קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כתיבה בעבודה במשך שנים רבות - פגיעה ביד - ביטוח לאומי: התובע, מי שעבד ועובד כשקלן/שוקל במפעל לחוטים "סברילון" בע"מ, באזור התעשיה בכפר-סבא, משנת 1969ועד היום, עבר ניתוח .c.t.sביד ימין, בבית החולים "מאיר" בכפ"ס, בחודש מרץ 1995- האם יש לחזור וליתן תוקף למכתב הדחיה של סניף המל"ל מכפ"ס, מ- 10/12/95, לפיו "לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה, ואשר הביא להתפתחות מחלתך"? הדגיש התובע במהלך עדותו: "(עמ' 4): אני עבדתי כמו סוס במפעל. עד היום כולם אוהבים אותי במפעל. 30שנה אני משלם ביטוח לאומי, הכל על הכיפאק, אני רוצה שישלמו לי מה שמגיע לי". אין מדובר באירוע תאונתי מסויים, כזה או אחר, שגרם לפגיעה בידו הימנית של התובע במהלך עבודתו במפעל החוטים, אלא בתביעה המתבססת על עילת המיקרוטראומה, כעולה מפרוטוקול הדיון המוקדם מ- 19/12/96: ""התובע נשאל ומבהיר: עבדתי כשקלן במפעלי סברילון בע"מ בכפ"ס, כל הזמן שקלתי וכתבתי בעט על פתקאות, עוד לא היה מחשב, עד שהתקלקלה לי יד ימין. עברתי ניתוח אבל עד היום אני לא יכול לכתוב. ב"כ הנתבע נשאל ומבהיר: לא מדובר במחלת מקצוע, עילת המיקרוטראומה נבדקה ונדחתה ע"י רופא המל"ל, לא נמצא קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לפגיעה. לאחר עיון בתצהירו של התובע, אם לא תהיה מחלוקת עובדתית ניתן יהיה לעבור לשלב מומחה רפואי במישרין. בתשובה לשאלת ביה"ד, אין מניעה מצידנו מלהסכים שנדלג מעל שלב כתבי הטענות המתוקנים והמפורטים, חברי יגיש במישרין תצהיר מפורט בטרם המשך דיון". כעולה ממכתב הדחיה, ראשית ההתדיינות בתיק זה, מ- 10/12/95, נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה, מאשכול = הנימוקים, כמפורט בו: "עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא להתפתחות מחלתך. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך ובין העבודה בה הינך עוסק. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". משנענתה בקשתו של התובע לסיוע משפטי, טופס התביעה מאת הלס"מ, ללא נימוקים, הוגש ב- 28/3/96, אח"כ הוגש תצהירו של התובע, עד יחיד מטעמו, בהמשך נתקיימה ישיבת הוכחות אחת ויחידה ב- 30/10/97(עמ' 5- 3לפרוטוקול המוקלד), בטרם הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים. הדגיש התובע בסיפא לתצהירו: "(.3ג') ביום הייתי עובד מהר ממחשב והייתי גומר 7- 9טון חומר ביום בלי הפסקה ביום עבודה מלא. כל היום רושם, מדביק, שם חותמות וזה פגע לי ביד ימין. אח"כ הביאו מחשב". בין השאר נרשמו תשובותיו של התובע, במהלך ח.נ.: "(עמ' 3): ש. העבודה שאתה מתאר בתצהיר זו העבודה שבה עבדת כ- 8שנים, ומאז שנת 1988העבודה נעשית באמצעות מחשב? ת. אני עזבתי את העבודה הזאת בגלל שהייתי כותב הכל בעט, והאצבע עמדה ואמרתי שאני מפסיק. בגללי הביאו את המחשב, אני רק לא זוכר מתי. ש. כמה זמן לפני הניתוח הביאו את המחשב? ת. 4- 3חודשים לפני הניתוח... ש. נכון שיד ימין היא היד הדומיננטית אצלך? ת. נכון. ש. הבעיה שבגללה נותחת היתה רק ביד ימין? ת. כן. ש. ביד שמאל לא עבדת? ת. לא. ש. אני אומר לך שגם מהרישומים בכרטיסים הרפואיים וגם מבדיקות, עולה שיש לך את הבעיה גם בשתי הידיים? ת. אני לא סובל ביד השניה. עובדה שהאצבע ביד ימין עמדה לי. ש. עובדה גם ששבע שנים לפני הניתוח הביאו את המחשב? ת. מה אתה מדבר? יש מנהל תרים טלפון ותשאל. לשאלתך, אני מתכוון למנהל פרסמן נחום והמזכירה חוה הלחמי, כולם ראו שאני עם האצבע. ש. אני אומר לך שגם אדון פרסמן אומר (קורא מהודעתו) שהמחשב היה שבע שנים, וגב' הלחמי אומרת (קורא) אותו הדבר. ת. אני לא זוכר תאריכים. אני עבדתי כמו סוס במפעל. עד היום כולם אוהבים אותי במפעל. שלושים שנה אני משלם ביטוח לאומי, הכל על הכיפאק, אני רוצה שישלמו לי