ההלכה הכירה במספר כללים בהקשרה של הערבות הבנקאית: ערבות בנקאית היא התחייבות בעלת אופי חוזי, שתפורש בהתאם לכללי הפרשנות החוזיים, בראש ובראשונה אומד דעת הצדדים. עם זאת, ברגיל היא אינה הערבות "הרגילה" בה עוסק חוק הערבות: החיוב שבה אינו טפל לחיוב עיקרי. מדובר ברגיל בהתחייבות עצמאית של בנק, הנוטל על עצמו כלפי המוטב התחייבות בלתי מותנית לתשלום : ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק) פ"דנ(2) 685, עמ' 692-693 וכן עמ' 696. עצמאותה של הערבות הבנקאית אמנם אינה תנאי תוקף לעצם יצירת הערבות. אלא שמקום שהצדדים נזקקים לערבות בנקאית, ההנחה היא כי הם מבקשים לשוות לה אופי עצמאי אלא אם כן עולה בבירור מתוכנה כי התכוונו לראותה כערבות רגילה, שהחיוב על פיה מותנה בחיובי עסקת היסוד: ע"א 11123/03 ט.ש.ת חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (פסק דין מיום 2.10.05). ראה סע' 8 ו 9 של פסק הדין. ההנחה הבסיסית לגבי ערבות בנקאית הינה שמדובר בערבות אוטונומית. הפיכתה לערבות רגילה צריך שתיעשה בצורה מפורשת שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים לפי עסקת היסוד, והם קמים רק אם אלה לא קוימו (ענין מליבו, עמ' 696). היינו: ערבות בנקאית תיחשב ברגיל כהתחייבות אוטונומית לתשלום, שאינה תלויה בחיובי עסקת היסוד. אם כי עקרונית יכולים הצדדים לשוות לה אופי אחר. והתשובה לשאלה אם כך עשו אינה נענית לפי בחינה של כלל נסיבות הענין, אלא לפי נוסח כתב הערבות עצמו. אם רוצים שהערבות הבנקאית תיחשב לערבות לא אוטונומית, אלא ערבות שמימושה תלוי בחיובי עסקת היסוד - יש ליתן לכך ביטוי מפורש בנוסח כתב הערבות. על ערבות בנקאית אוטונומית חל כלל ההתאמה המוחלטת: לפי עקרון זה , שחל על כל עסקת אשראי דוקומנטרי, לא יאושר תשלום על פי הערבות, אם יימצא חוסר התאמה בין האמור בכתב הערבות לבין המסמכים שהוצגו ע"י הנהנה (המוטב בכתב הערבות המבקש מימושה) על פי דרישת הבנק שהוציא הערבות. ראה עניין מליבו, לעיל, עמ' 700-701. ברור שהדבר מאפשר מימוש קל יחסית של הערבות על פי קריטריון צורני והדבר נובע מהגדרתה כערבות אוטונומית, שמימושה אינו תלוי בחיובי עסקת היסוד. כל עוד המוטב ממלא אחר התנאים שנקבעו בכתב הערבות, מוטל על הבנק לקיים כלפיו את חיוב התשלום, בלא רלבנטיות למידה שבה קיים לקוחו של הבנק את חיוביו בעסקת היסוד כלפי המוטב בכתב הערבות: עניין מליבו, עמ' 698. לשם מימוש כתב הערבות אין צורך להראות שהמתחייב (לקוחו של הבנק, לו הוציא הבנק כתב הערבות), הפר חיוביו בעסקת היסוד. מאידך - יש להקפיד על התאמה בדרישות הפורמליות שהוצבו בכתב הערבות לשם מימושו. אין בפי דלתון טענה בענין אחרון זה. הפסיקה הכירה בשני חריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. ראה למשל סע' 11 לפסק הדין בענין ט.ש.ת .:   (1) חריג המרמה מתקיים רק כאשר נעשה מעשה תרמית חמור מצד המוטב. (2) חריג הנסיבות המיוחדות עניינו בהתנהגות חמורה במיוחד של הנערב, או התנהגות שרירותית מצידו בבואו לדרוש את חילוט הערבות או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות. כדי להיכנס לגדרן של הנסיבות המיוחדות אין די בקיום מחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד אלא נדרשת אי הגינות בולטת בקיום החוזה. למשל המוטב דורש מימוש ערבויות מקום שכבר אישר בכתב לצד האחר את דבר סיום ביצוע העבודות או כאשר אין ספק שעסקת היסוד אינה תקיפה. לגבי חוסר תום לב: נקבע כי אף אין די בחוסר תום לב של המוטב על מנת למנוע מימוש הערבות אלא נדרשת התנהגות חמורה במיוחד מצידו. ראה למשל: רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ פ"ד נט(2) 130, 133. מן האמור באותו פסק דין אף ניתן לחלץ שיש לנקוט מידה של זהירות בטרם יחוס משמעות לרעת מבקשי חילוט הערבות, על שנמנעו מלממשה מיד עם העלאת טענת החוב: עמדה משפטית שכזו עשויה להביא לסיכול מראש של הליכי מו"מ בין הצדדים במגמה לפתור המחלוקת בלא צורך במימוש הערבות, ויתכן שהדבר אף יהווה משום תמריץ לנותני ערבות למהר ולהגיש תביעות סרק כנגד המוטבים , כדי שיוכלו לטעון כנגד המוטבים שדרישתם למימוש הערבות באה כגמול על הגשת התביעה. בסע' 21 לפסק דין מיום 25.10.07 ברע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ נקבע לגבי חריג הנסיבות המיוחדות שהפעלתו דורשת חוסר תום לב קיצוני, ורק כאשר אין חולק שאין חבות מכוח עסקת היסוד. והרי ברי, כי וודאות לגבי היעדר חבות מכוח עסקת היסוד הינה מצב נדיר ברוב המקרים בהם מבוקש חילוט הערבות, וההליך המשפטי בו תבוררנה לעומק המחלוקות בין הצדדים טרם נולד או שהנו בחיתוליו. ולגבי חריג המרמה נאמר בענין אדמוב, שאמנם אין הוא מוגבל למעשי מרמה וזיוף, אך תחולתו במקרים קיצוניים ביותר.   הפעלתם של שני החריגים צריך שתיעשה במשורה, כאשר אם יתברר בדיעבד שמימוש הערבות היווה גביה בניגוד לעסקת היסוד, תצמח זכות השבה מכוח דיני עשיית עושר. אך אין בכך למנוע את חילוט הערבות מראש, בשל טענות שיסודן בעסקת היסוד.   היד הקפוצה בהפעלת החריגים נובעת מן הצורך שהוכר בהלכה, שלא לפגוע בוודאות חיי המסחר ובאמינות הבטוחה שמייצגת הערבות, כאשר מקבל הערבות יודע שלא ייאלץ ברגיל לנהל התיק העיקרי בבית המשפט על כל מחלוקותיו ביחס לחיובי עסקת היסוד, על מנת לממש הבטוחה (ראה האמור בפסק הדין בענין רשות שדות התעופה, בעמ' 133). עמד על כך ביהמ"ש העליון אף ברע"א 1084/04 פרירון נ' לוקי בניה, פ"ד נח(5) 535, 539-540: השימוש בשני החריגים ייעשה במשורה, ואין די במחלוקת חוזית בה טוען כל צד כלפי יריבו שהוא המפר. וגם אם מגיע ביהמ"ש למסקנה ברמה הלכאורית כי פלוני הוא המפר, אין די בכך כדי להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע ממנו מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית. כאמור, דרוש חוסר תום לב קיצוני על מנת שנאמר כי מתקיים חריג הנסיבות המיוחדות.   הדבר אכן יכול להוביל בשלב ראשון תחושה לא נוחה , כאשר אין כלל וודאות שבסופו של יום זכאי מבקש החילוט לזכות בכספים, לאחר שתוכרענה המחלוקות שבעסקת היסוד. ואולם מתוצאה זו אין מנוס , אם אין חפצים לכרסם במוסד הערבות הבנקאית ככלי חשוב בחיי המסחר. לכל היותר תתברר הזכאות לחילוט באספקלריה של עסקת היסוד במסגרת תביעת השבה של כספים שחולטו; או באמצעות טענות קיזוז או הפחתת חוב שיעלו כלפי הצד שחילט הערבות בתביעה שיגיש האחרון. אלא שבירור טענות אלה לגופן הכרוכות בעסקת היסוד הנו עניין ממושך, וברגיל אין למנוע מן המוטב הזכאי לכך על פי כללי ההתאמה המוחלטת ועצמאות הערבות את חילוטה של הערבות, לכל אותו פרק זמן ארוך הנדרש לשם הכרעה בטענות הצדדים לגופן.   כדי להמחיש: נקבע שעקרון ההתאמה המוחלטת אינו מונע תשלום על פי כתב הערבות, אם קיימת התאמה מוחלטת, אפילו כאשר זו קוימה באמצעות מרמה ובלבד שזו אינה עולה על פני הדברים במסמכים שהוגשו לבנק הערב. לעומת זאת, עשוי שחריג התרמית יחול במצב שבו מדובר במסמכים לגביהם התמלאה דרישת ההתאמה המוחלטת, אך תוכנם אינו מציג את מצב הדברים הנכון (ענין מליבו לעיל, בעמ' 701).   וכך למשל בעניין שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בניה בע"מ (רע"א 4256/93 פ"ד מח(1) 450) נקבע שטענת צד להפסקת עבודתו בשל סיבות התלויות בצד שכנגד - אינה עולה כדי נסיבות מיוחדות שתמנענה מימוש הערבות. והובאה בחשבון גם טענת המוטב שביקש מימוש הערבות, שבעל ריבו חב לו סכומים העולים על סכומי הערבויות, כאשר נקבע הדבר מבלי לקבוע מסמרות לגוף הענין, אך הדבר ממחיש שמחלוקות תוכניות ולו תהומיות לגופה של עסקת היסוד אין די בהן כשלעצמן למנוע מימושה של ערבות אוטונומית.   ברע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (החלטה מ 12.8.07) נדחתה העמדה שערבויות בנקאיות אוטונומיות שנמסרו ע"י הקבלן למזמין - אין לחלטן מטעמי מאזן הנוחות, היות והמבנה נשוא ההסכם נמסר כבר למזמין שביקש לחלט הערבות. נאמר שגם אם הושלמו העבודות והמבנה נמסר - אין בכך כדי למנוע מימוש הערבויות, שכן רציונל זה יאיין מעמדה של הערבות הבנקאית. המחלוקת היתה האם ביצע הקבלן את הבניה באופן רשלני, האם עמד במועדים והאם ביצע תיקונים שנדרשו ממנו. עם זאת אושרה באותו מקרה התוצאה של מניעת חילוט הערבות מטעם אחר: מבקש צו המניעה טען שנמסר לו ע"י מנכ"ל המזמינה שנוצר הפסד גדול בפרויקט מטעמים שאינם קשורים לטיב ביצוע העבודות ע"י הקבלן, וחילוט הערבות נובע מצורך של המזמינה בכספים. המזמינה הגישה תצהיר נגדי שהכחיש הדברים, אך התצהיר ניתן לא ע"י אותו מנכ"ל שנטען שמסר הדברים, שניתן היה לצפות שימסור גרסתו. בנסיבות אלה אושרה התוצאה של מניעת החילוט שכן כאשר מבססים ברמת הלכאורה של דיון בסעד הזמני שהדרישה לחילוט ערבות בנקאית נעשתה מתוך מניע זר - יכול הדבר לקיים החריג של נסיבות מיוחדות. ערבות בנקאיתבנקשאלות משפטיותערבות