קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קרן מפעלית: השופט אילן סופר 1. האם בית הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בתביעה של קרן פנסיה מפעלית של חברי אגד כנגד אגד - אגודה שיתופית לתחבורה? השאלות בהן נדון בהכרעה זו נוגעות לתחומי הליבה של הסמכויות הענייניות ובמרכזן הגדרת העילה של התביעה. הצדדים להליך 2. המערערת (להלן - אגד) הינה אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית. המשיבה (להלן- הקרן) הינה קרן פנסיה מפעלית של חברי אגד, אשר נוסדה ב- 1954, כחברה מוגבלת בערבות. הקרן הינה מוסד ללא כוונות רווח, שהכנסותיה נובעות מתשלומים, המועברים לה מאגד וחבריה, וכל כספיה מיועדים לתשלום קצבאות עמיתי הקרן. מערכת היחסים בין אגד לבין הקרן הוסדרה בתקנון ההתאגדות של הקרן ובהסכם בין הקרן לבין אגד, שצורף לתקנון, והיווה חלק ממנו. מסמכים אלו תוקנו מעת לעת. בתקנון ובהסכם נקבעו, בין היתר, הסדרי הפרישה לגמלאות של חברי אגד ושיעורי ההשתתפות של עמיתי הקרן ושל אגד, בתשלומים השונים לקרן. 3. הקרן נמנית עם "קרנות הפנסיה הוותיקות", שהממשלה החליטה על סגירתן בפני הצטרפות לעמיתים חדשים, מחודש מרץ 1995. בשנת 2003 נכנס לתוקף תיקון לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הביטוח), אשר החיל תכנית הבראה בקרנות הוותיקות, בעקבות גרעונות אקטואריים שהצטברו בהן. בהתאם לפרק ז1 לחוק הביטוח, הוסמך המפקח על הביטוח למנות מנהל מיוחד לקרנות הוותיקות, אשר יפעל, בין השאר, לאיתור נכסי הקרנות ויעבירם לשליטתן. עוד נקבע בחוק הביטוח, כי המפקח על הביטוח יכין תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות שמונה להן מנהל מיוחד, במטרה להביאן לאיזון אקטוארי ולשם יצירת אחידות במערך הזכויות (סעיף 78 ט' לחוק). המנהל המיוחד הראשון מונה לקרן ביום 1.8.03. המנהל המיוחד הנוכחי של הקרן משמש כמנהל מיוחד של כל הקרנות הוותיקות שבהסדר. המפקח על הביטוח קבע גם תקנון אחיד לקרנות הוותיקות, אשר נכנס לתוקף ביום 1.10.03 (להלן: "התקנון האחיד"). 4. עם מינוי המנהל המיוחד לקרן, התברר כי מאז שלהי שנות השבעים של המאה הקודמת, נמנעה אגד מלהעביר לקרן סכומים נכבדים שהייתה חייבת לה ובכך הגיעה הקרן לגרעון אקטוארי חמור. הקרן פנתה לאגד בשנת 2008, בדרישה שתשלם לה את חובותיה בסך של כשני מיליארד ש"ח. אגד דחתה את הדרישה לתשלום, תוך שטענה טענות שונות כנגד החיוב. בנסיבות אלו הגישה הקרן את תביעתה נגד אגד לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. ההליך בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב 5. הקרן הגישה כנגד אגד תביעה כספית על סך 1,991,760,730 ש"ח וכן תביעה ליתן דו"ח מפורט על ההשקעות שנעשו ע"י אגד או מי מטעמה והרווחים שנבעו מכך, לצורך העברתם לקרן על חשבון המגיע לה מאגד. עניינה של התביעה הוא תנאי פרישה חריגים שנקבעו בתקנון הקרן לחברי אגד והגרעונות שצברה הקרן במשך השנים בשל הפרת התחייבותה של אגד, כנטען ע"י הקרן, להבטיח כי לקרן יהיו כל הסכומים הנדרשים לתשלום הגמלאות. הקרן מפרטת בכתב התביעה את שמות החברים שפרשו, החל משנת 1979, אשר אגד לא העבירה בגינם לקרן כל סכום שהוא. עוד תבעה הקרן את אגד בשל הפרת התחייבותה בהתאם לתקנון, לערוב להבטחת תשואת הקרן עד 6.5% שנתית וכן בגין הוצאות הניהול שהיו לקרן משנת 1991 ועד 2003. הקרן טענה עוד כי אגד הפרה את חובת הזהירות כלפיה כאשר המשיכה להוציא חברים לפרישה מוקדמת, ללא שהעבירה את הסכומים הנדרשים להבטחת תשלום הגמלאות לאותם חברים. הקרן טענה כי מחדלים אלו עולים כדי רשלנות ומהווים גם עשיית עושר ולא במשפט ומכוח עילות אלו נתבעו סכומי התביעה. 6. אגד הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. לטענת אגד, בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעות של מי שאינם עובדים נגד קופת גמל וכך גם תביעות של קופת גמל נגד מי שאינו מעביד. לטענת אגד, המדובר בתביעה אזרחית - כלכלית - מסחרית, אשר עיקרה הוא בתחום דיני החברות, הנזיקין וענפי משפט אזרחי אחרים ולא מתחום הביטחון הסוציאלי. עוד טענה אגד כי מטרת התביעה אינה סוציאלית, אלא לצורך חיסכון תקציבי כדי שהסיוע של המדינה לקרן יקטן ועל כן, מקומה להתברר בבית משפט אזרחי. 7. בתגובה לבקשה לסילוק על הסף טענה הקרן כי מאחר ונפסק בעניין רוזנשטראוך (ע"א 7654/06 רוזנשטראוך נגד קרן הגמלאות של חבר אגד בע"מ, ניתן ביום 30.12.07 - להלן: "פרשת רוזנשטראוך), כי יש לראות באגד, מבחינה מהותית - מעביד, הרי שבהתאם למבחן זהות הצדדים, מקום הדיון בתביעה הוא בבית הדין לעבודה. בנוסף טענה כי גם מבחינת מהות התביעה מדובר בפורום המוסמך לדון בתביעה. שכן עניינה של התביעה הוא הפרת הוראות הקרן ביחס למימון זכויות פרישה מוקדמת לחברי אגד, דבר המצוי בתחום מומחיותו הייחודית של בית הדין לעבודה; וכי זהו המרכיב הדומיננטי של התביעה ובכך מוסמך בית הדין לדון. החלטת בית הדין האזורי לעבודה 8. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגן הנשיא שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר מרדכי כהן ומר יאיר כהן פריווה; ק"ג 1869-09-10 ) קבע, כי על פי מבחן זהות הצדדים והפרשנות התכליתית שיש לייחס למונח "עובד" ו"מעביד", כאמור בפרשת רוזנשטראוך, בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעה. בית הדין בחן גם את מהות העילה ומצא כי עניינה הוא בפרשנות הוראות תקנון פנסיה של הקרן וכן הוראות ההסכם הנלווה לתקנון - אשר נמצאים בתחום מומחיות בית הדין. יחד עם זאת, בית הדין האזורי קבע כי ככל שקיימת בכתב התביעה עילה נזיקית, דינה להימחק. עוד דחה בית הדין את טענת אגד, לפיה, תכלית התביעה אינה סוציאלית, כי אם להקטין את סיוע המדינה לקרן - מאחר וזו לא הוכחה. הערעור טענות אגד 9. אגד הגישה בקשת רשות ערעור ולאחר שניתנה הרשות, נדון הערעור ובו טענה אגד, בין השאר, כי בפרשת רוזנשטראוך לא נדונה סוגיית הסמכות העניינית לדון בסכסוך בין קופת גמל לבין מי שאינו מעסיק, כי אם תביעה שבין חבר אגד לקופת הגמל. לטענתה, במקרה הנדון, מדובר, לכל היותר, בחוזה עסקי כלכלי שאינו משפיע על היקף זכויות העמיתים בקרן שכבר פרשו לגמלאות. אגד טוענת כי התוצאה של החלטת בית הדין תפגע בזכותה הדיונית להליך שלם ולהגנה