קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת הבטחת הכנסה לבעלי רכב: .1(א) ביום 1/12/94הגיש התובע לנתבע, תביעה לתשלום קיצבת הבטחת הכנסה. (ב) הנתבע החל לשלם לתובע גימלת הבטחת הכנסה, אך ביום 9/11/95הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו להבטחת הכנסה נדחית, החל מיום 1/6/95, בשל כך שברשותו של התובע רכב מנועי. (ג) תובענה זו באה כנגד מכתבו של הנתבע מיום .9/11/95 .2בכתב התביעה נטען על ידי ב"כ התובע כי המכונית המצויינת במכתב הדחייה (שמספרה 83-926-31, ותיקרא להלן: "המכונית"), אכן היתה בבעלותו עד ליום 1/12/94, מועד בו נמכרה לגב' אימאן גדעאן, וכי מאז לא היה ברשות התובע או בבעלותו כלי רכב כלשהו. .3הנתבע טען בכתב הגנתו כי התובע המשיך להשתמש במכונית גם לאחר העברת הבעלות עליה וכי התובע אף הגיש בקשה לבדיקת צרכים רפואיים כהצדקה לשימוש במכונית, אלא שבקשתו זו נדחתה בהמלצת רופא מטעם הנתבע. .4בעת הדיון המוקדם, ביום 29/2/96, הוברר כי הנתבע מסתמך על הודעה שלטענת הנתבע נגבתה מהתובע ביום 1/6/95ובה מסר התובע כי הקונה של המכונית היא גיסתו וכי התובע ממשיך להשתמש במכונית גם לאחר מכירת המכונית. ב"כ התובע אישר כי התובע אכן משתמש לעתים במכונית, גם לאחר מכירתה לגיסתו, וזאת לצורך קניות (נסיעה האורכת כשעה) מדי פעם, מאחר שביתו של התובע מצוי במרחק רב מתחנת האוטובוס. בנוסף לכך, מסר ב"כ התובע כי גיסתו של התובע משאירה את המכונית ליד בית התובע, באשר היא נהגת חדשה ואיננה מסוגלת לנהוג בירידה החדה המצויה סמוך לביתה. עוד הסתבר בעת הדיון המוקדם כי התובע הגיש תביעה חדשה להבטחת הכנסה, ביום 9/11/95(שהוא, למרבה הפלא, מועד מכתב הדחיה שכנגדו הוגשה התובענה), וכי ביום 30/1/96, הודיע הנתבע לתובע כי הוחלט לאשר את תביעתו החל מיום 1/10/95(כלומר, למעלה מחודש לפני מועדו של מכתב הדחיה העומד לדיון). .5ב"כ התובע ביקש ליתן פסק דין בלא לשמוע הוכחות בתיק ורק על סמך העובדה שהחל מיום 1/10/95אושרה מחדש תביעתו של התובע, בלא שיש בידי הנתבע הוכחות על כך שהתובע החזיק את המכונית גם לפני חודש אוקטובר .1995 ב"כ הנתבע הסכימה למתן פסק דין בלא שמיעת הוכחות. לטענת ב"כ התובע יש לקבל את התביעה שכן ההוכחות שבידי הנתבע מתייחסות רק לתקופה מיום 1/6/95ועד ליום 30/6/95(מועד גביית ההודעה מאת התובע), לא היתה חקירה נוספת בתיק, לא היתה הוכחה שהתובע ממשיך להשתמש במכונית ולראיה תביעתו החדשה, שהוגשה בחודש נובמבר 1995אושרה כבר מחודש אוקטובר .1995 לטענת ב"כ הנתבע יש לדחות את התביעה מאחר שהתובע לא הוכיח אותה ולא הוכח על ידיו שלא היה שינוי בנסיבות שגרם לאישור תביעתו של התובע מחודש אוקטובר .1995 .6התקופה הרלוונטית לתביעה זו הינה מיום 1/6/95ועד יום .30/9/95 הנתבע החליט לדחות את תביעתו של התובע לתקופה זו, כאמור במכתב הדחיה מיום 9/11/95, בשל שימושו של התובע במכונית, כפי שלדעת הנתבע מוכח מדברי התובע לחוקר הנתבע. מהתנהגותו של הנתבע עולות מספר תמיהות; הודעתו של התובע לחוקר היתה בידי הנתבע מיום 30/6/95וכל אותה עת לא פעל הנתבע במאומה כדי להודיע לתובע את גורל התביעה עד ליום .9/11/95עם זאת, התובע ידע, ככל הנראה, על כוונתו של הנתבע להפסיק את תשלום הגימלה, עוד טרם מכתב הדחיה, באשר הוא הגיש לנתבע בקשה להצדקת השימוש במכונית מטעמים רפואיים, עוד טרם קיבל את מכתב הדחיה. יתרה מכך, בו ביום שהתובע קיבל את