קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית דירת עמידר על ידי קרוב משפחה: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטותיה של ועדה בינמשרדית, המורכבת מנציגי חברת "עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל" (להלן - עמידר), משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון, אשר נתקבלו בשנת 2007 ובשנת 2009, ובהן הוחלט שלא לאפשר לאִמה המנוחה של העותרת, אשר התגוררה בדירה ציבורית שבניהול עמידר, לרכוש את הדירה במסגרת מבצעי מכר שפרסם משרד הבינוי והשיכון, וזאת היות שהאם לא עמדה בתנאי רציפות המגורים הנכללים במבצעים אלו, בשל נסיעות לחו"ל לתקופות ממושכות בסמוך למועד הגשת בקשת הרכישה. כן מופנית העתירה נגד החלטתה של ועדת האיכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון מיום 22.6.11, שלא לראות בעותרת כ"דייר ממשיך" לאִמה בדירה נושא העתירה, לאחר פטירתה של האם. יוער, כי על-אף שחלק מההחלטות הנוגעותלעתירה התקבלו על-ידי חברת עמידר, המשיב בעתירה זו הִנו משרד הבינוי והשיכון, זאת בהתאם לנוהל עבודה שפרסם האחרון, ולפיו בתובענות המוגשות לבית-משפט זה נגד חברת עמידר, בין-השאר בגין החלטות בדבר זכויות דייר ממשיך או בנוגע לזכויות רכישה על-פי מבצעי מכר בדיור הציבורי - המדינה תהא המשיבה. מטעם זה, עמידר - שהייתה משיבה נוספת בעתירה - נמחקה מרשימת המשיבים. 2. העותרת טוענת, כי יש להורות על בטלות ההחלטה בדבר שלילת זכאותה של אִמה לרכוש את הדירה, בהיותה בלתי סבירה, וכי יש לאפשר לעותרת, כיורשת של האם, להמשיך בהליכי רכישת הדירה שבהם החלה האחרונה. לחלופין מבקשת העותרת, כי בית-המשפט יורה על ביטול ההחלטה השוללת את מעמדה כ"דייר ממשיך", ויתיר לה לממש את הליך רכישת הדירה מכוח מעמד זה. כן גורסת העותרת, כי יש לפסוק לטובתה פיצוי בגין הנזק שנגרם לה מעצם הסירוב למכירת הדירה ולנוכח עליית ערך הדירה מאז הצעת הרכישה ועד מועד פטירת האם. רקע עובדתי 3. הנכס נושא העתירה מצוי ברחובהרי"ם לוין 129/3 בירושלים (להלן - הדירה או הנכס). אמה של העותרת, הגב' שרה הגנס ז"ל, התגוררה בדירה החל מיום 1.7.1978, מתוקף זכאותה לדיור ציבורי, "כדיירת החוזית" בנכס, וזאת עד מועד פטירתה, ביום 12.5.10. אִמה של העותרת ביקשה לרכוש את הדירה. בקשתה נבחנה, במסגרת מבצע המכר "כאן ביתי 2007" שהציע המשיב, אשר נועד לעודד את דיירי השיכון הציבורי לרכוש את דירותיהם, והציע תנאים נוחים לרכישה; כאשר תוקף המבצע הוגבל ליום 31.12.07 (להלן - מבצע כאן ביתי). "זכאי" לרכישת דירה הוגדר בתנאי המבצע הנ"ל "כהגדרתו בחוק הלוואות לדיור... ובלבד שהתגורר בדירה ציבורית כדין או על פי חוזה העסקה לפחות 3/2 שנים (לפי האזור) עד הגשת הבקשה לרכישה" (ההדגשה הוספה). בסעיף 5 לכללי המבצע האמור הובהר, כי לעניין חישוב תקופת המגורים המנויה בהגדרת "זכאי", שהובאה לעיל, "יובאו בחשבון: ... תקופות רצופות של מגורים בכל הדירות הציבוריות..." (ההדגשה במקור). עוד צוין, בסעיף 2 לכללי מבצע זה, כי מכירת הדירה תבוצע רק אם אין הפרה יסודית של חוזה השכירות; ו"הפרה יסודית" הוגדרה בסעיף 1 כשימוש בדירה שלא למגורים בלבד, צבירת חוב בגין אי-תשלום שכר דירה, או נטישת הדירה על-ידי הזכאי, בכל נקודת זמן במהלך תקופת השכירות. עם זאת, בהקשר האחרון הודגש, כי "לא תחשב כנטישה הפסקת מגורים באופן זמני - עד 6 חודשים, מהסיבות הבאות: ניסיון מגורים בבית אבות; אשפוז בבית חולים; שהייה בבית סוהר, או מעצר; אלימות במשפחה: צו הרחקה, מקלט לנשים מוכות, נשים מוכות בקהילה". 4. הבקשה שהגישה אִמה של העותרת במסגרת מבצע כאן ביתי, נדחתה, בהחלטה מיום 14.3.07 של הוועדה הבינמשרדית לחריגים במבצע המכר, שחבריה, על-פי תנאי המבצע, היו נציגי עמידר, נציגי החשב הכללי במשרד האוצר ונציגי המשיב (להלן - הוועדה הבינמשרדית); זאת, בשל היעדר מגורים רציפים של האם בדירה, נוכח יציאתה לחו"ל לתקופות ממושכות. בהחלטה הוטעם, כי אמה של העותרת לא צברה רצף מגורים של שש שנים, הואיל ונסעה לחו"ל בשלוש הזדמנויות שונות, ללא ידיעת חברת עמידר, בין המועדים 13.1.03-1.9.02, 2.1.06-9.2.05 ו-16.6.06-10.1.06; כי בא-כוחה של אם העותרת הבהיר שמטרת הנסיעות הייתה גיוס כספים לצורך סגירת חוב לעמידר, ונוכח צו פינוי שניתן נגדה; וכי בנסיבות