מה שמגיע לי" (ההדגשות נוספו). טען/הדגיש ב"כ התובע בסיכומיו: "כמפורט בתצהירו של התובע, הרי התובע עבד ועובד כשקלן במפעל סברילון בכפ"ס משנת 1970- 1969ועד היום. בתחילה היה התובע מחסנאי ואח"כ מנהל משק ונהג משאית ובמשקל הוא עובד 8שנים. עבודתו הינה: "מדובר במפעל חוטים. כל עובדת שאורזת ויש כ- 6- 5כאלו, ממלאת קרטון בחוטים ודוחפת אלי. אני סוגר את הקרטון עם סקוט ודוחף על המשקל ושוקל. כל ארגז שוקל במשקל טונה, יש בין 50- 30ק"ג כי יש כל מיני סוגי חומר. בזמן השקילה לא היה מחשב, הייתי לוקח כל מיני סוגי פתקאות, שכן לכל חוט יש מדבקה אחרת, וממלא שם הלקוח, סוג החוט, המספר הקטלוגי, קוד של כל צבע ותאריך ושם חותמת - ויש הרבה חותמות, והייתי כמו דואר. ביום הייתי עובד מהר ממחשב והייתי גומר 9- 7טון חומר ביום, בלי הפסקה ביום עבודה מלא. כל היום רושם, מדביק, שם חותמות וזה פגע לי ביד ימין. אח"כ הביאו מחשב".... כבר פסק ביה"ד הארצי לענין מיקרוטראומות כי "תאונה המקנה זכות לגימלאות איננה רק מקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה חבלה או הפעלת כוח חיצוני כלשהו, אלא גם צירוף של מקרים שכל אחד מהם הוא בעל אופי תאונתי, ניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומות" (גולדברג עוקדן הביטחון הסוציאלי כרך iאוגוסט, 1996ע' 122) וכן כי "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומות הוא, שהוכח כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח, אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאיבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש, הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי נ. המוסד פד"י יט 538). אנו טוענים כי הוכחנו כי בעבודתו של התובע, נגרמו לו אין ספור פגיעות שכאלה, ומאחר "ולקיומן של פגיעות זעירות מצטברות דרושה עדות של רופא, ואין ביה"ד יכול לקבוע קיומן מתוך הידע המשפטי אשר לו" (דב"ע מח/210-0 אפריים שלו נ. המוסד פד"ע כ' 393), מתבקש כב' ביה"ד למנות מומחה רפואי לצורך הנ"ל". מנגד, טען/הדגיש ב"כ הנתבע בסיכומיו: "התובע, כעדותו, עובד בסברילון זה למעלה מ- 25שנים מאז שנת 1970, לאחר 10שנות עבודה בסוג עבודה שאינו רלוונטי לתביעה, החל התובע לעבוד ב"שקילה ידנית" היינו היה רושם באופן ידני על גבי פתק את תכולת הארגז כגון סוג החוט, מספר קטלוגי צבע תאריך וכו'. בעבודה זו עסק במשך כ- 8שנים (היינו עד שנת 1988), מועד בו החלה להיעשות עבודת הסימון והרישום באמצעות מחשב. לטענת התובע אירעה לו פגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה מחמת עיסוקו ברישום הידני של תכולת הארגזים. בסעיף ב' לסיכומיו פירט התובע את המצב המשפטי באשר לסוגיית המיקרוטראומה אשר בעיקרו הינו נכון אך לא רלוונטי לנשוא התביעה, שכן אין ולא הוכחו בעבודת התובע אירועים עובדתיים זעירים ברי הפרדה החוזרים ונשנים ופועלים על אזור מוגדר בבחינת טיפטוף מים על גבי סלע עד לבקיעתו. כל שעלה מעדותו של התובע הוא כי בשנת 1988- 1980עיקר עבודתו, היתה כתיבת תוכן הפתקים שהוצמדו לכל ארגז וארגז. פעולת הכתיבה היא פעולה טבעית רגילה ושגרתית, ואין לאתר בה כל אירועים תאונתיים קטנים כגדולים, שניתן לאתרם במישור של זמן ומקום. מאידך, התובע מסר בעדותו כי ידו הדומיננטית היא ידו הימנית וכי לא עבד ביד שמאל (ר' ענ' 4לפ' מול השורות 12-8), אך מעיון במסמכיו הרפואיים עולה כי סבל מבעייתו הרפואית בשתי הידיים ולא רק ביד ימין. מכאן ברור כי בעייתו הרפואית איננה קשורה לתנאי עבודתו הנטענים, שכן כאמור מחד הפסיק את עבודתו הידנית כבר בשנת 1988, ומאידך סובל מבעייתו הרפואית בשתי הידיים, גם ביד השמאלית שאינה פעילה בעת העבודה. לאור האמור לעיל, יתבקש כב' בית הדין, לקבוע כבר בשלב זה כי לא הוכחו בפניו אירועים עובדתיים זעירים בבחינת מיקרוטראומה, ולדחות את התביעה". חזרנו ועברנו על פרוטוקול עדותו/ח.