קצבת נכות כללית רטרואקטיבית לאדם שנפטר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות כללית רטרואקטיבית לאדם שנפטר - ביטוח לאומי: .1א) המערערים הינם שאריה של המנוחה (להלן:ב- המנוחה), אשר נפטרה ביום .11.08.95 המערער מס' 1הינו האלמן של המנוחה (להלן:והמערער), ויתר המערערים הינם ילדיה הקטינים. ב) מטעם המערער הוגשה בקשה לקצבת נכות כללית בגין המנוחה. רופא מוסמך קבע למנוחה % 100נכות לפי פריט 9(1)(א), החל מיום .26.06.95 על קביעה זו הוגש ערעור במקום ערר, אשר לבסוף הועבר לוועדה רפואית לעררים שדחתה את הערר. בעקבות הדחיה הוגש לביה"ד ערעור שנדון בתיק נו/422-01, אשר התקבל בהסכמת הצדדים ובפסק דינו של כב' השופט ארמון מיום 14.10.96, הוחזר עניינה של המנוחה לוועדה לעררים "אשר תוכל לדון בו רק לאחר שתנתן למערערים שהות בת 60יום להמציא לוועדה את כל המסמכים שברצונם, ולהביא את נימוקי הערר". ג) הוועדה דנה בערעור מכח פסה"ד, ביום 30.04.97, וקבעה כי תחילת נכותה של המנוחה הינה מיום .01.06.95על כך הערעור שבפני. .2להלן, בתמצית, עיקר טענות ב"כ המערערים: א) הוועדה לא התייחסה לחוו"ד שהומצאה מטעם המערערים, זו של המומחה ד"ר אהוד גולדהמר, קרדיולוג, לפיה מחלתה של המערערת הינה מחלה רבת שנים. ב) הוועדה התעלמה מממצא רפואי, לפיו נמצא בסיס לב מוגדל אצל המנוחה, מה שמעיד בעליל על מחלת לב מתקדמת ונכות מלאה אצלה לפני המועד שקבעה הוועדה. ג) הועדה לא נמקה מדוע התעלמה ממסמכים רפואיים המעידים על בעיות לב אצל המנוחה, כגון, שיעול, קוצר נשימה, לחץ בחזה ועייפות יתר והועדה לא התיחסה לכל המסמכים שהיו בפניה. ד) קביעת מועד תחילת הנכות נעשתה באופן סתמי ללא הנמקה. ה) הוועדה היתה חייבת לכלול בהרכבה קרדיולוג, ולא די בכך שכללה פנימאי. ו) הוועדה לא רשמה את כל דברי המערער, מבחינת תאור מצבה של המנוחה והסיקה מסקנות שגויות ממה שכן רשמה. ז) היה על הוועדה לקבוע נכות זמנית ו/או חלקית ביחס לתקופה שעובר לתחילת הנכות של % 100כפי שנקבעה על ידיה. ח) למערערים לא ניתנה זכות הטיעון במלוא מובנה של הזכות. .3להלן, בתמצית, עיקר טענות ב"כ המשיב: א) לטענת ב"כ המערער נכותה של המנוחה "החלה זמן רב לפני מועד פטירתה, וכי לכל המאוחר בחודש 2/1995, היא סבלה ממחת לב מתקדמת (מסמך המדבר על צל לב מוגדל)". ב"כ המערער טוען ולא מפרט וגם לא מצביע על איזה פריט משנה מסעיפים 9ו- 10לרשימת הליקויים יש ליישם בגין ממצא רנטגני של צל לב מוגדל בבסיסו. גם ד"ר גולדהמר לא מצביע על פריט יישים. המסקנה המתבקשת מהעדר התייחסות לפריט מתאים היא שממצא רנטגני כאמור כלל לא מעניק נכות. ב) הוועדה כן הסבירה ונימקה מדוע קבעה את תחילת הנכות ליום 01.06.95, וזאת ניתן ללמוד מדברי הוועדה בפרוטוקול לפיהם, המחלה התחילה כחודש לפני אישפוזה. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיב גם לחוו"ד ד"ר גולדהמר, לפיה 7ימים טרם אשפוזה סבלה ממחלת דרכי נשימה עליונים. כמו כן, נאמר בחווה"ד שבסיכום המחלה נרשם "בריאה עד לפני כחודש". ג) אשר להרכב הוועדה - מפנה ב"כ המשיב לכך שעניינו של המערער הוחזר לוועדה מכוח פס"ד לאותו הרכב. ד) אשר לטענה לפיה היה מקום לקבוע נכות זמנית לפני תחילת הנכות של % 100אין כל המלצה כזו בחוו"ד ד"ר גולדהמר, הענין לא עמד לדיון בפני הוועדה וזוהי טענה סתמית. ה) אשר להתייחסות לחוו"ד ד"ר גולדהמר - מחווה"ד האמורה עולה שמדובר במחלה רדומה שאין מעניקים בגינה נכות וגם ד"ר גולדהמר לא הפנה לסעיף נכות כלשהו. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה לפיה, אין נוסחה אחידה לדרך ההנמקה המתייחסת לחוו"ד רפואית שמטעם המבוטח, כפי שהיא תוארה בדב"ע נז/56-01, טימקין נ. המל"ל. .4א) אשר לחוו"ד ד"ר גולדהמר, וההתייחסות אליה - ראשית, יש לומר שהוועדה איזכרה את חוו"ד של המומחה והתייחסה גם לצינטור בו השתתף רופא זה. שנית, בחוות דעתו של המומחה יש מסקנה רפואית שהמנוחה סבלה ממחלת לב מולדת, אשר התפרצה באופן קטלני זמן קצר לפני פטירתה. מסקנתו של המומחה בוססה על עדות משפחתית למחלות קשות של המערכת הקרדיו -וסקולרית, ותלונות משנת 87, מסוג קרדיו-רספירטוריות. מנגד למסקנה זו, הוועדה העדיפה לתת יתר משקל לכך שלא טופלה בקביעות בשום תרופה קורונרית או אחרת וכן עברה מספר הריונות ולידות ללא סיבוכים או עדויות לנזק קרדיאלי פרמננטי. ללמדנו, שמדובר בכך שהוועדה מצאה ממצאים שונים מאלו של המומחה או ליתר דיוק, העדיפה לתת יתר משקל לממצאים אשר המומחה לא ייחס להם משקל ("ממצאים" בענייננו, מאחר ומדובר בחולה שכבר איננה בין החיים, אין פרושו תוצאת בדיקה קלינית שאיננה אפשרית, אלא, נתוח של נתונים עובדתיים שנמסרים ומסמכים רפואיים שמוצגים). ההלכה הינה שדי בכך שוועדה תתבסס על ממצאים שונים מאלו של מומחה על מנת שנראה בכך הנמקה מניחה את הדעת לכך שמסקנותיה היו שונות מאלו של המומחה. ב) אשר לטענות לפיהן לא התייחסה הוועדה לכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, לרבות לא לזה שהעיד על קיומו של צל לב מוגדל מיום 17.02.95- הוועדה חזרה וציינה כי עיינה בדקדקנות בתיקה הרפואי של המנוחה על צרופותיו, וסיכומי מחלה וכל המסמכים האחרים. ההלכה הינה שהוועדה הרפואית אינה צריכה לפרט התייחסותה לכל מסמך רפואי או אחר שבפניה, ומידת ההתייחסות למסמכים הינה בהתאם למידת המשקל שיש לייחס להם. כל התופעות שצויינו ע"י ב"כ המערערים, (שיעול, קוצר נשימה ודפיקות לב במאמץ) לרבות המחלה/ות הרדומה/ות שקננו אצל המנוחה להשקפת