קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות תורן חוץ: התובע מועסק - מאז 1985 ולסירוגין - על ידי המדינה כעובד מעבדה מוסמך במעבדה הדחופה בבית החולים רמב"ם בתור תורן חוץ. התובע אינו מועסק בתקן אלא בחוזה מיוחד. מאז שנת 2001 העסקתו היא בחוזה מיוחד על פי הוראות תקנה 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך - 1960. בתביעתו זו עותר התובע להשוות את שכרו לזה המשולם לעובדי מעבדה אשר מועסקים במדינה בתקן בדירוג הביוכימאים, המיקרוביולוגים ועובדי המעבדות. שכרו של התובע משולם לו בהתאם להוראות הסכם קיבוצי מיוחד מיום 18.6.01 שנכרת בין המדינה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות) ואשר הסדיר את תנאי ההעסקה של תורני חוץ כדוגמת התובע (להלן - הסכם 2001). על פי הסכם 2001 תורני חוץ הם, בין היתר, עובדי מעבדה מוסמכים המועסקים בבתי חולים ממשלתיים, אשר אינם מועסקים במשרה תקנית והעסקתם היא בדרך כלל בשעות שלאחר שעות הפעילות הרגילות. במעבדה בה מועסק התובע מועסקים גם עובדי מדינה בתקן. טענתו של התובע היא כי קיימת אפליה אסורה בינו לבין עובדי המעבדה המועסקים בתקן. נטען כי בעוד שעל עובדים בתקן חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנכרת בין המדינה לבין ההסתדרות בענין עובדים בדירוג הביוכימאים, המיקרוביולוגים ועובדי המעבדות (להלן- הסכם עמ"מ בכ"מ) (מוצג ת/1), הרי שעל התובע - כתורן חוץ - לא מוחלות הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ, באופן שמביא לתוצאה על פיה לא משולמים לו רכיבי שכר שונים אשר כן משולמים לעובדי מעבדה המועסקים במדינה בתקן. התובע עותר בתביעתו לתשלומם של רכיבי שכר אלו לתקופת שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, היינו לתקופה שראשיתה 28.3.04 ואילך. כן עותר הוא לפיצוי בגין צער ועגמת נפש. אין הוא עותר לקבלת מעמד של קביעות במדינה. המדינה מכחישה את טענות התובע וטוענת, בין היתר, כי השכר המשולם לתורני חוץ כדוגמת התובע משולם בהתאם להסכם 2001 ואין לומר כי הם מקופחים; וכי מכח הוראות הסכם 2001 אין התובע זכאי לתנאי ההעסקה המוחלים על עובדי מדינה בתקן בדירוג עמ"מ בכ"מ. ההסתדרות צורפה להליך והגישה עמדה בכתב. שמענו את עדותו של התובע. כן העיד מטעמו של התובע מר אשר גולדשלגר, מזכ"ל הסתדרות הביוכימאים והמיקרוביולוגים (להלן - מר גולדשלגר). מטעם המדינה העידו ד"ר יהודית אטיאס, אחראית המעבדה לבדיקות דחופות בה מועסק התובע (להלן - ד"ר אטיאס). כן העיד מטעם המדינה מר זיו שרון, המשמש כגזבר בית חולים רמב"ם (להלן - מר שרון). ההסתדרות לא ביקשה להעיד עדים מטעמה וגם לא ביקשה לסכם טענותיה. לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולכלל הראיות שהובאו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להדחות על כל רכיביה. תנאי השכר של תורני החוץ - כדוגמת התובע - נקבעו בצורה ברורה ומפורשת על ידי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. תנאים אלה לא כללו החלה גורפת של הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ על תורני החוץ. משהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים קבעו כך, אין מקום לקבל את עתירת התובע כי בית הדין יתערב בהוראות ההסכמים הקיבוציים וישכתבם. מאפייני העסקת תורני חוץ בהשוואה לעובדי מעבדה המועסקים בתקן 6. כאמור, בהסכם 2001 הוגדר המונח "תורני חוץ". על פי הגדרה זו, מדובר במי שאינו מועסק במשרה תקנית והעסקתו היא בדרך כלל בשעות שלאחר שעות הפעילות הרגילות. לעומת זאת, עובדי המעבדה המועסקים בתקן, מועסקים בשעות היום, היינו בין השעות 8:00 ל- 16:00 (עדות מר גולדשלגר בעמוד 14 לפרוטוקול). עוד התברר כי תורני החוץ מועסקים בדרך כלל במשרה חלקית (סעיף 2 לעמדת ההסתדרות) וכי עבודתם במעבדה מהווה פעמים רבות משרה משנית המתווספת למשרה עיקרית אחרת שלהם (עדות מר גולדשלגר בעמוד 14 לפרוטוקול). בעניננו, התברר כי התובע מועסק בעיקר בערב, בלילה ובסופי שבוע (סעיף 6 לתצהיר ד"ר אטיאס). עוד התברר כי מאז שנת 2004 - היינו בכל התקופה הרלוונטית לתביעה - התווספה העבודה כתורן חוץ לעבודה אחרת של התובע, כמורה (עדות התובע בעמוד 23 לפרוטוקול). המאפיין של היות תורנות החוץ משרה חלקית בלבד - התקיים אף הוא בתובע. זאת, עת הוברר בפנינו כי לגרסת התובע (סעיף 10 לתצהירו) הוא מועסק 72 שעות בחודש המהווים 40% משרה. המדינה אינה חולקת על כך שמדובר במשרה חלקית, אלא גורסת כי התובע מועסק 68 שעות בממוצע בחודש (סעיף 27 לתצהיר ד"ר אטיאס). אנו קובעים איפוא כי התובע מועסק כתורן חוץ במשרה חלקית, בהיקף הנופל מחצי משרה; כי משרתו זו מתווספת למשרתו כמורה; וכי עבודתו מבוצעת בעיקר בערב, בלילה ובסופי שבוע - היינו, לאחר שעות הפעילות הרגילות של בית החולים. 7. באשר למהות העבודה המבוצעת במעבדה והיקף העומס המוטל על העובד - התברר בפנינו כי אין הבדל בין העבודה המבוצעת על ידי תורני החוץ לבין זו המבוצעת על ידי מי שמועסק בתקן (עדות ד"ר אטיאס בעמוד 33 לפרוטוקול), וכך אנו קובעים. ההסכמים הקיבוציים החלים על תורני חוץ 8. התובע טוען כי הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ חלות עליו - כעל יתר תורני החוץ - מכח הוראות הסכם 2001 (סעיף 12 לכתב התביעה המתוקן). אנו דוחים טענה זו וקובעים כי בהסכם 2001 לא הוחלו על תורני החוץ הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ. ההיפך הוא הנכון. הסכם 2001, במהותו, מוציא את תורני החוץ מתחולת הסכם עמ"מ בכ"מ. מסקנתנו זו נסמכת על לשון הסכם 2001; על התנהגות הצדדים להסכם; ועל הסכמות בענין תורני החוץ אליהן הגיעו המדינה וההסתדרות לאחר הסכם 2001. 9. הסכם 2001 היה ההסכם הקיבוצי הראשון אשר עיגן את זכויות תורני החוץ. עובר להסכם זה, תורני החוץ היו עובדים שהשתכרו לפי תעריף שעתי, והוקנו להם אך זכויות שבחקיקת המגן (עדות מר גולדשלגר בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 23-26). התברר בפנינו כי כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי המיוחד הזה לא היתה להחיל על תורני החוץ את כלל הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ. תחת זאת, ביכרו הצדדים להסכם 2001 להוציא את תורני החוץ מתחולת הסכם עמ"מ בכ"מ, ובמקביל להקנות להם זכויות פרטניות מתוך הסכם עמ"מ בכ"מ. 10. עיון בהסכם 2001 מעלה כי זה מקנה לתורני החוץ רשימה סגורה של זכויות. היטיבה ההסתדרות - בסעיף 6 לעמדה בכתב שהגישה - לתאר את הזכויות שהוענקו לתורני החוץ בהסכם 2001: "הסכם 2001 קבע, בין היתר, תשלום ערך שעת עבודה של תורן חוץ לפי ערך שעה של עובד עמ"מ בכ"מ; החלת הוראות התקשי"ר על תורני חוץ אשר יועסקו במשמרות; תשלום זכויות סוציאליות ותשלומים שנתיים (הבראה, חופשה, מחלה וביגוד) לפי חלקיות העסקה שנתית וביחס למכסת שעות העבודה של עובד עמ"מ בכ"מ; תשלום מענקים, שייקבעו בהסכמים קיבוציים לעובדי עמ"מ בכ"מ, לתורני חוץ ולפי חלקיות העסקה; החזר דמי חבר בגין חברות באגודה מקצועית; הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות עפ"י השיעורים כמקובל לגבי עובדי עמ"מ בכ"מ; דרגה תחילית וכללי קידום בדומה לעובדים בדרוג עמ"מ בכ"מ." 11. אין בהסכם 2001 הוראה כלשהי ממנה יש ללמוד כי הצדדים להסכם ביקשו להחיל את הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ על תורני החוץ. בסעיף 4(ג)(7) להסכם 2001 ניתן למצוא הוראה מפורשת לפיה הסכם עמ"מ בכ"מ יחול על תורני החוץ רק בכפוף להוראות הסכם 2001. הסכם 2001 אכן הקנה לתורני החוץ זכויות מסויימות המוקנות למי שהסכם עמ"מ בכ"מ חל עליו. כך, למשל, זכאים תורני החוץ לערך שעה בדומה לערך השעה של עובד בדירוג עמ"מ בכ"מ (סעיף 4(א) להסכם 2001). כך, למשל, זכאים תורני החוץ להפרשות לקרן השתלמות וכן להפרשות לקופת גמל - בגין רכיבים לא פנסיוניים - בשיעורים כמקובל לעובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ (סעיף 4(ג)(5) להסכם 2001). אלא שקיימות זכויות המוענקות לעובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ אשר לא הוענקו לתורני חוץ. כך עלה מפורשות מעדותו של מר גולדשלגר אשר חתם על הסכם 2001 בשם הסתדרות הביוכימאים והמיקרוביולוגים (עמוד 13 לפרוטוקול בשורות 30-33; עמוד 14 לפרוטוקול שורות 1-2; ובעמוד 20 לפרוטוקול). כך, למשל, הזכאות לשכר עידוד (סעיף 4 לעמדת ההסתדרות). מכאן, שאין בהסכם 2001 הוראה המחילה על תורני החוץ את הסכם עמ"מ בכ"מ באופן גורף. גם את הוראת סעיף 4(ג)(2) להסכם 2001 אין לקרוא ככזו המחילה על תורני החוץ את הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ. מדובר בהוראה הקובעת כי מענקים שיקבעו בהסכמים קיבוציים החלים על עובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ - ישולמו גם לתורני החוץ. מלשון ההוראה ניתן להבין כי מדובר במענקים שיקבעו בעתיד, ואין הכוונה לזכויות פרטניות המפורטות בהסכם עמ"מ בכ"מ, לרבות לא שכר עידוד. משכך, אנו דוחים את טענת התובע כי לשון הסכם 2001 החילה על תורני החוץ את הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ. 12. גם התנהלות הצדדים להסכם 2001 מצביעה כי לא היתה כוונה להחיל על תורני החוץ את כלל הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ. כך, לא הוכח בפנינו כי ההסתדרות נקטה בהליך כלשהו שעניינו טענה כי הסכם 2001 אינו מיושם על ידי המדינה בהתאם למוסכם. ניתן היה לצפות כי אילו סברה ההסתדרות שהסכם 2001 מחיל על תורני החוץ את הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ בצורה מלאה - כפי שטוען התובע- והמדינה לא היתה פועלת באופן כזה, היתה ההסתדרות נוקטת בצעדים מתאימים. לא נטען בפנינו כי ההסתדרות סברה כך. ההסתדרות אינה טוענת כלל בעמדה שהגישה כי כך סברה. 13. ענין נוסף ממנו ניתן ללמוד כי בהסכם 2001 לא היתה כוונה להחיל על תורני החוץ את כלל הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ - הינו הסכמות אליהן הגיעו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים בעניינם של תורני החוץ לאחר הסכם 2001. הסכמה אחת, שלא עוגנה בהסכם קיבוצי, עניינה תשלום, מאז חודש 9/2010, של מקדמות שכר עידוד בשיעור 50%, וזאת עד שתשלום שכר עידוד לתורני החוץ יאושר על ידי מועצת הייצור מכח פרק 27.7 לתקשי"ר (סעיפים 18-19 לתצהיר מר שרון; סעיף 7 לעמדת ההסתדרות ונספחים ב1-ב3 שצורפו לעמדה האמורה; עדות מר גולדשלגר בעמוד 16 לפרוטוקול). הסכם עמ"מ בכ"מ מקנה זכות לשכר עידוד. העובדה כי שכר עידוד לא שולם לתורני החוץ עד חודש 9/2010, ומשולם להם באופן חלקי מאז 9/2010, מצביעה כי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לא סברו כי הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ חלות באופן גורף על תורני החוץ. הסכמה אחרת בעניינם של תורני החוץ כן זכתה לעיגון בהסכם קיבוצי מיום 25.4.12 (להלן - הסכם 2012. העתקו צורף כנספח ג' לעמדת ההסתדרות). הסכם זה הינו בתחולה מיום 1.10.10 (סעיף 3(ב) להסכם 2012). בהסכם נקבע כי תורני החוץ יהיו זכאים לשתי זכויות ספציפיות חדשות: תוספת תורן אחראי וכן השתתפות בהוצאות השתלמות. כן נקבע שם כי על תורני החוץ יחולו הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ, למעט הוראות בעניינים המוסדרים בהסכמי 2001 ו- 2012 ובכפוף להוראות סעיף 4(ג)(7) להסכם 2001 (סעיפים 7(א) ו- 7(ג) להסכם 2012). על פי ההסתדרות, הסכם 2012 החיל על תורני החוץ את הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ פרט לענין הקביעות והשתכרות על פי משכורת (במובחן מהשתכרות בשכר) ופרט לענין שכר העידוד הממתין להכרעת מועצת הייצור (סעיפים 8-10 לעמדת ההסתדרות). גם המדינה סבורה כי הסכם 2012 הוסיף לתורני החוץ זכויות נוספות מכח הסכם עמ"מ בכ"מ (עדות מר שרון בעמוד 28 לפרוטוקול). אכן, בהסכם 2012 הורחבו זכויות תורני החוץ. הסכם עמ"מ בכ"מ הוחל עליהם במגבלות הסכמי 2001 ו- 2012. כך, למשל, בשונה מעובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ המועסקים במדינה בתקן, ממשיכים תורני החוץ להיות מועסקים בחוזה מיוחד ושכרם משולם להם לפי שעה. מהסכם 2012 - שהרחיב את זכויות תורני החוץ - ניתן ללמוד כי לא היתה כוונה במסגרת הסכם 2001 להחיל עליהם את הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ. אף בהסכם 2012 לא הוחל בצורה גורפת הסכם עמ"מ בכ"מ על תורני החוץ. 14. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הסכם עמ"מ בכ"מ לא חל על תורני החוץ. ככל שיש תחולה להוראות מהסכם זה על תורני החוץ - הרי מדובר בתחולה מוגבלת שראשיתה בהסכם 2001 וסיומה - לעת הזו - בהרחבת התחולה האמורה במסגרת הסכם 2012. האם מדובר באפליה אסורה 15. התובע טוען כי תנאי השכר שלו- כתורן חוץ - מפלים אותו לרעה בהשוואה לתנאי ההעסקה של עובדי המעבדה המועסקים בתקן. נטען כי יש בכך כדי לפגוע בזכות חוקתית של התובע; וכי המדינה קיפחה אותו וניצלה את היעדר כוחו. המדינה טוענת כי מעת שעסקינן בזכויות המשולמות לתובע מכח הסכם קיבוצי - אין לדבר על אפליה. 16. לטעמנו, לא נפל כל פגם בכך שתנאי העסקתו של התובע, כתורן חוץ, שונים מתנאי העסקתם של עובדי מעבדה המועסקים במדינה בתקן. בבסיס אבחנה זו בתנאי ההעסקה - בין תורני החוץ מחד, לבין עובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ המועסקים במדינה בתקן מאידך - עומדת הסכמה מפורשת של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, היינו המדינה וההסתדרות. צדדים אלה רשאים להסכים כי קבוצת עובדים מסויימת - תורני החוץ בעניננו - תוצא מתחולת הסכם עמ"מ בכ"מ. כל עוד הדבר נעשה בהסכמה ובצורה מפורשת - כפי שאכן נעשה - אין בכך פסול (בר"ע (ארצי) 204/08 סוטובסקי - שירותי בריאות כללית, פס' 21 (17.11.2008) (להלן - ענין סוטובסקי); ע"ע (ארצי) 507/08 מדינת ישראל - ברונר, פס' 14 (14.7.2009) (להלן - ענין ברונר)). נטעים כי אין עניננו במקרה בו המעסיק, בצורה חד צדדית, מוציא קבוצת עובדים מתחולת הוראות הסכם קיבוצי מיוחד (השוו: ענין ברונר). בעניננו, כאמור לעיל, הוצאתם של תורני החוץ מתחולת הסכם עמ"מ בכ"מ נעשתה בהסכמה הדדית של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. 17. בתביעתו עותר התובע כי בית הדין יתערב בהסכמות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים וישכתב את ההסכמים הקיבוציים הנוגעים לתורני החוץ. זאת אין לקבל. קבלת עתירתו של התובע תביא לפגיעה באוטונומיה המוקנית לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לעצב את הוראות ההסכם הקיבוצי ביניהם. פגיעה שכזו באוטונומיה עשויה להביא בתורה לפגיעה במעמדם של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, לרבות במעמדו של ארגון העובדים היציג. חופש ההתאגדות וחופש החוזים מביאים לכך שרק במקרים נדירים וחריגים הנוגעים לאפליה פסולה חמורה ואסורה הנוגדת את תקנת הציבור - כגון מטעמי גיל, מין, דת, לאום וכו' - יתערב בית הדין בתניותיו של הסכם קיבוצי (סק"כ (ארצי) 51/09 "סאוט אלעאמל" - להגנת זכויות העובדים והמובטלים - שר התעשיה המסחר והתעסוקה, פס' 30-31, 41 לפסק דינה של הנשיאה ארד (3.1.2012) (להלן- ענין סאוט אלעאמל)). 18. בעניננו לא מתקיימות הנסיבות החריגות שתצדקנה התערבות בית הדין בתניות שנקבעו לגבי תורני החוץ בהסכמים קיבוציים. אין בפנינו טענה - וממילא גם לא ראיה - כי ההסכמים הקיבוציים החלים על תורני החוץ סותרים בצורה כלשהי את חקיקת המגן במשפט העבודה. אין בפנינו טענה כי מדובר באפליה של תורני החוץ שהיא נוגדת את תקנת הציבור בשל היותה על רקע גיל, לאום, מין, דת וכו'. גם אם תנאי העסקתו של התובע נופלים - מבחינה כספית - במידת מה מאלה של עובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ, אין מדובר בפגיעה בזכות החוקתית לשוויון. פגיעה שכזו תקום היכן שהאפליה קשורה קשר ממשי לפגיעה בכבוד האדם. כך, כאשר מקור האפליה במאפייניו של האדם - כגון גזעו, מינו, גילו, דתו וכו' (ענין סאוט אלעאמל בפסקה 45 לפסק דינה של הנשיאה ארד). אין זה המקרה כאן כלל וכלל, שכן התובע כלל לא טוען כי הופלה בשל נסיבות מסויימות אלה. 19. הזכות החוקתית לשוויון אין משמעה כי לעובד פלוני קיימת זכות להיות מועסק בתנאים זהים בהם מועסק עובד פלמוני. הבדלים בין עובדים - אף באותו מקום עבודה - בנוגע לשכר שהם משתכרים ולתנאי ההעסקה, הם הבדלים המותרים בשיטתנו המשפטית והכלכלית, ודאי כך היכן שהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים הסכימו לכך. בעניננו, עסקינן בהבדלי שכר בין התובע אשר תנאי שכרו נקבעים לפי הסכמי 2001 ו- 2012 ולפי הסכמות בין המדינה וההסתדרות בנוגע לשכר עידוד, לבין מי שמדורג בדירוג עמ"מ בכ"מ. הבדלי שכר כאלה בין דירוגים שונים הם לגיטימיים אף אם מדובר בעובדים המבצעים עבודות דומות (ע"ע (ארצי) 222/06 כרם - מדינת ישראל, פסקה 28 לפסק דינו של השופט צור וכן פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא אדלר (26.7.2006)). איסור על הבדלים כאלה בשכר ובתנאי ההעסקה קם רק היכן שבבסיס השוני האמור עומדים שיקולים פסולים של אפליה על רקע מין, נטיה מינית, מעמד אישי, הריון, גיל, לאום וכו' (דב"ע (ארצי) מב/2-33 מדינת ישראל - אזולאי, פד"ע טו 105, פסקה 11 לפסק הדין (1983)). במקרים כאלה קיים אף איסור מפורש בחקיקה (סעיף 2(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988; חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו - 1996). אין זה המקרה כאן. מאיסור מפורש ומצומצם זה אין להסיק כלל וכלל על זכות המוקנית לתובע - שאינו מדורג בדירוג עמ"מ בכ"מ אלא שכרו נקבע בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על תורני החוץ - להשתכר באותם תנאים בדיוק כפי שמשתכרים עובדים בתקן בדירוג עמ"מ בכ"מ. 20. הוצאת קבוצת עובדים מסויימת מתחולת הסכם קיבוצי אפשרית גם אם אין שוני בעבודה המבוצעת על ידי שתי קבוצות העובדים. כך נקבע על ידי השופט צור בענין סוטובסקי (פסקה 26), שם הוטעם כי לאחר שהוברר כי היתה הסכמה הדדית של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים בדבר אי תחולת הסכם קיבוצי על קבוצת עובדים מסויימת, לא נדרש לבחון האם קיים שוני בין העבודה המבוצעת על ידי שתי קבוצות העובדים, ובחינה שכזו היא מעבר לצורך. בעניינו חשוב להטעים כי אין מדובר במקרה בו שני עובדי מעבדה, שכל מאפייניהם זהים, זוכים לתנאי העסקה שונים. כפי שקבענו לעיל, תורני החוץ נבחנים מעובדי מעבדה המועסקים בתקן בכך שמשרתם של תורני החוץ היא חלקית; עבודתם מבוצעת שלא במסגרת שעות הפעילות הרגילות של בית החולים; ועבודתם במעבדה אינה עבודתם העיקרית, אלא מדובר במשרה שניה המצטרפת למשרה אחרת. 21. נסיבה נוספת שמביאה למסקנה כי אין עסקינן במקרה חריג ונדיר המצדיק התערבות בית הדין בתניותיו של הסכם קיבוצי, היא העובדה כי הוכח בפנינו כי הצדדים ליחסי העובדה הקיבוציים פועלים בצורה מתמשכת לשיפור תנאי העסקתם של תורני החוץ והשוואתם לאלה של העובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ. כך, בעצם חתימת הסכם 2001 על הזכויות השונות המעוגנות בו. כך, ההסכמות שהושגו בנוגע לתשלום מקדמות שכר עידוד בשיעור של 50% בתחולה מאז חודש 9/2010. כך, בחתימת הסכם 2012 הכולל, בין היתר, הרחבת הזכויות המוקנות לתורני החוץ. לאור שיפור מתמיד זה בתנאי העסקת התובע כתורן חוץ, יש להעדיף את אינטרס חופש ההתאגדות וחופש החוזים באמצעות אי התערבות בתניות ההסכמים הקיבוציים החלים על תורני החוץ. 22. נעבור עתה לבחינת הזכויות הכספיות הפרטניות להן עתר התובע בתביעתו. התביעה לשכר עידוד 23. התובע עותר לתשלום שכר עידוד בהיקף מלא, בהתאם לדירוג עמ"מ בכ"מ, בסך של 56,000 ש"ח. קבענו כבר כי הסכם עמ"מ בכ"מ לא חל על התובע, ולכן דין התביעה להדחות בשל כך שהיא נסמכת על מקור זה. הסכם 2001 לא קבע זכאות לשכר עידוד. בשל כך היה צורך בהסכמה נפרדת של המדינה וההסתדרות - משנת 2011 - לפיה החל מחודש 9/10 ישולם לתורני חוץ שכר עידוד בשיעור 50% משיעור שכר העידוד לו זכאי עובד בדירוג עמ"מ בכ"מ (סעיף 7 לעמדת ההסתדרות). הסכמה מאוחרת זו מלמדת כי שני הצדדים להסכם 2001 לא סברו כי הוא מקנה לתורני החוץ את הזכות לשכר עידוד. 24. התברר בפנינו כי תשלום שכר עידוד מותנה באישור מועצת הייצור בהתאם לתקשי"ר. מסיבה זו, הסכימו הצדדים והמדינה כי התשלום של 50% שכר עידוד יהווה מקדמה, עד להכרעת מועצת הייצור - תוך שההסתדרות מתכוונת לעתור בפני מועצת הייצור כי זו תאשר שכר עידוד בשיעור 100% (עדות מר גולדשלגר בעמוד 16 לפרוטוקול; סעיף 18 לתצהיר מר שרון). 25. מועצת הייצור היא גוף פריטטי של המדינה ושל העובדים (סעיף 27.713 לתקשי"ר; עדות מר גולדשלגר בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 15-16). הן המדינה והן ההסתדרות סבורות כי נדרש אישורה של המועצה לתשלום שכר עידוד לתורני החוץ. משכך, לאור עמדה זו של הצדדים לוועדה הפריטטית, אין לקבל טענה לפיה אישור מועצת הייצור משנת 1988 לתשלום שכר עידוד לעובדי מעבדות (נספח יב' לתצהיר מר שרון), חל על התובע. תחת זאת, יש לקבל את עמדת המדינה לפיה האישור משנת 1988 חל רק על עובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ (סעיף 22 לתצהיר מר שרון). 26. דין התביעה ברכיב זה להדחות גם בשל כך שהתובע לא הוכיח את גובה שכר העידוד לו הוא זכאי - נתון הנגזר מכמות שעות העבודה שביצע התובע (עדות מר שרון בעמוד 28 לפרוטוקול). 27. אשר על כן, זכאות התובע לשכר עידוד היא - לעת הזו - אך בהתאם להסכמות בין המדינה לבין ההסתדרות, מכוחן משולם שכר עידוד בשיעור 50% מאז חודש 9/10. לא נטען בפנינו כי שכר עידוד זה אינו משולם, ומשכך דין התביעה ברכיב זה - המבוססת על טענה לזכאות לשכר עידוד מלא לפי הסכם עמ"מ בכ"מ - להדחות. התביעה לתשלומם של תוספת בית חולים; גמול השתלמות; תוספת 5% מ- 2009; ועדכון ערך שעה ודרגות 28. התובע עותר לתשלומה של תוספת בית חולים בסך 10,080 ש"ח לתקופה הנתבעת של שבע שנים (לפי היקף משרה של 40%); גמול השתלמות א-ב בסך 10,080 ש"ח; תוספת 5% מ- 2009 בסך 2,880 ש"ח לתקופה הנתבעת; ועדכון ערך שעה ודרגות בסך 30,240 ש"ח. אין תביעה המתיחסת לתוספת 3.6% (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן). 29. המדינה מכחישה את זכאות התובע לרכיבים אלה וטוענת שהם משתלמים לו כבר במסגרת שכרו השעתי. 30. דין התביעה בנוגע לארבעת רכיבים אלו - להדחות. מקובלת עלינו טענת המדינה כי מדובר ברכיבי שכר המשתלמים כבר לתובע במסגרת שכרו השעתי. לתצהירו של מר שרון צורף תחשיב ערך השעה המשולם לתובע (נספח יג3 לתצהירו). מתחשיב זה - שהינו נכון לחודש 1/2012 - עולה כי לשם חישוב ערך שעה מביאה המדינה בחשבון את הרכיבים הבאים: שכר יסוד משולב לפי דרגה א2 המשקפת ותק של 25.25 שנים בסך 5,164.60 ש"ח; תוספת בית חולים בסך 299.37 ש"ח; גמול השתלמות בסך 328.76 ש"ח; תוספת 5% מ-2009 בסך 300.06 ש"ח; תוספת 3.6% בסך 208.53 ש"ח; ותוספת 2.25% מ- 2011 בסך 141.77 ש"ח. סך השכר המתקבל הינו 6443.09 ש"ח. שכר זה מחולק במשרה מלאה של 173.33 שעות חודשיות, שהן 40 שעות שבועיות. השכר השעתי המתקבל הינו 37.17 ש"ח. עיון בתלוש השכר שהנפיקה המדינה לתובע בגין חודש 12/2011 - שהעתקו צורף כנספח יג4 לתצהיר מר שרון - בפרק שכותרתו "נתוני עזר" מעלה כי זה אכן היה השכר השעתי של התובע. שכר זה גם שולם בפועל כעולה מהסכום המופיע לצד רכיב "תורנות 100%" שבתלוש שכר זה. משכך, התביעה שעניינה תוספת בית חולים; גמול השתלמות א'; ותוספת 5% מ- 2009 - נדחית. 31. מחישוב ערך השעה עולה כי המדינה מתחשבת בוותק המקצועי של התובע, דבר שבא לידי ביטוי בדרגתו של התובע המשפיעה של שכר היסוד המשולב. משכך, יש לדחות גם את התביעה ל"עדכון ערך שעה ודרגות". באשר לגמול השתלמות ב' - דינה של התביעה להדחות שכן התובע לא הראה כיצד עומד הוא בקריטריונים לתשלומו של גמול זה, במובחן מגמול ההשתלמות שכבר משולם לו. כך, למשל, לא הוצגו בפנינו תעודות על השלמת שעות ההשתלמות הנדרשות לשם קבלת גמול זה ואף לא הוצגה בפנינו פניה שנעשתה למדינה לשם קבלת הגמול. 32. את תביעתו לקבלת תוספות אלו משתית התובע על השוואה בין תלוש שכר שלו לבין תלוש שכר של עובד בדירוג עמ"מ בכ"מ (סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן). אלא שהשוואה זו אין בה ראיה כי התובע זכאי לתוספות האמורות ואין בה לשנות ממסקנתנו לעיל. עיון בתלוש השכר של העובד בדירוג עמ"מ בכ"מ (נספח 2 לתצהיר התובע) מעלה כי הוותק שלו שונה מזה של התובע. הוותק של התובע הוא 25.25 שנים ואילו הוותק של העובד האחר הוא 40.50 שנים. כבר לאור הבדל זה יש קושי בביצוע השוואה בין רכיבי השכר, שכן לוותק יש השלכה על גובה השכר המשולב, שהוא אחד מהרכיבים הנלקחים בחשבון בחישוב ערך השעה. אף אם מתעלמים מהבדל זה, הרי אם בוחנים את תלוש השכר של העובד בדירוג עמ"מ בכ"מ, ניתן ללמוד כי המדינה הביאה בחשבון - בחישוב ערך השעה של התובע - רכיבים זהים במהותם לאלה המשולמים לעובד האחר המדורג בדירוג עמ"מ בכ"מ. לעובד זה משולם שכר יסוד משולב, כשאליו מתווספים תוספת בית חולים, גמול השתלמות, תוספת 2009 ותוספת שכר 3.6%. תוספות אלו משולמות גם לתובע. 33. ככל שהתובע מנסה להבנות מההבדל בין ערך השעה שלו לבין ערך השעה של העובד האחר בדירוג עמ"מ בכ"מ - הרי דין הטענה להדחות לא רק בשל ההבדל בשכר המשולב של שני העובדים. ערך השעה של העובד בדירוג עמ"מ בכ"מ מביא בחשבון תוספות שונות - משמרת 20%, משמרת 75%, שכר ליל שבת, וגמול השתלמות ב'. באשר לגמול השתלמות ב', קבענו כבר כי התובע לא הוכיח זכאות לגמול זה. באשר ליתר התוספות, הרי אלה משולמות לתובע לא במסגרת שכרו השעתי אלא כתוספת - כפי שעולה בבירור מתלוש השכר של התובע (נספח יג4 לתצהיר מר שרון). התובע לא הראה כיצד יש בצורת חישוב זו כדי לפגוע בזכויותיו. מר שרון הסביר כי ערך השעה של עובד בדירוג עמ"מ בכ"מ יבוא לידי ביטוי רק בגין עבודה בשעות נוספות, ואילו לתורן החוץ משולם ערך השעה כבר משעת העבודה הראשונה (עדותו בעמוד 26 לפרוטוקול). לאור הסבר זה, ברי כי אין מקום לכלול תוספות בשל עבודה בשבת או במשמרות בתוך ערך השעה הרגיל של תורן החוץ, שהרי לא כל שעות עבודתו נעשות בשבת או במשמרות. קבלת טענת התובע - לכך שיש להשוות את ערך השעה לזה של עובד בדירוג עמ"מ בכ"מ - תביא לכך שהמדינה תשלם לתורני חוץ תוספות שכר בגין עבודה בשבת או משמרות גם היכן שלא מבוצעת עבודה כזו. זאת אין לקבל ואין לפרש את סעיף 4(א) להסכם 2001 ככזה המכוון להשיג תוצאה שכזו. זאת ועוד. סעיף 4(ב) להסכם 2001 מחיל על עבודה במשמרות של תורני חוץ את הוראות פרק 27.6 לתקשי"ר. התובע לא הראה כיצד בפרק זה של התקשי"ר יש כדי לתמוך בטענה לפיה ערך השעה הבסיסי - אליו מתווספת תוספת בגין עבודה במשמרות - צריך כבר לכלול תוספת בגין עבודה במשמרות. הנה כי כן, השוואת ערך השעה - מבחינת ערכה הכספי - בין זו המשולמת לתובע לבין זו המשולמת לעובד האחר בדירוג עמ"מ בכ"מ אין לה משקל לעניננו בשל הבדלים בוותק; בשל הבדלים באופן בו משלמת המדינה שכר שעתי לעובדים בשני דירוגים שונים אלה; ובשל כך שאין עיגון - הסכמי או אחר - לטענה כי יש לכלול תוספות בגין עבודה במשמרות בתוך ערך השעה הבסיסי, ולהוסיף לכך תוספת נוספת בגין עבודה במשמרות. תוספת מכסת שיחות טלפון 34. הסכם 2001 לא הקנה לתורני החוץ זכות לתשלום רכיב הקרוי תוספת מכסת טלפון. מדובר בזכות המעוגנת בהסכם עמ"מ בכ"מ, וקבענו כבר כי הסכם זה אינו חל על התובע. על פי ההסתדרות, הזכות לתוספת מכסת שיחות טלפון קמה לתורני החוץ מכח הסכם 2012 (סעיף 10 לעמדת ההסתדרות). מר שרון העיד כי לדעתו הזכות קמה לתורני החוץ לראשונה בהסכם 2012 תוך שהוא מסייג דבריו בכך כי טרם ניתנו הוראות ליישום הסכם זה (עדות מר שרון בעמוד 28 לפרוטוקול). משכך, התביעה לתוספת מכסת טלפון, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שעד למועד תחולתו של הסכם 2012 - נדחית. באשר לזכאות לזכות זו בהתאם להסכם 2012 - הרי ככל שזו לא תשולם על ידי המדינה - תישמר לתובע זכות התביעה בענין זה בהתאם להסכמת התובע והמדינה כאמור בעמוד 21 לפרוטוקול. תוספת אחראי תחום 35. התובע עותר לתשלום - בגין שבע השנים שקדמו להגשת התביעה - סך של 33,600 ש"ח בגין רכיב אותו הוא מכנה תוספת אחראי תחום. על פי גרסתו של התובע, עובר להגשת תביעתו, הוא הועסק שנים רבות כאחראי תחום גזים, דבר שמצא ביטויו בספרי הטיפול של המכשירים; בדיווח סטטיסטי חודשי; וכן במסמך המפרט את המבנה הארגוני של המעבדה (נספח 4 לתצהיר התובע), שם צויין ליד שמו של התובע "אחראי גזים בדם", ובמסמך הרשאה לביצוע בדיקות מעבדה (נספח 5 לתצהיר התובע), שם צויין כי תפקיד התובע הוא אחראי בקרת איכות גזים. 36. דין התביעה ברכיב זה להדחות. ראשית, אין התובע מצביע על מקור הזכות לתשלום תוספת בגין אחריות תחום. הסכם 2001 אינו כולל בחובו תוספת כזו. גם אם היינו קובעים כי הסכם עמ"מ בכ"מ חל על התובע - וכאמור לא קבענו כך כלל וכלל - לא הראה התובע היכן בהסכם זה יש עיגון לתוספת הנתבעת. ההסתדרות (סעיף 10 לעמדתה) והמדינה (סעיף 25.7 לתצהיר מר שרון) מציינות כי אין תוספת כזו בהסכם עמ"מ בכ"מ. ההסתדרות מוסיפה כי בהסכם 2012 נקבעה לתורני החוץ זכאות לתוספת חדשה לתורן חוץ שימונה כתורן אחראי. 37. די בטעמים האמורים כדי לדחות את התביעה ברכיב זה. אלא שהתברר בפנינו כי דינה של זו דחיה גם בשל הטעם כי אין תפקיד הקרוי אחראי תחום. ד"ר אטיאס העידה כי במעבדה יש שלשה תפקידים בלבד: מנהל יחידה, עובד מעבדה, ומרכז תחום. תפקיד של מרכז תחום מחייב בחירה באמצעות מכרז, והתובע לא נבחר במכרז כאמור. ד"ר אטיאס מסבירה כי התובע אכן מתמחה בתחום של גזים בדם ולכן טיפל בתחום זה במהלך התורנויות שביצע - במסגרת חלוקת משימות בין עובדים ותיקים במעבדה - וזו הכוונה במונח "אחראי" שבה נעשה במסמכים הפנימיים של המעבדה אליהם מפנה התובע, וכי אין בכך כדי ללמד כי מוקנה לו מעמד כלשהו, בפרט לא של מרכז תחום (סעיפים 11-24 לתצהיר ד"ר אטיאס; עדותה בעמודים 30-31 לפרוטוקול). היא הוסיפה והסבירה כי בשנת 2008 החליפה את התובע בתפקיד "אחראי גזים בדם" עובדת אחרת - סבטלנה - וזאת לאור החלטת ד"ר אטיאס בשל כך שהתובע עבד רק פעמיים בשבוע (עמוד 30 לפרוטוקול). גרסתה זו של ד"ר אטיאס לא נסתרה והיא מקובלת עלינו. תוספת כוננות 38. התובע עותר לתשלום תוספת כוננות בגין התקופה הרלוונטית בסך כולל של 58,800 ש"ח. דין התביעה ברכיב זה להדחות. 39. שוכנענו כי התובע אכן ביצע כוננויות בפועל. בתצהירו, טען התובע כי שובץ ככונן לפחות שלוש פעמים בחודש. בעדותו הסביר התובע כי כוננות משמעה שהתובע אינו נמצא במעבדה אלא משמש איש קשר לצוות הקיים במעבדה. על היותו כונן למד מכך ששמו הופיע ככונן ברשימת התורנויות (עמודים 22 ו-23 לפרוטוקול). ד"ר אטיאס הסבירה בעדותה כי ככל שקיימת בעיה בשעות לא שגרתיות, הרי היא - כמנהלת המעבדה - משמשת כגורם הראשון אליו פונים טלפונית. הצורך בכונן נוצר לשם גיבוי, היכן שהיא - מנהלת המעבדה - אינה זמינה במקרה כזה. עוד הסבירה ד"ר אטיאס, כי הכונן אינו נדרש להגיע מביתו למעבדה, שכן היא זו שעושה זאת כאשר יש בכך צורך (עמודים 31-32 לפרוטוקול). הציוות לכוננות נעשה ברשימת התורנויות, שם צויין מי משמש ככונן, אולם הדבר נפסק לאחר הגשת התביעה כאן (עדותה בעמודים 32 ו-33 לפרוטוקול). היא הוסיפה והסבירה כי התובע ביצע כוננויות שכאלה. לא היתה מחלוקת כי לתובע לא שולמה תמורה כלשהי בגין הכוננויות שביצע, וכי תוספת כזו שולמה רק לעובדי מדינה בתקן שביצעו כוננות ודיווחו עליה בכתב למדינה (עדות ד"ר אטיאס בעמוד 31 ו- 33 לפרוטוקול). התובע לא דיווח למדינה בכתב על כוננויות שביצע (עדותו בעמוד 22 לפרוטוקול). לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התקבל אישור מנציבות שירות המדינה לביצוע כוננויות על ידי התובע. 40. לאור זאת, אנו קובעים כי הכוננויות, במהותן, היוו גיבוי למקרה בו ד"ר אטיאס, מנהלת המעבדה, לא תהיה זמינה לפתרון בעיה המתעוררת בשעה לא שגרתית. שוכנענו כי ד"ר אטיאס היא שטיפלה בבעיות כאלה כאשר התעוררו. משכך, מבחינתו של התובע דרשה הכוננות זמינות טלפונית מבלי שבפועל נדרשה הגעה שלו למעבדה עצמה. 41. התובע לא הוכיח בפנינו את הכמות המדוייקת של כוננויות שביצע. מדובר בתביעת ממון אשר הנטל להוכיחה מוטל על התובע. התובע לא טען, וממילא לא הוכיח, כי התקיימו כאן נסיבות המצדיקות להעביר את הנטל אל המדינה. משכך, בענין זה לא די לטעון למתכונת קבועה. כך, התובע לא הציג בפנינו את רשימת התורנויות לתקופה הרלוונטית, ולא הצביע היכן נדרש ברשימות אלה לשמש ככונן. לא נטען בפנינו כי לא היתה לתובע אפשרות להציג רשימות אלו, או כי לא ניתן היה לקבלן מהמדינה. די בטעם זה כדי לדחות את רכיב התביעה. 42. גם אם ביצע התובע כוננות, אין הדבר מביא למסקנה כי קיימת לו זכאות לתוספת שכר בשל כך. על מנת שהתובע יהיה זכאי לתוספת בגין כוננות, עליו להצביע על מקור מפורש לכך, שכן אין מדובר בזכות שהיא חלק ממשפט העבודה המגן (ע"ע (ארצי) 204/06 מדינת ישראל - אלוני, פסקה 13 לפסק הדין (21.8.2007)). 43. התובע אינו זכאי לתוספת בגין כוננות מכח הוראות ההסכמים הקיבוציים המיוחדים החלים עליו. סעיף 23א להסכם עמ"מ בכ"מ קובע זכאות לתוספת בגין כוננות, אלא שקבענו כבר כי הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ אינן חלות במלואן על תורני החוץ, ותחולת הוראות אלו עליהם היא בהתאם לקבוע בהסכמי 2001 ו- 2012. לפי הסכם 2001 אין לתורני החוץ זכאות לתוספת בגין כוננות. בענין זה מקובלת עלינו טענת המדינה (סעיף 25.8 לתצהיר מר שרון). כאשר רצו הצדדים להסכם 2001 לקבוע זכאות לזכות בגין שעות עבודה לא שגרתיות - עשו זאת במפורש. כך, למשל, עשו עת החילו על עבודה במשמרות את הוראות פרק 27.6 לתקשי"ר (סעיף 4(ב) להסכם 2001). אין למצוא בהסכם 2001 קביעה כלשהי בנוגע לכוננות. ההסתדרות טוענת כי יש מקום ליישום זהה לעובדים בדירוג עמ"מ בכ"מ, ומפנה בענין זה לסעיף 7(א) בהסכם 2012 שקבע כי הוראות הסכם עמ"מ בכ"מ יחולו על תורני חוץ. מעמדת ההסתדרות עולה כי בהסכם 2001 אין עיגון לזכות לתוספת בגין כוננות, וכי עיגון לזכות כזו קם לראשונה בהסכם 2012. עמדתה זו זוכה לעיגון מעדותו של מר גולדשלגר אשר ציין כי תוספת כוננות אינה חלה על תורני החוץ (עמוד 21 לפרוטוקול, שורה 9). 44. פרק 27.5 לתקשי"ר קובע את הזכאות לתשלום עבור כוננות. אלא שלטעמנו אין בהוראה זו כדי להביא לקבלת התביעה ברכיב זה. ראשית, מלשון הסכם 2001 עולה כי כאשר ביקשו הצדדים לקבוע תנאי שכר לתורני החוץ מכח הוראות התקשי"ר, עשו כן מפורשות. כך עשו בענין התוספת עבור עבודה במשמרות ובענין החזר דמי חברות באגודה מקצועית, ונתנו ביטוי לכך שהסכם 2001 מקנה, בפועל, רשימת זכויות סגורה. בענין הכוננות אין כל קביעה בדבר החלת הוראות מהתקשי"ר. משכך, אנו קובעים כי כוונת הצדדים להסכם 2001 היתה שלא להחיל את הוראות התקשי"ר בענין תוספת כוננות. גם אם הוראות התקשי"ר בענין זה חלות על התובע, לא היה הדבר מביא למסקנה כי קמה לו זכות לתשלום בשל כך. זאת מכיוון שלא התקיימו בו התנאים המוקדמים הקבועים בתקשי"ר לתשלום כזה שהם מתן הצהרה בכתב וקבלת אישור האחראי, כהגדרת המונח בסעיף 01.11 לתקשי"ר. 45. נטעים כי בהתאם להסכמת הצדדים (עמוד 21 לפרוטוקול), איננו מכריעים בזכאות התובע לתוספת כוננות מכח הסכם 2012. ימי בחירה 46. בגין ימי בחירה עותר התובע לתשלום סך של 2,000 ש"ח. הנתבעת אינה מכחישה כי התובע זכאי לימי בחירה וטוענת כי הוא מקבל תשלום עבור ימים אלו (סעיף 25.12 לתצהיר מר שרון). דין התביעה ברכיב זה להדחות. התובע לא מפרט מתי נמנע ממנו מימוש של יום בחירה ומתי לא זכה לתשלום בגין יום שכזה. ניצבים אנו בפני רכיב תביעה שאינו מפורט אלא רק מכומת - כאשר גם אופן כימותו אינו ברור. אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה בענין זה. תוספת בגין תואר אקדמי 47. התובע עותר לתוספת בגין תואר אקדמי. אין הוא מכמת רכיב תביעה זה. הנתבעת טוענת כי בגין תואר ראשון לא משולמת תוספת כלל. עבור תואר שני ושלישי משולמת- מכח הסכם עמ"מ בכ"מ - תוספת לשכר, ובנוסף ניתנת הכרה בשנות ותק לקידום. המדינה טוענת כי לתובע אין תואר שני (סעיף 25.13 לתצהיר מר שרון). דין התביעה ברכיב זה להדחות. ראשית, התובע לא עמד בנטל ההוכחה להראות כי יש ברשותו תואר שני מוכר. הוא אמנם העיד כי מאז 2010 הוא מחזיק בתואר שני מאוניברסיטת חיפה במנהיגות חינוכית (עמוד 22 לפרוטוקול), אלא שטענתו זו לא עוגנה בשום צורה. כך, למשל, ניתן היה לצפות כי התובע לא יסתפק בטענה בעל פה אלא יתמוך אותה בתעודה או אישור של אוניברסיטת חיפה. זאת לא עשה התובע. שנית, גרסת המדינה לפיה תוספת שכר בגין תואר אקדמי משתלמת רק בגין תארים מתקדמים - מעבר לתואר ראשון - לא נסתרה ואף עולה בקנה אחד עם סעיף 13 להסכם עמ"מ בכ"מ. מכאן, שבגין תואר ראשון אין התובע זכאי לתוספת שכר. שלישית, התובע לא טען - וממילא לא הוכיח - כי דרש מהמדינה תוספת בגין תואר שני ודרישתו סורבה. 48. על אף דחייתה של התביעה ברכיב זה, סמוכים ובטוחים אנו כי ככל שהתובע יציג בפני המדינה אסמכתאות על קיומו של תואר שני העונה לדרישות המדינה לתשלום תוספת שכר בגין תואר מתקדם - תבחן המדינה לגופה את זכאות התובע לתוספת שכר כאמור. תוספת אחראי משמרת 49. בגין רכיב אחריות משמרת במשך ארבע פעמים בחודש, עותר התובע לסך של 2,304 ש"ח. דין רכיב תביעה זה להדחות. על פי המדינה, אין בהסכם עמ"מ בכ"מ תוספת לאחריות משמרת (סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית משלים של מר שרון שהוגש ביום 22.10.12). גם ההסתדרות טוענת כי לא ידוע לה על תוספת כזו (סעיף 10 לעמדת ההסתדרות). גרסתן זו של המדינה ושל ההסתדרות - לא נסתרה. היינו, התובע לא עיגן את תביעתו ברכיב זה לא בהוראות הסכם 2001 ולא בהסכם עמ"מ בכ"מ. זאת ועוד. לא הוכח בפנינו כלל כי התובע שימש כאחראי משמרת. כך, למשל, אין התובע מפרט בתצהירו את המועדים בהם שימש אחראי משמרת. אין הוא מסביר מי מינה אותו לאחראי שכזה. עצם העובדה כי ליד שמו של התובע הופיע התיאור "אחראי גזים בדם" בתרשים הארגוני של המעבדה (נספח 4 לתצהיר התובע) אינה מביאה למסקנה כי מדובר באחראי משמרת. ד"ר אטיאס, כאמור, הסבירה בעדותה כי מדובר בתואר שהצביע על כך שלתובע חולקו על ידה משימות נוספות לאור הוותק שלו. היא הוסיפה והסבירה כי הדבר לא גרר אחריו תוספת תשלום כלשהי לאף אחד מהעובדים שהוגדרו על ידה כ"אחראי" (עמוד 30 לפרוטוקול). 50. בדחותנו רכיב תביעה זה, מתבססים אנו על הוראות הסכם 2001. התברר בפנינו כי בהסכם 2012 נקבעה זכאות לתוספת תורן אחראי. משכך, על אף דחית רכיב התביעה כאן, הרי ככל שהתובע יטען בפני המדינה כי הוא זכאי לתוספת תורן אחראי בהתאם להסכם 2012, תבחן זאת המדינה לגופו של דבר. תורנות בכ"מ 51. התובע עותר כי ישולם לו רכיב "תורנות בכ"מ פעם בחודש" עבור כל התקופה הרלוונטית לתביעה בסך של 19,354 ש"ח. יוטעם כי מדובר ברכיב תביעה מובחן מזה של תוספת כוננות. דין רכיב תביעה זה להדחות. 52. ככל שהתובע מכוון לכך כי לא שולם לו שכר כלל על ביצוע תורנות, אין מקום לקבל את הטענה. עיון בתלוש השכר של התובע (נספח יג4 לתצהיר מר שרון) מראה כי כאשר ביצע התובע תורנות - שולם לו על כך שכר במסגרת רכיב מובחן הקרוי "תורנות 100%". כך גם הסביר מר שרון בדיון המוקדם מיום 9.9.12 (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 19-21). לדבריו, על תורנות לא משולמת תוספת, אלא משולם שכר בגין ביצועה בפועל. 53. סעיף 23א להסכם עמ"מ בכ"מ קובע זכאות לתוספת בגין תורנות. תורנות מוגדרת שם כ"פרק הזמן - מחוץ לשעות העבודה הרגילות - בו נמצא הבכ"מ או ע.מ.מ. במוסד בו הוא מועסק, במטרה להיענות לכל קריאה מטעמה של ההנהלה לשם מילוי תפקיד." לא ברור כיצד תוספת זו רלוונטית לתורן חוץ. על פי הגדרת המונח "תורן חוץ" בהסכם 2001, מדובר במי שעבודתו היא בשעות שלאחר שעות העבודה הרגילות. ככזה, לא ברור כלל האם קמה לו זכאות לתוספת אך בשל כך שעבודתו- מעצם הגדרתה- היא לאחר שעות העבודה הרגילות. הסכם 2001 לא קבע זכאות לתוספת בגין תורנות, שהיא צורת ההעסקה של תורן החוץ. בנוסף, התובע אינו מפרט את המועדים בהם שהה בתורנות מחוץ לשעות העבודה הרגילות. אין גם פירוט של כמות שעות התורנות. לאור כל אלה דין התביעה ברכיב זה להדחות. פיצוי בגין צער ועגמת נפש 54. דחינו לעיל את כל רכיבי התביעה. לא מצאנו כי נפל פגם בהתיחסות המדינה לתובע כתורן חוץ. לא מצאנו כי התובע הופלה לרעה. משכך, דין התביעה לפיצוי בגין צער ועגמת נפש - תביעה שכלל לא כומתה בכתב התביעה אלא לראשונה צויין סכומה בסיכומי התובע - להדחות. 55. טרם סיום, נבקש להתייחס לטענות התובע בסיכומיו לפיו חש, מבחינה סובייקטיבית, בעוינות מצידו של בית הדין. אנו דוחים טענה זו מכל וכל וסבורים כי תחושותיו הסובייקטיביות של התובע אינן מבוססות כלל ועיקר. את תחושתו ביסס התובע, שלא בצדק, על צעדים בהם רשאי - אף מחוייב - בית הדין לנקוט בעת שמתבררת בפניו תובענה. כך, למשל, אין כל פסול - כפי שנעשה כאן - כי בית הדין יציע לתובע לשקול האם ברצונו להמשיך בהליך לאור הסיכונים והסיכויים הלכאוריים. כך, למשל, קציבת זמן לחקירת עדים או לסיכומים בעל פה של הצדדים - כפי שנעשתה כאן - היא ביטוי להקצאת הזמן השיפוטי המוגבל. לא הוברר לנו מה טעם מצא התובע לפרט את תחושותיו הסובייקטיביות בסיכומיו, עת בשום שלב לא העלה טענת פסלות בהתאם לסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. סיכום 56. התביעה נדחית על כל רכיביה. התובע ישא בהוצאות המדינה בגין הליך זה בסך כולל של 6,000 ש"ח. כן ישא בהוצאות ההסתדרות בסך כולל של 2,000 ש"ח. הוצאות אלה ישולמו תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לתובע. 57. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. חוזה עבודהחוזהחוזה מיוחדעובדי מדינה