קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לגמלת סיעוד שהתקבלה: .1התובעת, ילידת שנת 1922, הגישה לנתבע תביעה לקבלת גימלת סיעוד לפי פרק י' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995(להלן: "החוק"). הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובעת מיום .29/2/96 כנגד כך הגישה התובעת את התובענה שבפני. .2א. סעיף 223לחוק מגדיר, בין השאר, מיהו "מבוטח" (לענין סיעוד), מהן "פעולות יום יום", מהו "ליקוי", מהי "השגחה", מהי "גימלת סיעוד" ומהי "קיצבת יחיד מלאה". ב. סעיף 224(א)(1) לחוק קובע כי מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום או הזקוק להשגחה, זכאי לגימלת סיעוד בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה. ג. סעיף 224(א)(2) לחוק קובע כי מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע כל פעולות יום יום או הזקוק להשגחה מתמדת, זכאי לגימלת סיעוד בשיעור השווה ל-% 150מקיצבת יחיד מלאה. ד. הסיפא של סעיף 224(א) לחוק מכפיפה את הזכאות לפי הסעיף, בין השאר, לאמור בסעיף 224(ג) לחוק, המורה כי את בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת יעשה המוסד לביטוח לאומי על פי הסדרים שייקבעו בינו לבין שרותי הבריאות והרווחה. .3א. על פי ההסדרים האמורים בסעיף 224(ג) לחוק, נערכה לתובעת ביום 25/2/96בדיקת הערכת תלות על ידי אחות בריאות הציבור, גב' פנינה יעקב (נ/1). ב. מאחר שההסדרים בין הנתבע לבין שרותי הבריאות גוברים, על פי הסיפא לסעיף 224(א) לחוק על קביעתם של אחרים בענין מידת התלות בעזרת הזולת, הרי שתפקידו של בית הדין בענין זה מתמצה בבחינת החלטת הנתבע (ושרותי הבריאות) על פי כללי המשפט המינהלי. .4למעשה, גם אין כמעט מחלוקת עובדתית בין הצדדים; בנה של התובעת אישר כי האמור בנ/ 1הינו נכון, למעט האמור במכתבו לבית הדין מיום .18/6/96במכתב זה אין מחלוקת על האמור בנ/ 1מלבד עניין הניידות העצמית בבית, שכן במכתב נטען כי התובעת אינה מסוגלת ללכת בלא עזרה ואילו בנ/ 1נמצא כי התובעת ניידת בלא עזרת אדם (אם כי, נזקקת לתמיכה). שאר העניינים המוזכרים במכתב בנה של התובעת הינם עניינים רפואיים שאינם מלמדים על אופן תפקודה של התובעת בפעולות יום יום, ולגבי תפקוד - נאמר עוד במכתב כי התובעת אינה מסוגלת להתלבש בלא עזרה, ענין המתאים לרשום בנ/.1 .5אין חולק כי התובעת סובלת מכאבים והגבלות תנועה על רקע אורתופדי, היא נזקקת לחגורה אורתופדית, מקבלת תרופות, לוקה בפגיעה בשיווי המשקל ומוגבלת בפעולותיה. .6על פי הרשום בנ/1, התובעת הצליחה לקום מישיבה כשנתמכה על ידי הספה, הלכה לאטה תוך כדי שהתנדנדה, נתמכה בחפצים בהליכתה והתיישבה על כסא תוך היתמכות בשולחן (כף אף קמה מהכסא). בעדותו לא מסר מר אברהם לאיזו עזרת אדם נזקקת התובעת בניידותה. מהאמור בנ/ 1שלא נסתר בעדות מפורשת, הרי שאני קובע שלמרות מגבלותיה, מצליחה התובעת להיות עצמאית בניידותה בבית, אם כי עצמאות זו מצריכה היתמכות של התובעת בחפצים וברהיטים, וזאת על אף הנטען במכתבו של מר אברהם מיום .18/6/96 אשר על כן, גם הפריט שנבחר על ידי גב' יעקב, "עצמאי בעזרת מכשיר" מתאים למגבלותיה של התובעת. (פריט זה אינו מקנה ניקוד על פי שיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע). .7התובעת הצליחה ללבוש ולפשוט סוודר עם כתפורים ומכנסי טריינינג. התובעת לא הצליחה לגרוב גרביים ולהרכיב את החגורה האורתופדית לה היא נזקקת. בכך ראתה גב' יעקב משום התאמה לפריט "זקוק לסיוע קל", פריט המקנה נקודה. לדעתי, לא היו לגב' יעקב מספיק נתונים כדי לקבוע זאת, שכן היא לא בדקה את מסוגלותה של התובעת לפשוט וללבוש חולצה. אינני סבור שניתן, במקרה של התובעת, להסתפק בבדיקת לבישת הסוודר, שכן מוגבלותה של התובעת בתנועות הידיים, יכול שתפריע לה יותר בלבישת החולצה אם היא רפויה פחות מן הסוודר (וסביר שהסוודר אכן רפוי יותר מן החולצה). מסעיף 10(א)(2) לנ/ 1עולה כי התובעת מקבלת מדי יום סיוע בהלבשה מאחת מבנותיה, ואין לדעת האם עזרה זו כוללת גם את הלבשת החולצה. לפיכך, ייתכן כי התובעת נזקקת לעזרה רבה יותר בהלבשה מזו שנקבעה על ידי גב' יעקב, כך שייתכן שמצבה מתאים לפריט "זקוק לעזרה רבה", המקנה נקודה אחת, אלא שבשל העדר בדיקה מתאימה, אין באפשרותי לדעת זאת. העדר בדיקה זו, לכשעצמה, מהווה פגם שייתכן שיש בו כדי לפסול את נ/ 1ואת המסקנה שהנתבע הסיק ממנו. .8אין חולק כי לגבי רחצה התובעת נזקקת לעזרה פעילה בחלק מפעולות הרחצה וכי מצבה מתאים לפריט שנבחר עבורה על ידי גב' יעקב, פריט המקנה נקודה אחת. .9התובעת מסוגלת לאכול בעצמה, באמצעות כפית, מזון נוזלי ("אשל") המוגש לה וכן לשתות שתיה המוגשת לה בכוס. התובעת אינה מסוגלת לקחת לעצמה אוכל ולחמם את מזונה. על יסוד עובדות אלה קבעה גב' יעקב כי הפריט המתאים לתובעת הינו: "זקוק לסיוע באכילה, אינו מסוגל לקחת לעצמו אפילו לחם, שתיה חמה או קרה אינו מסוגל לחמם לעצמו אוכל, אם לא מזכירים לא אינו אוכל", המקנה נקודה. גם בענין זה נראה לי כי הבדיקה היתה חסרה. התובעת לא נבדקה במאומה לגבי מסוגלותה לאכול מזון מוצק, שלא באמצעות כפית, ולא נבדקה יכולתה לחתוך מזון כזה. אם היה מתברר כי התובעת אינה מסוגלת לאוכל מזון מוצק בלא קבלת עזרה (עזרה העולה על הגשת המזון), נראה לי כי הפריט הנכון שהיה צריך ליישמו בעניינה של התובעת הוא "זקוק לעזרה חלקית באכילה או בשתיה" פריט המקנה נקודה אחת. אולם, שוב, הבדיקה היתה חסרה ואין באפשרותי לדעת מהו הפריט המתאים, אלא שאני יכול לשוב ולהעיר כי ייתכן שיש לפסול את נ/ 1בשל כך שהבדיקה לא היתה מספקת. .10בענין ההפרשות, גב' יעקב היתה מודעת לכך שהתובעת מרטיבה בבגדיה 5-4 פעמים ביממה עקב קושי להתאפק בדרך לשרותים, כי היא משתמשת בסמרטוטים לספיגת ההפרשות וכי יש ניילון על המזרון. הפריט שנבחר על ידי גב' יעקב הוא "שולט על ההפרשות או עצמאי בשרותים ובשימוש באביזרים (מחליף לעצמו שקית וכו')", אשר אינו מקנה ניקוד כלשהו. בעדותה בבית הדין העידה גב' יעקב כי מצבה של התובעת מתאים לשליטה חלקית בהפרשות, מאחר שהיא בדרך כלל מחליפה לעצמה את סמרטוטי הספיגה ואין הרטבה רצינית של הביגוד התחתון. עיון בפריטים המנויים בסעיף 12ה' לנ/1, מעלה כי לא כלול שם פריט מתאים למצבה של התובעת. הפריט שנבחר על ידי גב' יעקב ואשר צוטט לעיל, עוסק במי שהוא "עצמאי בשרותים" ונראה כי הוא מתייחס למי שאמנם נזקק לאביזרים (כגון שקית המוזכרת בסעיף), אך אביזרים אלה מאפשרים לו להיות עצמאי בשירותים. התובעת לעומת זאת, אינה מספיקה להגיע לשרותים והיא מרטיבה את בגדיה למרות הסמרטוטים שהיא משתמשת בהם. מצבה של התובעת מתאים לדעתי להגדרה "שולט באופן חלקי", אלא שהפריט המתאים בסעיף 12ה' לנ/ 1דורש כי הניקוד המוענק למי ששולט באופן חלקי על הסוגרים, יוענק רק למי ש"אינו מטפל בעצמו" ואילו התובעת מסוגלת, להחליף לעצמה סמרטוטים כך שאין לאמר כי היא אינה מטפלת בעצמה. עם זאת, לאור כלל תפקודי התובעת כפי שהם עולים מנ/1, נראה לי כי מצבה של התובעת מתאים יותר, לאחד מן הפריטים המקנים נקודה (כלומר: "שולט באופן חלקי . .." או משתמש בשרותים ... אך זקוק לסיוע מועט"), מאשר לפריט שנבחר על ידי גב' יעקב. למסקנה זו הגעתי גם על סמך הנפקות שלדעתי יש לתת לעובדה שהמחוקק, בסעיף 223לחוק, הגדיר בין פעולות היום יום דווקא את ענין השליטה בהפרשות (בניגוד למצב בענין ילד נכה, שם דובר באופן כללי על היגיינה אישית ובניגוד הן לענין של ילד נכה והן לענין שרותים מיוחדים, שם נאמר במפורש שפעולות היומיום כוללות גם את "הקשור בהן"). מכאן, לדעתי שהמחוקק בחר לתת משמעות מיוחדת דווקא לענין השליטה בסוגרים. מאחר שהתובעת שולטת עליהם רק באופן חלקי, הרי שאף אם היא מצליחה לבסו להסתדר בפעולות הקשורות בכך, כגון החלפת הסמרטוטים, הרי שבהתלבטות הפרשנית בין הסעיפים המפורטים בשיטת הניקוד של הנתבע - יש להעדיף את הסעיף המקנה זכאות. לסיכום .11מכל האמור לעיל עולה שבין אם נתייחס במפורש לשיטת הניקוד ובין אם להגדרת סעיף 224(א)(1) לחוק, הדורש, כמינימום, תלות במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום, התובעת זכאית לגימלת סיעוד. מבחינת הניקוד, מהאמור לעיל עולה כי התובעת זכאית לפחות ל- 2נקודות (בהנחה שהניקוד בהלבשה ובאכילה אינו נמוך מזה שהיתה זכאית לו, הנחה שאינה ברורה לי לאור החסר בבדיקות. אם אכן הבדיקות היו מושלמות - ייתכן שהיה מתברר כי התובעת זכאית אף ל- 3נקודות). מבחינת הגדרת תלותה בעזרת הזולת, אין חולק כי התובעת תלויה בעזרת הזולת ברוב פעולות היום יום - לבישה, אכילה ורחצה (ולדעתי, יש לראותה כזקוקה לעזרה גם בענין השליטה בהפרשות). היזקקות זו מתפרשת על פני רוב שעות היממה (בפועל, נעשית תורנות לסיוע ולהשגחה על התובעת ברוב שעות היממה, משעה 00: 08עד שעה 00: 22כעולה מסעיפים 10ג' ו-13ד' לנ/.1 מידת היזקקותה של התובעת לעזרת הזולת בפעולות בהן אינה עצמאית, אינה מבוטלת ולדעתי לאור העובדה שאין היא יכולה להשלים את התלבשותה, אין היא יכולה להתרחץ ואין היא יכולה לאכול בלא עזרת הזולת, מוצדק להגדיר את מידת כ"מידה רבה". .12המסקנה מהאמור לעיל היא שהתובעת תלויה במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום, ברוב שעות היממה, ולפיכך היא זכאית לגימלת סיעוד על פי סעיף 224(א)(1) לחוק, כלומר בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה, כמשמעותה בסעיף 200לחוק. .13אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע להעניק לתובעת גימלת סיעוד כאמור בסעיף 12לעיל. .14על הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בסך -. 250ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/11/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/11/96ועד התשלום בפועל. .15כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק הדין יומצא לו.סיעוד