המומחה - לא בהכרח מביאים לגבוש התנאים לפריט ליקוי ישים זה או אחר. הוועדה הייתה מודעת לתלונות בדבר קוצר נשימה, לחץ בחזה ועוד - ולמרות זאת, מסקנתה הנחרצת הייתה שהאפשרות הסבירה ביותר הינה שהמנוחה עברה ארוע לבבי בעקבות מחלה ויראלית שלפי סיפור הבעל התפתחה כחודש לפני אשפוזה הראשון. ג) אשר לטענה לפיה הוועדה קבעה באופן סתמי ולא נימקה את מועד תחילת הנכות -אינני מקבלת טענה זו. הוועדה הבהירה שלהשקפתה ולמסקנתה המחלה הויראלית התפתחה כחודש לפני האשפוז הראשון, האשפוז האמור היה ב- 06.07.95, והוועדה קבעה שהנכות בתוקף מ- .01.06.95 צודק גם ב"כ המשיב בהפנותו לכך שבסיכום המחלה מהאשפוז האמור צויין "בריאה עד לפני כחודש". ד) אשר להרכב הוועדה, והטענה שצריך היה להכלל בה קרדיולוג, גם טענה זו דינה להדחות. ראשית, ניתן פס"ד מכוחו הוחזר העניין לוועדה באותו הרכב, בו לא נכלל קרדיולוג. שנית, כבר נפסק מספר רב של פעמים שדי במומחה פנימי לבעיה קרדיולוגית, אם כי נקבע כי הדבר תלוי בנסיבות. בענייננו - אמנם מדובר בבעיה מובהקת לתחום הקרדיולוגי ואמנם הוגשה חוו"ד קרדיולוג, אולם גם חווה"ד האמורה לא הפנתה לכל נכות בפועל עובר לתאריך תחילת הנכות כפי שנקבעה על ידי הוועדה וגם לו היו מתקבלות מסקנותיו הרפואיות של המומחה כלשונן - ספק רב אם ניתן היה ליישם לעניינן פריט ליקוי כלשהו (יוזכר כי המומחה קבע קיומה של מחלה רדומה ולא קיומן של כל מגבלות כתוצאה מכך ובוודאי שלא הפנה לפריט ליקוי כלשהו). יש לזכור שפריט 9לרשימת הליקויים על כל תתי הסעיפים שלו מחייב קיומם של תופעות או מוגבליות שאף אחד מהם לא נמצא או הוגדר אצל המנוחה בשנים שעובר להתקף בחודשים יוני יולי 95בעקבותיו אושפזה. ה) אשר לטענות בדבר אי רישום כל דברי המערער ואי מתן זכות הטיעון - מדובר בטענות כלליות וסתמיות אשר בעיקרן עובדתיות. טענות אלה, גם לא עולות בקנה אחד עם פרוטוקול הוועדה שממנו עולה שנרשמו דברי המערער בעלה של המנוחה, ואם נשווה את תיאוריו בפני הוועדה לאלו שנרשמו ע"י ד"ר גולדהמר, הרי שבוודאי שאין לומר שהוועדה לא נתנה לו את זכות הטעון. ו) אשר לטענה לפיה היה צורך לקבוע נכות חלקית ביחס לתקופה שלפני 01.06.95-גם טענה זו הינה טענה בעלמא, והינה סתמית. לאור כל מה שכבר נאמר לעיל, בעיקר העובדה שהוועדה לא מצאה ממצאים בני ישום ביחס לתקופה שלפני 01.06.95, וגם לאור חוו"ד המומחה ספק אם היו כאלה, הרי שבוודאי שאין לקבל את הטענה. .5סיכומו של דבר, מאחר וכל טענות המערערים נדחו, ומאחר ולא מצאתי כל פגם משפטי בפעולות הוועדה או מסקנותיה - הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. .6במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.קצבת נכותנכות כלליתרטרואקטיביותנכות