הנ"ל, אין מקום להיעתר לבקשה. עוד יצוין, כי משנודע לעמידר שאֵם העותרת שהתה בחו"ל, בעקבות "דו"ח מעגלי" (דהיינו - דו"ח ביקור תקופתי בדירה) שנערך בחודש מאי 2006, נשלחה לאֵם הודעה על סיום יחסי השכירות מטעם עמידר; זאת, הואיל ונסעה לחו"ל ללא ידיעת האחרונה, בניגוד לחוזה השכירות. עם-זאת, ולאור טענת האֵם כי מטרת נסיעתה לחו"ל הייתה גיוס כספים לצורך כיסוי חובות דמי השכירות, החליטה עמידר שלא לנקוט נגדה הליכי פינוי מהנכס, לפנים משורת הדין. עמידר לא עמדה עוד על טענתה בדבר החשש לנטישת הדירה, ונתנה הזדמנות נוספת לאֵם להמשיך ולהחזיק בדירה, כאמור במכתבה מיום 17.7.06. 5. ביום 25.7.08 פרסם משרד השיכון מבצע מכר נוסף, "דירה משלי", שתוקפו חל בין המועדים 31.12.10-1.9.08 (להלן - מבצעדירה משלי). "זכאי" במבצע זה הוגדר, בשונה ממבצע "כאן ביתי", "כהגדרתו בחוק הלוואות לדיור... ובלבד שהתגורר בדירה ציבורית כדין או על פי חוזה העסקה לפחות 5 עד הגשת הבקשה לרכישה" (ההדגשה הוספה). אף לגבי מבצע זה הובהר, בסעיף 7 לכללי המבצע, כי לעניין חישוב תקופת המגורים המנויה בהגדרת "זכאי", שהובאה לעיל, "יובאו בחשבון: ... תקופות רצופות של מגורים בכל הדירות הציבוריות..." (ההדגשה במקור). לאחר פרסום מבצע "דירה משלי", בִקשה אִמה של העותרת לקיים דיון נוסף בבקשתה לרכישת דירה, לפני הוועדה הבינמשרדית לחריגים במבצע המכר, וטענה, בין-השאר, כי נסעה לחו"ל כדי לטפל באִמה החולה. בהחלטה מיום 25.8.09 החליטה הוועדה שלא לשנות מהחלטתה הקודמת; והודעה על כך נמסרה לבא-כוחה של אם העותרת, במכתב מיום 14.2.10. בחלוף שלושה חודשים, ביום 12.5.10, נפטרה כאמור אִמה של העותרת. 6. לאחר מות האם, נתקבלה ביום 23.8.10 החלטה בוועדת הלגליזציה של עמידר (הליך להסדרת מעמד בדיור הציבורי), שלא לאשר ליגליזציה ל"דייר ממשיך" לעותרת ולבעלה, מהטעם שהשניים "אינם עונים לכללים ואינם משתפים פעולה למרות ניסיונות פנייה אליהם". ההחלטה נתקבלה על-גבי טופס "בקשה להקניית זכויות חוזיות לדייר ממשיך", שבו הופיעו פרטיהם של העותרת ובעלה, וכן צוין, במקום המיועד לכך בטופס, כי ביקורי מעגל שנערכו בדירה מעידים שהעותרת לא התגוררה עם אִמה, הדיירת החוזית בנכס, בשלוש השנים שקדמו למועד פטירתה של האחרונה; וכי אִמה של העותרת לא התגוררה במשך חמש שנים ברציפות בנכס בטרם פטירתה. יודגש כבר עתה, כי העותרת טוענת שלא הגישה את הבקשה האמורה, והפרטים בטופס לא מולאו על-ידה. 7. יוער, כי לכתב-התשובה צירף המשיב דו"חות ביקורי מעגל שנערכו בנכס בשנים הרלבנטיות להחלטה הנ"ל. בדו"ח ביקור מעגל מיום 24.5.06 צוין, כי בנכס מתגוררת אִמה של העותרת יחד עם שלושה בני משפחה (שהעותרת אינה ביניהם), כי "לדברי השכנה נסעו לאמריקה לנסות את מזלם", וכן כי "דווח חשש לנטישה". בדו"ח נוסף מיום 27.9.06 צוין, כי שלושת בני המשפחה המצוינים כדיירים נוספים בדירה (אשר העותרת כאמור אינה ביניהם), "נמצאים באמריקה". בדו"ח ביקור מעגלי מיום 26.12.07 צוין, כי "כרגע הבת + הנכדים בחו"ל כשנה וחצי"; ובדו"חות ביקורי מעגל נוספים מיום 7.12.08 ומיום 22.2.09 צוין, כי אִמה של העותרת "גרה לבד". עוד יודגש, כי לכתב-התשובה צורף אף תצהיר שערכה אִמה של העותרת ביום 5.2.09, לצורך קבלת הנחה בדמי השכירות שאותם שילמה לחברת עמידר, ובו צוין, כי שלושה מילדיה מתגוררים בחו"ל משנת 2005, וכי היא מתגוררת לבדה בדירה נושא העתירה, מאז עזבו ילדיה את הארץ. בנוסף, צירף המשיב לכתב-התשובה נתונים שנלקחו ממרשם האוכלוסין, מהם עולה כי העותרת רשומה כמתגוררת בנכס נושא העתירה החל מיום 16.6.10, קרי - כחודש לאחר מות אִמה. 8. בחלוף כחודשיים ממועד ההחלטה הנ"ל, ביום 27.10.10, פנתה העותרת לחברת עמידר, בבקשה שכותרתה "הכרה כדייר ממשיך בדירה ברחוב מעגלי הרי"ם 129 - חיה ליבי פסייה,ובקשה לרכוש את הנכס" (ההדגשות הוספו). בבקשה צוין, בין-השאר, כי העותרת גרה בדירה מיום לידתה; כי המשיכה להתגורר בדירה גם לאחר נישואיה בשנת 2006, יחד עם אִמה, בעלה וילדיה; וכי אִמה חתמה על התצהיר לפיו היא מתגוררת בדירה לבדה, רק משום שלא הבינה עברית כלל, וסברה שכוונת הכתוב הייתה שהיא מתגוררת בדירה ללא ילדיה שירדו מן הארץ, אשר העותרת אינה ביניהם. למכתב צורפו תצהירים של שתי שכנות המתגוררות בסמוך לדירה, אשר ציינו, בין-היתר, כי הכירו את אִמה של העותרת והן אף מכירות את העותרת היטב, כי האחרונה מתגוררת בנכס מאז לידתה ועד היום, וכי המגורים המשותפים של העותרת עם האם התחייבו ממצבה הנפשי והרפואי של האחרונה. לאור האמור ביקשה העותרת לאפשר לה לרכוש את הדירה בתנאים שלהם הייתה זכאית אִמה. ביום 11.11.10 פנה ב"כ העותרת במכתב נוסף לחברת עמידר ולמשרד השיכון, שכותרתו "שרה הגנס ז"ל ת.