עפ"י סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, הרי שהחלטת הוועדה הרפואית לעררים (אשר דנה בערר המוגש על החלטת וועדה רפואית שהוקמה בהתאם לס' 118(א) מועמדת לביקורת ע"י בית הדין לעבודה בשאלה משפטית בלבד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי: .1המערער הינו חקלאי שנפגע בכתף שמאל ביום 09.06.91, והמשיב הכיר בארוע זה כפגיעה בעבודה. המערער הגיש למשיב תביעה לדמי פגיעה, אליה צרף תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ובשתיהן נטען קיומו של ארוע ביום .09.06.91 למערער שולמו דמי פגיעה בגין התקופה שמיום 10.06.91עד .31.07.91 ביום 06.08.96, הגיש המערער למשיב בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה ובה צויין תאריך הפגיעה - .09.06.91 פוסק רפואי קבע ביום 04.09.96, נכות צמיתה בשיעור %20, לפי פריט ליקוי 41(1)(א), בניכוי % 10עקב מצב קודם לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), סה"כ נכות צמיתה בשיעור %10, בתוספת מחצית תקנה 15- % 15מיום .01.08.91 המערער הגיש ערר. וועדה לעררים דנה ביום 20.01.97, וסיכמה את ישיבתה בכך שהתרשמותה היא כי בתאונה מיום 09.06.91, נגרמו פריקות חוזרות של כתף שמאל. ביום 30.04.97, נתקבל אצל המשיב מכתב מב"כ המערער בו נטען כי התאונה הנדונה הינה מיום .28.09.90 הוועדה, בישיבתה מיום 22.05.97, ציינה כי מתעודה ראשונה לנפגע מעבודה נרשם כתאריך פגיעה יום .09.06.91 לפיכך, דחתה את הערר, תוך שהיא מקטינה את שיעור הפעלת תקנה 15לרבע. על קביעתה זו הערעור שבפני. .2א) לטענת המערער טען כל הזמן עוד בפני פקיד התביעות כי הפגיעה בעבודה מיום 09.06.91, הינה תוצאה של תאונה קודמת שארעה לו בעבודה, גם היא במהלך העבודה וגם בה ארעה פריקה של כתף שמאל. ב) גם מהבחינה העובדתית הארוע ביום 09.06.91, הינו ארוע חוזר של פריקת כתף שנובע ישירות מארוע התאונה שמיום .28.09.90 ג) ב"כ המערער טען כאמור לעיל, גם בערר שהוגש לוועדה רפואית לעררים. ד) ב"כ המערער הפנה לפס"ד בעניין נחמיאס נ. המל"ל. ה) לסיכום טען ב"כ המערער, כי טעתה הוועדה לעררים בנכותה נכות בגין מצב קודם מאחר ומה שהיה על הוועדה לעשות - לשייך את כל נכותו של המערער לתאונה מיום .28.09.90 ו) עוד נאמר בהודעת הערעור של המערער: "המערער יטען, כי הגיש תביעה חדשה לקביעת דרגת נכות, עקב התאונה מיום 28.09.90, ובמידה וכב' ביה"ד לא יקבל את טיעוניו, יבקש המערער, לאפשר לו לתקן את הבקשה לקביעת נכותו למועד המוקדם, דהיינו, 28.09.90, במקום המועד המאוחר 09.06.91". "על כן במידה וכב' ביה"ד יסרב להורות לועדת עררים להכיר במלוא נכותו של התובע (%20) כתוצאה מהתאונה מיום 28.09.90, יבקש המערער לחלופין, לאפשר לו להגיש מחדש, את בקשתו לקביעת דרגת נכות בעבודה (שהוגשה זה מכבר) ולהורות למשיבה, לא לנכות מנכותו, נכות בגין מצב קודם". .3בסיכום טענות המשיב הודה כי לטענת המשיב יש לדחות את נסיונו של המערער לדון בתאונה מ- 28.09.90, במסלול של תאונה מ- 09.06.91, שהמערער עצמו פתח. ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור ולקבוע כי לא נפלה טעות משפטית בפעולות הוועדה. .4א) ס' 118(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995(להלן:ב- החוק), קובע כי "רופא או וועדה רפואית יקבעו בקשת נכה העבודה או המוסד, הכל כפי שנקבע בתקנות - (1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה". ב) יצויין כי עפ"י החוק, הרי שעובר להגשת בקשה לקביעת נכות מהפגיעה בעבודה, נקבע מנגנון לקביעה, האם תאונה נטענת או מחלה נטענת - הינן בגדר "תאונת עבודה", או "מחלת מקצוע", כאשר מסעיפי החוק השונים ברור לחלוטין כי כל פגיעה נבדקת בפני עצמה, לגופה ובנפרד מפגיעות אחרות נטענות. ג) ס' 120(א) לחוק קובע כי "בקביעת דרגת נכות, לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה, או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת, שהיו לפני הפגיעה שבקשר איתה מוערכת דרגת הנכות וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת, אחרי פגיעה בעבודה כאמור, אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". ד) עפ"י סעיף 123לחוק, הרי שהחלטת הוועדה הרפואית לעררים (אשר דנה בערר המוגש על החלטת וועדה רפואית שהוקמה בהתאם לס' 118(א), שצוטט לעיל, מועמדת לביקורת ע"י ביה"ד, בשאלה משפטית בלבד. .5א) יישום הוראות החוק שאוזכרו לעיל, ביחס לנסיבות המקרה שתוארו לעיל, מביא למסקנה שאין למצוא טעות משפטית בפעולות הוועדה. שכן - הוועדה דנה, מלכתחילה בארוע שהוכר ע"י המשיב כתאונת עבודה ואשר התרחש ביום 09.06.91, ואשר לגביו נתבקשה לקבוע מה גדר הנכות שנותרה ממנו. גם אם בשלב הגשת הערר נטען לפתע ע"י ב"כ המערער כי הוא מבקש בעצם לקבוע נכות בגין פגיעה מתאריך קודם - אין הדבר מסמיך את הוועדה לדון בארוע הקודם. ב) המערער לא יכול היה ליטול דרור לעצמו, תוך התעלמות מוחלטת מהמנגנון ומסדר הדברים שנקבע בחוק ולפנות לוועדה לעררים ולבקש לקבוע נכות מארוע שטרם הוכר כ"תאונת עבודה". אמנם, לטענת ב"כ המערער, המערער טען עוד בפני פקיד התביעות שלמעשה הנכות היא תוצאת תאונה קודמת. ברם - טענה שכזו, מצד ב"כ המערער, אינה עולה בקנה אחד באופן מוחלט מכל החומר שבתיק, ומכל מקום - לא החלטת פקיד התביעות, בכך שהכיר בארוע משנת 91כתאונת עבודה - עומדת לערעור בפני ביה"ד, אלא החלטת הוועדה לעררים. ג) בסיכומי ב"כ המערער נאמר שהוגשה על ידי המערער בקשה לקביעת דרגת נכות בגין התאונה הקודמת. בהנחה שזו אכן הוגשה, סבורני שסדר הדברים הנכון הינו להגיש ראשית בקשה למשיב שיכיר בארוע הקודם כתאונת עבודה. מכל מקום, ביחס לכל אחד מהארועים, יש לפעול בהתאם למנגנון שנקבע בחוק ולא לסטות ממנו, וביה"ד ידון בפעולות המשיב רק באותן אלו ובאותם הקשרים שהחוק או התקנות הסמיכו אותו. ד) לאור האמור לעיל, לא ברור גם פשר הבקשה (שהיא כשלעצמה לא ברורה), לאפשר למערער להגיש מחדש בקשה לקביעת נכות (שהוגשה זה מכבר, כלשון ב"כ המערער), ומכל מקום - אם מבקש המערער שביה"ד יאפשר לו תיקון בדיעבד של הבקשה להכרה בתאונה מ- 91כתאונת עבודה - הרי ברור שדין בקשה זו להדחות מכל וכל. .6סיכומו של דבר דין הערעור להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. .7במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין. ביטוח לאומי