טעויות של ועדה רפואית לעררים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעויות של ועדה רפואית לעררים: .1לפני ערעור על פי סעיף 123לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995(להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 4.2.96אשר קבעה למערער % 7.5אחוזי נכות בגין מחלת מקצוע (ליקוי שמיעה). .2טענות ב"כ המערער הן: א. הועדה טעתה בעת עריכת חשבון עו"ש עם המערער בכך שלא הסתמכה על נתונים קליניים מוכחים המעידים על מצב קודם. ב. הועדה לא הביאה בחשבון כי המערער עבד בתנאי רעש 30שנה במקום עבודתו ונגרם לו נזק מתמשך. ג. הועדה הסתמכה בטעות על אישור צה"ל לפיו אובחנו אצל המערער ליקויי שמיעה ב- 74' ו- 75' בעוד שהחל לעבוד בתנאי רעש הרבה לפני כן. .3טענות ב"כ המשיב הן: א. הועדה הסתמכה על נתונים רפואיים מוכחים (בין השאר - עקומת שמיעה שאינה אופיינית לחבלה אקוסטית). ב. מאישור המעביד עולה כי המערער החל לעבוד ברעש גדול רק ב- .1984 ג. אין כל טעות משפטית בקביעת הועדה. לאחר קריאת טיעוני הצדדים, דו"ח הועדה, הפרוטוקול והמוצגים אני קובעת כדלקמן: .1הועדה לעררים ישבה בהרכב מתאים של שני רופאי א.א.ג. ורופא נוירופסיכיאטר. .2מדו"ח הועדה עולה כי המערער הופיע כשהוא מיוצג על ידי עו"ד דוידוביץ ומתמחה. .3הועדה שמעה את כל תלונות המערער, ועיינה במסמכים רפואיים לרבות בדיקת שמיעה מיום .7.2.95 מסקנות הועדה היו כדלקמן: "הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר הראל מ- 12.3.95, ובחוו"ד ד"ר עמוס אילון מ 28.5.95ובחוו"ד ד"ר רפאל פינמסר מ- .4.12.95לאחר עיון מעמיק בכל המסמכים הרפואיים והאחרים (מהצבא, מהמעביד), שעמדו בפני הועדה, הועדה מוצאת: .1עקומת השמיעה היא בצורת shape uואינה אופיינית לחבלה אקוסטית. .2התובע סבל מלקויי שמיעה לפני שנים רבות, כנראה, לפני התחלת עבודתו ברעש, במסמך מ- 18.7.94צוין שהלקוי בשמיעתו לקוי תחושתי עצבי הוא מילדותו? .3באשור מהצבא מ- 26.10.95צויין שהנ"ל סובל מנזק באוזן פנימית מסוג פונל טראומה בתדירויות 3000עד 4000ומעל 35דציבל, האבחנות והממצאים מ- .4.1.75 .4באשור ממכון התקנים מ- 2.8.95צויין: 'בשנת 1984החל לעבוד בתנאי רעש גדולים'. הועדה עיינה בשורת הבדיקות והן פחות או יותר דומות בצורתן. על פי החשוב שהועדה לקחה בחשבון, ירידת השמיעה כושר השמיעה בתדירויות הדבור 500- 1000- 2000מחזורים ב- 2האוזניים. הלקוי בשמיעתו מתבטאת ב- 50ד.ב. באוזן ימין. 35ד.ב. - באוזן שמאל בתדירויות הדבור, כלומר נכותו בגין הפחתת כושר השמיעה מתבטאת ב- % 15לפי ס' 72(1) 7ד'. בהתחשב בכל הנתונים שהוזכרו לעיל הועדה בדעה שמחצית מהנכות יש לזקוף ע"ח מצב קודם לפי ס' מותאם בהתאם לסמכותה ס' 72(1) 3ב' לבין ס' 72(1) 3ג': % .7.5לאור העובדות שפורטו לעין אין הועדה מקבלת חוו"ד ד"ר פיינמסר מ- .4.12.95התובע ממשיך בעבודתו מסוגל לעבודתו, אין מקום להפעיל ת' 15". .4פקיד התביעות של המשיב פנה ביום 20.6.95אל מעבידו של המערער ושאל אותו באשר לבדיקות השמיעה שעבר המערער, במה עסק בעת שירותו הצבאי, האם עבודתו מיום קבלתו לעבודה במשך 30שנה זהה, מתי החל לעבוד בתנאי רעש ומתי התגלתה לראשונה הירידה בשמיעה. .5בתשובה לפנית פקיד התביעות, השיב המעביד (במכתב מיום 2.8.95) כי המערער לא עבר בדיקות שמיעה לפני שנת 80', ואין ברשות הנפגע בדיקות לפני תקופה זו. המעביד אף מציין כי עבודתו של המערער בעבודות במעבדת חוץ זהה, וכי בשנת 84' החל לעבוד בתנאי רעש גדולים. כמו כן ציין המעביד כי לפני 6שנים נתגלתה לראשונה הירידה בשמיעה. .6כאמור לעיל, היו בפני הועדה כל המסמכים הרלבנטיים, וכן חוות הדעת הרפואיות. הועדה התייחסה לנתון שמסר המעביד לפיו "בשנת 1984החל לעבוד בתנאי רעש גדולים". לאור העובדה כי באישור הצבאי נקבע שהמערער סובל מנזק באוזן הפנימית עוד משנת 75', ולאור העובדה כי עקומת השמיעה של המערער אינה אופיינית לחבלה אקוסטית, קבעה הועדה כי למערער היה מצב רפואי קודם של ירידה בשמיעה, אשר קדם לעבודתו ברעש גדול. .7"על מנת לייחס נכות למצב קודם צריך שיתקיימו שניים: (א) נתונים מוכחים מעברו הרפואי המלמדים על מום קודם. (ב) אותו מום אפשר להעריך באחוזים תוך יישום פרטי הנכות בתקנות הנכות". ראה דיון לז/85- 01יוסף פליישמן נ' המוסד לביטוח לאומי קובץ המוסד בנושא ועדות רפואיות עמ' 162). .8קביעתה של הועדה בדבר "מצב קודם" הסתמכה איפוא על נתונים קליניים מוכחים (רישומי הצבא, הודעת המעביד, וצורת עקומת השמיעה). בכך יצאה הועדה כדי חובת הרמת הנטל שהיה מוטל עליה. .9הועדה אף נימקה את דחיית חוות דעתו של ד"ר פינמסר בכך שהוא מסתמך על עובדות שאינן תואמות את המסמכים. ואכן, מעיון בחוות דעתו של ד"ר פינמסר עולה כי היא נסמכת על קביעה עובדתית כי המערער היה חשוף במשך 30שנה בעבודתו לרעש עז. קביעה זו אינה תואמת את הנתונים שמסר המעביד עצמו. יש לציין, כי ד"ר פינמסר עצמו אינו מסביר מדוע העניק למערער % 25נכות, בעוד שהערכים שמצא על פי בדיקות השמיעה מעניקים למערער % 15לפי מבחני הנכות. .10לאור הנתונים דלעיל וצורת עקומת השמיעה קבעה הועדה כי ניתן לזקוף מחצית הנכות על חשבון מצב קודם. לאחר שקבעתי כי המצב הקודם הוכח - הרי קביעת הועדה באשר לשיעור הנכות שנגרם עקב המצב הקודם, היא קביעה רפואית מובהקת שאיני מוסמכת להתערב בה. .11באשר לת' 15- קבעה הועדה כי המערער אף ממשיך בעבודתו והוא מסוגל לעבודתו. בעמוד הראשון של דוח הועדה אף נמסר מפי המערער כי חזר לעבודתו הקודמת וכי הוא עובד במכון התקנים ברעש. לפיכך - לא נתקיימו במערער תנאי תקנה .15 .12על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה ועל כן יש לדחות את הערעור. הערעור - נדחה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת תוך 30יום מקבלת פסק הדין. רפואהועדה רפואיתערר