ליקויים בשמיעה ועדה רפואית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויים בשמיעה ועדה רפואית: 1א) כאמור בהחלטתי מיום 09/09/98, הרי שהמערער סובל מליקויים בשמיעתו ובאוזניו, והמשיב הכיר בליקויים אלו כבמחלת מקצוע. ב) המערער ביקש לקבוע את נכותו כתוצאה ממחלת המקצוע, ופוסק רפואי קבע ביום 18/6/95 כי נכותו היציבה עומדת על % 0 מיום 24/6/93. ג) על החלטת הפוסק הוגש ערר וועדה רפואית לעררים דנה בו ביום 18/12/96 ודחתה אותו. ד) על כך הוגש ערעור לבי"ד זה והוא נדון במסגרת תיק נז/142- 01 הערעור התקבל ובפסק דינו מיום 03/8/97 (להלן: "פסק הדין") הורה כב' השופט סומך להחזיר ענינו של המערער לועדה לעררים, על מנת שתעיין במסמכים קודמים לתאונה ורק לאחר מכן תסיק המסקנות לגבי הליקויים בשמיעתו והטנטון ומידת הקשר שלהם לתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. החלק האופרטיבי בפסק הדין מפנה לסעיף 4 בו, אשר קבע, בין היתר, כדלקמן: "בס' 26 נרשמו תלונות המערער לגבי רעש באזניים שהתחיל מ- 1993 ושמיעה לא טובה לפני 1993, אך רק מ- 1993 והתחילו לעשות בדיקות בהתייס לנ"ל, על הועדה היה לעיין במסמכים רפואיים קודמים לענין תלונות המערער, ולא להסתפק בתלונות שלא ברור מהן תולדות המחלה. יחוס הטנטון או לקוי בשמיעה לעבר צריך להעשות על סמך מסמכים מוכחים, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה". ה) כמצוות פסק הדין התכנסה שוב הועדה לעררים ביום 08/2/98, ושבה ודחתה את הערר. על קביעתה זו הערעור שבפני. 2. להלן בתמצית, עיקר טענות ב"כ המערער לעניין הערעור לגופו- א) הועדה טעתה בכך שבניגוד למצוות פסה"ד, לא עיינה במסמך כלשהו מלפני התאונה. ב) הועדה לא יחסה את הליקוי בשמיעה או הטנטון למסמכים מוכחים. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) הועדה עיינה במסמכים מוכחים ואלה היו מסמכים שלאחר שנת 1993 הואיל ולדברי המערער עצמו לא עבר בדיקות שמיעה לפני 1993. ב) הועדה הגיעה למסקנה כי המערער סובל מתהליך של presbyacusis"שהולך ומתקדם עם הגיל" ולמד על כך מעיון במסמכים. ג) הואיל והתהליך הנ"ל אינו קשור לחשיפה לרעש הרי נשלל הקשר הסיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו של המערער. ד) לטענת ב"כ המערער היה על הועדה לעיין במסמכים שקדמו ל"תאונה". ראשית, מדובר בועדה רפואית ורופא יכול ללמוד על "מצב קודם" באמצעות מסמך מאוחר. שנית, לפנינו טענה של ליקוי שמיעה כתוצאה של מיקרוטראומה ושעה שועדה שוללת קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה ומייחסת את הליקוי לתהליך קשור לגיל, הרי אין "תאונה". 