ..." וכי "לא ניתן לי להוציא כספים מקרן זו היא שייכת לקיבוץ"). אז וגם היום הועברו תשלומים בגין התובעת דרך חשבון הקיבוץ, כך גם כיום הפנסיה שמשולמת לתובעת היא מקג"מ בלבד (ס' 9 לכתב הגנה, ס' 8 לתצהיר יעקב) אלא שנכנסת לחשבון הקיבוץ והוא מעבירה לתובעת (עמ' 4, 7 לעדות התובעת) וכך למשל בעמ' 15: "ש.אני רק רוצה להבהיר נראה לי שעו"ד פסי לא מכיר את אורחות הקיבוץ החדש. הכספים היום שאת וכל חבר זכאי לו ממקורות הכנסה טכנית הם מעבירים לקיבוץ והוא מעביר אותו אלייך לאחר שהוא מנכה את מיסי הקיבוץ וכל אחד מקבל כל שכרו אליו? ת.נכון זה מה שקורה. ש. הכסף חונה שם בחניית ביניים על מנת להוריד מיסים? ת.נכון. ש. וכל אחד מקבל כל הכנסתו לכל מקום? ת.נכון"). והעיקר - שוכנענו כי הקיבוץ, כל השנים ידע היטב ושלט היטב וב"יד רמה" בכל פרוטה שהועברה לזכות התובעת לקיבוץ (כהוראת התובעת; ולוּ כנספח ט' לנתבעת) - כשאין בפנינו ביטולה של הוראה זו! כך, משוכנעים אנו כי יודע הקיבוץ היטב אם וכמה העבירה כללית אליו ודי לכך בעיון בנספחי הנתבעת כי התובעת (בין ביזמתה בין ביזמת הקיבוץ) או הקיבוץ - פנו בכל ענין ודבר הקשור בתשלום שכרה/זכויותיה (פעוטה כמשמעותית)! ומנגד - נאלמו התובעת ונאלם הקיבוץ דֹם - ואין יודעים הם דבר, אלא מה שהוצג כאסמכתא בפניהם!... אלא, שהכרעתנו מתקבלת בענין, שאינו ענין מִקרי, כללי, חד פעמי וכו' - עפ"י מה שהוכח בפנינו ממש. עם זאת, (א) הן בשל היות כללית המעסיקה של התובעת, (ב) הן כבעלת דין שטענה טענת "נוהג" וטענת "פרעתי", (ג) והן כמי שהגישה הודעת צד ג' כנגד הקיבוץ - נטל ההוכחה לעניין העברת דמי הגמולים רובץ לשכמה של כללית ולאחר שבחנו הראיות וטענות הצדדים הגענו למסקנה כי היא לא עמדה בנטל זה. משכך, גם טענת כללית כי התובעת/הקיבוץ לא הביאו הוכחה לכך שבתקופה הרלוונטית לא שולמו דמי הגמולים לקיבוץ - אין בה ממש, משהנטל כאמור רובץ על שכמה. טענות כללית לפיהן העובדה שהקיבוץ לא בא בטענות אליה במשך השנים בגין אי תשלום דמי הגמולים מעידה על כך כי הסכומים שולמו במלואם וכסדרם או כי הקיבוץ ראה עצמו כמבטח הפנסיוני של התובעת (ס' 6 לסיכומים) - הגם שמתקבלת היא על דעתנו אין בה כדי לשנות ממסקנתנו. די אם נזכיר כי כללית העבירה אקראית בגין התובעת את דמי הגמולים ישירות לקרן (בשנים 77, 80-81), בלי שסיפקה כל הסבר המניח את הדעת לעניין זה; כן נטען על ידי כללית כי היה ניסיון במשך השנים לצרף עובדים לקג"מ נוכח פניותיהם ובכך נסתרת מיניה וביה הטענה כי יש לראות בקיבוץ בהכרח כמבטח הפנסיוני. ממילא אין בכך כדי להוכיח את טענת "פרעתי". טענת כללית ביחס לקיבוץ לפיה התברר בחקירות כי קיימים לפחות 4 עדים רלוונטיים שלא הובאה עדותם (ס' 7.3 לסיכומים בכתב) כך שיש לזקוף עניין זה לחובתו - מקובלת עלינו, אלא שאין בכך כדי להוכיח טענת "פרעתי" ומאידך, לא כי היתה לכללית מניעה להגיש תצהירי עדות ראשית מעדים אלה ואחרים, ככל שחפצה או לבקש להזמינם לעדות. אין גם ממש בטענות כללית על אודות הקיבוץ החדש/המתחדש. בקיומם של תקנה 19 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג- 