מכתב הדחיה - הוא הספיק להגיש את תביעתו החדשה ותביעה זו אושרה כבר החל מיום 10/1/95, כלומר, טרם מועדו של מכתב הדחיה. מומלץ לנתבע לבחון את נוהגו עם התובע ולבדוק האם פקידיו נהגו כראוי בהתייחסותם לעניינו של התובע, לאור התמיהות האמורות לעיל. .7משהחליט הנתבע לדחות את תביעתו של התובע, לתקופה השנויה המחלוקת, בגין סברתו של הנתבע על השימוש שעשה התובע במכונית, מוטל על התובע להוכיח את זכאותו לגימלה בגין אותה תקופה. התובע, למעשה, אינו מכחיש כי השתמש במכונית, אלא שלדעתו, מאחר שהנתבע עצמו החליט לקבל את התביעה החדשה החל מיום 10/1/95, יש ללמוד מכך שגם בתקופה שקדמה למועד זה לא היתה עילה לשלילת זכאותו של התובע. איני סבור שבהעדר שמיעת ראיות ניתן לקבל את התביעה על פי טענה זו של התובע. עצם העובדה שהנתבע החליט לאשר מחדש את תביעתו של התובע במועד מסויים, אינה יכולה ללמד שהתובע היה זכאי להבטחת הכנסה (במיוחד כך הדבר כשאכן, כטענת ב"כ הנתבע, התובע לא הוכיח שלא היה שינוי בנסיבות החל מיום 1/10/95). ייתכן שהחלטת הנתבע על אישור התביעה החדשה נעשתה לפנים משורת הדין, ייתכן שהחלטה זו היתה מוטעית וייתכן כמובן אף שההחלטה היתה מוצדקת וכדין, אך אין בכך בלבד כדי ללמד שהתובע היה זכאי לגימלה בתקופה שמיום 1/6/95עד ליום .30/9/95 .8(א) סעיף 5(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1981(להלן: "החוק"), קובע את שיעור גימלת הבטחת ההכנסה, בהתאם למצב המשפחתי של הזכאי ובהתאם לסיבת זכאותו. (ב) סעיף 5(ב) לחוק קובע כי זכאי לגימלה שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגימלה אלא רק את ההפרש בין הגימלה שהיה זכאי לה לפי סעיף 5(א) לחוק לבין הכנסתו. (ג) סעיף 9(א)(4) לחוק מורה כי במסגרת "הכנסה" יש לכלול גם סכומים הרואים אותם כהכנסה המופקת מנכס אף אם בפועל לא מופקת ממנו הכנסה וסעיף 9(ב)(1) לחוק מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע כללים בדבר הסכומים שיראו אותם כהכנסה המופקת מנכס. "נכס" לענין זה, כולל, על פי סעיף 10(ג) לחוק, גם טובת הנאה. (ד) שר העבודה והרווחה אכן עשה שימוש בסמכות שהוקנתה לו מכח סעיף 9(ב)(1) לחוק והתקין, בין השאר, את תקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, (שייקראו להלן: "התקנות"), שלפיה, אם הנכס הוא רכב מנועי, רואים אותו כאילו מופקת ממנו הכנסה שאינה נמוכה מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לזכאי. .9על סמך כל החיקוקים שצויינו בסעיף 12(א)-(ד) לעיל, נקבעה ההלכה הפסוקה שאדם המשתמש ברכב באופן שאינו אקראי או חד-פעמי, הרי הוא מקבל "טובת הנאה" משימוש זה, ורואים אותו כמי שיש לו הכנסה המגיעה לפחות לסכום גימלת הבטחת הכנסה שהיה יכול להיות זכאי לה, כך שבפועל - אין המוסד לביטוח לאומי חייב לשלם לו את הגימלה שהיה יכול להיות זכאי לה לולא תקנה 9(ב)(1) לתקנות. .10 מאחר שהתובע לא הוכיח כי בתקופה שמיום 1/6/95ועד יום 31/10/95, לא עשה שימוש במכונית, שהיתה בעבר בבעלותו ואשר לדברי בא כחו הוא המשיך להשתמש בה, מדי פעם, לצרכיו, אף לאחר העברת הבעלות לגיסתו, הרי שהתובע לא הוכיח את זכאותו, ואין אפשרות, כאמור לעיל, ללמוד על זכאות זו, רק מכך שהנתבע החליט לאשר את הגימלה החל מיום .10/1/95 .11 אשר על כן, אני דוחה את התביעה. .12 אין צו להוצאות. .13 כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.הבטחת הכנסהרכב