ז. ... חיה X ת.ז. ... בקשה לרכישת דירה רחוב מעגלי הרי"מ 129 ירושלים" (ההדגשה אינה במקור). במכתב זה הליןהלה על ההחלטה לדחות את בקשת אִמה של העותרת לרכוש את הדירה, וטען כי משביטלה עמידר את החשש מפני נטישת אִמה של העותרת את הדירה, כאמור, הרי שלא ניתן לזקוף את "החשש מנטישה" לחובתה, באופן שקוטע את רציפות המגורים לצורך רכישת הדירה לפי מבצעי המכר. כמו-כן, מהמכתב הנ"ל עולה, כי ביום 27.7.10 פנתה חברת עמידר לעותרת בדרישה לסילוק יד מהדירה ולתשלום דמי שימוש ראויים; ואף נטען, כי עמידר פתחה מיוזמתה את ההליך להכרה בעותרת כ"דייר ממשיך". לבסוף דרש ב"כ העותרת, כי הדרישה לסילוק יד תבוטל מיידית, וכי יוּתר לעותרת להגיש בקשה לרכישת הדירה מתוקף היותה דיירת ממשיכה. 9. ביום 22.6.11 החליטה ועדת איכלוס עליונה במשרד הבינוי והשיכון (להלן - הוועדה העליונה) לדחות את בקשת העותרת ובעלה להקניית זכויות בדירה כ"דיירים ממשיכים" לאִמה של העותרת, הואיל ולא התגוררו עִמה במשך ארבע שנים ברציפות לפני פטירתה, והיות שהאֵם לא התגוררה בדירה במשך ארבע שנים ברציפות לפני מותה, כאמור בדו"חות ביקורי המעגל. עוד צוין בהחלטה, כי העותרת ובעלה אינם זכאים לדיור ציבורי הן מבחינת הכנסה והן בזיקה לדירה נושא העתירה; וכי הדירה, בת ארבעת החדרים, נחוצה לאכלוס משפחות בנות שבע נפשות או יותר, שממתינות לקבלתה. הודעה על כך נמסרה לעותרים במכתב מיום 30.6.11. עותק ממכתב זה נשלח גם לב"כ העותרים, בצירוף הערה בכתב יד, כדלהלן: "אל עו"ד בוכמן, בהמשך לשיחתנו בעניין הנדון הריני להודיעך כי הבקשה לרכישת הדירה במסגרת המכר לא בסמכות הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון ולכן לא נדונה בוועדה זו. הוועדה שדנה בנושא המכר הִנה הוועדה הבינמשרדית". יוער, כי חברת עמידר הגישה נגד העותרת תביעת פינוי בבית-משפט השלום בירושלים. בגדרה של אותה תובענה הוסכם בין הצדדים, כי לעותרת תינתן אפשרות לתקוף כל החלטה שניתנה על-ידי עמידר או הגורמים השונים, בכל הליך שתמצא לנכון, שבו תועלה גם שאלה הפינוי; והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה (תא"ח 59112-03-11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' רוזנמן (19.7.11)). העתירה דנן מוגשת, אפוא, נגד החלטות הוועדה הבינמשרדית מיום 14.3.07 ומיום 25.8.09, שבהן נדחתה בקשת אִמה של העותרת לרכוש את הדירה נושא העתירה במסגרת מבצע "כאן ביתי", וכן נגד החלטת ועדת האיכלוס העליונה מיום 22.6.10, לדחות את בקשת העותרים לראות בהם "דיירים ממשיכים" לאִמה של העותרת. טענות הצדדים 10. העותרת טוענת, כי ההחלטות שבהן נדחתה בקשתה של אִמה לרכישת הדירה, בלתי סבירות ודינן בטלות. בהקשר זה גורסת היא, כי נסיעותיה של אִמה לחו"ל אינן מהוות נטישה של הדירה והפרת הסכם השכירות, זאת - הן הואיל והאם נסעה למטרה מוגדרת ושבה לגור בדירתה עד יום מותה, מבלי שניתקה את הזיקה אליה; והן היות שממילא יש לבחון את רציפות המגורים של חמש שנים בדירה החל מיום חתימת חוזה ההשכרה, ולא בסמוך למועד הפטירה, בהתאם לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998, הקובע כי "זכאי" הִנו "מי שמתגורר כדין או על פי חוזה, תקופה של חמש שנים רצופות לפחות, בדירה ציבורית, ואין ולא היו בבעלותו, או בבעלות קרובו, מהמועד שבו חתם על חוזה להשכרה ציבורית, דירה או מקרקעין אחרים...". לאור האמור גורסת העותרת, כי יש לאפשר לה לממש את הליך רכישת הדירה שבו החלה האם, כיורשת של האחרונה. כן טוענת העותרת, כי בקשתה לרכישת הדירה - במובחן מהבקשה להכיר בה כ"דייר ממשיך" - מעולם לא נבחנה על-ידי עמידר או המשיב, וממילא לא נתקבלה בה החלטה. לחלופין, טוענת העותרת כי יש לאפשר לה לרכוש את הדירה בהיותה זכאית למעמד של "דייר ממשיך"; ובהקשר זה מלינה היא נגד ההחלטה מיום 22.6.11 שלא לראותבה כ"דייר ממשיך" לאִמה. בכלל זה טוענת היא, כי התגוררה בדירה נושא