קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ילדה נכה - ביטוח לאומי: .1זוהי תביעה לגימלת ילדה נכה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התש"ם-.1980 (להלן - התקנות). .2התובע הוא אביה של הילדה ילידת 1988, ושבעת הערכת תיפקודה היתה בת .4 אחות בריאות הציבור שביקרה בבית הילדה והעריכה את תיפקודה קבעה, שהילדה איננה תלויה בעזרת הזולת בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילה בביצוע פעולות היום-יום. ניידות בתוך הבית: אחות בריאות הציבור קבעה, שהילדה זקוקה לעזרה והיא תלויה בעזרת הזולת בניידות, הואיל והיא משותקת בשתי רגליה וזקוקה לכיסא גלגלים או לסיוע על ידי בני משפחתה. הלבשה: כמו כן קבעה האחות, שהילדה זקוקה לעזרה רבה בהלבשה. הילדה הורידה את החולצה ולבשה אותה בחזרה, אך לא הצליחה לעמוד ולהסתובב כדי להפשיל את מכנסיה בשל רגליה המשותקות. לכן, אף לא הצליחה להגיע לקצות רגליה ולהפשיל את הגרביים. רחצה: האחות קבעה שהילדה זקוקה לעזרה מלאה ברחצה באמבטיה או במקלחת, משום שאיננה יכולה לעמוד כדי לשטוף את פניה וידיה, וכמובן שאיננה מסוגלת להיכנס בעצמה לאמבטיה ולהתרחץ. שתיה ואכילה: האחות קבעה שהילדה החזיקה כוס ושתתה לבדה שתיה שניתנה לה על ידי אימה ואכלה "דני" בכפית לבדה. כמו כן החזיקה פרי ואכלה לבדה, ואף אכלה לבד עוגיה. הפרשות: הילדה איננה מסוגלת לעמוד ולהתישב לבדה על האסלה, ואף לא הצליחה להפשיל את מכנסיה ולכן נעזרה באימה, ברם הילדה התנגבה בעצמה. .3האם כפרה בהערכת התיפקוד שנקבעה על ידי האחות וטענה, שהילדה איננה יכולה לשבת בעצמה, אלא אם יש לה משענת לגב. כמו כן הילדה איננה יכולה לאכול לבד, האם כל הזמן עוזרת לה. משום שהילדה זקוקה לעזרה מסיבית מהאם, טענה האם שהיא לא יצאה לעבודה. בחקירה הנגדית הודתה האם, שהילדה אכלה לבד מעדן "דני" בכפית, אך מאוד התלכלכה, החזיקה פרוסת לחם וכפית ביד, אך לא כל כך טוב והאוכל נופל לה. האם כפרה בכך שהילדה מסוגלת לשתות לבד. האם כפרה בכך, שהילדה אוכלת ושותה לבד בגן, ברם בהמשך החקירה הנגדית הודתה שהיא לא נשארה אף פעם בגן מספיק זמן כדי לראות אם הילדה אוכלת ושותה לבד. האם טענה שהיא תמיד מלבישה את בתה ושהבת איננה מסוגלת ללבוש חולצה לבדה. בשל רגליה המשותקות הילדה יכולה רק לזחול ולא לעמוד. גם מבחינת ההיגינה האישית הילדה זקוקה לעזרה מלאה. .4בפני העידו אחות בריאות הציבור שערכה את הדו"ח המתאר את תיפקודה, או חוסר תיפקודה של הילדה - נ/.2 האחות עשתה עלי רושם אמין ולא ראיתי שום סיבה שלא להאמין למה שכתוב בדו"ח ת/.1 אינני סבורה שהאחות החמירה עם הילדה מתוך דעה מוקדמת שכל הילדים בגיל 4אינם עצמאיים, כטענת ב"כ הילדה. האחות תארה מה היה מצבה הרפואי והתיפקודי של הילדה באותו מועד, ונתנה לה את הניקוד שהיא חשבה שמגיע לה עבור מה שיכולה היתה לעשות ומה שלא היתה יכולה לעשות. הערכה תיפקודית של ילד נכה איננו מדע מדויק, והערכת האחות איננה מחייבת את בית הדין, אלא משמשת לו המלצה בלבד. בדרך כלל בית הדין מסתמך על ההערכות התיפקודיות הנעשות על ידי אחיות בריאות הציבור, ובית הדין בודק אם הן נעשו בצורה הוגנת, רק כאשר הורי הילד הנכה טוענים, שדיווחה של האחות לגבי מה שראתה בעת הבדיקה איננו מדויק. רק במידה שמתברר שישנה סיבה מיוחדת שלא לתת אמון בדו"ח האחות, יקבע בית הדין שהוא איננו מאמין לדו"ח האחות. .5בענייננו, לאחר עיון קפדני בדו"ח האחות