פיצויי קיום במכרז

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי קיום במכרז: התובענה 1. לפניי תובענה מינהלית בגִדרה עותרת התובעת - י.ו.ק.א נדל"ן בע"מ - חברה העוסקת בנדל"ן, לתשלום "פיצויי קיום" בגין נזקים שהוסבו לה עקב אי-מימוש זכייתה במכרז שהוציא הנתבע, מינהל מקרקעי ישראל, לחכירת מקרקעין לבניית יחידות דיור בנס ציונה, כאשר אי-המימוש, נבע, לטענתה, כתוצאה מהתנהלות המשיב. הצדדים חלוקים בשאלה, האם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הגשת תובענה לפיצויי קיום חרף אי-הגשת עתירה אכיפתית על-ידי התובעת. בהחלטה דיונית נקבע, כי בשלב ראשון תידונה ותוכרענה המחלוקות בשאלת החבות. מטעם התובעת העיד מנהלה, מר יעקב ויספיש, ומטעם המינהל - הגב' מרים אלימלך, מנהלת מחלקת השיווק של הנתבע באיזור המרכז. הרקע העובדתי 2. עיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת. בחודש ינואר 2005 פרסם מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) את מכרז מספר מר/13/2005, "הזמנה לקבלת הצעות לחכירת שני מתחמים לבניית 66 יחידות דיור למגורים בנס-ציונה" (להלן - המכרז). המתחם הראשון (שנקרא במסמכי המכרז "מתחם 1"), הוא בגוש 51102 חלקות 218-216 ו-222-220, ויועד לבניית 36 יחידות דיור. המתחם השני (אשר כונה במסמכי המכרז "מתחם 2"), הִנו בגוש 5102 חלקות 163-177 ויועד לבניית 30 יחידות דיור. במסמכי המכרז נשמרה הפרדה בין שני המתחמים, והודגשה אי-התלות ביניהם. בסעיף 5 לנספח א' במכרז נקבע, כי כל מציע חייב לצרף להצעתו פיקדונות כמפורט בחוברת המכרז, כמספר המתחמים שלגביהם הוא מגיש הצעות. כן נקבע, כי כל פיקדון יהיה בהמחאה בנקאית לפקודת המינהל, וכי פיקדון זה ימומש מיד לאחר הזכייה, על חשבון הסכום שנקבע לתשלום. בסעיף 8 לתנאי המכרז צוין, כי כל הצעה תעמוד בתוקפה ותחייב את מגישה החל מהמועד שבו תוכנס לתיבת המכרזים ועד ליום 6.6.05. בהתאם, נקבע בסעיף 5 בתנאי המכרז, כי הפיקדון המצורף לכל הצעה יעמוד בתוקף עד ליום 6.6.05. בסעיף 10 לנספח א' נקבע כדלקמן: "במקרה שבמשך התקופה האמורה בסעיף (8), יחזור בו המציע מהצעתו או מחוזה הפיתוח או מכל חלק שלהם בכל צורה שהיא ו/או יסרב למלא ו/או לא יעמוד במילוי התחייבויותיו בהתאם להצעה ולחוזה הפיתוח - יהא המינהל רשאי לראות את ההצעה כבטלה בעיקרה ולבטל את חוזה הפיתוח אם נחתם. המינהל יהיה חופשי ורשאי לעשות במתחם/ים או לגביו כל מעשה, ולהתקשר עם כל אדם שימצא לנכון, וכן יהא המינהל רשאי לחלט כפיצוי קבוע ומוסכם את הפיקדון אשר שולם או ישולם על-ידי המציע". כמו-כן, נקבע בסעיף 12 לנספח א' במכרז, כי בתוך 60 יום ממועד אישור ועדת המכרזים, יהא על הזוכה להופיע במשרדי המינהל, לשלם את הסכום שהוצע על-ידו, כאשר סכום הפיקדון ייזקף על חשבון סכום זה, להשיב למינהל את החזר הוצאות הפיתוח ולחתום על חוזה הפיתוח. 3. ביום 6.3.05 הגישה התובעת את הצעתה במכרז לגבי שני המתחמים, כאשר על ההצעה חתם מנהלה, מר יעקב וייספיש. יחד עם הצעתה, ובהתאם לסעיף 5 במכרז, המציאה התובעת שתי המחאות בנקאיות, האחת - בסך 784,000 ₪ עבור מתחם 1 (התובעת עיגלה כלפי מעלה את הסכום הנדרש בסך 783,600 ₪), והשנייה - בסכום של 916,000 ₪ לגבי מתחם 2 (התובעת עיגלה כלפי מעלה את הסכום הנדרש בסך 915,600 ₪). הצעתה במכרז לגבי מתחם 1 עמדה על סכום של 15,700,700 ₪, ולגבי מתחם 2 - על סך של 18,400,000 ₪. 4. ביום 9.3.05, לאחר בחינת ההצעות שהוגשו, החליטה ועדת המכרזים להכריז על התובעת כזוכה במתחם 2, בגין הצעתה האמורה בסך 18,400,000 ₪. באותו מועד אף נשלחה לתובעת הודעה על זכייתה במכרז, לגבי מתחם 2 לבניית 30 יחידות הדיור. באותה תקופה נודע לתובעת, כי אחת מהמציעות במכרז לגבי מתחם 2 (המציעה שהצעתה הִנה ההצעה הבאה בתור אחרי הצעת התובעת, חברת מקורות שליטה פרויקטים (1998 בע"מ)), פנתה לנתבע מיד לאחר ההחלטה על זכיית התובעת במכרז בבקשה לפסול את הצעת התובעת בשל שורה של טעמים. פנייה זו לא הביאה לשינוי ההחלטה בדבר הזכייה במכרז. 5. בהתאם לתנאי המכרז, אמורה הייתה התובעת לקבל חזרה את ההמחאה הבנקאית שהמציאה עבור מתחם 1, שבו לא זכתה. במכתב מיום 23.3.05 שנשלח לתובעת על-ידי גב' אריקה פולק ממחלקת השיווק של המינהל, הנושא כותרת: "הנדון: מכרז מספר מר/13/2005 - נס-ציונה", נאמר: "מאחר שלא זכיתם במכרז הנדון, מוחזרת לכם בזאת ההמחאה הערבות הבנקאית שנמסרה בעת ההגשה למכרז". בשל טעות משרדית של המינהל, צורפה למכתב ההמחאה הבנקאית בסך 916,000 ₪, שהופקדה על-ידי התובעת עבור מתחם 2 - שבו כאמור זכתה הצעתה, במקום ההמחאה בסך 784,000 ₪ שהפקידה התובעת עבור מתחם 1 - שבו לא זכתה במכרז. ההמחאה השנייה נותרה בידי המינהל. 7. התובעת טוענת בתביעתה, ונסמכת בעניין זה על עדותו של יעקב וייספיש, כי הבינה מהמכתב האמור, שלו צורפה ההמחאה בסך 916,000 ₪, כי הצעתה עבור מתחם 2 נפסלה, וכי הודעה זו ביטלה את ההודעה הקודמת שבה הודע לה על הזכייה. התובעת לא פנתה למינהל בכדי לברר מדוע נפסלה הצעתה לאחר שזכתה במכרז, וממילא לא הגישה עתירה מינהלית, ואף לא שילמה את דמי הפיתוח שהיה עליה לשלם על-פי המכרז עד ליום 8.4.05. 8. לאחר חלוף כשבועיים, ביום 7.4.05, שלחה גב' בילהה ספקיאר, ממונה מחוזית לגבייה במחלקת הגזברות של המינהל, מכתב רשום אל התובעת, באמצעות יעקב וייספיש, המסביר את התקלה האמורה, לפיה הוחזרה לה בטעות ההמחאה הבנקאית שהומצאה לגבי המתחם שבו זכתה במכרז. למכתב צורף שובר תשלום בגובה סכום ההמחאה הבנקאית האמורה, והתובעת נתבקשה, מתוקף זכייתה במכרז, לשלם את הסכום הנקוב בשובר, בגובה סכום הפיקדון, תוך 24 שעות מעת קבלת המכתב. וכך נאמר במכתב: "בהמשך להודעתנו הקודמת, הרינו לשוב ולציין לפניך שבטעות הוחזר לך הפיקדון בגין המתחם בו זכית במכרז שבנדון. הנך מתבקש בזאת לשלם לאלתר תוך 24 שעות את השובר המצ"ב ע"פ הפיקדון שהוחזר לך, על-מנת לממש את זכייתך". המכתב, אשר נשלח ביום חמישי בשבוע (7.4.05) נתקבל על-ידי התובעת, לטענתה, רק ביום ראשון (10.4.05), כאשר צורף לו שובר לתשלום בסכום של 916,000 ₪ שבו צוין, כי המועד האחרון לתשלום הוא 8.4.05. 9. התובעת לא פנתה למינהל בכדי לקבל הבהרות בנוגע לטעות האמורה, ובין השאר לפשר הסתירה שבין מכתב ועדת המכרזים מיום 23.3.05 לאמור במכתב מטעם מחלקת הגזברות מיום 7.4.05. היא גם לא שילמה את הוצאות הפיתוח, והמינהל ראה בכך משום ויתור על זכייתה במכרז. בעקבות זאת החליט המינהל, כי במכרז במתחם 2 תזכה חברת מקורות שליטה ופרויקטים 1998 בע"מ, אשר דורגה שנייה במכרז לחלקה הרלבנטית, הגם שהצעתה הייתה נמוכה מהצעת התובעת בסכום של כשלושה מיליון ש"ח. 10. ביום 7.6.05 שלחה התובעת מכתב למינהל, וביקשה לקבל את הפיקדון ששולם לגבי מתחם 1, אשר עודנו נמצא בידיו; בציינה כי בהתאם לסעיף 8 לתנאי המכרז פקעה הצעתה ביום 6.6.05. התובעת טוענת, כי סברה כל העת שהחזרת השיק מתעכבת מטעמים טכניים ובירוקרטיים, אך הופתעה לגלות ביום 7.8.05, כי השיק הבנקאי הופקד על-ידי המינהל בבנק ונפרע. 11. ביום 8.8.05 נשלח לתובעת מכתב מהמחלקה המשפטית של המינהל. במכתב הובהרה פעם נוספת הטעות המשרדית שבעטיה הוחזר הפיקדון עבור ההצעה שזכתה במכרז, וצוין כי התובעת לא שילמה את סכום הפיקדון בהתאם לשובר התשלום שנשלח אליה. עוד נאמר במכתב, כי הואיל והתובעת לא קיימה את הדרישות המתחייבות בהתאם לחוזה, זכייתה מבוטלת מעיקרה והחוזה עִמה בטל ומבוטל. בנוסף צוין במכתב, כי המינהל זכאי, בהתאם לתנאי החוזה, לפיצוי מוסכם בשיעור הפיקדון בגין ההצעה הזוכה במתחם 2 - 916,000 ₪; כי הוא מממש את זכות הקיזוז באמצעות ההמחאה שהפקידה התובעת בסך 784,000 ₪ (בטעות נרשם 748,000 ₪), שנמסרה בזיקה להצעה במתחם 1; וכי במקביל יגיש תובענה עבור יתרת ההפרש בין סכום החוב לסכום שקוזז. ההליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים 12. ביום 8.8.05 הגיש המינהל נגד התובעת תובענה בבית-משפט השלום בתל-אביב, בת"א 41825/05, לתשלום ההפרש בין הסכום שלטענתו הייתה התובעת חייבת לשלם לו, לבין הסכום שקוזז באמצעות הפקדת ההמחאה הבנקאית שניתנה בגדר ההצעה המתייחסת למתחם 1. ביום 20.9.05 הגישה התובעת נגד המינהל תביעה כספית בבית-משפט השלום בירושלים, בת"א 9439/05, בגין חילוט הערבות שניתנה לגבי מתחם 1. בתביעתה טענה התובעת, כי עם קבלת ההודעה מיום 23.3.05, הוטעתה לחשוב שזכייתה במתחם 2 במכרז נפסלה. היא העמידה את תביעתה על סכום של 817,580 ₪, שהוא שיעור הפיקדון שחולט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התובענה. בגדרה של התביעה ציינה התובעת, כי היא שומרת על זכותה להגיש תובענה נפרדת לפיצויים בגין הנזקים שהוסבו לה כתוצאה ממעשיו ומחדליו של המינהל. על-פי הסדר דיוני שהושג בין הצדדים, נמחקה התביעה בבית-משפט השלום בתל-אביב, והוגשה תביעה חדשה מטעם המינהל לבית-משפט השלום בירושלים, בת"א 2850/06. שתי התביעות ההדדיות שהגישו הצדדים, נדונו במאוחד. 13. בפסק-דין, שניתן ביום 14.9.08, קיבל בית-המשפט השלום (כב' השופט ר' יעקובי) את תביעתה של התובעת נגד המינהל במלואה, ודחה את תביעת המינהל נגד התובעת. בית-המשפט קבע, כי התובעת זכתה במכרז, אולם בשל הטעיה מצד המינהל נמנע ממנה לממש את זכייתה. עוד קבע בית-המשפט, כי על-פי תנאי המכרז היה על התובעת לשלם את תוצאות הפיתוח תוך שלושים יום ממועד הזכייה, קרי - עד ליום 8.4.05. ואולם, ביום 10.4.05, המועד שבו הגיעה לידי התובעת הודעתו של המינהל מיום 7.4.05 בדבר הטעות שנפלה בהודעה הקודמת מיום 23.3.04, כבר חלפו שלושים הימים המיועדים לתשלום. בנסיבות אלו, קבע בית-המשפט כי לא היה מצופה מהתובעת לפנות למינהל ביום 10.4.05 ולבקש אורכה לתשלום הוצאות הפיתוח, זאת הואיל ומנהל התובעת ידע באופן אישי, כי המינהל לא מעניק ארכות לביצוע תשלומים במסגרת מכרזים, וכי הדבר אף קיבל את ביטויו בפסק-הדין שבו היה צד, הידוע כהלכת וייספיש (ע"א 9347/01 יעקב וייספיש נגד מינהל מקרקעי ישראל (22.7.03)). עוד העיר בית-משפט השלום, כי לנוכח הימנעותו של המינהל מלהביא עדויות בדבר האפשרות לקבלת ארכות, והתייחס לסוגיה רק בסיכומיו, יצר המינהל מצג לפיו שאלה זו נותרה כשאלה שאינה במחלוקת. בהערת אגב הוסיף, מבלי להידרש להכריע בעניין, כי לא מן הנמנע הוא, שהשאלה - האם ניתן לבקש ארכה, אם לאו - הִנה רלבנטית רק למצב שבו מי שזכה במכרז מעוניין בארכה כזו, אך "עצם העובדה שניתן לקבל ארכה כזו, אינה יכולה לחייב מציע לדרוש ארכה כזו" (פִסקה 52 סיפא). ראיות הצדדים 14. מטעם התובעת העיד מר יעקב וייספיש. הלה ציין בתצהירו, כי עם קבלת הודעתה מיום 23.3.05 של הגב' אריקה פולק ממחלקת השיווק של המינהל, לפיה התובעת לא זכתה במכרז, ולנוכח צירופה של ההמחאה הבנקאית על סך 916,000 ₪ למכתב, הבין כי הצעת התובעת נפסלה ושהמכתב מבטל את ההודעה הקודמת בדבר הזכייה במכרז במתחם 2. עוד מסר מר וייספיש, כי אמנם קיבל לידיו את מכתבה של הגב' בילהה ספקיאר מיום 7.4.05, שבו צוין כי הפיקדון הוחזר בטעות ועל התובעת לשלם את מלוא הפיקדון תוך 24 שעות, ואולם המכתב הגיע לידיו רק ביום 10.4.05 (יום ראשון בשבוע), כאשר המועד האחרון לתשלום הפיקדון שננקב בשובר התשלום שצורף למכתב היה 8.4.05. בנוסף מסר מר וייספיש בתצהירו, כי על-פי מסמכי המכרז המועד האחרון לתשלום הוצאות הפיתוח היה 30 יום מיום אישור הזכייה; ומכיוון שהזכייה אושרה ביום 9.3.05, המועד האחרון לתשלום האמור היה 8.4.05. בהקשר זה שב והדגיש, כי מועדי התשלום הנקובים במכרזים של המינהל הִנם מועדים קשיחים שלא ניתן לסטות מהם, וכי ידע זאת מניסיונו במכרזים לא מעטים שהוציא המינהל, וכן מההליכים שנדונו בע"א 9347/01 (לעיל) בענייננו שלו. עוד טען, כי ביום 7.6.05 שלחה התובעת מכתב למינהל, וביקשה לקבל את הפיקדון שעודנו נמצא בידיו (לגבי מתחם 1), בציינה כי בהתאם לסעיף 8 לתנאי המכרז הצעתה פקעה ביום 6.6.05. לדבריו, המשיך לפנות בשם התובעת בבקשה להשיב את הפיקדון האמור, וסבר שעיכוב החזרת השיק נובע מסיבות טכניות-בירוקרטיות. על-פי גרסתו, ביום 7.8.05, שעות ספורות לאחר שהתקיימה פגישה בינו וב"כ התובעת לבין נציגי המינהל, הופתע לגלות כי השיק הבנקאי הופקד על-ידי המינהל בבנק ונפרע. בחקירתו הנגדית ציין מר וייספיש, כי עם קבלת ההודעה הראשונה שמח שהתובעת זכתה במכרז, והיה מעוניין במימוש הזכייה; כי עם קבלת המכתב מיום 23.3.05 בצירוף ההמחאה הבנקאית, הבין שהזכייה של התובעת במכרז בוטלה, זאת ככל הנראה בעקבות טרוניות שהועלו על-ידי מי שזכתה כשנייה במכרז בדבר פגמים שנפלו בהצעה; כי החליט להמתין לקבלת נימוקי הפסילה, ונמנע מלפנות למינהל משום שהניח כי אכן נפל פגם בהצעה; וכי הופתע לקבל ביום 10.4.05 את מכתב המשיב מיום 7.4.05 בדבר הטעות, שלו צורף שובר לתשלום עד ליום 8.4.05, שלמעשה לא היה עוד בר-מימוש, זאת על סמך ידיעתו וניסיונו כי המינהל אינו מאריך מועדים לביצוע תשלומים במכרז. לשאלת ב"כ המינהל, מדוע לא שילם את דמי הפיתוח עד ליום 8.4.05 (שלושים יום ממועד ההודעה על הזכייה), השיב מר וייספיש, כי הבין מהמכתב מיום 23.3.05, שההחלטה בדבר הזכייה בוטלה והצעת התובעת נפסלה. לשאלה נוספת, מה הסיק מקבלת המכתב מיום 7.4.05, השיב כי התקשה להבין את "הבלבול" בגרסאות השונות שמסר לו המינהל, אך העריך שככל הנראה נפלה טעות אצל המינהל, ואף ייתכן שהמינהל חזר בו מההחלטה לפסול את ההצעה. 