מלאה; כי בכוונתה להגיש הודעת צד ג' כנגד המדינה, שעילתה מבוססת בדיני הנזיקין וספק אם בית הדין יוכל לדון בה. כך עלול להינתן פסק דין כנגד אגד בבית הדין - מבלי שתוכל באותו הליך לתבוע שיפוי או השתתפות מהקרן, מהמדינה או מצד ג' אחר. אגד טוענת עוד, כי בתובענה אין כל היבט סוציאלי, אלא מדובר במחלוקות כספיות להשבת כספים. כמו כן, אין בית הדין מוסמך לדון בתביעה לתשלום הוצאות הניהול של הקרן, מאחר ואין לה כל זיקה ליחסי העבודה. אגד מוסיפה כי מטרת התביעה היא להקטין את סיוע המדינה לקרן, וגם מבחינה זו אינה נמצאת בגדר סמכות בית הדין; וכי התביעה מתבססת על תקנונים והסדרים מפעליים, שקדמו לתקנון האחיד מ- 2003 ואלו נדונו בעבר בבתי המשפט האזרחיים ולא בבית הדין לעבודה. טענות הקרן 10. הקרן טוענת כי לבית הדין סמכות לדון בתובענה של קופת גמל נגד מעבידים. לנוכח הקביעה בפרשת רוזנשראוך כי חבר אגד הינו, במהותו, עובד, לצורך היחסים שלו עם הקרן, הרי שגם לצורך היחסים שבין הקרן ואגד - אגד היא מבחינה מהותית נחשבת "מעביד" באותה תבנית יחסים משולשת ועל כן יש לבית הדין סמכות לדון בתביעה. עוד טוענת אגד כי הסמכות העניינית לדון בתביעה לא יכולה להיגזר מכוונתה של אגד להגיש תביעה שכנגד או הודעת צד ג'. תכלית חוק בית הדין לעבודה ובמיוחד סעיף 24 (א) (3) הוא לרכז את כל ההתדיינויות בתחום הפנסיה בפני טריבונל אחד. לכן, ככל שתגיש אגד הודעת צד ג' כנגד המדינה, לא בהכרח תהא מחוץ לגדר הסמכות העניינית. אשר למהות התביעה, טוענת הקרן כי חיובי מעביד בעלות הפרישה של עובדיו - היא אינה מסחרית אלא סוציאלית ומבוססת על הוראות התקנון, דיני הפנסיה ודיני החוזים. תביעות שכאלו מתבררות ברגיל בפני בית הדין לעבודה. עוד טוענת הקרן, כי התביעה כולה מבוססת על עלויות הקשורות בהפרותיה של אגד את התחייבויותיה כלפי הקרן מכוח תקנון הפנסיה וההסכם שצורף אליו; וכי להתחייבויות אלו יש השלכות ישירות על זכויות העמיתים. אשר לטענה כי התביעה מסייעת למדינה בהקטנת כיסוי גרעון הקרן, טוענת הקרן כי סיוע המדינה לקרן אינו מותנה בהקטנת הגרעון על ידי פעילות עצמאית של הקרנות ושל המנהל המיוחד. הכרעה 11. אקדים ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי החלטת בית הדין האזורי ראויה להתאשר מטעמיה, וכי על כן דין הערעור להידחות. עם זאת, ומפאת חשיבות העניין, אבקש להרחיב בשאלה שבמחלוקת בין הצדדים, שעניינה הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענה לתשלומים שחייבת אגד - אגודה שיתופית לתחבורה לקרן הפנסיה המפעלית של חברי אגד. המסגרת הנורמטיבית 12. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מוסדרת בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק"). לפי סעיף 24 לחוק מוסמך בית הדין לעבודה לדון ולהכריע בתביעות שעילתן יחסי עובד מעביד, יחסים קיבוציים במקום העבודה, ביטחון סוציאלי ותביעות הנובעות מחברות בקופות גמל או מחבותו של מעביד לקופות. סעיף 24(א)(3) לחוק מהווה את מקור הסמכות העניינית לדון בתביעות שעניינן קופות גמל, וזו לשונו: "(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - .... (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחברותם של מעבידים בקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד". 13. חוק הגנת שכר תשי"ח - 1958 מגדיר את המונח קופת גמל כדלקמן: " "קופת גמל" - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963". העולה מהוראות אלה הוא, או מהוראות אלה עולה, כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה נבחנת אם מתקיימת זיקה של יחסי עובד מעביד ברקע ההסדר הפנסיוני. יחד עם זאת, הצרוף "יחסי עובד-מעביד" - יש לפרש לפי תכלית המושג לצורכי ביטוח פנסיוני. בפרשת רוזנשטראוך נקבע כי הפרשנות של המונח "עובד", צריכה להיעשות בהקשר החקיקתי שבו הוא מופיע ולצורך העניין, חברי אגד ייחשבו עובדים לצורך הגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר: לעניין זה יפים דבריו של השופט רובינשטיין בפרשת רוזנשטראוך: "כשלעצמי סבורני והדברים נאמרים במבט צופה פני עתיד, כי בסופו של יום, בית הדין לעבודה הוא אכן הפורום המתאים לדיון בסכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות של חברי "אגד". לטעמי, ניתן לעגן פירוש זה באופן התואם גדרי פרשנות מקובלת. בדנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998) תואר בהרחבה ריבוי פניו של המושג "עובד" בחקיקה; עניין גוטר הובא מדברי הנשיא ברק שם (עמ' 528), כי "למונחים 'עובד' ו'מעביד' אין מובן אחד ויחיד, החל בכל חלקי משפט העבודה. מובנם של מונחים אלה משתנה עם ההקשר החקיקתי שבו הם מופיעים". ובעניין דנא, במהות - בשכל הישר - הגם שחברי אגד בהיותם בעלי מניה באגודה שיתופית, אינם "עובד" במשמעות המשפטית הרווחת, בטהרתה, ואולם, מהם במהותם אם לא עובדים? (במקום אחר ציינתי שלעניות דעתי, במהות גם שוטרים וחיילים הם עובדים, וראו בג"צ 6651/05 שפירא נ' ראש אגף כוח אדם במטה הכללי ( ניתן ביום 26.1.06), ולא זה המקום להידרש לכך). על כן ניתן, לטעמי, לפרש את הדיבור "עובד" שבהגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר ככולל גם חברי אגד, מה גם שסעיף 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה פותח ב"תובענות של חברים או חליפיהם - ... נגד קופות גמל כמשמעותן בחוק הגנת השכר", אמנם קופת גמל שם מדברת ב"עובד", אך - כאמור - איני רואה סיבה שלא לראות חבר "אגד" כעובד לצורך עניין זה. זאת, מה גם שכאמור לבית הדין לעבודה סמכות - והדבר מצוי כמומחיותו המובהקת - לעניין שאר קופות הגמל הותיקות, ולא יהא חולק, כי במהות אין הבדל של ממש בין קרן הגמלאות של חברי "אגד" לבינן. שונים פני הדברים כשהמדובר לא בקופת גמל שבגדרי מערכת הביטוח הסוציאלי השויוני אלא בקופה מסחרית, שם עסקינן בפוליסת ביטוח - ומקומה להידון, כפי שפסק בית משפט זה מפי השופט (כתארו אז) ריבלין ברע"א 5207/01 איגוד ערים לשירותי כבאות - אילת נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ניתן ביום 27.5.02) - במערכת השפיטה האזרחית "הרגילה". (סעיף 8 לפסק דינו של השופט רובינשטיין) דברים אלו מובילים למסקנה כי מרכז הכובד בהכרעה בשאלת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, עובר