עבודה 10 שעות ביום - שעות נוספות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה 10 שעות ביום - שעות נוספות: .1התובע טען בכתב התביעה כי עבד אצל הנתבעת מס' 2במשך כ- 9חודשים ולא קיבל את מלוא השכר עבור עבודת שעות נוספות, לרבות הגמול עבור עבודה זו. .2כתב ההגנה, הוגש מטעם הנתבעת מס' 1ובו נטען כי התובע קיבל את כל המגיע לו עבור עבודתו, לרבות שעות נוספות והוא לא עבד את כמות השעות הנוספות המצויינת בכתב התביעה. .3בישיבת פישור נציגי ציבור, חזרה הטענה כי הנתבעת הנכונה היא הנתבעת מס' .1 .4לישיבת יום 9.3.94לא הופיעו הנתבעות או מי מהן ואז נקבע כי שתיהן תהיינה נתבעות בתיק זה. יצויין כי כאמור, אחת מהן נתבעה באופן ממשי ואילו השניה הגישה כתב הגנה כאילו היתה נתבעת ולכן אין כל פגיעה בזכויותיהן, אם שתיהן תחשבנה כנתבעות בתיק זה. .5אי הופעת הנתבעות לישיבת ההוכחות יצרה מצב בו כל החומר שיש בפני בית הדין, הוא רק החומר שהומצא על ידי התובע, ללא כל מערכת ראיות נגדית וגם ללא כל העמדת ראיות התובע במבחן מול חקירה נגדית של הנתבעות או ראיות נגדיות מטעמן. .6לפיכך, הבחינה היחידה שניתן לבצע לחומר הראיות היא בחינת השאלה האם ראיות התובע עברו את הסף ההוכחתי המזערי הנדרש לשם שיכנוע בית הדין במקרה בו אין הגנה של ממש מטעם הנתבעים. .7התובע העיד כי עבד בכל יום מינימום של 10שעות ואף הגיע ליום עבודה בן 14שעות. כמו כן, הוא העיד כי הטביע כרטיס נוכחות בשעון חשמלי אבל צילם רק את הכרטיס של חודש יולי וכמו כן ציין שלא תמיד השעון עבד ולכן ישנם בכרטיס רישומים בכתב יד אשר מנהל העבודה גורביץ חתם על ידם לשם אישור. התובע הגיש רישום מרוכז של ימי ושעות עבודה אשר נעשה על ידו. .8מתברר כי מנהל העבודה גורביץ, הגיש לבית הדין תביעה דומה בעצמו, בתיק נד/1000-15 של בית דין זה, אשר עדין לא התבררה. לכתב התביעה צרף גורביץ רישום דומה מטעמו. בחינת אותו רישום מלמדת על כך שגורביץ לא טוען לקיומם של ימי עבודה, באותה תקופה עצמה הנדונה בתביעת התובע, שהינם ארוכים יותר מאשר 13שעות. מכאן, שיש להתיחס בזהירות לראיות מטעם התובע. נראה כי הרישום של הימים והשעות אשר הוגש לבית הדין על ידי התובע הוא רישום מאוחר שנעשה תוך מחשבה על המטרה הסופית ואיננו ריכוז של רישומים יומיים, אלא הוא עשוי כולו מקשה אחת ונראה ונכתב בפעם אחת ואף נראה כעשוי על פי תכנון כללי. כך למשל, למרות שהרישום נפסק ביום 18.10.92, הוא היום האחרון של עבודת התובע אצל הנתבעות או מי מהן, הרי בדף הרישום נרשמו גם הימים 19ו- 20לאוקטובר, כולל רישום שעות העבודה וחלוקתן לשעות רגילות ונוספות ורק אחר כך נעשה נסיון למחוק רישומים אלה בטיפקס ומכאן ברור שהרישום נעשה באופן סכמטי ובהינף אחד, ללא מחשבה מראש, אלא על פי תבליט קבועה. .9מכאן שיש להתיחס לראיות התובע תוך בחינתן על פי מבחן הסבירות. בהקשר זה, נקבע בזה שאין זה סביר ואין זה הגיוני שהתובע וגם אחרים, עבדו באתר בשבתות ובחגים. כמו כן נקבע בזה שאין זה סביר שאורכו של יום עבודה היה למעלה מ- 10שעות. הרישומים של השעון, ככל שמופיעים רישומים מוטבעים על הכרטיס של חודש יולי מלמדים על יום עבודה שתחילתו בשעה 00: 07לערך וסיומו בשעה 00: 17לערך , ביום רגיל ואילו ביום ו' סיומו בשעה 00:נ.14 מצב זה משתקף גם בחלק נכבד של רישומי התובע לגבי ימי ושעות עבודה. למרות שמדובר ברישום מוטבע בכרטיס נוכחות, אין לקבל את הטענה שהתובע עבד ביום שבת .11.7.92 על פי הכרטיס מדובר בעבודה של 11שעות ואילו בתביעתו של גודיק, שהוא מנהל העבודה ועל כן צריך להישאר באתר כאשר מי מהעובדים הנתונים לפיקוחו עובד בו, מופיע רישום של עבודה בת 8שעות בלבד ב-.11.7.92 לגבי כל הנושא של עבודה בשבתות ובחגים יש לזכור את העובדה שגם התובע וגם גודיק הם תושבי דימונה ואתר הבניה מצוי אף הוא בדימונה, בעוד הנתבעות מנהלות עסקיהן במרכז הארץ. בהחלט יתכן שעובדה זו הקלה על התובע ועל אחרים ליצור כביכול ראיות לכך שעבדו בשבתות ובחגים, אף באמצעות שעון הנוכחות, אשר מטבעם של דברים יכולה להיות להם גישה אליו, גם בשבתות ובחגים. .10לפיכך, נקבע בזה כי אין לקבל את נתוני התובע כפשוטם ויש לקבוע מתכונת סכמטית של חודש עבודה של התובע, על פי הסביר וההגיוני, כפי שהוסבר לעיל. חודש עבודה זה, הינו חודש עבודה רגיל בתוספת 45שעות נוספות אשר מזכות את התובע בגמול של % 25עבור עבודת שעות נוספות. כמות זו של שעות נוספות מבוססת על הקביעה הקודמת כי בכל יום עבודה רגיל עבד התובע 2שעות נוספות וביום ו' עבד שעה נוספת אחת ובסה"כ עבד 11שעות נוספות בשבוע. .11בתקופת הקיץ, כלומר במחצית השניה של חודש יוני ובחודשים יולי אוגוסט וספטמבר יש לזכות את התובע בעוד גמול של % 50עבור שעות נוספות, לגבי 25שעות עבודה, זאת על פי קביעת שעות קיץ בהסכם הקיבוצי. מכאן שהשכר עבור חודשים יולי, אוגוסט וספטמבר יכלול תוספת של שכר עבודה של 12.5שעות רגילות ואילו השכר עבור חודש יוני יכלול תוספת של שכר עבודה של 6שעות רגילות . .12לגבי דמי החופשה, יש לזכות את התובע במלוא דמי החופשה על פי כתב התביעה, מכיוון שאין לכך כל התיחסות בכתב ההגנה ומכיוון שהנתבעות לא הופיעו לישיבת ההוכחות ומכיוון שעל פי רישומי התובע, הוא אכן לא קיבל ימי חופשה בתשלום. .13התובע טען בכתב התביעה כי שכרו היה 9.17ש"ח לשעה. גם לכך אין כל התיחסות בכתב ההגנה וכמובן שגם לכך לא הובאו ראיות נגדיות. בנוסף, בדיקת תלושי המשכורת מלמדת על כך שאכן בסיס חישוב המשכורת היה שכר בשעור דומה עד מאוד. לפיכך, נקבע בזה שאת שכרו של התובע יש לחשב לפי האמור בכתב התביעה, לענין גובה השכר. .14להלן חישוב השכר המגיע לתובע, על פי הנתונים הקבועים בסעיפים 10, 11, לעיל: א. בחודש ינואר 92עבד התובע החל מ- 21לאותו חודש. לפיכך הוא זכאי לשכר שליש חודש, כלומר 614.39ש"ח ועוד שכר שעות נוספות עבור שליש חודש, בסך 171.94ש"ח. בסה"כ זכאי התובע ל- 786.33ש"ח והוא קיבל 836.77ש"ח, כך שקיימת יתרה לחובתו של 50.44ש"ח. ב. עבור פברואר 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות וביחד זכאי הוא לסכום של 2349.81ש"ח. התובע קיבל 1901.74ש"ח כך שקיימת יתרה לזכותו בסך 