המערערת היתה בעת התאונה בהריון ונאלצה ללדת לידה מוקדמת עקב הפגיעה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לידה מוקדמת עקב תאונת דרכים: 1. המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 9/3/94, עת נחבלה בראשה ובצווארה. המשיב הכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה ושילם למערערת דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 30/4/94ובגין התקופה שמיום 20/5/94 ועד יום 2/6/94. 2. המערערת הגישה למשיב בקשה לקביעת נכות מעבודה, בקשה שבעקבותיה הועמדה המערערת לבדיקת ועדה בהרכב של שני פוסקים רפואיים, אשר קבעו ביום 20/12/94 כי החל מיום 3/6/94, לא נותרה למערערת נכות עקב התאונה. 3. המערערת עררה על החלטת הפוסקים הרפואיים בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), אשר בדקה את המערערת ביום 8/8/95 והחליטה לדחות את עררה. 4. ערעור זה מופנה כנגד החלטת הועדה. 5. תמצית נימוקי ב"כ המערערת א. המערערת היתה בעת התאונה בהריון ונאלצה ללדת לידה מוקדמת עקב הפגיעה. ב. המערערת העלתה בפני הועדה טענות רפואיות רבות אשר לא זכו להתייחסותה של הועדה. ג. המערערת התלוננה בפני הועדה על סחרחורות בקימה משכיבה לישיבה, אך הועדה לא בדקה את המערערת בשכיבה. הועדה אמנם רשמה תלונות בדבר סחרחורת אך לא בדקה זאת ולא שללה את התלונות. ד. המערערת הראתה לועדה מסמכים רפואיים המעידים על כך שהיא מצויה בבירור אצל נוירולוג ורופא א.א.ג. אך הועדה קבעה מסקנה סופית. ה. הועדה התעלמה גם מהעובדה שהמערערת היתה מוזמנת לבדיקת .e.n.g ליום .28/9/95 ו. הועדה פגעה בזכות הטיעון והשימוע של המערערת. 6. תמצית טיעוני ב"כ המשיב א. הועדה רשמה את תלונת המערערת בדבר סחרחורות. ב. הועדה היא היחידה המוסמכת לקבוע אילו בדיקות לבצע למערערת. ג. טענת המערערת בענין אי התייחסות למסמכים אינה מפורטת דייה, הועדה אינה חייבת להתייחס לכל מסמך רפואי שמוגש לה. הועדה רשמה פרטים ממסמכים שהוגשו לה, והתייחסה אליהם. למשיב יש קושי להתמודד עם טענות עובדתיות המועלות על ידי המערערת בזמן הדיון. ד. העובדה שהמערערת היתה מוזמנת לבדיקת , .e.n.g אינה מחייבת את הפסקת דיוני הועדה והמתנה עד לביצוע הבדיקה. אם הועדה רואה כי המצב הינו סופי היא זכאית להשלים את הדיון בלא המתנה לבדיקה. ה. הועדה בדקה את המערערת, ממצאיה הבדיקה היו תקינים וכך היו אף בדיקות .m.r.iשל עמוד השדרה המתני ו-. C.t של המח. ו. הרכבה של הועדה היה מתאים לתלונות המערערת. ז. לא נפל פגם משפטי בהחלטתה. זכות השימוע 7. ב"כ המערערת סומכת את טענתה על כך שלמערערת לא ניתנה זכות טיעון ושימוע על פסקי דין, שפורטו בהשלמת טיעוניה. לא נראה לי שניתן ללמוד דבר מה מפסקי הדין האמורים (שאינם עוסקים כלל בדיונים בפני ועדות רפואיות) לענייננו, אך, גם בלא הסתמכות על אותם פסקי דין הרי שברור שעל הועדה היה לשמוע את המערערת, ליתן לה לפרט את תלונותיה ולהתאים את בדיקותיה גם לטענות של המערערת. אם הועדה לא נתנה למערערת הזדמנות לטעון בפניה - הרי שהועדה טעתה טעות במישור המשפטי שמכחו מוסמך בית הדין לקבל את הערעור. דא-עקא, שהמערערת אינה טוענת למעשה כי לא ניתנה לה הזכות לטעון בפני הועדה אלא היא טוענת שהועדה לא התייחסה כראוי לטענותיה. בחינה של טענה זו צריכה להיעשות כבחינה של כל טענה כנגד אופן פעולת הועדה ולא במסגרת בדיקה של מיצוי "זכות השימוע". יתרה מכך, אף אם היתה המערערת טוענת במפורש שלא ניתנה לה ההזדמנות לטעון בפני הועדה, עדיין לא היה באפשרותי לקבל את טענתה זו, שכן, טענה מעין זו, הנסמכת על עובדות שהיו בעת בדיקתה של הועדה, יש להוכיח, ועל פי ההלכה הפסוקה, היה על המערערת (המיוצגת על ידי עו"ד) להגיש תצהיר מטעמה המפרט את העובדות, כך שהמשיב היה יכול להתייחס לעובדות אלה ואולי אף להגיש תצהיר מטעמו. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה הנוגעת לזכות הטיעון והשימוע. משמעות בדיקת ה-.e.n.g 8. הועדה היתה מודעת לכך שהמערערת מוזמנת לבדיקת .e.n.g במועד שהוא די סמוך למועד הבדיקה בפני הועדה. לטענת ב"כ המשיב, הועדה לא היתה מחוייבת לעצור את דיוניה ולהמתין עד לקבלת תוצאות הבדיקה המיועדת. כן טענה ב"כ המשיב כי רק הועדה היא המוסמכת לקבוע אילו בדיקות נחוצות לשם החלטה בעניינה של המערערת. אכן נכון כי השאלה אילו בדיקות לבצע והשאלה האם ליש לקבל תוצאות בדיקה שעומדת להיערך הינן שאלות רפואיות, המצויות בסמכותה הבלעדית של הועדה, אלא שעל הועדה היה להבהיר בפרוטוקול שערכה מדוע החליטה שלא להמתין לתוצאות הבדיקה ומדוע לא ראתה את בדיקת ה-. E.n.g כבדיקה רלוונטית לשם קביעת נכותה היציבה של המערערת. הבהרה זו נחוצה לכך שהמערערת ואף בית הדין יוכלו לדעת מה הניע את הועדה להסתפק ברישום על בדיקת ה-. E.n.g הצפויה בלא להתייחס לנחיצות הבדיקה או לתוצאותיה. ייתכן שעל הועדה היה לקבוע דרגת נכות זמנית עד לתוצאות הבדיקה, ייתכן שעל הועדה היה להמתין לתוצאות הבדיקה בטרם קביעת דרגת נכות יציבה וייתכן אף שהועדה, כפי שעשתה, היתה זכאית לקבוע מייד את דרגת הנכות היציבה בלא להמתין לבדיקה ולתוצאותיה, אך, כאמור לעיל, על הועדה היה להסביר את החלטתה זו באופן שיהיה מובן אף להדיוט בענייני רפואה. 9. כעת, משהבדיקה כבר נערכה ותוצאותיה מצויות בתיק, מוצדק יהיה לקבל את הערעור ולהשיב את הענין לועדה כדי שתבחר באחת האפשרויות הבאות: א. תתייחס לתוצאות הבדיקה ותשקול אם יהיה מוצדק לשנות את החלטתה, או ב. תבהיר מדוע אין רלוונטיות לתוצאות הבדיקה. התייחסות לתלונות על הסחרחורת 10. הועדה, כטענת המשיב, אכן רשמה את תלונותיה של המערערת על הסחרחורת ממנה היא סובלת (הטענה היא שהסחרחורת פוקדת את המערערת בעת מעבר משכיבה לקימה) ואכן, כטענת המערערת, לא שללה את התלונה. נכון גם שפרוטוקול הועדה אינו מפרט את בדיקת המערעת בשכיבה, וכנראה שהיא לא נבדקה בשכיבה. עם זאת, אין לקבוע שהיתה לועדה טעות בענין זה. משלא נשללה טענת המערערת על סחרחורות, יש להניח כי הועדה קיבלה זאת כממצא, עם זאת, כאמור לעיל, הועדה היא זו שהיתה מוסמכת לקבוע אילו בדיקות לערוך למערערת, והועדה ביצעה למערערת בדיקות נוירולוגיות שונות, כעולה מסעיף 26 לפרוטוקול שערכה. עיון במבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 מעלה כי אין ליקוי המקנה נכות בגין "סחרחורת" בלבד, כך שאף אם התלונה של המערערת היתה מקובלת על הועדה, הרי שמשלא מצאה הועדה ליקוי המפורט במבחנים או דומה מאד להם - לא היה עליה לקבוע נכות בענין זה. התייחסות למסמכים 11. אין לקבל את טענות המערערת אף בכל הנוגע להתייחסות למסמכים שהוגשו לועדה, שכן הועדה, אף שלא היתה חייבת להתייחס לכל מסמך שאינו חוות דעת, התייחסה לחלקם של המכתבים. הועדה אמנם לא התייחסה למסמך שבו פורטה טענת המערערת על הסחרחורת בעת מעבר משכיבה לקימה (מכתב ד"ר גרוס מיום 20/11/94), אולם, כאמור לעיל, ממילא יש לראות את הועדה כמי שהסכימה עם הממצא של סחרחורת כזו. לסיכום 12. אני מקבל את הערעור בגין אי-ההתייחסות לבדיקת ה-. E.n.g ואני דוחה את הטענות האחרות. 13. עניינה של המערערת מוחזר לועדה על מנת שתפעל כאמור בסעיף 9 לעיל. 14. על המשיב לשלם למערערת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך - 450 ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/4/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/4/96 ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שחלק נכבד מטענות המערערת נדחה ואף את העובדה שהמערערת ובאת כחה לא הוטרחו להתייצב בבית הדין. 15. כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.לידה מוקדמתלידהתאונת דרכים