קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קדיחת חור בגולגולת: .1המערער נפגע בתאונת עבודה, ביום 27/9/94, עת נחבל בראשו, חבלה שבעקבותיה נזקק גם לניקוז הדימום, מחור שנקדח לשם כך בגולגולת. .2ביום 7/2/95, קבעו שני פוסקים רפואיים (אורתופד ונוירולוג), כי החל מיום 2/1/95, נכותו היציבה של המערער בגין התאונה היא בשיעור %.0 המערער ערר על החלטה זו וזומן לבדיקת ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה",) אשר דנה בעניינו ביום 18/6/95והחליטה כי לשם סיום הדיון בעניינו של המערער, היא מבקשת לקבל צלום .c.tשל המוח. כן החליטה הועדה כי בישיבתה הבאה היא תתייחס לחוות דעתה של ד"ר טורצקיטה, שהוגשה לועדה מטעם המערער. הועדה שבה והתכנסה ביום 16/8/95, החליטה לקבוע למערער נכות בשיעור % 9.75בגין חסר בעצמות הגולגולת, בשני מקומות, כשלכל אחד מהם הוקנתה דרגת נכות בשיעור % 5על פי פריט 36(2)(א) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה). על החלטה זו של הועדה הוגש הערעור שבפני. .3תמצית טענות ב"כ המערער: א. הועדה טעתה בכך שלא העבירה את הנושא של תקנה 15לתקנות לבדיקת "ועדת רשות". ב. הועדה טעתה בכך שלא דנה בכל הקביעות של "ד"ר טור" (הכוונה כנראה לד"ר טורצקיטה) אלא רק בחלקן. .4תמצית טענות ב"כ המשיב: א. הועדה הסבירה כי ממצאיה שונים מממצאיה של ד"ר טורצקיטה אך הסכימה עמה לגבי הנכות בגין חסר בעצמות הגולגולת. ב. הועדה שקלה אם להפעיל את תקנה 15לתקנות והחליטה שאין מקום לעשות כן, מאחר שלדעתה המערער מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת. ג. על פי תקנה 15(ב) לתקנות, אמורה הועדה להתחשב במקצועו של המערער רק במקרה שלדעתה אינו מסוגל לחזור לעבודתו, לכן הועדה לא היתה חייבת להתייחס למקצועו באופן ספציפי. ד. המערער היה מפעיל מלגזה ואין חשיבות למינו. המערער הוא יליד שנת 1964ולכן האלמנט של גילו כלל אינו רלוונטי ואם יש צורך להתחשב בו זה יפעל לרעתו של המערער. ה. הרכב הועדה מתאים לתלונות המערער. ו. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. התייחסות לחוות דעתה של ד"ר טורצקיטה: .5לא מצאתי כל פגם באופן בו התייחסה הועדה לחוות דעתה של ד"ר טורצקיטה. .6הועדה הסכימה עם ד"ר טורצקיטה בענין קביעת הנכות על פי פריט 36(2)(א) למבחנים, בגין שני החוסרים בעצמות הגולגולת. ד"ר טורצקיטה מצאה כי למערער יש סינדרום פוסטראומתי עם סימנים אובייקטיוויים וסובייקטיוויים המגבילים אותו ולפיכך סברה כי יש להעניק לו נכות בשיעור % 10בגין פריט 34(ב) למבחנים. ד"ר טורצקיטה הסבירה זאת בקיומם של אפקט דיכאוני, עייפות, רגזנות, הפרעות בשינה, איטיות במחשבתו - כל אלה מהצד הסובייקטיווי ואילו מהבחינה האובייקטיווית - טונוס מוגבר בגפיים, יתר ערות החזרים משמאל, איטיות בתגובותיו ואטרופיה באזורים הפרונטליים (של המוח), שנצפו לדעתה ב-. C.tמיום .20/9/04 לעומתה, הועדה מצאה טונוס שווה ב- 4הגפיים, החזרים ערים ושווים בשני הצדדים, ובדיקת ה-. C.tהמעודכנת שנערכה על פי בקשת הועדה, נמצאה - לדעת הועדה - כתקינה, כמפורט בסעיף 26לפרוטוקול מיום .16/8/95בעניינים הסובייקטיוויים, הועדה ציינה כי לא מצאה סימני דיכאון, ולא עדות לאיטיות במחשבותיו. .7השוני המובהק בממצאים הנוירולוגיים וההתנהגותיים, בין אלה של הועדה לבין אלה של ד"ר טורצקיטה, מספק בהחלט לשם