קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על אי תשלום שעות נוספות: .1התובע עבד אצל הנתבעת כמחסנאי ראשי החל מה 15/11/92ועד 13/02/96, עת פוטר. התביעה המקורית שהוגשה ביום 11/03/96, תבע התובע תשלום עבור שעות נוספות בסך - 750, 58ש"ח, פדיון ימי חופשה, תשלום חלף הודעה מוקדמת, ופיצוי פיטורים בסך 298, 14ש"ח. התובע ביום 21/04/96, תיקן את תביעתו והעמידה על התביעה לשעות נוספות בלבד. במהלך הדיון, הבהיר התובע שתביעתו הינה רק לשעות נוספות והיא עומדת על 000, 47ש"ח. .2הנתבעת הודתה כי התובע עבד שעות נוספות בסך כולל של - 070,1, זוהי למעשה טענת הודאה והדחה המעבירה את הנטל אל כתפי הנתבעת. טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת הינה כי לאחר סיום העבודה ולאחר שהוגשה התביעה, הגיעו הצדדים להסכם פרישה לסילוק דרישותיו של התובע וביניהם גם התביעה לשעות נוספות, והתובע אף חתם על כתב הודאת סילוק ביום .21/03/96עלינו לבחון איפוא, האם הנתבעת הרימה את הנטל המוטל על שכמה והצליחה להדוף את התביעה. .3השאלה העיקרית אליה נדרש הינה, מה משמעות הסכם הפרישה נ/3, מיום 21/03/96, ומה משמעות כתב הודאת הסילוק מאותו מועד נ/ .4לשם כך, נביא חלקים ממסמכים אלה כלשונם. הסכם (נ/3) ה ו א י ל: ובמסגרת הסכמת הצדדים התחייבה י.ק.ל. לשלם לעובד פיצויים בשיעור לו היה זכאי לו פוטר. ה ו א י ל: והעובד העלה, לאחר הסכמה זו, תביעות נוספות, וביניהן תביעה לתשלום תוספת פיצויים, ה ו א י ל: י.ק.ל. נכונה לשלם לעובד תוספת פיצויים בכפוף לאמור בהסכם זה. לפיכך הוסכם בין הצדדים כדלקמן: .1המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. .2י.ק.ל. תשלם לעובד עד ליום 21.3.96ועד בכלל, סך של 24.227ש"ח המהווה את סך כל הפיצויים על פי דין בשיעור של 091, 13ש"ח וכן את תוספת הפיצויים בסך של 136, 11ש"ח. .3כן תשלם י.ק.ל. לעובד גמול הודעה מוקדמת, לתקופה שמיום 15.2.96ועד יום .14.3.96 .4י.ק.ל. תעביר לקרן הפנסיה של הפועלים החקלאיים לא יאוחר מיום את חלק המעביד וזאת לתקופה שממועד ראשית עבודתו ועד למועד ראשית ההפקה לקרן. .9עם ביצוע התשלומים האמורים בהסכם זה תסולקנה כל תביעות העובד נגד י.ק.ל. מכל מין וסוג שהוא, והעובד מתחייב שלא להגיש בעתיד כל תובענה נגד י.ק.ל. בכל הנוגע להעסקתו על ידה. ולראיה באו על החתום: ( - ) ( - ) ..................... ...................... הנדון: הודאת סילוק (נ/4) אני הח"מ שלום X ת.ז. Xמאשר/ת בזה כי ביום 21/3/96הסתיימה עבודתי אצלכם. בגין עבודתי וסיום עבודתי שולמו לי כל הכספים והזכויות המגיעים או שיגיעו לי מכם בקשר עם עבודתי אצלכם ו/או סיום עבודתי אצלכם לרבות, אך מבלי לגרוע מכלליות האמור פיצויי פיטורין ו/או דמי חופשה ו/או פדיון חופשה ו/או דמי הבראה ו/או הודעה מוקדמת ו/או חלף הודעה מוקדמת ו/או דמי מחלה ו/או קרן השתלמות ו/או קופת גמל ו/או כל זכות או טובת הנאה אחרת המגיעים לי מכח הדין או מכח הסכם ביננו. אני חותם/מת על מסמך זה לאחר שבדקתי את זכויותי והשתכנעתי כי כל הכספים ששולמו לי משקפים את מלוא