קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה במסגריה: .1לפנינו תביעה להכיר בארוע שארע לתובע ב- 92.5.24ברגלו כתאונת עבודה. .2להלן העובדות הנוגעות לעניין; א. התובע מסגר במקצועו ביום 24.12.92 הגיש תביעה למוסד בגין תאונת עבודה (נ/1) ובה תאור ארוע התאונה כדלהלן; "החלקתי על צינורות במסגריה וקיבלתי מכה בברך ולא התייחסתי, למחרת החלו כאבים ניגשתי לרופא שניתח אותי והוא הפנה אותי לאטרוסקופיה". ב. לתובע נתנה תעודה ראשונה לנפגע בעבודה ביום 22.11.92(נ/2) שבה ישנה התייחסות לתאונה שארעה ב- 92.11.20תאור הארוע הנו כדלהלן; "החליק על הריצפה בעת הרמת הצינור, וקיבל מכה בברך רגל ימין". ג. על הפגיעה הנ"ל מסר התובע למל"ל הודעה ביום 17.1.93(נ/3, נ/4). ד. תביעתו נדחתה על ידי המוסד, הוגשה תביעה לביה"ד, ובמהלך הטיפול בתביעה קיבל התובע החלטה בעצה עם ב"כ כי מדובר בארוע תאונתי ביום אחר 24.5.92, ובגין ארוע זה שקרה ב- 24.5.92הוגשה למוסד תביעה (נ/6) שנדחתה, להלן תאור הארוע בנ/6; "ביום 24.5.92, עבדתי במסגריה שלי בטבריה בסביבות השעה 00: 12צעדתי בכיוון משרד המסגריה, על רצפת המסגריה, בדרך למשרד היו מונחים צינורות, דרכתי על הצינורות בכדי להתקדם למשרד, הצינורות התגלגלו מתחת לרגלי, איבדתי את שיוו המשקל ונפלתי על ברכי הימנית". ה. התובע הגיש תצהיר על הארוע בנ/ 6ולהלן גירסתו בת/3; (1) אני יליד 1958, מסגר במקצועי, בעל סמגירת "אלקטרודה" בטבריה. (2) בנוסף לפעילותי במסגריה זו, אני מבצע פרוייקט מסגרות בשדרות, ובחלק מימות השבוע אני עובד בשדרות. (3) א. ביום 24.5.92, עסקתי בעבודות מסגרות במסגריה שלי בטבריה. ב. בסביבות הצהרים צעדתי בכוון משרד המסגריה. ג. על ריצפת המסגריה, בדרך למשרד, היו מונחים צינורות חצי צול. דרכתי על הצנורות בכדי לצעוד לכיוון המשרד, הצינורות התגלגלו מתחת לרגלי, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי על ברכי הימנית. ד. שניים שהיו במקום, וייצמן שמעון, ואזולאי דני, עזרו לי לקום ולשבת על כסא. ה. הרגשתי כאבים חזקים אך העדפתי להתגבר ולא לגשת מיד לרופא. (4) המשכתי לעבוד עוד מס' ימים, עם כאבים שהלכו וגברו, ומשנוכחתי שאין לי כל מוצא אחר אלא להתפנות מעבודה ולטפל בעצמי, תאמתי פגישה עם האורטופד שניתח אותי, בברכי לראשונה לפני שנים, וקבעתי עמו פגישה עם האורטופד שניתח אותי בברכי לראשונה לפני שנים, וקבעתי עימו פגישה ליום .31.5.92 (5) האורטופד שלח אותי לבצע צילומים ומשצפה בהם ביום 19.6.92, מצא נזק נרחב בברך. ו. בהודעה לחוקר (נ/ 5שנתנה ב- 14.3.93) מייחס התובע הארוע ל- 20.11.92ואח"כ מייחס הארוע כשבועיים לפני שפנה לפרופ' רייס, יחד עם זאת בעמ' 3באמצע כשנשאל באיזה יום קרה הארוע הוא משיב "לא, אני לא זוכר עברו כבר 4חודשים, זו היתה מכה יבשה ולא יחסתי לה חשיבות כשחלפו ימים... והכאבים לא חולפים... ניגשתי לפרופ' רייס"... ז. במהלך עבודתו התובע קיבל ומקבל מכות. ח. התובע עבר ניתוח בברך עוד בהיותו בשירות סדיר. .3בסיכומיו ביקש ב"כ התובע להכיר בארוע כארוע תאונתי תוך הפנייתו לראיות בתיק. .4להלן טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו; א. התובע רשום כעובד עצמאי. ב. ביום 92.12.7פנה התובע למרפאת שיכון ד' בטבריה וסיפר במשרד כי ביום 20.11.92שעה 00: 15החליק על הרצפה בעת הרמת הצינור וקיבל מכה בברך רגל ימין, הרופא המטפל אישר לו אי כושר מ- 2011/92עד .13.12.92(ראה רישום בכרטיס הכללי+ נ/2). ג. ביום 24.12.93הגיש התובע תביעה לדמי פגיעה לנתבע ובה טען כי ביום 20.11.92, יום ו' בשבוע החליק על צינורות במסגריה, למחרת החלו כאבים ניגש לרופא שניתח אותו והוא הפנה אותו לארטורסוקופיה (ר' נ/1). הארטורוסוקופיה בוצעה ביום 22.11.92(ר' מסמכים שהומצאו לביה"ד ביום 6.2.96). התובע הצהיר כי הפסיק לעבוד באותו יום של האירוע הנטען - 20.11.92 (ר' נ/ 1+ הצהרה מ- 17.1.93הצמודה ל-נ/3). ד. פקידת התביעות הזמינה את התובע לסור למשרדי הנתבע על מנת למסור פרטים נוספים לתביעתו אך כאשר התברר לתובע שיש סתירות בחומר שהמציא אמר: "אני לא זוכר התאריך שציינתי שנפגעתי ב- 20.11.92לא נראה לי אני מבקש שתשני את זה" אך התובע לא ידע למסור תאריך מדוייק אחר (ר' נ/5). בסופו של דבר התביעה נדחתה ומכאן התובענה שלפנינו. ה. בתובענה שהוגשה באמצעות בא כוחו, טען התובע על תאריך אחר לאירוע ה- .24.5.92 הואיל והנתבע לא דן בטענה כאמור הגיש התובע, באמצעות בא כוחו, טופס תביעה חדש ובו תאריך 24.5.92(ר' נ/6). בטופס החדש צויין כי התובע לא הפסיק לעבוד מיד לאחר האירוע הנטען אלא רק ב- .20.11.92 הנתבע בדק את התביעה והחליט לדחותה. ו. לטענת התובע, ריבוי התאריכים הינו תוצאה של טעות כתום לב. אי לכך מן הראוי לבחון את חומר הראיות והמסקנות העולות ממנו, בסיכומיו מתייחס ב"כ הנתבע לראיות השונות מהן ניתן להסיק שהתובע לא הרים הנטל המוטל עליו, וזאת הן בהתייחס למסמכים השונים, והן בהתייחס לעדים, לרבות עדותו של פרופ' רייס. .5א. העידו בפנינו התובע, שני עדים מטעמו, וכן פרופ' רייס, פרופ' רייס נחקר על הרישומים הרפואיים שניהל (נ/7), והעדים על תצהירים שהוגשו מטעמם, לרבות התובע (ת/1, ת/2, ת/3) כן הוגשו מסמכים שונים, שחלקם היתה התייחסות בעובדות. ב. העדים שמעון ויצמן ואזולאי דני התייחסו לעובדה שהתובע נפל על הרצפה ושמעו צעקה, אך לא יכלו להצביע מועד בו התרחש הארוע (ראה עמ' 4שורה 17, עמ' 5שורה 23), לפיכך עדים אלה אינם יכולים לסייע לתובע לגבי קביעת מועד הארוע, שהוא חלק מעילת התביעה, והנטל להוכיח אותו מוטל על התובע. ג. בתצהירו מתייחס התובע למועד 24.5.92, (מועד בו התרחשה התאונה, אך כאשר נשאל התובע בבית הדין כיצד הוא זוכר את התאריך, השיב שהוא אינו יכול לזכור את התאריך, אם כי זה לא קרה ב- 11/20כי ב- 5/31נבדק על ידי פרופ' רייס, וזה יכול לקרוא לפני כן ובהתאם לבדיקה שוחזר התאריך (עמ' 7שורה 16). ד. לגבי מועד התאונה כאילו התרחשה ב- 11/20העיד התובע כי תאריך זה נרשם בטעות והוא נותן הסבר לכך (עמ' 7שורה 17ואילך), מפליא הדבר שהסבר זה ניתן בחקירה נגדית בעוד שהיינו מצפים לקבל הסבר בעדות הראשית וזאת במיוחד לנוכח נ/1, נ/2, נ/3, נ/4, וכן נ/5, דבר הפוגם במשקל הראיתי של הגירסה. ה. בהודעה לחוקר (נ/5) בתחילה, מייחס את התאונה ל- 20.11.92, ורק לאחר מכן, כאשר נשאל לגבי תאום הפגישה אצל פרופ' רייס, זכרונו של התובע נפגע, והוא משיב שתאריך 20.11.92לא נראה לו, והוא מבקש לשנות זאת, ובהמשך אנו פוגשים שוב במילים המצביעות על חוסר זכרונו של התובע (עמ' 2, 3ל- נ/5). ו. במחצית עמ' 3לנ/ 5מציין התובע כי כבר עברו 4חודשים, זו היתה מכה יבשה, 4חודשים יש להתייחס אליהם, ממועד מתן ההודעה וזה מביא אותנו דווקא ל- 11/92דבר הפוגם במשקל הראייתי של גירסתו. ז. נ/1, נ/2, נ/3, נ/4, נתנו בסמוך למועד 20.11.92, לפיכך יש חוסר סבירות בגירסה שהמועד 20.11.92אינו נכון, ודווקא הנכון הנו .24.5.92 יתכן וגם מועד 20.11.92אינו נכון, אך לאור האמור עליל אין כל ודאות שהמועד הנכון הנו..24.5 92 ח. נ/ 7(התרשומת של פרופ' רייס) וכן עדותו בפנינו, אינה מעלה ואינה מורידה בנסיבות העניין, בהגינותו ציין פרופ' רייס שהוא רושם מה שאומרים לו, (עמ' 17שורה 21, עמ' 16שורות 11-9) בהתייחס לנ"ל לא היה מקום להרחבה היתירה בסיכומי ב"כ הנתבע לעניין התרשומת שנערכה ועדותו בפנינו, של פרופ' רייס, אם התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח מועד הארוע התאונתי. ט. בסיכומיו התייחס ב"כ הנתבע לראיות השונות שהוגשו והמסקנות העולות מהן, ובדברים שפורטו שם יש ממש (ראה סעיפים 9,8,7, לסיכומי ב"כ הנתבע). י. לעניין זה נוסיף שהיינו סבורים שהתובע טעה רק בתאריך הארוע, והנה עיון בנ/ 1ונ/ 6מלמד שגם השעה שונתה; ב-נ/ 1שעה 00: 15ב-נ/ 6שעה 00:12, בנ/ 1צויין היום בשבוע ו', ואילו בנ/ 6לא צויין יום (מסיכומי ב"כ הנתבע מתברר שזה יום א') בנ/6, דרך על צינורות, ואילו בנ/2, יש לנו תאור של הרמת צינורות. י. לגירסת ב"כ התובע נפלה טעות ברישום התאריך 20.11.92, הואיל וביום זה התובע הפסיק לעבוד, לכן נרשם מועד זה. אף אם יש ממש בטענה, עדיין נותרו ספיקות רבות לגבי מועד הארוע כמתואר לעיל. .8בהתייחס לנ"ל התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח שביום 92.5.24.5.92ארעה לו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק, לפיכך דין התביעה להדחות. .9ניתן היום בהעדר - לשלוח לב"כ הצדדים פס"ד בדאר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.מסגרותתאונת עבודה