הבהרה מדוע לא קיבלה הועדה את חוות דעתה של ד"ר טורצקיטה באשר ליישומו של פריט 34(ב) למבחנים; הן המערער והן בית הדין יכולים להסתפק באמור בפרוטוקול הועדה כדי להבין מדוע שונה מסקנת הועדה ממסקנתה של ד"ר טורצקיטה בענין ההפרעות הפסיכונוירוטיות. תקנה 15: .8בסעיף 11לפרוטוקול שערכו הפוסקים הרפואיים צויין כי מקצועו של המערער הוא "מלגזן" ואילו בסעיף 21לאותו פרטוקול נרשם שהמערער חזר לעבודה ביום 95/2/1וליד זה נרשם "עבודה משרדית". בהמשך הסעיף, על יד המלים: "חזרת לעבודתו הקודמת" צוייני שני סימוני "X"; האחד ליד האפשרות "כן" והשני ליד האפשרות "לא". בשני הפרוטוקולים שערכה הועדה (לעררים) נרשם כי המערער הוא מלגזן וצויין (בסעיף 20) כי הוא טרם חזר לעבודה כלשהי. בחוות דעתה של ד"ר טורצקיטה נאמר כי לאחר התאונה עבר המערער לעבוד בעבודה משרדית. הועדה עצמה לא התייחסה לא לענין מקצועו של המערער ולא לענין עבודתו בפועל, אלא רק הביעה את דעתה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת ולבצעה. .9תקנה 15(א) לתקנות מתייחסת ל- 3עניינים העשויים להשפיע על סטיה מדרגת הנכות שבמבחנים: גיל, מין ומקצוע. .10בפרוטוקול הועדה לא היתה כל התייחסות לגילו של המערער ולמינו, ולשאלת השפעתם על סטיה אפשרית מדרגת הנכות שבמבחנים. הוראת תקנה 15נועדה, בין השאר, לאזן בין הקביעה הסטנדרטית של דרגות הנכות שבמבחנים לבין השפעתן השונה של הנכויות על נפגעים בגילים שונים וממין שונה. לטענת ב"כ המשיב, כמובא בסעיף 4ד' לעיל, אין חשיבות למינו של המערער ואילו גילו אינו רלוונטי ואולי הוא אף עלול להשפיע לרעת המערער. ב"כ המשיב סברה כי העדר המשמעות של מינו של המערער קשורה למקצועו, מלגזן. אני סבור כי יש להפריד בין השניים; מקצועו של הנפגע הוא יסוד נפרד בתקנה 15, והחשיבות של מין הנפגע אינה תלויה במקצועו, כשם שהחשיבות של גילו אינה תלויה במקצועו, ועל הועדה לשקול את ענין הסטיה מדרגת הנכות שבמבחנים לאור כל אחד משלושת הקריטריונים שבתקנה 15(גיל, מין ומקצוע). כמו כן, אינני בטוח כי העובדה שהמערער הוא יליד שנת 1964אמורה לפעול, אם בכלל, דווקא לרעת המערער. מכל מקום, הסמכות להפעיל את השיקולים האמורים אינה נתונה לי ואף אינה נתונה בידי ב"כ המשיב. הועדה היא זו שהיתה חייבת לשקול את השפעת הגיל והמין (כמו המקצוע) על סטייה אפשרית מדרגת הנכות שבמבחנים, ואם נמנעה מלהתייחס בפרוטוקול שערכה לגיל ולמין, הרי שהביאה לכך שיהיה צורך "לנחש" מה היתה שוקלת הועדה אילו אכן היתה שוקלת את ענייני הגיל והמין. בכך - טעתה הועדה, ומוצדק היה להשיב אליה את עניינו של המערער כבר בגין ענין זה, כדי שהועדה תפרט את שיקוליה על מינו של המערער ועל גילו, כדי ששיקולים אלה יוכלו לעמוד לביקורת שיפוטית. .11גם לענין מקצועו של המערער - אין לקבל את טענת ב"כ המשיב, שכאמור לעיל, נסמכת על פרשנותה לתקנה 15(ב), לפיה יש להביא בחשבון את מקצועו של הנפגע רק כאשר לדעת הועדה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו (או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולזמן בלתי מוגבל בהכנסותיו). אין דעתי כדעת ב"כ המשיב. דעתי היא כי יש לקרוא את תקנת משנה (ב) יחד עם תקנות משנה (א) ו-(ג) בתקנה 15לתקנות וליתן נפקות לשוני הניסוחי בין תקנות המשנה השונות. תקנת משנה (א) - נוקטת לשון "רשאית" לגבי האפשרות של הועדה לסטות