קבילות שיחות של נאשמים שנקלטו בהאזנות הסתר "הלכה זו מבוססת על העיקרון, שמה שאמר נאשם מחוץ לכותלי בית המשפט, מהווה לגבי נאשם אחר עדות שמיעה, ועל-כן אין האימרה קבילה כראיה בהיותה עדות שמיעה, שאין מקבלים אותה בבית המשפט, אלא במקרים חריגים שנקבעו בדין. סעיף 10 א הוא חריג מהכלל, הפוסל עדות שמיעה. כל עוד לא היה סעיף זה בספר החוקים שלנו, לא ניתן היה להביא כראיה נגד נאשם אימרתו של עד, בין אם אותו עד לא היה קשור בעבירה שיוחסה לנאשם ובין אם היה קשור בה, בין אם האימרה ניתנה בכתב למשטרה ובין אם ניתנה בדרך אחרת, אלא אם העד אישר את נכונות האימרה בעדותו בבית המשפט. סעיף 10 א הכשיר כראיה סוג מסוים של אמרות, שניתנו מחוץ לבית המשפט וזה מבלי שעל-ידי כך נפגע העיקרון הכללי, שעדות שמיעה איננה מותרת. לפיכך, עדיין יש תוקף מלא להלכה, שאימרת נאשם אחד, שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, איננה קבילה כראיה נגד נאשם אחר. אולם הלכה זו לא תחול בכל מקרה שבו חלות הוראות סעיף 10 א. (ע"פ 501/81 ע"פ 610/81 אברהם אבו-חצירה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4), 141 , 151-152). סחר בבני אדםקבילות ראיותקבילות