הכספים המגיעים לי ממכם כאמור לעיל. אין ולא יהיו לי ו/או לבאים מכוחי כל דרישות או תביעות כלפיכם בקשר עם עבודתי או סיום עבודתי כאמור. חתימתי על מסמך זה תהווה הודאת סילוק כמשמעותה בסעיף 29לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963על כל הנובע ווהמשתמע מכך. אני מתחייב/ת לשפותכם לאלתר בגין כל סכום שתחוייבו לשלם, אם תחוייבו, בקשר עם עבודתי אצלכם או סיום עבודתי כאמור לעיל. ( - ) ................... (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א.) .4המשוכה הראשונה אותה צריכה הנתבעת לעבור, כדי להדוף את התביעה הינה, הטענה כי לפנינו הסכם לויתור על זכות קוגנטית, שאינה ניתנת לויתור ולכן להסכם הפרישה כמו גם לכתב הודאה וסילוק, אין תוקף. החובה לשלם שכר מוגדל עבור השעות הנוספות, קבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה והינה קוגנטית, ועל כך אין חולק. יחד עם זאת, במקרה דנן, הסכם הפרישה כמו גם הודאת הסילוק, הינם ויתור בדיעבד וויתור כזה על אף האמור בחוק שעות עבודה ומנוחה יש לו תוקף מאחר וכבר הגיע זמן מימושה של הזכות והסכם ההתקשרות, פקע נוכח פיטוריו של התובע. וראה ע"א 378/70עזבון המנוח משה שהד נ' צבי דרדיקמן פד"י כה (2) .182 .5השאלה העיקרית איפוא, הינה, האם נוכח האמור בהסכם הפרישה ובהודאת הסילוק,(נ/3, נ/4), סולקה עילת התביעה והאם בכך מנוע התובע מלתבוע בתביעה הנוכחית. .6מעיון בהסכם הפרישה, כמו גם בהודאת הסילוק, ובעיקר אנו מפנים לחלקים המודגשים על ידינו כאמור לעיל בסעיף 3, נראה בבירור כי כוונת הצדדים היתה להביא את מכלול הענינים שהיו שנויים במחלוקת לידי סיום. הצדדים התכוונו לסיים את הקשר ביניהם באופן סופי ומוחלט,לגבי כל דבר וענין ולא לשייר כסרח עודף את דרישת השעות הנוספות. אומנם, הדרישה לתשלום השעות הנוספות אינה מוזכרת במפורש אך ברי שהצדדים התכוונו לסלקה. הן הסכם הפרישה והן כתב ההודאה והסילוק, מזכירים אומנם רכיבים מסויימים אך אין בכך כאמור בהם כדי לגרוע מכלליות המסמכים. כך למשל נאמר בכתב ההודאה והסילוק: "שולמו לי כל הכספים ... לרבות אך מבלי לגרוע מכלליות האמור..." וכאן בא פירוט של זכויות כאן נוסח כלל ופרט ולמען הסר ספק הובהר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שאין בהבאת הפרט כדי לצמצם את הכלל או לגרוע מכלליותו, אלא לתוך הכלל יכנס כל דבר וענין כולל התביעה לשעות נוספות. .7כך גם נאמר בהסכם הפרישה בסעיף 9: "תסולקנה כל תביעות עובד... מכל מן וסוג שהוא... והעובד מתחייב לא להגיש בעתיד כל תובענה... בכל הנוגע להעסקתו". אין כל הגיון באמור בסעיף 9להסכם הפרישה לפיו מתחייב התובע שלא להגיש כל תובענה בעתיד כנגד הנתבעת כאשר הוא משייר את התביעה הקיימת בבית הדין. באת כוחה של הנתבעת לא היתה מודעת בעת עריכת ההסכם, על קיומה של התביעה והיא ביקשה להבטיח את מרשתה כנגד תביעה עתידית מצד התובע. .8בפנינו העיד מטעם הנתבעת, מר בשארי יחיאל, המשמש כיו"ר הנהלת הנתבעת, עדות שעשתה עלינו רושם מהימן כי עובר לפיטוריו התובע שוחח עימו בביתו על ענין הפיצויים. בשיחתם