קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עלייה בתדירות התקפים אפילפטיים - ביטוח לאומי: 1. המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 07.06.90, והמשיב הכיר בפגיעה כתאונת עבודה. וועדה רפואית לעררים קבעה, ביום 18.08.93, (לאחר שורה ארוכה של הליכים, בפני וועדות קודמות ובפני בית הדין) למערער, נכות יציבה של % 10לפי פריט 17ב' לרשימת הלקויים, % 30 לפי פריט 30(1)(ג), לרשימת הלקויים, אשר יחד עם הפעלה מרבית של תקנה 15, הביאו לנכות כוללת של %56. 2. המערער טען שמצבו הוחמר מאחר וחלה עלייה בתדירות ההתקפים האפילפטיים, וביקש לבדוק אותו מחדש. וועדה רפואית מדרג ראשון ווועדה רפואית לעררים דחו את טענת ההחמרה (וועדה רפואית לעררים ביום 21.12.94). על כך הוגש ערעור לבית דין זה שהעביר את הדיון בעניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש. הוועדה בדקה את המערער ביום 11.07.96, וביקשה, על מנת להשלים את הדיון מכתב מרופא המשפחה ובדיקת . E.e.g בדיקת e.e.g הומצאה, ולבסוף גם מכתב רופא המשפחה ולאחר שעיינה בהם קבעה ביום 23.01.97 כי לא חלה החמרה במצבו של המערער והותירה את שיעורי הנכות היציבה בדיוק כפי שהיו וזאת מיום 01.01.92. מכאן הערעור שבפני. 3. להלן בתמצית עיקר טענות ב"כ המערער: א) החומר הרפואי שעמד בפני הוועדה, מעיד על החמרה במצב. בהקשר זה הפנה ב"כ המערער בעיקר לבדיקת c.t מ- 1995, ומכתב ד"ר אשל (רופא משפחה מטפל). ב) הוועדה טעתה בכך שלא דאגה לכך שכרטיסו הרפואי של המערער יעמוד בפניה. ג) המערער מתלונן על תדירויות בהתקפים פרכוסיים קשים בגינם יש לקבוע נכות בשיעור % 100 בהתאם לפריט לקוי 31ו'. ד) הוועדה נשוא הערעור אבחנה אוטמים במוח. ה) הוועדה התייחסה לכך שבבי"ח הדסה עין כרם ניסו למצוא גורם סיכון וסיקולרי שבגללו איש צעיר עושה אוטמים חוזרים ולא העלו ממצא. 4. להלן בתמצית עיקר טענות ב"כ המשיב: א) אשר לבדיקת ה- c.t שהמערער טוען שהיה מקום להתייחס אליה - לא ברור על איזו בדיקה מדובר, ועותק מהפענוח שלה אפילו לא הומצא יחד עם הערעור. ב) אשר למכתב הרופא המטפל - הוועדה נימקה מדוע אינה מקבלת את ממצאיו. ג) הוועדה ביקשה בדיקת e.e.g עדכנית, והעדיפה אותה על מסמכים אחרים וסמכותה הבלעדית לבחור את הכלים הרפואיים הנדרשים לגבוש החלטתה. ד) הכרטיס הרפואי של המערער כן עמד בפני הוועדה ומכל מקום אינו יכול לתרום הרבה מאחר ולדברי המשפחה המערער אינו פונה לטיפול בכל מקרה של התקף. ה) אשר לאוטמים שאובחנו - עפ"י רשימת הלקויים הנכות מוענקת בהתאם לפרכוסים המלווים איבוד הכרה ולא בהתאם לאוטמים. ו) אשר להפניה לאי האבחון בבי"ח הדסה - הנסיון של בית חולים הדסה מעיד על ספיקות לגבי הקשר הסיבתי שבין הכפיון לבין התאונה. הוועדה למרות הספיקות, קבעה אחוזי נכות בגין כפיון, ודנה בהחמרה ולא בקשר סיבתי. ז) הוועדה העדיפה כלים אוביקטיביים על פני עדויות סותרות מצד המערער ולא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 5א) עיון בפרוטוקול הוועדה מראה שהוועדה התכנסה לראשונה ביום 11.07.96. הוועדה רשמה את המסמכים שהיו בפניה, ואת התלונות כפי שנרשמו מפי אשת המערער כדלקמן: "אינו מדבר, אישתו מאכילה ומלבישה אותו, מגלחת אותו, כאבי ראש, כאבים ביד ימין, לדברי אישתו התקפים של פרכוסים אחת לשנה". הוועדה, באותה ישיבה, עיינה בבדיקת m.r.iמ- 10.05.95, וערכה בדיקה קלינית. הוועדה התרשמה גם מסיכום אשפוז מחודש 12.95, (בית חולים הדסה) ורשמה שורה של מסקנות שהיא מסיקה מדו"ח האשפוז. בסיכומה של הישיבה ביקשה הוועדה מכתב מרופא המשפחה עדכני ככל שידוע על תדירות ההתקפים וכן בדיקת e.e.g חדשה. ב) הוועדה התכנסה שוב ביום 07.11.96, אך ציינה שאינה יכולה לסיים דיוניה בהעדר מכתב מרופא המשפחה. המכתב האמור הומצא ובישיבתה הבאה (ביום 23.01.97), ובסע' 27 לפרוטוקול ציינה שעיינה במכתב ולדאבונה "אינו משקף הרבה את מצב, אלא קובע באופן שרירותי תדירות ההתקפים". הוועדה ציינה שמתרשים , e.e.gעולה שהינו תקין ואף צויין ע"י המפענח שהוא כמו בשנת 1992. בסיכום, ציינה הוועדה שהיא כמעט מסופקת שהכפיון ממנו סובל המערער, נובע מחבלה, אבל גם אם נכון הדבר שהכפיון נובע מהתאונה, הרי שאין הוא מתמיד בנטילת התרופות. הוועדה מציינת שמתרשים e.e.gהחוזרים אינם תומכים בשכיחות יתר של ההתקפים ולכן היא סבורה שאחוזי הנכות היציבה שנקבעו ע"י הוועדה הקודמת משקפים נאמנה את אחוזי הנכות שמהתאונה הנדונה. 6א) אשר לטענת ב"כ המערער בדבר אי יישום נכון של המסמכים הרפואיים שהיו בפני הוועדה - טענה זו הינה טענה רפואית בנסיבות מקרה זה שכן הוועדה לא התייחסה באמון למכתב רופא המשפחה תוך שהיא מנמקת זאת באופן שצוטט לעיל, ותוך שהיא מעדיפה לייחס משקל לבדיקת e.e.g עדכנית. ואכן, צודק ב"כ המשיב גם בהפנותו לכך שדברי הרופא מבוססים על מסרים ממשפחת המערער בעוד שאשתו אמרה לוועדה עצמה שהתקף הפרכוס מופיע אחת לשנה. בכל הנוגע לבדיקת ה- c.tשאוזכרה בנימוקי הערעור - אכן לא ברור הכוונה, בדיקה שכזו לא הוזכרה בפרוטוקולי הוועדה וגם עותק ממנה לא הומצא יחד עם הערעור. ב) אשר לטענות בדבר האוטמים שאובחנו והעדר היכולת לאתר מקור וסיקולרי לאוטמים - ראשית, הוועדה לא התעלמה מנתונים רפואיים אלה, שנית, ב"כ המערער מזכיר אותם אך אינו טוען מהו היישום שיש לתת להם וצודק ב"כ המשיב בציינו שהנכות מוענקת בגין פרכוסים המלווים באובדן הכרה ולא בגין אוטמים. ואכן, עיון בפריט לקוי 30(1) לרשימת הלקויים, אשר כותרתו "כפיון", מראה שהנכות נקבעת כאשר מדובר ב"התקפים פרכוסיים המלווים איבוד הכרה". לא ניתן למצוא בכל החומר שהומצא בפני טענות בדבר איבוד הכרה... למרות זאת, הוועדה יישמה את סע' 30(1)(ג) המתייחס להתקף בממוצע אחת לשלושה ארבעה חודשים (ויוזכר כי אשתו של המערער אמרה לוועדה שיש לו התקף אחת לשנה). ג) אשר לטענה בדבר אי דרישת הכרטיס הרפואי - צודק ב"כ המשיב בהפנותו לכך שבפני הוועדה היה צילום כרטיס רפואי כללי כפי שצויין בפרוטוקול ישיבת יום 07.11.96. 7. מהאמור לעיל עולה, שהוועדה הפעילה שיקול דעתה, התבססה על התרשמותה והחומר הרפואי שהיה בפניה, ויישמה אותו לעניין מסקנתה לפיה, לא חלה החמרה במצבו של המערער תוך שהיא אינה מקבלת כאמינים את הנתונים העובדתיים שנמסרו מצד המערער. לא מצאתי כל פגם משפטי בפעולת הוועדה. לפיכך, דינו של הערעור להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. אפילפסיהביטוח לאומי