העתירה מאז שנולדה, כי מעולם לא ניתקה את זיקתה לדירה, וכי בסמוך למות אִמה אף התגוררה שם יחד עם בעלה וילדיהם. בצד זאת מציינת העותרת, כי אמנם שכרה לפרק זמן קצר דירה נוספת עם בעלה, אשר שימשה כמעון, שבה אף לנו השניים במשך תקופה קצרה, אולם "הדירה המרכזית" נותרה תמיד הדירה נושא העתירה; זאת, כפי שעולה אף מתצהיריהן של שתיים מהשכנות המתגוררות בסמוך לדירה. עוד מבהירה העותרת, כי היא רשומה במרשם האוכלוסין כמתגוררת בדירה החל משנת לידתה ועד לשנת 2007; וכי שינוי הכתובת בשנה זו, למען הרשום של הורי בעלה, היה פורמאלי גרידא, ונועד לשמש את בעלה לצורך קבלת דברי דואר. כן גורסת העותרת, בהקשר זה, כי בהליך הלגליזציה להכרה בה כדייר ממשיך נפלו פגמים מהותיים, ובכללם - פתיחת ההליך באופן יזום על-ידי עמידר, מבלי שהעותרת הגישה בקשה לכך או חתמה עליה; דרישת מסמכים מהעותרת בחודש דצמבר 2010, שעה שההחלטה התקבלה כבר בחודש אוגוסט באותה שנה; והיעדר התייחסות לנסיבות האישיות של העותרת, המקימות זכאות לדיור ציבורי, באשר היא ובעלה אשר הִנם הורים לשלושה ילדים, הם חסרי דיור ובעלי הכנסה נמוכה. העותרת אף מלינה, בהקשר זה, נגד דו"חות ביקורי המעגל ואופן עריכתם, וטוענת, כי עורך הדו"חות לא ביקר בתוך הדירה, אלא הסתמך אך על העובדה שהעותרת ומשפחתה לא נכחו בנכס בשעת הביקור; וכי לוּ היה מבוצע ביקור כראוי - היה עורך הדו"ח מבחין בחפצים רבים של בני המשפחה בחדרי הבית, המעידים על מגוריהם במקום. לחלופין, טוענת העותרת, כי בהתאם לפסיקה, יש לראות אותה בנסיבות העניין כ"דייר ממשיך" בדירה חרף היעדר מגורים בפועל, לנוכח הזיקות הפיזיות הקושרות אותה למקום. 11. המשיב טוען, כי דין הטענות לעניין זכאות אִמה של העותרת לרכישת הדירה - להידחות על הסף, הן מחמת שיהוי של למעלה משנתיים בתקיפתן; והן היות שהעתירה אינה מהווה תביעת עיזבון למימוש זכויות של מי שנפטרה. לגופן של טענות אלו גורס המשיב, כי בנסיעותיה הממושכות לחו"ל הפרה אִמה של העותרת את חוזה השכירות עם עמידר הפרה יסודית, היות שנטשה את הדירה שלא לאחת מהמטרות המפורטות בכללי המבצע, ולכן איבדה את זכאותה לרכישת דירה; וכפי שכבר אוזכר בפסיקה - שהות בחו"ל קוטעת את רצף המגורים בכל הנוגע לזכויות בדיור הציבורי. בנסיבות אלו, לעמדת המשיב, לא נפל פגם בהחלטה שלא לראות באִמה של העותרת כזכאית לרכישת דירה לפי מבצע "כאן ביתי" או מבצע "דירה משלי", וממילא אף אִמה של העותרת לא תקפה החלטות אלו בפרק הזמן הקבוע לכך. באשר לטענות בדבר אי-ההכרה בעותרת כדיירת ממשיכה, טוען המשיב, כי העותרת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך כך, כאמור בהגדרות "דייר ממשיך" בחוק הגנת הדייר בדיור בציבורי, התשנ"ח-1998, ובנוהל 8/19 של משרד השיכון בנושא "הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים"; זאת הן הואיל והעותרת לא קיימה רצף מגורים עם אִמה בדירה בטרם פטירתה, והן היות שאִמה של העותרת לא גרה בדירה ברציפות במשך חמש שנים עובר לפטירתה, בשל נסיעותיה הממושכות, כאמור. עוד מוסיף המשיב, כי תצהירי השכנות שצירפה העותרת מלמדים שאִמה של העותרת נסעה לחו"ל, וכן שהעותרת שכרה דירה נוספת בפרק זמן מסוים, ובכך יש כדי לתמוך בהחלטות נושא העתירה; כי דו"חות ביקורי המעגל, הרישום במשרד הפנים וכן התצהיר שמסרה אִמה של העותרת מלמדים שהעותרת לא חיה עם אִמה בדירה ולכן העותרת אינה עומדת בהגדרת "דייר ממשיך"; כי אין מניעה מלהסתמך על דו"חות ביקורי המעגל לצורך קבלת החלטה בעניין דיירות ציבורית; וכי העותרת אף אינה עומדת במבחן "הזיקות הפיזיות" אשר עשויות להקנות זכאות למעמד של "דייר ממשיך", היות שלשם כך יש להוכיח מגורים בפועל בדירה. המשיב מדגיש, כי ראוי לפרש את הוראות החוק בצורה דווקנית ומצמצמת, כך שמתן דיור ציבורי לנזקקים חייב לעמוד בגבולות ברורים, היות שלמדינה כמות מוגבלת של דירות שאותן היא יכולה להקצות לדיור הציבורי; וכבר היום ממתינות 83 משפחות בנות 7 נפשות ויותר, שזכאיות למגורים בדירה מהסוג שבו מתגוררת כיום העותרת.