מהגדרה צרה של זהות הצדדים למבחן הרחב של מהות העילה, באספקלריה של תכליתו הסוציאלית של החוק. מהות העילה 14. הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה נבחנת לפי מהות הסכסוך וזיקתו למשפט העבודה. פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק בהתאם לזהות הצדדים עלולה להחטיא את מהות העניין. הבחינה צריכה להיעשות לאור תכלית חוק בית הדין לעבודה ולשאלה האם ראוי שבית הדין ידון באותו עניין. (ראו: ע"ע (ארצי) 625/10 מירב תותי אשבל ואח' - הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', ניתן ביום 17.9.09) (להלן: פרשת אשבל) - סעיף 9; ע"ע 738/06 (ארצי) צבי זר - אורן פרסקי 29.4.07; דב"ע (ארצי) נז/4-16 מרכז השלטון המקומי -ההסתדרות הכללית, פד"ע לב' 1; ע"ע (ארצי) 610/07 (ארצי) אילנה ליטבק - מדינת ישראל, ניתן ביום 23.10.08). מכאן שמבחן מהות העניין משמעו העילה במובנה הרחב, אם ראויה היא להתברר בבתי הדין לעבודה, ותחולתה על כל בעלי הדין הנוגעים בדבר. אשר על כן, נפסק כי "בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם 'על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית' " (פרשת אשבל; דב"ע מח/ 6-6 משה ברוכים - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כ, 307). בהתאם נפסק, כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בהליכים בין עובדי גופים מתוקצבים לבין הממונה על השכר, למרות שאין מתקיימים ביניהם יחסי עובד מעביד; אף קמה סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון באחריותו של ראש העיר בכל הנוגע לתנאי פרישתו של גזבר בהעדר יחסי עובד מעביד ביניהם (ע"ע (ארצי) 655/06 יעקב טרנר - ראש עיריית באר שבע - דוד אטיאס, ניתן ביום 3.6.07). על בסיס מבחן העילה במובנה הרחב "הוכרה זכותו של בעל האינטרס הישיר והממשי להיות מצורף כבעל דין לתובענה, גם אם אינו צד ישיר לסכסוך לרבות לפי תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991); והוכרה זכאותו של נתבע לשלוח הודעת צד שלישי למי שאינו מעורב ישירות בסכסוך" (ע"ע (ארצי) 1173/00 יעקב סגל - אסם תעשיות מזון בע"מ, ניתן ביום 10.1.07). 15. עילת התביעה יכולה גם לנבוע מענפי משפט שונים, ובמקרה כזה תיקבע הסמכות העניינית לפי הערכת המשקל היחסי של כל מרכיב תוך התחקות אחר המרכיב העיקרי המאפיין את המחלוקת (ע"ע (ארצי) 678/05 אלי גור -מכתשים מפעלים כימיים, ניתן ביום 15.11.06; פרשת אשבל- סעיף 9). סכסוכים הנוגעים לקופות גמל במסגרת הסמכות העניינית 16. מהותו של סכסוך הנוגע לקופות גמל צריכה להיבחן בשים לב לתכלית הרחבה של סעיף 24(א) (3) לחוק בית הדין לעבודה היא, "הכרה משפטית, חברתית וסוציאלית של המוצר הפנסיוני כפי ביטויו בשוק הפנסיוני" והגנה על זכויות הפנסיה של העמיתים בקרן הפנסיה (ראו: פרשת אשבל - סעיף 10). ובנדון זה נפסק כי "תכלית המערך הפנסיוני בישראל הוא להבטיח לכל תושב/ת ובכלל זה לכל עובד/ת ושאריו/ה, מקור הכנסה לעת הפרישה - עקב גיל, נכות או פטירה - אשר ישמור על רמת הכנסתם הבטחת רמת ההכנסה והחיים לאחר הפרישה לגמלאות ניצבת בראש סולם העדיפויות הפרטי והחברתי, והיא רכיב מרכזי בשיקולי הזכויות החברתיות של תושבי ישראל". (ע"ע (ארצי) 629/07, אליאב - קרן מקפת לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע ל"ו 721, 774; ע"ע (ארצי) 407/01 אורי פידלמן - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ, ניתן ביום 17.10.04; בג"צ 2911/05 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ- בית הדין הארצי לעבודה, אורי פידלמן ואח' 15.6.08). מכאן שסיווג החיסכון הפנסיוני כחלק מתחום הביטחון הסוציאלי, המסור לסמכות בית הדין לעבודה, אינו מוגבל ליחסי עבודה דווקא. בחינת העניין נעשית לפי התכליות שבאה להגשים קרן הפנסיה שהיא מטרה חברתית בתחום הביטחון הסוציאלי. מטרה זו באה בגדר מומחיותו של בית הדין לעבודה ועל כן הוא יכול לקיים ביקורת שיפוטית על מעשי קופת הגמל למיניהן. 17. יסוד אחר המצוי בטבורו של ההסדר הפנסיוני, שייך לדמי הגמולים שהופרשו עבור המבוטחים ועל ידם, והתשואות שחושבו באמצעותם. "כתוצאה מכך ההגנה על הזכויות הפנסיוניות מותנית בעמידת המבוטח בתנאי ההסדר הפנסיוני"(פרשת אשבל, סעיף 4). על כן, בית הדין לעבודה הוא הערכאה המקצועית והייחודית לדון בפרשנות של תקנונים, התחייבויות שניתנו או הופרו ביחס לתקנות וכל שנדרש על מנת להבטיח את תשלומי הפנסיה לגמלאים ולשאיריהם. כללם של דברים, תכלית ההסדר הפנסיוני ואופן ביצועו, שייכים לתחומי הליבה של הביטחון הסוציאלי. על כן הם באים בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה (פרשת אשבל - סעיף 9). סמכות זו, קיימת בין אם ברקע התביעה מתקיימים יחסי עובד מעביד, בין אם לאו; ובין אם הוכרו קיומם של יחסים כאלו לצורך מוגדר של התביעה. בכך יש גם לתרום לאחידות ההלכה בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני וליצירתה במקום בעל המומחיות לכך. מכאן נפנה ליישום הדין וההלכה על נסיבות הערעור שלפנינו. זהות הצדדים 18. אגד טוענת בערעור כי בית המשפט העליון לא קבע מפורשות, כי אגד הינה מעביד ועל כן אין סמכות לבית הדין לדון בתביעה של הקרן נגד אגד מאחר ואינה מעביד. בית הדין האזורי קבע כי לאור הקביעה בפרשת רוזנשטראוך, לפיה חבר אגד הינו במהותו "עובד", על כן יחסיו עם הקרן נכנסים למסגרת סעיף 24 (א) (3) לחוק, אך מתבקש הוא כי במערכת היחסים המשולשת - קופת גמל - עובד-מעביד, אגד היא המעביד. קביעה זו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו, והיא נובעת מתוך שנפסק בפרשת רוזנשטראוך ומתכליתו של לחוק בית הדין לעבודה ונבאר. 19. בפרשת רוזנשטראוך נקבע כי חבר אגד ייחשב "עובד" לצורך יחסיו עם קרן הפנסיה. באשר קיים עובד, קיים גם מעביד, אשר הוא הצלע השלישית במערכת היחסים המשולשת עם הקרן והעובד. הדברים מתחזקים גם לנוכח העובדה שמדובר בפרישה מוקדמת של אותו עובד, שנעשתה לפי בקשת אגד ותוך התחייבות לשאת בעלויות אותה פרישה. פרישה זו הייתה מוסדרת בתקנון ובהסכם שצורף לו. קבלת טענת אגד תביא לתוצאה בלתי סבירה לפיה תביעות חברי אגד כנגד הקרן יתבררו בבית הדין לעבודה בהתאם לנפסק בפרשת רוזנשטראוך, ואילו תביעות של הקרן כלפי אגד הנובעות מאותה מערכת יחסים משולשת יתבררו בערכאה אחרת. זוהי גם הפרשנות התכליתית שיש לתת למונחים "עובד" ו"מעביד" ביחס למערכת היחסים שלהם עם הקרן, בשים לב לסמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעות של קופות גמל שבאות להבטיח את זכויות הפנסיה של המבוטחים. עילת התביעה 20. בבסיסה של התביעה עומדות טענות הקרן, לפיהן אגד הוציאה את חבריה לפרישה מוקדמת מבלי לשלם את הסכומים המתחייבים מהוראות תקנון הקרן בעניין זה. מערכת היחסים בין אגד ובין הקרן הוסדרה בתקנון של הקרן ובהסכם בין הקרן לאגד שצורף לתקנון. בתקנון ובהסכם נקבעו בין היתר הסדרי פרישה לגמלאות של חברי אגד, ושאר התשלומים של אגד לקרן בקשר לכך וכן תשלומים נוספים כהתחייבות לתשואה מסוימת וכיסוי עלות ניהול הקרן. על כן, תכליתם של ההסכם והתקנון, המעגנים הסדר ביטוחי פנסיוני, הינה סוציאלית. בנוסף, התובענה הינה בעלת זיקה ממשית לתנאי עבודה ו"נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי", שכן יש לה השלכות ישירות על זכויות העמיתים בקרן ושאיריהם (פרשת אשבל - סעיף 13). הנה כי כן, לא מדובר בתביעה מסחרית אלא סוציאלית באופייה ובמהותה, היא מבוססת על הוראות התקנון, דיני הפנסיה ודיני החוזים. כל אלה הם בתחום מומחיותו של בית הדין לעבודה. 21. לצורך ההכרעה בתביעה, יידרש בית הדין האזורי, בין היתר, לפרש את הוראות תקנון הפנסיה של הקרן וכן את הוראות ההסכם שנלווה לתקנון, בנוסחיהם כפי שהיו מעת לעת, ובהתאם לקבוע אם אגד הפרה את התחייבויותיה על פי התקנון וההסכם. העובדה כי לא מדובר בתקנון האחיד שנקבע לקרן ולקרנות האחרות שבהסדר בשנת 2003, אינה מעלה ומורידה ממהותן ואופיין של הוראות אלו - הנוגעות ליחסים בין קרן הפנסיה למעביד ולעובד בכל הקשור להסדרי הפנסיה של העובדים. תחום זה הוא חלק מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. 22. אגד טוענת, כי התביעה ביחס להוצאות ניהול הקרן אינה בסמכות בית הדין ואין היא נוגעת לזכויות העמיתים בקרן. אין בידינו לקבל טענה זו מאחר ולהוצאות הניהול יש השלכה ישירה לזכויות העמיתים. הוצאות הניהול הן חלק מהתחייבויותיה של אגד כלפי הקרן המופיעות בתקנון ובהסכם שצורף לו שהינם הסדרים סוציאליים במהותם, וככל שאינן מכוסות על ידי אגד, הן באות על חשבון העמיתים. אף אם תתקבל הטענה, תביעה זו, ביחס לסכום התביעה הכולל, הינה שולית, וברי שלפי מבחן העילה העיקרית, הרי שדי בכך שהעילה הנוגעת לכיסוי הוצאות הפרישה המוקדמת תהווה את לב התביעה, כדי שבית הדין יקנה סמכות לדון בה (ראו והשוו פרשת אשבל- סעיף 9). 23. עוד טוענת אגד כי הקניית הסמכות העניינית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה תפגע בזכותה להתגונן, שכן בכוונתה להגיש הודעת צד ג' ותביעה שכנגד נגד המדינה והקרן. לעניין זה, הסמכות העניינית של בית הדין נקבעת בהתאם לתכלית החוק והסוגיה הנדונה בפניו. הכרעה זו אינה קשורה לשיקולים פרטניים של הצדדים ובכלל זה, קו ההגנה או התביעה, שאינם ממין העניין. אגד ממשיכה וטוענת כי הודעת צד ג' שתגיש עלולה להיות שלא בסמכות בית הדין ותביא לפיצול הדיון בין שתי ערכאות. ראוי לציין, כי בשלב זה, טרם הוגשו לבית הדין כתב ההגנה ועל כן גם לא תביעה שכנגד או הודעת צד ג'. עילות התביעה בכתבי טענות אלו אינן ידועות. כמו כן הודעת צד ג' טעונה היתר של בית הדין. על כן, לא די בטענת אגד כי טענותיה כלפי המדינה מבוססות על עילה נזיקית, שכן כפי שהבהרנו, המבחן הוא בראיה של כלל העילות ובנסיבות אלו טענות אגד הינן תיאורטיות ואין צורך להיכבד ולדון בהן וממילא הן אינן יכולות להעלות או להוריד מהקביעה כי בית הדין מוסמך לדון בתביעה לפי המבחן הרחב של העילה. 24. לסיום, אגד טוענת כי התובענה במהותה נועדה להקטין את הסיוע של המדינה לקרן ועל כן מי שבפועל עומדת מאחורי התביעה היא המדינה. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א - 1981 קבע סיוע שהמדינה מחויבת לו בהיקף של 78.3 מיליארד ש"ח לכל קרנות הפנסיה הגרעוניות. בדברי ההסבר להצעת החוק נקבע בין השאר כי "חלוקת כספי הסיוע בין הקרנות תיעשה לפי הוראות המפקח בהתאם לצרכיהן ולגרעונות האקטואריים". לטענת אגד ככל שהקרן תצליח בתביעתה כנגד אגד, יקטן הגרעון שלה ויקטן גם סיוע המדינה בהתאמה. אין בידי לקבל טענה זו, ולו רק מהסיבה שתביעה זו במהותה אינה שונה מכל תביעה של קרן פנסיה גרעונית כנגד מעביד, אשר אין מחלוקת, כי היא בסמכות בית הדין. קבלת טיעון זה של אגד, משמיט את הקרקע תחת כל תביעה שכזו, שעל פי החוק, כל קרן פנסיה גרעונית זכאית להגיש. ברי כי לקרנות הפנסיה ולמנהל המיוחד שלהן קיימת חובה ליזום פעולות עצמאיות על מנת לאתר נכסים ולהעבירם לרשותן, אך סיוע המדינה אינו מותנה בביצוע פעולות שכאלה. אלו ואלו לא הופכים את המדינה לבעל דין. בצריך עיון יש להשאיר את השאלה, אם יש צורך בצירוף המדינה כבעל דין בהליך. עניין זה צריך להתברר בהמשך ההליך אך אין הוא נוגע לסמכות העניינית של בית הדין לדון בתביעה. 25. על כן, לו תישמע דעתי, יידחה הערעור וייקבע כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתובענה שבין הקרן לבין אגד. הנשיאה נילי ארד 1. קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: קרן הגמלאות או הקרן) הגישה תביעה נגד אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: אגד) לתשלום סכום של כשני מיליארד ש"ח וליתר דיוק 1,991,760,730 ש"ח. טענתה של אגד לפיה תובענה זו אינה באה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה נדחתה על ידי בית הדין האזורי ומכאן הערעור שלפנינו. 2. אקדים סוף דבר לראשיתו ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולחוות הדעת של חבריי למותב, הריני מצטרפת לתוצאה אליה הגיע חברי השופט אילן סופר. לאמור, בנסיבות העניין ולאור הדין החל, לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענה. טעמיי לכך אבאר להלן. התשתית הנורמטיבית לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתובענה בין קופת גמל למעסיק 3. בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 נקבעה סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענה בין קופת גמל למעסיק, וכך נאמר בו [ההדגשות להלן שלי - נ.