1973 (העוסקות בעניינו של חבר קיבוץ יוצא / מוצא ולא ברור ההקשר לעניייננו) כמו גם מתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש) תשס"ו-2005; תקנון הקיבוץ; פס"ד 1204/04 ויסבורן (שדן בעניין קרן ההשתלמות) וכו' - אין כדי לשנות ממסקנתנו. אין חולק כי היה וקיים הסדר תשלומים שונה מתוקף היות התובעת חברת קיבוץ ואולם כך או כך - אין בדבר כדי להוכיח כי כללית העבירה בגין התובעת לקיבוץ את דמי הגמולים בגין השנים 1975 ועד 1991. אין גם בטענה של כללית כי מדובר בכספי ציבור כדי לשנות ממסקנתנו או להעביר נטלי הוכחה. הטענה מתממת וטוב היה אלמלא נשמעה. אדרבא, וודאי משום היות הכללית אמונה על כספי הציבור, הרי שהיה מצופה ממנה לשמור את כל הראיות הרלוונטיות ולנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת שתוכל להראות בבוא העת, ככל שתדרש, כי שילמה לעובדיה מלוא הסכומים להם הם זכאים וכדי שלא תדרש לשלם פעם נוספת (ככל ששילמה) ובכך לגרום לבזבוז כספי ציבור. לטעמנו (שמא במאמץ ובדמים רבים) - יכלה כללית "להרים הנטל" להוכחת המתחייב. ויובהר - אין בפנינו ולוּ מספר מקרים (בלא שנקבע מסמרות למספר, שהיה בו די ראייתית) - בהם הוכחה משכנעת להעברת הגמולים בגין התובעת לקיבוץ, במהלך התקופה. כך, מניחים אנו כי תשלום גמולים מלווה היה גם בהעברת חלק העובד, שהרי טוענת כללית כי הקיבוץ כמבטח (פנסיוני) חב בתביעה - והנה, מטופסי 106 שהגישה התובעת (ד' לתצהירה) עולה כי בשנות המס 1988, 1989, אין רישום בדבר נכוי לקרן גמלאות (בשונה מהשנים שאח"כ, מ- 1991). בכך יש, ולוּ לכאורה, ראייה השוללת טענת כללית. הנה כי כן - לא הוכחה בפנינו טענת "פרעתי" של כללית. ב. טענת ההתיישנות התובעת תובעת פיצויי פיטורים בגין התקופה 1975 ועד לשנת 1991 ולא את דמי הגמולים (או פיצוי בגין אי תשלום דמי הגמולים, לכאורה). לפיכך, ומשכלל אין עילת תביעה כאמור, מתייתרת טענת כללית כי התביעה לדמי גמולים התיישנה. אשר לתביעה לפיצויי פיטורים, לפי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, כללית היתה חייבת לבטח את התובעת בקג"מ. לכל הפחות, מכוח "השיטה" שטענה כללית, היה עליה להעביר את דמי הגמולים בגין התובעת ישירות לקיבוץ לשם כך. (כי העבירה בפועל את הכספים לקיבוץ במסגרת ההתחשבנות עִמו ומשכך יצאה ידי חובתה ואין לחייבה בתשלום כפול) - די בכך כדי להעיד כי כללית הכירה בחובתה לכך. אלא שכפי שקבענו לעיל, כללית לא הוכיחה כי העבירה את מלוא הסכומים בגין התובעת לקיבוץ עד 1991. לא נסתר גם כי עקב כך נמצא הסדר הפנסיה של התובעת חסר. ע"פ ההלכה, משלא בוטחה התובעת בקג"מ עד לשנת 1991, זכאית היא, עם פרישתה, לפיצויי פיטורים מלאים בגין תקופת עבודתה עד אז. לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות בת 7 השנים מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים (חלקיים בלבד) עבור תקופה עבודתה, במועד סיום עבודתה. לפיכך, המועד בו קמה עילת התביעה הוא מועד סיום עבודתה. התובעת פרשה ב- 31/12/2005 והגישה את התביעה ב- 