קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על פי חוק המזונות: .1מדובר בתביעה אשר הגישה התובעת נגד הנתבע, על-פי חוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב- 1972(להלן: "חוק המזונות") לשלם לה מזונות, על-פי פסק-דין למזונות, אשר ניתן ביום 19.10.93ע"י בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק מ.א. 519/93 (להלן: "פסק-הדין"). .2העובדות הינן כדלקמן:ב- ת/2). מנישואים אלה נולדו להם 4ילדים. בני-הזוג התגוררו דרך קבע באנגליה עת נישאו זל"ז ובאו ארצה על-מנת להנשא בלבד. נישואיהם של בני- הזוג נעשו בארץ כדמו"י, לאחר שנישאו בטקס נישואין אזרחי באנגליה בשנת .1977 ב. לאחר שנתגלתה מחלוקת בין הצדדים, נתגרשו בני הזוג באנגליה בגירושין אזרחיים ביום 10.12.82(ת/3) והתובעת חזרה ביום 24.9.91עם שלושה מבין ארבעת ילדיהם המשותפים ארצה. ג. התובעת רשומה במשרד הפנים כ"גרושה". אולם, מר מנצור לא גירש התובעת בגט פיטורין כדמו"י בביה"ד רבני בארץ. הבעל העביר מידי חודש בחודשו לתובעת מזונות בשיעור השווה ל- 700ש"ח, אולם הפסיק לשלם לה מזונות החל מינואר .93 ד. בגין הפסקת תשלום המזונות, פנתה התובעת ביום 07.6.93בתביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לתשלום מזונות ואחזקת ילדים, בהתאם לאמור בכתב התביעה שבתיק מ.א. 519/93(ראה תיק המוצגים). בתביעה זו, תבעה התובעת מזונות בשיעור 500, .2- ש"ח, לאחר ניכוי הכנסותיה (סעיף 11לכתב התביעה) כאשר בכתב התביעה, התובעת מוגדרת כתובעת מס' 1והתובעים 2- 4הינם הקטינים אשר מיוצגים באמצעותה כאפטרופוסית טבעית. ה. כתב התביעה הומצא לנתבע בהתאם לתקנה 500לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היינו: במסגרת המצאת כתבי ביה"ד מחוץ לתחום השיפוט וביום 19.10.93ניתן פס"ד במעמד התובעת בלבד ובית המשפט חייב את מר מנצור לשלם לתובעים מזונות בשיעור 500,.1- ש"ח לחודש החל מיום 01.9.93, שסכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן החל ממדד חודש ספטמבר 93(ראה ת/1) (להלן: "פסק-הדין"). .3התובעת פנתה לנתבע בתביעה לשלם לה המזונות לפי "חוק המזונות" ובשיעור שנקבע בפסק-הדין. הנתבע דחה תביעתה של התובעת במכתבו מיום 28.11.93ובו טען, כי פסק-הדין שצורף לבקשת התובעת, אינו ניתן לביצוע באמצעות המוסד. בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי דין תביעתה של התובעת להדחות, מאחר ולא ניתן לבצע את "פסק-הדין" באמצעות הנתבע, מאחר ולפי פסק- הדין הנ"ל, גרושה של התובע (צריך להיות - התובעת) חייב במזונות לה ולילדיה בסכום כולל של 500,.1- ש"ח וזאת בניגוד לאמור בסעיף 1ל"חוק המזונות". הנתבע הוסיף, כי במידה והתובעת תמציא פסק-דין, לפיו, חייב גרושה למזונות רק עבור ילדיה, מוכן הנתבע לשקול מחדש החלטתו (סעיף 3לכתב ההגנה). .4בדיון שנתקיים בפני ביה"ד וביום 06.10.94, חזר הנתבע על טענותיו ובסיכום טענותיו מיום 01.11.94, טען בין היתר, כי על-פי סעיף 1ל"חוק המזונות", ניתן לבצע פסק דין אך ורק אם הוא מזכה במזונות את "בן-הזוג" ולא את הגרוש. ואילו במקרה שבפנינו, התובעת התגרשה באנגליה, גירושיה תופסים גם בארץ ולראיה לכך שהתובעת נרשמה במשרד הפנים כ"גרושה". .5בהחלטתי מיום 22.11.94ובטרם ינתן פסק-דין, נתבקשה התובעת להמציא לביה"ד כתב התביעה שבתיק מ.