א.]: " (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון- (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד" (להלן: הוראת הסמכות הייחודית). חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 מגדיר קופת גמל בזו הלשון: " 'קופת גמל' - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963". הנה כי כן, מתוקף הוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה ובמסגרתן, קמה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתביעת חוב של קופת גמל נגד המעביד. על אלה מתווספות הוראות סעיף 26א(א) לחוק חוק הגנת השכר תשי"ח - 1958, בהן נקבעה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה "לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה". במסגרת סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה לפי חוק זה, באה אף תביעתה של קופת גמל מן המעביד לגבי סכום שהמעביד חב לקופה, כלהלן: סעיף 19א (א) לחוק הגנת השכר קובע כי "יראו כשכר מולן גם סכום שמעביד חייב לקופת גמל...; וסעיף 28 (א)(2) לחוק הגנת השכר מונה את בעלי זכות התביעה מן המעביד ובהם: "קופת גמל - לגבי סכום שהמעביד חייב לה כאמור בסעיף 19א ולגבי פיצויי הלנת שכר בשל סכום כאמור...; 4. לפי הוראת סעיף 24(א)(3) לחוק, תביעתה של קופת גמל נגד "מעביד" תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין האזורי, בהתקיים שני תנאים מצטברים: מיהות הצדדים לתובענה: מי שהוא "מעביד" ו"קופת גמל" כהגדרתה בחוק הגנת השכר, אליה מופרשים כספים עבור העובד; ועילת תביעה הנובעת "מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד" . בהתייחס לעילת תביעה שמקורה במחויבויות המעסיק כלפי הקרן, ציינה השופטת וירט ליבנה בפרשת האגודה לשירותי בריאות הציבור כי הסכם בין מעביד לבין הקרן מקים חבות בין הקרן למעביד ובין המעביד לעובד; וכי "חבות זו של המעביד הופכת לתנאי בחוזה העבודה האישי שבין המעביד לעובד באופן שאם המעביד אינו מקיים את הוראות ההסכם בדבר התשלומים לקרן, הוא מפר את חוזה העבודה בינו לבין העובד". על כן, ומתוקף סעיף 24(א)(3) לחוק "במערכת היחסים שבין הקרן, העובד והמעביד - קיימת גם לעובד וגם למעביד עילת תביעה אל מול הקרן" [ע"ע 701/09 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - האגודה למען שירותי בריאות הציבור ; 5.9.2010 (להלן: פרשת האגודה לשירותי בריאות הציבור)]. בפרשת תותי אשבל הוספתי והטעמתי כי מדיניות ראויה היא להחיל סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה גם על יחסים הקשורים רעיונית ליחסי עובד מעביד כגון, יחסים בין קופת גמל למעסיק. בהתאם, הורחבה בסעיף 24(א)(3) לחוק, סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה "והוחלה אף על תביעות בין קופות גמל לבין חבריהן, או מעבידים או חליפיהם של אלה" [ע"ע 625/10 מירב תותי אשבל ואח' - הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' ; 17.9.09), עתירה לבג"ץ נמחקה - בג"ץ 10015/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מירב תותי אשבל (מיום 13.3.2011)(להלן: פרשת אשבל)]]. הוספתי והטעמתי באותה פרשה, כי בבחינת מאפייניה של עילת התביעה, יבחן בית הדין "האם התביעה על פי מהותה נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי". לאמור: "האם התביעה נגד קופת הגמל היא בעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה; האם התביעה סבה בעיקרה על תנאי העבודה; האם התביעה 'כוללת טענות המופנות גם כנגד המעביד' ". במסגרת זו תיבחן מהותה של הזכות הנפגעת, מושא התביעה. ככל שמקור הפגיעה הנטען הוא בהיבט הביטוחי - סוציאלי, תבוא התביעה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. לעומת זאת, התובענה לא תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ככל שיימצא כי מהות הפגיעה הנטענת היא בהיבט הביטוחי המסחרי, במסגרת יחסי המבוטח והקופה. בפרשת רוזשנטראוך [ ע"א 7654/06 רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (מיום 30.12.07)] בהליך של ערעור אזרחי, נדונה זכאותה של המערערת לקצבת זקנה מקרן הפנסיה לגימלאות של חבר אגד, בעקבות פטירתו של בעלה-בנפרד, לאור תחולת הוראותיו של התקנון האחיד לקרנות הפנסיה. במסגרת ההכרעה בערעור נדרש בית המשפט העליון לשאלה איזו היא הערכאה השיפוטית המוסמכת לדון בסכסוכים בין "קופת גמל" לבין מי שאינם "עובדים" כגון קבלנים וחברי "אגד". האם יהא זה בית משפט אזרחי או האם יהא זה בית הדין לעבודה. בפסק הדין מפי השופט א' רובינשטיין נקבע כי בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדיון בסכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות של חברי "אגד". להלן אביא עיקרי הדברים מפסק הדין בפרשת רוזשנטראוך הנוגעים לסוגיה מושא דיוננו [שם בסעיף י"ג]. " (7)עמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה הייתה כי נקבע שבסמכות בית הדין לעבודה לברר סכסוכים שבין קרן הגמלאות של חברי "אגד" ושכמותה לחבריהן. הנמקתו היא, כי המונח "עובד" ניתן לפירושים שונים, וכיוון שנושא הביטחון הסוציאלי מצוי בתחום מומחיותו של בית הדין לעבודה ועל קרנות הפנסיה הותיקות חל התקנון האחיד, וחלקו הגדול מצוי בסמכות בית הדין לעבודה (כמו ענייני מבטחים הותיקה ועוד), יש מקום כי גם עמיתי קרן הגמלאות יבררו שם סכסוכיהם, מה גם שסמכות בית המשפט המחוזי לעניין זה היא סמכות שיורית". בהתייחס לשאלת הסמכות העניינית קבע השופט א' רובינשטיין: " (8)כשלעצמי סבורני, והדברים נאמרים במבט צופה פני עתיד, כי בסופו של יום בית הדין לעבודה הוא אכן הפורום המתאים לדיון בסכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות של חברי "אגד". לטעמי, ניתן לעגן פירוש זה באופן התואם גדרי פרשנות מקובלת נוכח ריבוי פניו של המושג "עובד" בחקיקה. (דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817 (1998)].... על כן ניתן, לטעמי, לפרש את הדיבור "עובד" שבהגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר ככולל גם חברי אגד, מה גם שסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה פותח ב"תובענות של חברים או חליפיהם - ...נגד קופות גמל כמשמעותן בחוק הגנת השכר", אמנם קופת גמל שם מדברת ב"עובד", אך - כאמור - איני רואה סיבה שלא לראות חבר "אגד" כעובד לצורך עניין זה. זאת, מה גם שכאמור לבית הדין לעבודה סמכות - והדבר מצוי במומחיותו המובהקת - לעניין שאר קופות הגמל הותיקות, ולא יהא חולק, כי במהות אין הבדל של ממש בין קרן הגמלאות של חברי "אגד" לבינן. שונים פני הדברים כשהמדובר לא בקופת גמל שבגדרי מערכת הביטוח הסוציאלי השויוני אלא בקופה מסחרית, שם עסקינן בפוליסת ביטוח - ומקומה להידון, כפי שפסק בית משפט זה מפי השופט (כתארו אז) ריבלין ברע"א 5207/01 איגוד ערים לשירותי כבאות - אילת נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 27.5.02) - במערכת השפיטה האזרחית ה"רגילה". (9) אציע איפוא לחברי לקבוע כי הסמכות בסכסוכים בין קרן הגמלאות של חברי "אגד" לחבריה תהא בעתיד בבית הדין לעבודה. אוסיף, כי פשיטא שלמען הסר כל ספק ספיקא ומטעמי סדר טוב ניתן להמליץ על תיקון חקיקתי לענין זה, אך אין בכך הכרח". הבאתי דברים אלה במלואם נוכח השלכותיהם לעתיד לבוא בנוגע לסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה, ומומחיותו המובהקת בסכסוכים בין מעסיק או עובד לבין קופות הגמל וקרן הגמלאות של חברי "אגד" בכלל זה. חשיבות מיוחדת לפסק דין זה, לאור השלכותיו על המחלוקת מושא דיוננו, שעניינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בסכסוך בין קרן הגמלאות של חברי אגד לבין אגד, בנוגע לזכויותיהם הפנסיוניות של חבריה. 5. לאור הוראות החוק וההלכה הפסוקה, כמבואר לעיל, נפנה לבירור המקרה שלפנינו, בנסיבותיו. בנסיבות המקרה שלפנינו קמה סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתובענה 6. דעתי היא כי בנסיבות המקרה שלפנינו, באה תביעתה של קופת הגמל של אגד נגד אגד, כמעסיק, בגדר סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה. זאת, משנמצא כי מתקיימים התנאים המצטברים בהוראת סעיף 24(א)(3) לחוק וכנדרש בהלכה הפסוקה, ויישומה בענייננו. אשר על כן, דין ערעורה של אגד להידחות. טעמיי למסקנה זו אבאר להלן. מתקיים התנאי של זהות הצדדים 7. מיהות הצדדים לתובענה: קרן הגמלאות של חברי אגד נמנית על "קרנות הפנסיה הוותיקות". בעניין אריאל הטעים השופט דנציגר כי מרקם היחסים שבין חברי אגד לבין הנהלת אגד והקרן" הם בעיקרם יחסי עובד-מעביד [עא 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, 9.8.2010. בהתאם, ולאור הנפסק בעניין רוזשנטראוך ובעניין אריאל בענייננו, הצדדים לתובענה הם אלה: מחד גיסא, קרן גמלאות כהגדרתה בחוק הגנת השכר. ומאידך גיסא, המעביד - אגד,שהחברים בה הוכרו כ"עובדים", ככל שמדובר בתובענה לפי סעיף 24(א)(3) לחוק ובמסגרתה. ודוק. אין עוד ספק כי בכל הנוגע למחויבויותיה של אגד כלפי הקרן, היחסים בין הקרן לבין אגד כ"מעסיקה", הם במהותם יחסים בין קופת גמל לבין מעסיק, כמשמעותם בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. עילות התביעה 8. לשם בחינת מהותן הדומיננטית של עילות התביעה, עלינו להידרש לנטען בכתב התביעה והכרוך בו [על קביעת מהותה של עילת התביעה ראו והשוו: עע 716/05 הברפלד - תוצרת מזון ישראלית בע"מ (מיום 29.7.2007); וראו גם: עע 617/07 מדינת ישראל - משרד החינוך - אילנה ליטבק (מיום 23.10.2008) והאסמכתאות שם]. בענייננו, בכתב התביעה שהגישה הקרן נגד אגד נטען כי "המסמכים המרכזיים אשר חולשים על מערכת היחסים בין אגד לבין הקרן, בתקופות הרלבנטיות לתביעה זו, הם תקנון ההתאגדות של הקרן, אשר חל בין הקרן לבין החברים בה (אגד וכל חבריה, בין אם פרשו לגמלאות ובין אם לאו) וההסכם בין הקרן לבין אגד, אשר צורף לתקנון והיווה חלק בלתי נפרד הימנו", על מהדורותיהם ועדכוניהם במהלך השנים. מסמכים אלה צורפו לכתב התביעה. בהתאם, וקודם שנפנה לעילות התביעה נקדים ונפנה לעיקרי הדברים, ככל שהם נוגעים למחלוקת מושא הליך זה, כפי ביטויים במסמכים המצורפים לכתב התביעה שעניינם בהתקשרות החוזית בין הקרן לאגד, לרבות תקנון הקרן. 9. ההתקשרות החוזית בין קרן הגמלאות של עובדי אגד לבין אגד - המעסיקה. לפי העולה מההסכם שנחתם בין אגד לבין הקרן, אימצו הצדדים את תזכיר ההתאגדות של הקרן ותקנותיה, כחלק בלתי נפרד מההסכם (להלן: התקנון). בהוראות התקנון וההסכם מפורטים הסדרי פרישה לגמלאות של חברי אגד; שיעורי ההשתתפות של עמיתי הקרן ושל אגד בתשלומים השונים לקרן; ומחויבויותיה של אגד להבטחת תשלום גירעונותיה של הקרן כתוצאה מיישום הסדרי פרישה מוקדמת של החברים. עיקרי הדברים הרלבנטיים לענייננו, אפרט להלן. 10. התקנון וההסכם מסדירים את זכאותם של חברי אגד לפרוש לגמלאות בפרישה מוקדמת, ואת התחייבותה של אגד בקשר לפרישת החברים. בהתאם למוסכם, אגד לבדה, ולחלופין, אגד ביחד עם החבר בהשתתפות חלקית מצידו, תעביר לקרן סכומים חד פעמיים שהיוו תנאי לזכאות החברים לפרישה מוקדמת. בנוסף, התחייבה אגד לכסות גרעונות הקרן בגין יישום הוראות הסדרי פרישה מוקדמת [תקנה 16 על פי תקנון משנת 1979 ותקנה 29 לתקנון הקרן משנת 1982 המהווה הסדר דומה לתקנה 16 מ - 1979; והסדרי פרישה מוקדמת: תקנה 16ג,ד, לתקנון 1979, ובהתאמה: תקנה 29ג, 29ד, 29ה לתקנון 1982]. כך, לשם הדוגמא, תקנה 29ג לתקנון משנת 1982 עיגנה זכותו של חבר שגילו בין 55 ל- 60 לפרוש ולקבל גמלה בשיעור של 71% ממשכורתו, בכפוף לתשלום חד פעמי של שני שליש מהסכום, אותו תשלם אגד לקרן והחבר ישלים שיעור 1/3 מהסכום לקרן. תוקפה של תקנה זו הותנה במתן ערבות של אגד לקרן, באופן שככל שתשואת הקרן על השקעותיה תפחת מתשואה ריאלית של 6.5%, תשלים אגד את הכנסות הקרן באופן שישקפו תשואה זו. מעיון בכתב התביעה ובהוראות ההסכמים הוברר, לכאורה, כי התחייבותה של אגד לתשואת הקרן ניתנה בשנת 1956 ובוטלה בתיקון לתקנון ביוני 1992. תקנה 29ה לתקנון משנת 1982 קבעה זכאותו של מי שהיה 25 שנה חבר באגד ופרש לאחר גיל 46, לקבל גמלה בשיעור 57.5% ממשכורתו, בכפוף לביצוע תשלום חד פעמי של אגד לקרן. כדי להבטיח שפרישה מוקדמת לפי הוראה זו לא תיצור גרעון אקטוארי בקרן, נקבע בסעיף 22 להסכם משנת 1982 כי מדי תקופה מוסכמת ייערך חישוב אקטוארי, בו ייקבע ערכן הכולל של התחייבויות הקרן. עוד נקבע כי ככל שהתשלומים החד פעמיים ששולמו על ידי הקרן ושהצטברו בחשבון העתודה לפרישה מוקדמת על פי תקנה 29ה, לא יכסו את ערך התחייבויות הקרן, תשלים אגד את החסר. בהתאמה, בסעיף 20 להסכם משנת 1979 עוגנה חובתה של אגד לכיסוי