פיצויי פיטורים אחרי 6 שנים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים אחרי 6 שנים: התובע דורש בתביעתו זו פ"פ (פיצויי פיטורים) בסך 692, 10ש"ח עבור 6שנות עבודה לפי שכר של 1784ש"ח לחודש. כמו כן, פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת בסך 134, 1ש"ח, פדיון 39ימי חופשה בסך 159, 3ש"ח, דמי הבראה ל- 38ימים בסך 270, 6ש"ח, שכר עבודה שלא שולם בסך 440ש"ח. התובע מציין כי התחיל לעבוד בשירות הנתבע מ/1- 88ועד .10/93 בהגנת הנתבע, אשר הוקראה לפרוטוקול בדיון המוקדם, נטען כי הנתבע הוא שותף בשותפות יחד עם יואל וכי השותפות הוקמה רק ב-12.6.88, לכן טענת התובע כי החל לעבוד ב/1- 88מופרכת. התובע החל לעבוד מ/11- 90ועבד עד 9/93, כאשר הוא עובד לסירוגין וכאשר ההפסקות בתקופות העבודה עולות על 3חודשים. התובע נעדר מהעבודה החל מ- 20.9.93וביום 28.10.93פגש בו הנתבע עובד אצל מוביל אחר והתובע סירב לחזור לעבודות אצל הנתבע. בשלב זה נדרש התובע להחזיר את אישור העבודה שהוצא לו ע"י הנתבע, אך הוא סירב ובעקבות זאת עורבה המשטרה. מלוא ההפרשות בגין תנאים סוציאלים בגין תקופות עבודתו של התובע הועברו לשירות התעסוקה. באשר לשכרו האחרון, נשלח לתובע שיק ע"ס 382.23ש"ח בגין עבודתו ב/93-9, אך הוא סירב לקבלו. בדיון במעמד הצדדים חזר התובע על גירסתו לענין תקופת העבודה, כאשר הוא טוען כי ביום האחרון לעבודתו נאמר לו לבצע עבודה לאחר השעה 30: 15וכי הוא סירב ואמר זאת לנהג המשאית שאיתו עבד. בעקבות זאת דרש ממנו הנתבע להחזיר את רשיון העבודה, תוך שהוא מציין שאינו צריך עוד את התובע. התובע סירב להחזיר את רשיון העבודה משהיה זקוק כדי להגיע הביתה בלא שיעצר ע"י המשטרה, ולכן כשהחלו הנתבע והנהג להכותו - רץ לתחנת המשטרה והגיש תלונה על תקיפה. התובע אישר כי קיבל תלושי שכר דרך לשכת התעסוקה, אך טען כי אינו יודע מה רשום בהם והוסיף כי קיבל שכר של 60ש"ח ליום ועבד מידי חודש בין 22- 20יום, כאשר בחורף העבודה היתה חלשה ואז היתה לו הפסקה של חודש חודש וחצי. בח.נ. טען התובע כי התחיל לעבוד אצל הנתבע עוד בטרם היה לו אישור עבודה. עוד טען התובע כי היה מקבל תשלום בגין כל שבוע או שבועיים ובסוף החודש היה נעשה סיכום והמעביד היה רושם את ימי העבודה. התובע הוסיף בח.ח. כי כאשר לא היתה עבודה אצל הנתבע, היה מחפש עבודה אצל אחרים. הנתבע טען בעדותו כי התובע התחיל לעבוד בשותפות הנתבע ב/90- 11ובאותה שנה עבד 10ימים בלבד. לדבריו, נוהל רישום מדוייק של ימי עבודתו של התובע. גם ימים שבהם הגיע לעבודה ולא היתה עבודה, והמדובר בימים בודדים, קיבל תמורתם תשלום, אם בחורף ואם בקיץ. התובע היה מקבל את פדיון החופשה וההבראה דרך שירות התעסוקה. מכל מקום הוא לא עבד 12חודשים רצופים אצל הנתבע. התובע נעלם מהעבודה אצל הנתבע לאחר שלא הגיע למחסום, לשם היה הנהג של הנתבע נוסע כדי לאסוף את העובדים, ולאחר זמן נראה עובד אצל עובד אחר. בעקבות זאת נדרש להחזיר את הרשיון שהוצא לו ע"ש הנתבע, אך הוא סירב ורץ למשטרת כ"ס והקדים את הנתבע תוך שהוא מגיש תלונה על תקיפה. בח.