שבר בחוליה C6 - אחוזי נכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בחוליה C6 - אחוזי נכות: 1. המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 20/10/93, בה נחבל בעמוד השדרה הצווארי ובידו השמאלית. באותה תאונה נהרגו אחיו הבכור של המערער, שנהג ברכב וכן פועל נוסף. המשיב הכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד ליום 20/4/94. 2. המערער הגיש למשיב בקשה לקביעת נכות מעבודה, בקשה שבעקבותיה הועמד לבדיקת פוסק רפואי, אשר קבע ביום 1/1/95 כי נכותו הצמיתה של המערער עקב התאונה הינה בשיעור %5. 3. המערער ערר על החלטת הדרג הראשון, עניינו הובא בפני ועדה רפואית לעררים אשר החליטה, ביום 24/7/95, לדחות את הערר. 4. ערעור זה מופנה כנגד החלטתה האמורה של הועדה הרפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). 5. תמצית טענות ב"כ המערער א. המערער נפצע קשה בתאונה בה נהרג אחיו לנגד עיניו, ונמצא אצלו שבר בעצם הבריח ובחוליה 6c שברים אלה מחייבים קביעת דרגת נכות גבוהה יותר. ב. למערער הפרעה נוירולוגית ביד שמאל. הועדה לא ערכה למערער את המבחנים המתאימים להפרעה זו. ג. ד"ר גיפשטיין חיווה דעתו, לבקשת המערער, והמליץ על דרגת נכות בשיעור % 28 לצמיתות. הוא התייחס לבעיה הנוירולוגית ביד שמאל ואף לשבר בעצם הבריח. הועדה היתה צריכה להתייחס לחוות דעתו. ד. הועדה היתה אמורה לשלוח את המערער לבדיקת .c.t עדכנית ולא לחרוץ את גורלו על סמך התרשמות בלבד. ה. הועדה היתה חייבת להיות מורכבת מנוירולוג ומאורתופד מומחה. הועדה היתה חייבת לשלוח את התובע לנוירולוג מומחה או למומחה לגב הבקיא בסוג השברים של המערער. ו. הועדה לא דנה בענין הדכאון עקב פטירת אחיו של המערער. ז. הועדה לא נימקה את החלטתה. 6. תמצית טיעוני ב"כ המשיב א. הועדה אכן איבחנה שברים בחוליה 6c אך לא היה בקע דיסקלי ולא היו סימני לחץ על השק הדורלי ועל השורשים. הועדה לא מצאה הגבלה בתנועות הצוואר. ב. הועדה הסבירה שאינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר גיפשטיין מאחר שלא מצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ולא סימנים נוירולוגיים אובייקטיוויים ביד שמאל. ג. הועדה לא קיבלה את מסקנותיו של הפסיכולוג ד"ר סאמי דביני, שכן לא מצאה סימנים של אבל פתולוגי או מצב פוסט-טראומתי. ד. אין לחייב את הועדה לקבל צילום .c.tעדכני. ה. הרכב הועדה מתאים לתלונות המערער. 7. הרכב הועדה א. אין לקבל את טענות ב"כ המערער בדבר פגמים, כביכול, בהרכבה של הועדה. ב. למערער היו תלונות במישור האורתופדי, במישור הנוירולוגי ובמישור הנפשי. הועדה כללה, אורתופד, נוירולוגית ופסיכיאטר, שהוא ההרכב המתאים למערער. ג. אין לדרוש מהרופא המוסמך הקובע את הרכב הועדות להיכנס לתת-תחומי התמחות כנטען על ידי ב"כ המערער ולמנות דווקא אורתופד המומחה לחלק העליון של עמוד השדרה או נוירולוג המומחה דווקא בהיפואסתזיה. לפיכך, גם לא ניתן לקבוע שנפל פגם בהרכבה של הועדה. ד. מובן גם שהועדה, בניגוד לנטען ע"י ב"כ המערער, לא היתה אמורה לפנות למומחים רפואיים אחרים, באשר הועדה, בהיותה ועדה רפואית לעררים, מנועה מלעשות כן (בניגוד לועדה בדרג ראשון). 