קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קפיצה על צינור - תאונת עבודה: .1 התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1), בגין תאונת עבודה שארעה לו, לטענתו, ביום 5/5/93, עת נפגע עקב קפיצה על צינור. הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובע, מיום 8/3/94וכנגד זאת הגיש התובע את התובענה שבפני. בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע קיומו של ארוע תאונתי ביום 5/5/93וכן הכחיש את הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין מצב גבו. .2 את ההוכחות בתיק שמעתי כ"דן יחיד", על פי ההחלטה מיום 24/10/95לבקשת ב"כ הנתבע. אלה עובדות המקרה .3 התובע, יליד שנת 1957, עבד בחודש מאי 1993בחברת "מקורות". .4 ביום 5/5/93, נכלל התובע בצוות עובדים שהיה עליו לצפות צינור בזפת. הצינור היה מצוי בתעלה שנחפרה סביבו לשם הטיפול בו, בשטח המצוי בעמק בית שאן, ככל הנראה בקרבת קיבוץ ניר דוד. .5 ראש הצוות עליו נמנה התובע היה מר שלמה דפני ובנוסף לתובע היה גם מר בנימין בכר (עד הנתבע) חבר באותו צוות. .6 כשהגיעו התובע ועמיתיו לשטח, סמוך לאחר השעה 07:30, התברר שחסר להם ציוד וראש הצוות החליט לשוב למשרד "מקורות" כדי להביא את החסר. בינתיים, על פי הוראת ראש הצוות, היו התובע ומר בכר אמורים לחמם את הזפת שנועדה לציפוי הצינור. .7 התובע ומר בכר רצו להדליק אש למען חימום הזפת ולצורך כך היה על התובע לקושש עצים למדורה. התובע רצה לעבור לצדה השני של התעלה כדי להביא משם עצים. .8לגירסת התובע - לשם מעבר לצדה השני של התעלה, הוא קפץ על הצינור (שכאמור לעיל, היה בתעלה) ובעת הנחיתה עליו חש כאב בגבו. הנתבע מכחיש גירסה זו. לכאורה, גירסתו של התובע נתמכת הן בדברי עד הנתבע מר בכר והן בגירסתו של מר דפני כפי שנמסרה לחוקר הנתבע (אשר אמנם לא היה נוכח בעת הארוע הנטען אך לדבריו שמע עליו סמוך לאחר מכן). למרות זאת, לאחר ששקלתי את הראיות נראה לי שהתובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו בהוכחת גירסתו, וזאת לאור האמור להלן: א. המשקל המועט שיש לייחס להודעת מר דפני לחוקר הנתבע (ת/1) ולתצהירו של מר דפני (ת/3), באשר מר דפני לא העיד בבית הדין ומכל מקום - הוא לא היה עד לארוע הנטען אלא רק שמע עליו. ב. העובדה שהתובע התייצב בבית חולים ביום 9/5/93(ארבעה ימים לאחר הארוע הנטען) ובתעודת חדר המיון נרשם כי הוא סובל כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין כבר כ- 3שבועות. יתרה מכך, האופן בו העיד התובע כאשר נשאל על כך, עורר ספק רב בדבר מהימנות הגירסה. בחקירתו הנגדית, לא שלל התובע את האפשרות שאכן מסר בחדר המיון שהוא סובל כאבים כבר שלושה שבועות ("אני לא זוכר אם זה מה שסיפרתי לרופא"), ורק בחקירתו החוזרת, כאשר נשאל שאלה מכווינה על ידי בא כחו, מסר התובע כי "לא הבין בדיוק" וטען כי הוא לא אמר לרופא על כאבים במשך שלושה שבועות אלא אולי אמר שלושה ימים. גירסת התובע בחקירתו החוזרת אינה יכולה להתקבל. העובדה שהתובע הבין על מה מדובר כבר בחקירה הנגדית היתה ברורה והיא עולה גם מדברי התובע לחוקר הנתבע בנ/2, אשר הציג לו את אותה השאלה (מבלי לנקוד בתאריכים) ואז הוא השיב עליה כי סביר שהוא הגיע לחדר המיון רק שלושה שבועות לאחר הארוע. ג. העובדה שבביקורו של התובע בקופת החולים הרגילה שלו (במושב תל תאומים), ביום 10/5/93, יום לאחר הביקור בחדר המיון, לא נרשם מפיו מאומה בענין הארוע בעבודה, במיוחד נוכח העובדה שבמסמכים מאוחרים יותר לא נחסך איזכור האירוע הנטען מפי התובע (בעת הניתוח ואף לאחריו). ד. הסתירות בגירסאות השונות שהובאו הן על ידי התובע והן על ידי מר בכר. אני מודע לכך שמר בכר הוא עד שהובא מטעם הנתבע, אך ראוי לזכור כי אין למר בכר כל קשר עם הנתבע, אדרבא, מר בכר היה מצוי עם התובע בקשרי עבודה ורצונו לעזור לתובע ניכר הן בתוכן עדותו והן בעצם העובדה שטרם הגשת התביעה הוא מסר תצהיר בפני באת כחו הקודמת של התובע (ת/2). אני מודע אף לזמן שחלף בין הארוע הנטען לבין מתן ההודעות לחוקר ולבין מתן העדויות בבית הדין, אך למרות זאת, סבורני כי הסתירות בגירסאות הן מהותיות דיין כדי לקבוע שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את גירסתו. סתירות אלה, מתבטאות, בין השאר, באמור להלן: (1) בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/2) אומר התובע כי למרות כאבי הגב הלך להביא את העצים. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית בבית הדין אמר התובע כי בעת הקפיצה הוא היה בדרך להביא את העצים ו"לא הספקתי להביא את הקרשים". מר בכר מסר לחוקר הנתבע (נ/3) כי בעת שהתובע קפץ ונחבל זה היה כבר לאחר ששב עם העצים "היו לו שניים שלושה קרשים ... וכשהוא קפץ הוא זרק אותם". (2) לגירסת התובע בעדותו, היה במקום צינור אחד בקוטר 40ס"מ עליו קפץ התובע. לעומת זאת, מר בכר מסר לחוקר הנתבע (נ/3) כי התובע רצה להביא עץ מהצד השני של הנחל ועבר מעל גבי הצינור שחוצה את הנחל ובחזרה "כאשר קפץ מהצינור שהיה גבוה הוא נחת על צינור נוסף שהיה נמוך יותר". בחקירתו הראשית אישר מר בכר כי הוא אכן אמר זאת לחוקר וכי בשטח היו שני צינורות. רק בחקירתו הנגדית, כאשר התברר לו שהתובע מסר גירסה אחרת, נתן מר בכר הסבר לפיו אכן היו שני צינורות בשטח אבל במקום שהתובע קפץ, היה רק צינור אחד. הסבר זה, כמובן, אינו מתיישב עם תיאור הארוע כפי שמסר מר בכר לחוקר הנתבע. דווקא התובע, בסעיף 3לתצהירו מוסר כי הוא קפץ "מעל לצינורות מים" (ההדגשה - לא במקור). (3) בחקירתו הנגדית מסר התובע כי פנייתו לחדר המיון נעשתה לאחר שהופנה לשם על ידי רופא מבית שאן ולא מהמושב שלו. גירסה זו אכן מתיישבת עם העדר רישום על הפנייה זו בתיק הרפואי של התובע מן המושב. (הרישום בתיק לענין זה מתחיל מיום 10/5/93, כלומר יום אחד אחרי הפניה לחדר המיון, בעת שכבר נרשמו לתובע זריקות וולטרן. לעומת זאת, בהודעתו לחוקר (נ/2) מסר התובע כי הלך לחדר המיון לאחר שהיה אצל הרופא שלו ובסעיף 5לתצהירו אף מציין התובע כי טרם הפניה לחדר המיון היה אצל רופא המשפחה שלו, ד"ר שחר. .9לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי אכן אירע בעבודתו של התובע הארוע לו הוא טוען וכי ניתן לקשור את מצב גבו של התובע לארוע מסויים כלשהו שאירע בעבודתו של התובע. .10אשר על כן, אני דוחה את התביעה. .11אין צו להוצאות. .12כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.תאונת עבודה