כן גורס המשיב, כי משנתקבלה החלטה לפיה העותרת אינה "דייר ממשיך בדירה" - הרי שממילא היא אינה יכולה לפנות בבקשה לרכישת הדירה. המסגרת הנורמטיבית 12. הסדרי רכישת דירות בדיור הציבורי בידי זכאים לכך, מוצעים על-ידי המדינה במסגרת מבצעי מכר המפורסמים מעת לעת, כגון מבצע "כאן ביתי" ומבצע "דירה משלי", נושאי עתירה זו (ראו: דברי הסבר להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010, ה"ח 541 בעמ' 149). אמנם, בשנת 1998 חוקק חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט - 1998 (להלן - חוק זכויות רכישה), שאליו הפנתה העותרת, אשר מגדיר תנאים לרכישת דירות בדיור הציבורי בהנחות והטבות על-ידי הזכאים; אולם מועד תחולתו של חוק זה נדחה מזמן לזמן במסגרת חוקי ההסדרים במשק המדינה, זאת בשל עלותו התקציבית (ראה לעניין זה: דברי הסבר להצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, ה"ח 135; דברי הסבר להצעת חוק 541, לעיל; עע"מ 7582/06 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' לידיה רבוח (1.12.04); עת"מ (י-ם) 557/06 דוד אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (11.11.07); ועת"מ (י-ם) 38684-05-10 חנה סוויסה נ' משרד הבינוי והשיכון (25.11.10)). נכון להיום, נדחה מועד כניסתו לתוקף של חוק זה - עד לתחילת שנת 2013 (ראה סעיף 21 לחוק זכויות רכישה). משכך, החוק אינו חל בענייננו, והליכי רכישת הדירה מוסדרים בדרך של פרסום מבצעי מכר, כאמור. מבצעי המכר מגדירים מי יהא "זכאי" לרכישת דירה בדיור הציבורי ובאלו תנאים; ובכלל זה קובעים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, חובת רציפות מגורים בדירה כתנאי לזכאות לרכישה. במסגרת מבצע "כאן ביתי" נקבעה בסעיפים 1.7 ו-5 כתנאי לזכאות לרכישת דירה, רציפות מגורים בדירה במשך שנתיים או שלוש שנים (כתלות באזור שבו ממוקמת הדירה), בסמוך למועד הגשת הבקשה; ובמבצע "דירה משלי" נקבעה חובת רציפות מגורים בדירה כאמור במשך חמש שנים עובר להגשת הבקשה (סעיפים 1.7 ו-7). כן נקבע בתנאי מבצעים אלו, כי הפרה יסודית של חוזה השכירות תשלול זכאות לרכישת הדירה; כי נטישת הדירה תחשב כהפרתה יסודית של החוזה; וכי עזיבת הדירה לתקופה בת חצי שנה, מטעמים הקשורים באלימות במשפחה, מעצר, מאסר, אשפוז או ניסיון מגורים בבית אבות - לא תחשב כנטישה. מבצעי המכר הללו אף קובעים את זכותו של "דייר ממשיך" לבוא בנעלי הזכאי ולממש את הליך רכישת הדירה, אם נפטר הזכאי, או עבר למוסד סיעודי; והכל בכפוף לתנאי המבצע. "דייר ממשיך" מוגדר במבצעי המכר הנ"ל כ"בן זוג של דייר שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהיה בחזקתו של הזכאי על פי מינוי של בית משפט מחוזי כאפוטרופוס, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות לפני מועד פטירת הזכאי..." (ההדגשה הוספה). בנוסף, על-פי כללי המבצעים הנ"ל, חלה על הדייר הממשיך חובת רציפות של מגורים בדירה לפני מימוש הרכישה - כפי שחלה לגבי זכאי. כך, לפי מבצע "כאן ביתי" נדרש הדייר הממשיך להתגורר בנכס לפני מימוש הרכישה במשך שנתיים או שלוש שנים (לפי האזור בו מצויה הדירה); ולפי מבצע "דירה משלי", על הדייר הממשיך חלה חובת מגורים של לפחות חמש שנים ברציפות לפני מימוש הרכישה, כפי שמוגדר לגבי זכאי. 13. בצד זאת, מוסדרת זכאותו של קרוב משפחתו של "זכאי" בדיור הציבורי למעמד של "דייר ממשיך", גם ללא תלות במבצעי המכר, אלא לצורך המשך המגורים בדירה. חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק זכויות הדייר), אשר נועד, בין-היתר, להבטיח את מעמדם של דיירים ממשיכים ולהקל עליהם בהליכים שונים מול החברות לדיור ציבורי (ראה: דברי הסבר להצעת חוק הגנת הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, ה"ח 2702), מגדיר בסעיף 1 "דייר ממשיך" כ"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי". יוער, כי "זכאי" מוגדר בסעיף 1 לחוק זה, כ"מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים". כמו-כן, סעיף 3 לחוק קובע את זכותו של הדייר הממשיך לשכירות בדירה הציבורית, במקרה שבו נפטר הזכאי, שהיה בעל הזכויות החוזיות לשכירות בדירה. עד שנת 2009 קבע סעיף 3, כי אם נפטר זכאי או עבר למוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית, אולם ביום 23.7.09 תוקן סעיף 3, ונוסחו היום כדלהלן: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". בהוראות המעבר של התיקון הנ"ל בסעיף 3 לחוק זכויות הדייר, הנכללות במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, צוין, בסעיף 