מדרגת הנכות שבמבחנים בגין הגיל, המין והמקצוע של הנפגע. תקנת משנה (ב) - מורה לועדה מתי להתחשב במקצועו של הנפגע. תקנת משנה (ג) - מורה לועדה מתי שלא להתחשב בגיל, במין ובכושר לעבודה. אמור מעתה: כשרצה מתקין התקנות להורות לועדה באילו מקרים אין היא אמורה להתחשב בגיל, במין ובכושר העבודה, ידע לקבוע זאת במפורש (כמו בתקנת משנה (ג)). לפיכך, אם מחוקק המשנה לא נקט ניסוח דומה בתקנת משנה (ב) לענין מקצועו, אין מקום לומר שהמחוקק החליט למנוע מן הועדה להתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לא חל האמור בתקנת משנה (ב). הפירוש הנכון של תקנה 15(א)-(ג) הוא לדעתי כך: הכלל נקבע בתקנת משנה (א) המתירה לועדה לסטות מן המבחנים. תקנת משנה (ב) מצמצמת את שיקול דעתה של הועדה ומחייבת אותה להתחשב במקצועו של הנפגע, כאשר מתקיימים התנאים האמורים בתקנת משנה זו ואילו תקנת משנה (ג) מונעת מן הועדה להתחשב בחלק מהקריטריונים, אם הובאו כבר בחשבון. אמנם כבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נפסק שאת הביטוי "רשאית" שבתקנה 15(א) יש לפרש כאילו נאמר ש"חייבת" הועדה לשקול את הפעלתה של תקנה 15(דב"ע לא/25- 0כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 326), אלא שבהטלת החובה על הועדה, אין כדי לשנות את פרשנותה של תקנה 15(ב), כמוסבר לעיל. לפיכך, גם אם לדעת הועדה מסוגל היה המערער לשוב לעבודתו, אין בכך כדי למנוע ממנה להתחשב במקצועו לצורך שיקול הדעת על פי תקנה 15, ולמעשה, לאור הפרשנות שניתנה לתקנה 15(א) חייבת היתה הועדה לשקול האם יש למקצועו של המערער משקל לגבי סטיה מהנכות שנקבעה במבחנים. הועדה, כאמור לעיל, לא התייחסה כלל למקצועו של המערער, והסתפקה בהבעת דעתה שהוא מסוגל לשוב לעבודתו הקודמת. .12ב"כ המערער טענה כנגד אי-הפניה אל "ועדת הרשות", היא הרשות אליה מכח תקנה 16א לתקנות. תקנה 16א לתקנות אינה מחייבת פניה אל הרשות מקום בו שיעור הנכות שנקבע אינו מגיע לכדי %.20 לפיכך, אין מקום לחייב את הועדה, שקבעה דרגת נכות של %9.75, לקיים התייעצות עם הרשות לשם שיקול האם להפעיל את תקנה .15 לסיכום: .13לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתשקול את הפעלתה של תקנה .15 לצורך כך, תאפשר הועדה למערער לטעון בפניה (בכתב או בעל פה, בעצמו או באמצעות באת כחו) לענין השפעת גילו, מינו ומקצועו על דרגת נכותו, לרבות טיעונים בדבר סוג העבודה אליה חזר והיקף המשרה בה הוא מועסק לאחר התאונה לעומת סוג עבודתו והיקף משרתו טרם התאונה. הועדה תאפשר למערער להציג לה מסמכים המעידים על סוג עבודתו והיקף משרתו. .14אני מחייב את המשיב לשלם למערער את הוצאות ערעור זה ושכ"ט עו"ד בגינו בסך -. 900ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/11/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/11/96ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שטענה אחת של המערער נדחתה לחלוטין וגם הטענה בענין תקנה 15לא התקבלה כדרך שנטענה. כן הבאתי בחשבון את העובדה שהערעור הוגש תחילה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, למרות שהסמכות המקומית לדון בערעור היא לבית דין זה (בנצרת), ובכך נגרמה ישיבה מיותרת לבאת כח המשיב שהתייצבה לישיבה בחיפה ביום .8/1/96 .15כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.גולגולתתאונת עבודה