14/3/2010 ולכן ברי כי התביעה לפיצויי פיטורים, לא התיישנה. טענות כללית כי התובעת ידעה או יכולה היתה לדעת על ההסדרים ועל הסכומים שהועברו בגינה במהלך תקופת עבודתה מקובלות עלינו: התובעת העידה (עמ' 3): "את האמת אין לי כל כך מושג לא התעמקתי בתלושים הם הועברו ישירות לקיבוץ וסמכתי על הקיבוץ. ש. הכסף שולם ישירות לחשבון הבנק של הקיבוץ? ת. כן". אלא, שהתובעת יכולה היתה וצריכה הייתה לעיין בתלושי שכרה (כשלא נסתר כי הועברו לקיבוץ); שוכנענו גם כי מעת לעת התובעת פנתה לכללית לשם בירורים או לשם מתן הוראות שונות בנוגע לשכרה [למשל, בעניין עזרה לחיילות (עמ' 12); השתתפות בהוצאות רכב, לימודים, תוספת לבן חייל] ולכן ברי כי יכולה היתה לברר מול כללית / קג"מ על אודות מצבה, ככל שחפצה גם בעניין זה. מה גם שאין חולק כי לכל הפחות, ידעה על כך ב- 1999 עת הצטרפה לקג"מ (עמ' 12-13 לעדותה); ראה גם דוחות ע"פ תקנות מס הכנסה ע"ש התובעת מהם ניתן להיווכח כי רק משנת 1991 מצוינת הפרשה לפנסיה מקיפה. טענתה על אודות מצבה הכלכלי שמנע ממנה להגיש תביעה - נדחית, משנטענה בעלמא מה גם שלגופא, אי הגשת התביעה או ביצוע בירור במועד מוקדם יותר - הם בגדר החלטתה האישית על כל המשמעויות הנובעות מכך. משוכנעים אנו כי התובעת ידעה היטב העובדות והנסיבות, אך מטעמיה בחרה להגיש תביעתה במועד שהגישה - וגם אז, מצאה לבקש תקונה. עם זאת, משעסקינן בתביעה לפיצויי פיטורים, שעילתה מתגבשת רק במועד סיום העסקה, הרי שאין נפקות אופרטיבית לטענות אלו בכל הקשור לעתירה לדחייתה מחמת התיישנות. ויובהר, מודעים אנו לכך כי לשם עמידה בנטל ההוכחה הרובץ על כללית, נדרשה היא, בין היתר, להמציא מסמכים המעידים על תשלום דמי הגמולים בגין תקופה מוקדמת (אף קודם ל-7 שנים בטרם סיום עבודתה), וכי בחלוף הזמן הרב יש כדי להקשות עליה להוכיח טענתה. עם זאת, אין מקובלת עלינו הטענה כי כללית לא שמרה את המסמכים "כיוון שסמכה על כך שלא יתבעו אותה". עילת התביעה שבפנינו קמה במועד הפרישה והיה עליה לכלכל צעדיה במשך השנים בהתאם ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה; מה גם שאין בהכרח לאמר כי ככל שהתובעת היתה פונה אל כללית ב- 1999 (או בכל מועד אחר) היה בכך כדי להעמיד בפני כללית את ההזדמנות לאתר מסמכים רלוונטיים, למנוע ממנה את "הנזק הראייתי" הנטען ולאפשר לה להוכיח טענתה כי העבירה לקיבוץ את מלוא דמי הגמולים כסדרם וטענותיה של כללית בעניין זה הן ספקולטיביות. אין באי שמירת המסמכים קשר להתנהלות התובעת או למועד פנייתה, הוצגו לפנינו מסמכים אחרים משנים מוקדמות ביחס לעובדים אחרים שכן נמצאו, כללית גם טענה כי מסמכים שנשמרו אינם מתויקים או משויכים ספציפית לנושא התביעה וברי כי מדובר בעניין שאינו קשור בתובעת (ס' 4-6 לתצהיר גולני), מה גם שעמדו בפני כללית אמצעים נוספים להוכיח טענותיה (למשל, ההסתדרות או התנועה הקיבוצית). (ראוי לציין עם זאת, כי אין חולק כי התובעת, המבוטחת בקג"מ מ- 1991, ודאי קיבלה דיווחיה וממילא, ידעה היטב כי אינה מבוטחת לתקופת העבר - וכך התרשמנו). לאור כל זאת - לא מצאנו לדחות התביעה מחמת התיישנות או לגופא. כך גם דוחים אנו את הטענות לדחיית התביעה מחמת שיהוי, השתק, מניעות וחוסר תום לב מהותי של התובעת. ג. התביעה נגד צד ג' כללית טענה לזכות השבה / שיפוי /פיצוי ככל שייפסק סעד לטובת התובעת מכוח חוק עשיית עושר, תום לב וכו'. אלא שכאמור כללית לא הוכיחה כי העבירה דמי הגמולים לקיבוץ במשך השנים ולא הוכיחה כי הקיבוץ היה המבטח הפנסיוני של התובעת עד לשנת 1991; לא הוכיחה כי הקיבוץ התעשר שלא כדין, לא כל שכן על חשבונה ולא הוכחה טענת חוסר תום לב של הקיבוץ כלפיה; דינה של התביעה להדחות גם מחמת שהנתבעת לא הוכיחה זכותה להשבה - שכן בתביעות מסוג זה היה עליה לכל הפחות, לפרט את הסכומים המשוערים שהועברו על ידה (כגון שכר התובעת, דמי הגמולים וכו' אלא שכללית לא הציגה חישוב כללי בעניין זה) אלא שהסתפקה בטענה כללית של העברת 6% / 12% מדי חודש וללא אסמכתא. בנסיבות אלה - התביעה נגד צד ג' נדחית. עם זאת יוער אגבית, כי טענת הקיבוץ כי תביעת כללית לוקה בהתיישנות, שכן כבר בשנת 1991 ידעה כי לתובעת עילת תביעה נגדה ובכל מקרה ידעה 7 שנים ויותר לפני ששלחה את הודעת צד ג' כי אחיות, חברות קיבוצים שעבדו אצלה תובעות או מתכוונות לתבוע אותה בגין מחדליה להפריש דמי גמולים עד 1991 - אף היא נטענה סתמית ולא הוכחה. נציין במאמר מוסגר כי בכך דוקא "נוטל על עצמו" הקיבוץ הטענה בדבר נוהג שונה קודם לכך ואף כי קיים אצלו מידע - שלא ממש הובא בפנינו. ד. הסעד טוענת התובעת כי על כללית לשלם לה בגין התקופה שבה לא היתה מבוטחת בקג"מ (תחילת העסקתה ב- 1975, ועד 8/1991 ובקיזוז 3 חודשי הפרשה בשנת 1981) ובסה"כ: 179 חודשים X8.33% X השכר הקובע (21,671 ₪) ובסה"כ 323,130 ₪, בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 1/1/2006 ועד למועד התשלום בפועל ולחלופין, הפרשי ריבית והצמדה; בסיכומיה העמידה התביעה על 189 חודשים ( 8/1975- 7/1991) וסכום התביעה הנכון 341,181 ₪. כללית טענה - כי החיוב בתשלום הינו תשלום כפול (שכן כללית העבירה במשך השנים את הסכומים לקיבוץ כפי שנהגה ביחס לקיבוצים אחרים) ואף משולש (שכן שילמה לתובעת פדיון ימי מחלה בגין מלוא תקופת עבודתה ולפי חוקת העבודה, הזכות לפדיון ימי מחלה ניתנת למימוש רק במקרה של זכאות לגמלה בעוד במקרה של סיום עבודה בנסיבות המזכות רק בפיצויי פיטורים אין זכאות לפדיון ימי מחלה והתובעת אינה יכולה להנות משני התשלומים); כן טענה כי אין בסיס לתביעה לפיצויי פיטורים בשיעור 8.33%, שכן שילמה לתובעת מענק פרישה בשיעור 2.33% (המהווה תחליף להשלמת פיצויי פיטורים במקרה של פרישה לגמלאות); לפיכך במידה וייפסק תשלום כלשהו לתובעת, הרי שיש לקזז מתשלום זה את מענק הפרישה ופדיון ימי מחלה. לאחר שבחנו טענות הצדדים הרינו קובעים - כי משקיבלה התובעת פיצויי פיטורים חלקיים בלבד (בשיעור 2.33%) -זכאית היא להשלמת פיצויי פיטורים, בשיעור 6% נוספים. כללית והקיבוץ לא התייחסו לתיקון הסעד ומשלא שולמה אגרה כמתחייב מהתיקון המבוקש בסכומי התובעת - לא מצאנו לקבל הבקשה. התובעת יכולה היתה לבקש לתקן