70(א), כי "הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה". בצד זאת, הובהר בסעיף 70(ב) לחוק זה, כי נוסחו החדש של סעיף 3(א) לחוק הגנת הדייר יחול "גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות". ה"כללים" המצוינים בסעיף 3 לעיל, מוגדרים בסעיף 1 לחוק כ"כללי משרד הבינוי והשיכון לעניין זכאות לדיור ציבורי". בעניין זכויותיו של "דייר ממשיך", התווה משיב 1 את הוראה מס' 08/19 בדבר נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים, מיום 1.2.02 (להלן - הנוהל). נוהל זה קובע את מעמדו של "דייר ממשיך", הזכאי להתגורר בשכירות בדיור ציבורי, כדלהלן: "2.10 "דייר ממשיך" - עומד בכל התנאים האלה: 2.10.1. בן זוג של דייר חוזי שנפטר או דייר חוזי שעבר לגור במוסד סיעודי לרבות ידוע בציבור או בנו/בתו או נכדו/נכדתו או הורהו או מי שהדייר החוזי היה "אפוטרופוס" לפי מינוי בית משפט לענייני משפחה... 2.10.2. גר לפחות שלוש שנים ברציפות עם "הדייר החוזי" (הזכאי) בסמוך לפני פטירתו... הרציפות אינה נקטעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות במהותן כגון שירות מילואים, או אשפוז לטיפול רפואי. 2.10.3. "הדייר הממשיך" וקרובו עונים להגדרה "חסרי דירה" כהגדרה המפורטת בנוהל זה, 5 שנים לפני פטירת הדייר החוזי... וגם לאחר מכן. 2.10.4. "הדייר הממשיך" אשר אושרה זכאותו, לא ייחשב "דייר חוזי" לעניין נוהל זה..." "דייר חוזי" מוגדר בנוהל זה כ"(זכאי) דייר החתום על חוזה שכירות בשיכון הציבורי שגר תקופה של לפחות 5 שנים...". דיון והכרעה 14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין העתירה להידחות. אין מקום להיעתר לסעד הראשי שאותו מבקשת העותרת, קרי - להורות על ביטול ההחלטות מיום 14.3.07 ומיום 25.8.09, שבהן נדחתה בקשתה של אִמה לרכוש את הדירה, ולאפשר לעותרת לממש את הליך רכישת הדירה שבו החלה האם, כיורשת. ראש לכל, הטענות המופנות נגד ההחלטות שקיבלה הוועדה הבינמשרדית בעניין זה, לוקות בשיהוי ניכר; שכן, ההחלטה הראשונה בעניין זה התקבלה כארבע שנים לפני הגשת העתירה, וההחלטה השנייה - שנמסרה לעותרת ביום 14.2.10 - ניתנה כשנה וחצי עובר להגשתהעתירה. העותרת אף לא הסבירה את פשר השיהוי, ודי בכך כדי לדחות טענות אלו על הסף. 15. יתרה מזאת, אף לגופו של עניין, דין טענות העותרת בעניין זה להידחות. מבלי להידרש לטענות העותרת נגד סבירות ההחלטות הנ"ל, הרי שממילא, למעט בנסיבות מיוחדות, עסקת רכישת הדירה הציבורית אינה עוברת בירושה ליורשי הזכאי שנפטר; ומכאן שהעותרת אינה יכולה להיכנס בנעלי אִמה כיורשת לשם המשך הליך הרכישה, וממילא - לצורך העלאת טענות נגד הפגמים שנפלו בהליך זה (ראו בעניין זה: פסק-הדין בה"פ (י-ם) 616/01ויטנברג מנהל עיזבון המנוחה נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ (23.10.03), אשר ערעור שהוגש נגדו נדחה, לאור הסכמת הצדדים, בע"א 10736/03 ויטנברג נ' משרד הבינוי והשיכון (3.12.09); פסק-הדין בעת"מ (י-ם) 8553/08שרה בן חמו נ' "פרזות" חב' ממשלתית עירונית (20.11.08); ופסק-הדין בעת"מ (י-ם) 413/06 עיזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (21.1.09), אשר ערעור עליו נדחה בעע"מ 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (25.11.10)). יוער, כי העותרת הפנתה בעתירתה לפסק-הדין שניתן בה"פ 849/01 דיטה שאשא נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (20.10.03), שבו נפסק, כי משפעל הדייר הזכאי לפני פטירתו לרכוש את הדירה הציבורית, ועשה את כל הנדרש לשם כך, הרי שבכך רכש הוא זכות בעלת מאפיינים רכושיים בדירה, ובִתו, אשר הייתה יורשתו היחידה, זכאית להמשיך בהליך מימוש הרכישה. ואולם, בדיון שהתקיים בבית-המשפט העליון בערעור על פסק-דין זה, הוחלט, בהתאם להסכמת הצדדים, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הנ"ל מבוטל, ותחת זאת ניתן תוקף של פסק-דין להסכם שאליו הגיעו הצדדים (ע"א 10425/03 מדינת ישראל נ' דיטה שאשא ואח' (19.12.07)). הטעם לכלל זה, הודגש בפסיקה לא אחת. בכלל זה צוין, כי מאגר הדירות הציבוריות בישראל מצומצם, והמבקשים לזכות בדירה מתוך המאגר נאלצים להמתין תקופות ארוכות, וממילא נדרשים להוכיח את זכאותם. מכאן, שאם הייתה זכותו של "זכאי" בדיור הציבורי ניתנת להעברה לאחר, מבלי