קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת ורידים גמלת ניידות: .1המערער סובל ממחלת ורידים שהסתבכה ואשר בעקבותיה גם נקבעה לו ע"י המשיב דרגת אי כושר של %75, לתקופה שמ- 19.04.96עד .31.12.97 המערער ביקש לקבל גם גמלת ניידות ונבקד ע"י וועדה מחוזית (פוסק רפואי), אשר קבעה ביום 13.04.97, שהמערער סובל אמנם ממחלת מערכת הוורידים העמוקה עם הגבלה קלה בתנועות הרגל, אך שלקוייו אינם ניתנים ליישום ברשימת הלקויים הקיימת. המערער הגיש ערר, ווועדה לעררים קבעה ביום 10.07.97, ש"אין מחלת עורקים, אלא מחלת וורידים כרונית שהסתבכה בדלקות ותסחיף ריאות והיות ואין מחלת עורקים חסימתית ומדובר במחלת וורידים כרונית, אמנם עם סבל הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הלקויים הקיימת". לפיכך, נדחה הערר. מכאן הערעור שבפני. .2להלן עיקר טענות המערער בתמצית: א) עקב מחלת הוורידים וסיבוכיה אין באפשרתו להלך על שתי רגליו באופן מאוזן, והוא נאלץ להעזר בקביים. ב) עקב נכותו ברגל השמאלית הוא זקוק לרכב. ג) הוא מתגורר בישוב בו התחבורה הציבורית אינה סדירה והוא מרוחק 20ק"מ מהעיר הסמוכה. ד) המשיב הכיר בו כנכה. ה) בחוו"ד ד"ר אמסטרדם, מומחה לכלי דם, נקבע כי מצבו חמור וילך ויחמיר. ו) ב- 20השעה האחרונות לא נוספו זכויות לנכים למרות התפתחות מדע הרפואה. ז) הוועדה בדקה אתו באופן שטחי ולא התייחסה לכל בדיקות הדופלר שהגיש. ח) בגלל קרישי הדם שרגלו מייצרת, הניידות מסוכנת עבורו. ט) בהודעה ששגר המערער לאחר הדיון, הפנה הוא לסע' ח' לתוספת כסעיף בר יישום בעניינו כאשר לדעתו סעיף זה מתייחס ל"אי ספיקה וורידית בגפה התחתונה". .3להלן תגובת ב"כ המשיב: ב"כ המשיב אמר בפני כי "בדיקת דופלר שמאל וימין היו מעל יחידה אחת. אין פגם משפטי בקביעת הוועדה. .4א) עסקינן בשאלת קיומם של זכויות מכוח הסכם בדבר גמלת ניידות מיום 01.06.77, בין ממשלת ישראל לבין המל"ל, (להלן:נ- ההסכם). לפי ההסכם, "מוגבל בניידות" הוא מי שוועדה רפואית או וועדה רפואית לעררים קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות עפ"י רשימת הלקויים שבתוספת א' להסכם זה, (להלן:ב-הרשימה). תוספת ב' להסכם מתייחסת לוועדות הרפואיות המוקמות על מנת ליישמו ושוב ישנה זיקה לרשימה כאשר הוועדות הרפואיות מופנות לעניין קביעת אחוז מוגבלות בניידות, רק לרשימה. ב) הרשימה מורכבת מפרקים המתייחסים לשיתוקים, קטיעות, קישיונות, נקיעות, מפרקים מדומים, הגבלות בכושר תנועת המפרקים, קיצור גפה, תהליך אי ספיקה הקפית בעורקי הגפיים התחתונות, הפרעות במערכות כלי הלימפה ומומים מלידה. ג) הפרק הרלוונטי לכאורה לענייננו, ואליו גם הפנה המערער, הוא פרק ח' שכותרתו:ו"תהליך אי ספיקה הקפית בעורקי הגפיים התחתונות". (ויודגש - מדובר "בעורקים" להבדיל "מוורידים", או "כלי דם"). לעניין פרק זה, הקיום של המוגבלות בניידות מותנה בהיות אי הספיקה ההקפית בעורקים מלווה בכל הממצאים המפורטים בתתי הסעיף. סעיף קטן ב' לסעיף ח 1, מחייב קיומו של אינדקס לחץ דופלר קרסול - זרוע שאינו עולה על .0.4 בעניננו ניתן ללמוד מפרוטוקול הוועדה בדרג הראשון שאנדקס דופלר קרסול זרוע שמאל וימין היו מעל יחידה. .5א) הלכה פסוקה היא שוועדה רפואית הדנה בגמלת ניידות, אינה רשאית לקבוע אחוז נכות חלקית או מותאמת, ועליה לדבוק ברשימת הלקויים שבתוספת להסכם. כמו כן נקבע לא אחת, כי גם מקום בו נקבע בעבר, בטעות ושלא בהתאם להלכה -אחוז נכות מותאם - אין בדבר כדי לצור לנכה זכות קנוייה אשר אין לשנותה. ב) יש לציין כי וועדה רפואית הפועלת מכוח הסכם הניידות חייבת לפעול בהתאם להסכם ומהותה של הנכות מכוח ההסכם שונה לחלוטין מנכות לעניין נכות כללית או נכות מעבודה. בהקשר בו עסקינן - הקובע הוא מצבו של הנכה בעת הבדיקה. ואכן, הוועדה התרשמה ממצבו של המערער בעת הבדיקה ובהתאם לו קבעה את מסקנותיה. הוועדה הייתה מודעת למחלת הוורידים ממנה סובל המערער, אך אבחנה בינה לבין מחלת עורקים חסימתית אשר נכללת בסעיפי הלקוי שברשימה ועל כן קבעה שאין הממצאים ניתנים ליישום במסגרת רשימת הלקויים הקיימת. ג) אשר להפניה לחוו"ד ד"ר אמסטרדם-הפניה זו אינה יכולה להושיע את המערער שכן, ראשית, חוו"ד ד"ר אמסטרדם מתארת, אמנם, את חומרת מצבו של המערער, אך גם בה אין התיימרות לטעון שיש ליישם את הממצאים בקשר למערער-בנוגע ל"רשימה". הוועדה גם היא הייתה מודעת לסבלו של המערער, אך אין בכך כדי להביא בהכרח ליישום סעיף לקוי לעניינו. המערער ניסה לטעון שיש לראות בו כמי שהינו קטוע רגל, אך לטענה זו אין כל סימוכין גם לא בחוו"ד ד"ר אמסטרדם. ד) אשר לעובדה שהמשיב הכיר בו כנכה ונקבעו לו % 75אי כושר - הלכה פסוקה היא שאין קביעות של וועדה רפואית הפועלת מכוח אחד הפרקים של חוק הבטוח הלאומי, מחייבת וועדה רפואית הפועלת מכוח פרק אחר של אותו החוק. הלכה זו יש ליישם ביתר תוקף, בענייננו, עת מדובר בזכויות מכוח הסכם הניידות. ה) צר לבית הדין על כך שהמערער חש עצמו "קורבן" ושחש שנבדק בשטחיות. אין לבית הדין את הכלים לקבוע שהבדיקה הייתה שטחית מהבחינה הרפואית ושאלת שטחיותה של הבדיקה הינה שאלה רפואית ולא משפטית, כך שביה"ד גם לא מוסמך להביע את עמדתו. ו) תלונותיו של המערער ותחושותיו הכבדות, אשר לאי עדכון הסכם הניידות בקצב עדכונו של מדע הרפואה, או לקיומה של מעין "הפליה" בינו לבין נכים המשותקים או קטועי רגל, אין הוועדה או בית הדין כתובת להן, שכן גם הראשונה וגם האחרון כבולים לפעול בהתאם לחוק או להסכם הניידות בענייננו. .6סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולתה או מסקנתה של הוועדה. לפיכך, הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. .7במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.רפואהניידות