כל חסר או גרעון שייווצרו לקרן בגין פרישה מוקדמת לפי תקנה 16ה; ולפי סעיף 10 להסכם משנת 1979 וסעיף 14 להסכם משנת 1982 חלה על אגד חובה לשאת בהוצאות הכרוכות בניהול הקרן. עילות התביעה והסעדים בכתב התביעה 11. הקרן תובעת מאגד סכום של כשני מיליארד ש"ח "בגין הפרת חובותיה או התחייבויותיה כלפי הקרן". תביעתה הכספית של הקרן מבוססת על ארבעה סוגי תשלומים, כאשר לטענתה "משך שנים ארוכות אגד לא העבירה לקרן את כל הכספים שהיתה מחויבת להעביר בגין פרישה מוקדמת לגמלאות של חבריה, בגין התחייבותה להשלמת התשואה השנתית של הקרן על השקעותיה לתשואה מינימאלית ריאלית של 6.5% ובגין התחייבותה לשאת בהוצאות ניהול הקרן" בניגוד לתקנון ההתאגדות של הקרן, ההסכם בין הצדדים והדין. הקרן מוסיפה ומבקשת "לחייב את אגד לשלם לקרן את כל הרווחים שהפיקה מהכספים שהיו שייכים למעשה לקרן ושאגד הותירה אותם בידיה שלא כדין" בצירוף תשלום הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים הללו "והוצאותיה הריאליות של הקרן בהליך". כך, ובין היתר, תובעת הקרן מאגד תשלומים, שלטענת הקרן, שולמו לה בחסר, ללא העברת הכספים הדרושים לה למניעת גרעון אקטוארי; או לחלופין לא שולמו לה כלל, בניגוד לסעיף 20 להסכם משנת 1979 או לסעיף 22 להסכם משנת 1982. אשר לחוב אגד בגין ערבותה להבטחת תשואת הקרן, טוענת הקרן כי למרות התחייבות אגד לתשלום הפרשי תשואה, "לא נערכה בדיקה של הסכומים שעל אגד להעביר לקרן לשם הבטחת התשואה וממילא לא שולמו לקרן סכומים כאמור". לטענת הקרן, בין השנים 1980-1992 השקעותיה באגרות חוב מיועדות לקופת גמל לקצבה הניבו תשואה שנתית ריאלית של 5.57% והפרשי התשואה מגיעים לסך של 830,475,873 ש"ח. סכום זה תובעת הקרן מאגד בהסתמך על ההתקשרות החוזית ביניהן. בנוסף תובעת הקרן מאגד סכום של 21,638,548 ש"ח, עבור חוב בגין הוצאות ניהול הקרן משנת 1990 עד 2003, מועד מינוי המנהל המיוחד לקרן. עוד טוענת הקרן, כי שליטתה בפועל של אגד בקרן הקימה לאגד חובת זהירות כלפי הקרן התלויה בתשלומים המתקבלים מאגד לצרכי פעילות הקרן והתחייבויותיה; כי ההפרות הנמשכות של אגד את הוראות התקנון וההסכם מהוות הפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב כלפי הקרן; כי התנהלותה של אגד וניצול שליטתה בקרן, מהווה הפרת חובת זהירות שחבה אגד לקרן; כי בהתנהגותה זו גרמה אגד לקרן להיקלע לגירעונות בסכומים גדולים ולנזקים כספיים כבדים "והיא עולה לפיכך, כדי רשלנות של אגד כלפי הקרן". הקרן מוסיפה וטוענת כלפי אגד להתעשרות שלא כדין והפרת הוראות התקנון וההסכם. לטענתה, אגד "הוציאה מאות חברים לפרישה מוקדמת לפי תקנות 29ג ו- 29ד ושילמה לקרן בגין כך סכומים חסרים, אשר התבססו על תחשיבים לא מעודכנים", למרות שהיו בידיה תחשיבים אקטואריים מעודכנים. לטענת הקרן, התנהלותה זו של אגד מקימה עילת תביעה כלפי אגד בסכום של 760,780,431 ש"ח. סעד נוסף המתבקש בכתב התביעה הוא "ליתן לקרן דו"ח מפורט, מאושר על ידי רואה חשבון, על כל ההשקעות שנעשו על ידי אגד והתאגידים הקשורים אליה ו/או אל חבריה בנכסים קבועים". במסגרת הדיון בערעור, הבהיר בא-כוח הקרן כי "אין לנו תביעה נזיקית נגד אגד". זאת, נוכח החלטתו של בית הדין האזורי לפיה "ככל שקיימת בכתב התביעה קביעה נזיקית דינה להימחק". הכרעה 12. על פני הדברים, עילות התביעה והסעדים המבוקשים בה, מעוגנים בהסכמים לביטוח פנסיוני של חברים וגמלאים באגד. זאת נוכח תכליתם של ההסכמים המכוונת להסדרת זכויותיהם הפנסיוניות-סוציאליות של החברים באגד ובהן: הסדרי פרישה מוקדמת של החברים; והבטחת מימוש זכויות פנסיוניות של חברי הקרן באמצעות הוראות המחייבות תשלום גירעונות הקרן כתוצאה מיישום הסדרי הפרישה המוקדמת [ראו והשוו: פרשת אשבל]. הנה כי כן, הליבה הגרעינית של עילות התביעה מעוגנת בביטוח פנסיוני שתכליתו הבטחת זכויותיהם הסוציאליות של החברים והגמלאים באגד. נוכח מהותן הפנסיונית - סוציאלית של עילות התביעה, באה התובענה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, כנדרש בסיפא לסעיף 24(א)(3) לחוק בהיותן עילות תביעה הנובעות מחבותה של אגד - המעבידה לקופת הגמל. 13. על האמור אוסיף ואציין, כי אף לשיטתו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, הערכאה המוסמכת לדון בתביעה, מושא דיוננו בהליך זה, היה והינו בית הדין האזורי לעבודה. הדברים אמורים בתביעה שהגיש עמית בקרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ לבית הדין האזורי בתל אביב במסגרתה תבע מן הקרן כי תמצה את זכויות התביעה שלה כלפי אגד, לגביית סכום של כ-2 מיליארד ש"ח שאגד חבה לקרן. לחלופין, ביקש כי הקרן תפצה את עמיתיה בגין מחדלה לתבוע את אגד. בקשה שהגיש התובע לאישור התביעה כייצוגית, נדחתה על ידי בית הדין האזורי מן הטעם שההליך התייתר. זאת, תוך שנקבע כי הסעד העיקרי המבוקש בתביעה התקיים בהגשת התביעה על ידי הקרן לבית הדין האזורי, מושא ההליך שלפנינו; וכי הסעד החלופי לו עתר התובע מותנה בתוצאות ההליך המשפטי שבין הקרן לאגד. ערעורו לבית דין זה נדחה, תוך שנקבע כי לא נמצא קשר סיבתי בין בקשתו של העותר לאישור תביעתו כייצוגית ובין התביעה שהגישה הקרן [ע"ע 51256-11-11 עמיחי אלראי - קרן הגמלאות של חברי "אגד" בע"מ, (מיום 6.11.12.)]. עתירה שהגיש התובע לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נדחתה אף היא, תוך שצוין בפסק הדין כי "בצדק קבע בית הדין האזורי כי עם הגשת תביעתה של הקרן נגד אגד, הפך הסעד שביקש העותר תיאורטי וסביר בהחלט שדרישותיו יתממשו אם תתקבל אותה התביעה" [בג"ץ 764-13 עמיחי אלראי - בית הדין הארצי לעבודה ואח', (מיום 5.2.2013)]. הנה כי כן, אף בפסיקתו של בית המשפט העליון אין עוררין על סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לדון בתביעתה של הקרן נגד אגד, מושא הדיון שלפנינו. 14. לאור כלל האמור לעיל, משנמצא כי מתקיימים שני התנאים המצטברים הנדרשים בסעיף 24(א)(3) בחוק בית הדין לעבודה, מיהות הצדדים להליך ומהות עילות התביעה, לבית הדין האזורי הסמכות העניינית לדון בתביעת הקרן נגד אגד. 15. סוף דבר - לו תישמע דעתי, יידחה הערעור. זאת, באופן שייקבע כי בית הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בתביעה שהגישה קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (בניהול מיוחד) נגד אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ. בהתאם, התיק יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כדי שימשיך בתובענה לגופה. סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן 1. עילת תביעתה של הקרן את אגד על פי כתב התביעה, עיקרה בכך, שאגד, בניגוד למתחייב מתקנון הקרן ההסכם בין הקרן לאגד והדין, לא העבירה לקרן את הכספים שלהעברתם היא התחייבה במלואם ובמועדם. לפיכך, נקלעה הקרן לגרעון אקטוארי ורק לאחר שמונה מנהל מיוחד לקרן והיא הפסיקה להיות מנוהלת על ידי עובדי אגד, נחשפו והתבררו מלוא הפרות החובות וההתחייבויות של אגד כלפי הקרן. לאור הפרת ההתחייבויות האמורות של אגד כלפי הקרן היא נתבעה לשלם לקרן סך של כ-2 מליארד ש"ח. 2. לאור האמור, עילת התביעה על פי כתב התביעה איננה בגין אי תשלום הקרן לחבריה על פי התקנון. היפוכו של דבר, תשלום הקרן לחבריה על פי התקנון והפרת התחייבות אגד להעביר לקרן כספים על פי התקנון ההסכם והדין, הם שהקימו את עילת התביעה. מכאן, שהנחת היסוד עליה מושתתת התביעה שבפנינו הינה, כי אין מדובר "בסיכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן פנסיה מסוגה של קרן הגמלאות של חברי אגד". (ע"א 7654/06 רוזנשטראוך נגד קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ"). 3. אפשר, ש"במבט צופה פני עתיד בסופו של יום יקבע", כי בית הדין הינו הפורום המתאים לדון בזכויות חבר באגודה שיתופית בה הוא חייב לעבוד מעצם חברותו בה, ככל שמדובר בזכויותיו כעובד בשל עבודתו באגודה; כפי שבאותו מבט יהיה מקום לקבוע כך, לגבי "סיכסוכים הנוגעים לזכויות חבר בקרן הפנסיה מיסודה של קרן הגמלאות של אגד". (פס"ד רוזנשטראוך הנ"ל). שהרי, "מרקם היחסים בין חברי אגד לבין הנהלת אגד כמוהם כיחסי עובד מעביד". (ע.א. 1966/07 אריאל נגד קרן הגמלאות של חברי אגד"). ברם, לא כך הוא המצב במבט עכשווי. 4. חבר אגודה שיתופית שעבודתו בה נובעת מעצם חברותו באגודה - אינו עובד האגודה אלא חבר בה. לכן בית הדין לעבודה חסר סמכות לדון ביחס בין חבר האגודה השיתופית לאגודתו. זוהי ההלכה הפסוקה מקדמה דנה. על אגודה שיתופית ובכלל זה אגד חלה פקודת אגודות שיתופיות על תקנותיה. לאגודה שיתופית מוסדות ותקנון. לרשם אגודות שיתופיות סמכות חקירה ושיפוט בסכסוכים בין החבר לאגודה. ישנה הסדרה מיוחדת של מערכת היחסים בין החבר לאגודתו שלא לבית הדין לעבודה ניתנה הסמכות לדון בה. בהקשר זה כדאי לאזכר את דבריו של נשיא בית המשפט העליון, השופט שמגר (בע"א 4114/90 בן שושן נגד בריביה קואופרטיב) היפים כיום כבהינתנם. "באגודה שיתופית, כדבר שבשיגרה - חבר באגודה "עובד באגודה משום שהוא חבר בה, והוא חבר משום שהוא עובד" (דב"ע לו/0-70 הנ"ל). במצב עניינים כזה אין לראות את החבר כ"עובד" - שכן עבודתו אך נלווית לחברותו, ואינה נפרדת ממנה. ניתן לומר שכפי שכדי להיות "חבר" בחברה נדרשת השקעת הון, המתבטא בכסף המשולם תמורת קניית מניות, כך ה"חבר" באגודה שיתופית "משקיע הון אנושי -היא עבודתו - ועבודה זו היא שמקנה לו את חברותו באגודה. במקרה כזה, אין לראות בעבודה באגודה, כמקנה סטטוס של עובד. זהו, כאמור, הכלל. אך היוצא מן הכלל, החל על חברה, יחול גם על אגודה שיתופית. על כן, כאשר עבודתו של החבר באגודה השיתופית אינה נובעת מעצם חברותו באגודה, ניתן לראות בו עובד של האגודה השיתופית, בנוסף להיות חבר בה". היוצא מן הכלל אינו רלבנטי לעניינינו. פסקי הדין בעניין היחס בין הקרן לחברי אגד, הינם ערעורים לבית המשפט העליון על פסקי דין של בתי משפט המחוזיים. למשל: ע"א 1966/07 רוזנשטראוך מ-30.12.07, ע"א 8652/07 אביב - מ-9.3.09, ו-ע"א 1966/07 אריאל מ-9.8.10. 5. משאלה הדברים, ומשחבר אגד אינו עובד אגד, אילו הייתה אגד מבטחת חבריה אצלה בביטוח פנסיוני בדיוק באותם תנאים בהם הם בוטחו בקרן - לא הייתה לבית הדין סמכות לדון בשאלת זכאותם הפנסיונית ממנה; כפי שאין לבית הדין סמכות לדון בשאלת שאר תנאי עבודתם וזכויותיהם של חברי אגד מאגודתם, לרבות שאלת הפרשת דמי הגמולים על ידי אגד לקרן הפנסיה. 6. העובדה, כי אגד החליטה על ביטוח פנסיוני של חבריה דרך קרן פנסיה מפעלית אליה היא מעבירה את דמי הגמולים; אינה יכולה להקנות לבית הדין סמכות שאין לו על פי דין, לדון בסוגיית היחס המשולש בין חבר אגודה שיתופית שאינו עובד, האגודה השיתופית שאינה מעביד, וקרן הפנסיה. 7. בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעה שלפנינו גם מכוח קל וחומר, נוכח העובדה, שעילתה מושתתת על טענה להפרת התחייבויות נוספות להעברת כספים לקרן, ביחס שבין הקרן לאגד מעבר לעניין העברת דמי הגמולים של חברי אגד לקרן. 8. מתן סמכות לבית הדין לעבודה לדון במכלול היחסים לבין הצדדים במקרה שלפנינו חייב להיעשות בחוק ועל פי חוק, כפי שנעשה הדבר לגבי הביטוח הלאומי. בסעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב] התשנ"ה-1985 נקבע, כי "לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה כמעבידתו". בעניינינו חסרה הוראה מקבילה בחוק בית הדין לעבודה. 9. סיכומו של דבר. אם תתקבל דעתי - יתקבל ערעורה של אגד ללא צו הוצאות; וייקבע, כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעת של הקרן את אגד, ועליה להיות מועברת לדיון לבית המשפט המחוזי. נציג ציבור מר יוסף קרא הנני מצטרף לחוות דעתו של השופט אילן סופר וכן לאמור בחוות דעתה של הנשיאה. נציג ציבור מר דן בר-סלע עם כל המורכבות המשפטית של השאלה אל לנו לשכוח את החבר הבודד שתנאי פרישתו עלולים להיפגע קשות באם לא יתבררו פרטי המקרה על ידי בית דין האמון על מכלול התנאים בהם נוצרה עילת התביעה. לפיכך הנני מצטרף לחוות דעתו של השופט אילן סופר ולמסקנתו המתבקשת וכן לאמור בחוות דעתה של הנשיאה. סוף דבר הערעור נדחה ברוב דעות השופט סופר והנשיאה ארד, ונציגי הציבור מר קרא ומר בר-סלע, כנגד דעתו החולקת של סגן הנשיאה פליטמן. תוצאת הדברים היא, כי בית הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בתביעה שהגישה קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (בניהול מיוחד) נגד אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ. אין צו להוצאות בערעור. התיק מוחזר לבית הדין האזורי בתל אביב להמשך דיון בתובענה לגופה. מפעל