נ. הסביר הנתבע כי ההפרש של 382ש"ח הוא סכום שהתובע צריך היה לקבל משירות התעסוקה והתשלום התייחס לשכר חודש .9/93השיק הוחלף ע"י הלשכה 4פעמים ולכן הוא נושא חותמת 2/94, זאת משהתובע סירב לקבלו. הנתבע הודיע לשירות התעסוקה מתחילת אוקטובר שהתובע נעדר ויש להפסיק את רשיונו. לטענתו, על אף שהתובע נעדר פעמים רבות במהלך תקופת עבודתו, בשלב זה לא יכול היה הנתבע להבליג, זאת משהתובע נראה עובד אצל מוביל אחר. לטענת הנתבע, התובע עבד בשנת 90'- 10ימים, בשנת 91'-חודשיים, בשנת 92'- 6חודשים ( 15יום כל חודש), בשנת 93' - 8חודשים (מינואר עד ספטמבר, למעט חודש אפריל). התובע תמיד קיבל את התשלומים בהתאם לשכרו וכן קיבל תשלום חופשה פעם בשנה. בחלק מהתקופות שהחזיק רשיון של הנתבע, לא עבד אצל הנתבע, או לפחות לא עבד את מלוא החודש. ב"כ התובע טוען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום דמי הבראה משהוא מודה שאלו לא שולמו לתובע. כמו כן יש לחייב את הנתבע בתשלום הסך 382ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה עקב עיכוב השיק עד אשר ב"כ התובע החל לטפל בענין. יש לראות בגירסת הנתבע, המאשר שהתובע עבד אצלו תקופה ארוכה, תמיכה לגירסת התובע לענין אורך תקופת עבודתו. אין לקבל את מסמך שירות התעסוקה לגבי מספר הימים שהתובע עבד במהלך התקופה, זאת משמדובר במסמך שלא הוגש ע"י מי שערך אותו. מה גם שבד"כ דווח על עבודה משך 5יום, דבר שמצביע על מגמתיות הדיווח. גם אם תתקבל גירסת הנתבע לענין תחילת תקופת העבודה, הרי שהתובע זכאי לפ"פ בגין 3שנות עבודה. יש לקבל את גירסת התובע כי הוא גורש מהעבודה, טענה הנתמכת בדרישת הנתבע להחרים את רשיונו של התובע בחודש .10/93 הנתבע מצידו ביקש לקבל את גירסתו תוך שהוא טוען שהפרש השכר הוצע לתובע והוא סירב לקבלו במועד. באשר לפ"פ, יש לקבוע כי התובע לא עבד ברציפות ולא פוטר. הנתבע הסכים כי התובע זכאי לדמי הבראה, אך טען כי חופשה קיבל התובע משירות התעסוקה. באשר להודעה מוקדמת, אף תביעה זו ביקש לדחות בהעדר עבודה בתקופה רצופה. להלן החלטתנו:ו- לאחר ששמענו עדויות הצדדים ועיינו במוצגים שהוגשו לתיק ביה"ד, אנחנו מגיעים למסקנות הבאות: באשר ליתרת השכר: הנתבע טוען כי הסכום של 382.23ש"ח הוצא לתובע בשיק של שירות התעסוקה במועד סמוך לסיום עבודתו בחודש ספטמבר ואף שהשיק נשלח לו באמצעות אחיו, שהמשיך לעבוד אצל הנתבע, התובע סירב לקבל את השיק. גם ב"כ התובע בענין זה אינו מכחיש כי התשלום כבר התקבל אצל התובע, אך הוא מתרעם על כך כי הנתבע עיכב את השיק תחת ידו ועקב כך נתן לתובע את הסכום באיחור, והוא מבקש לחייב את הנתבע בריבית והצמדה. משמדובר בתשלום שצריך היה לבצע ע"י שירות התעסוקה, דבר שלא נסתר ע"י התובע, ומשהציק מיועד לתובע בלבד, הרי שאנו מקבלים את גירסת הנתבע כי אכן השיק, מיד לאחר קבלתו משירות התעסוקה, הועבר לתובע. התובע לא פדה את השיק במועד ועקב כך צריך היה להחליפו ואין הוא יכול לבוא אל הנתבע בתביעה להפרשי ריבית והצמדה בגין כך. באשר לתביעה לפ"פ ולתמורת