א. 519/93, כפי שנתבקשה לעשות כן ביום הדיון. כתב התביעה האמור הומצא לביה"ד ביום 12.12.94והועבר לתגובת הנתבע, אם יחפוץ בכך, ומאחר ולא נתקבלה כל תגובה, הועבר התיק למתן פסק-הדין. .6"ראשית יאמר, כי יש להבחין בין הזכות הכללית למזונות לבין זכות המזונות כנגד המוסד לביטוח לאומי. זכות זו, הוענקה ל"זוכים" לחוק המזונות ובתקנות מכוחו, בהן הוגדרה ונתצמתה ורק מתוך דלת אמותיהן יש לבדוק את הקריטריונים לקיומם כנגד המוסד לביטוח לאומי". (דיון תב"ע לט/54-0 זלדה בזז'ינסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יא' עמ' קל"ח, ק"מ). על-פי חוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב-1972, "זוכה" כהגדרתה בחוק המזונות, היא רק מי שניתן לזכותה "פסק-דין למזונות" ובאין "פסק-דין למזונות", אין "זוכה". על-פי סעיף 1לחוק המזונות: פסק-דין למזונות" - פסק-דין או החלטה אחרת של בית משפט או בית דין מוסמך לפיו חייב אדם לשלם מזונות לבן-זוגו או לילדו הקטין או להורהו". זוכה" - מי שפסק דין למזונות ניתן לזכותו, לרבות הורה שפסק-דין למזונות ניתן לזכותו ילדו הקטין הנמצא בהחזקתו, אף אם אינו עימו". הנתבע טוען, כי אין התובעת ממלאה אחר הגדרת "בן-זוג", בהתאם ל"חוק המזונות", מאחר והינה במעמד של "גרושה", וכי "פסק-הדין" כולל בחובו גם פסיקת מזונות ל"גרושה" ולפיכך התובעת אינה זכאית לתבוע מהנתבע לשלם לה המזונות שב"פסק- הדין", בהתאם ל"חוק המזונות". אין המקרה שבפנינו, דומה לאמור בדיון מס' מז/115-0 המוסד לביטוח לאומי - בברלי מזרחי, פד"ע יט' עמ' 550, שם הוגשה תביעה בגין פסק-דין אמריקאי, אשר אישר הסכם גירושין בין הצדדים והעניק למשיבה זכות לקבל תשלום הנופל בגדר ( alimonyשהינו תשלום ל"גרושה"). בפסק דין בברלי מזרחי, נתקבלה תביעת המוסד לביטוח לאומי, מאחר ולו היה בידי המשיבה "פסק-דין למזונות" אלא פסק-דין אמריקאי המחייב את הבעל לשלם לגרושתו דמי כלכלה. .7"מזונות" בחוק הישראלי אינו כולל בתוכו את מה שמגודר בחוק האמריקאי "alimony" אלא את מה שמגודר שם "maintenamse" דהיינו תשלום ל-"בן-זוג". על-פי "חוק המזונות", מחוייב הנתבע לשלם מזונות, על-פי פסק-דין או החלטה אחרת של בית משפט מוסמך, אשר נפסקו לבן- זוגו או לילדיו הקטינים. לפיכך, על מנת לזכות בתביעתה, על התובעת להוכיח, כי בחזקתה פסק-דין המחייב את מר מנצור לשלם לה מזונות כ"בן-זוג", או כי מדובר במזונות קטינים או כי מדובר ב"פסק-דין למזונות", לה כ"בת-זוג" ולקטינים יחדיו. על-פי הדין העברי, התובעת הינה עדיין במעמד של נשואה למר מנצור, שכן לא נתגרשה ממנו בגט פיטורין על-פי הדין העברי, אולם, במשרד הפנים, הינה רשומה כ"גרושה" ובגין כך מתגונן, בין היתר, הנתבע וטוען למעמדה כ"גרושה". סוגיית "מעמדה" של התובעת לצורך זכאותה למזונות מבן-זוגה, הינה שאלה מורכבת ונגזרת מן השאלה, האם בענייני מזונות חל עקרון הדין האישי או עקרון הדין הטריטוריאלי? שאלה זו הינה הפרובלמטית ביותר מבין כל ענייני המעמד האישי, ואין מקום להשיב עליה תשובה חד-משמעית. פעמים חל עקרון הדין האישי בטוארתו, על מקורותיו השונים ופעמים חל העקרון הדין הטריטוריאלי (הוראות החוק החילוני). הטעמים חלים בעת ובעונה אחת, הן בעקרון הדין הטריטוריאלי והן בעקרון הדין האישי. כמו כן, נשאלת אף השאלה, מהו "דין אישי", האם הוא כולל רק "דין אישי דתי" או שמא - גם "דין אישי לאומי". (ראה "הדין האישי בישראל" מאת פרופ' מנשה שוואה/הוצאת "מסדה" מהדורה שניה מורחבת, עמ' 231וכן "דיני משפחה בישראל" מאת פנחס שיפמן - המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ד- 1984בעמ' 250). .8מכח סעיף 39לחוק ביה"ד לעבודה, התשכ"ט-1969, הוענקה לביה"ד, מכח סעיף 76לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, הסמכות הנגררת להכריע בשאלה שנתעוררה, דרך אגב, בעניין שהובא לפניו כדין ושההכרעה בה דרושה לצורך אותו עניין, אף אם העניין שבשאלה, הוא בסמכותו של בית משפט אחר או של בית-דין אחר. ההכרעה הינה "לצורך אותו עניין" בלבד, ואינה יוצרת "השתק עקיף" (דב"ע מו/54-3 ח.