תביעה לקצבת שאירים של ידועה בציבור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקצבת שאירים של ידועה בציבור: .1לפני תביעה לקיצבת שאירים על פי פרק יא' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995(להלן - החוק). .2התובעת מבקשת להכיר בה כ"ידועה בציבור" של המנוח ז"ל אשר נפטר ביום .19.5.94 .3ס' 238לחוק קובע כי "אלמנה" היא - "מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו...". ס' 1לחוק קובע: "אשתו - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". על התובעת, איפוא, מוטל הנטל להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד - כי היתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח, והשני - כי גרה עמו. .4לענין זה נפסק - "דבר היותה של אשה 'ידועה בציבור' הנו ענין שבעובדה שיש להוכיחו, ולא יהיה די בראיות שהיחסים נמשכו תקופה ניכרת, אלא שיש צורך בראיות כי האשה היתה אכן ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושהציבור ראה בשניים בעל ואשתו וכך התייחסו אליהם, ואף השניים עצמם מתייחסים כך זה לזה. כן יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי מחייב על פי הדין; מכאן, שיש לראות כאשתו של אדם גם את "הידועה בציבור כאשתו", אף אם אותו ציבור יודע כי אין השניים נשואים כחוק (דב"ע ל/19-0 המוסד נ' רחל מנו פד"ע ב' 72; פב"ל יא' 367). .5מעדותה של התובעת עולה כי היא רווקה, אשר לא נישאה מעולם. בשנת 1967, הכירה התובעת את המנוח יעקב כהן ז"ל (להלן - המנוח), בעת שעבד במלון דן בתל אביב. בתחילה הציג המנוח את עצמו כרווק בפני התובעת, אך לאחר מכן התברר לה כי הוא נשוי ובעל משפחה. למנוח היו ארבעה ילדים והוא התגורר בביתו אשר ברח' יפת 175ביפו עם אשתו וילדיו. התובעת התגוררה כל הזמן לבדה, בדירתה אשר בפרדס כץ. .6התובעת לא טענה כי הציבור סבר שהיא והמנוח הם בגדר בעל ואשה לכל דבר, והעובדה כי השניים התגוררו במקומות שונים, שוללת את קיום התנאי הראשון כאמור לעיל. .7התובעת העידה כי נפגשה עם התובע מידי יום ביומו. לדבריה - כיבסה ובישלה לו. התובעת הודתה כי התובע לא גר אצלה, אך אמרה כי "הוא כמעט גר אצלי" (עמ' 1שורה 29). בהמשך עדותה העידה התובעת כי המנוח היה ישן אצלה 3- 4פעמים בשבוע, והיו בביתה דרך קבע בגדים שלו. .8עוד העידה התובעת כי היו לה ולמנוח חשבונות נפרדים. היא לא דרשה ממנו דבר, והמנוח אף לא הוריש לה דבר עם פטירתו. .9לתמיכה בעדות התובעת העידה בתו של המנוח, גב' לבנה בן אבו. לדברי הבת, ידעה המשפחה על הקשר בינו לבין התובעת. הבת התגוררה בבית הוריה עד לפני 18שנה, ולתקופה הנ"ל העידה כי אביה היה גר בבית באופן קבוע ולן בבית יום יום. .10בחקירה נ/1, סיפרה התובעת לחוקר, כי המנוח מעולם לא לן בדירתה. הוא נהג להגיע אליה הביתה מידי יום בשעות הצהריים, היה אוכל צהריים בביתה, ולאחר מכן נהג לנסוע לעבודתו כמלצר בבית המלון. ממקום עבודתו נהג לחזור לביתו ולמשפחתו, שם לן באופן קבוע. .11כן העידה התובעת בחקירה נ/1, כי המנוח ניהל משק בית משותף עם אשתו וילדיו, אך גם איתה ניהל משק בית משותף כיוון שבישלה עבורו ארוחות צהריים ולעיתים כיבסה את בגדיו. .12בפני העיד החוקר שגבה את החקירה נ/1, מר דורון כספין. לדברי החוקר - כל מה שרשום בחקירה מקורו בדברים שמסרה לו התובעת. החוקר אף שאל את התובעת בסיום החקירה אם יש לה מה להוסיף, והתובעת ציינה כי האמור בחקירה מהווה את הפרטים המדוייקים לגבי היחסים בינה לבין המנוח. .13לאחר סיום עדותו של החוקר, הודיע התובעת כי אין לה שאלות לחוקר וכי כל מה שאמרה בעדותה בבית הדין הוא כמו שאמרה בחקירה. מדברי התובעת עצמה עולה כי המנוח היה בעל משפחה וילדים, התגורר עם משפחתו ביפו ושם ניהל את משק ביתו. אני מעדיפה את הגירסה שנמסרה בנ/1על ידי התובעת לחוקר, ואשר אושרה על ידה בסיום עדותו, לפיה - לא לן המנוח אצלה מעולם. העובדה כי המנוח היה בא מידי יום אל התובעת, אוכל ארוחת צהריים ושוהה עימה, אינה מהווה "מגורים משותפים". .14כבר נפסק בדיוק מד-/62- 0המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה משעלי פד"ע טז' עמ' 3, בעמ' 5: "לתיבה 'גור' בפסוק 'היא גרה עמו' ובפסוק 'היא גרה בדירה מסוימת' משמעות זהה: התיבה 'לגור' במשמעות הרגילה באה לבטא קשר של אדם למקום מסוים, בין שאותו מקום הוא ישוב ובין שאותו מקום הוא מעון - דירה. הכל תלוי בהקשר הדברים. קשר אחר, שונה לחלוטין, באה לבטא התיבה 'לגור', עת אומרים שאשה פלונית 'גרה עם' גבר אלמוני. כאן אין מקום עוד בקשר בין אדם לדומם, אלא לקשר בין בני אדם חיים, על כל העולה מכך. זאת ואף זאת, גם כשמדובר בקשר עין בני אדם, משמעות שונה לתיבה 'גור', עת אומרים שארבעה סטודנטים שכרו במשותף דירה וגרים בה - עדיין לא יאמרו שהם גרים אחד עם השני - ועת אומרים שפלוני גר באותו חדר עם אלמונית בדירה מסוימת. את הדיבור היא 'גרה עמו', בהקשר הדברים כאשר מדובר בהעמדת גבר ואשר למטרה מוגבלת בגדר 'בני זוג' או 'נשואים', יש לפרש בשים לב למטרת המחוקק כ- cohabitatio(בלטינית) או cohabit(באנגלית). למשמעות זאת, ורק למשמעות זאת, יכול היה להתכוון המחוקק. מושג אחר, שיכול היה להשתמש בו המחוקק כדי ליתן ביטוי לכוונתו, קשה להעלות על הדעת, אלא אם היה משתמש בדיבור 'חיים יחד', ודיבור זה בוודאי היה מעורר בעיות בתחומים רבים". .15ועוד נפסק באותו דיון בהמשך: "'גרה עמו' - תנאי פוזיטיבי מצטבר או תנאי 'נגטיבי': מעצם המושג 'ידועה בציבור' משתמעת, בדרך כלל, קוהביטציה. אין זה משנה, שדווקא עת מדובר ב'ידועה בציבור', אותה קוהביטציה תמצא את ביטויה, או את הדגש לביטויה, בנתונים אחרים מאשר עת מדובר בזוג נשואים כדין. מכאן, שהמילים 'והיא גרה עמו', בקשר ל'ידועה בציבור', הן מיותרות אם רואים בהן תנאי חיובי מצטבר. ישאל השואל, מה רצה להשיג המחוקק במלים אלה? התשובה ברורה ופשוטה. עת מדובר בזוג נשואים כדין ממשיכה האשה להיות אשתו של הבעל והבעל ממשיך להיות בעלה של האשה אף אם מסיבה זאת או אחרת הם חיים בנפרד, או שאינם גרים והאחד 'עם' השני, במשמעות שניתנה לעיל, היינו הם במצב של separatio; לענייננו אין זה משנה אם המשפט העברי מכיר ב- separatioאו שאינו מכיר בכך. מה שבאו להשיג בהזדקקות למילים 'והיא גרה עמו' הוא, שעת מדובר ב'ידועה בציבור' מצב של separatioמפסיק את היות האשה 'אשתו' מכוח היותה ידועה בציבור. יחד עם זאת ברור שצריך שיהיה בכך כדי לשלול את הקוהביטציה, ולא רק אחד הביטויים לכך". .16התובעת לא גרה עם המנוח, כמשמעות המונח בפסיקה שהובאה לעיל. המנוח התגורר דרך קבע עם משפחתו וילדיו. לפיכך - לא נתקיים בתובעת התנאי של מגורים משותפים, שהינו התנאי המצטבר השני - שהינו חיוני כדי להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח. .17כמבחן עזר נפסק כי את הדיבור "ידועה בציבור" אין לפרש פירוש מצמצם, יש לבחון את העובדות לאור מטרת החוק בענף ביטוח שאירים, "והיא למנוע מחסור עקב הפסקתו של מקור הפרנסה של השאירים כתוצאה ממותו של המפרנס". (דב"ע לז/3-0 המוסד נ' יעל אלדד לא פורסם). במקרה דנן, לא היווה המנוח מקור פרנסה כלשהו לתובעת בעודו בחייו. התובעת פירנסה את עצמה, היה לה חשבון בנק נפרד, המנוח לא השתתף בהוצאות ביתה, ואף לא הוריש לה דבר. .18מכל הטעמים דלעיל - אני קובעת כי התובעת לא היתה בגדר "ידועה בציבור" של המנוח, ולפיכך - נדחית תביעתה לקיצבת שאירים. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.קצבת שאריםידועים בציבור