15. מטעם המינהל הוגש תצהירה של הגב' מרים אלימלך, מנהלת מחלקת השיווק באזור המרכז. העדה סקרה בתצהירה את השתלשלות האירועים וההליכים כמפורט בסקירת הרקע העובדתי לעיל. היא ציינה, כי במכתב ששלח המינהל לתובעת ביום 7.4.05, הוסברה הטעות שבהחזרת ההמחאה הבנקאית הנוגעת למתחם 2, ולמכתב צורף שובר תשלום חדש לתשלום מיידי תוך 24 שעות ממועד קבלת המכתב. העדה הדגישה, כי התובעת לא פנתה למינהל בשום שלב בכדי לקבל הבהרות בנוגע לאי-הבהירות שבין מכתב ועדת המכרזים על הזכייה במכרז מיום 9.3.05, לבין המכתב מיום 23.3.05 שלו צורפה ההמחאה הבנקאית. היעדר פנייה מטעם התובעת למינהל, לקבלת הבהרה אודות הסתירה בין המסמכים ה"סותרים" שקיבלה, מעידה לעמדת המינהל על היתממות של התובעת וניצול לרעה של התקלה המשרדית. לטענתה, התובעת ומנהלה, שידעו היטב, כך על-פי גרסתם, כי המינהל אינו נותן ארכות לתשלום, ואף גילו בקיאות בדיני המכרזים, היו צריכים לפנות בבקשה לקבלת הבהרה, ונמנעו מעשות כן. באשר לטענת מר וייספיש, לפיה הבין שההמחאה הבנקאית בעניין מתחם 1 תוחזר לתובעת, ציינה העדה כי המינהל לא מסר לתובעת הודעה כזו, ונהפוך הוא - במכתבה של עו"ד אלישבע וייס הובהר כי המינהל מקזז את סכום השיק הבנקאי שניתן בגין המתחם שבו לא זכתה התובעת במכרז, מגובה החוב לו זכאי המינהל בגין המתחם שבו לא מומשה הזכייה. העדה אף התייחסה בתצהירה למדיניות המינהל בעניין מתן ארכות למועדי תשלום במסגרת מכרזים. בהקשר זה ציינה, כי ככלל, כאשר זוכה במכרז לא עומד בתנאי המכרז, מקפיד המינהל על מילוי דווקני של תנאי המכרז ולא מאפשר כל דחייה בתשלום, למעט נסיבות מיוחדות, כמו שביתה במשק או אירוע מיוחד, שבעטיין ניתנות ארכות לתשלום. על-פי תצהירה, הואיל ולטענת מר וייספיש הוא הוטעה על-ידי המינהל, היה מקום לדון בהארכת מועד התשלום, ואולי אף לשקול בחיוב מתן ארכה כאמור, לוּ היה הלה פונה ומבקש זאת במועד; וככל שבקשתו הייתה נדחית, יכול היה להגיש עתירה מינהלית. בחקירתה הנגדית הבהירה העדה, כי העובדות שצוינו בתצהירה נמסרו על-יסוד האמור במסמכים המצויים בתיק המינהל, ולא בהסתמך על פעולות שביצעה באופן אישי. עיקר טיעוני הצדדים 16. התובעת טוענת, כי הקביעות העובדתיות בפסק-הדין של בית-משפט השלום בירושלים בת"א 9439/05, אשר המינהל לא ערער עליו והִנו פסק-דין חלוט, מחייבות את הצדדים גם בתובענה הנדונה. לגרסת התובעת, כעולה ממצאי פסק-הדין האמור, היא זו שהייתה צריכה לזכות במכרז כדין, ורק מעשיו ומחדליו של המינהל גרמו לה לטעוֹת, ומנעו ממנה את מימוש הזכייה. משכך, לטענתה, אחראי המינהל לכל נזק שנגרם לה בעקבות התנהלותו, ועליו לפצותה על הרווחים שנמנעו ממנה כתוצאה מאי-מימוש הזכייה, שעומדים על-פי הערכתה על סכום של 4,924,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.9.08. התובעת גורסת, כי העובדה שלא הגישה עתירה לאכיפת זכייתה במכרז, אינה חוסמת את דרכה מלהגיש את התובענה המינהלית דנן. לטענתה, העיקרון שנקבע בפסיקה, בדבר הצורך להקדים עתירה אכיפתית לתובענה מינהלית לפיצויי קיום - אשר בית-המשפט העליון התייחס אליו באמרת אגב בפסק-הדין בעע"ם 9423/05 רשות השידור נ' קטימורה בע"מ (13.8.07) - אינו מונע את הגשת התובענה דנן. היא טוענת, כי לעיקרון האמור נקבעו חריגים, זאת בין-השאר כאשר התנהלות הרשות היא זו שגרמה לכך שנמנע מהמציע לעתור למימוש זכייתו; וגורסת כי כך היה במקרה שלפנינו. לטענתה, לא ניתן היה לאכוף את זכייתה של התובעת מטעמים אשר אינם תלויים בה או בהתנהגותה, והיו אלה המינהל ועובדיו שגרמו במחדליהם וברשלנותם למצב שבו נמנע ממנה לחדש את הזכייה. בהקשר זה מוסיפה ומציינת התובעת, כי לא עמד לפניה המידע הנכון והמדויק בדבר ההחלטות שהתקבלו בעניינה, זאת "באשמתו" של המינהל; וכי רק לאחר מעשה, כאשר חלף המועד לעמידה בתנאים היסודיים של המכרז, נתחוור לה המידע הנכון, ובשלב זה הגשת עתירה אכיפתית לא הייתה אפשרית, זאת לנוכח מודעותו של מנהל התובעת כי המינהל אינו נותן ארכות למועדים שנקבעו במכרז. היא מסבירה, כי לא מצאה לנכון לפנות למינהל בבקשת ארכה לתשלום הפיקדון, כמו-גם בבקשת ארכה לתשלום דמי הפיתוח (שהיה עליה לשלם על-פי המכרז עד ליום 8.4.05), או להגיש עתירה מינהלית בעניין זה, הואיל ורק ביום 10.4.05 (מועד קבלת המכתב מיום 7.4.05) הודע לה לראשונה על טעויות המינהל בעניין המכרז, והיות שכבר לא ניתן היה לשלם את הפיקדון במועד זה, והיה ברור לה שהמינהל לא ייתן ארכה לתשלום, ושעתירה מינהלית ככל שתוגש על-ידה, תידחה. התובעת מנתה רשימה של טעויות וכשלים בהתנהלות המינהל, ובין השאר: אי-הפקדת השיק עבור מתחם 2 בסמוך להחלטה על הזכייה במתחם זה; ההודעה הלא ברורה מיום 23.3.05 שלה צורף השיק שנמסר לגבי מתחם 2; השיהוי של כשבועיים עד לגילוי הטעות ביום 7.4.05; קביעת מועד בלתי ריאלי לתשלום הפיקדון החדש בהתראה של 24 שעות, כאשר המכתב הגיע לתובעת מאוחר למועד זה; והפקדת הפיקדון בגין מתחם 1 לפירעון בשלב מאוחר, ושלא כדין. התובעת טוענת, כי התנהלות המינהל היא שמנעה ממנה מלהגיש עתירה למימוש הזכייה; ומשכך, ועל-רקע מכלול הכשלים שבהתנהלות המינהל במכרז, גורסת היא, כי חל בעניינה החריג לכלל בדבר החובה למצות תחילה הליכי אכיפה, ולפיכך אין לחסום את דרכה למיצוי זכויותיה לקבלת פיצויי קיום בתובענה המינהלית הנדונה. 17. המינהל גורס, כי יש לדחות את התובענה לפיצויי קיום, הואיל והתובעת לא מיצתה הליכים למימוש זכייתה במכרז, ונמנעה מלפנות במועד למינהל ומלהגיש עתירה מינהלית אכיפתית. ב"כ המינהל מדגישה, כי המסקנה המתבקשת, בדבר דחיית התביעה מחמת אי-מיצוי הליכי אכיפה, הִנה מסקנה משפטית הנובעת גם מהעובדות הנטענות לשיטתה של התובעת. לגרסת ב"כ המינהל, אכן נפלה טעות במכתב שנשלח ביום 23.3.05, בכך שצורפה לו המחאה בנקאית בגין המתחם שזכה במכרז; ואולם התנהלות המינהל בתקלה האמורה לא מנעה מהתובעת את האפשרות להגיש עתירה מינהלית לשם אכיפת זכייתה, והנסיבות מלמדות כי היא השלימה עם כך שלא זכתה במכרז, וִיתרה על המכרז הנדון והמתינה למכרזים נוספים. לטענת המינהל, הימנעותה של התובעת מלהגיש עתירה מינהלית אכיפתית בפרק הזמן שעמד לפניה לתשלום הוצאות הפיתוח (דהיינו - עד ליום 8.4.05), בשלב שבו עדיין לא נדרשה כל ארכה, טופחת על-פני טענתה כי נמנעה מלהגיש עתירה מינהלית הואיל והייתה מודעת לגישת המינהל ולגישת הפסיקה, בדבר אי-מתן ארכות. עוד טוען המינהל, כי יש לסלק את התביעה על הסף אף מן הטעם שהסעדים בשתי התביעות - בת"א 9439/05 בבית-משפט השלום ובתובענה המינהלית דנן - סתרו זה את זה; ולא ייתכן כי מצד אחד עתרה התובעת בהליך הקודם לסעד של החזר הפיקדון - שמשמעו כי זכייתה במכרז מבוטלת, ומנגד טוענת היא כיום, כי היא לא חפְצה בביטול הזכייה במכרז, ולכן יש לשלם לה פיצויי קיום. דיון הכלל בדבר חובת מיצוי עתירה אכיפתית כתנאי לתביעת פיצויי קיום במכרז 18. סוגיית חובת מיצוי ההליך המינהלי, באמצעות הגשה במועד של עתירה מינהלית אכיפתית נגד החלטת ועדת המכרזים, בטרם פניה להליך של תובענה מינהלית לשם קבלת פיצויי קיום, נדונה בשנים האחרונות במספר פסקי-דין עם התגבשותה של תורת פיצויים מינהליים. עמדתי על הדברים בפסק-הדין בת"מ 12/01 (י-ם) עתיר בע"מ נ' מדינת ישראל (26.10.08)), ואחזור על עיקרם להלן. מתמודד במכרז, הטוען כי אמור היה לזכות במכרז, רשאי לעתור לאכיפת הזכייה הנטענת בעתירה מינהלית, או להגיש, בבחינת "זוכה וירטואלי", תובענה מינהלית לפיצויי קיום שיעמידו אותו במצב זהה לזה שהיה מגיע אליו אילו זכה בפועל במכרז (ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז(1) 667 (1993)). עם-זאת, הובעה בפסיקה הדעה, כי ככלל, פרט למקרים חריגים ויוצאי דופן, ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום, אם לתובע הייתה אפשרות למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז, אך הוא נמנע מעשות כן. על-פי גישה זו, נוכח מאפייניו הייחודיים של המכרז הציבורי, נדרש מהתובע, בטרם יעתור לפיצויי קיום, למצות את הליכי האכיפה במועד, זאת לאור כללי היסוד של המשפט המינהלי, ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי קיום, חלף סעד האכיפה, עלולה להביא לתשלום כפול עבור אותם שירותים או נכסים - שיינתנו הן לתובע בעקבות תביעתו לפיצויי קיום, והן למי שהוכרז כזוכה במכרז. דרישה זו, בדבר חובה לפנות באופן מיידי לערכאות, נובעת - במסגרת המשפט האזרחי - מעקרון חובת הקטנת הנזק (ראו והשוו: ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית פ"ד נח(6) 822, 832 (2004)), ומהתפיסה לפיה שיהוי ממושך עשוי להיחשב כוויתור של התובע על זכויותיו וזניחת טענותיו (ע' דקל, מכרזים, חלק שני, עמ' 370 2006). הדרישה האמורה אף מחויבת, ביתר שאת, בגדרו של המשפט המינהלי, שבו סעד הפיצויים הִנו חריג, והיא באה לידי ביטוי בעילות הסף המינהליות, כמו שיהוי, מניעות והיעדר תום-לב הגובל באי-ניקיון כפיים. על-פי גישה זו, הדרישה מהתובע למצות את הליכי האכיפה במועד, בטרם יגיש תובענה לפיצויי קיום, הולמת את האינטרס הציבורי - בכלל, ואת דיני המכרזים - בפרט, בכל הנוגע ליעילות המינהל הציבורי, לחיסכון בכספי ציבור, ולאינטרס הוודאות והיציבות בפעילות המינהל. האפשרות ליתן לבעל דין - הטוען לקיפוחו בהליך של מכרז - להמתין מן הצד, בבחינת "לשבת על הגדר", בעוד שהרשות ממשיכה בהתקשרות החוזית עם הזוכה במכרז, ורק בשלב מאוחר להגיש תובענה לפיצויי קיום, אינה סבירה ותוצאותיה קשות. על-כן נפסק, לא אחת, כי ראוי שפיצויי קיום ישמשו סעד שיורי רק במקרים חריגים, שבהם לא ניתן עוד לפעול באפיקים של הכרזה על התובע כזוכה במכרז, או של מתן הוראה בדבר ביטול המכרז, ובעיקר במקרים של "מעשה עשוי", שאינם נובעים מהתנהלותו של העותר. על העקרונות האמורים עמד בית-משפט זה (כב' סגנית הנשיאה, השופטת י' צור) בת"מ 202/05 טי. וי. שלוש בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (7.3.07)), בציינו: "ככלל, יש לקבוע כי על תובענה מינהלית או תשלום פיצוי יש להחיל את דוקטרינת השיהוי (ויתור או זניחה) ואת כללי המניעות. מקום שמציע במכרז היה יכול לפנות לבית-המשפט בתביעת סעד להכריז עליו כזוכה במכרז ולגרום לשינוי ההחלטה של הרשות (אכיפה) עליו לעשות כן. מציע הנמנע - מסיבות התלויות בו - מלתבוע אכיפת המכרז ומשהה את תביעתו לפיצוי באופן שאינו מאפשר לבטל את ההחלטה על זכיית מציע אחר במכרז, אינו יכול לתבוע פיצוי כספי על כך שנמנע ממנו לזכות במכרז". (בפִסקה 24 לפסק-הדין, וכן ראו והשוו: פסק-דינו של כב' השופט (כתוארו אז) י' עדיאל בת"א (י-ם) 861/94 מ. ע. סיורי נ' עיריית ירושלים (29.11.25)). 19. על הטעמים העומדים ביסוד העיקרון האמור, לפיו אין להעניק חופש בחירה לתובע להגיש תובענה מינהלית לפיצויי קיום, בטרם מיצה הליך של עתירה אכיפתית, עמד בהרחבה המלומד ע' דקל בספרו מכרזים (לעיל, עמ' 336-334). הוא מנה מספר רציונאלים העומדים ביסוד העקרון האמור: האחד - אינטרס הציבור לתיקון תוצאת המכרז באמצעות עתירה אכיפתית, ככל שהרשות המינהלית פעלה שלא כדין, וזאת כדי שלא להנציח פעולה בלתי חוקית; השני - החשש מבזבוז כספי ציבור, ככל שהרשות המינהלית תצטרך לשלם עבור השירות יותר מפעם אחת, או ככל שהותרתה של ההתקשרות הפגומה עם בעל ההצעה הפחות טובה תסב נזק לקופה הציבורית; השלישי - התמריץ שעלול להיות למציעים להמתין ולא לתבוע אכיפה אלא רק לאחר שההסכם נושא המכרז כבר לא יהיה ניתן לביטול, דבר שיביא לפגיעה באינטרס הציבורי; והרביעי - ציפייתם הסבירה של מתמודדים במכרז, כי ככל שהצעתם תהיה הטובה ביותר, הם יזכו במכרז ויבצעו את העבודה או השירות נושא המכרז - ציפייה שכפועל יוצא ממנה יש לצפות ממציע שקופח במכרז, כי ככל שהדבר תלוי בו, הוא ידרוש את אכיפת החוזה ולא יסתפק בדרישה לפיצויים. 20. סוגיית החלת הסייג לתביעת פיצויי קיום בגין אי-זכייה במכרז, מקום שבו לא הוגשה, או לא הוגשה במועד, עתירה למימוש הזכייה, נדונה בבית-המשפט העליון בפסק-הדין בעע"ם 9423/05 בעניין קטימורה (לעיל). כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס העלה בפסק-דינו את הקשיים והתהיות המתעוררים בפסיקת פיצויי קיום ל"זוכה וירטואלי" שלא הוענקה לו הזכייה על-ידי מוציא המכרז, אשר נמנע מלהקדים ולהגיש עתירה לאכיפת הזכייה. קשיים ותהיות אלו עולים הן מההיבט של דיני החוזים - בשל העובדה שהזוכה הוירטואלי לא הוכר כזוכה במכרז; והן מההיבט של המשפט המינהלי - עת מתעוררת השאלה האם יש קשר רציונאלי בין הרצון לתמרץ את הרשות המינהלית לפעול להשגת המטרות של המכרז (השגת המחיר הנמוך ביותר עבור השירות המוזמן ומתן הזדמנות שווה למשתתפים במכרז), לבין הענקת פיצויי קיום דווקא. בהקשר זה הוסיף וציין, כי הרוב המכריע של פסקי-הדין האמריקאים בסוגיה זו שללו מתן פיצויי קיום והסתפקות בפסיקת פיצויי הסתמכות, והדגיש את הקשיים העולים מכך שהרשות הציבורית תחויב בתשלום כפול, ואף למעלה מכך - הן בתשלום התמורה לזוכה במכרז, והן בחיוב לשלם לכל מי שיוכר כזוכה וירטואלי. כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס, נמנע מלהכריע, באותו הליך, בסוגיות האמורות, שלא נדרשו לצורך פסק-הדין, אך הוסיף והעיר, כי "ההרהורים שהעלנו יפים הם לא רק לעניין השאלות שהצגנו זה עתה, אלא אף לגבי עצם הצידוק לפסיקתם של פיצויי קיום תחת ההסתפקות בפיצויי הסתמכות" (בפִסקה 6 לפסק-הדין). כב' השופטת ארבל הסכימה לאמור בפסק-הדין האמור. כב' הנשיאה ביניש הצטרפה להערותיו של כב' השופט (כתוארו דאז) גרוניס, בדבר הקשיים המתעוררים בפסיקת פיצויי קיום - מקום שהתובע הטוען כי היה עליו לזכות במכרז לא ניסה לאכוף את זכייתו וויתר על עתירה מינהלית למימוש הזכייה הנטענת - בהדגישה אף היא, כי הסוגיה אינה טעונה הכרעה באותו הליך. עם-זאת ציינה, כי לשיטתה "ככלל, נראה שאין לקבל את הדילוג על-פני שלב המימוש, היינו עתירה לאכיפת הזכייה במכרז, לשלב התובענה המינהלית לשם קבלת פיצויי קיום"; והוסיפה והעירה כי "מבלי לקבוע מסמרות, דומה שבדרך-כלל יהיו אלו פיצויי הסתמכות בלבד שייפסקו, אף כי ייתכן שבמצבים חריגים מסוימים יהיה מקום אף לפסוק פיצויי קיום...", וכי "השאלה אם אכן כך ייקבע, היא בוודאי תלויה בנסיבות ואינה פשוטה" (עמ' 7 לפסק-הדין). 21. הסוגיה הנדונה אף זכתה להתייחסות נוספת בפסיקת בית-המשפט העליון, באמרות אגב. בעע"ם 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל לישראל (12.4.09), הביעה כב' השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור עמדתה, באמרת אגב, לפיה, הכלל יהיה כי תובענה לפיצויי קיום מחייבת הגשת עתירה לאכיפת הזכייה. היא הביאה בעניין זה את דבריה לעיל של כב' הנשיאה ביניש, והוסיפה: "לכאורה, רואה אני טעם בגישה זו, ובלבד שלא תופעל ככלל נוקשה" (בפִסקה 18 לפסק-הדין). לסוגיה אף התייחס כב' השופט רובינשטיין, באמרת אגב, בע"א 8835/07 רם-שן שירותים והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים (8.12.10). הוא ציין, כי סוגית החובה למצות את ההליך המינהלי בדרך של הגשת עתירה נגד ועדת המכרזים טרם פנייה להליך של תובענה לקבלת פיצויי קיום, הושארה בפסק-הדין בעניין קטימורה "בצריך עיון" על-ידי השופט (כתוארו דאז) גרוניס בהסכמת כב' השופטת ארבל, בעוד שכב' הנשיאה ביניש קבעה כי אין "לקבל את הדילוג על-פני שלב המימוש"; והעיר, אגב אורחא, וכדבריו מבלי לטעת מסמרות לגבי ההליך המתאים, כי "הסדר הטוב מצביע לכיוון של דבר דבור על אופניו, ושלב מימוש תחילה" (פִסקה ט"ו לפסק-הדין). לאחר מתן פסק-הדין בעניין קטימורה, נפסק לא אחת בבתי-המשפט לעניינים מינהליים, כי ככלל, פרט למקרים חריגים - כמו למשל כאשר אכיפה אינה אפשרית מטעמים שאינם תלויים במציע או בהתנהגותו, או כאשר התנהלות הרשות היא זו שגרמה לכך שנמנע מהמציע לעתור למימוש זכייתו במכרז - לא תוכר תביעה לפיצויי קיום בעילה שמקורה במכרז, אם לא מוצו תחילה הליכים לאכיפת הזכייה (ת"מ (י-ם) 12/01 בעניין עתיר בע"מ נ' מדינת ישראל (לעיל); ת"מ (ת"א) 106/07 כח עוצמה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד ראש הממשלה (27.8.08); ת"מ (ת"א) 105/02 אדוס נ.ו. נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (27.8.08); ת"מ (ת"א) 124/07 חניוני הצלחה נ' מדינת ישראל משרד הביטחון (18.11.08); בש"א (נצ') 320/09 בת"מ (נצ') 102/09 מועצה אזורית גלבוע נ' ויקטור גרייב בע"מ (25.11.09); ות"מ (ת"א) תום אבטחה בע"מ נ' מועצה מקומית פרדסיה (21.8.11)). 22. ניתן לסכם ולומר, כי תורת הפיצויים המינהליים, המצויה בשלב של מיצוי וגיבוש במשפט הישראלי, לא תכיר ככלל, פרט למקרים חריגים, באפשרות לפסיקת פיצויי קיום בעילה שמקורה במכרז, אם לא מוצו, או לא מוצו במועד, הליכים בעתירה אכיפתית, כאשר לתובע עמדה אפשרות לעשות כן. גישה זו, המקנה עדיפות לאינטרס הציבורי של יעילות וחיסכון בכספי ציבור, נובעת משילוב של עקרונות המשפט הפרטי, של חובת תום-הלב וחובת הקטנת הנזק, עם כללי המשפט המינהלי, כמו אי-מיצוי הליכים, שיהוי וחוסר ניקיון כפיים (ת"מ (י-ם) 12/01 בעניין עתיר בע"מ, לעיל, בפסקה 26). מן הכלל אל הפרט 23. סבורני, כי יש לדחות את התובענה לפיצויי קיום, הואיל וזו הוגשה מבלי שהתובעת מיצתה הליכים למימוש זכייתה במכרז - הן בפנייה למינהל עצמו, והן בהגשת עתירה מינהלית ככל שפנייתה לא הייתה נענית. המסקנה המתבקשת, בדבר דחיית התביעה מחמת אי-מיצוי הליכי אכיפה, הִנה מסקנה משפטית הנובעת גם מהעובדות הנטענות לשיטתה של התובעת עצמה. במכתב שנשלח על-ידי המינהל לתובעת ביום 23.3.05 נפלה טעות, בכך שצורפה לו המחאה בנקאית בגין המתחם שזכה במכרז, זאת לאחר שהודע לתובעת קודם לכן, כי זכתה במכרז במתחם זה. ואולם, התנהלות המינהל בתקלה האמורה לא מנעה מהתובעת את האפשרות להגיש עתירה מינהלית לשם אכיפת זכייתה במכרז. בהקשר זה יודגש, כי מנהל התובעת העיד שהבין מהמכתב מיום 23.3.05 כי זכייתה של התובעת במכרז בוטלה. במצב דברים זה עמדו לפני התובעת, באותו שלב, שתי דרכי פעולה אפשריות: האחת - שלא להשלים עם ביטול הזכייה, דהיינו - לפנות למינהל בבקשה לקבל את מסמכי המכרז, לבקש ממנו להכיר בתובעת כזוכה במכרז ככל שעל-פי מסמכי המכרז היא הייתה אמורה לזכות בו, ולהגיש עתירה מינהלית נגד ההחלטה בדבר ביטול הזכייה אם פנייתה הייתה נדחית על-ידי המינהל; והשנייה - להשלים עם ההפסד במכרז ולא לעשות דבר. התובעת בחרה באפשרות השנייה. מאז שקיבלה ביום 25.3.05 את המכתב מיום 23.3.05, עמד לפניה פרק זמן של כשבועיים לתשלום הוצאות הפיתוח, עד ליום 8.4.05 (תום שלושים הימים ממועד ההודעה על הזכייה). העובדה שבפרק זמן זה בחרה התובעת שלא לשלם את הוצאות הפיתוח, שלא לפנות למינהל בבקשה לברר מדוע נפסלה הצעתה לאחר שקודם לכן הודע לה על הזכייה, ואף שלא להגיש עתירה מינהלית - מלמדת כי התובעת סברה שלא זכתה במכרז ובחרה להשלים עם כך. הדבר גם עולה מעדותו של מנהלה, מר וייספיש, לפיה השלים עם כך שהתובעת לא זכתה במכרז, וִיתר מבחינתו על המכרז הנדון והמתין למכרזים נוספים. הימנעותה של התובעת מלפנות מיידית למינהל בבקשה לממש את הזכייה, ומלהגיש ללא דיחוי עתירה מינהלית אכיפתית בפרק זמן זה, בשלב שבו עדיין לא נדרשה כל ארכה למימוש הזכייה במכרז, סותמת את הגולל על טענתה, לפיה נמנעה מלהגיש עתירה מינהלית הואיל והייתה מודעת לגישת המינהל ולגישת הפסיקה בדבר אי-מתן ארכות לביצוע תשלומים בגדרם של מכרזי המינהל. לא מתקיימים בעניינה של התובעת החריגים שנקבעו לכלל בדבר החובה להקדים עתירה אכיפתית לתובענה לפיצויי קיום. חריגים אלו חלים, למשל, כאשר מדובר בהתנהלות שערורייתית של הרשות, כמו העלמת מידע מכוונת. ואולם, הדבר לא חל בענייננו, הואיל והטעות שבמשלוח המכתב מיום 23.3.05 בצירוף הפיקדון שהומצא עבור מתחם 2 (אשר גרמו לתובעת לסבור, לטענתה, כי זכייתה בוטלה) - נעשתה בתום לב, ועם גילוי הטעות לאחר פרק זמן של כשבועיים, נשלח לתובעת מכתב ההבהרה מיום 7.4.05. אין גם מקום להחיל בעניינה של התובעת את החריג לכלל בעניין החובה להקדים עתירה אכיפתית, בסיטואציות שבהן אכיפה אינה אפשרית מטעמים שאינם תלויים במציע או בהתנהגותו, זאת כאמור, הואיל והיה על התובעת לפנות למינהל לברר מדוע נפסלה הצעתה, וככל שלא תתקבל פנייתה - להגיש עתירה אכיפתית עד ליום 8.4.05 (המועד האחרון לביצוע תשלום הוצאות הפיתוח), עוד בטרם קיבלה ביום 10.4.05 את המכתב מיום 7.4.05. בהקשר זה יוער, כי בדיני המכרזים קיימת חשיבות להגשת עתירה לבית-המשפט באופן מיידי וללא דיחוי, ואף לפני המועד הסטטוטורי הקבוע לכך (קרי - 45 יום), זאת לאור הדחיפות הנוגעת להליכי המכרז ולהכרעה בעניין ההצעה הזוכה (ראו: עת"מ (י-ם) 388/07 חברת תמם יוסף עבודות צמרת בע"מ נ' ועדת המכרזים של המועצה האזורית מטה יהודה (17.5.07); ועת"מ (י-ם) 48700-02-11 פנינת י.ב.א בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (19.6.12) בפִסקה 25 לפסק-הדין). מעבר לכך, גם לאחר קבלת המכתב האחרון מהמינהל בדבר טעותו, היה על התובעת למצות הליכים בדרך של פנייה לקבלת ארכה לתשלום הוצאות הפיתוח, והגשת עתירה מינהלית ככל שהבקשה הייתה נדחית. היה מצופה מהתובעת להגיש עתירה אכיפתית לשם קבלת ארכה לתשלום הוצאות הפיתוח, כאשר לטענתה נודע לה על הזכייה באיחור, וסיבת האיחור הייתה נעוצה בטעות של עורך המכרז. בנסיבות אלו לא ניתן לשלול, כי בית-המשפט היה נעתר לעתירה, כפי שנהג במקרה דומה, שבו ניתנה ארכה לביצוע תשלום במכרז בשל טעמים הנוגעים לתקלות במכרז שמקורן בהתנהלות המינהל (עע"ם 7256/08 דוד שריקי נ' מינהל מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים (30.6.09)). ודוק: הגשת עתירה אכיפתית, כתנאי מוקדם להגשת תובענה לפיצויי קיום בגין עילה שמקורה במכרז, נדרשת ללא קשר לבחינת סיכויי העתירה, ומקורה של הדרישה הוא במכלול הטעמים שבוארו בסקירת הרקע המשפטי לעיל. הימנעות התובעת מהגשת עתירה אכיפתית, הן לפני קבלת מכתב ההבהרה מהמינהל והן לאחר מכן - מלמדת על כך שהתובעת לא חפצה, מטעמיה, בזכייה במכרז (ייתכן בשל הסכום שהציעה, שהיה גבוה בכשלושה מיליון ₪ מהצעתה של המתמודדת הנוספת), והעדיפה לעתור אך בתביעה לקבלת פיצויי קיום. אין ממש בטענת התובעת, כי פסק-הדין בת"א 9439/05 מקים השתק פלוגתא, בקביעתו של בית-המשפט לפיה לא היה סיכוי לעתירה שהייתה מגישה התובעת לקבלת ארכה לביצוע התשלומים. ראשית, אין מקום להחיל השתק פלוגתא בעניין הערכת "סיכויי עתירה" שלא הוגשה; שנית, בנסיבות דומות, של תקלות שנגרמו על-ידי עורך המכרז עצמו, נוטה הפסיקה לאפשר מתן ארכות לתשלום (עע"ם 7256/08 בעניין שריקי, לעיל); ושלישית, בית-משפט השלום ציין בפסק-דינו, מבלי להכריע בדבר, כי לא מן הנמנע שהשאלה, האם ניתן לבקש ארכה אם לאו, היא רלבנטית למצב שבו מי שזכה במכרז מעוניין בארכה כזו, ושעצם העובדה שניתן לקבל ארכה אינה יכולה לחייב מציע לדרוש ארכה כזו (פִסקה 52 סיפא לפסק-הדין); וכאמור, בתובענה דנן לפיצויי קיום, נדרש תנאי מוקדם של מיצוי הליכים על-ידי התובע בתובענה מינהלית אכיפתית. התוצאה 24. אשר על כל האמור לעיל, ולנוכח העובדה שהתובעת לא מיצתה הליכים במועד, באמצעות עתירה מינהלית אכיפתית, נגד החלטה בדבר תוצאות המכרז, כאשר היה באפשרותה לעשות-כן - דין התובענה לפסיקת פיצויי קיום בעילה שמקורה במכרז הנדון, להידחות. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובין-השאר, מחד-גיסא - בסכום התובענה העומד על 4,924,800 ₪ (נכון למועד הגשתה), ומאידך גיסא - בתקלות של המינהל בהתנהלותו במכרז, הגם שהיו בתום-לב, תשלם התובעת לנתבע הוצאות בסכום כולל של 180,000 ₪.פיצויי קיוםמכרזפיצויים