י.ל.נ. חב' ישראלית לעיבוד נתונים בע"מ - נגד יהושוע אגסי, פד"ע יח' עמ' 21). אולם, אין להעלות על הדעת, מצב שבו יתן ביה"ד בעניין העומד בפניו, החלטה שונה מזו שניתנה ע"י בית המשפט המוסמך. .9לדעתי, אין צורך להכריע במקרה שבפנינו במעמדה של התובעת, כ"בן-זוג" או כ"גרושה" לצורך "חוק המזונות". ואף אין זה מסמכות בית-הדין להכריע במעמדה הנ"ל, ולו כבדרך אגב, בנסיבות העובדתיות של המקרה שבפנינו. לטענת הנתבע, פסק-הדין כולל בחובו תשלום מזונות ל"גרושה" ולפיכך טענת הנתבע למעשה, הינה, כי פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, הינו שגוי, שכן על-פי הדין הישראלי, אין ה"גרושה" זכאית למזונות. אולם, אין מחלוקת, כי פסה"ד של בית המשפט המחוזי, הינו "פסק-דין למזונות", שניתן ע"י בית משפט מוסמך בישראל, אשר לא הוגש עליו ערעור ולפיכך הינו בבחינת פסק-דין סופי. למותר לציין, כי בית דין זה אינו מוסמך לשבת כערכאת ערעור, על פסק-דין שניתן ע"י בית המשפט המוסמך, ובכל מקרה, אינו מוסמך ליתן פס"ד או החלטה אחרת, בשאלה שנתעוררה בו דרך אגב, כאשר בגין אותה שאלה שבמחלוקת, קיים פסק-דין או החלטה לגופו של עניין, ע"י בית משפט מוסמך. ואסביר דבריי, בהנחה, כי מדובר בפסק-דין סופי שניתן ע"י בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שהינו לכל הדיעות, בית-משפט מוסמך לדון במזונות אגב גירושין, הרי גם אם נקבל טענת ב"כ הנתבע, שהתובעת הינה בבחינת "גרושה", מאחר ונתגרשה בגירושין אזרחיים ורשומה כ"גרושה" במשרד הפנים, כי אז המסקנה המתבקשת מכך היא, כי בית המשפט המוסמך, פסק ב"פסק-הדין" מזונות לקטינים בלבד, שכן התובעת פירטה בכתב התביעה בתיק מ.א. 519/93(סעיף 3לכתב התביעה) כי נתגרשה באנגליה בגירושין אזרחיים ויש לשער, כי בית-המשפט היה ער לעובדה זו טרם מתן "פסק-הדין" ופסק בהתאם לדין, לפיו, "גרושה" אינה זכאית למזונות. אולם, אף אם תרצה לומר, כי "פסק-הדין" כולל בחובו גם מזונות לתובעת כ"בן-זוג", כי אז בפנינו פסק-דין של בית משפט מוסמך בישראל, לדון במזונות אגב גירושין, לרבות מזונות של "בן-זוג" ואין לבוא ולומר, כי לצורך הכרה בזכותה למזונות, התובעת מוכרת ע"י בית-משפט אזרחי מוסמך כ"בת- זוג". אולם, לצורך מימוש זכותה על-פי פסק-הדין ובהתאם לחוק המזונות, אין היא בבחינת "בן-זוג" אלא "גרושה". אמנם בית-המשפט המחוזי פסק לתובעים מזונות בסכום גלובלי וללא פירוט. אולם, לא שוכנעתי בטענת ב"כ הנתבע, כי בית- המשפט המחוזי פסק לתובעת שלא כדין, מזונות כ"גרושה". המסקנה המתבקשת היא, אם הכיר בתובעת כ"גרושה", הרי פסק את המזונות לטובת הקטינים בלבד, ואם הכיר בתובעת כ"בן-זוג", הרי היה מסמכותו לעשות כן, ולו לצורך זכאותה לקבלת מזונות ולפיכך "פסק-הדין" הינו "פסק-דין למזונות", על-פי האמור בסעיף 1לחוק המזונות. לפיכך, התובעת זכאית לפנות בתביעה לנתבע, לשלם לה את סכום המזונות, אשר נפסק לטובת התובעים בפסק-הדין. .10לאור האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל, והנתבע ישלם לתובעת את סכום המזונות, על-פי "פסק-הדין", בהתאם לכללים שנקבעו ב"חוק המזונות" (הבטחת תשלום) התשל"ב- 1972והתקנות שהותקנו מכוחו, החל מיום הגשת תביעת התובעת לנתבע. .11הנתבע ישלם לתובעת סך .500- ש"ח הוצאות משפט. מזונות