קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בבית החזה בתאונת עבודה: .1המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 26/2/90, עת נחבל בצלעותיו ובבית החזה. .2ביום 16/5/93, קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון, כי החל מיום 1/10/92, נכותו היציבה של המערער בגין התאונה היא בשיעור %.10 המערער ערר על החלטה זו ועררו נדחה על ידי ועדה רפואית לעררים ביום .18/4/94 .3כנגד דחיית עררו פנה המערער בערעור לבית דין זה (תיק נד/179-01) וביום 10/3/95התקבל ערעורו ועניינו של המערער הוחזר לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (לפסק דין זה ייקרא להלן: "פסק הדין הקודם"). .4כמתחייב מפסק הדין הקודם, הועבר עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר (שתיקרא להלן: "הועדה"), אשר החליטה, ביום 6/12/95 כי נכותו היציבה של המערער, החל מיום 1/10/92הינה בשיעור %15, וזאת, לאחר שנקבע כי יש לו נכות בשיעור % 10לפי פריט 8(1)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה), ולאחר ששיעור נכותו הועלה ב-%50, על פי תקנה 15לתקנות. .5על החלטה זו של הועדה הוגש הערעור שבפני, שהתנהל בדרך של טיעונים בכתב. .6תמצית טענות ב"כ המערער: א. הועדה לא קיימה את הנחיות פסק הדין הקודם, בנוגע לאופן יישום פריט 8(1)(ב) למבחנים, בכך שלא קבעה את הקביעות המתחייבות מסעיף 17לפסק הדין הקודם. ב. הועדה קבעה ממצא סתום באשר לחומרת ההתדבקויות בקרום הריאה וממצא זה אינו תואם את האמור בפריט 8(1) למבחנים (נראה שכוונת ב"כ המערער היתה שהממצא אינו תואם את פריט 8(1)(ב) למבחנים. ג. הועדה קבעה ממצא סתום אחר בענין בדיקת תפקודי הנשימה, אשר ממנו ניתן להבין כי יש ירידה של שליש בתפקוד שתי קיבולות של הריאות, ירידה זו אומרת דרשני. ד. הועדה קבעה כי אין הפרעה בשיעורי הזרימה, לא ציינה את המקור לקביעה זו, ויש חשש כי הסתמכה בכך על הפרוטוקול של הועדה הקודמת. ה. הועדה החליטה להתעלם מפסק הדין הקודם ואף מפריט 8(1)(ב) למבחנים וקבעה מבחן משלה. ו. הועדה העלתה לראשונה סברה כי המערער סובל אי-נוחיות נשימתית כתוצאה מיתר לחץ דם; המערער לא סבל מכך בעבר ואם התחיל לסבול מכך כעת, היה על הועדה לקבוע אם יש קשר בין ממצא זה לבין התאונה. הועדה אף ציינה כי ענין יתר לחץ הדם הינו על פי דברי המערער, אך לא רשמה זאת בסעיף התלונות שבפרוטוקול. ז. התחושה היא כי הועדה עשתה מאמץ שלא להעניק למערער מאת דרגת הנכות המגיעה לו - לפי פריט 8(1)(ג) למבחנים, ומבוקש כי ביה"ד יסתמך על ממצאי הועדה הקודמת ויקבע בעצמו את הנכות המתאימה. .7תמצית טענות ב"כ המשיב: א. הרכב הועדה תואם את פסק הדין הקודם. ב. הועדה עיינה בפסק הדין ויישמה את פריט 8(1)(ב) למבחנים על פי ממצאי בדיקת תפקודי הנשימה. ג. הועדה ציינה כי צורת התדבקויות קרום הריאה אינה הקובעת לענין נכות, אלא תפקוד הריאה עצמו הוא הקובע, כלומר השפעת ההתדבקויות על תפקודי הריאה. ד. הועדה הפעילה את תקנה 15לאחר התייעצות עם הרשות. ה. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. קיום פסק הדין הקודם: .8בסעיף 13לפסק הדין הקודם ניתנה פרשות משפטית לפריט 8(1) למבחנים ועל יסוד אותו ניתוח ניתנו לועדה הוראות אופרטיוויות בסעיף 17לפסק הדין הקודם. .9המשיב לא ערער על פסק הדין הקודם, כך שבין אם הפרשנות שהיתה בו מקובלת עליו ובין אם לאו - הרי שהיא מחייבת, ועל הועדה היה לנהוג על פי האמור בסעיף 17לפסק הדין הקודם. .10בסעיף 26לפרוטוקול הועדה נאמר שכביכול פסק הדין הקודם קבע שיש להתייחס לכושר הפעולה מבחינת הריאות ולא מבחינה כללית. "ציטוט" זה אינו נכון; דברים דומים אכן נרשמו בסעיף 15לפסק הדין הקודם, אלא שהם התייחסו דווקא לפריט משנה (ג) שבפריט 8(1) למבחנים, אשר על פי ניסוחו אכן אינו דורש השפעה על כושר הפעולה הכללי אלא רק על כושר פעולת הריאות. .11השוואה בין סעיף 17לפסק הדין לבין פרוטוקול הועדה, מגלה בעליל כי הועדה לא קיימה את פסק הדין הקודם. על פי סעיף 17לפסק הדין הקודם, היתה הועדה אמורה לקבוע שלוש קביעות: מצבן של ההתדבקויות, השפעתן על אופן תפקודן של הריאות והשפעתן על כושר הפעולה הכללי. רק לאחר קביעת שלוש הקביעות האמורות, היתה הועדה אמורה להחליט, בהתאם להן, מהי דרגת נכותו של המערער על פי פריט 8(1) למבחנים. הועדה לא קבעה מאומה על מצבן של ההתדבקויות; לא קבעה אם הן קלות, ניכרות או נרחבות ולמעשה התעלמה מהוראה זו לחלוטין, תוך התיימרות להסתמך על פסק הדין הקודם שכביכול הורה להתייחס רק לתפקוד הריאות (הוראה שלא ניתנה בו, כאמור לעיל). הועדה אף לא קבעה את מידת השפעת ההתדבקויות על כושר פעולתן של הריאות. הועדה אמנם קבעה שאין הפרעה בשיעורי הזרימה, אך מאידך התייחסה לממצאים של ירידה בקיבול החיוני וירידה בנפח החיוני, בלא להסביר מה משמעותן של ירידות אלה על כושר תפקודן של הריאות. בדומה לכך, הועדה לא קבעה גם את השפעת ההתדבקויות על כושר הפעולה הכללי. .12אם ננסה להכניס להחלטת הועדה פרשנות (שאין בה) ולפיה די בכך שאין הפרעה בשיעור הזרימה כדי לקבוע שאין הפרעה לכושר פעולת הריאות, הרי שניווכח לדעת שיש סתירה פנימית בהחלטת הועדה, שכן אם אין הפרעה לכושר פעולת הריאות מה טעם מצאה הועדה להתייחס לענין יתר לחץ הדם כנסיון להסביר את אי-הנוחיות הנשימתית ? הרי סביר להניח שמי שריאותיו פועלות ללא דופי, אינו אמור לסבול ממצוקה נשימתית כלשהי, ואם סברה זו אינה נכונה, היה על הועדה להסביר גם זאת בהחלטתה. עצם העובדה שהועדה ניסתה למצוא בסיס אחר להפרעה הנשימתית של המערער, מגלה כי מצבו הנשימתי של המערער אינו תקין. .13גם הבסיס לקביעה על התופעות, הלפעמים חריפות, של יתר לחץ דם, אינו נקי מספקות. מצד אחד - כנטען בצדק על ידי ב"כ המערער, לא ברור מאין שאבה הועדה את הקביעה האמורה; הועדה אמנם ציינה כי דברים אלה הם לפי דברי הנפגע עצמו, אלא שכשרשמה הועדה את תלונותיו של המערער לא ציינה מאומה בענין זה. יתרה מכך, הועדה רשמה בסעיף 26לפרוטוקול כי המערער, כביכול, "מטופל זה מספר שנים ...", אך בסעיף 19לפרוטוקול צויין שהמערער אינו ממשיך לקבל טיפול רפואי. אין בהחלטת הועדה נסיון ליישב בין הדברים. מאידך - לא ניתן להתעלם מכך שב"כ המערער ניסח את סעיפים 8ו- 9לנימוקי הערעור באופן כזה שאין בהם משום טענה ישירה שהמערער לא מסר לועדה פרטים על יתר לחץ הדם. העדר טענה ישירה כזו מקבלת משמעות נוספת כשמוסיפים לה את העובדה שב"כ המערער עצמו היה נוכח בישיבת הועדה. אם המערער לא היה מוסר לועדה כי הוא מטופל בשנים האחרונות בתופעות של יתר לחץ דם, מה היה פשוט יותר לב"כ המערער מלטעון זאת במפורש (ואולי אף לצרף תצהיר של המערער על כך) ? אולם, כאמור לעיל, כל התייחסותה של הועדה לענין יתר לחץ הדם, הן בשאלת המקור למידע זה והן בשאלת ההשפעה שיש לכך על כושר פעולת הריאות של המערער (או על אי-הנוחיות הנשימתית שלו) מצריכה הבהרות נוספות. לסיכום .12מאחר שהועדה לא קיימה את פסק הדין הקודם, מוצדק לקבל את הערעור. .13עם זאת, אינני סבור שבסמכותי ובאפשרותי להרחיק לכת עד כדי קבלת בקשתו של ב"כ המערער בענין קביעת הנכות בלא השבת הענין לועדה. הקביעות הנדרשות לצורך יישומו של כל אחד מפריטי המשנה של פריט 8(1) למבחנים, הינן קביעות רפואיות, שמאחר שהועדה נמנעה מלקובען, איני יכול לדעת איזה פריט משנה יש ליישם. (בקשתו של ב"כ המערער להסתמך לשם כך על הקביעות של הועדה הקודמת, אינה יכולה להתקבל, באשר החלטתה של הועדה הקודמת, בכללותה, נפסלה בפסק הדין הקודם). .14שקלתי אם יש מקום להביא את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב שונה, אך החלטתי שלא לעשות כן, בשל הסיבות הבאות: א. ב"כ המערער לא ביקש כי ייעשה כך, ב. עניינו של המערער נידון בפני הועדה (הנוכחית) רק פעם אחת, כך שאף שעניינו מוחזר בשנית על ידי בית הדין, אין זו הפעם השניה שאותה ועדה אינה מקיימת פסק דין. עם זאת, אני מוצא לנכון להבהיר במפורש שהועדה אינה צריכה לראות עצמה מחוייבת להחלטתה הקודמת ותהיה, כמובן, זכאית לסטות ממנה. .15אשר על כן, מושב בזה עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתפעל כאמור להלן: א. הועדה תקבע את שלוש הקביעות שהיה עליה לקבוע על פי סעיף 17לפסק הדין הקודם: - מצבן של ההתדבקויות (האם הן קלות, ניכרות או נרחבות), - השפעתן על כושר פעולתן של הריאות (האם אין הגבלה, יש הגבלה מסויימת, הגבלה בינונית או הגבלה ניכרת), - השפעתן על כושר הפעולה הכללי או על המצב הכללי (האם אין הגבלה, האם יש הגבלה מסויימת או הגבלה ניכרת). ב. לאחר הקביעות האמורות, תקבע הועדה בהתאם להן את הפריט המתאים מבין פריטי המשנה של פריט 8(1) למבחנים. ג. הועדה תסביר מה המקור לקביעה בדבר טיפול בתופעות יתר לחץ דם ותפרט מהו אותו טיפול שהמערער מקבל כנגד אותן תופעות. אם הועדה תמצא שיש תופעות כאלה, תפרט הועדה מהי השפעתן על נשימתו של המערער והאם יש בתופעות יתר לחץ הדם כדי להקנות נכות למערער (ואם כן - האם נכות זו קשורה לתאונה ואם לא - מדוע). .16על המשיב למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.500, 1ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/11/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/11/96ועד התשלום בפועל. .17כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק הדין יומצא לו.תאונת עבודה