בדב"ע נג/31- 3אלדור נ' המרכז הרפואי שערי צדק, קבע ביה"ד הארצי לעבודה: "פיצויי הפיטורים מכח החוק משולמים רק על חלק מרכיבי שכר העבודה וזאת מכח סעיף 13לחוק פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותם כפיטורים) התשכ"ד- .1964הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה על פי התקנות הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה. מן 'ההן' אנו למדים על ה'לאו', זאת אומרת שרכיבים אחרים של השכר, אף אם הם משתלמים בקביעות, לא יבואו במנין לצורך חישוב פיצויי הפיטורים..." (סע' 7-6, לפסה"ד מיום 29.6.93). תשלום נחשב ל"תוספת" כאשר הוא "מותנה בתנאי או בגורם מיוחד" (דב"ע נא/176- 3דורון נ' הטכניון סע' 10לפסה"ד מיום 30.12.91); ועל הטוען ש"תוספת" היא חלק מהשכר מוטלת חובת הראיה (דב"ע נג/51- 3חמאד נ' עיריית י-ם, פס"ד מיום 1.9.93). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים על תוספת שכר: התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך 114.5חודשים, ועד ליום 14.11.90(עמ' 3, שורה 25). התובעת סיימה את עבודתה אצל הנתבעת תוך זכאות לפיצויי פיטורים, והיא קיבלה בפועל בקשר לכך סך של 344, 30ש"ח (עמ' 3, שורה 27). משכורתה החודשית האחרונה של התובעת לעניין ההליך הנוכחי (כמו גם לעניין חישוב פיצויי הפיטורים אותם קיבלה התובעת) עמדה על סך של -.180, 3ש"ח, נכון למועד סיום עבודתה. בעת שהוענקו לתובעת פיצויי הפיטורים לא נלקח בחשבון רכיב שהוגדר בתלוש השכר כ"הוצאות אחזקת רכב" אשר הסתכם בשיעור של % 27מהמשכורת הקובעת האמורה (עמ' 13שורה 26). כמו כן לא נלקחו בחשבון "דמי הבראה" ששולמו לתובעת לשיעורין במהלך עבודתה, ורכיב של אש"ל שהסתכם בסך של -. 92ש"ח לכל חודש (עמ' 14שורה 4). גם לא נכלל בחישוב הפיצויים הרכיב של החזר "הוצאות טלפון" בסך 131ש"ח לכל חודש (עמ' 13שורה 29). התובעת מוסיפה וטוענת שאם "אחזקת הרכב", "דמי ההבראה", "הוצאות הטלפון" ורכיב האש"ל יוכרו כחלק משכר היסוד שלה, יש מקום גם לחייב את הנתבעת בפיצויי בגין אי הפרשת % 5של אותם הרכיבים ל"קופת גמל" ו-% 7.5לקרן התשלמות בהתייחס לכל תקופת עבודתה (עמ' 9, שורה 22). בדב"ע נג/31- 3אלדור נ' המרכז הרפואי שערי צדק, קבע ביה"ד הארצי לעבודה: "פיצויי הפיטורים מכח החוק משולמים רק על חלק מרכיבי שכר העבודה וזאת מכח סעיף 13לחוק פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותם כפיטורים) התשכ"ד- .1964הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה על פי התקנות הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה. מן 'ההן' אנו למדים על ה'לאו', זאת אומרת שרכיבים אחרים של השכר, אף אם הם משתלמים בקביעות, לא יבואו במנין לצורך חישוב פיצויי הפיטורים..." (סע' 7-6, לפסה"ד מיום 29.6.93). תשלום נחשב ל"תוספת" כאשר הוא "מותנה בתנאי או בגורם מיוחד" (דב"ע נא/176- 3דורון נ' הטכניון סע' 10לפסה"ד מיום 30.12.91); ועל הטוען ש"תוספת" היא חלק מהשכר מוטלת חובת הראיה (דב"ע נג/51- 3חמאד נ' עיריית י-ם, פס"ד מיום 1.9.93). על בסיס העקרונות המשפטיים שהוזכרו, יש להכריע אם רכיבי השכר אותו השתכרה התובעת, הם חלק משכרה הקובע לעניין חישוב פיצויי פיטורים; ובאופן דומה אך בשינויים שעוד יפורטו תיפול גם ההכרעה, אם היתה חובה על המעביד להפריש במרוצת השנים מאותם רכיבי שכר, כספים נוספים לקופת גמל וקרן השתלמות. לעניין ההפרשות לקופת גמל וקרן השתלמות ראוי להזכיר את מה שנפסק בדב"ע נא/4-7, מד"י נ' זכאי: "אם התשלום לקבוצת עובדים הינו בבחינת 'פיקציה' והוא משולם לעובדים בעד עצם ביצוע עבודתם הרגילה, ומיועד להעניק להם משכורת בשם אחר, הוא ייחשב כחלק מהמשכורת לצורך חישוב הפנסיה" (פד"ע כד', 193, 195). ומן הכלל אל הפרט. השאלה העומדת לדיון היא האם רכיבי השכר ששולמו לתובעת מידי חודש בחודשו וכונו כ-"הבראה", "טלפון", "כלכלה" ו"רכב", צריכים להלקח בחשבון בעת חישוב גובה מענק הפרישה (המקביל בשיעורו לפיצויי פיטורים), וכן מהו מעמדם לעניין הפרשות המעביד לקופת גמל, וקרן השתלמות. "הבראה": כבר נפסק שאין מניעה לפצל את דמי ההבראה ולשלמם מידי חודש (דב"ע נב/12-3 אסתר נ' רשת חנויות חגית ומיפ בע"מ, פס"ד מיום 31.12.91). אם פיצול שכזה לא נפסל בפסיקת בתיה"ד לעבודה, ממילא לא ניתן לגרוס כי התשלומים המפוצלים ששולמו לתובעת כדמי הבראה (עמ' 9שורה 38), הינם חלק משכר היסוד. לפיכך, אין דינם להכלל בעת חישוב פיצויי הפיטורים, וגם לא בסכום הקובע לעניין חיוב המעביד בהפרשה לקופת גמל וקרן השתלמות. "טלפון": הצהרתו של עד ההגנה טוביה פרידמן (סעיף 44לתצהיר מיום 7.9.95), לפיה התובעת נזקקה מידי פעם לשימוש בטלפון שבביתה לצרכי עבודתה, לא נסתרה. התובעת מצידה הודתה (או לפחות לא שללה) את קיומו של מכשיר הטלפון בביתה (עמ' 9שורה 9). יתר על כן, כבר נפסק כי: "אין משמעות לעובדה שהמערער לא הזדקק בפועל לטלפון בענייני עבודה. אפשרות ההזדקקות לטלפון בענייני עבודה היא המכרעת" (דב"ע נג/3- 7שליסה נ' הממונה על תשלום הגימלאות, סע' 31לפסה"ד מיום 20.7.93). גובה החזר "הוצאות טלפון" עמד על סכום של 131ש"ח (עמ' 13, שורה 29), שהוא סביר ועומד ביחס נכון לגובה המשכורת ששולמה לתובעת. מדובר איפוא בתוספת שאינה צריכה להלקח בחשבון לעניין פיצויי פיטורים וגם לא לעניין ההפרשות לקופת גמל וקרן השתלמות. "כלכלה": מדובר בסכום חודשי של 92ש"ח (עמ' 14, שורה 4). הנתבעת מודה כי מדובר בסכום קבוע המשולם באופן גלובלי ולא כנגד קבלות, מתוך הנחה כי העובד מוציא הוצאות לארוחות במהלך יום עבודתו (סע' 33לתצהירו של מר פרידמן מיום 7.9.95). התובעת אשר התבקשה להעיד בקשר לכך סיפרה: "במסגרת יום עבודתי או שלא הייתי אוכלת בכלל, או שלקוחות היו לפעמים מזמינים לארוחות. לפעמים הייתי אוכלת גם במסעדה באזור התעשיה עתידים. היו מקומות שהנתבעת רכשה עבורי תלושי מזון, שהייתי עושה בהם שימוש.... " (עמ' 9שורה 12). ע"פ מה שהונח לפני ביה"ד עולה כי "הוצאות הכלכלה" שולמו בקביעות ללא קשר לשאלה אם העובד שהה מחוץ למשרדו הקבוע, או שזכה לארוחות בעין ע"י מימון ישיר של המעביד או לקוחותיו. הוצאות הכלכלה שולמו גם בתקופה של העדרות מהעבודה, ע"פ דרגתו של העובד וללא קשר להוצאות שהוציא בפועל לכלכלתו. בנסיבות המתוארות יש יסוד לסברה שמדובר בחלק משכר היסוד, המשולם במסווה של "החזר הוצאות". על הנתבעת היה איפוא ליקח בחשבון פריט זה, בעת