תביעתה - וככל שמתחייב - לשלם אגרה, אלא שבחרה שלא לעשות כן. הגם שעסקינן ב"טעות חשבונאית" - אין ראוי עתה כי בהתאם נפעל בפסה"ד - משלא טרחה לבקש כאמור התובעת זכאית איפוא מכללית ל- 179 ח'X 6%X 21,671 ₪ (משכורת קובעת אחרונה ע"פ טופס 161; נספח י לתצהיר גולני), סכום שישולם בתוך 30 יום ויישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מצאנו כך להורות לאור התנהלות התובעת, כהתרשמותנו לעיל והשהוי הרב בפעולתה (שאין בו כדי דחיית התביעה), אך יש בו כדי שלא לזכותה במלוא ההצמדה. בנסיבות העניין ודאי לא היה מקום לעתור לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, מה גם שברי כי הזכות לפצויי הלנה התיישנה עוד טרם הגשת התביעה. בעניין זה יש לקחת בחשבון את התנהלות התובעת, שלא "טרחה" לברר או להלין על אודות "מצבה"; משהגישה התביעה בשיהוי, בחלוף כ- 11 שנים ממועד היוודע לה על אי ביטוחה בקג"מ (שנת 1999, שלא לומר, 19 שנה, מ- 1991) ולאחר כ- 5 שנים ממועד סיום העסקתה (31/12/2005). לא מצאנו להפחית מהסכום את המענק בגין דמי מחלה - משכללית טענה לכך בעלמא, לא הוצגה אסמכתא כלשהי, לרבות לא הופנינו לסעיף הרלוונטי בחוקת העבודה ממנו עולה לכאורה כי התובעת לא היתה זכאית לקבלת סכום זה עם סיום העסקתה ובנסיבות סיום העסקתה. כך גם, אין בפנינו כי כך שילמה "לפנים משורת הדין" והרי נסיבות סיום העסקתה היו ידועות לכללית בעת הנדונה. אין לשכח כי בט' 161 לא "נמצא" לכללית להפריד בין הסכומים, מחד ומאידך, אין בפנינו כי עם פרישתה של התובעת שולם לה פדיון מחלה "לפנים משורת הדין". ממילא, מצאנו להעיר עוד - תמוה כי מצאה התובעת לתקן התביעה ע"י עתירה למלוא פצויי הפטורין, תוך התעלמות מכך כי קיבלה (כטענתה-היא בתביעה המקורית) 2.33% מתוכם! כך, עיון בט' 161 אינו מלמד כלל ועיקר כי התובעת קיבלה רק 2.33%. כך ניתן ללמוד רק מנספח ח' לתצהיר התובעת - טיוטת חישוב מענקי פרישה לתאריך 8.1.06. עוד ראוי לציין - לא נהיר לנו הכיצד זכאית התובעת ל"שכר קובע" בסך 21,671 ₪ - ודי בעיון בנספח ח' לתהייתנו. משלא טענו הצדדים בענין זה ומשבטופס 161 ֹֹֹֹֹֹֹצויין שכר קובע כאמור - כך ראינו לקבוע. מוצאים אנו לומר עוד - זו תוצאת ההליך לאור הראיות שהובאו בפנינו. התרשמנו כי ניתן היה להציג בפנינו ראיות רבות נוספות, שככל שתוצגנה - יהא בהן לאיין קביעותינו דלעיל. בנסיבות אלה - ראוי יהיה כי יושב לכללית כל סכום, ככל שיצלח בידה להוכיחו. לאור תוצאת ההליך והתנהלות הצדדים וראיותיהם - כל צד יישא בהוצאותיו. בשולי הדברים ראוי לציין עוד - משהובא ההליך בפנינו לשמיעתו, הוברר כי אחד מעדי כללית משמש כנ.צ. בביה"ד בת"א (לא במותב), כפי שציינה כללית עם הגשת ראיותיה. בנסיבות אלה, לאור עמדות הצדדים ברישא הדיון, לאור ותק ההליך, משעסקינן בעד אחד מני כמה, ולאור עדותו (הכללית ולא הספציפית ביחס לתובעת) ומשלא היה מוכר לאב"ד ואף לא מצאו הצדדים להתייחס לענין עד לשאלתנו ברישא הדיון - למען יעילות הדיון לא דחינו הדיון עד למתן החלטה בהקשר זה. פוליסהחובת ביטוחהסתדרות העובדים