נ. של התובע, הודעתו לחוקר המל"ל כמו גם המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, לרבות סיכומי ב"כ הצדדים, יש להתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן ההחלטה. מכאן להחלטתנו - לא בכדי הודגש לו"ז התלונות/טיפול רפואי עד לניתוח בכף יד ימין של התובע, בסיכומיו של ב"כ הנתבע. כעולה מהודעתו של התובע לחוקר המל"ל: "אני קושר את מה שקרה לי ביד ימין מהכתיבה שאני כותב כל יום במשך 10שנים. אני רוצה לציין שבערך 7שנים לפני הניתוח כשהרגשתי שהיד כואבת מהכתיבה, פניתי להנהלה ואמרתי שאני לא יכול לכתוב יותר, וראו שאני לא יכול להחזיק את העט, הביאו מחשב, ואז התחלתי להקליד את הפרטים במחשב במקום לכתוב. הכאבים והסבל החלו לפני שהביאו את המחשב. ז"א, עבדתי בכתיבה במשך כ- 8שנים עד שהביאו את המחשב, וכאשר כבר הביאו את המחשב היד היתה כבר חולה והקלדתי כבר ביד שמאל עד לניתוח. כשהחלו הכאבים ביד שמאל ידעו כבר על זה במפעל, היו באים ורואים שאני לא יכול לכתוב, לפני תחילת עבודתי בכתיבה בשקילה, לא היו לי בעיות ביד ימין או שמאל". לכן הדגיש ב"כ הנתבע בסיכומיו: "מכאן ברור כי בעייתו הרפואית איננה קשורה לתנאי עבודתו הנטענים, שכן כאמור, מחד הפסיק את עבודתו הידנית כבר מ- 1988, ומאידך סובל מבעייתו הרפואית בשתי הידיים, גם ביד השמאלית, שאינה פעילה בעת העבודה". אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי תלונתו/תלונותיו של התובע הינן בראש ובראשונה, אך ורק על כך ש"כל הזמן שקלתי וכתבתי בעט על פתקאות, עוד לא היה מחשב, עד שהתקלקלה לי יד ימין", כדבריו שנרשמו במהלך הדיון המוקדם, כמו גם בהודעתו לחוקר המל"ל, כמצוטט לעיל. כפי שכבר נפסק "הכרה בפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה, מחייבת תשתית עובדתית מוכחת", עוד בטרם "ביסוס רפואי לגבי אותה תשתית", כאשר "התשובה על השאלה, אם ובאילו נסיבות יראו אף בפגיעות זעירות מצטברות, להבדיל מפגיעה-רבתי תאונת עבודה, ומהם הרכיבים הדרושים להגדרה של פגיעות זעירות מצטברות - היא למשפטן, לבית הדין", "לגימלאות יזכה מבוטח (שאין מחלתו מחלת מקצוע) רק אם יעלה בידו להראות, כי מקרהו הינו תולדה של תאונות זעירות החוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה את תרומתה להתהוות הנזק", הנ"ל כמצוטט מעיקרי ההלכות בספרו של כב' הנשיא (בדימוס) מ. גולדברג, דיני ביטוח לאומי, עמ' 122ואילך. יש ממש בעמדתו של ב"כ הנתבע, כמודגש בסיכומיו, לפיה "פעולת הכתיבה היא פעולה טבעית רגילה ושיגרתית, ואין לאתר בה כל אירועים תאונתיים קטנים כגדולים, שניתן לאתרם במישור של זמן ומקום", מה גם שבעניינו של התובע, ברור כי הפסיק את עבודתו הידנית כבר בשנת 1988, מאז הפסיק לכתוב ונעזר במחשב, כהודעתו לחוקר המל"ל. רק ב- 1995, משהחמיר מצבו הרפואי, לאחר תלונותיו, עבר ניתוח ביד ימין, בטרם תביעתו לסניף המל"ל. משנפסק כפי שנפסק כי "תורת המיקרוטראומה איננה הופכת כמטה קסם שורה של מאמצים קשים, לסידרה של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות", דב"ע מח/77-0, מזרחי המל"ל, פסה"ד בו ביקש ב"כ התובע לתמוך יתדותיו, כעולה מהסיפא לסיכומיו - מקל וחומר בעניינו של התובע, אין מדובר ב"מאמצים קשים", אלא ב"פעולת כתיבה", אשר גם היא נפסקה והוחלפה בהקלדת מחשב, כמה שנים בטרם הניתוח שעבר בכף יד ימין; כתיבה ביד איננה מהווה "שורה של אירועים", גם לא מתקיים בה "יסוד הפתאומיות", (ראה דב"ע נא/32-0 מל"ל - דרימר (לא פורסם), מאוזכר בפד"ע כ"ה עמ' 29, בענין חורי). בנסיבות הענין כנ"ל, אין עמדתנו שונה מדעתו של ב"כ הנתבע - יש לדחות את התביעה, בעילת המיקרוטראומה, כבר בשלב זה, ללא מינוי מומחה רפואי, בהעדר תשתית עובדתית כנדרש. אין צו להוצאות משלא נתבקשו.ידייםביטוח לאומי