8. צילום .c.t עדכני א. בפני הועדה עמד צילום .c.tמיום 28/2/94שהצביע על השברים בחוליה . 6C ב. דרגת הנכות האורתופדית בגין פגיעה בעמוד השדרה הצווארי, אמורה להיעשות, בהתאם להוראות פריט 37(5) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה); כלומר, על פי הגבלת התנועות. ג. משהועדה לא מצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, הרי שהיתה זכאית להסתפק בממצא של השבר, ממצא שאיפשר לה להגיע לקביעתה בדבר יישום פריט 37(8)(א) למבחנים, העוסק בשבר של גוף חוליה שהתרפא. ד. בנסיבות אלה, ההחלטה אם לבקש צילום עדכני אם לאו - הינה החלטה רפואית, שביה"ד מנוע מלהתערב בה, לאור הוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-.1995 9. ההיבט הנפשי א. למערער טענות על דכאון עקב מות אחיו נגד עיניו בתאונה. ב. הועדה לא קיבלה את מסקנותיו של הפסיכולוג, ד"ר דביני, אשר תיאר אבל פתולוגי ממושך, ונימקה זאת בכך שלא היו בפניה תלונות והיא לא מצאה ממצא של אבל ולא של פוסט-טראומה. ג. אך טבעי הוא שהמערער יתאבל על אחיו, והועדה אכן מצאה "צער מסויים". ההכרעה אם צער זה מגיע לכדי הפרעה נפשית המצדיקה קביעת נכות הינה החלטה רפואית-מקצועית, והועדה, אשר כללה גם פסיכיאטר, היא זו שהיתה מוסמכת להחליט זאת. ד. משהחליטה הועדה כי אין ממצאים המחייבים קביעת נכות בתחום הנפשי ומשהבהירה אף שלאור זאת אין היא מקבלת את מסקנתו של הפסיכולוג, ד"ר דביני, הרי שאין להתערב בהחלטתה בענין זה. 10. התייחסות לחוו"ד ד"ר גיפשטיין א. אין לקבל את טענות ב"כ המערער בכל הנוגע להתייחסות לחלק האורתופדי בחוות הדעת של ד"ר גיפשטיין. ב. עיון בחוות דעתו של ד"ר גיפשטיין מעלה כי הוא מצא בבדיקתו הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי (הגבלה שהוגדרה ע"י ד"ר גיפשטיין כ"קשה", ומבחירתו בפריט 37(5)(ב) למבחנים ניתן לראות שהיא לדעתו הגבלה "בינונית"). ג. משהועדה לא מצאה כל הגבלה בתנועות, כאמור בסעיף 26לפרוטוקול הועדה, הרי שדי בכך כדי להבין מדוע לא קיבלה את מסקנותיו של ד"ר גיפשטיין שהתבססו על ממצאיו, וכך אף הסבירה הועדה בסעיף 28לפרוטוקול שערכה. ד. בחלק הנוירולוגי של חוות דעתו המליץ ד"ר גיפשטיין, לאחר שמצא היפואסתזיה וחולשת שרירים, לקבוע נכות לפי פריט "31(א)(7)" למבחנים. פריט כזה אינו קיים במבחנים, וככל הנראה כוונתו של ד"ר גיפשטיין היתה לפריט 31(7)(א) iiהמדבר על שיתוק עצב thoracalis longusבצורה קשה. ה. בסעיף 26 לפרוטוקול שערכה הועדה נאמר שהיא מצאה "כח גס שמור ב 4 גפיים". בבדיקת השרירים שבהם מצא ד"ר גיפשטיין חולשה triceps) ו-, biceps שרירי כף היד ושרירי האמה) מצאה הועדה, לפי האמור בסעיף 26 לפרוטוקול שערכה, כי הכח תקין ושווה בשתי הידיים. הועדה מצאה החזרים גידיים תקינים, ערים ושווים בשתי הידיים. ו. בסעיף 28 לפרוטוקול, הסבירה הועדה כי אחת הסיבות לאי-קבלת מסקנותיו של ד"ר גיפשטיין היא שלא נמצאו ממצאים נוירולוגיים אובייקטיוויים בידו השמאלית של המערער. השוואה בין ממצאיו הנוירולוגיים של ד"ר גיפשטיין לבין ממצאי הועדה, כמפורט לעיל, מביאה למסקנה כי הועדה לא טעתה, טעות משפטית, גם בהתייחסותה לחלק הנוירולוגי שבחוות הדעת של ד"ר גיפשטיין. גורל הערעור 11א. בשל כל האמור לעיל, אני דוחה את טענותיה של ב"כ המערער. ב. למרות זאת, נראה לי שדין הערעור להתקבל, וזאת בגין אופן התייחסותה של הועדה לתקנה 15 לתקנות. 12א. בסעיף 29 לפרוטוקול, רשמה הועדה כי היא מאמצת את מסקנות הועדה מהדרג הראשון בנושא אי-הפעלת תקנה 15. ב. הפוסק הרפואי אשר דן בעניינו של המערער בדרג הראשון, קבע כי אין מקום להפעלת תקנה 15 מאחר שאי-חזרתו של המערער לעבודה לא היתה קשורה לתאונה. ג. הפוסק הרפואי ואף הועדה לא מצאו לנכון לציין בפרוטוקול מהיכן נשאב המידע על הסיבה לאי-חזרתו של המערער לעבודתו. כל שרשום לענין זה (בסעיף 21 לפרוטוקול הדרג הראשון ובסעיף 20לפרוטוקול הועדה) הוא כי המערער טרם חזר לעבוד. ד. כאשר מצאה הועדה לנכון לאמץ באופן גורף את החלטת הדרג הראשון בענין תקנה 15, היה עליה לציין כיצד נודע לה שאי-חזרתו של המערער לעבודתו לא היתה קשורה לתאונה, ורצוי יותר כי היתה מפרטת את הידוע לה על הסיבה לאי-חזרתו של המערער לעבודתו, כך שיתאפשר פיקוח שפוטי יעיל על מסקנה זו. ה. יתרה מכך, תקנה 15לתקנות אינה עוסקת רק ב"חזרה לעבודה". תקנה 15(א) לתקנות מתייחסת ל- 3 עניינים העשויים להשפיע על סטיה מדרגת הנכות שבמבחנים: גיל, מין ומקצוע. ו. הועדה לא התייחסה אף לא לאחד מ- 3 עניינים אלה, לא לגילו של המערער, לא למינו ולא למקצועו ולא התייחסה לשאלת השפעתם על סטיה אפשרית מדרגת הנכות שבמבחנים. ז. הוראת תקנה 15 נועדה, בין השאר, לאזן בין הקביעה הסטנדרטית של דרגות הנכות שבמבחנים לבין השפעתן השונה של הנכויות על נפגעים בגילים שונים וממין שונה. הועדה היתה חייבת לשקול את השפעת הגיל והמין של המערער על קביעת דרגת נכותו, אך לא עשתה כן או לפחות - לא נתנה לכך ביטוי בפרוטוקול ובכך טעתה. 13. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתשקול את הפעלתה של תקנה 15. לצורך כך, תאפשר הועדה למערער לטעון בפניה (בכתב או בעל פה) לענין השפעת גילו, מינו ומקצועו על דרגת נכותו, לרבות טיעוניו בדבר מסוגלותו לחזור לעבודה וטיעונים בדבר עיסוקו ערב התאונה. הועדה תאפשר למערער להציג לה מסמכים המעידים על סוג עבודתו והיקף משרתו ערב התאונה. 14. מאחר שדחיתי את כל נימוקי הערעור של המערער, אין צו להוצאות. 15. כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.נכותעמוד השדרהאחוזי נכותשברחוליות