שהייתה נבחנת זכאותו של אותו אדם לדיור ציבורי, הרי שכך יכול היה הזכאי להעביר את זכותו לרכוש את הדירה במחיר מוזל ובתנאים נוחים לכל אדם, גם אם האחרון הוא בעל ממון שאינו זכאי לדירה ציבורית. על כך נפסק, "מעבר לעובדה כי תוצאה כזו אינה מוצדקת על פניה, היא תגרום בהכרח לפגיעה קשה במאגר הזכאים לדיור ציבורי. העדפה של אדם שאינו זכאי לדיור ציבורי ושאין לו כל קשר לדירה על פני אלה הזכאים לדיור ציבורי, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות בסיסיים של צדק והגינות ומובן כי אין כל מקום לקבלה" (עת"מ (י-ם) 8553/08, בעניין שרה בן חמו, לעיל; וכן ראו עע"מ 1663/09, בעניין שמחה ביטון, לעיל). את זכאותם ומעמדם של יורשים בהליך רכישת הדירה הסדיר המשיב בתנאי מבצעי המכר, שבגדרם העניק אפשרות ל"דייר ממשיך" להיכנס בנעלי הזכאי ולממש את הליך הרכישה תחתיו. ההסדר הנ"ל מבין בחשבון, מחד גיסא - את האינטרס של היורשים, ומאידך גיסא - את האינטרס הציבורי בדבר חלוקה הוגנת של המשאב הציבורי המצומצם של דירות ציבוריות. על-כן, ככל שמבקשת העותרת לרכוש את הדירה הנ"ל, הרי שדרך המלך לעשות כן, היא לבחון את זכאותה למעמד של "דייר ממשיך" בהתאם לדין ולתנאי מבצע המכר. בצד זאת יוער, כי בפסיקה צוינה מדיניות משרד הבינוי והשיכון בעניין הנדון, ולפיה "אם בחייו של הדייר השתכלל חוזה מחייב בין הצדדים לעניין רכישת הדירה הציבורית, אזי הזכות החוזית שהשתכללה עוברת בירושה ליורשים"; אולם הובהר, כי "כל עוד לא השתכלל בין הצדדים חוזה מחייב לרכישת הדירה, הרי עם מות המנוח עוברת מן העולם הזכות לרכישת הדירה הציבורית" (עת"מ (י-ם) 575/04 אברהם זאדה נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בע"מ (24.9.09)). מבלי להידרש לשאלת תחולתה של מדיניות זו בעתירה דנן, נהיר כי בענייננו לא השתכלל חוזה מחייב בין אִמה של העותרת לבין עמידר לרכישת הדירה, שמכוחו יכולה הייתה העותרת להיכנס בנעלי אִמה ולהשלים את הליך הרכישה; וממילא אין במדיניות זו כדי לסייע לעותרת. 16. ומכאן לבחינת זכאותה של העותרת למעמד של "דייר ממשיך". לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה של ועדת האיכלוס העליונה מיום 22.6.11, לפיה העותרת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך ההכרה בה כ"דייר ממשיך". כאמור, סעיף 1 לחוק זכויות הדייר קובע, כי "דייר ממשיך" הִנו מי שהתגורר עם הזכאי במשך שלוש שנים לפחות בתקופה שבסמוך למועד פטירתו; ולפי הוראות המעבר הנוגעות לתיקון סעיף 3, על-מנת שתוכל העותרת להמשיך ולהתגורר בדירה, עליה אף להוכיח כי התגוררה עם אִמה, בסמוך למועד פטירתה, לפחות ארבע שנים. ואולם, ממכלול הראיות המינהליות עולה, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת האיכלוס העליונה, לפיה העותרת לא עמדה בתנאים אלו, היות שלא התגוררה עם האם בתקופה הנדרשת בסמוך לפטירתה של האחרונה. כך למשל, מדו"חות ביקורי המעגל שנערכו בנכס בין השנים 2009-2006, נתחוור, כי אִמה של העותרת התגוררה בדירה לבדה. העותרת טוענת בהקשר זה, כי הדו"חות נערכו בשעות היום, שבהן בני המשפחה לא היו בבית, וכי בביקורים לא נערכה בדיקה מעמיקה, שכן חפציהם של בני המשפחה היו בדירה והעידו כי העותרת, וכן בעלה וילדיהם, מתגוררים בה יחד עם אִמה של העותרת. ואולם, טענה זו ניגפת בעובדה, שאִמה של העותרת חתמה על מרבית הדו"חות הנ"ל, שבהם צוין במפורש, כאמור, כי היא גרה בדירה לבדה. זאת ועוד, טענתה של העותרת בדבר מגוריה בדירה, ניגפת אף בתצהיר שנחתם על-ידי אִמה של העותרת ביום 5.2.09 עבור חברת עמידר, שממנו עולה כי היא מתגוררת בגפה בדירה. יתרה מזאת, אף העותרת ציינה בכתב-העתירה, כי במשך תקופה מסוימת היא ובעלה שכרו דירה נוספת, ששימשה כ"מעון", ובני הזוג אף לנו בה במשך זמן-מה; זאת כפי שנתחוור אף מתצהירה של אחת השכנות לנכס, אשר צורף על-ידי העותרת כתמיכה בטענותיה. למעלה מזאת, טענות העותרת בהקשר זה אף אינן עולות בקנה אחד עם העובדה, שהעותרת שינתה את מענה הרשום במרשם האוכלוסין בשנת 2007, וראתה לשנותו בחזרה לכתובת הדירה הנ"ל - רק לאחר מות אִמה. העותרת טענה, כי שינוי הכתובת בעת ההיא נעשה לצרכי קבלת דברי דואר בלבד, אולם לא ניתן מפיה כל הסבר מדוע שינתה את הכתובת בחזרה דווקא ביום 16.6.10, קרי - כחודש לאחר מות האם. בנסיבות