עבודה עם חומרים כימיים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה עם חומרים כימיים: .1המערער עבד במפעל "ספן" ובא במגע עם חומרים כימיים שונים. במועד מסויים החל המערער לחוש התקפי גרד ופריחה בחלקי גוף שונים. המערער פנה למשיב בתביעה להכיר בו כמי שנפגע פגיעה בעבודה, המשיב קיבל את התביעה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמיום 20/4/93ועד יום .18/10/93 .2המערער הגיש למשיב גם תביעה לגימלת נכות מעבודה, תביעה שבעקבותיה הועמד לבדיקה בפני ועדה רפואית (דרג ראשון) שקבעה ביום 30/11/94כי החל מיום 1/11/94, נכותו היציבה של המערער עקב הפגיעה בעבודתו היא בשיעור %.0 .3המערער ערר על החלטת הועדה הרפואית בפני ועדה רפואית לעררים, שדנה בעניינו ביום 20/3/95(ותיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר וכנגד החלטתה - הגיש המערער את הערעור שבפני. .4תמצית טענות ב"כ המערער בערעור ובתגובה שהגיש א. המומחה הרפואי שנתן חוות דעת מטעמו של המערער, ד"ר שפריר, אשר חוות דעתו היתה בפני הועדה, קבע כי היתה טעות באבחנה של הועדה מהדרג הראשון, קבע כי מצבו של המערער נובע ממחלת מקצוע ומצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור % 10בגין פריט 80(2) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-.1956 ב. הועדה טעתה בהתייחסותה לחוות דעתו של ד"ר שפריר, באשר היא התעלמה מכך שד"ר שפריר פירט בחוות דעתו את השתלשלות מחלתו של המערער, בעוד שהועדה סברה שד"ר שפריר לא עשה כן. ג. קביעת הועדה כי המערער סבל בשנת 1989מתופעות דלקתיות בעור הידיים - אינה נכונה. ד. לא היתה הפסקה ברציפות התפתחותה של מחלת המערער. ה. קביעת הועדה כי היתה אבחנה על דלקת עור ממגע - אינה נכונה. ו. כבר בשנת 1989הופיעה תפרחת קשריתית כללית, בניגוד לקביעת הועדה כי היא הופיעה רק בשנת 1993וכי מדובר בתופעות שאינן קשורות ביניהן. ז. תמיד היו נגעים דלים בכפות הידיים, שלא כקביעת הועדה. ח. הועדה לא נימקה את החלטתה כראוי והתעלמה מהאמור בחוות דעתו של ד"ר שפריר. ט. בסיכום דבריו ביקש ב"כ המערער כי בית הדין יקבל את הערעור ויקבע למערער דרגת נכות יציבה בשיעור %.10 .5תמצית טענות ב"כ המשיב א. הועדה בדקה את המערער, שמעה את תלונותיו ועיינה בחוות דעתו של ד"ר שפריר. ב. מסקנתה של הועדה היתה שונה מזו של ד"ר שפריר, בהתאם למסמכים הרפואיים המעידים על עברו הרפואי של המערער. ג. הועדה כללה מומחה בתחום רפואת העור. ד. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. .6סעיף 123לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מאפשר ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בפני בית דין אזורי לעבודה, בשאלות משפטיות בלבד. מרבית טענותיו של ב"כ המערער אינן נוגעות כלל למישור המשפטי, אלא מתייחסות במפורש להיבטים הרפואיים ולמחלוקת הרפואית שבין הועדה לבין ד"ר שפריר. דינן של טענות אלה - להידחות. .7התייחסות לחוות דעתו של ד"ר שפריר א. חוות דעתו של ד"ר שפריר שהיתה בפני הועדה הינה ארוכה ומפורטת עד מאד. אין היא כוללת רק ממצאים קליניים אלא יש בה גם תיאור היסטורי מפורט של מחלת המערער כפי שהבין אותה ד"ר שפריר, בהסתמך על עשרות מסמכים רפואיים שפורטו בחוות דעתו. ב. בפתח סעיף 28לפרוטוקול שערכה הועדה, היא מציינת: "...ד"ר שפריר לא מזכיר את השתלשלות בעיות העור של הנפגע". עיון קל בחוות דעתו של ד"ר שפריר מעלה כי קביעתה זו של הועדה מופרכת מיסודה. סעיף 3לחוות דעתו של ד"ר שפריר, המשתרע על פני למעלה מעמוד וחצי מתוך חוות הדעת, מפרט את אשר קובעת הועדה שלא הוזכר בחוות הדעת. ג. מסקנתה הנחרצת של הועדה בהתייחסותה המוטעית לחוות הדעת, מעלה את החשש כי הועדה לא עיינה בכל עמודי חוות דעתו של ד"ר שפריר, שכן אחרת, קשה להסביר כיצד הגיעה הועדה למסקנתה האמורה. ד. בהמשך חוות דעתו, מסביר ד"ר שפריר את דעתו מדוע מדובר למעשה באותה מחלה שהחלה כ- 3שנים לאחר תחילת עבודתו של התובע ב"ספן" הנמשכת עד ליום מתן חוות הדעת. מובן שחברי הועדה אינם כפופים לחוות דעתו של ד"ר שפריר, והם זכאים להחזיק בעמדתם כי אין קשר בין התופעות השונות, זו שהיתה עד 1992וזו שהיתה החל משנת .1993מובן גם שדעתם המקצועית של חברי הועדה - היא זו שתקבע לבסוף את גורל תביעת המערער לגימלת נכות מעבודה. אולם, אין בפרוטוקול הועדה כל התמודדות ממשית עם האמור בחוות הדעת. ה. אין המקרה שבפני מסוג המקרים בהם היתה הועדה יכולה להסתפק בקביעה שממצאיה שונים מאלה של ד"ר שפריר (קביעה שלא נרשמה בפרוטוקול הועדה, וטוב שכך), שכן השוני בין דעת חברי הועדה לבין דעתו של ד"ר שפריר אינו בממצאים אלא בהערכתם של הממצאים ובאבחנות. שוני כזה, מחייב את הועדה לנמק לגופו של ענין את אי-קבלת מסקנתו של ד"ר שפריר, נימוק כזה - לא נרשם בפרוטוקול, ובכך טעתה הועדה, טעות משפטית. .8בחינת שאר חלקי החלטת הועדה א. בסעיף 26לפרוטוקול, מפרטת הועדה ממצא של תפרחת כללית ברוב חלקי גופו של המערער. ב. בהתחשב בממצא זה היה על הועדה לציין האם תפרחת זו מצדיקה קביעת דרגת נכות אם לאו. במקרה שיש הצדקה לקביעת דרגת נכות, היתה הועדה אמורה לבחון את מידת הקשר בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, כלומר האם הנכות (כולה או חלקה) נובעת מהפגיעה בעבודה. אם היתה הועדה סבורה כי הנכות (כולה או חלקה) נובעת ממצב קודם, היה על הועדה לסמוך את דעתה על נתונים מוכחים אשר ילמדו מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר. ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם היה אפשרי רק אם המצב הקודם לכשעצמו היה מצדיק קביעת דרגת נכות, טרם הפגיעה בעבודה. (האמור לעיל מבוסס, בין השאר על: דב"ע מג/1356- 01לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130, 133; דב"ע שן/5- 01המוסד לביטוח לאומי - אליעזר, פד"ע כא 470, 473; דב"ע נג/46- 01מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364, 366ועוד). ג. דא עקא, שהועדה לא מצאה לנכון ללכת בדרך המותווית בס"ק ב' לעיל. הדיוט (כמערער או ביה"ד) הבוחן את החלטת הועדה אינו יכול לדעת האם לדעת הועדה הממצאים המפורטים בסעיף 26לפרוטוקול שערכה מצדיקים קביעת דרגת נכות אם לאו. גם עיון בסעיף 28לפרוטוקול אינו יכול ללמד מה דעתה של הועדה, אם סבורה הועדה שהתופעות הדלקתיות בעור הידיים שמהן סבל המערער בשנים 1992- 1989אינן קשורות לעבודה, אלא הן "מצב קודם" היה עליה להסביר כיצד נוצר אותו "מצב קודם". מאידך, אם סבורה הועדה כי התופעה הנפרדת, התפרחת הקשריתית הכללית היא זו שאינה קשורה לעבודה - היה עליה להסביר ממה היא נובעת. מכל מקום לא ניתן להבין מהחלטת הועדה מדוע דעתה שהמערער סבל משתי תופעות נפרדות, לכשעצמה, מצדיקה את דחיית הערר ולא ניתן לדעת האם סבורה הועדה שאחת משתי התופעות או שתיהן קשורות לעבודה אם לאו ואם אחת מהן או שתיהן היו מצדיקות קביעת דרגת נכות, בין מהעבודה ובין מ"מצב קודם". לסיכום .9לאור האמור בסעיפים 7ו- 8לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתתייחס התייחסות ראויה ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר שפריר ועל מנת שתסביר במפורט ובמנומק את החלטתה, באופן העולה מהאמור בסעיף 8לעיל. .10המשיב ישלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.000, 1ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/2/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/2/96ועד התשלום בפועל. .11כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.חשיפה לחומרים מסוכנים