קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים: .1המערער סובל מליקויי שמיעה. פקיד תביעות הכיר בליקויי השמיעה כמחלת מקצוע. המערער ביקש שיקבעו לו אחוזי נכות בגין ליקוי השמיעה שלו, וועדה בדרג ראשון קבעה % 0נכות. בגין זאת, הוגש ערר שנדחה ע"י וועדה רפואית לעררים. המערער הגיש ערעור לבי"ד זה, אשר נדון במסגרת תיק נז/185-01, והתקבל. כב' השופט סומך מפס"ד מיום 18.05.97, הורה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש שבפניה לא יהיה פרוטוקול הוועדה נשוא הערעור. וועדה נוספת לעררים התכנסה ביום 03.09.97, וגם היא דחתה את הערר וקבעה למערער % 0נכות יציבה בתוקף מיום .10.12.95 מכאן הערעור שבפני. .2להלן עיקר טענות המערער בתמצית: א) ראשית, יש לציין, שהמערער הגיש הודעת ערעור מפורטת בת 3עמודים, אלא שבדיון שבפני עת נשאל ע"י ביה"ד שאלות שונות בקשר להודעת הערעור, הסתבר שזו לא הוכנה על ידיו, לא בדיוק ברור לו מה רשום בה וחלק מהאמור בה במלים פשוטות - לחלוטין אינו מבוסס ונכון. כך למשל, נטען בהודעת הערעור שבניגוד להוראות ביה"ד היה בפני הוועדה הפרוטוקול של קודמתה. המערער נשאל בעניין זה ואמר, שכלל אינו יודע איזה חומר היה בפני הוועדה ולא ראה כל חומר שהוא טוען שאסור שיהיה בפניה. ב) בנוסף, יש לציין, שהמערער טען שחברי הוועדה צעקו עליו, לא נתנו לו להתבטא וסילפו את הצהרותיו כך שהדבר יהיה נוח לוועדה. המערער נשאל ע"י ביה"ד במה סולפו דבריו, ומה מבין הדברים שאמר - נרשם במסולף ותשובתו היתה כדלקמן: "אני נשאל ע"י ביה"ד מה ממה שכתוב בתלונותי לא אמרתי, אני אמרתי שעבדתי על מחרטות ובין מכונות רועשים כמו משחזות והרופא כתב רק מחרטות שונות. עבדתי גם כ- 3שנים במכבש רועש בלי אוזניות ולא נתנו לי לומר ובכלל כל השנים עבדתי בלא אוזניות. גם לא נתן לי לומר שמצד שמאל שלי היתה מערכת עיבוד שבבי רועשת. ביה"ד שואל בפעם הריביעית את המערער מה רשום כאן שלא אמרתי, ואני עונה, שלא בדקו אותי וסילפו את דברי. רק רופא אחד התייחס אלי והיתר שתקו כמו בובות.". עולה, אם כן, שלמעט העובדות הנטענות לעיל, לא ידע המערער להצביע על כל "סילוף" של דבריו, הגם שכפי שיפורט לעיל, גם דברים אלה ותלונותיו כפי שהובאו בפני - שוקפו בפרוטוקול הוועדה במידה רבה. לאחר תום הדיון, הגיש המערער הודעה בכתב ובה ביקש להוסיף נתון שלדבריו הצהיר עליו בוועדה נשוא הערעור ולא נכלל בפרוטוקול של הוועדה והוא שהוא סובל מצילצלוים בשתי אוזניו בעיקר באוזן שמאל, והדבר פוגע גם ביכולתו להרדם ובאיכות השינה שלו. ג) המערער טען שהוועדה פירשה באופן לא נכון את חוו"ד ד"ר זערורה ואת סיכום המחלה מבי"ח מאיר מיום .18.08.74 ד) בהודעת הערעור הכתובה שאת ההסתייגות ממנה כבר פירטתי לעיל, הופיעו טענות נוספות: - הוועדה קנטרה את המערער ובכל פעם שרצה להבהיר ממה הוא סובל לא נתנה לו להתבטא ואמרה שהוא דיבר מספיק. - הוועדה לא נתנה למערער לספר לה שעבד בתנאי רעש קשים בלי אוזניות ואטמי אוזניים, בין מחרטות, כרסומות ומשחזות. - הוועדה טעתה בכך שהסתמכה על חוו"ד ד"ר פרדיס שלא בדק אותו כלל. הוועדה לא התייחסה לדו"ח של פרופ' שדה. .3להלן טענות ב"כ המשיב בפני: "הוועדה הינה גוף מעין שפוטי וחזקה שפעלה כדין הן בשמיעת התלונות והן בבדיקה. הוועדה עיינה בסיכום מחלה מבי"ח מאיר משנת 74, והגיעה למסקנה שהירידה העצבית החד צדדית באוזן שמאל אינה קשורה לחשיפה לרעש. בהקשר זה יש לציין כי גם במכתבו של ד"ר זערורה נכתב שהירידה בשמיעה היתה בטונים הגבוהים מעל 2000הרץ, ולפי הפריט של הרשימה ירידה בטונים הגבוהים אינה קשורה לחשיפה לרעש. הוועדה מציינת כי רק בבדיקה משנת 80נמצא ירידה באוזן ימין וירידה זו כן קשורה לחשיפה לרעש, אך על פי הפריט מעניקה רק % 0נכות. אני מפנה להתייחסות הוועדה לבדיקה משנת .96 אין פגם משפטי ואני מבקש לדחות את הערעור.". .4א) עיון בפרוטוקול הוועדה מראה שרשמה תלונות המערער כדלקמן: "סובל מירידה בשמיעה משנת 74, באוזן שמאל הוא לא שומע בכלל וירידה נוספת באוזן ימין וצילצול חזק באוזן שמאל ויתכן שיש גם צילצול באוזן ימין, אך לא יכול להבדיל. 33שנה עבד במקומות רעשים בלתי נסבל, מאז שנת 1961עד פרישתו לגמלאות עבד כחרט כשהמחרטה מולו בסוגים שונים של מחרטות ומשחזות בכל שנות עבודתו עבד מול המחרטות". ציטוט זה מעיד על כך שתלונות המערער נרשמו בפירוט בלתי מבוטל לרבות אלו, או לפחות חלק מאלו, שטען שלא נתנו לו לבטא אותן... ב) בסעיף הממצאים של הפרוטוקול, רשמה הוועדה את התרשמותה מסיכום מחלה מבי"ח מאיר בו אושפז עד 03.09.74, ובדיקות שמיעה מיום 12.03.80ו.22.02.96 ג) בסעיף האבחנה נרשם א- ירידה בשמיעה באוזן שמאל שאינה קשורה לעבודתו. ב- נזק שמיעתי כתוצאה מחשיפה לרעש עם טנטון לא תמידי מימין. ד) בסעיף הסיכום והמסקנות, רשמה הוועדה שעיינה בחוו"ד ד"ר פרדיס מיום 22.03.96, והיא מאמצת מסקנותיו לפיהן הירידה בשמיעה מצד שמאל אינה קשורה לתנאי רעש, אך הירידה בשמיעה מצד ימין כן קשורה, אלא שזו, בשל אופיה והקפה, אינה מזכה באחוזי נכות. הוועדה הדגישה כי הירידה בשמיעה ממנה סובל המערער איננה אופינית לחשיפה לרעש כלל, ובדיקת השמיעה הראשונה שבתיק המעידה על ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש, הינה מ- 12.03.80, ובמקום אחר בפרוטוקול ציינה שבהשוואה בין הבדיקות מ- 80ו-96, עקומת השמיעה מימין נשארה ללא שינוי. ה) המערער הלין על כך שהוועדה לא התייחסה לחוו"ד ד"ר זערורה. הוועדה ציינה שעיינה בחווה"ד האמורה. עיון בחוו"ד זו, מראה שממצאי המומחה האמור עליהם הוא מבסס את מסקנותיו שונים מאלה של הוועדה. כך, לדעתו של המומחה עקומת השמיעה של המערער מתאימה לעקומה של נזק בשמיעה מחשיפה לרעשים חזקים וממושכים (כפי שצויין הוועדה סבורה ההפך לגבי עקומת השמיעה). ההלכה בעניין זה הינה שדי בכך שממצאי הוועדה יהיו שונים מאלו של מומחה שחוו"ד בפניה, על מנת שיהא בכך משום הנמקה מספקת לשוני שבין מסקנות הוועדה לאלה של המומחה. אשר למסמך מטעם ד"ר שדה שאוזכר לעיל, לא מצאתי מסמך כזה וגם המסמך מוזכר באופן סתמי. ו) אשר לטענות לפיהן הוועדה לא נתנה למערער לומר את כל אשר על ליבו - ראשית, כפי שפורט לעיל, פרוטוקול הוועדה לא תומך בטענת המערער. לכך אוסיף, כי התרשמותי הנחרצת מהופעת המערער בפני, הינה שהוא חש מקופח ומרומה וסף התסכול שלו הינו כזה שגם התייחסות מתקבלת על הדעת תתפרש אצלו באופן סוביקטיבי כטיפול בלתי נאות, מבלי שיעלה על דעתו שיתכן שלא כל פרטי פרטיהם של שבבי הנתונים שהוא מבקש למסור )מבלי כל נסיון לערוך אבחנה בין עיקר לטפל( - אינם רלוונטיים לשיקול הדעת של הסמכות שבפניה הוא מופיע ולו היתה סמכות זו נותנת דרור לכל המופיעים בפניה לצורך הפעלת שיקול דעתה ושומעת את כל שעולה על דעתו של כל המעוניין לבטא בפניה - היה הדבר מעכב עיכוב בלתי נסבל את פעולותיה וגורם עינוי דין לאחרים המבקשים להישמע בפניה. גם בפני, הגם שניתנה למערער הזדמנות להתבטא בהיקף חריג ביותר א היה בכך די עבורו, והיה עליו להגיש "השלמות" לדברים שאמר וחזר עליהם ... ז) סיכומו של דבר - לא מצאתי כל פגם משפטי בפעולות הוועדה או מסקנותיה. הוועדה קבעה קיומו של מצב של חרשות באוזן שמאל - שאין קשר סיבתי בינה לבין מחלת המקצוע, וירידה בשמיעה באוזן ימין שאיננה בשיעור כזה בתדירויות הדיבור, המצדיקה קביעת נכות בגינה. 8 בהתאם לכך, קבעה % 0נכות בגין מחלת המקצוע. .5לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת. אין צו להוצאות. .6במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר