תאונת עבודה של מתדלק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של מתדלק: .1 א) המערער נפגע בעת עבודתו כמתדלק כאשר טפטף דלק על רגלו ביום .30/6/91המשיב הכיר בפגיעה זו כתאונת עבודה. ב) ביום 23/2/95ביקש המערער שהמשיב יקבע את דרגת נכותו בגין הפגיעה בעבודה תוך שלטענתו, כתוצאה ממנה, הוא סובל מגרוד חזק ברגליים ובידיים. ג) ועדה רפואית בדרג ראשון וועדה לעררים שענינו התברר בפניהן, קבעו כי לא נותרה למערער כל נכות כתוצאה מהתאונה. ד) המערער ערר על קביעת הועדה לעררים וערעור נדון במסגרת תיק נו/337- 01בבית דין זה. בפסק דינו מיום 6/11/96, הורה כב' השופט סומך על השבת עניינו של המערער לועדה לעררים, תוך שהוא מחייב אותה לנמק על סמך מסמכים מוכחים האם יש קשר סיבתי בין הליקויים הנוכחיים לתאונה, ואם אין - כתוצאה ממה נוצרו הליקויים. ה) הועדה לעררים דנה שוב בענינו של המערער, וקבעה שאין מדובר בגירוד על רקע אלרגי לחומרים, וכי הממצאים שנמצאו בשוקיים ובידיים של המערער אינם מסוג של דלקת עור ממגע שנראתה בעקבות התאונה. ו) על קביעתה החוזרת של הועדה לעררים הוגש שוב ערעור וזה נדון במסגרת תיק נז/.442/01 ב"כ המשיב קיבל המלצת ביה"ד, ובעקבות זאת הוחזר עניינו של המערער שוב לאותה ועדה לעררים, תוך שחייבה להתייחס לחוות דעת ד"ר בשמת זמיר מיום 1/9/96 ובעיקר לאמור בסעיף ד(5) לחוות הדעת, ולהסביר מדוע שונה מסקנתה מזו של ד"ר זמיר. ז) הועדה לעררים דנה בשלישית בעניינו של המערער מכח פסק הדין האחרון וחזרה וקבעה שלא נותרה למערער כל נכות בעקבות תאונת העבודה. על החלטתה זו שניתנה ביום 1/2/98, הוגש הערעור שבפני. .2 להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמצית: א) טעתה הועדה בבססה את דחיית הערר על העדר אזכור של נגעים בשוקיים ובאמות בפני ועדות רפואיות קודמות. זאת, מאחר וכבר בפני הפוסק הרפואי ד"ר צוקרמן, ביום 23/7/98, ציין המערער כי נשפך סולר על רגליו וידיו, והרופא הצביע על שינויים בעור השוקיים ובאמות. גם בממצאים של רופאים נוספים צוינו שינויים בעור האמות והשוקיים, לרבות באלו של הפוסק הרפואי ד"ר כהן מיום .29/1/96 גם בפרוטוקול הועדה ביום 6/5/96(הועדה לעררים נשוא הערעור בישיבתה הראשונה) צויין כי אברי הגוף שנפגעו הם ידיים ורגליים, וגם בפרוטוקול שלה מיום 7/7/97מופיעה התייחסות לדלקת הממוקמת בידיים וברגליים. ב) הועדה טעתה בקובעה שהביופסיה שנלקחה ע"י ד"ר זמיר, לא נלקחה מאיזור שהיה מעורב בתאונה, שכן היא נלקחה מהשוק ותיאור הנזקים לשוקיים מופיעים בפרוטוקולי כל הועדות. ג) גם בבקשה לקביעת הנכות ציין המערער שהוא סובל מגירוד חזק בידיים וברגליים. .3 להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) טועה ב"כ המערער בהבנתו את האמור בדו"ח הועדה לעררים נשוא הערעור לענין ביסוס קביעותיה על ההנחה לפיה במעמד הבדיקה ביום 6/5/96הופיעו לראשונה תלונות בדבר נגעים בשוקיים ובאמות. ב) הועדה לא שללה תלונות בדבר פגיעות באיברים נוספים ברגליים בפני ועדות קודמות. ג) אין להבנות מהרישום השבלוני בעמוד הראשון לדו"ח הועדה שכן זה מועתק ע"י המזכיר מטופס הבקשה ואין בו כדי להוות מסקנתה של הועדה. ד) חוות הדעת של ד"ר זמיר מייחסת משקל רב למיקומו של הגירוי הראשוני והואיל והגירוי הראשוני היה ברגליים בלבד הרי שהועדה לא מסכימה עם מסקנת ד"ר זמיר שהתבססה על ביופסיה שבוצעה באיברים שלא נפגעו, וחוות הדעת מתבססת על הנחה לא נכונה לפיה הדלק נשפך גם על הגפיים התחתונות וגם על העליונות. .4א) מאחר שהועדה לעררים נשוא הערעור שבפני, דנה בענינו של המערער מכח פסק דין, הרי שעל בדיקת ביה"ד להתמצות בשאלה האם קיימה הועדה את הוראות פסק הדין. לשון אחרת - יש לבדוק האם הועדה התייחסה התיחסות מספקת לחוות הדעת של ד"ר זמיר מיום 1/9/96, ובעיקר לאמור בסעיף ד(5) לחוות הדעת, והאם הסבירה כראוי מדוע מסקנתה שונה מזו של ד"ר זמיר. ב) למען הסדר להלן לשון סעיף ד(5) בחוות הדעת ד"ר זמיר מיום 1/9/96: "ליבן סימפלקס כרוניקס" הינה מחלת עור כרונית אשר השינויים בעור נובעים עקב גרד. המחלה מופיעה או על רקע מחלת עור אחרת או על רקע של עור בריא שכנראה סבלו מבעיה עורית בצורה חולפת כמו עקיצות או במקרה שלנו מגע עם דלק שגרם לגירוי הראשוני" ג) בסעיף הממצאים והנימוקים של הועדה לעררים נשוא הערעור נרשם כדלקמן: "בעובדת חוסר המשמעות של בדיקות הטלאי מסכימה הועדה עם דעתה של ד"ר זמיר, לא מדובר בתגובה אלרגית בממצאים שנראו אצל התובע בועדות השונות, לפי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה נשפך דלק על על רגליו ולכן כנראה עקב הופעת הנגעים מידיית לאחר מכן, היה מדובר בגירוי ראשוני. לא הוזכרו אז נגעים בשוקיים ולא באמות כפי שהציג בעת הבדיקה ב- 5/6/5/96כאשר הופיע בפני הועדה. לכן "הליכן סימפלקס כרוניקס" שהוכחה על ידי הביופסיה שביצעה ד"ר זמיר והמופיעה על איזורים שלא היו מעורבים בתאונה הנדונה אינם תומכים בדעתה של ד"ר זמיר שהגרד המתמשך קשור בתאונה". ד) מהשוואת הסבר הועדה לאמור בחוות דעת ד"ר זמיר אליה חויבה להתייחס, עולה שהועדה (שנכללת בה פרופ' פרידמן מומחית למחלות עור) סבורה שאותה המחלה ממנה סובל המערער (הן לדעתה שלה והן לדעת ד"ר זמיר) ואשר מתבטאת בגרד ברגליים והן בידיים, אובחנה על סמך הנחת יסוד מוטעית של ד"ר זמיר ועל סמך בדיקה שבוצעה שלא באיזור הנכון , אותו איזור שבו היתה הפגיעה הראשונית. ה) סבורני כי הפעם נימקה הועדה לעררים כראוי את מסקנתה הסופית לפיה מצב המערער אינו קשור לתאונה ונובע ממחלת עור שלא נגרמה על ידיה, וגם הסבירה את סטייתה ממסקנות ד"ר זמיר. בכך יצאה ידי חובתה כמצוות פסק הדין מכוחו הוחזר אליה ענינו של המערער. ו) למעלה מן הצריך אציין כי אינני מקבלת את טענות ב"כ המערער לפיהן הועדה ביססה הנמקתה על הנחות יסוד עובדתיות שגויות ו"סילפה את האמת". ברור לחלוטין מהאמור בפרוטוקול הועדה, כפי שצוטט לעיל, שהיא מייחסת משקל לדיווחים הראשוניים של המערער, שאין חולק שמסר בתחילה כי הדלק נשפך על רגליו, כך ששם היה מקום הגירוי הראשוני. אין לייחס גם משקל בהקשר בו עסקינן, לרישומים בסעיף 12לדו"ח הועדה, שאין ספק שאינם מתיימרים להיות בגדר ממצאים של הועדה אלא רק תרשומת טכנית של מזכיר הועדה. אכן, פרוטוקול הועדה מתחיל רק בעמוד השני לדו"ח שלה, ורק באמור בסעיף הממצאים הרפואיים והסיכומים והמסקנות וכן בסעיף האבחנות יש כדי להוות עדות למסקנות וממצאי חברי הועדה. .5 סיכומו של דבר, משמצאתי שהועדה יצאה ידי חובתה מכח פסק הדין, ולא נפלה כל טעות משפטית בפעולותיה או מסקנותיה - דין הערעור להדחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. .6 במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.תחנת דלקתאונת עבודה