נ/ 1ובעדויותיהן של האחות ושל הגננת, התרשמתי גם מאמינות ההערכה התיפקודית הרשומה בדו"ח וגם מאמינות עדותן של האחות והגננת. הגננת הכירה את הילדה לאחר שזו היתה בגן במשך שנתיים, ומדובר בגן מיוחד לילדים נכים, בבית אברמס בתל אביב. הגננת העידה, שלילדה היה רעד בידיים, אך למרות הרעד היא הצליחה להתגבר על עצמה ושתתה בעצמה מכוס וגם אכלה בעצמה בעזרת כף. הילדה גם אכלה בידיים, הכל בהתאם למזונות שניתנו לה. הגננת הודתה שהעזרה היחידה שנאלצו לתת לילדה באכילה היה, כאשר הילדה אכלה מרק, וזאת בשל הרעד בידיים. מזון מוצק הילדה יכלה לאכול בעצמה. בשרותים הילדה היתה זקוקה לעזרה משום שלא יכלה לעמוד. הגננת לא זכרה אם הילדה נזקקה לשרותים כל 10דקות, משום שהיתה משותקת. למיטב זכרונה של הגננת הילדה לא היתה רטובה ושלטה על הסוגרים. .6יש לצאת מתוך הנחה, שכל ילד, אף אם הוא בריא, תלוי במידה כזו או אחרת בהוריו. זוהי הסיבה שנקבע בתקנות כי ילד נכה יזכה לגימלה רק אם הוא תלוי בזולת "בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו". מכאן החשיבות לגיל הילד הנכה בעת הגשת התביעה ובדיקת תיפקודו. לא דומה תלותו של ילד בריא בן 4לזו של ילד בריא בן .17 ההבחנה במידת התלות "רבה" או "חורגת"-של נכה בעזרת הזולת קשה במיוחד כשמדובר בילד קטן, שכן גם ילד בן ארבע וחצי, שאינו נכה תלוי בעזרת הזולת. עם התבגרות הילד הנכה בולטות יותר החריגות בתיפקוד בינו לבין ילד בן גילו. אין די בליקוי של הילד כשלעצמו, כדי לזכות בגימלה לסידורים מיוחדים, אלא דרושה בנוסף לכך תלות של הילד "החורגת במידה ניכרת מהרגיל", כזו המחייבת את המשפחה להושיט לו עזרה במידה החורגת מזו הניתנת לילד בריא בן גילו. (דב"ע מט/179-0 המוסד לביטוח לאומי-דב משה פרץ פד"ע כ"ב עמ' 61בעמ' 65). .7אני סבורה שככל אם, גם אימה של הילדה הנכה, רוצה ומעוניינת לעזור לילד הנכה ככל שאפשר, ואין האם מסוגלת להיות אובייקטיבית לחלוטין בהערכת תיפקודו של הילד הנכה. אני סבורה שזה גם המצב בענייננו. עדויות האחות והגננת אובייקטיביות יותר מאשר עדותה של האם, בכל הקשור להערכת תיפקודה של הילדה. האם העידה את האמת הסובייקטיבית שלה, דהיינו עדותה משקפת את המציאות שהיא חושבת שהיא נכונה, בכל הנוגע לתיפקודה של בתה. ברם, גם בהשוואה לילד בריא בגיל ארבע, התלוי בעזרת הוריו בפעולות מסויימות של היום-יום, נראה לי שהערכות תיפקודה של הילדה כפי שנעשו על ידי האחות, וקיבלו תימוכין על ידי עדות הגננת, קובעות באופן נכון, שהילדה איננה תלויה בעזרת הזולת באותן הפעולות שנקבעו ב-נ/ .1לכן, אני מעדיפה את הערכת התיפקוד של האחות והגננת על פני הערכת התיפקוד כפי שבאה לביטוי בעדותה של האם. אשר לרחצה למשל, ישנם ילדים בריאים בגין ארבע, שאינם מתרחצים בעצמם וזקוקים לעזרה מהוריהם, לכן ניקוד 0בפעולת הרחצה, הוא ניקוד נכון. הואיל ואני סבורה שבדיקת הערכת התיפקוד של אחות בריאות הציבור נעשתה בצורה הוגנת, אני סבורה שהקביעה שהילדה איננה תלויה בעזרת הזולת בצורה החורגת במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילה, היא הערכה נכונה, ועל כן דין התביעה להידחות. .8עם כל הצער למצבה של הילדה הנכה, ואין לי שום ספק שילדה במצבה הינה מעמסה לא קלה על הוריה, לא מצאתי שיש בסיס לשלול את הערכת התיפקוד שנעשתה על ידי האחות ואשר קיבלה ביטוי גם בעדות הגננת, ועל כן דחיתי את התביעה. אין צו להוצאות.קטיניםנכותביטוח לאומי