448.07ש"ח. ג. עבור מרץ 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות וביחד זכאי הוא לסכום של 2349.81ש"ח. התובע קיבל 1958.80ש"ח כך שקיימת יתרה לזכותו בסך 391.01ש"ח. ד. עבור אפריל 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות וביחד זכאי הוא לסכום של 2349.81ש"ח. התובע קיבל 1982.14ש"ח כך שקיימת יתרה לזכותו בסך 367.67ש"ח. ה. עבור מאי 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות וביחד זכאי הוא לסכום של 2349.81ש"ח. התובע קיבל 2151.82ש"ח כך שקיימת יתרה לזכותו בסך 197.99ש"ח. ו. עבור יוני 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות. עבור שעות הקיץ זכאי התובע לסכום נוסף של 55.02ש"ח וביחד זכאי הוא לסכום של 2404.83ש"ח. התובע קיבל 2422.08ש"ח כך שקיימת יתרה לחובתו בסך 17.25ש"ח. ז. עבור יולי 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות. עבור שעות הקיץ זכאי התובע לסכום נוסף של 114.63ש"ח וביחד זכאי הוא לסכום של 2464.44ש"ח. התובע קיבל 2329.64ש"ח כך שקיימת יתרה לזכותו בסך 134.8ש"ח. ח. עבור אוגוסט 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות. עבור שעות הקיץ זכאי התובע לסכום נוסף של 114.63ש"ח וביחד זכאי הוא לסכום של 2464.44ש"ח. התובע קיבל 2265.19ש"ח כך שקיימת יתרה לזכותו בסך 199.25ש"ח. ט. עבור ספטמבר 92זכאי התובע לשכר של חודש מלא בסך 1834ש"ח ועוד סכום של 515.81ש"ח עבור השעות הנוספות. עבור שעות הקיץ זכאי התובע לסכום נוסף של 114.63ש"ח וביחד זכאי הוא לסכום של 2464.44ש"ח. התובע קיבל 2167.99ש"ח כך שקיימת יתרה לזכותו בסך 296.45ש"ח. י. בחודש אוקטובר 92עבד התובע רק עד ה- 18לאותו חודש. לפיכך הוא זכאי לשכר של % 60משכר חודש, כלומר 1100.4ש"ח ועוד שכר שעות נוספות עבור % 60מחודש, בסך 309.49ש"ח. בסה"כ זכאי התובע ל- 1409.89ש"ח והוא קיבל 1291.07ש"ח, כך שקיימת יתרה לזכותו של 118.82ש"ח. יא.כמו כן יש להוסיף לזכות התובע את פדיון 9ימי חופשה שנתית בסכום של 660.24ש"ח בסה"כ . .15חישוב כולל של יתרות הזכות והחובה המופיעות בסעיף 14לעיל, מביא לתוצאה של יתרת זכות לתובע בסך של 2746.61ש"ח. .16יש לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד בסכום זה, מכיוון ששתיהן תרמו לכך שלא הובהרה עד תום זהותו של המעביד, אם בכלל רק אחת מהן היתה המעבידה ולא שתיהן במשותף, זאת כאשר ברור שבין שתיהן יש קשר עסקי והן תוכלנה להתחשבן ביניהן לגבי הסכום האמור. שתי הנתבעות לא הופיעו לישיבת ההוכחות וכאמור, שתיהן הינן נתבעות נכונות בתובענה ושתיהן ידעו על דבר קיום התובענה, באשר האחת נתבעה מלכתחילה והאחרת הגישה כתב הגנה. .17לאור כל האמור לעיל, מחוייבות בזה הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך 2746.61ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.92ועד מועד התשלום בפועל. .18כמו כן, מחוייבות בזה הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .19על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.שעות נוספות