התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת לאחר שזו הפסיקה את התקשרותה עם מפעל "נטו", האתר בו שובץ לעבודה מטעם הנתבעת. התובע הכחיש טענת הנתבעת כי הוצעה לו עבודה באתר חלופי אחר ומשכך החליט להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה אצל חברת שמירה אחרת. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הצעת עבודה חלופית - התפטרות: 1. התובע, שימש כשומר בנתבעת, הגיש לאחר סיום עבודתו בנתבעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר עבודה בגין שעות נוספות ובגין עבודה במנוחה שבועית, פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ופיצוי בגין אובדן פטור ממס הכנסה , תוספת וותק, החזר הוצאות נסיעה והחזר בגין ניכויים שלא כדין בסך כולל של 76,223 ₪. העובדות הרלוונטיות לתביעה 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי שמירה. 3. התובע עבד אצל הנתבעת כשומר החל מיום 1/6/06 ועד ליום 26/12/09. התובע הוצב לעבודה כשומר במפעלי "נטו", במחלקת "טיבון ויל" וכן באתר "בילו סנטר" בקריית מלאכי. 4. התובע השתכר בגין עבודתו במפעלי נטו שכר שעתי בגובה של 22.67 ₪ ובגין עבודתו באתר בילו סנטר קיבל שכר שעתי בגובה 24.5 ₪. 5. ב-12/09 סיימה הנתבעת את התקשרותה עם מפעלי "נטו" ובעקבות זאת הודיעה לתובע שעבודתו באתר זה תסתיים ב-12/09. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות שהביאו לסיום יחסי העבודה. 6. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת ואילו הנתבעת טענה כי התובע זומן למשרדיה על מנת לשבצו באתר בודה אחר אך התובע בחר שלא לעשות כן ולמעשה זנח את עבודתו בנתבעת והתפטר מעבודתו אצלה. 7. התובע המשיך לעבוד במפעלי נטו, היינו באותו מקום עבודה אצל מעסיק אחר. 8. עוד טען התובע כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, הנתבעת לא שילמה לו מלוא שכרו בגין עבודתו בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית ולפיכך תבע הפרשי שכר. כן נטען כי הנתבעת לא שילמה לו מלוא זכויותיו הסוציאליות וכי הוא זכאי להפרשי פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה. כן תבע תשלום דמי חגים והחזר הוצאות נסיעה. 9. הנתבעת הכחישה זכאותו של התובע לרכיבים שתבע וטענה כי שכרו שולם לו במלואו. כן נטען כי התובע קיבל תוספת בסך 9% משכרו בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם להסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה. עוד נטען כי התובע קבל מלוא זכויותיו הסוציאליות. התובעת העלתה בכתב הגנתה טענת קיזוז תמורת הודעה מוקדמת שכן לטענתה התובע התפטר מעבודתו לאלתר. השאלות שבמחלוקת 10. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם תובע פוטר או התפטר מעבודתו? 11. האם התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית? 12. האם התובע זכאי לזכויות הסוציאליות הנוספות שתבע? הראיות 13. התובע הגיש תצהיר עדות ראית מטעמו והעיד בפנינו בחקירה נגדית. כמו כן העיד מטעמו מר אלכסנדר אליאסייב, שעבד כשומר אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית. מטעם הנתבעת העיד מר אודי חיון, מנהל הנתבעת. דיון והכרעה 14. לאור טענות הצדדים שפורטו לעיל כל עילות התביעה שנויות במחלוקת בין הצדדים לפיכך נדון בהם אחת לאחת תוך ציון טענות הצדדים הרלוונטיות בגין כל רכיב ורכיב. נסיבות סיום יחסי העבודה- פיטורים או התפטרות 15. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת לאחר שזו הפסיקה את התקשרותה עם מפעל "נטו", האתר בו שובץ לעבודה מטעם הנתבעת. התובע הכחיש טענת הנתבעת כי הוצעה לו עבודה באתר חלופי אחר ומשכך החליט להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה אצל חברת שמירה אחרת. 16. הנתבעת מנגד טענה כי מפעלי נטו הודיעו לנתבעת על הפסקת עבודתם עימה ובהתאם היא מסרה לתובע הודעה כי עליו להתייצב לשיבוץ מחדש במשרדי החברה. נטען כי הפסקת החוזה עם החברה נעשתה היות ולקוח הרוכש בסכומים גבוהים ממפעלי נטו ביקש לשלב שם חברת שמירה בבעלותו והתנה בכך את המשך רכישותיו וכי לא התקיים מכרז או הליך מסודר להתמודדות על עבודת השמירה במפעלי נטו. עוד נטען כי כל עובדי הנתבעת שהועסקו במפעלי נטו זומנו לשיבוץ מחדש, לרבות התובע אולם זה בחר שלא להתייצב לשיבוץ מחדש ללא כל הסבר וללא כל הודעה מוקדמת. לפיכך נטען כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו בחברה היות ולא התייצב לשיבוץ מחדש. 17. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת לא התפטר ממנה כטענת הנתבעת. ונפרט 18. בתחילה יצוין כי בין אם סיום ההתקשרות שבין הנתבעת לבין מפעלי נטו נבע מרצון המפעל לסיים ההתקשרות ובין אם משיקולים אחרים של הנתבעת, הרי שאין חולק כי הפסקת עבודתו של התובע באתר מפעלי נטו ב-12/09 נבעה מנסיבות הכרוכות בנתבעת ולא בתובע, או במילים אחרות המניע שהביא לניתוק בהתקשרות, בא מצד הנתבעת. 19. בנסיבות אלו, הנטל הוא על הנתבעת להראות, כי הציעה לתובע שיבוץ באתר חלופי מסוים וכי התובע סירב למוצע. הנתבעת, למצער לא עמדה בנטל זה ולא השכילה להוכיח גרסתה בסוגיה זו. 20. מנהל הנתבעת, מר אודי חיון הצהיר בעניין זה כי כל עובדי הנתבעת שעבדו במפעלי נטו זומנו לשיבוץ מחדש. מר חיון צרף לתצהירו זימון שנשלח לעד מטעם התובע, מר אלכסנדר אליאסייב לצורך שיבוצו מחדש בעקבות הפסקת ההתקשרות עם מפעלי נטו (נספח א' לתצהיר אודי חיון). אולם לא צרפה מכתב הזימון שנשלח לתובע, כטענתה. ב"כ הנתבעת טען בעניין זה במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 14/9/11 כי "אין לנו המכתב שנתנו לתובע, היתה נפילה בשרתי החברה ואבד החומר של הנהלת החשבונות וחומר ארגוני. לצערי המכתב של אליאסייב נסרק ולכן נשמר, המכתב של התובע לא נסרק. אין לי את המכתב שנשלח ספציפית לתובע, אלא לעובדים אחרים. החברה רצתה לשבץ אותם מחדש". (עמ' 3 לפרוטוקול). 21. התובע העיד בעניין זה כי לא קיבל כל זימון בכתב או פנייה טלפונית מטעם הנתבעת על מנת לשבצו במקום אחר. עוד העיד כי הוא עצמו לא פנה אל הנתבעת בבקשה לשבצו במקום עבודה אחר, אלא כלשונו: "אני ידעתי שהם עוזבים אבל פשוט במקומם נכנסה חברה חדשה באותו מקום עבודה. המשכתי לעבוד באותו מקום עבודה ולא עזבתי" (עמ' 9 לפרוטוקול) גם בהמשך עדותו חזר וטען כי הנתבעת לא הציעה לו כל הצעה למקום עבודהחלופי (עמ' 11 לפרוטוקול) 22. גם העד מטעם התובע, מר אליאסייב העיד בעניין זה כי הנתבעת לא הציעה לעובדים כל הצעה קונקרטית וכלשונו :"לא הציעו שום דבר זה נכתב למראית עין" (עמ' 11 לפרוטוקול) 23. גרסת התובע והעד מטעמו לא נסתרה על ידי הנתבעת, עליה כאמור מוטל הנטל להוכיח כי אכן הציעה לתובע מקום עבודה חלופי אחר. 24. הנתבעת, מלבד העלאת הטענה באופן כללי לא הביאה ולו ראשית ראייה להוכחת טענה זו. כאמור לא הוצג בפנינו כל זימון או פנייה אחרת לתובע בעניין זה, אף לא הובאה בפנינו כל עדות שיש בה כדי לתמוך בטענת הנתבעת. גם מעדותו של מר חיון לא ניתן ללמוד כי אכן הוצעה לתובע עבודה חלופית במקום אחר. הנתבעת אף לא פרטה מהי ההצעה שהציעה לתובע ולא הצביעה על אתר מסוים בה התכוונה לשבצו כגרסתה. 25. באשר לטענת הנתבעת, לפיה התובע זנח את עבודתו גם באתר "בילו סנטר" שכן לא הודיע לה כלל על עזיבתו, הרי שאף זו לא הוכחה. התובע טען בעניין זה כי עיקר עבודתו התבצעה באתר מפעלי נטו, כפי שאף עולה מפירוט תלושי שכרו ויומני הנוכחות שצורפו, וכי עבד באתר בילו סנטר משמרת אחת או שתיים בשבוע לזמן קצר ועל פי דרישת המעסיק. עוד נטען כי עבודתו באתר בילו סנטר הופסקה מספר חודשים טרם פיטוריו (מ-7/09) וטענה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת. 26. בנסיבות אלה, ומשלא הוכח כי הנתבעת הציעה לתובע שיבוץ באתר חלופי מסוים וכי התובע סרב להצעה, הרי שכל שבפנינו היא העובדה, אשר לא היתה שנויה במחלוקת כי הנתבעת הפסיקה את עבודתו של התובע במפעלי נטו ב-12/09 בעקבות הפסקת הקשר עימה ,ומשכך יש לקבוע כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטוריי פיטורים מאת הנתבעת. 27. באשר לשיעור הפיצויים , התובע טען בתביעתו כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 16,544 ₪. בסיכום טענותיו טען כי זכאי לפיצויי פיטורים בסך 17,542 ₪ לפי שכר חודשי ממוצע בגין השנה האחרונה להעסקתו ובסך 5,012 ₪. הנתבעת לא חלקה בכתבי טענותיה על שיעור הסכומים הנתבעים. 28. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי שכרו החודשי הממוצע הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הינו 4,080 ₪ ולא כפי שתבע התובע בתביעתו ואח"כ בסיכומיו. יצוין כי על פי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ותקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, אין לכלול השכר ששולם לתובע בגין שעות נוספות בשכרו לצורך חישוב פיצויי פיטורים. 29. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים, בשים לב לשכרו הקובע ולוותקו לפיצויי פיטורים בסך 14,280 ₪ (42/12 x 4,080 ₪) התביעה להפרשי שכר- גמול בגין עבודה בשעות נוספות ומנוחה שבועית 30. התובע טען כי עבד במתכונת העסקה קבועה של 5 או 6 משמרות שבועיות כשכל אחת מהן בת 12 שעות. נטען כי למרות שעבד שעות נוספות, הנתבעת שילמה לתובע בגין עבודתו שכר רגיל בלבד ולפיכך תובע בתביעתו גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, היינו התוספת בלבד (25% ו-50%) בסך 38,376 ₪ . יצוין כי בסיכום טענותיו טען התובע כי זכאי לסך של 48,304 ₪ בגין רכיב זה שכן יש לתקן את התפלגות שעות עבודתו באתר סנטר בילו לבין אתר מפעלי נטו וכי שנוי זה מעלה במעט את סכום התביעה. 31. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע קבל תשלום תוספת גמול עבור עבודתו בשעות נוספות ובכפוף לשיעור 25% ו-50% כמקובל ובהתאם לחוק. עוד נטען כי עם תחילת העסקתו של התובע בנתבעת, חתם על הסדר לפיו יהיה זכאי לתשלום תוספת כוללת בגין שעות נוספות גלובליות בשיעור של 9% משכר העבודה הרגיל בגין כל שעות העבודה באותו היום, כאמור בהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החלים בענף השמירה והאבטחה. לפיכך נטען כי התובע קבל מלוא התשלום בגין עבודתו בשעות נוספות ואף מעבר שכן לאור הסדר תשלום 9% קיבל סכומי כסף גבוהים מאלו המגיעים לו על פי חוק שעות עבודה ומנוחה ולכן יש לדחותו תביעתו בגין רכיב זה. 32. אין חולק וכפי שהנתבעת אף הודתה בסיכומיה כי התובע עבד באתר "מפעלי נטו" במשמרות בנות 12 שעות כל אחת. 33. ביחס לשעות הנוספות נתגלעה המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם ההסדר הקבוע בהסכם הקיבוצי בענף השמירה בדבר תשלום שעות נוספות גלובליות חל במקרה שלפנינו. 34. סעיף ח'2 להסכם הקיבוצי קבע הסדר ייחודי, המאפשר תשלום גלובאלי עבור שעות נוספות במקרים המפורטים בסעיף, כדלקמן: "בעד כל שעת עבודה נוספת ביום חול, שלאחר שמונה שעות עבודה ליום, ישלם צד ב' גמול עבודה בשעות נוספות בהתאם להוראות הכלולות בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951. על אף האמור בסעיף זה לעיל, יהיה רשאי צד ב', בהסכמת העובד, להוסיף על שכרו של העובד בעד יום עבודה פלוני תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם לפי התעריף המצורף להסכם זה בעד כל שעות העבודה, באותו היום. במקרה כזה יהיה צד ב' פטור מלשלם לאותו העובד גמול עבודה בשעות נוספות בעד עבודה שבוצעה באותו יום עבודה... צד ב' וכן כל עובד, אשר הסכים לקבלת שכר כולל כאמור לעיל, במקום גמול עבודה בשעות נוספות, יהיה רשאי לבטל כל הסכם כזה בכל עת ע"י מתן הודעה מוקדמת של 14 יום בכתב לצד השני ובתום המועד הקבוע באותה הודעה מוקדמת לא יהיה רשאי צד ב' לשלם יותר שכר כולל לאותו עובד במקום גמול עבודה בשעות נוספות, וזאת כל עוד לא הסכים לכך שוב במפורש, אותו העובד. הושג הסכם על שכר כולל כאמור... וכל עוד עומד ההסכם בתוקפו... תשולם לעובד התוספת הכוללת הנזכרת... גם אם לא עבד העובד באותו יום יותר מ - 8 שעות. ההסדר הנזכר... ייערך בכתב, לפי הנוסח המצורף להסכם זה... והעתק ממנו יישלח לאחר חתימתו למועצת הפועלים, אשר בתחומה מועסק העובד...". (הדגשה שלי - י.ה) 35. בית הדין הארצי עמד על טיב הסדר זה בפסק דין עע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ, ניתן ביום 18.12.11 ובו קובע כב' הש' י. פליטמן: "הסדר התמורה הכוללת, כפי שנקבע על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי, מתנה במידה מסוימת הן על חוק שעות עבודה ומנוחה והן על סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"א - 1951, האוסר על תשלום "שכר כולל". כידוע, "זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן" (סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957). אם כך, כיצד ניתן - בפסיקותיהם של בתי הדין לעבודה - תוקף להסדר התמורה הכוללת? הדרך למתן תוקף להסדר התמורה הכוללת הינה להתייחס אליו כמעין הסדר מוסכם של תשלום "שעות נוספות גלובאליות" (דב"ע מד/3-34 דוד אלון - בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984)), מתוך הנחה כי בממוצע, וכמכלול - מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה (כן ראו את סעיף 10.2 להסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה, מיום 2.11.08). ככל שהנחה זו אכן תואמת את המציאות, ניתן לקבוע כי הסדר התמורה הכוללת מסייע להגשמת תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, ואינו פוגע בהסדר הקוגנטי הקבוע בו. 30. עם זאת, השאלה אם יש בהסדר התמורה הכוללת משום תחליף הולם לגמול שעות נוספות מכוח חוק - הינה שאלה עובדתית, התלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל עובד, ובפרט בהתחשב בהיקף השעות הנוספות המבוצע על ידו בממוצע בפועל (ראו את החישוב שנערך על ידי השופטת גליקסמן בעב' (ת"א) 5160/07 רינת אנתייב - מומנטום אס.או.אס בע"מ (בפירוק), מיום 30.5.11; להלן: עניין אנתייב). נוכח האמור, לא קבע ההסכם הקיבוצי כי הסדר התמורה הכוללת יחול בכל מקרה ומקרה, אלא רק ככל שהעובד והמעסיק מגיעים להסכמה ספציפית בקשר לכך, וככל שמתקיימים כל התנאים הנוספים והמצטברים הנקובים בהסכם הקיבוצי, לרבות דיווח מיידי למועצת הפועלים. הדיווח האמור אינו דרישה טכנית/פרוצדוראלית בלבד אלא מהותית, שכן ההנחה היא כי ארגון העובדים יוכל לוודא, בכל מקרה ומקרה, כי העובד אכן הבין את משמעותו של הסדר התמורה הכוללת טרם חתימתו עליו, וכי בהתחשב בהיקף שעות עבודתו - יש בהסדר התמורה הכוללת משום פיצוי הוגן, התואם את תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, לשעות הנוספות המבוצעות על ידו. 33. לאור זאת, ובהתחשב בכך שאנו עוסקים הן בקבוצת עובדים מוחלשת והן בהתנאה מסוימת על הוראת חוק מגן, מקובלת עלינו גישת המערער כי יש לפרש את דרישות ההסכם הקיבוצי באופן קפדני - ולא ליתן תוקף להסדר התמורה הכוללת ככל שדרישות אלה לא קוימו במלואן וכלשונן (כן ראו בע"ע 300104/98 משאבי אביב בע"מ - זאיד אלהואשלה, מיום 22.3.99). טרם מתן תוקף על ידי בית הדין להסדר תמורה כוללת, יש לוודא לפיכך כי קוימו כל הוראות ההסכם הקיבוצי המתייחסות לכך, לרבות חתימה על טופס הסכמה בהתאם לנוסח המצורף להסכם הקיבוצי, ולרבות העברת העתק בפועל למועצת הפועלים. בנוסף לכך, יש לוודא כי הסדר התמורה הכוללת בוצע בפועל ככתבו וכלשונו, היינו כי שולמה לעובד "תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם לפי התעריף המצורף להסכם זה, בעד כל שעות העבודה באותו היום". (הדגשה שלי י.ה). 36. ובענייננו, הנתבעת טענה כי כל העובדים בחברה, לרבות התובע חתמו על הסכם עבודה לפיו ישולמו לעובדים תוספת של 9% עבור שעות נוספות החל משעת השמירה הראשונה באותו יום בהתאם להסדר הנ"ל. הנתבעת טענה כי בשל טעות שחלה , שילמה לעובדים תוספת בשיעור 8% בלבד, אולם בסוף שנת 2009, לאחר שהתגלתה הטעות תיקנה אותה ושילמה לעובדים ההפרשים. 37. לא למיותר לציין כי הנתבעת לא הציגה בפנינו את הסכם העבודה שנערך עם התובע לטענתה או כל מסמך אחר עליו חתום התובע ובו ציין כי מאשר החלת ההסדר בעניינו. התובע הכחיש בעניין זה כי חתם על מסמך כלשהו המאשר החלת ההסדר. 38. בעדותו בפנינו התובע אמנם העיד כי בסוף שנת 2009 , הנתבעת אכן שילמה הפרשים בגין אותה תוספת של 8% אולם טען כי נאמר לו ע"י נציגי הנתבעת שזה הסכום שהגיע לו ואותו קיבל. מכלל עדותו של התובע עולה כי לא הבין את מהות ההסדר ואף לא ידע האם הסדר התמורה ששילמה הנתבעת אכן היווה פיצוי הוגן בגין שעות עבודתו אצלה. התובע אף העיד כי לא ידע במהלך תקופת עבודתו על קיומו של ההסדר הנטען וכלשונו: " לא ידענו, לא הציגו לנו טופס. לא ידענו כלום" ( עמ' 10 לפרוטוקול). 39. בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה הסדר "התוספת הכוללת" בגין עבודה בשעות נוספות חל על הצדדים ואין לראות בתוספת ששולמה לתובע כגמול בגין עבודה בשעות נוספות. כמו כן, אין בידינו לקבל טענת הנתבעת שהועלתה רק בסיכום טענותיה בדבר שיעור שכרו השעתי של התובע ,בכל הנוגע לתשלום השעות הנוספות. טענת הנתבעת כי שכרו של התובע עמד על גובה שכר המינימום בשיעור 20.8 ₪ וכי השכר ששולם לו בפועל בסך 22.67 ₪ ו-24.5 ₪ כלל בתוכו תשלום תוספת גלובלית בגין שעות נוספות, לא הוכחה והיא עומדת בניגוד לראיות שהוצגו בפנינו, לרבות הרישום בתלושי השכר. עוד יצוין בהקשר זה כי הנתבעת לא הציגה בפנינו חוזה עבודה או כל הסכם התקשרות אחר בו פורט שיעור השכר לשעה. עניין זה פועל אף הוא לחובת הנתבעת אשר הפרה בכך חובתה לפרט תנאי עבודתו של התובע בכתב. 40. עוד יצוין כי הסדר זה אף מנוגד לאמור בהסכם הקיבוצי בענף השמירה. לפי הוראת הסעיף המתייחסת לתשלום עבור שעות נוספות גלובליות מדובר בתוספת אחוזית לשכר העובד ולא חלק משכר היסוד. (ראו ע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצנקו - חברת השמירה בע"מ מיום 18.12.11, ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי נדצקי - שמירה וביטחון הצפון בע"מ מיום 11.5.12). הכללת הגמול בתוך שכר היסוד מנוגדת לאמור בסעיף 5 לחוק הגנת שכר תשי"ח 1958 ועל כן גם מטעם זה לא ניתן לקבלה. 41. משכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, בהתאם לחישוביו המפורטים בתחשיב שהוגש לאחר כתב תביעתו ולא בהתאם לחישובים שערך בסיכום טענותיו. יצוין בעניין זה כי התובע טען בסיכום טענותיו כי יש לתקן את התפלגות שעות עבודתו באתרים השונים ומכאן שיש להעלות את סכום התביעה ברכיב זה. כלל הוא כי אין התובע זכאי לקבל סכומים הגבוהים מאלה שתבע בתביעתו ומשלא הוגשה כל בקשה לתיקון כתב התביעה והסכומים בה, אין בידינו לקבל התחשיב שפירט בסיכום טענותיו. 42. כאמור, התובע תבע בתביעתו ברכיב זה רק את התוספת בגין עבודה בשעות נוספות בשיעור 25% ו-50% בהתאם להוראות החוק. הבסיס העובדתי ששימש לחישובי התובע , לרבות מספר המשמרות שציין בחישוביו, לא נסתר ע"י הנתבעת. חישובי התובע הוצגו לתיק כבר לאחר קיומו של הדיון המוקדם בתיק ובטרם הגשת תצהירי הצדדים, אולם הנתבעת לא הציגה כל חישוב נגדי מטעמה. הנתבעת לא חלקה על אופן תחשיב התובע, על מספר המשמרות השבועיות ועל מספר הימים בהם עבד בכל אחד משני האתרים, כאשר נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפיה לאור תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר (לכל הפחות מ-1/2/09) ולאור פסיקת בית הדין הארצי בכל הנוגע להגמשת נטלי ההוכחה קודם לכן (ראו למשל ע"ע 212/06 ימית א.בטחון נ' אלי אפרים, ניתן ביום 12/11/08). 43. משכך יש לקבוע כי התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 24,172.5 ₪ (כמפורט בנספח 1-4 לתחשיבו) ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות בימי מנוחה שבועית בסך 14,191 ₪, כפי שפרט בתביעתו. 44. מעבר לכך, התובע תבע הפרשי שכר בגין עבודה בימי מנוחה שבועית בסך של 6,975 ₪ בהתאם לתחשיב שצרף ( 1993 ₪ +4982 ₪ ). התובע צרף לתחשיבו טבלה בה ציין תאריכים מסוימים בהם לטענתו הנתבעת לא שילמה לו מלוא הגמול המגיע לו בגין עבודה במנוחה שבועית (בתעריף של 150%), אלא בתעריף רגיל ומופחת. טענה זו לא הוכחה. 45. תחילה יצוין כי חישובי התובע ברכיב זה אינם ברורים דיים. כמו כן, הם אינם נתמכים בראיות שהוצגו בפנינו. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי הנתבעת שילמה לתובע בגין עבודתו בימי מנוחה שבועית שכר בתעריף שבת (150%), שכונה בתלוש "ש.נ. 150%". כמו כן קיבל בגין חלק מתקופת עבודתו תוספת שכונתה "תוספת ש.". מעבר לכך יצוין כי פני הדברים שונים בכל הנוגע לתביעת התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בימי מנוחה שבועית, שכן אין חולק כי התובע עבד גם בימי מנוחה שבועית במשמרות בנות 12 שעות, כשמטופס 2 שערכה הנתבעת ( שצורף כנספח לסיכומי התובע) עולה כי רק חלק משעות עבודתו של התובע בימי מנוחה חושבו ככאלה וחלק חושבו כשעות רגילות. 46. לפיכך ומשלא הוכח הבסיס העובדתי לרכיב תביעה זה, דין התביעה לתשלום הפרשי שכר עבודה בסך 6,975 ₪ - להידחות. הפרשי פדיון חופשה שנתית 47. התובע טען בתביעתו כי לא קיבל פדיון חופשה עבור 24 ימי חופשה להם היה זכאי ודמי חגים בגין 35 ימים ותבע סך של 15,838 ₪ בגין שני רכיבים אלה. בסיכום טענותיו טען כי זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין 27 ימים ובסך 7,433 ₪. 48. הנתבעת טענה כי התובע קיבל בתלוש 1/10 , פדיון דמי חופשה בגין 12 ימים ואין לו עוד כל זכות לדמי חופשה נוספים מעבר לימים ששולמו לו. 49. במועד סיום עבודתו, זכאי עובד לפדיון חופשה שנצברה לזכותו בשלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום עבודתו, בנוסף לשנת העבודה השוטפת ( ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה,ניתן ביום 8/10/07) 50. סע' 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להן - חוק חופשה שנתית) מטיל על המעסיק חובה לנהל פנקס חופשה לעובדיו וכלל הוא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על המעסיק: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים" (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). 51. התובע היה זכאי בהתאם לוותקו ולהיקף משרתו ל-36 ימי חופשה שנתית בגין כל תקופת העסקתו. 52. במקרה שלפנינו, הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה שנתית או יומן נוכחות בגין כל תקופת העסקתו. עם זאת וכפי שעולה מתלושי שכרו של התובע, החל מתלוש 1/09 החלה הנתבעת לנהל חשבון חופשה בתלושי השכר, לפיו נצברו לזכות התובע 12 ימי חופשה שנתית. אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע בתלוש 1/10 פדיון חופשה שנתית עבור 12 ימי חופשה. 53. לפיכך ומשהנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עילה להוכיח כי התובע קיבל מלוא ימי החופשה להם היה זכאי, יש לזכות התובע בהפרש פדיון חופשה שנתית בגין 24 ימי חופשה ובסך של 4,212 ₪ . (24 x 175.5 ₪) פדיון דמי הבראה 54. התובע טען כי במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת, זו לא שילמה לו דמי הבראה. לפיכך תובע בתביעתו פדיון דמי הבראה בסך 3,313 ₪. בתחשיב שצרף לתביעתו תבע הפרשי דמי הבראה בסך 4,420 ₪ ואילו בסיכום טענותיו טען כי זכאי להפרשי פדיון דמי הבראה בסך 4,360 ₪. 55. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע בתלוש 1/10 פדיון דמי הבראה וכי אין לו עוד כל זכות לתשלום דמי הבראה נוספים מעבר לימים ששולמו לו. עוד נטען כי התובע לא הוכיח שיעור הפרשי דמי ההבראה להם טען. לחילופין נטען כי זכותו של התובע לצבירת דמי הבראה בגין תקופת עבודתו אינה עומדת עוד מכיוון שדמי הבראה ניתנים לצבירה של שנתיים ימים בלבד. 56. התובע זכאי לדמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות. בשים לב לוותקו ולהוראות צו ההרחבה החל בענף השמירה, התובע זכאי ל-12 ימי הבראה (6 ימים עבור כל שנת עבודה). שיעור דמי ההבראה במועד סיום עבודתו עמד על 340 ₪ לפיכך זכאי לפדיון דמי הבראה בסך 4,080 ₪ . מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי קיבל דמי הבראה בחודשים 5/09 ו-1/10 בסך של 2,529.25 ₪. 57. לפיכך זכאי התובע להפרשי פדיון דמי הבראה בסך 1,550.75 ₪ (2529.25 ₪ - 4,080 ₪) פיצוי בגין הפרשות חלקיות לקופת גמל 58. התובע טען כי בגין תקופת עבודתו בשנים 2006-2007, הנתבעת כלל לא הפרישה כספים לקרן פנסיה , למרות שהיתה מחויבת לעשות כן בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. לפיכך תובע בתביעתו פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 9,794 ₪. בסיכום טענותיו תבע בגין רכיב זה סך של 8,874 ₪ בניכוי הסכומים שהופרשו לקופת הגמל. כן טען כי זכאי גם לפיצוי בגין אובדן פטור ממס הכנסה על הפרשות חלק העובד שלא הופרשו בשל מחדל הנתבעת ותבע סך של 1,343 ₪ בגין רכיב זה. 59. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע הפרשות לפנסיה ולתגמולים וכי התובע לא הביא כל ראייה בדבר הסכום שנצבר לזכותו בקופת הגמל ולא הגיש כל תחשיב ברור המלמד על חוסר בהפרשות לתגמולים ומשכך יש לדחות תביעתו בגין רכיב זה. 60. על פי צו ההרחבה החל בענף השמירה והאבטחה כל עובד יהיה זכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה מקיפה זאת מתום 6 חודשי עבודה אצל אותו מעסיק. (סעיף 25 לצו ההרחבה) 61. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי הנתבעת החלה להפריש עבור התובע כספים לקרן פנסיה החל משנת 2008 ואילך. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשות מלאות לקרן פנסיה עבור התקופה מ-1/1/07 (לאחר תום 6 חודשי העסקה) בשיעור 6% משכרו בסך 3,074.8 ₪. 62. באשר לתביעת התובע לפיצוי בגין אובדן פטור ממס הכנסה דעתנו היא כי מדובר בפיצוי שלא הוכחה הזכאות לו, בהעדר אישור מפקיד השומה, או כל רישום מרשות מוסמכת אחרת, בשים לב לכלל הכנסות התובע. עוד נוסיף כי הזכות לזיכוי ממס קיימת מקום בו התובע הפריש את חלקו לקרן הפנסיה. בהעדר הפרשה - אין זיכוי. על כן התביעה ברכיב זה נדחית. דמי חגים 63. התובע טען כי זכאי ל-10 ימי חג בשנה מכח ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה החל בענף השמירה והאבטחה ובסה"כ ל-35 ימי חג בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת. נטען כי הנתבעת מעולם לא שילמה לו דמי חגים. התובע לא כימת תביעתו בגין רכיב זה בכתב בתביעתו אלא ציין כי זכאי לסך של 15,838 ₪ ביחד עם פדיון חופשה שנתית. בסיכום טענותיו טען כי זכאי לסך של 9,520 ₪ בגין רכיב זה ( 35 ימים x272 ₪ שכר יומי). 64. הנתבעת טענה כי התובע קיבל לאורך כל תקופת עבודתו ימי חג כנדרש ואין לו עוד זכאות לימי חג. עוד נטען כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו, לכל הפחות עד 2/09 ולא הציג כל ראייה בדבר ימי החג המגיעים לו. 65. בע"ע (ארצי) 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (ניתן ביום 8.12.09 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) נקבע כי על פי צו ההרחבה בענף השמירה אין התניה של תשלום דמי חג בעבודה ביום לפני החג וביום שאחרי החג, כפי שקיים בצו ההרחבה הכללי בעניין תשלום דמי חגים. בצו ההרחבה החל בענף השמירה נקבע כי יום חג שיחול בשבת, ישולם בעבורו. 66. מעיון בתלושי שכרו של התובע, עולה כי הנתבעת לא שילמה לתובע דמי חגים משך כל תקופת העסקתו אצלה, חרף היותו עובד יומי. התובע זכאי בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה ל-9 ימי חג בשנה ובסה"כ 27 ימי חג. 67. משכך זכאי התובע לדמי חגים בסך 4,738.5 ₪ ( 175.5 ₪ x 27 ימים) החזר בגין ניכויים שלא כדין 68. התובע טען בתביעתו כי הנתבעת ניכתה משכרו סכומים שונים בגין "פקדון ביגוד", "דמי טיפולים" וקנסות בניגוד לחוק הגנת השכר. התובע העמיד תביעתו בגין רכיב זה על סך של 425 ₪. 69. הנתבעת לא התייחסה בכתבי טענותיה ואף לא בסיכומיה לטענות התובע ברכיב זה. התובע הפנה בסיכום טענותיו לתלושי השכר מהם ניכתה הנתבעת לטענתו הסכום הנתבע. טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת ומשכך זכאי התובע להשבת ניכויים שנוכו משכרו שלא כדין ובסך 425 ₪. תוספת וותק 70. התובע טען בתביעתו כי זכאי לתוספת וותק לשכרו בהתאם לצו ההרחבה החל בענף השמירה והאבטחה ובסך של 952 ₪ (בסיכום טענותיו תבע סך של 1,294 ₪ בגין רכיב זה). 71. הנתבעת לא התייחסה בכתבי טענותיה, לרבות בסיכום טענותיה לטענה זו. הנתבעת אף לא הכחישה זכאותו לרכיב זה. 72. משכך ובהתאם לאמור בהוראות צו ההרחבה בענף השמירה, התובע זכאי לתוספת וותק בסך 952 ₪. החזר הוצאות נסיעות 73. התובע טען כי בהתאם לצו ההרחבה החל בענף השמירה, הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה מביתו אל מקום העבודה ובחזרה, בגין כל תקופת עבודתו ובסך 7,450 ₪ על פי התחשיב שערך. התובע טען כי הנתבעת שילמה לו דמי נסיעות רק בתוך העיר בתעריף של תחבורה ציבורית ולא מלוא הסכומים ששילם עבור נסיעות בפועל. 74. הנתבעת מנגד טענה כי התובע קיבל מלוא דמי הנסיעות במהלך תקופת עבודתו אצלה. נטען כי התובע מעולם לא התלונן בזמן עבודתו כי לא שולמו לו מלוא דמי נסיעות ועתה תובע סכומים מופרכים ברכיב זה. עוד נטען כי לפי צו ההרחבה בדבר השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה, התקרה היומית לתשלום דמי נסיעות היא 21.56 שש"ח ואילו תביעתו של התובע ברכיב זה עולה עשרות מונים על סכומים אלו, ללא כל בסיס חוקי ולכן יש לדחותן. 75. ובענייננו, מדובר בעובד שעבד בענף השמירה והאבטחה. צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה מפנה להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, כאשר הוצאות הנסיעה נקבעות לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה. 76. התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה שהוציא בפועל מביתו למקום עבודתו וחזרה בסכום שאינו עולה על סכום הקצובה היומית בשיעורה שפורסם מעת לעת בצווי ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הנסיעה לעבודה, ובכפוף לכך כי העובד הוכיח שהוציא את ההוצאות בפועל שכן מדובר בתביעה להחזר הוצאות נסיעה. 77. הלכה היא כי על התובע החזר הוצאות הנסיעה מוטל הנטל להוכיח מה היו הוצאותיו לנסיעה ומתי הוציא אותן בפועל. אם לא הוכיח התובע את הוצאותיו בפועל, לא קמה לו הזכות שהמעביד ישתתף בהן (דב"ע נז 3-39 אליק בביוב נ' נפתלי גפן). 78. ובענייננו, התובע תבע החזר הוצאות נסיעה בגין 644 ימים , כשמתוכם 74 ימי עבודה באתר סנטר בילו ו- 570 ימים בגין עבודה במפעלי נטו. בגין עבודתו בסנטר בילו תבע החזר נסיעות בתעריף יומי של 57.8 ₪ ובגין עבודתו במפעלי נטו תעריף של 5.2 ₪. 79. אולם בעדותו בפנינו העיד כי היה עליו לשלם 28 ₪ מידי יום עבור נסיעות הלוך חזור מקרית מלאכי לרחובות, אולם לא הציג כל קבלה ולו אחת להוצאה זו. התובע אמנם צרף לתחשיביו פירוט עלות מחיר נסיעה בתחבורה ציבורית מצומת בילו סנטר ועד לגדרה, אולם אין די בכך להוכיח תביעתו בסכומים שתבע, שהם מעבר למפורט בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה. התובע לא השכיל להוכיח כי שיעור הוצאותיו בפועל עמד על סך של 57.8 ₪ כפי שציין בתחשיביו או שיעור 28 ₪ כפי שציין בעדותו. 80. עם זאת, מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי הנתבעת לא שילמה לתובע בשנים 2006-1/09 דמי נסיעות מידי חודש, אלא סכומים בודדים בלבד ורק החל מחודש 1/09 ואילך, היינו רק בגין שנת עבודתו האחרונה, שילמה לו דמי נסיעות מידי חודש. בנסיבות אלה, טענת הנתבעת כי שילמה לו מלוא הסכומים המגיעים לו בגין כל תקופת עבודתו, לא הוכחה אך מאידך התובע לא השכיל להוכיח שיעור הסכומים שתבע. 81. צו ההרחבה בדבר הוצאות השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בגין התקופה הרלוונטית לענייננו, קובע כי התעריף המקסימלי בגין הוצאות נסיעה ליום הינו 21.56 ₪. 82. לפיכך התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך 1,831.44 ₪ בגין מספר ימי העבודה שתבע בתחשיביו, עליהם הנתבעת לא חלקה, כדלקמן: 1595.44 ₪ = 74x 21.56 ₪ 2,964 ₪ = 570x 5.2 ₪ סה"כ 4,559.44 ₪ בקיזוז סך של 2,728 ₪ ששולמו לתובע, (כפי שציין בסעיף 16.5 לסיכומיו)- 1,831.44 ₪ טענת הקיזוז 83. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת התפטר מעבודתו לאלתר ומבלי שנתן לה הודעה מוקדמת. לפיכך מבקשת לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, אם ייפסק סך של 3,520 ₪. 84. משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו ולא התפטר, הרי שדין טענת קיזוז הנתבעת להידחות. סוף דבר 85. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 14,280 ₪ ב. גמול בגין עבודה בשעות נוספות - 24,172.5 ₪ ג. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בימי מנוחה בסך 14,191 ₪ ד. פדיון חופשה שנתית- 4,214 ₪ ה. פדיון דמי הבראה- 1550.75 ₪ ו. תוספת וותק בסך 952 ₪ ז. השבה בגין ניכויים שלא כדין- 452 ₪ ח. דמי חגים- 4738.5 ₪ ט. פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל- 3,074.8 ₪ י. החזר הוצאות נסיעה - 1,831 ₪ כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 27/12/09 ועד למועד פרעונם המלא. 86. יתר תביעות התובע - נדחות. 87. התובע לא היה מיוצג - לפיכך אנו פוסקים הוצאות בסך 500 ₪ לזכותו, שישולמו ע"י הנתבעת בתוך 30 יום. 88. כל צד רשאי להגיש תוך 30 ימים ערעור בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הצעת עבודה חלופיתהתפטרות