אלו, לא נפל כל פגם בהחלטה לפיה העותרת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך הכרה בה כ"דייר ממשיך". על-רקע האמור, החלטת הרשות המנהלית ניתנה בסמכות כדין, הונחתה משיקולים ענייניים, הושתתה על מסד נתונים ראוי, ובאה בגדרו של מתחם הסבירות, ומשכך לא קמה עילה להתערבות שיפוטית בה (עע"מ 9018/04 סאלם מונא נ' משרד הפנים (12.9.05); בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754, 766 (2004); בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688 (1991); דנג"ץ 4128/00 מנכ"ל משרד ראש הממשלה נ' הופמן פ"ד נז(3) 289, 324 (2003); עת"מ 557/06 דוד אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (11.11.07); ועת"מ (י-ם) 38684-05-10, בעניין סוויסה, לעיל). 17. לא מצאתי ממש אף בטענה, לפיה בהחלטה האמורה של המשיב לא ניתן משקל לנסיבותיה האישיות של העותרת ולמצבה הסוציו-אקונומי, היות שצוין בהחלטה מפורשות, כי "המבקשיםלפי נתוניהם לא זכאים לדיור ציבורי מבחינת גודל משפחה ומבחינת הכנסה". בדומה, לא מצאתי להיזקק לטיעונים בדבר פגמים שנפלו בהחלטה הנ"ל, ובפרט לטענה לפיה הליך הלגליזציה נפתח מבלי שהעותרת הגישה בקשה מתאימה לכך; ולוּ מן הטעם שהעותרת ממילא פנתה בבקשה להכיר בה כדייר ממשיך, במכתבה מיום 27.10.10, לאחר שהתקבלה ההחלטה ביום 23.8.10, וההחלטה נושא העתירה - ניתנה בעניין זה ממש. לבסוף, אין לקבל אף את טענתה החלופית של העותרת, לפיה יש לראות בה "דייר ממשיך" בשל הזיקות הפיזיות הקושרות אותה לדירה. בעניין זה מסתמכת העותרת על פסק-הדין שניתן בע"א (י-ם) 6184/05 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (19.3.07)), לפיו ניתן לקבוע זכאות לדיור ציבורי לפי מבחן הזיקות הקושרות את הזכאי לנכס; אולם ממילא אחת הזיקות המהותיות לצורך כך, כאמור בפסק-הדין הנ"ל, הִנה מגורים במקום, ומשעה שהעותרת לא עמדה, כאמור, בתנאי זה - הרי שאין בפסק-דין האמור כדי לסייע לה (וראה אף את פסק-הדין שניתן בבית-המשפט העליון, לאחר שניתנה רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט ירושלים - רע"א  3798/07 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (12.5.08)). 18. משנקבע, כי העותרת אינה זכאית למעמד של "דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר, הרי שממילא היא אף אינה עומדת בתנאים לרכישת הדירה לפני מבצעי המכר; ומשכך מתייתר הדיון בשאלת זכאותה לרכישת הדירה. בצד זאת יש להדגיש, כי ממילא העותרת לא פנתה לעמידר בבקשה מתאימה בעניין זה. פנייתה של העותרת מיום 27.10.10 לחברת עמידר, הוגדרה כבקשה ל"הכרה כדייר ממשיך בדירה ברחוב מעגלי הרי"ם 129 - חיה ליבי פסייה,ובקשה לרכוש את הנכס", ועיקר הטעמים שהועלו בה נגעו לזכאותה של העותרת, לטענתה, למעמד של "דייר ממשיך" בלבד; וממילא, לא צוין במכתב זה כי העותרת מבקשת לרכוש את הדירה כ"דייר ממשיך" לפי מבצעי המכר. אף פנייתו של ב"כ העותרת מיום 11.11.10 לעמידר ולמשיב, אשר לכאורה הוגדרה כ"בקשה לרכישת הדירה", לא עסקה כלל בטענות בדבר היותה של העותרת "דייר ממשיך" לצורך רכישת הדירה לפי מבצעי המכר, כי-אם בזכויותיה של העותרת, כיורשת של אִמה, לבוא בנעליה ולממש את הזכות שלכאורה הייתה האם זכאית לה, לרכוש את הדירה - כך על-פי הנטען; וטענה זו אינה יכולה לעמוד, כפי שכבר נקבע לעיל. למעלה מזאת, ב"כ העותרת אף צירף לעתירה המתוקנת את ההודעה שנמסרה לו לגבי דחיית בקשתם של העותרת ובעלה למעמד של "דייר ממשיך בדירה" (שלא לצורך רכישתה) מיום 30.6.11, שעל-גביה הובהר, בכיתוב בכתב יד, "כי הבקשה לרכישת הדירה במסגרת המכר לא בסמכות הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון ולכן לא נדונה בוועדה זו. הוועדה שדנה בנושא המכר הִנה הוועדה הבינמשרדית"; אולם, חרף האמור, ב"כ העותרת לא פנה בבקשה חדשה ומתאימה לעניין מכר הדירה לגורם המוסמך. העותרת טענה בהקשר זה, כאמור, כי לא התקבלה החלטה בבקשתה לעניין המכר, אולם בשעה שלא הוגשה על-ידה בקשה מתאימה לעניין זה, הרי שממילא לא היה מקום לקבל החלטה כאמור. עם-זאת, שעה שנקבע כי העותרת אינה זכאית למעמד של "דייר ממשיך", ממילא אין היא עומדת בתנאים הנדרשים במסגרת מבצעי המכר. התוצאה 19. אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיש