ערעור על זכאות לניידות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על זכאות לניידות: .1המערער נפגע בתאונת עבודה בשנת 1990ומאז הוא לוקה בניידותו. המערער פנה בעבר למשיב לקבלת גימלה על פי ההסכם בדבר גימלת ניידות בין המשיב לבין ממשלת ישראל (שייקרא להלן: "הסכם הניידות"). .2בשנת 1992קבעה ועדה מחוזית לענין ניידות כי מצבו של המערער מתאים לפריט ד' 3לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות (שתיקרא להלן: "רשימת הליקויים"). המשיב ערר על החלטה זו ועררו התקבל על ידי ועדה רפואית לעררים שקבעה כי מצבו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים. הליכים דומים היו בשנת 1993- מועד בו קבעה ועדה מחוזית כי מצבו של המערער מתאים לפריט ד' 3לרשימת הליקויים - ובשנת 1994- מועד בו קבלה ועדה לעררים את עררו של המשיב על קביעה זו. .3ביום 1/3/95, פנה המערער בבקשה לבדיקתו מחדש בשל טענתו על החמרה במצבו. עקב כך הועמד המערער לבדיקת ועדה מחוזית לענין ניידות, אשר קבעה ביום 28/5/95כי למערער דרגת מוגבלות בניידות בשיעור % 50לפי פריט ד' 3לרשימת הליקויים. .4המשיב הגיש ערר על החלטת הועדה המחוזית והמערער זומן לבדיקת ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן "הועדה") ביום .17/9/95 הועדה החליטה לקבל את ערר המשיב וקבעה כי מצבו של המערער אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת. .5על החלטת הועדה - הוגש הערעור שבפני. .6תמצית טענות ב"כ המערער א. בעקבות חבלה נוספת שהיתה למערער חלה התדרדרות במצבו, כעולה מחוות דעתו של ד"ר וטין, שהיתה בפני הועדה. ב. לדעת המערער, קביעת הועדה נעשתה באופן שרירותי. ג. כאמור בתצהיר המערער - הועדה לא בדקה אותו, הוא לא נשאל שאלות על מצבו, לא אפשרו לו לפרק את מכשיר ההליכה והרצועות שברגלו לשם הוכחת מצבו. המערער לא התבקש להגיש לועדה חומר רפואי וצילומים שהיו אצלו. ד. ד"ר וטין ציין בחוות דעתו ש"אין צל של ספק שמצבו של המערער מתאים למצב שהוגדר על ידי המחוקק כמוגבל בניידות". לדעתו מצבו של המערער מתאים לפריטים א' 6או ד' 3לרשימת הליקויים. על סמך טענותיו אלה, ביקש ב"כ המערער לפסול את חוות דעתה של הועדה, לקבוע כי הוא מוגבל בניידות בשיעור % 50ולחלופין כי ימונה מומחה נייטרלי מטעם בית הדין לצורך הערכת דרגת מוגבלותו בניידות של המערער. .7תמצית טענות ב"כ המשיב א. הועדה בדקה את המערער בדיקה מדוקדקת וממצה (טמפרטורות הרגליים, תנועות הירכיים והברכיים וכן יציבות הברך). ב. למשיב קשה להתמודד עם הטענות העובדתיות שהעלה המערער בתצהירו ולכן מן הראוי לסמוך על הרשום בדו"ח הועדה. ג. על פי ממצאי הועדה - מצבו של המערער אינו מתאים לא לפריט ד' 3לרשימת הליקויים, בהעדר ממצא על נקע ועל קרע שתי רצועות, ולא לפריט ו' 3לרשימת הליקויים, בהעדר הגבלת תנועות כנדרש בפריט. ד. הרכב הועדה מתאים לתלונות המערער. ה. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. .8לפי סעיף 10לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ניתן לערער על החלטת הועדה, בפני בית דין אזורי לעבודה בשאלות משפטיות בלבד. טענת המערער על כך שלא נבדק על ידי הועדה, הינה טענה עובדתית, אך אם היא נכונה - הרי שיש בכך משום טעות משפטית של הועדה, שכן סעיף 6לתוספת ב' להסכם הניידות (החל על הועדה מכח סעיף 15לאותה תוספת), מחייב את הועדה לבדוק את המבוטח. צודקת באת כח המשיב בטענתה כי קשה למשיב להתמודד עם הטענות העובדתיות של המשיב, אך נראה לי כי ניתן להתגבר על קושי זה, בין השאר באמצעות הגשת תצהיר או תעודת עובד ציבור של המזכיר, או אף של אחד מחברי הועדה. מכל מקום, אני סבור כי קשיי המשיב, לכשעצמם, אינם צריכים לעמוד למכשול בפני קבלת גירסתו של המערער. .9אולם, למרות האמור בסוף סעיף 8לעיל, אני סבור שאין לקבל את גירסת המערער על כך שלא נבדק, וזאת מהסיבות שלהלן: א. בפרוטוקול הועדה מצויים ממצאים רפואיים שונים, שניתן להגיע אליהם רק לאחר בדיקה (הבדל בטמפרטורות הרגליים, טווח תנועוות הירכיים והברכיים, השוואת היקפי הרגליים, רגישות ללחץ ועוד). ב. הסבירות שכל הנתונים האמורים בפרוטוקול הועדה יילקחו מדמיונם של חבריה - הינה קלושה ביותר. ג. השוואת הממצאים שבפרוטוקול הועדה לאלה שבפרוטוקול הועדה המחוזית ולאלה שבחוות דעתו של ד"ר וטין, מעלה כי יש שוני בין הממצאים ולכן גם אין לחשוד בחברי הועדה שהעתיקו את הממצאים ממקור אחר. ד. למעשה, סביר להניח כי לחברי הועדה היה קל יותר לבצע את הבדיקות מאשר להמציא את הממצאים או להעתיקם תוך שינוי. ה. לכך יש להוסיף שככל הנראה גם המערער עצמו לא דייק בתצהירו (כוונתי לסעיף 4לתצהיר, בו נרשם כאילו כל הועדות הרפואיות שקבעו את דרגת נכותו - קבעו גם שהוא זכאי לקבל ניידות, אף שענין זה - הניידות אינו מצוי כלל בתחום סמכותן). בנסיבות אלה, כאמור לעיל, אין אני מקבל את גירסתו של המערער בדבר אי-ביצוע בדיקות על ידי חברי הועדה. .10א. ד"ר וטין הביע במפורש את דעתו כי "אין ברשימת הליקויים סעיף המתאר באופן מדוייק את מצבו של מר ליקוורניק". לפיכך, איני סבור שהועדה היתה צריכה להתייחס לחוות דעתו באופן המנמק מדוע אין היא מקבלת אותה. אדרבא, נראה שהן ד"ר וטין והן הועדה תמימי דעים על כך שמצבו של המערער אינו כלול ברשימת הליקויים. ב. הועדה היא המוסמכת להחליט אם מצבו של מבוטח מצדיק יישום פריט מרשימת הליקויים "בהתאמה", למרות שככלל אין לסטות מרשימת הליקויים, ובית הדין אינו מוסמך להורות לה ליישם פריט תוך "התאמה". כך המצב המשפטי הקיים, למרות חוסר הנחת ממנו, בשל העדר קריטריונים קבועים וברורים, מתי תחליט הועדה ליישם פריטים "בהתאמה" ומתי לא. ג. על כן, העובדה שלדעת ד"ר וטין יש הצדקה ליישם פריטים "בהתאמה" אין בה כדי לחייב את הועדה ונראה שאף אין בה כדי לחייב את הועדה להתייחס לכך. ד. בנוסף לכך, עיון קל בחוות הדעת מעלה כי ממצאיו של ד"ר וטין אינם תואמים את ממצאי הועדה (כך בענין סימן מגירה וכך בענין טווח תנועות הברך השמאלית), וייתכן כי די בכך כדי למנוע מהועדה את הצורך להתייחס לחוות דעתו של ד"ר וטין. ה. לאור האמור לעיל בסעיף זה, הרי שעל אף שהועדה לא התייחסה למעשה לחוות דעתו של ד"ר וטין, איני סבור שיש בכך משום טעות משפטית המצדיקה את קבלת הערעור. .11עיון בפרוטוקול הועדה מגלה כי ממצאיה לגבי תנועות מפרקי הירכיים והברכיים, אכן, כטענת ב"כ המשיב, אינם כלולים ברשימת הליקויים. .12לאור כל האמור לעיל - אני דוחה את הערעור. .13אין צו להוצאות .14כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.ניידותערעור