היה ברור כי המרכיב העיקרי בתביעה הינו, התשלום לשעות נוספות, ובגין תביעה זו, הגיעו להסכם הפרישה נ/3, בו הוענק לתובע סכום נוסף של 136, 11ש"ח, מעבר לפיצוי הפיטורים להם היה זכאי על פי דין. מר בשארי, מסר כי היה ברור לו שבכך מסתיים הסכסוך והמחלוקת בין הנתבעת לתובע וזה כולל גם את התביעה לשעות הנוספות (ראה פרוטוקול עמ' 15שורות 11-1), והתובע יבטל כפי (שהודיעו באותו מעמד) את התביעה שהגיש לבית הדין (עמ' 15שורות 5-6). מר בשארי, הסביר בעדותו כי אין באפשרותם לשלם פיצוי פיטורים מוגדלים, בשיעורים שביקש התובע וכי הפיצוי הנוסף שניתן מעבר לפיצוי הפיטורים המתחייבים על פי דין, בא לענות על התביעה לשעות נוספות (פרוטוקול עמ' 14שורות 31-25). .9דברים דומים מסר מר בן-יהודה, שהיה מנהל בית האריזה, כאמור בתצהירו ובעדותו בפנינו. כך גם עולה מהודעתו של מר בן-יהודה, לבית הדין, מיום 10/04/96, (נ/5), בה הוא מודיע [ בהתיחס להחלטתו של כב' השופט ב.אזולאי, בה נדרשה הנתבעת להגיש כתב הגנה לתובענה ], כי כבר ביום 21/03/96, הגיעו הצדדים לפשרה וחתמו על הוצאות הסילוק אותו צירף (נ/4), וכי באותו מעמד, הודיע להם התובע (לאור הסיכום שהיה מוצלח מבחינתו), כי יבטל את התביעה. .10לעומת עדותם של מר בשארי יחיאל, ומר בן יהודה, העיד התובע, כי התכוון להמשיך בתביעה וכי הודיע על כך לנתבעת באותו מעמד. אנו מעדיפים בענין זה, את גירסת עדי הנתבעת שכאמור עשו עלינו רושם מהימן ביותר. מה גם, שנוכח האמור בהסכם הפרישה ובהודאת הסילוק, ברור לנו כי כוונת הצדדים היתה לסלק באופן סופי ומוחלט את כל הענינים שבמחלוקת כולל התביעה לשעות נוספות. התרשמנו כי התובע היה מודע היטב למשמעות ההסכם הפרישה, כמו גם הודאת הסילוק, ולפיהם יקבל תשלום נוסף של 136, 11ש"ח, כדי לסיים באופן סופי ומוחלט את כל המחלוקות כולל דרישתו לתשלום שעות נוספות, שבגינה הוגשה התביעה עוד בטרם סוכמו תנאי הפרישה. אם התכוון התובע אותה עת להמשיך את תביעתו על אף הדברים המפורשים שנאמרו לו, ושנכתבו במוצגים, נ/3, נ/4, היה עליו לאמר זאת בריש גלי "וברחל בתך הקטנה" ומשלא עשה ושמר בליבו על כוונתו להמשיך בהליכים הרי היה בכך חוסר תום לב בניהול משא ומתן, בניגוד לחובת תום הלב והנאמנות הקבועה בין היתר בסעיף 12, לחוק החוזים חלק כללי. .11אכן הכלל הוא כפי שכותב כב' השופט ס.אדלר,נשיא בית הדין הארצי לעבודה, דב"ע נד/68-3, מאיר אשכנזי - בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם), "לצמצם את המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור שנחתם על ידי העובד בעת פרישתו מהעבודה... אולם המקרה שלפנינו הינו היוצא מן הכלל..." דברים אלה, יפים למקרה דנן, בו התובע היה מודע לזכויותיו אותם תבע בבית הדין ולאחר התביעה הגיע להסכם פרישה כאמור וחתם אף על הודאת סילוק. בכך התמלאו איפוא התנאים הדרושים למתן תוקף לכתב הויתור. וראה גם הדברים של כב' השופט ע.רבינוביץ בדב"ע נז/35- 3לואיזה חדד - חרות בע"מ (טרם פורסם). .12סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך - 000, 1ש"ח.שעות נוספות