נקודת המוצא היא שלנכות אסטטית אין השלכה תפקודית (ע"א 8639/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע סולימאן (18/05/06). לעיתים ניתן לסטות מן הכלל, למשל כאשר מדובר בילדים שטרם בחרו מסלול מקצועי שמא ירצו לעסוק בתחומי מדיה, (ראה ע"א 577/88 מירון נ' ישראלי פ"ד מו (2) 286, 291 30/03/92) או כאשר הפגיעה האסטטית ניכרת לעין, מופיעה במקום גלוי כגון פניו של אדם, ועלולה לדחות מעסיקים פוטנציאליים. (ראה פסק דין ת.א. 48696/05 דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ( 31/05/09), אך כל אלו אינם מתקיימים במקרה של התובע. על כן אין לנכות האסטטית השלכה תפקודית. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות אסתטית: 1. התביעה הינה תביעת נזיקין שהגישה התובעת כנגד הנתבעים. 2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובעת הינה ילידת 1960, עובדת ניקיון בעיסוקה. בעת התאונה היתה התובעת בת 50 ועתה הינה בת 52 שנים. 4. הנתבע 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 67-930-07 , הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 5. ביום 09/06/10 בהיותה הולכת רגל בדרך מצרים באילת נפגעה התובעת בתאונת דרכים ע"י הרכב הנ"ל. 6. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בקרסול רגל ימין ובכף הרגל. היא הובהלה לבית החולים "יוספטל", אובחנה כסובלת משבר עם תזוזה בקרסול רגל ימין ואושפזה למשך 15 יום לצורך ניתוח וטיפול רפואי. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הרגל. 7. הנתבע 2 מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק. הנכות הרפואית: 8. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה לניתוחי קרסול וכף הרגל, ד"ר אילן כהן, אשר מצא בבדיקתה כי "אובחן שבר טרי מלאולארי "פתוח" שנותח ועבר קיבוע פנימי.הושג איחוי גרמי .נותרו דלדול שרירים, תפיחות והגבלה בטווחי התנועה של הקרסול ושל המפרק הסוב-טאלארי ללא סימני אי יציבות קלינית." המומחה ציין כי "הקרסול אינו מגיע לעמדה ניטראלית (0 מעלות) בדורסיפלקציה פאסיבית, כך שההליכה מתבצעת או בדריכה על קדמת כף הרגל כשהעקב איננו נשען על הריצפה או עם מגע מלא של כף הרגל ברצפה, תוך סיבוב חיצוני רצוני של כף הרגל."עוד הוסיף המומחה כי בבדיקות ההדמיה נצפו שינויים ניווניים חד צדדיים (-בתר חבלתיים במפרק הקרסול). כן מצא המומחה כמה צלקות: אורכית לטראלית באורך 11.5 ס"מ., צלקת אורכית מדיאלית באורך 7 ס"מ וצלקת קדמית 1 ס"מ אשר בקושי נראית. המומחה ציין כי הצלקות אינן בולטות ואינן רגישות אולם קיימת היפר פיגמנטציה דיפוזית סביב הצלקות. 9. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותה בשיעור כדלקמן: 20% בגין הפגיעה בקרסול לפי סעיף 35 (1) ג' לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. 5% בגין הצלקות לפי סעיף 75(1) בין א' ל-ב' (מותאם) לתקנות. קרי; 24% נכות רפואית משוקללת. 10. הנתבעים חלקו על קביעת המומחה וטענו כי קביעתו שגויה במישור המשפטי. המומחה לשיטתם עשה שימוש בסעיף 35 שהינו סעיף סל, כאשר קיים סעיף שעוסק באופן ספציפי בקרסול, הוא סעיף 48 (3), ועל כן היה על המומחה לעשות בו שימוש. סעיף 48 (3) (א) מקנה נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה ניכרת של רצועות הקרסול, הגבלה בשיעור שאינו קיים אצל התובעת. זאת ועוד, סעיף 48(3)(ב) מקנה נכות בשיעור 20% למי שסובל מקשיון נוח של הקרסול, אך מצבה של התובעת טוב ממצב של קשיון נוח. לאור זאת סבורים הנתבעים שיש להעמיד את נכותה האורטופדית הרפואית של התובעת בגין הקרסול על 10% לכל היותר. 11. ב"כ הנתבעים שלח למומחה הרפואי שאלות הבהרה בנושא, אך המומחה הסביר כי אמנם מצבה של התובעת אינו מגיע לכדי קשיון נוח או להגבלה ניכרת של הקרסול בהם עוסקים סעיפים 34 (3) (א) (ב), אך מצבה אינו טוב יותר מהמצבים הנ"ל, שכן בנוסף להגבלה בתנועות סובלת התובעת גם ובעיקר מארטריטיס שהינו נזק לסחוס המפרקי, בתר חבלתית של הקרסול שהינה מחלה כואבת, פרוגרסיבית ומגבילה תפקודית, ולפיכך קביעת נכותה על סמך סעיף 48 (3) הדן בטווחי תנועה בלבד לא תשקף נאמנה את מצבה האמיתי, ולא נכון לעשות בו שימוש במקרה הספציפי הנדון. לעומת זאת סעיף 35 דן ישירות בארטריטיס שהינה בעייתה העיקרית, ועל כן הינו הסעיף המדויק יותר במקרה הנוכחי. בנוסף במקרה דנן חרף טענות הנתבעים, לא נחקר המומחה הרפואי בחקירה נגדית על חוות דעתו, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. 12. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 13. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות משוקללת בשיעור 24% כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית - 14. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/03/89) נפסק: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן." 15. בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה. 16. לטענת התובעת נכותה התפקודית של התובעת עולה בהרבה על נכותה הרפואית ומגיעה לכדי 100%. בעקבות התאונה התובעת סובלת מכאבים רבים וממגבלה קשה ברגלה, והיא מתקשה בעמידה ובסחיבה אף של משאות קלים. נוכח היותה אישה קשת יום ללא השכלה וללא ידיעת קרוא וכתוב אשר עבדה בעבודות ניקיון פיזיות כל ימיה ברי כי לא תוכל למצוא לעצמה עבודה בעלת אופי משרדי, ולא תוכל לשוב להשתלב במעגל העבודה. התובעת מוסיפה כי הגם שסבלה מבעיות רפואיות שונות גם לפני התאונה, הרי שהיא עבדה ותפקדה, והתאונה היא אשר גדעה את מסלול חייה. 17. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי לתובעת עבר רפואי עשיר וללא קשר לתאונה, לרבות בעיות אורטופדיות, אשר לפי המל"ל הקנה לה נכות שאינה קשורה לתאונה. לטעמם, ככל שהתובעת מתקשה בביצוע עבודתה הרי שקושי זה נובע ממגבלותיה ללא קשר לתאונה. לדבריהם, התובעת אף כלל לא עבדה בשנים שקדמו לתאונה, וזאת משום שנפגעה בצורה קשה בתאונה קודמת שארעה בשנת 2006, ובעקבותיה חדלה לעבוד בצורה מסודרת. הנתבעים מדגישים כי אין ראיות כלשהן להכנסות שהרוויחה התובעת לאחר התאונה בשנת 2006 ועד היום אלא בסכום זעום ביותר. הנתבעים הרחיבו בסיכומיהם בנושא מהימנות התובעת והוסיפו כי ממצגים שהציגה התובעת לביטוח לאומי על מנת לקבל הכרה נכות כללית והבטחת הכנסה עולה כי התובעת סבלה בעקבות התאונה הנ"ל מחוסר תפקוד כמעט מוחלט. עוד מוסיפים הנתבעים כי לנכות בגין הצלקת אין כל השלכה תפקודית. על כן סבורים הנתבעים כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על שיעור 10% לכל היותר. 18. באשר לנכות בגין הצלקת, הנכות מבוססת על סעיף 75(1) לתקנות המתייחס למצב של צלקת מכאיבה או מכוערת. נקודת המוצא היא שלנכות אסטטית אין השלכה תפקודית (ע"א 8639/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע סולימאן (18/05/06). לעיתים ניתן לסטות מן הכלל, למשל כאשר מדובר בילדים שטרם בחרו מסלול מקצועי שמא ירצו לעסוק בתחומי מדיה, (ראה ע"א 577/88 מירון נ' ישראלי פ"ד מו (2) 286, 291 30/03/92) או כאשר הפגיעה האסטטית ניכרת לעין, מופיעה במקום גלוי כגון פניו של אדם, ועלולה לדחות מעסיקים פוטנציאליים. (ראה פסק דין ת.א. 48696/05 דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ( 31/05/09), אך כל אלו אינם מתקיימים במקרה של התובע. על כן אין לנכות האסטטית השלכה תפקודית. 19. באשר לנכות האורטופדית, אכן הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25/07/10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. 20. בהתאם לתצהירה של התובעת היא לא הוכשרה עד היום לכל עבודה אחרת, והיא נעדרת השכלה מקצועית. אין זה אף סביר כי תלמד בגילה מקצוע חדש או תעבוד במקום בעבודה משרדית, ואכן צודק ב"כ התובעת כי באופן עקרוני לאישה כמו התובעת העובדת בעבודה פיזית ונעדרת השכלה אין ספק שנכותה התפקודית גבוהה בהרבה מנכותה הרפואית, וזאת משום שהאופציה היחידה הפתוחה בפניה היא אך עבודות פיזיות. 21. אך יחד עם זאת מחומר הראיות בתיק עולה כי עסקינן בתובעת אשר סבלה משלל בעיות רפואיות עובר לתאונה, ומצבה היה קשה במיוחד בשל תאונת עבודה משנת 2006 אשר הותירה אותה עם מגבלות קשות וללא יכולת להמשיך לעבוד. התרשמותי היא, אם כן, כי התובעת ניסתה לייחס את מצבה התפקודי הקשה בעקבות החבלה משנת 2006 לתאונת הדרכים ולהשית את מרבית נזקיה שלא בצדק על הנתבעים. 22. ניתן ללמוד על מצבה הבריאותי עובר לתאונה בראש וראשונה מממצאי בדיקות שנערכו לתובעת במל"ל: כך בחוו"ד אורטופדית שניתנה במל"ל בעניינה של התובעת מיום 19/02/08 (נ/6) עולה בפרק ממצאי הבדיקה סעיף ו' כי התובעת כבר בשנת 2008 התהלכה בעזרת מקל כאשר היא צולעת על שתי הרגליים, וידה נתונה במתלה. מחוו"ד פסיכיאטרית מאותו היום עולה כי התובעת התקשתה להיכנס לחדר הבדיקה ולקום מכיסאה ונעזרה ב"שכנה" (נ/7) הלוא הוא בן זוגה.. זאת ועוד, ב-12/05/08 נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 53% בשל שלל מגבלותיה הרפואיות הכוללות בין היתר אסתמה, בעיות עמוד שדרה תחתון, בעיות במערכת השתן, בעיות פסיכיאטריות ועוד (נ/8). 23. יתר על כן, מחומר הראיות עולה כי גם לשיטתה של התובעת היא הייתה חסרת כל יכולת תפקודית. היא הציגה בפני המוסד מצג לפיו אינה עובדת, מתהלכת עם קב, מתקשה בהנעת ידיה, וחזרה על דבריה אלו שוב ושוב. כך, התובעת טענה בתביעה לנכות כללית ביום 12/12/06 כי כבר ביום 20/08/06 חדלה לעבוד וזאת בשל תאונת עבודה אשר הותירה אותה עם פגיעה בגב, פריצת דיסק ויד ימין לא מתפקדת (נ/2). מאבחון רפואי נוסף מיום 12/05/08 עולה כי התובעת טענה כי כבר 3 שנים אינה עובדת ועברה ניתוח ביד "...קשה לי להזיז את יד ימין. אני הולכת עם קב כי הרגלים נרדמות לי...הריאות שלי על הפנים, כל יום עומדת למות..." (נ/8). זאת ועוד, בחוו"ד נוירולוגית שניתנה במל"ל בעניינה של התובעת ביום 19.2.08 (נ/6) הצהירה התובעת כי בתאונת עבודה שארעה ביום 28/07/06 נפלה על גבה והחליקה "ומאז אני סובלת מכאבים בגב ידיים ברגליים אני מרגישה חולשה, הפרעות תחושה וכאבים, לפעמים אני לא מרגישה רגלים, אני לא שולטת בשתן בזמן המאמץ". בתביעה נוספת שהגישה למל"ל ביום 30/08/10 הצהירה התובעת כי לא עבדה כלל מאז שנת 2006 עקב נכות שנקבעה לה בגובה 52% (נ/3). גם בבית המשפט בעת חקירתה התובעת הודתה מפורשות, הגם שדיברה על תאונת עבודה שנייה עובר לתאונת הדרכים, תאונה אשר אין לה כל תיעוד או עיגון בחומר הראיות, כי "התאונה השנייה גמרה עלי לגמרי. הגשתי תביעה ולא המשכתי לעבוד..." (פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ 6 ש' 16- 17). 24. זאת ועוד, מסקנה זו על היעדר תפקודה עובר לתאונה נתמכת בדו"ח רציפות המל"ל (נספח 3 למוצגי הנתבעים) ממנו עולה כי אכן מדובר באשה אשר עבדה כל חייה בעבודות פיזיות לרבות אצל חברות כוח אדם, אך ארבע שנים לפני התאונה ניתן להבחין כי חלה תפנית ברציפות העבודה, כאשר מאז שנת 2006 ועד התאונה עבדה התובעת במהלך כארבע שנים רק כארבעה חודשים בשכר של כ-2,000 ₪ לחודש, כאשר לפי עדותה נאלצה לעזוב עבודה זו כיוון שהאבק עימו באה במגע עורר את מחלת האסתמה ממנה סבלה. הדעת נותנת שעבודות ניקיון תמיד כרוכות בהמצאות של ובמגע עם אבק, ולכן נותר רושם שלמצער מסיבה זו נמנע ממנה להמשיך לעבוד. 25. למרות המתואר לעיל התובעת בתצהירה, בחקירתה בבית המשפט (ראה למשל פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 13 ש' 17-18, תצהיר ס' 24 ב') ובסיכומיה העלתה גרסה שונה לחלוטין, וטענה כי תפקדה היטב עובר לתאונה, ועבדה ב"שחור" קרי; מבלי לדווח לרשויות המס בשכר של כ- 4,000 ₪ לחודש בעבודות ניקיון. לדבריה התאונה היא שקטעה את שגרת יומה. 26. אציין כי לא התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת, וטענתה זו מעוררת קושי מכמה טעמים. 27. ראשית, טענתה זו אינה תואמת את המציאות בשטח. מצבה הבריאותי כפי שתואר לעיל, בצירוף הנכות הגבוהה שנקבעה לה בין היתר בגין בעיה בגב בשיעור 53% מצביעים כי לא הייתה כשירה לעבוד במידה רבה עוד עובר לתאונה. 28. שנית, כאשר נשאלה התובעת כיצד מתיישבת גרסה זו עם הצהרותיה במל"ל לא היה מענה בפיה מלבד טענתה כי אינה זוכרת עקב היותה סובלת מבעיות נפשיות ונוטלת תרופות. עם זאת אישרה כי אכן סובלת מכאבי גב בשל הנפילה בשנת 2006. לזאת אציין כי לא הובאו בפני ביהמ"ש ראיות כי התובעת לוקה בזיכרונה או לוקחת תרופות אשר פוגעות בזיכרונה ברמה כזו העשויה להסביר סתירות כה מהותיות. עוד טען ב"כ התובעת לעניין השוני בין שתי גרסאותיה, היינו בין מצבה התפקודי והרפואי כמתואר במל"ל לבין גרסתה בבית המשפט, כי התובעת לא מילאה את הטפסים בעצמה אלא הם מולאו ע"י אנשים שונים. ההסבר אינו מסבר כלל את האוזן משום שהסיכוי כי אנשים שונים יטעו כולם באופן עקבי טעות כה חמורה בתיאור מצבה הבריאותי אינו מתקבל על הדעת. קשה אף לקבל כי התובעת ניסתה לרמות את מל"ל, שכן כאמור תיאור מצבה ע"י הועדות הרפואיות תומך במסקנה כי תלונותיה בדבר מצבה אינן מצוצות מן האצבע. לזאת אף אוסיף כי התובעת עצמה מעולם לא טענה כי "עשתה הצגות למל"ל" והחזיקה בטענתה כי כל מה שאמרה שם הוא אמת (פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 5 ש' 2-4). 29. שלישית, טענתה בדבר הכנסות לא מדווחות עד לסמוך לתאונה נסתרה ע"י התובעת גם בהליך הנוכחי ולא רק בהצהרותיה במל"ל. כך, במענה לשאלה 15 בשאלון (נ/4) אשר עסקה בהכנסותיה עובר לתאונה השיבה התובעת כי השתכרה עובר לתאונה כ-1,700 ₪ מביטוח לאומי, הבטחת הכנסה והכנסות מעטות נוספות. גם בבקשה לתשלום תכוף (מצורף לתחשיב הנתבעת הצהירה כי עבדה עובר לתאונה בעבודות מזדמנות בניקיון, ולא היו לה הכנסות מסודרות (ראה ס' 7 א,ב). טענתה זו כי עבדה עד עובר לתאונה בשיעור 4000 ₪ לחודש נסתרה אף ע"י בן זוגה ובנה אשר סיפרו כי כשנה לפני התאונה הפסיקה התובעת לעבוד (ראה פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 14 ש' 17-18, ס' 11 לתצהיר חיים בן לישא וסעיף 5 לתצהיר הבן). 30. נוסף על כך, התובעת לא טרחה לציין שמות של מעסיקים אשר יעידו כי עבדה אצלם ונהגה להשתכר בשכר הנטען על ידיה. כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245). אמנם התובעת הסבירה תמיהה זו בבית המשפט וטענה כי אמנם זוכרת את שמות האנשים אצלם עבדה, אך מתוך רצון להימנע מלסבכם כי העסיקוה ב"שחור" לא תמסור את שמם (פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 13 ש' 23-28), אך גם בעניין זה ניכרות פרכות בתשובותיה כאשר השיבה במענה לשאלה 28 בשאלון (נ/4) כי שמות האנשים לא זכורים לה כלל. סתירה זו לא תורמת אף היא למהימנות התובעת. 31. עוד אציין כי ניכר שהתובעת והעדים מטעמה ניסו בהליך זה להסתיר את עובדת התרחשות תאונת העבודה בשנת 2006 ואת מצבה הבריאותי של התובעת. כך התובעת, בבית המשפט כאשר נשאלה על אודות תאונה זו משנת 2006 טענה כי אינה זוכרת תאונה כזו. היא הוסיפה כי נוטלת כדורים שיתכן ופוגמים בזיכרונה (פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 5 ש' 8- 9), וזאת חרף העובדה כי מספר שורות קודם לכן אישרה את טענתה כי לא עבדה מאז תאונת עבודה בשנת 2006 (פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 4 ש' 26, עמ' 5 ש' 2).כאשר נשאלה שנית מספר שניות אחרי כן בדבר תאונת העבודה נזכרה באופן מפתיע כי אכן התרחשה תאונה כזו, ואף עלה בידה לתאר תאונה זו לפרטיה כולל שמות המעורבים. כאשר נשאלה בשאלה 10 א' לשאלון שנשלח אליה (נ/4) כיצד הייתה מגדירה את מצבה הרפואי ערב התאונה השיבה כי הייתה בריאה לחלוטין, וכאשר נשאלה בס"ק ב' האם נפגעה או נפצעה אי פעם בתאונה קודמת השיבה מפורשות בשלילה. התובעת אף ניסתה להקל במצבה עובר לתאונה, ואמנם אישרה כי הלכה עם קב, אך טענה כי מדובר היה בתקופה קצרה ביותר של חודשיים-שלושה (פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 12 ש' 14- 17).דא עקא, עיון בתיק הרפואי במל'ל מיום 19/02/08 (מוצגי הנתבעת - תיק נכות כללית של התובעת) מעלה כי התובעת טענה שם כי "הולכת עם מקל הליכה יותר משנה". 32. גם בנה ניסה לעשות אידאליזציה למצב שהיה עובר לתאונה, וטען בתצהירו (ס' 6) כי עובר לתאונה הייתה אימו אישה בריאה וחזקה, ללא כל אזכור לעברה הרפואי העשיר או לתאונת העבודה. הסתרת נתונים אלו פועלת לרעת התובעת ומעלה אף היא חשד שהגרסה בנוגע להשתכרותה "בשחור" הועלתה רק בדיעבד. ניכר כי התובעת לא הייתה מעוניינת להציג את מצבה הרפואי ו/או התפקודי לאשורו על מנת שתוכר בעניינה פגיעה תפקודית גבוהה, ועל מנת שמצבה הבריאותי הקודם לא יכרסם במהימנות גרסתה המאוחרת אשר ברי כי נולדה לצורכי משפט. 33. לאור האמור לעיל, בנסיבות אלו איני מוצא מקום לקבוע את שיעור נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד: 34. טוען ב"כ התובעת כי יש לחשב את הפסדי השתכרותה של התובעת לעבר ולעתיד בהתבסס על הכנסותיה הלא מדווחות של התובעת בסך של 4,000 ₪ לחודש מעבודתה בניקיון בתים שונים, כשההפסד הינו מלא. ב"כ התובעת מפנה לפסיקה לאורה הכנסות לא מדווחות אין בהן כדי לשלול מהתובעת את הזכות לקבל פיצוי בנזיקין. 35. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי לא הוכח כי התובעת עבדה בשנים הסמוכות לתאונה בקנה מידה הנטען על ידה, ולא הובאו עדים לתמוך בטענתה זו. הנתבעים מפנים להלכה לפיה יש להביא ראיות חד משמעיות כדי לבסס טענה להכנסה לא מדווחת (למשל ע"א 2648/11 אסייג נ' הפול ( 25/09/11). 36. אין מחלוקת כי התובעת לא עבדה בשנים הסמוכות לתאונה באופן חוקי ומסודר, ואכן אין בעובדה שהכנסות התובעת מעבודתה בניקיון לא דווחו לרשויות כדי לשלול מהתובעת את הזכות לקבל פיצוי על הכנסותיה מניה וביה( למשל ע"א 5794/94 אררט חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489, 498-494 (1995) (18/06/95) ע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד יז 2400, 2406-2404 (04/11/1963) ; ע"א 4797/92 ריעני נ' מכלוף, 26/01/1994, אך יחד עם זאת על פי הפסיקה דהיום על הנתבע הטוען להכנסה לא מדווחת, נטל ראייה גבוה במיוחד מן הטעם "שמי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת יש להקפיד עימו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה כשנוח לו הדבר הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת" (ע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח פ"ד נא 3 489 18/06/95). 37. כפי שפורט בהרחבה הובהר כי התובעת נוהגת להתאים תשובותיה ותצהירה למציאות כפי שבחרה לתאר, והיא נוהגת לשנות את המציאות בהתאם לצרכיה, כשהתנהגותה זו מאפיינת את התנהלותה, כשיודגש כי גרסת התובעת והעדים מטעמה בנוגע להשתכרותה אף לא תאמו האחת את רעותה. 38. לפיכך, מצאתי כי התובעת לא הוכיחה כי השתכרה עובר לתאונה בשיעור הנטען על ידה. משקלן הכולל של הסתירות והספיקות מטיל ספק של ממש בגרסתה, ומביא לקביעה כי לא עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה להוכיח את תביעתה. 39. עם זאת אני מוכן לקבל כי התובעת עבדה בשיעור כלשהו בעבודות ניקיון מזדמנות עובר לתאונה, אך הכנסותיה של התובעת מעבודות הניקיון היו לטעמי אקראיות ונמוכות. 40. ככל שהדבר מתייחס לעבר נרשמו לתובעת ימי מחלה רבים החל מיולי 2010 עד נובמבר 2011, כאשר המומחה הרפואי הכיר בששת החודשים הראשונים לאחר הפציעה כתקופת אי כושר מלא. 41. באשר לעתיד, חרף מצבה הרפואי הירוד ללא קשר לתאונה, לא נסתרו ע"י הנתבעים קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הקבועה, וכן קביעותיו בכל הנוגע לפגיעה בקרסול אשר נגרמה לתובעת כתוצאה מן התאונה. אין להתעלם מכך שהתובעת אינה בעלת הכשרה מקצועית כלשהי, וגם אין לה ניסיון מקצועי קודם ותחום שיכול לשמשה לפרנסתה במומה. זאת ועוד, אמנם כושרה ותפקודה לא היו שפירים עובר לתאונה, אך אין ספק כי התאונה לא היטיבה עם כושר השתכרותה. המומחה קבע כי אינה מתאימה עוד לעבודה פיזית, והנתבעים לא הציגו כל ראייה כאילו נמנע מן התובעת באופן רשמי טרם התאונה לעבוד בעבודות פיזיות, כשמדו"ח רציפות הביטוח (נספח 3 למוצגי הנתבעים) עולה כי התובעת עבדה, גם אם באופן זעום, ויכולת עבודתה לא נשללה כליל. לאחר תאונת הדרכים נסתם אם כן סופית הגולל על יכולתה להמשיך לעבוד. 42. לאור האמור לעיל לא ניתן לחשב את הפסדי השכר של התובעת לעבר ולעתיד באופן מדויק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובאלי, לפיכך אני מורה לנתבעים לשלם לתובעת פיצוי גלובאלי בסך 70,000₪ בגין הפסד השתכרותה של התובעת בעבר ובעתיד. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה: 43. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." 44. התובעת טוענת כי נגרמו וייגרמו לה הוצאות כבדות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, וטיפולים פיזיוטרפיים, כאשר, לטענתה, משלמת דמי השתתפות עצמית בעלות חלק מהטיפולים להם נזקקת. התובעת אף מוסיפה כי עקב התאונה היא מתקשה באופן כללי להתנייד בתחבורה ציבורית, ועושה שימוש רב במוניות נוכח העובדה כי מדובר בפגיעה בקרסול. אי לכך היא עותרת לפצותה בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 40,000 ₪, ובגין הוצאות נסיעה לטיפולים והוצאות ניידות לעבר ולעתיד בסך 50,000 ₪. 45. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח העובדה כי ההוצאות הרפואיות והנסיעות לטיפולים מכוסים באמצעות קופות החולים במיוחד החל מ-01/01/10. עוד טוענים הנתבעים באשר להוצאות הניידות בעבר כי הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובעת לבדה בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירפה ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לה אין מקום לפצותה בסכום הנטען בסיכומיה. 46. אכן, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 01/01/10 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות, ובמצב בו לא שמרה את הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, אין לה להלין אלא על עצמה. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי: "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 47. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 2,000 ₪. 48. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובעת עשויה להזדקק לטיפולים עתידיים. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 1,000 ₪. 49. בנוסף, מקובלת עלי הטענה כי בגין הפגיעה נאלצה ותיאלץ התובעת לעשות שימוש רב יותר במידה מסוימת במוניות שלא לטיפולים רפואיים, ובראש נזק זה ראוי לפסוק לה סכום גלובאלי אותו אני מעריך לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד 50. התובעת מציינת בסעיף 21-20 לתצהירה כי היא אינה מסוגלת לשרת עצמה ומתקשה לבצע את מטלות משק הבית השונות עקב מוגבלות מלאה בתנועה וקשיי תפקוד. לכן היא נזקקה ונזקקת לעזרה בני משפחתה לאורך כל שעות היממה. התובעת הוסיפה כי מפאת חסרון כיס לא נעזרת בעזרה בשכר. עדותה נתמכה בדברי בן זוגה מר חיים בן לישה אשר סיפר כי התובעת אינה מסוגלת לתפקד בבית, והוסיף כי הוא עצמו נאלץ מאז התאונה להפסיק לעבוד ולסייע לה במשך כל שעות היממה (ס' 14,8 לתצהירו). היא מבקשת אם כן לפסוק לה עזרת צד ג' בסכום של 3,000 ₪ לחודש במשך 6 חודשי אי הכושר, 2,000 ₪ לחודש עד אוגוסט 2001, ו-1,500 ₪ לחודש מספטמבר 2001 ועד מועד הגשת הסכומים. באשר לעתיד היא מבקשת פיצוי בסך 500,230 ₪ על בסיס 100 ₪ ליום לפחות עד גיל 70. 51. לעומתה טוענים הנתבעים כי לאור הצהרות התובעת לגבי חוסר תפקודה עובר לתאונה לא ניתן לפצותה לאחר התאונה, שכן ממילא לא תפקדה והלכה עם קב, ולכן נזקקה לעזרה אף אלמלא התאונה. 52. בכל הנוגע לעבר מהווה ראש נזק זה ראש נזק מיוחד המחייב ראיות מפורשות ומפורטות. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29/10/90). 53. אכן, אין להתעלם ממחלותיה של התובעת עובר לתאונה, אשר בוודאי הייתה להן השפעה להתנהלותה והזדקקותה לעזרה בניהול משק הבית, וכן מנכותה הרפואית הקודמת אשר מצביעה כי התובעת הייתה נזקקת לעזרה אף אלמלא התאונה. 54. לא זאת אף זאת, דברי בן זוגה אשר תמך בעדותה והעיד כי מסייע לה, לא היו עקביים, כאשר תחילה טען (סעיפים 7- 8 לתצהיר, פרוטוקול מיום 08/01/13 עמ' 15 ש' 17 -16) כי עבד עד פציעתה של התובעת באופן קבוע, ומאז הפציעה אינו עובד. אך כשעומת עם העובדה שמקבל הבטחת הכנסה לפחות משנת 2008 שינה לפתע עדותו והודה כי "לא, אני לא עבדתי, אני כל הזמן מסתובב" (עמ' 15 ש' 24). קרי, כלל לא ברור כי התפטר על מנת לטפל בתובעת כטענתו. 55. יחד עם זאת אין ספק כי אופן הפגיעה, האשפוז, הניתוח ותקופת ההתאוששות של התובעת בביתה כאשר שהתה באי כושר 6 חודשים הצריכו עזרה מצד בני המשפחה, בעיקר מצד בן זוגה במידה החורגת מעזרה רגילה המושטת לבן משפחה אשר נפגע בתאונה. כך, במכתב השחרור מבי"ח "יוספטל" נרשם בין היתר:" נזקקת לעזרה בביתה וכן תזדקק להמשך טיפולים במסגרת הקהילה ועזרה ביתית." בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת בדין כברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ ( 19/11/97), הנזכר שם בעמ' 829. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון 04/08/05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( 08/12/05). בהיעדר פרטים מדוייקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבעים לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה לעבר סך של 6,000 ₪. 56. באשר לעתיד, הגם כי סביר להניח שהתובעת תיזקק לעזרה בשל בעיותיה שאינן קשורות לתאונה, אין גם ספק כי לאור חוות דעתו של ד"ר אילן כהן, נכותה האורטופדית של התובעת משפיעה על תפקודה הפיזי. מדובר בנזק המתייחס בין היתר לדלדול שרירים, הגבלה בתנועה וכאבים שיתמשכו, לכן ראוי לפסוק לה פיצוי מסוים בראש נזק זה גם לגבי העתיד. אני מעריך הוצאות אלו באופן גלובאלי בראש נזק זה לעתיד על דרך האומדנא בסכום של 15,000 ₪. כאב וסבל: 57. בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל-24% נכות רפואית, בגיל התובעת ו-15 ימי האשפוז, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 40,203 ₪. ניכויים: 58. אין חולקין כי התובעת קיבלה תשלום תכוף סמוך לאחר התאונה בסך של 8,000 ₪ אשר ערכם דהיום הוא סך של 8,614 ₪. 59. כמו כן יש לנכות תגמולי מל"ל אשר עפ"י חוו"ד אקטוארית שהמציאו הנתבעים עומדים על סך 157,385 ₪, כאשר בהתאם לחלק היחסי של נכות התובע בגין התאונה יש לנכות 30 אחוזים מסכום זה, קרי ניכוי סכום של 47,987 ₪. סוף דבר: 60. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 81,602 ₪(138,203 פחות תשלומי מל"ל 47,987 ש"ח פחות תשלום תכוף 8,614 ש"ח). 61. הנתבעים יישאו בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 62. התשלום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. נכותצלקתאחוזי נכות