חישוב פיצויי הפיטורים. לא כן הוא לגבי הפרשות המעביד לקופת גמל וקרן השתלמות. הפרשות אלו מתחייבות מתוך ההסכם האישי בלבד (נ/1). משנקבע באותו ההסכם (נ/1) כי הנתבעת תפריש % 5מ"השכר ברוטו" לקופת התגמולים ו- % 7.5לקרן השתלמות, יש ליקח בחשבון כ"שכר קובע" רק את מה שנקבע כ"שכר ברוטו" לפי נ/ 1ולא מעבר לכך. החוזה האישי נ/ 1אינו מחייב את הנתבעת להפריש לקופת גמל וקרן ההשתלמות אלא לפי הנקוב בו, דהיינו, מתוך ה"שכר ברוטו, המוגדר ב- נ/ 1ותו-לא. "רכב": הוצאות הנסיעה ברכב שולמו לתובעת, חלקן לפי דיווח שלה, וחלקן תוך לקיחה בחשבון של הוצאות קבועות המתחייבות מעצם החזקתו של כלי רכב (עמ' 12, שורה 17). כאשר הוכח כי תשלומים בגין "אחזקת רכב" היו בגדר "פיקציה" הצהיר ביה"ד ללא היסוס כי הן ילקחו בחשבון לעניין חישוב פנסיה (דב"ע שנ/9- 7ד"ר פינקלשטיין נ' הממונה על תשלום הגימלה, סעיף 7לפסה"ד מיום 22.1.91). אולם, רק רכיב שכר ששולם בלא כל קשר להוצאות הריאליות שהיו לתובע בגין רכבו ושיעורו גבוה יחסית לשכר, יכול שיראה כחלק משכר היסוד (תב"ע מט/379- 3שטרן נ' מל"ל מרכז מחשבים בע"מ פד"ע כד' א'). במקרה דנן, אי אפשר לומר כי התובעת אשר השתמשה ברכב (להגעה לעבודה, לחזור ממנה ובתוכה) עד 50ק"מ בכל יום (עמ' 13שורה 22), קיבלה החזר הוצאות רכב כ"פיקציה". התובעת סיפרה בביה"ד כי: "... תמיד היה רכב לי או לבעלי ותמיד עשיתי בו שימוש בכל תקופת עבודתי" (עמ' 8, שורה 27). ובהמשך ... הגשתי דיווחים חודשיים על עשיית שימוש ברכב המשפחתי לצורך קבלת אחזקה שוטפת ברכב. מדובר בדיווחים כדוגמאת אלה שצורפו לתצהירו של מר פלדמן (נ/ 2א'-ד') ... " (עמ' 8שורה 31). השעות המדווחות לא היו פיקציה אלא "נסיעות בקשר לעבודה, נסיעות יומיומיות כוללות בין 15ק"מ עד 50ק"מ ליום...." (עמ' 13, שורה 22). אין חולק אפוא כי התובעת עשתה שימוש קבוע ורצוף ברכב המשפחתי שלה לצורך הגעה למקום העבודה ובחזרה ממנו, וגם במסגרת עבודתה ממש. אכן התובעת קיבלה "הוצאות אחזקת רכב" קבועות ומשתנות גבוהות למדי ביחס לשכרה, אולם לא הוכח כי מדובר היה בסכומים שאינם עומדים ביחס ראוי לעלויות האמיתיות של אחזקת רכב משפחתי באותה העת. ההוצאות הקבועות ששולמו בקשר לאחזקת הרכב שולמו גם כאשר העובד נעדר מעבודתו באופן זמני (עמ' 13שורה 10), בהתחשב בעובדה כי מדובר בעלות קבועה שאינה משתנה לפי מידת השימוש ברכב. התובעת שעשתה רושם כמי שבקיאה ועומדת על זכויותיה ידעה היטב כבר מתחילת עבודתה את היחס בין שכרה להחזר ההוצאות השונות, ולא מחתה על כך בתקופת עבודתה (עמ' 9, שורה 30). אין מקום ליקח בחשבון את החזר הוצאות הרכב לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, או כל זכות אחרת הרלונטית להליך הנוכחי. סיכום: התביעה מתקבלת בחלקה באופן שהנתבעת תשלם לתובעת יתרת פיצויי פיטורים בסך של 878ש"ח (114.5: 12חד' 92xש"ח), צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום הפסקת העבודה (14.11.90) ועד ליום התשלום בפועל. התובעת לא היתה מיוצגת, וזכתה רק בחלק מזערי של תביעתה. לפיכך, כל צד יישא בהוצאותיו. זכות ערעור תוך 30יום. תוספות שכרפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים