תקנה 27(א) לתקנות קובעת את המועד להגשת ערר על החלטת ועדה רפואית (מדרג ראשון). מועד זה הוא לגבי הנפגע - 30יום מיום שנמסרה לו ההחלטה של הועדה ולגבי המוסד לביטוח לאומי - 30יום מיום שנמסרה ההחלטה ל"מזכיר". "מזכיר" לפי תקנה 1לתקנות הוא עובד המוסד לביטוח לאומי שהתמנה להיות מזכיר ועדות. המזכיר הוא אף מי שמזמן את חברי הועדות, בהתאם לתקנה 2(לגבי ועדות מדרג ראשון) ובהתאם לתקנה 27(ב) לגבי ועדות רפואיות לעררים). מאחר שההודעה לנפגע על החלטת הועדה אמורה להיעשות על ידי המזכיר, בהתאם לאמור בתקנה 25לתקנות, ברור שתמיד מועד מסירת ההחלטה למזכיר קודמת למועד מסירת ההחלטה לנפגע. כאן ראוי אף להזכיר כי ה"מזכיר" יושב עם הועדה בעת ישיבתה ולעתים קרובות הוא ממלא אף את פרוטוקול הועדה (או חלק מהפרוטוקול) (ראו דב"ע נב/22- 01חבשה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 11). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזכיר ועדה רפואית: .1המערער נפגע בתאונה ביום 13/5/94, עת הרים משקל כבד בעבודתו. המשיב הכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום .11/11/94 .2המערער הגיש למשיב בקשה לקביעת נכות מעבודה, בקשה שבעקבותיה הועמד המערער לבדיקת פוסק רפואי שהחליט, ביום 11/4/95, כי נכותו היציבה של המערער עקב התאונה היא בשיעור % 10וזאת לאחר שקבע שהארועים של כאבי גב בעבר לא נראים משמעותיים. .3ביום 26/6/95(כלומר כחודשיים וחצי לאחר החלטת הפוסק הרפואי), הגיש המשיב ערר על החלטתו של הפוסק הרפואי, בטענה שהפוסק לא התחשב במצב קודם, למרות קיומו של צלום משנת 1987על נזק בדיסק .5L-4L .4המערער קיבל העתק של הערר שהמשיב הגיש ולא טען מאומה כנגד מועד הגשת הערר. המערער התייצב בפני הועדה הרפואית לעררים אליה זומן (ביום 1/10/95) ואף שם לא טען מאומה כנגד מועד הגשת הערר. .5הועדה הרפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), החליטה לקבל את ערר המשיב (אם כי לא קיבלה את הטענה של המשיב בערר בדבר אי- התחשבות במצב קודם) מהסיבה שלדעת הועדה המצב בעת הבדיקה אינו מצדיק קביעת נכות בשיעור % .10לפיכך, קבעה הועדה דרגת נכות זמנית בשיעור % 10לתקופה שמיום 95/4/1(לא הוברר מדוע דווקא מיום זה) עד ליום 30/9/95ודרגה יציבה של % 0מיום 1/10/95ואילך. .6ערעור זה מופנה כנגד החלטתה האמורה של הועדה. .7תמצית נימוקי המערער א. קביעת הועדה היתה שרירותית בלא התייחסות לירידה האמיתית בכושר העבודה של המערער. ב. הועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר טנצמן שהיתה בפניה. ג. ערר המשיב הוגש באיחור (טענה זו לא נטענה בכתב הערעור אלא הועלתה לראשונה בדיון בבית הדין). .8תמצית טיעוני ב"כ המשיב א. הועדה התייחסה במנומק לחוות דעתו של ד"ר טנצמן. ב. הועדה לא מצאה הפרעה בתחושה ומצאה כיפוף מלא של הגב ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטתה. ג. המערער לא טען על האיחור בהגשת הערר עם קבלת העתק הערר, לא בפני הועדה ולא בכתב הערעור. העלאת הטענה רק לאחר שהועדה דנה והחליטה בערר הינה כהעלאת טענת התיישנות תובענה במסגרת ערעור על פסק דין. התייחסות לחוו"ד ד"ר טנצמן .9אכן, כטענת המשיב, התייחסה הועדה לחוות דעתו של ד"ר טנצמן שהיתה בפניה. הועדה, שהסכימה עם ממצאיו של ד"ר טנצמן, הסבירה בסעיף 28לפרוטוקול שערכה, מדוע אינה מסכימה עם מסקנותיו. הסברה של הועדה בענין זה מפורט ועולה ממנו מחלוקת רפואית בין חברי הועדה לבין ד"ר טנצמן על ניתוח הממצאים שאינם שנויים במחלוקת. בית הדין אינו רשאי (ואין לו הכישורים) להתערב במחלוקת זו, ומשהמחוקק העניק את הסמכות לחברי הועדה הרי שאין בית הדין מוסמך לקבוע שיש להעדיף דווקא את שיטתו של ד"ר טנצמן. .10לפיכך - אין מקום לקבל את טענת המערער בענין חוות דעתו של ד"ר טנצמן. כושר העבודה של המערער .11משקבעה הועדה כי נכותו היציבה של המערער עקב התאונה הינה בשיעור %0, כבר לא היתה הועדה חייבת להתייחס לירידה בכושר העבודה של המערער. התייחסות זו נחוצה לשם בחינת הפעלת תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שתיקראנה להלן: "התקנות") ומן הראוי היה, אולי, שהפוסק הרפואי (שקבע למערער נכות בשיעור %10) יתייחס לכך. אולם, המערער לא ערר על החלטתו של הפוסק הרפואי ומשהועדה לעררים קבעה את אשר קבעה, היא כבר לא היתה חייבת להתייחס לכושרו של המערער לשוב לעבודתו הקודמת. .17לפיכך, אין לקבל אף את טענת המערער הנוגעת לאי-התייחסותה של הועדה לענין כושר העבודה של המערער. מועד הגשת הערר .18תקנה 27(א) לתקנות קובעת את המועד להגשת ערר על החלטת ועדה רפואית (מדרג ראשון). מועד זה הוא לגבי הנפגע - 30יום מיום שנמסרה לו ההחלטה של הועדה ולגבי המוסד לביטוח לאומי - 30יום מיום שנמסרה ההחלטה ל"מזכיר". "מזכיר" לפי תקנה 1לתקנות הוא עובד המוסד לביטוח לאומי שהתמנה להיות מזכיר ועדות. המזכיר הוא אף מי שמזמן את חברי הועדות, בהתאם לתקנה 2(לגבי ועדות מדרג ראשון) ובהתאם לתקנה 27(ב) לגבי ועדות רפואיות לעררים). מאחר שההודעה לנפגע על החלטת הועדה אמורה להיעשות על ידי המזכיר, בהתאם לאמור בתקנה 25לתקנות, ברור שתמיד מועד מסירת ההחלטה למזכיר קודמת למועד מסירת ההחלטה לנפגע. כאן ראוי אף להזכיר כי ה"מזכיר" יושב עם הועדה בעת ישיבתה ולעתים קרובות הוא ממלא אף את פרוטוקול הועדה (או חלק מהפרוטוקול) (ראו דב"ע נב/22- 01חבשה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 11). בעת ישיבתו של הפוסק הרפואי שדן בעניינו של המערער, ישבה אף "מזכירת הישיבה" גב' חוה ידין, אשר חתמה על הפרוטוקול ביום 11/4/95, ומכאן, שהמועד להגשת הערר של המשיב היה עד ליום 11/5/95בלבד והערר שהוגש (נרשם) ביום 26/6/95הוגש כחודש וחצי לאחר המועד להגשתו. .19אינני סבור שהעובדה שהמערער לא טען בעת שקיבל את העתק הערר שהוגש, בעת שהוזמן לועדה ובעת שהתייצב בפני הועדה - את טענתו על האיחור בהגשת הערר, צריכה למנוע את קבלת טענתו זו לכשנטענה במסגרת הערעור. המערער, כפי שהסביר באריכות בתגובתו בכתב על טיעוני המשיב, לא היה מודע כלל למועד שבו על המשיב להגיש את הערר והמשיב לא מצא לנכון לנסות לקבל את הסכמת המערער להגשה המאוחרת של הערר ואף לא להודיעו על כך שהערר מוגש באיחור וכי זכותו של המערער להגיש תובענה לבית הדין כנגד זימונו לועדה. אינני מקבל את טענת ב"כ המשיב על כך שהעלאת הטענה בפני בית הדין בלא שהועלתה בפני הועדה זהה להעלאת טענת התיישנות תובענה רק בפני ערכאת הערעור. ההשוואה הנכונה שיש לעשותה, לדעתי, הינה השוואת העלאת טענתו של המערער בבית הדין ל"תקיפה עקיפה" של החלטה, תקיפה שהיא אפשרית במקביל ל"תקיפה ישירה" של אותה החלטה. כלומר, העובדה שהמערער היה יכול לנקוט הליך של "תקיפה ישירה" (הגשת תובענה כנגד זימונה של הועדה לעררים), אינה שוללת ממנו את הזכות לתקוף את עובדת כינוסה של הועדה בדרך של "תקיפה עקיפה" במסגרת ערעור זה. .20הוראות התקנות בענין בדיקות בפני ועדה רפואית ובפני ועדה רפואית לעררים אינן מקנות זכויות שוות לנפגעי העבודה ולמוסד לביטוח לאומי, אדרבא, הן נוטות באופן ברור לטובתו ולטובת נוחיותו של המוסד לביטוח לאומי וכנגד הנפגעים, כמודגם להלן: א. המזכיר (שהוא, כאמור, עובד המוסד), הוא זה המזמן את חברי הועדות (תקנה 2(ב) ותקנה 27(ב) לתקנות). ב. האפשרות לנפגע לערור על החלטת ועדה רפואית מותנית בכך שטרם קיבל את המענק או שהחזיר את המענק (תקנה 27(א) לתקנות). אין הגבלה מקבילה לאפשרות המוסד לערור (כגון שאפשרות זו מותנית בכך שהמענק ישולם לנפגע). ג. דיון מחודש בנכות שנקבעה, אפשרי לפי בקשת הנפגע רק אם הוא מציג אישור מיוחד של שרות רפואי מוסמך על החמרה במצבו (תקנה 36(א) לתקנות) ומאידך (כאמור בתקנה 37), די בבקשתו של רופא מוסמך כדי לערוך דיון מחודש מיוזמתו של המוסד ("רופא מוסמך" על פי תקנה 1הוא רופא שמונה על ידי המוסד). בשני עניינים יש לכאורה העדפה של הנפגע על פני המוסד לביטוח לאומי, והם האפשרות להארכת המועד להגשת ערר, כאמור בתקנה 28לתקנות והאפשרות לבקש בדיקה מחודשת בטרם חלפו חודשים, לפי תקנה 36(ב) לתקנות, אלא, שהעדפות אלה הינן למראית עין בלבד, שכן ממילא המחוקק הכפיף את זכאותו של הנפגע בעניינים אלה לרצונו הטוב של המוסד לביטוח לאומי (המוסד עצמו - לפי תקנה 28ורופא מוסמך מטעמו - לפי תקנה 36(ב) לתקנות). .21ראוי לזכור שאילו המערער היה מגיש ערר באיחור דומה (חודשיים וחצי לאחר מסירת ההחלטה) לא היה המשיב מוסמך להסכים להגשת הערר באותו מועד מכח תקנה 28(גם בית הדין לא היה מוסמך להאריך את המועד לכך), והערר, המוגש באמצעות המזכיר (בהתאם לתקנה 29(א) לתקנות), לא היה מגיע כלל אל ועדה רפואית לעררים, אלא היה נדחה על אתר בידי המזכיר. עצם העובדה שהועדה התכנסה לדון בערר בעניינו של המערער - נובעת מהפריווילגיה שיש למשיב על פני המערער. אין זה סביר ואין זה צודק שהמשיב, אשר היה דואג למנוע מערר של המערער להיות מובא בפני ועדה רפואית לעררים אילו היה ערר מעין זה מוגש במועד בו הגיש המשיב את עררו, סבור שיש לדחות את טענת המערער בשל כך שלא הועלתה בפני הועדה הרפואית לעררים. .22נראה לי שהדרך הנכונה שיש לילך בה כדי לאזן, ולו במידת מה, את הערפתו של המוסד לביטוח לאומי על פני נפגעי עבודה, בכל הנוגע לבדיקות בפני ועדות רפואיות, הינה הקפדה מדוקדקת על כך שהמוסד לביטוח לאומי לא יחרוג מהוראות התקנות (הוראות שממילא, כאמור לעיל, מעדיפות את טובתו). לכן, אני סבור, שמשחלף המועד להגשת הערר על ידי המשיב, היתה הועדה אמורה לדחות את הערר בשל האיחור בהגשתו, ומשלא עשתה כן, טעתה טעות משפטית, ודינו של הערעור להתקבל. לסיכום .19אני מקבל את הערעור ומורה על ביטולה של החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 1/10/95, מהסיבה שלמעשה ועדה זו לא היתה צריכה כלל להתכנס ולדון בעררו של המשיב - ערר שהוגש לאחר זמנו. משכבר התכנסה הועדה, היה עליה להימנע מלדון בערר אלא לדחותו, בשל האיחור בהגשתו. התוצאה היא שהחלטת הפוסק הרפואי, מיום 11/4/95- שרירה וקיימת. .20על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט בסך -. 500ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/4/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/4/96ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות (הגבוה, יחסית, לסכומים הנפסקים לזכותו של מי שאינו מיוצג על ידי עו"ד), הבאתי בחשבון את דעתי על כך שהמשיב לא נהג בתום לב ובדרך מקובלת, בכך שלא דאג להודיע למערער על האיחור בהגשת הערר (לא ביקש את הסכמתו לכך ולא הודיע לו על זכותו להגיש תובענה לבית הדין כנגד כינוס הועדה) ואף לא הביא את ענין האיחור בהגשת הערר לתשומת לבם של חברי הועדה. .21כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.רפואהועדה רפואית