4א) עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מראה שהועדה רשמה, בסעיף הממצאים, כדלקמן: "מוסר שוב שהצלצולים באוזניים התחילו ב- 1993, מאז הולכים וגוברים וכמובן גם שמיעתו יורדת. ב- 11/95, עבר ניתוח לב פתוח ומקבל קרטייה וסימוביל. בבדיקת שמיעה מ- 25/11/93, ישנה ירידה חושית עצבית בטונים גבוהים, כשממוצע שמיעה בטונים של דיבור בהולכת עצב היא 15 דציבל מימין ו- 28 דציבל משמאל. בבדיקת שמיעה מ- 09/3/95, ממוצע שמיעה בטונים של דיבור, 20 דציבל מימים ו- 22 משמאל. הנפגע מציג בדיקת שמיעה מ- 07/3/97 ובה קיימת ירידה נוספת בשמיעתו, בכל התדירויות". ב) בסעיף הסיכום והמסקנות נרשם כדלקמן: "לפי תיאור הנפגע עצמו הטנטון הופיע כשנתיים אחרי שסיים לעבוד, חשוף לרעש. בבדיקה שהביא עימו לועדה מ- 13/1/97, קיימת ירידה נוספת בשמיעה. שני נתונים אלה מוכיחים שישנו תהליך presbyacusis שהולך ומתקדם עם הגיל. לגבי התייחסות לבדיקות השמיעה, בבדיקות שתוארו ישנה ירידה חושית עצבית בעיקרה, בטונים גבוהים עם פגיעה - מתונה גם בטונים של דיבור. בחוו"ד ד"ר רוזן מ- 95/10/28, מצויין שבבדיקות שמיעה חוזרות מראות ירידה בשמיעה של 25 דציבל דו צדדי בתדירויות הדיבור, היות ובבדיקות שתוארו בפרק "ממצאים" הממוצע בשמיעה בטונים של דיבור היה כ- 20 דציבל מימין ועד 22 משמאל, אין אחוזי נכות בעבקות ירידה בשמיעה בניגוד לכתוב בחוו"ד ד"ר רוזן". 5. כבר כעת אומר, כי סבורני שהועדה לעררים שוב לא פעלה כנדרש ממנה, אם לאור פסק הדין ואם בכלל. א) ראשית, פסה"ד הורה לועדה מפורשות להתייחס לבדיקות או מסמכים רפואיים מוקדמים והועדה נמנעה מלעשות כן. באם אכן אין בנמצא מסמכים כאלה - שומא על הועדה לציין זאת מפורשות, ואין זה מתפקידו של ב"כ המשיב או ביה"ד להסיק זאת מהנתונים השונים שמזכירה הועדה. ב) אשר לליקויי השמיעה ממנו סובל המערער, ואשר לקביעת הועדה הולך ומחמיר וקשור לחשיפה לרעש, הועדה ציינה שמבדיקות שמיעה שהונחו בפניה, עולה שהפחתת כושר השמיעה בדציבלים של המערער עומד על כ- 22 בצד אחד ו- 20 בצד השני ועל כן, אכן לפי לוח אחוזי הנכות המופיע ליד פריט ליקוי 72(1) לרשימת הליקויים - אין למערער אחוזי נכות. משאין לו כלל אחוזי נכות - אין מקום לדיון במצב קודם שכן זה אינו רלוונטי. ברם - בכל הנוגע לתלונות בדבר הטנטון- הועדה התייחסה כלאחר יד, לא ברור אם היא קובעת אם מדובר בטנטון תמידי אם לאו, ולא ברור אם היא סבורה שהוא קשור לחשיפה לרעש, אם לאו. אין די באזכור חוזר של העובדה שהתלונות בדבר הטנטון החלו לאחר "התאונה". על הועדה לקבוע את הקשר בינו לבין התאונה באם קיים כזה. יתכן שעצם העובדה שהטנטון לא החל בשלבים שהמערער עדיין חשוף לרעש - מעידה בהכרח על העדר קשר סיבתי בניהם, אך שוב - אין זה מתפקידו של ביה"ד להסיק זאת, ועל הועדה להבהיר מפורשות עניין זה. 6. נוכח האמור לעיל, ונוכח הטעויות שפורטו, מקבלת אני את הערעור. מאחר ועניינו של המערער הושב כבר לועדה, נראה לי כי יש להשיבו, הפעם,לועדה בהרכב חדש. אשר על כן, אני מורה על השבת עניינו של המערער לועדה לעררים בהרכב חדש לפניה לא יהיו הפרוטוקולים של הועדה נשוא ערעור זה והערעור שהתברר בתיק נז/142-01. בנסיבות העניין, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 200, 1 ש"ח בצירוף מע"מ. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.רפואהשמיעהועדה רפואית