הודעה מוקדמת: לא שוכנענו באמיתות גירסת התובע כי אכן, כטענתו, פוטר ביום .28.10.93 הגירסה של התובע, כי באותו יום נדרש לעבוד לאחר השעה 30: 15ומשסירב - הודיע לו הנתבע כי אינו זקוק לו יותר והחל להכותו, לא מתקבלת על דעתינו. התרשמנו ממראה עינינו כי מדובר בנתבע שהוא קטן גוף, לעומתו התובע הוא אדם גבוה ובעל מימדים רחבים יותר, כך שלא נראה לנו כי אכן התקיימה התקרית של המכות כטענת התובע. התרשמנו מדברי הנתבע כי דווקא היה לו צורך בתובע ובעובדים לצורך ביצוע הובלות, וכי בניגוד לטענת התובע - לא היתה חסרה עבודה בענף ההובלה. למעשה גם לגירסת התובע, רק בעונת החורף נעדר עקב העקר עבודה, והרי התקופה שבה סיים את עבודתו היא תחילת הסתיו. אשר על כן, אנו מקבלים את גירסת הנתבע כאמינה, וקובעים כי התובע עזב את העבודה אצל הנתבע ונדרש להחזיר את רשיון העבודה ביום 28.10.93כאשר נראה עובד אצל מוביל אחר. התביעה לפ"פ ולתמורת הודעה מוקדמת נדחית בזאת. באשר לפדיון חופשה: התובע דרש פדיון חופשה עבור 39יום מבלי לתת פירוט לגבי התקופה שבגינה הוא דורש ימים אלה. התובע אומנם טוען כי עבד תקופה של מעל 5שנים, אלא שתלושי המשכורת שהגיש לתיק ביה"ד מלמדים לכל היותר על תקופת עבודה של שנתיים, זאת משהתלוש הראשון הוא מ/10- .91יש לציין גם כי תלושי המשכורתש הגיש התובע אינם מלמדים על עבודה רצופה, אלא על חודשי עבודה לסירוגין עד .8/93 מנתוני שירות התעסוקה - מדור תשלומים - ניתן ללמוד כי עפ"י דיווח שהתקבל בשירות התסוקה התובע התחיל לעבוד אצל הנתבע ב/90-11, כאשר לאחר זאת עבד בשנת 91' בחודשים אוקטובר עד דצמבר, בשנת 92' מינואר עד מאי ובשנת 93' מינואר עד ספטמבר. ב"כ התובע טען כי אין להתייחס לרישומים בדיווח זה משהם לא הוגשו ע"י מי שערך אותם. אנו סבורים כי חזקה על שירות התעסוקה שציין בדו"ח את הימים והחודשים שדווחו אליו ע"י המעסיק. ב"כ התובע צריך לסתור את גירסת הנתבע הטוען לעבודה לא רצופה ובתקופה קצרה יותר ממה שהתובע טוען לה. בענין זה נטל ההוכחה הוא על התובע; ומשלא המציא כל ראיה הסותרת את הדיווח שניתן ע"י הנתבע לשירות התעסוקה - הרי שאנו מקבלים את המימצאים במוצג נ/1, המאשרים את גירסת הנתבע, וקובעים כי התובע קיבל פדיון חופשה בגין השנים 90' עד 93' עפ"י ימי עבודתו בנתבעת, זאת באמצעות שירות התעסוקה. באשר לדמי הבראה: סבורים אנו כי הנתבע אישר בדבריו שעל אף עבודתו לסירוגין של התובע - המשיך לראות בו עובד, זאת כל עוד לא דרש ממנו להחזיר את הרשיון בעקבות עזיבת התובע ב-.28.10.93 לכן סבורים אנו כי בגין כל חודשי עבודתו של התובע אצל הנתבע בתקופה שמ/90- 10ועד 9/93כולל, סה"כ 254יום, דהיינו תקופה מצטברת של שנת עבודה אחת, זכאי התובע לתשלום בגין 6ימי הבראה (עפ"י תעריף של 141ש"ח ליום) בסך 846ש"ח. לסיכום: הנתבע ישלם לתובע דמי הבראה בסך 846ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.10.93ועד הפרעון. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500ש"ח.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים